כל מצוה גידולי גידולים של שכר נצחי | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית,

ועשת את התבואה לשלוש השנים.

יסוד הדברים שהעולם הבא מהעולם הזה אינו כפי שמורגלים ללמוד.

זאת אומרת, העולם הבא הוא יוצא מהעולם הזה.

אבל היסוד של הדברים זה לא כמו שאנחנו מורגלים ללמוד

שהעולם הבא מהעולם הזה.

שהעולם הבא הוא שכר שנותן הקדוש ברוך הוא בעד מעשי המצוות של העולם הזה.

ככה אנשים מבינים.

כשאדם עושה מצוות בעולם הזה,

ואז מקבלים שכר על זה בעולם הבא.

אלא סוד הדבר הוא

שכל עניינו וחיותו

של העולם הבא

הוא רק מהעולם הזה.

העולם הבא הוא מחובר ומקושר היטב לעולם הזה.

כי יניקתו היא מהעולם הזה

משלו אין כלום.

כל היניקה

של העולם הבא זה מהעולם הזה.

משלו אין כלום.

עולם הבא דומה לים.

אין בו כוח הצמיחה לגמרי.

חיים בו רק מן המוכן.

אוכלים כל אחד ממה שהכין לו.

בעולם הבא אוכלים את העולם הזה.

כל כך מבהיל הוא סוד העניין,

עד שבמעשה כל דהוא,

שניהיב דעתן להתפלל,

יש בו כוח הצמיחה כל כך רב,

עד שיכולים לאכול לחיות ממנו נצח נצחים.

כל פעולה שאדם עושה בעולם הזה,

ואפילו נתן דעתו להתפלל כמו אצל יעקב אבינו עולם השלום,

יש לזה השלכות לנצח נצחים.

אחרי התבוננות,

נראה שדברי החכמים, זכרונם לברכה, מלאים ביסוד הזה.

חכמים, זכרונם לברכה, אמרו על הפסוק,

גם בלא דעת

נפש לא טוב

ואץ ברגליים חוטא.

שנו ריבותינו.

מצווה גוררת מצווה.

בעבירה גוררת עבירה.

לא יצר אדם על עבירות שעשה בשוגג.

אלא שנפתח לו פתח שיחטא אפילו במזיד.

כי עבירה גוררת עבירה.

אז לכן, לא יצר לו לאדם על עבירות שעשה בשוגג,

אלא שנפתח לו פתח שיחטא אפילו במזיד.

זאת אומרת, מי שנכשל בשוגג,

הוא ייגרר למזיד.

והשיח' הקדוש אומר שאם אדם מגיע לשוגג,

משמע שאלוה מזיד גם קודם.

לא ישמח אדם על מצווה שבאה לידו,

אלא שמצוות הרבה עתידים לבוא לידו.

זאת אומרת, אם אדם זכה למצווה מסוימת,

אז צריך לשמוח לא עליה, אלא על מה שעתיד לצאת ממנה.

דהיינו, מצוות הרבה עתידים לבוא.

כי מצווה גוררת מצווה.

אז אם בונים בית מקדש מעט ראשון לקהילות פז,

זה, לא צריך לשמוח בזה,

אלא בבתי כנסת ובתי מדרשות הבאים שעתידים לצמוח מזה.

לפיכך,

אם חטא אדם בשוגג,

עליו נאמר, ואץ ברגליים חוטא.

זאת אומרת,

אם חטא אדם בשוגג,

אז השגגה לכאורה זה שגגה, זה תקלה כאילו.

הוא אומר, לא, לא, לא, ואץ ברגליים אחר כך, חוטא.

מי שחוטא,

מואץ ברגליים.

אמרו החכמים, זכרו הברכה,

שעיקר דאגתו של אדם אינו על עצם החטא של שוגג,

שזה כאין לגבי מה שצריך לדאוג.

שמעתה נפתח לו פתח לחטאים רבים אפילו במזיד.

כי עבירה גוררת עבירה.

ואיך זה באמת מתהווה

מהחטא שלו שעשה בשוגג ריבוי כל כך גדול של עבירת מזיד?

הרי יש מרחק רב משוגג למזיד.

ואומנם הם הדברים שדיברנו.

בענייני גשמיות,

הלא אנו רואים לעין

מה רב כוח הצומח.

אדם מניח גרעין בארץ,

הגרעין נרקב,

ואחר כך גדל ממנו פירות למאות ולאלפים.

אם רק נקלטה זריעה בארץ ונתחברה כהוגן,

עם כוח הצמיחה,

מפרה ומרבה גידולים למדי.

איזה מין שאדם מניח בארץ,

אותו מין גדל.

משום שבאמת הכל כבר יש בארץ עצמה.

אלא שעבודת האדם היא רק להתוות את השבילים,

להוציא לפועל מה שהוא רוצה.

חוץ מזה,

יש עוד צמיחה שהיא בלתי רגילה.

היא בסוד של

מצוויתי את ברכתי

ועשיתי את התבואה לשלוש השנים.

ששם הגידולים הם בלי סוף.

הם לא כנגד מה שאתה שם,

אלא הם

לאין שיעור.

גם בלא דעת,

כשמבינים את סוד הדברים,

שזה עניין של זריעה,

כשמכירים את סוד הצמיחה של הנפש,

נפש לא טוב,

גם בלא דעת, נפש לא טוב.

גם בלא דעת, כשמבינים את סוד הדברים שהוא עניין של זריעה,

כשמכירים את סוד הצמיחה של הנפש, נפש לא טוב,

אוי אוי אוי, איזה עבירה תיתן את פירותיה וזה כבר יגדל.

וכשאדם מניח גרעין בארץ,

אין תלוי שוב ברצונו, נגמר.

ברגע שזה יצא לפועל, אחר כך זה מצמיח גידולים.

בלא דעתו ייתן הגרעין את פריו.

לכן עבירה גוררת עבירה בהכרח.

הוא פשוט לפי זה.

אל יצר לו על עבירות שעשה,

אלא שנפתח לו פתח שיחטא.

מספיק מעשה אחד

על כל ימי חייו.

כשאם חטא פעם אחת,

אדם הראשון חטא.

תראו כמה עבירות הוא צמח בעולם.

חטא אחד של אדם הראשון.

פתח פתח, כל העולם חוטא.

מעשה אחד מספיק על כל ימי חייו.

וכן בצד הטוב.

אל אשמח על מצווה שבא לידו,

אלא שמצוות הרבה עתידים לבוא לידו.

זריעה אחת

היא כבר אוטומט משרישה ומוציאה גידולים וגידולי גידולים.

אבי רץ למצווה קלה ובורח מן העבירה.

כשמצווה גוררת מצווה

ועבירה גוררת עבירה.

כששכר מצווה מצווה

ושכר עבירה עבירה.

ובאר

הרי בפירושו על אבות,

שנכלל כאן

שני העניינים.

עבירה גוררת עבירה,

זהו כדרך הטבע.

זה שעבירה גוררת עבירה, זה דרך הטבע. כמו הגרעין המצמיח.

ושכר עבירה עבירה, זהו שלא כדרך הטבע.

הנה גוררת עבירה שיש בטבע לבד,

גם כן מספיק לאדם.

שמאשר יש במעשה אחד מצד הטבע יכול לצמוח ולהיגדל כל משך ימי חייו של אדם.

ומה גם שעוד ישנו סוד של צמיחה שלא כדרך הטבע שאמרנו.

שכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה.

אז מיהו שיוכל לשער כבר לפי זה ריבוי הגידולין?

מה שאפשר

לגדול ממעשה של אדם אחד בין נטו בין נמותיו?

וכמה זה מחייב את האדם להיות רץ למצווה קלה ובורח מן העבירה הכי קלה והכי קטנה.

הראש,

רבנו אשר בורחות חיים,

ביום א' עוד יח' כתב,

ויזהה ללמוד בלילה,

עד שישן מתוך דברי תורה.

ולא מתוך שיחה בטלה.

היזהה ללמוד בלילה,

עד שישן מתוך דברי תורה.

ולא מתוך שיחה בטלה.

זהו גם כן על פי דרכנו עניין של סמוך.

אם הוא מסמיך לשינה דברי תורה,

כבר תערב עליו שנתו.

כל הלילה יצמחו ויגדלו דברי תורה.

שהכל תלוי בסמוך.

יוצא לנו מזה הערה נוראה עד מאוד.

והיא רצת למצווה קלה ובורח מן העבירה,

שכיוון שישנו עניין של צמיחה,

אם כן, אל לאדם להשקיף

על כל מעשה ומעשה כאילו הוא לעצמו.

כי אם עליו להסתכל על כל מעשה שלו כמו על גרעין,

שמתחיל לצמוח מעתה.

להתחשב

עם הגידולים המתחילים עכשיו לגדול.

מפני שמעשה כל דור של האדם

בכוחו לעשות פרי וגידולים במשך כל ימי חייו.

ועל כן,

אבי רץ למצווה קלה ובורח מן העבירה.

אני פעם הוכחתי בן אדם

אחרי שלמדתי

מה שלמדתי,

וזה גרר עד היום

שאני מוכיח בני אדם.

מצווה

גוררת מצווה.

אז אם אתה משקיע במצוות,

אל תראה את המצווה ואומר, אה, מצווה קלה, זה לא... עזוב, יש מצוות יותר חשובות, אני עכשיו לא, אין זמן.

לא, לא.

כל נטיעה קטנה, אתה לא יודע מה היא מצמיחה גידולי-גידולין עד סוף הדורות.

ואל תזלזל בחטא קטן.

אל תסתכל על החטא, תסתכל על התוצאות שלו,

כי הוא יתחיל להצמיח גידולי-גידולין לעולם בעת.

אז לכן, אבי רץ

למצווה ובורח מן העבירה.

וממילא,

אם פה המצווה,

מפה העבירה,

ואתה באמצע.

אם אתה רץ למצווה,

ממילא אתה בורח מהעבירה.

כי מי שרץ לפה,

הוא בורח מפה.

אבל אם אתה לא רץ,

אז אתה נמצא בשיקול כל רגע, או לזה או לזה.

אז תרוץ למצוות,

ותהיה בורח

מן העבירות.

יהיו לך גידולי-גידולין

לאין שיעור

ואין סוף

של מצוות,

רק למצווה אחת.

ואם יש לך שתיים,

עוד גידולי-גידולין.

ואם יש לך שלוש,

עוד גידולי-גידולין.

נהיה בבית.

ואם יש לך בעל תשובה?

עוד דורות על דורות.

אם יש לך עוד בעל תשובה?

עוד דורות על דורות.

ואם יש לכם בית כנסת?

כל התפילות וכל השיעורים.

יא ביי, וכל השידורים, וכל החוזרים, וכל ה... בואי, בואי, בואי, בואי, בואי.

ובטח זה נותן חשק לאנשים גם כן להקים בתי כנסת. יא ביי, ביי, ביי, ביי.

איזה מתנות נותן הקדוש ברוך הוא? איזה הזדמנויות יש בחיים האלה?

ללקט, ללקט מצוות, מצוות, מצוות, מצוות, מצוות. יש חול, חול, חול.

חול, חול, בית כנסת מלא, חול, חול, חול, חול, חול, חול, חול.

כל גרגיר שם עזב.

כל פינוי, ימינה ושמאלה וזה, ופה ושם, וכמה מצווה.

רבי יחנן ימואל שאומר, זה פינוי.

עושה את זה ומכות לכל שנה ודור השמאלה.