http://live.shofar-tv.com/videos/3340
17-11-13
...עד שרש"י אומר שכל הפסוק בא להודיע גדולתו של אברהם כמה היו תאבים להדבק בזרעו, ואף אם נמצא איזו תועלת בידיעה הזו, שאנשי העולם התייחסו אל אברהם אבינו ואל זרעו בכבוד והערצה, הרי דבר זה מפורש בתורה כמה פעמים, כי גדול היה כבוד אברהם וכבוד יצחק בנו בעיני אבימלך מלך פלישתים, ומלכיצדק מלך שלם הוציא לחם ויין ואמר "ברוך אברהם לאל עליון" ובן חת אמרו לו "נשיא אלהים אתה בתוכנו" ורבותינו ז"ל דרשו על הכתוב אל עמק שווה הוא עמק המלך שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם לנשיא אלהים ולקצין. אז הרי כבר ידענו מה גדול היה שמו בגויים ומה תוסיף לנו הידיעה שגם תמנע כיבדה אותו ותאוה להדבק בזרעו.
וגדולה מזו, כבר דרשו חכמים ז"ל כי הגר בת פרעה היתה, כשראה פרעה ניסים שנעשו לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר, הרי שבת מלך ממש רצתה להיות שפחה בבית אברהם, אם כן מה חידשה לנו התורה בידיעה הזו שתמנע בת אלופים היתה, פילגש לאליפז? ועוד יותר קשה ביודענו מי היתה תמנע זו, ממזרת וממשפחת פסולים וממזרים כפי שדרשו חכמים ז"ל, ואם כן מה נחשבה הסכמתה של זו שהתורה הקדושה תאריך כל כך בסיפור הדברים, הדבר תמוה ונפלא מאד.
הנה ראוי להתבונן בתפילותינו שאנו מתפללים, "עשה למען שמך" "למענך עשה ולא לנו", משה רבינו בתפילתו היה אומר "למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלתי יכולת ה'", תפילות כאלה בלתי מובנות הן, וכי יש צורך להזכיר לקב"ה את חשבונותיו, מה שדרוש לכבודו יתברך בעולם, עשה למען שמך, דואגים לו, כי אין כדאי לשמו יתברך שיתחלל חס ושלום, למה יאמרו הגויים איה אלהיהם, דבר זה נוגע לחשבונותיו של הקב"ה בהנהגת העולם, מה יוסיף אם נזכיר זאת לפניו? הלא אם יש צורך בזה לכבוד שמו שזה תכלית הבריאה בטח הוא יעשה זאת גם בלעדי בקשתנו, ומה תועיל בזה תפילתנו?
ברם דברים אלה תמוהים בעינינו מפני שאנו מרגישים רק את הרושם שפועלת כל התעוררות בנפש האדם עצמו. אנו יודעים כי כל ידיעה המתבררת ומתחזרת אצלנו, פועלת על הלך מחשבותינו ודרכי חיינו. אבל באמת כל העולמות עם אלפי רבבות ענינים מקושרים עם נפש האדם, שהוא המפתח של הבריאה, ועל פי מצב נפשו מתנועעים כל כוחות ההשפעה מלמעלה למטה, כי איתערותא דלעילא ואיתערותא דלתתא תליא, ז"א, כל רגש המתעורר באדם מתעורר לעומתו רגש בכל העולמות העליונים מתחילתם ועד סופם. אם הרגש הוא טוב - הרי הרגש הזה מתעורר וחי בכל הבריאה והסתרא דקדושה מתגברת, ואם מתעורר בו רגש רע חס ושלום, הרגש הזה מתעורר וחי בכל העולמות וסתרא אחרא מתגברת, זהו באמת ענין התפילה, כי כשמתעורר האדם בתפילתו ומתחנן אל ה' מתעורר רגש זה בכל העולמות וכל הבריאה מרגשת בצערו ורחמי עליון המושפעים בבריאה מתעוררים לחמול עליו. והנה זאת ההשפעה מלמטה למעלה באה, לא רק ע"י תפילה ותחנונים או ע"י מעשי המצוות, אלא כל מחשבה, כל רגש, כל ידיעה הנולדים באדם מתעוררת לעומתם ידיעה זו בכל העולמות, וכן ידיעה הידועה לו לאדם מכבר, אם היא מתבהרת אצלו יותר הרי היא מתבהרת יותר בכל הבריאה, ואותה ידיעה פועלת יותר את פעולתה למעלה, ונשפע מלמעלה למטה על פי בהירות ידיעה זו, כל מה שתתגבר הידיעה המבוררת לו למדי בהתעמקו בה יותר ובהכירו אותה ביתר תוקף, הרי היא משפעת למעלה והסתרא דקדושה מתגברת. ואם היא חס ושלום ידיעה הגורמת חילול ה' הרי זו הידיעה מתעוררת ומתגברת בכל העולמות, ומביאה הפסד ופגם ונותנת כח לסתרא אחרא להתגבר.
ידוע כי דרכו של אדם הוא שבראותו ירא ה' נכבד בעיני העולם הרי זה מעורר בו רגש כבוד, ואע"פ שהוא בעצמו יודעו ומעריכו מבלעדי הסכמתם של אחרים, בכל זאת אי אפשר לו להשתחרר מטבע זה המוטבע באדם שבראותו צדיק נכבד ונערץ בעיני אחרים אפילו אם הם פחותי ערך, גם הוא מרגיש יותר יקר וכבוד אליו, ולהיפך, בראותו אותו נבזה בעיניהם מבלי משים יפול כבודו גם בעיניו. ולכן לא חסה התורה להרבות בסיפורי גדולתו של אברהם אבינו ע"ה, איך כיבדוהו ורוממוהו בני דורו, מלכיצדק מלך שלם ובני חת, אבימלך מלך פלישתים ופיכול שר צבאו, כי ידיעה זו לא רק שמרבה את כבודו בעיני בני ישראל אלא שאותה ידיעה ואותו הרגש המתעורר על ידם פועלים פעולתם בכל העולמות, וכל הבריאה כולה אומרת כבוד לצדיק הקדוש ועל ידי זה מתגברת סתרא דקדושא ונותנת שפע קודש בכל העולם וזה לא רק אז אלא בכל רגע שאנחנו מתעוררים מזה. כמו שאנחנו אומרים אחרי דברי תורה וכו', ועל ידי זה יושפע שפע רב, יושפע שפע רב בכל העולמות, ממש, זה הדרשה.
ועדיין לא די לנו בזה, אלא מכיון שאחרי ארבעה דורות נמצאה תמנע בת אלופים שהיתה רחוקה מדרכו של אברהם אבינו, ואעפ"כ היה שמו כל כך גדול בגויים עד אשר היה חשוב בעיניה להדבק בזרעו אפילו להיות פילגש לאליפז. לכן האריכה התורה בזה, למען הרבות כבודו בעיניו, ואף שלפי האמת הסכמתה לא מעלה ולא מורידה, מכל מקום, בהתחשב עם כוחות הנפש שבידיעה זו מתעורר רגש הכבוד לאברהם ביותר, בהזכר שוב כבודו של הצדיק באור חדש, שלא רק בדורו כיבדוהו בני אדם אלא גם אחרי ארבעה דורות היה גדול שמו בגויים, כדאי הוא ללמדנו ולהודיענו ידיעה זו אשר אינה קלה בנו, אלא מתחזקת ומתגברת בכל הבריאה וכולה אומרת לו גדולה וכבוד. ועד כדי כך התחשבה התורה עם רגש זה שאע"פ שגופי תורה ניתנו ברמיזה, לא חסה כאן להאריך ולהוסיף פרשה שלמה אודות משפחת החורי, שלא הוזקקה לכתוב לנו כל זה אלא מפני תמנע, להודיע גדולתו של אברהם. וזה רק כדי להגביר את אותה ידיעה הידועה והמבוררת כבר, ואשר כל מה שתתגבר יותר תתגבר בזה סתרא דקדושה בכל העולמות וכל צינורות ההשפעה יקבלו כח יותר גדול לתת כבוד לצדיק.
גם כשבא אברהם אבינו לקנות את חלקת השדה מעפרון, אז כתוב שבאותו יום הוא מונה להיות מושל. למה באותו יום? כיון שהעיסוק של אברהם עם אדם פחות או עם אדם חשוב זה משפיע אפילו על אברהם אבינו, וכל נענוע בנפש של תוספת כבוד או אחרת, משפיע כמו שלמדנו פה בכל העולמות. אז ז"א גם דבר כזה יכול לנענע אע"פ שאברהם לא חש לכבוד ולא מעניין אותו, אבל הנפש של האדם מושפעת, מתנועעת מכל דבר קטן, וממילא זה משפיע למעלה למעלה ומוריד הפוך לכאן או שפע או חלילה אחרת, אז לכן כל ידיעה, כל שבח לצדיקים, כתוב בפסוק, "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב" זה ענין לומר זכר צדיק לברכה, לא להגיד ז"ל, חכמינו ז"ל, חז"ל, חכמים זכרונם לברכה, כשאומרים את זה אז זה מעורר בכל העולמות את זכרם הטוב וזה משפיע לכל העולמות. כשאומרים חז"ל זה לא אומר כלום, וכשאומרים שם של רשע אז אומרים שם רשעים ירקב, כי זה משפיע בכל העולמות, ואם אומרים בלי זה אז כאילו יש לו צד חשיבות. לכן צריך זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, כי כל תנועה, כל מחשבה, כל דיבור, כל הרהור פועל את פעולתו עלינו, על אחרים השומעים רואים או יודעים וכן למעלה ולמטה. אז התורה מטריחה לכתוב פסוק, והפסוק הזה בא להגיד שאפילו אישה כזאת ממזרת משפחת ממזרים, מרוחקת ומתועבת שאברהם לא הסכים לקבל אותה, ויצחק לא הסכים לקבל אותה, ויעקב לא הסכים לקבל אותה, כשקרבו את כל העולם כולו עובדי עבודה זרה אותה לא הסכימו לקבל בגלל פחיתות מידותיה, עם כל זה התורה אומרת, אבל היא כיבדה את אברהם ואת זרעו ורצתה להדבק והיתה מוכנה להיות פילגש ושפחה אצל זרעו, נו, מה זה מעלה ומה זה מוריד? זה מעלה, זה מעלה, אחרי ארבעה דורות עוד רוצים אנשים להדבק בזרעו והרחוקים ביותר רוצים להתקרב ולהיות קרובים לאברהם אבינו. זה דבר שמרומם גם אותנו כשאנחנו קוראים את זה וזה משפיע על כל העולמות. אז התורה מלמדת את הדברים האלה כדי שאנחנו נדע אותם ונבין.
יש פרשה על דתן ואבירם, שאחרי הסיפור שלהם שהם יצאו ניצבים נגד משה רבינו, אח"כ עוד פעם מזכירה אותם בהצותם אשר היצו, עוד פעם חוזרת התורה לספר עליהם, למה היא חוזרת לספר עליהם? בגלל שאחרי שאדם קורא משהו עובר זמן הוא שוכח, והתורה לא רוצה שנשכח את הרשעים האלה מה הם עשו, היא מטריחה שנקרא עוד פעם את מעשיהם של הרשעים האלה, ונדע עד כמה להתרחק ממעשיהם מהדומה להם וכו', ועד כמה אנחנו צריכים למאוס באותם אנשים. אז עוד פעם מחנכת אותנו התורה שאם זה רשעים צריך לזכרם לרעה ולחזור לזכור ולהזכיר אותם לרעה, ואם זה צדיקים כמו אברהם אז כל זכרון אפילו שמישהו מאן דהוא אמר שבח עליו, מצוה לספר זאת, כי זה מעלה יותר ויותר. וזה מה שכתוב פה זה דבר ברור והחוש אינו מכחישו, כי דרכו של אדם בראותו ירא ה' נכבד בעיני העולם הרי זה מעורר בו רגש כבוד, אע"פ שהוא בעצמו יודעו ומעריכו מבלעדי הסכמתם של האחרים, בכ"ז אי אפשר לו להשתחרר מטבע זה המוטבע באדם שבראותו צדיק נכבד ונערץ בעיני אחרים אף אם הם פחותי ערך, גם הוא מרגיש יותר יקר וכבוד אליו, ולהיפך, בראותו נבזה בעיניהם מבלי משים יפול כבודו גם בעיניו. והדברים ברורים.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה....