ספר חוכמת המצפון | הרב אמנון יצחק שליט"א

--- אין זה הדרשה, אלא עיקרי הדברים מהספר 'חכמת המצפון' פרשת בשלח' ---

מאמר שנח

שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת נמוגו כל ישבי כנען (שמות ט"ו י"ד).

העמים כולם שמעו את כל אשר עשה ה' לישראל, הישועות והנפלאות האותות והמופתים וכל היד החזקה, ולא קמו ולא זעו לשנות דעותיהם האליליות, ואת דרכם הנלוזה ומעשיהם המקולקלים, ולא עוד אלא שהרעו את עצמם והוסיפו ברשעתם כאמרם ז"ל במכילתא, כיון ששמעו האומות שאבד פרעה וחילו בים ומלכות מצרים בטלה ונעשו שפטים בע"ז שלהן התחילו מתרגזין.

כיון ששמעו האומות שהקב"ה מגביה קרנן של ישראל ומכניסן לארץ התחילו מתרגזין, כיון שיצאו ישראל מן הים כינס עמלק את כל אוה"ע לבוא להלחם עם ישראל והתפלל משה ודממו כולם כאבן, לכך נאמר בגדול זרועך ידמו כאבן עכ"ל, הרי שגם עמלק שהיה הרע שבין האומות, ושנגזרה עליו מחייה מה שלא נגזר כן על שום אומה ולשון, ומלחמה לה' בעמלק מדור דור, לא הגיע למדת רשעתו אלא ע"י יציאת מצרים, ורק תפילת משה מנעתו מלבוא אז ובא אחר מעשה רפידים, וכל כך למה?

אז"ל (שמו"ר כ"ג ט"ו) זה אלי ואנוהו, א"ר ברכיה בא וראה כמה גדולים יורדי ים, משה כמה נתחבט ונתחנן לפני המקום עד שראה את הדמות שנא' הראני נא את כבודך, א"ל הקב"ה לא תוכל לראות את פני, ובסוף הראה לו בסימן שנאמר והיה בעבור כבודי, החיות הנושאות את הכסא אינן מכירות את הדמות, ובשעה שמגיע זמנן לומר שירה הן אומרות באיזה מקום הוא? אין אנו יודעות אם כאן הוא או במקום אחר, אלא בכל מקום שהוא ברוך כבוד ה' ממקומו.

אבל עולי הים כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר זה אלי ואנוהו, אמר להם הקב"ה לישראל בעוה"ז אמרתם לפני פעם אחת זה אלי, אבל לע"ל אתם אומרים אותו דבר ב' פעמים שנא' (ישעיה כ"ה), ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו ע"כ. 

למדים אנו מדבריהם ז"ל, כי אותה הסגולה המיוחדת שזוכים לה ישראל ע"י התפילה, והיא אלהים קרובים אליו יש גם בגאולה, שלא אך שזוכים לגאולה אלא שיחד עם זה הם זוכים לראות את הגואל ומושיע, וכמו שדרשו ז"ל במכילתא זו גילוי שכינה, ובסגולה זו הם עולים גם על מדת הראיה של הנבואה ואף על ראיית משה רבינו, ואלמלא מאמרם המפורש אי אפשר לאמרו, אבל כך קיבלו חז"ל ומסרו לנו, ואף שאין לנו פה לאכול ומכש"כ לעכל מחשבה עליונה זו, מחוייבים אנו לקבלה וללמדה לנפשנו.

וכמו ההבדל בין ישראל לעמים בתפילה, שלעמים עושים בקשתם אך אין אלהים קרובים אליהם, ולישראל שאין עושים בקשתם אבל אלהים קרובים אליו, כן הוא בגאולה העמים אף שהם שומעים ורואים את מעשה ה', אינם רואים אלא את המעשים אבל אינם רואים את העונה, ולפיכך נשארים רחוקים מה' כמו לפני ראייתם ואינם זזים מרשעתם, ואף כי שמעו עמים יצא להם רק ירגזון.

ועמלק ברשעתו כינס את האומות אחרי קריעת ים סוף, ולא עוד אלא ששנינו במכילתא על הכתוב מי כמכה באלים ה' שלא ישראל בלבד אמרו שירה, אלא אף האומות כששמעו שאבד פרעה ומצרים בים ובטלה מלכותם ונעשו שפטים בע"ז שלהן, כפרו כולן בע"ז ופתחו פיהם כולם והודו למרום ואמרו מי כמכה באלים ה' ע"כ.

התבונן כי כאן לא אמרו רז"ל אמרו שירה, רק הודו למרום שהיא באה רק מתוך רצון והתענוג על ה', ולכאורה הרי זו סתירה למה ששנו במכילתא על הכתובים שמעו עמים ירגזון, אבל באמת אין כאן סתירה, כי אף שהיו מוכרחים לכפור בע"ז שלהם כי ראו ביטולה, מ"מ לא נתקרבו למקום כלל ונשארו רחוקים כמקודם, שהרי לא נתגיירו ולא נכנסו תחת כנפי השכינה ונשארו תועים בדרך לא דרך, ודאי חיפשו ומצאו להם עבודה זרה אחרת, ומכל הכרתם יצא להם הירגזון שנתרגזו על הרמת קרנם של ישראל, ועל ידי כך נתעוררו לבוא ולהלחם עם ישראל.

חזיון כזה רואים אנו לעינינו בימינו אלה, שכל האומות גמרו אומר כמעט פה אחד נגד ישראל, אף כי צדקת ישראל גלויה לכל, כי אומה"ע הם וירשו את ירושת הירגזון מאבותיהם, שהרי אף אבותיהם שהגיעו לידי ביטול ע"ז שלהם מ"מ לא עמדה להם חכמתם, והתרגזו על הרמת קרנם של ישראל עד לידי השמדה חלילה, ומה יענו בניהם אחריהם, עם כל חכמתם שעליה אמרו חז"ל (איכ"ר פ"ב י"ג) חכמה באומות תאמין, עדיין השנאה מפעפעת בקרבם ולבם רע ועינם צרה גם על צל של הרמת קרן ישראל, ונתקיים בישראל גם בדורנו עם לבדד ישכון.

אך במקום שמעלה זו תהיה לסגולה עליונה, והאומות יכירו ויאמרו שירה על שבחם של ישראל, מתקיים בנו הדבר על ידי וביד חזקה אמלוך עליכם, וההשגחה העמידה את ישראל בבדידות איומה, ואין מודה ומכיר בצדקת ישראל, כל האומות מסוף העולם ועד סופו, הגדולים והקטנים הקרובים והרחוקים, השונאים הגלויים והנסתרים, המראים טלפי האהבה שלהם, כולם כאיש אחד נגד ישראל, וכולם גילו לעין כל מה שקיבלו חז"ל שעשו שונא ליעקב.

וכבר הגיעה השעה שהעבדים לתאותם השפלה שבתוכנו המכנים את עצמם חפשים יכירו את האמת הזו שאין להכחישה, ורק בעל שכל מעוות יכול לעוות את הישר ולהיות עיקש ופתלתול, לסמוך על הצדק והיושר של האומות, ולבטוח על משענת קנה רצוץ זה, ורק לב רע ומושחת יכול להשאר ברשעתו גם אחרי שאנו רואים את רשעת האומות, אבל מי שיש לו ניצוץ של צדק ויושר בלבו, עליו לשוב אל ה' ולהכיר כי אך הוא ית' צדיק וישר הוא.

ומה גדול הוא ההבדל בין ישראל לעמים, שאף יתרו שזכה לכבוד ומעלה כזו מה שלא זכה לה אדם אחר בעולם, שייתר פרשה בתורה והוא שהעמיד את השופטים בישראל, ועליו נאמר וישמע משה לקול חותנו שכיוון לדעת המקום ולדעת התורה בכל מה שאמר, מ"מ גם עליו הכתיבה תורה ויחד יתרו, ופירשו ז"ל שנעשה בשרו חידודין חידודין, ולמדו מזה כי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה (רש"י ז"ל מהמכילתא).

ואנו למדים כי ההבדל בין ישראל לעמים שביקש עליו משה ונפלינו אני ועמך, אין הדברים אמורים דוקא באומות העולם שנמשלו כבהמה, והמושחתים בכל מיני השחתות ותועבות, כי אלה מופלים ומובדלים הם בעצמם, אלא גם באלה שזכו להתקרב למקום קרבה כזו, עד כיוון לדעתו של מקום ולדעת תורה, מה שלא זכו גם גדולי ישראל מדורו של משה, יש מקום בעצמותם להפליה רבה, שכל זמן שלא השלימו עצמם מכל וכל, ולא עקרו מקרבם שלא ישאר גם שורש כל שהוא מגיותם, עדיין יש להם לחשוד בעצמם. 

כי יחד עם שמחתם על ישועתם של ישראל והודאתם לה' על זה, נעשה גם בשרם חידודין על עונשי אוה"ע שנענשו בדבר אשר זדו על ישראל, וא"כ אין זה פלא שאף שהאומות ביטלו את הע"ז שלהם ואמרו מי כמכה באלים ה', מ"מ קיימו בעצמם גם את הירגזון והתרגזו על הרמת קרנם של ישראל, לבוא להלחם בהם, ולהשמיד שונאיהם של ישראל, כמה עלינו להודות ולברך ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים. (דליות יחזקאל).