הכח להשפיע - מדרגת אברהם אבינו | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ואברהם זקן בא בימים, ואדוני ברך את אברהם בקול.

אחרים אומרים, בת הייתה לו לאברהם אבינו, ובקול שמה.

אחרים אומרים, כל מקום שנאמר, אחרים אומרים, זה רבי מאיר.

יש כמה טעמים למה נאמר כך.

בסוף אריות, שם זלזל ברבן שמעון בן גמליאל, מאז כינו בשם זה,

ויש שאומרים שזה בגלל

שהוא אמר שמועות משם לאישה אחר,

אז קראו לו, אחרים אומרים.

בכל אופן, אחרים אומרים,

בת הייתה לו לאברהם אבינו, ובקול שמה.

כתב הרמב״ן שהאחרים,

דהיינו רבי מאיר, חידשו כאן עניין נפלא,

והוא שיש לקדוש ברוך הוא מידה שנקראת קול.

ומידה אחרת,

נאצלת ממנה,

שנחשבת לה לבת.

זאת אומרת, המידה קול מאצילה,

והמידה שתחתיה נקראת בת היא הנאצלת המקבלת.

והיא שנקראת קלה בספר שיר השירים.

והיא שחכמים מכנים כנסת ישראל.

כשאומרים קלה בשיר השירים, הכוונה לכנסת ישראל.

ומידה זאת הייתה לאברהם כבת.

והמידה הזאת הייתה אצל אברהם אבינו כבת.

כי הוא איש החסד והתנהג בזו.

זאת אומרת, הכלה

היא הייתה אצלו לבת.

מה שאצל הקדוש ברוך הוא, שנקראת המידה קול, שהיא משפעת ומאצילה לבד, שהיא הנאצלת והיא הכלה,

שהיא כנסת ישראל.

מידה זאת הייתה לאברהם כבת, כי הוא היה איש החסד

והתנהג בזו.

ביאור העניין, על-פי דרך הפשט ובהקדם המדרש.

אז אנחנו מקדימים קודם מדרש,

ועל-פי זה נוכל להבין את הפשט.

מביאו הרמב״ן שם, וזה לשונו.

שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אליעזר ברבי יוסף

אפשר ששמעת מאביך מהו בעתרה שעתרה לו אמו?

האם יש לו פירוש לאביך

על הפסוק בעתרה שעתרה לו אמו?

אמר לו, אין.

כן,

אמר לו, אי אח.

אמר לו, משל למלך שהייתה לו בת יחידה,

והיה מחבבה יותר מדי,

והיה קורא אותה בתי.

אז מלך הייתה לו בת יחידה, והיה מחבב אותה יותר מדי, והיה קורא אותה בתי.

לא זז מחבבה

עד שקרא אותה אחותי,

ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי.

כך בתחילה חיבב הקדוש ברוך את ישראל,

וקרען ביתי,

ולא זז מחבבן עד שקרען אחותי,

ולא זז מחבבן

עד שקרען אמי.

עמד רבי שמעון בן יוחאי ומשקו על ראשו,

אמר לו, אילו לא באתי אלא לשמוע זה הדבר מפיך,

די.

היה כדאי לרדת לעולם רק בשביל לשמוע את החידוש הזה.

מבואר מזה שישנן שלוש בחינות.

בחינת אם זו הבחינה הכי גבוהה,

והכוונה היא שבתו של אדם,

אף שהיא חביבה לאביה,

בכל זאת היא בבחינת מקבל ממנו.

האבא הוא המשפיע על הבת, שהרי היא סמוכה על שולחנו,

והיא נצרכת ונזקקת לו.

זו דרגה של בת.

אבל אחותו זו דרגה יותר גדולה,

כי אחותו כבר שווה לו.

היא כבר לא נזקקת לו, היא בזכות עצמה,

שיכולה לסייע לו,

וגם אינה סמוכה על שולחנו.

אבל מדרגת האם

היא המדרגה הכי גדולה,

בזה שהיא סובלת את העול של כל הילדים,

ומטפלת בהם, ומאכילה אותם.

זו המדרגה הגבוהה ביותר, מדרגת אם.

כמו כן, ברוחניות יש שלוש בחינות.

הראשון, שכלל ישראל מקבלים מהקדוש ברוך הוא בבחינת בת,

שכל טובתן של ישראל זה מה' יתברך.

אחר כך היא נקראת אחות,

שעל ידי מצוות ומעשים טובים מעוררים הצדיקים את ההשפעה,

ולא בבחינת מתנה כבת.

הם לא מקבלים

מהקדוש ברוך הוא כבת,

שהיא מושפעת

בלי שום דבר שמגיע לה בעצם,

אלא הם כבר פועלים במצוות ומעשים טובים, והם מעוררים השפעה

שהיא לא כמתנה כמו שמקבלת הבת,

אלא כאחות.

הדרגה השלישית היא שאם זוכים למדרגות גבוהות מאוד,

אז כל השפע שבא לעולם הוא רק בזכותם של הצדיקים,

וזו בחינת אם.

כמו שהאימא, היא מטפלת בכל הילדים,

מחומלת ומרחמת ומאכילה ומשקה וכו'.

אז הצדיקים הגדולים ביותר הם המשפיעים לכל העולם כולו,

והם בחינת אם.

כמו שכתוב בגמרא, כל העולם כולו ניזון בזכות

חנין אבני.

וזה על פי הסדר שקבע הקדוש ברוך הוא בעולם,

שמעשי התחתונים כאילו נותנים כוח למעלה.

תנו עוז לאלוהים.

כשהקדוש ברוך הוא מסע לבריות את הכוח

שעל ידי מעשיהם יושפע העולם לטובה,

ואז נחשב שהם המשפיעים לכל העולם.

אבל באמת אין המדרגות האלה נפרדות אחת מחברתה שאפילו הצדיק, שמעשיו מורידים ברכה לעולם,

אין זה מכוח עצמו,

אלא רק מזה שיש לו המדרגה שהוא קשור לקדוש ברוך הוא,

הוא מבין שהכול ממנו,

ובאמת הכול נובע מהבחינה הראשונה של בת,

שהוא מקבל כביכול מעת השם יתברך ומשפיע הלאה.

ולכן אמר דוד, אם לא שיוויתי ודוממתי,

נפשי כגמול עלי אמו.

דוד, אפילו שהיה משפיע בכל העולמות,

החשיב את עצמו כאילו הוא בת אצל האם,

ואמר נפשי כגמול,

מי שעדיין יונק או נגמל מאמו,

כגמול עלי אמו,

שעדיין נשעד על ידי אמו.

אחרי שהגיע למדרגה של משפיע,

שדוד כבר היה משפיע מבחינת אם,

בכל זאת עדיין הרואה את עצמו כתינוק הצריך לאמו,

כי הצדיקים מבינים שהם רק מקבלים מהקדוש ברוך הוא ואין בהם שום כוח עצמי.

ההפך, מה אומר כוחי ועוצם ידי?

עשה לי את החיל הזה.

ואז בעלותם בסולם המדרגות,

ניתן להם הכוח להשפיע על העולם.

כשהם עולים בסולם המדרגות הם יכולים להשפיע על העולם,

אבל ברגע שיחשוב שיש לו איזה כוח עצמי

והוא נכשל בגאווה,

השכינה בורחת ממנו וכל המדרגות נפסדות.

כל זה בתנאי

שלא יעלה על יבו שהוא המשפיע.

אמר החכם,

כי השם ייתן חוכמה מפיו דעת ותבונה.

אמר החכם,

כי השם ייתן חוכמה מפיו דעת ותבונה.

הרי שמעלות הרוחניות

מסורות לקדוש ברוך הוא,

ואליהן מצפים הצדיקים,

כי השם ייתן חוכמה ומפיו דעת ותבונה.

אלא שיש מדרגות שונות בזה.

יש שמקבלים בתור מתנה.

הם עדיין לא מספיק ראויים לקבל בזכות עצמם.

יש שעולים למדרגה שנחשבים מסייעים,

ויש שמגיעים לשיא המעלות שעל-ידי מעשיהם נחשבים הם המשפיעים.

זה בדיוק הדרגות.

בת זה בחינת מתנה,

מסייעים זה בחינת אחות,

משפיעים זה בחינת אם.

זו הייתה דרגתו של אברהם אבינו.

היה לו הכוח להשפיע,

שעל-ידי מידת החסד

שהייתה בו,

הוא הוריד השפעה לעולם.

ולכן נחשבת כנסת ישראל אצלו כבת,

כי היא הייתה מושפעת ממנו.

לכן היא הייתה אצלו כבת,

בהיותו הוא המשפיע והמכלכל בכוח דבקותו בשם יתברך.

וכן היו דבקים למדרגה זו של בת גם יצחק ויעקב, דוד ושלמה,

כל אחד,

לפי דרכו, כמובן ברמב״ן, גם הם זכו להיות משפיעים.

נמצא שיש לנו הגדרה חדשה בתכלית הצדיק.

לא די מה שהוא בעצמו שר מרע ועושה טוב.

לא די.

מוטל עליו להתעלות יותר ולהשפיע על דורו.

לזה צריך הצדיק להרגיש אחריות עבור הדור ולקבל על עצמו את העולם.

זאת אומרת, הוא לוקח אחריות על עולם שלם,

בחינת שותף של הקדוש ברוך הוא, כמו שאמרנו בדרשות קודמות.

כמו שמצאנו אצל אברהם שהתפלל על דורו,

לא רק התפלל, גם פעל אצל כל דורו.

ולא כמו נוח שלא התפלל על דורו.

ולכן נקרא מבול על שמו מנוח.

ואמרוהו בגמרא על הכהן הגדול שהיה לו לבקש רחמים על דורו, שלא יקרה רציחות.

זאת אומרת, יש תביעה על כהן גדול במדרגתו להתפלל על כל הדור שלא יהיו רציחות.

ואם יהיה,

אז יתפללו עליו כל אלה שבעיר מקלט שהוא ימות,

בשביל שהם ישתחררו משם.

כי מי גרם מה שהוא לא התפלל?

הוא לא התפלל מספיק,

הוא לא בכוונה.

וכמו הוא שאכל אותו אריה קרוב למקומו של רבי יהושע בן נביא, ולא רצה אליהו לדבר עם רבי יהושע בן נביא במשך שלושה ימים,

כשהיה רגיל לבוא אצלו כל יום.

למה?

משום שהיה צריך להתפלל שלא יקרה מקרים כאלה.

ואם במרחק שלוש פרסאות ממנו טרף אריה בן אדם,

אז אתה לא ראוי שאני אבוא אליך. אתה לא מגן על הדור.

על הסביבה.

כן.

על הסביבה, על הדור גם.

תלוי כל אחד לפי מעלתו.

מצביעה עליו לפי מעלתו.

על הצדיק מוטל להיות צופה למרחוק ולהגן על דורו מכל רע.

זה תפקידו של הצדיק.

נחזור לרשע.

הפסוק אמר, ואברהם זקן בא בימים,

בה' ברך את אברהם בכל, ברך פירושו הוא מקור הברכות,

ברך,

השפיע לאברהם אבינו את מדרגת בכל.

מה זה בכל?

שהוא בבחינת אם שמשפיע לכולם.

אחרים אומרים, בת הייתה לו לאברהם אבינו ובכל שמע.

כתב הרמב״ן שאחרים חידשו עניין נפלא, והוא שיש לקדוש ברוך הוא מידה שנקראת קול,

ומידה אחרת שנאצלת ממנה נחשבת ללבד,

היא הנקראת כלה בספר שיר השירים.

איש החכמים מכנים כנסת ישראל במקומות רבים,

ומידה זאת הייתה לאברהם כבת,

כי הוא איש החסד והתנהג בזו.

עכשיו, ברור מה שאמר רבי שעומר יוחאי,

אם בת היא רק בשביל זה, די.

למה? כי הוא גילה לו את הסוד

איך מבת הופכים לאחות,

ומאחות לאם עד שמשפיעים לכל העולם כולו.

וזה תפקידם של הצדיקים

הגדולים והאמיתיים.

רבי מאיר אמר את זה, בבבא בתרא ט״ז,

ט׳טוז.

אז אחרים אומרים, בת הייתה לו, לאברהם אבינו,

ובכל שמה.

משמה יוצא הרמב״ן

ואומר שזה חידוש גדול מה שהוא אמר כאן, ועניין נפלא.

ועל זה מסבירים

את מה שמביא המדרש,

ששאר רבי שמעון בר יוחאית, רבי אליעזר ורבי יוסף,

אם הוא שמע מהאביב, ואז הוא קיבל את הפירוש וקפץ מרוב שמחה ונשקו על ראשו.

וזה ביאור מדהים.

אז צריך לעלות ממדרגת בת, שמקבלים במתנה הכול,

למדרגת אחות, שכבר מסייעים על ידי התורה והמצוות,

וכבר יש זכות לפחות של משהו,

אבל המדרגה הגבוהה זה לגאה להיות בבחינת אם.

אחותי כלה. כן, שמשפיע.

אחותי כלה. אחותי כלה, פירושו שהייתה למדרגה של אחות, ובסוף אמי.

שורו לי אמי.

יבא ביי.

בכל אופן,

צריך את הכוח להשפיע.

וזה המדרגה של בכל.

רבי חנניהו ברגשיו אומר,