"ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה". הרמב"ן כתב, כי נאספו שכני שכם ועשו עמהם שלש מלחמות גדולות ולולא אביהם שחגר גם הוא כלי מלחמתו ונלחם בם היו בסכנה. ורבותינו הזכירו בזה בפסוק "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי", נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם, חגר יעקב כלי מלחמה כנגדם, כמו שאמר רש"י שם, אבל הכתוב יקצר מזה כי היה נס נסתר, כי אנשים גיבורים היו, וכאילו זרועם הושיעה למו, באשר קיצר הכתוב בענין אברהם באור כשדים. אז הרמב"ן אומר שהיה טררם גדול ומלחמות גדולות, שלש מלחמות גדולות, ויעקב אבינו חגר גם כן כלי מלחמה, ונתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם, אז כזה טררם גדול והכתוב מקצר מזה, למה מקצר? כי היה נס נסתר. מה זה נס נסתר? אם נצחו המעטים את המרובים זה נס נסתר? 

אז הוא מסביר כי אנשים גיבורים היו וכאילו זרועם הושיעה למו, אז אם הם גיבורים ואפילו הם מעט אז יתלו את זה לא בנס אלא שזרועם הושיעה למו, כמו שקיצר הכתוב בענין אברהם באור כשדים, גם שמה לא פרסם את הנס הכתוב, קיצר ואמר, בהוציאו מאור כשדים. זהו. מה היה הסיפור, איך היה, מה הנס, כלום, קיצר, למה קיצר? והוא מדמה את מה שהיה עם שכם במלחמות הגדולות, מדמה את זה לנס אור כשדים של אברהם שבשניהם קיצר. צריך להבין מה מדמה הרמב"ן לנס אור כשדים, זה היה נס גלוי שנכנס בכבשן האש ויצא בשלום. 

אמנם יבואר לפי מה שכתב הרמב"ן בעצמו בפרשת ויגש פרק מ"ו פסוק ט"ו, במנין יורדי מצרים יוכבד ילדה את משה בהיותה בת מאה ושלשים שנה, מביא שם קושיה, מדוע לא הזכיר הכתוב נס זה של לידת משה בהיות אמו בת 130 שנה, ואילו בלידת יצחק לשרה שהיתה בת תשעים שנה מדגישה התורה את הנס שבדבר. מה יותר גדול, בת 130 או בת 90? 

מבאר הרמב"ן וז"ל, אבל אומר לך דבר שהוא אמת ברור בתורה, כי הניסים הנעשים על ידי נביא שיתנבא כן מתחילה או מלאך נגלה במלאכות ה', מלאכות זה שליחות, או מלאך נגלה במלאכות ה', יזכירם הכתוב. עוד פעם, אבל אומר לך דבר שהוא אמת ברור בתורה, כי הניסים הנעשים על ידי נביא שיתנבא כן מתחילה או מלאך שנגלה במלאכות ה', יזכירם הכתוב, ניסים כאלה מזכיר הכתוב, והנעשים מאליהם לעזור צדיק או להכרית רשע - לא יזכירו בתורה או בנביאים. רק דבר שנאמר מראש על ידי נביא או מלאך שנגלה בענין מסויים כמו המלאכים שנגלו לשרה, דבר כזה הפסוק יביא אותו, לעזור לצדיק - זה ניסים של יום יום, זה לא נכתב.

כך דרכה של התורה, שאם כותבים נס לדורות, תשמעו למה, נכתב דוקא נס שלא יהיה בו שום פקפוק, נס מפורש והובטח בהופעתו ובקיומו בלי כל ספק, נס ששייך בו הרהור לא ימלא את יעודו, כיון שטבע האדם הוא שאם אפשר לייחס את הנס למהלך טבעי יפרש את הנס בטבע, ויפרש אותו כטבע, אולם אם הובטח במפורש "כעת חיה והנה בן לשרה אשתך", זה הובטח לשנה הבאה בדיוק ככה יהיה, ולמועד השנה נולד הבן, זהו נס הראוי להכתב, למען ילמדו ממנו לדורות. ולכן לא כתבה התורה נס הצלתו של אברהם באור כשדים, שהרי לא הובטח הדבר, וקיים מקום להרהור והסתייגות מהנס. אתם שומעים כמה התורה דואגת שלא יהיה מקום לטעות ופקפוק והרהור. 

כתב הב"ח בטעם הדבר, שלא תקנו סעודת המצוה בחנוכה כמו בפורים. למה בפורים יש סעודת מצוה? למה בחנוכה אין סעודת מצוה? משום שבפורים היתה גזרה על הגופות להשמיד להרוג ולאבד ולהשמיד את כל היהודים, לכן עושים שמחת גוף גם כן במשתה ושמחה. אבל בחנוכה הגזרה היתה על הרוחניות, להשכיחם ולשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, ולכן שמחת החג גם כן נקבעה לפי הגזירה, שמחת החג נקבעה לפי הגזירה, וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל. טוב, אבל צריך עיון גם בחנוכה היה נס על הגוף, שעמדו מעטים כנגד הרבים, מתתיהו ובניו, קומץ אנשים קטן נגד יוון, מעצמה אדירה, וכי אפשר לבאר נצחון כזה בדרך הטבע? 

ואפשר לבאר את הדבר לפי המבואר לעיל, כי הסיבה שנס הנצחון הובלע, כיון ששייך לפרשו בכל זאת בדרך טבעית, לייחס את הנצחון לגבורתם הטבעית של מתתיהו ובניו, אה, מה החכמה, בטח שהם ינצחו אותם, אתה יודע מי זה היה מתתיהו, אתה יודע מי זה היו בניו, מה זה יוון קטן עליהם, בטח, מה זה, זה חכמה? ואע"פ שאין כל מהלך מחשבה שכלית להבין כיצד מספר גיבורים יכולים לנצח ממלכה, וכפי שמובא שבשעת המרד עמדו והרגו אלפים מחיל האויב, וכי שייך שאדם יעמוד נגד אלף איש וינצח אותם לבד, ואפילו יהיה הגיבור שבגיבורים ירמסוהו האלף ברגליהם, אולם כיון שיש מקום אחיזה למחשבה מוטעית לייחס את הנצחון למהלך טבעי, לא הודגש זה כנס חנוכה. זה לא נס החנוכה, הנס זה פך השמן.

עוד כתב הרמב"ן וז"ל, כל יסודות התורה בניסים נסתרים הם, כל היסודות של התורה בניסים נסתרים הם, ועם התורה אין בכל ענינו רק ניסים, לא טבע ומנהג. העם של התורה עם ישראל, אין בכל ענינו רק ניסים, לא טבע ומנהג, אין, אנחנו חיים עם ישראל רק בניסים. למה? שהרי יעודי התורה כולם אותות ומופתים, תשמעו דבר חזק פצצה שאיתה אתם נוצחים כל חילוני, כל גוי, כל יעודי התורה זה אותות ומופתים, כי לא יכרת וימות בטבע הבא על אחת מן העריות, או האוכל חלב, יש אנשים אוכלים חלב, לא מתים. אוכל חלב מת מיד? לא מת. בעל עריות מת? לא מת. אבל התורה אומרת ונכרתה, ויהיה לו כרת בין חמישים לשישים, אז ז"א, יעודי התורה כולם אותות ומופתים כי לא יכרת וימות בטבע הבא על אחת מן העריות או אוכל חלב, וגם לא יהיו השמים כברזל בטבעם מפני שזרעו בשנה השביעית, אז בשביל זה השמים לא יתנו טלם? מה הקשר שהתורה קושרת בין קיום מצוה או ביצוע עבירה לתוצאות האלה שלכאורה מה זה נוגע? מה זה נוגע? וכן כל יעודי התורה בטובות ההן וכל הצלחת הצדיקים בצדקתם וכל תפילות דוד מלכנו וכל תפילותינו ניסים ונפלאות, אלא שאין בהם שינוי מפורסם בטבעו של עולם. אם היה פרסום מוקדם לפני כן אז אי אפשר היה להכחיש את זה, אבל כיון שלא פורסם מראש אז נראה לאנשים שזה מהלך טבעי רגיל. ההוא מת בגלל שהיה לו מחלה וההוא היה זה, לא לא זה לא הולך ככה, המחלה באה בגלל שהוא התחייב כרת, ההוא התחייב במחלה ההיא בגלל לשון הרע, ההוא קיבל ככה בגלל ככה, ההוא נסקל בתאונת דרכים בגלל חילול שבת, ההוא היה לו ככה בגלל ככה, כל יעודי התורה הם אותות ומופתים, איך התורה קושרת בין מצוה לבין טבע? מה, הטבע שומע למצוות, אם אני עושה מצוה? אם עם ישראל לא מקיימים את הורה "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים", מה זה קשור? הטבע זה טבע יש גשמים יש רוח יש זה יורד, מה זה קשור למעשי בני אדם? ודאי שזה קשור כי עם ישראל הוא לא טבעי, זה עם של נס, הוא חי בנס. מצד האמת אין לו קיום, איך עולם שלם רודף אחריו במשך כל שנות קיומו של העולם ולא מצליח? 

נחזור על זה עוד פעם על דברי הרמב"ן, כל יסודות התורה בניסים נסתרים, ועם התורה אין בכל ענינו רק ניסים ל אטבע ומנהג, שהרי יעודי התורה כולם אותות ומופתים, כי לא יכרת וימות בטבע הבא על על אחת מן העריות או האוכל חלב, ולא יהיו השמים כברזל בטבעם מפני שזרעו בשנה השביעית, וכן כל יעודי התורה בטובות ההן וכל הצלחת הצדיקים בצדקתם וכל תפילות דוד מלכנו וכל תפילותינו ניסים ונפלאות. "על ניסיך ונפלאותיך שבכל יום ובכל עת ערב ובוקר וצהריים", אלא שאין בהם שינוי מפורסם בטבעו של עולם. 

אדם מחלק את תופעות הבריאה לשני סוגים, תופעה טבעית תופעה ניסית שחורגת מתחומי הטבע, אבל האמת היא שכל ענינינו הוא רק ניסים, לא טבע ומנהג כלשון הרמב"ן, אלא יש ניסים גלויים יש ניסים נסתרים, המהלך הטבעי גם כן נס הוא, המהלך הטבעי גם כן נס הוא. אולם כיון שמורגלים אנו בו נסתר מפנינו הנס שבו ושייך הוא לחלק הניסים הנסתרים, אז גם המהלך הטבעי זה נס, הרי אם בן אדם יראה איך העץ שותה את המים, ואיך המים עולים במשאבות עד לעלה העליון וקודם זה עולה לעלים העליונים כי אחרת אם ישתו כל העלים התחתונים לא יגיעו המים אף פעם למעלה והכל יבול, אז נסגרים שסתומים עד שזה עולה למעלה וכשמקבלים העלים שלמעלה אח"כ זה יורד, מי שיראה את התכנון הנפלא הזה, מה זה, זה לא נס? אנשים שמפתחים מעלית כזאת והידראולית ושקטה ומהירה, פששש איזה התפעלות עולמית והכל, ופה לאמרות העץ, עשרות מטרים, מעליות שסתומים הכל מה זה, וכל זה היה טמון בגרעין ששמו באדמה. קוראים לזה טבע. אמר הכוזרי נכון, הטבע אלהים - גימטריא אלהים. מה זה אלהים - בעל הכוחות כולם, אז מה יש בטבע - את כל הכוחות כולם שהקב"ה נתן בהם. נכון, אבל זה אלוקות, הכל זה אלוקות, הכל זה ניסים, איך הוא ברא את העולם, זה לא נס? איך נברא העולם? ה' אמר ויהי, זה דבר טבעי? זה מהלך טבעי? יש דבר כזה טבע? אין דבר כזה טבע. רק מה שאנחנו רגילים לראות כל הזמן אנחנו קוראים לו טבע, שאנחנו לא רגילים קוראים לו נס, אבל זה שקר, הכל זה נס, רק ניסים נסתרים וגלויים, נסתרים זה כל הטבע, גלויים זה חוץ לטבע, כאילו דבר שהוא שונה מן הטבע. 

מי שאמר לשמן ויבער יאמר לחומץ ויבער, הנס בזה שווה, אמירה של הבורא לחומץ ויבער זו בדיוק כמו האמירה לשמן ויבער, אלא שלאמירת הבורא לשמן ויבער מורגלים אנחנו, ה' נתן כח בשמן לבעור, לכן שמן בוער. ושמן בוער לגבינו הוא לא נס, אבל חומץ בוער הוא נס בעינינו. אז ז"א, מי שאמר הוא יכול לומר לכל דבר, אין לקב"ה בעיה, רק הוא אמר לזה ולא אמר לזה, אבל למה שהוא אמר מתנהג כמו שהוא אמר - זה אותו נס בדיוק. 

אנחנו חיים בהנהגה ניסית על כל צעד ושעל, אין טבע ומנהגו של עולם כלל, הכל מסביב מופעל ומחודש ע"י הבורא, אין עוד מלבדו, אין עוד מלבדו, כל תנועה ורחש הכל מידו יתברך, וממילא אפשר להכיר את מלכות הבורא בכל פסיעה ופסיעה, שהרי בכל מתבטאת מלכותו, ובכל רגע ורגע אפשר לקבל פני שכינה, לפי שכותב רבינו יונה בברכות סוף פרק תפילת השחר, אמר רבי יוחנן, כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה, וכתב שם וזה לשונו: מפני שהקב"ה אע"פ שאינו נראה לעין, נראה הוא ע"י גבורתו ונפלאותיו, כענין שנאמר, "ואכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע", אע"פ שאתה מסתתר אתה הוא אלהי ישראל שעשית עמהם כמה נפלאות ואתה מושיע בכל ובכל שעה, וע"י תשועתך רואים אותך בני אדם ואתה מתגלה להם ומכירים אותך. מצד ישועותיו ונפלאותיו של ה' אנחנו רואים אותו בחוש. וגם כן כאן, ע"י שמחדש חדשים מתגלה לבני אדם וכאילו מקבילים פניו, מפי מורי הרב נטרי רחמנא ופרקי.

כל הבריאה כולה מורה על מלכות הבורא, וכמו שהמשיל זאת רבינו סעדיה גאון, לאדם הרואה עשן היוצא מארובת בית, אז זה כאילו הוא רואה בחוש את האש שבתוך הבית, מפעולת העשן אתה יודע שי שפה אש, לא צריך לראות את האש, עצם זה שאתה רואה עשן אתה יודע שיש אש, עצם זה שאתה רואה את הנפלאות והניסים אתה יודע שיש אלקים שמנהיג ומשגיח, וכך האדם יכול לראות ולקבל פני שכינה בכל רגע ובכל מקום, אולם בני האדם לא מתבוננים, למה - כי לא המתים יהללו יה, אדם מסתובב כמו מת, הוא לא מרגיש ולא חש ולא רואה את הקב"ה על כל צעד ושעל, זה כמו מת, מת לא מהלל יה, אבל אם הוא היה חי והיה רואה היה מהלל יה, כל הנ שמה תהלל יה בלי הפסק. 

אנו משולים למתים, לא מרגישים כלל. אולם חייב כל אחד לעורר עצמו כדי ליהפך לחי מרגיש, להכיר את המציאות האמיתית של הבריאה כאין עוד מלבדו, ולשם כך ניתנו ניסים, כדי שכל אחד באופן פרטי ילמד מהם לגבי כל מאורעות חייו, מנס שתיים שלש אתה כבר לומד אחורה את כל מאורעות חייך, שהכל זה ניסים. 

וכדברי הרמב"ן בסוף פרשת בא, מן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים, כי אם ה' יודע לעשות גלויים הוא גם עושה נסתרים, רק אנחנו מתים אז לא מהללים יה כי לא מבחינים. 

לפי זה ביאר הגרש"ז מקלם את שאלת הבית יוסף, תשמעו דבר חבל על הזמן, מדוע קבעו שמונת ימי חנוכה ולא שבעה, הרי ביום הראשון לא היה נס, ביום הראשון לא היה נס, אז למה עושים ימי חנוכה שמונה ימים, צריך להיות שבעה ימים על הנס, אם זה על הנס אז הנס היה שבעה ימים, היום הראשון היה השמן ממש, אח"כ זה נתארך והחזיק שמונה ימים עד היום השמיני, אז למה קבעו שמונה ימים ולא שבעה? ביאר הגרש"ז מקלם, הסבא מקלם ביאר אדרבא, בדווקא תיקנו שמונה ימים, כדי שנלמד להכיר כי גם ההדלקה של היום הראשון נס, אין הבדל בין נס נסתר לגלוי. היום הראשון זה נס נסתר, מה פירוש, אנחנו יודעים ששמן דולק, לא, שמן לא דולק, זה ה' אמר שידלוק, זה נס, זה שזה החזיק יותר זה נס גלוי, אבל היום הראשון זה נס גם כן רק נס נסתר, לכן תיקנו חכמים שיש שמונה ימים, אבל הנס היה שבעה ימים, לא, גם היום הראשון זה נס. אין הבדל בין נס נסתר לגלוי, כל המציאות כולה נס היא, זה הלימוד מחנוכה, להכיר ולדעת שגם המהלך הטבעי נס הוא, ואין רגילות הנס מה שאנחנו רגילים לראות את הנס צריכה להפחית את ערכו כלפינו, מה שאנחנו קוראים לנס טבע. אין רגילות הנס צריכה להפחית את ערכו כלפינו להכיר ולדעת כי אין כל כח טבעי עצמי, אין דבר כזה אלא רצון ה' הוא המחיה ומהווה את הכל ואין עוד מלבדו. 

ואני אספר לכם סיפור שכבר סיפרתי אותו בעבר אבל הוא מתאים פה במקום, פעם אחת יצאתי לחו"ל עם בן אדם, והיתה לנו הזמנה להגיע לאיזה גביר, והכנו את עצמנו היטב היטב, קנינו וידאו חדש, עשינו סרט של הפעילות, בדקנו ובחנו שהכל פועל ויצאנו לדרך. הגענו לפגישה, והנה בפגישה הוידאו לא דולק, וידאו חדש, אמרנו אולי השקע לא טוב, החלפנו שקע, לא דולק, חיברנו משהו לשקע כן דולק, אז הבעיה בוידאו, אבל איך יכול להיות, זה חדש, נתנו מכות, סובבנו, עשינו, ניערנו, עשרים דקות - לא עובד, העשיר אמר לנו טוב, פעם אחרת, כאילו אנחנו נמצאים פה בשכונה ונקפוץ אליו מחר, רק לתאם איתו זה לקח שנה. בקיצור הכל ירד לטמיון, שום דבר, הלכנו הביתה. טוב, בבוקר אנחנו מדברים על הא ועל דא בארוחת הבוקר, וזה שהיה איתי הוא היה אקדמאי כזה, ולא יודע מה התחיל לדבר וזה, אמר תשמע, יש לך לפעמים טיעונים כאלה שאם אתה תגיד אותם בפני סטודנטים באוניברסיטה אז הם יזרקו עליך עגבניות. מן הון להון התגלגלנו ימינה ושמאלה, ואמרתי לו אתה קוקו, אתה יודע שאתה קוקו? למה, אתה חושב שיש טבע ויש זה והכל ככה ויש מחקרים והם בודקים והם הכל וזה וזה, תדע לך, אין שום דבר בעולם חוץ מרצונו יתברך, ברצונו יש עולם אם הוא ישלול רצונו נעלם העולם, כמו שנהיה העולם נעלם העולם, מה מחזיק את העולם קיים עכשיו כל רגע - זה רצונו יתברך, המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. מה זה מחדש, כביכול יש זרימה של רצון מאת ה' יתברך וזה נותן חיות ליקום. למשל, חשמל, כל זמן שיש זרימה של חשמל אפשר להדליק מנורה, ברגע שייפסק החשמל לא תדליק מנורה. כל זמן שיש זה רצונו יתברך שמושפע, "המאיר לארץ ולדרים", לא האיר פעם, המאיר עכשיו, עכשיו הרגע, כל רגע. ז"א רצונו יתברך פועל כל רגע, ואין דבר שהוא לא תלוי ברצונו יתברך, אפילו הצמחים שאתה קורא להם טבעי טבעי, עגבניות ואבטיחים והכל, זה על כל צמח כל עשב יש מלאך שאומר לו גדל, מה זה מלאך? מלאך זה שליח, זה הרצון האלוקי שמינה שליח על כל עשב ועשב שאומר לו גדל, אם אין את החלק הרוחני הרצון האלוקי שאומר לו גדל אין דבר כזה שיגדל, כי אין דבר כזה טבע. אמרתי לו, זה שרבי חנינא בן דוסא אמר את מה שאמר זה בגלל שהוא לא היה אקדמאי כמוך כד מים כמוך, כי הוא אמר לבתו מי שאמר לשמן וידלק הוא יאמר לחומץ וידלק, מה נפקא מינא, אצל הקב"ה אין נפקא מינא בין שמן למים, אין נפקא מינא, מי שאמר הוא יאמר, רק יש כח לצדיק לומר, ותגזור אומר ויקום לך, אז הוא אומר מי שאמר יאמר. אל תדאגי, גם החומץ ידלוק, כי אין שינוי מצד האומר, מצד האומר הוא יכול להגיד על כל דבר שידלק. אז מי שאמר לחומץ וידלק, אמרתי לו עכשיו תגיד לי מה אתה חושב קוקו, שהוידאו שאנחנו לקחנו אתמול הוא לא עובד, הוא התקלקל נכון, זה מה שאתה חושב, הוא קיבל מכה בטיסה אולי בתא המטען, לא, ככה אתה חושב, נכון? אז הוא אומר לי בטח פשיטא, מה פירוש זה ודאי, ניסינו הרי הכל וזה וזה וזה, אמרתי לו אז בא אני אגיד לך שכל זה מה שקרה זה בגלל שרצונו יתברך היה שלא נקבל כסף או שהוא לא יזכה לתת כסף, אחד משתיים, אבל אין לזה שום קשר לוידאו, רצונו יתברך. ואתה חושב עכשיו שאם תקח עכשיו את הוידאו למעבדה אז יפתחו ויתקנו ויחזירו מתוקן וזה ככה, גם אם תקח למעבדה זה בגלל רצונו יתברך שאתה תעמיס את זה על הגב ותלך כמו טמבל למעבדה ותמסור ותשלם כסף ותאמין שהטכנאי תיקן לך את זה. כי אתה מר קוקו, ואני אומר לך שהוידאו עובד, תחבר אותו לחשמל ותראה שהוא עובד, אז הוא אומר מה אתה צוחק עלי, אתה רוצה שאני אחבר ואתה תגיד סתם צחקתי? אמרתי לו תחבר ותראה, הוא מחבר את זה, מכניס קסטה וידאו, עובד. הוא צעק, חנינא בן דוסא, חנינא בן דוסא. אמרתי לו עכשיו תזרוק עגבניות על עצמך. הכל זה רצונו יתברך, הכל זה רצונו יתברך, אפשר לנסוע גם בלי דלק, נכון ניסים, אפשר לנסוע בלי דלק? אבל כשאני אומר לך שתסע בלי דלק, אבל אם אתה נוסע בלי דלק אתה נתקע. הכל רצונו יתברך, הכל ניסים נסתרים וגלויים, אין דבר שהוא טבע ומקרה, הכל רצונו יתברך. ישתבח הבורא, בכל דבר אנחנו יכולים לראות את הקב"ה, כל דבר מעיד על קיומו. הכסא שאתם יושבים עליו, הספר שלפניכם, כל דבר מעיד על מציאות הבורא. אין עוד מלבדו. 

רבי חנניא בן עקשיא אומר...