הלכות יום טוב שחל במוצאי שבת, יום טוב שני של ראש השנה, וזהירות בנפשות בדרכים

- - - לא מוגה! - - -

שהשיעור שלנו יהיה גם לרפואת מורנו ורבנו הראשון לציון, רבנו מרדכי צמח בן מזל, שהקדוש ברוך הוא יחלים אותו וירפא אותו רפואה שלמה במהרה, אמן ואמן. הגמרא בפסחים קב לפי גרסה אחת דורשת את הפסוק זכור את יום השבת לקדושו אין לי אלא בכניסתו וביציאתו מנין תלמוד אומר את יום השבת. זאת אומרת לא רק מצוות הקידוש היא דאורייתא אלא גם ההבדלה גם היא מצוות עשה מן התורה. ואכן כל עם ישראל דורי דורות אנחנו מקיימים את מצוות ההבדלה. ראשית בתפילה אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, אתה חונן אותנו. מיד אחרי זה בהמשך אנחנו לוקחים כוס יין ולוקחים על הכוס מברכים את ברכת המבדיל בין קודש לחול. יש לנו גזירה שווה, כאן נאמר זכור את יום השבת לקדושו, שם נאמר נזכיר אדודיך מיין זכרו כעין לבנון ולכן עושים את ההבדלה לא רק בתפילה אלא גם על הכוס. גם במוצאי שבת זה, בעזרת השם אנחנו נקיים את ההבדלה, אבל שם ההבדלה היא בין קודש לחול. מוצאי שבת רגיל זה חול, אבל מוצאי שבת זה זה לא חול. מוצאי שבת זה ליל שני של ראש השנה שהוא יום טוב, ולכן אי אפשר לומר את הקטע אתה חוננתנו הרגיל, אלא נצטרך לומר במקום זה, ותודענו, חכמינו תקנו לנו, מייד אחרי שאתה מתחיל את הברכה הרביעית, אתה בחרתנו מכל העמים, יש לנו בהמשך את הקטע ותודענו, ששם אנחנו מבדילים בין קדושת שבת לקדושת יום טוב. יום שבת גם אוכל נפש אסור לנו, אבל יום טוב, הלילה השני והלאה אנחנו יכולים להתיר אוכל נפש, וזה התוכן של ותודענו. אבל נוסף לזה, חוץ ממה שאמרנו בתפילה ותודענו, אנחנו גם אומרים על כוס יין. כוס היין, בלילה השני יש עליו חמישה ברכות, ראשי תיבות הקנהאז, והם יין, בורא פרי הגפן, אחרי זה הקידוש השני. בחרבנו מכל עם, אחרי זה ברכת בורא מאורי האש על הנר, אחרי זה הבדלה ברוך העובדים בין קודש לקודש והסוף ברכה אחרונה שהחיינו אליהם חמישה ברכות שאנחנו עתידים לברך בעזרת השם במוצאי שבת זה, ליל שני של ראש השנה. הנוסח הוא כמו שהגמרא הביאה לנו בברכות ל״ג ברוך אתה השם המבדיל בין קודש לקודש״ כותב רבבות אפרים אם טעה ואמר בין קודש לחול לא יצא משנה מטבע שתבוא חכמים בברכות אינו אלא טועה ולכן צריך להדגיש לקרוא מתוך המחזור בצורה מדויקת המבדיל בין קודש לקודש כך כותב גם בשמירת שבת כהלכתה בשם הגאון הרב אוירבך שאם טעה ואמר המבדיל בין קודש לחול גם מדיעבד לא יצא ידי חובה יצטרך אחר כך לחזור שוב. אדם ששכח לא אמר אתה חוננתנו בתפילה בברכת אתה חונן הגמרא אומרת שבדיעבד יצא וכך פוסק מרן מסימן ר״צ צד״ד סלון העיכובה שהרי יש לו כוס יין אחר כך יש לו אפשרות לעשות תשלומין על הכוס גם פה גם במוצאי שבת זה אותו דין אותו דבר לכתחילה כל אדם חייב לומר בברכה הרביעית ותודיענו שכח ולא אמר והוא עדיין באמצע אותה הברכה אפילו אם הגיע לקטע קדישנו במצוותיך ונזכר שלא אמר ותודיענו יכול עדיין לחזור ולתקן אבל אם סיים ברוך אתה ה' הפסיד לא מחזירים אותו אליבד יקול עלמא לא חוזר משום יש לפניו עוד מעט הבדלה על הכוס ששם יאמר על עובדי בין קודש לקודש ולכן אין צורך שיחזור הגמרא שם אומרת משפט טעה בזו ובזו הגמרא אומרת שלא יצא וחוזר על מה הגמרא מתכוונת מה הביטוי הזה טעה בזו ובזו יש מחלוקת בראשונים לפי פירוש ראשי תוספות רבנו יונה הם מפרשים שכאן קרה לאדם הזה שתי טעויות טעות הראשונה לא אמר בתפילה בערבית אתה חוננתנו טעות השנייה לפני ההבדלה טעה ואכל כאן היה לו שתי טעויות לכן לא יצא וצריך יחזור עוד הפעם את התפילה, יחזור ויאמר השם שפתיי תפתח כדי לומר שם בפנים בתוך ברכת אתה חונן יאמר אתה חוננתנו כך דעת הראש עטור והשולחן ערוך, מרן הביא את כל זה להלכה זה לא מוסכם, יש פירוש אחר בסוגיה ולפי דעת ספר הבתים בדעת הרמב״ם גם אם היה לו שתי טעויות לא אמר אתה חוננתנו ואחר לפני ההבדלה, אף על פי כן לא נורא, לא צריך לחזור את התפילה אלא יתקן מיד ויאמר את ברכת ההבדלה על כוס יא היא. כדברי ספר הבתים בדעת הרמב״ם כך כתבו להלכה רבנו מנוח ספר ההשלמה וספר המאורות. מה הדין, מה ההלכה בכל מוצאי שבת? אנחנו פוסקים כדעת מרן. מה תגיד לי, יש מחלוקת ואולי התפילה כולה מה שהוא יאמר תהיה חלילה ברכות לבטלה ונאמר ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן? יש לנו פתרון, עצה פשוטה מאוד. לפני שאני מתחיל את התפילה השנייה בפעם השנייה, יאמר יעשה תנאי לנדבה. אם אני חייב, כמו ראשי ותוספות, התפילה שלי תהיה תפילת חובה לערבית, ואם לאו נדבה, זה פתרון קל. ולכן שם אנחנו פוסקים בכל מוצאי שבת לאותו האדם, נפסוק לו להלכה למעשה שהחזור. אבל הבעיה היא במוצאי שבת זה. אם אותו האדם שכח ולא אמר בתפילה ותודענו. עוד טעות, פשלה נוספת, הגיע לבית, ראה שם תמרים, רימונים, דברים יפים. לפני הקידוש וההבדלה לקח ואכל. לפי ראשי ותוספות לחברה צריך עוד פעם לחזור להתפלל. יש לך חולקים, לפי דעת ספר ההשלמה, אסור לחזור. אם יחזור, זה ברכה לבטלה. כאן אתה חייב לומר, ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן, ולא יחזור. ולמה לא? כאן אין לך את האפשרות להגיד לו תעשה תנאי לנדבה. תנאי לנדבה אתה יכול לעשות ביום שיש בו קורבן נדבה. יום טוב אין בו קורבן נדבה ואין תפילת נדבה. ולכן אין את האפשרות הטכנית הזו שיבוא ויעשה תנאי לנדבה ויחזור, אלא בדיעבד לא חוזה. זאת ועוד, כותב מורנו חכם בן ציון באור לציון, חלק א', סימן ל״ז, הוא אומר עוד טענה צודקת. התקנה של התחוננתנו, תיקנו אותה אנשי כנסת הגדולה לפני אלפיים ארבע מאות שנה. תקנה קדומה מאוד, ולכן אם היה לו שתי טעויות, לא אמר את זה וגם החעל חוזר. אבל את התקנה של ותודענו, לא תיקנו את האמירה הזו אנשי כנסת הגדולה, אלא הגמרא שם בברכות ל״ג מביאה שרב ושמואל הם שתיקנו את האמירה של ותודענו. תיקנו לנו לומר לכתחילה, מי אומר שגם על זה טעה בזו ובזו? מי אומר שעל זה יהיה כל כך הקפדה שנחייב אותו עוד הפעם לחזור את התפילה הזו? מי אמר? אולי גם ראשי ותוספות יודו שבמוצאי שבת שחל בו יוטוב, כמו ליל שני של ראש השנה, אולי הם יודו שלא חוזר את התפילה. ולכן להלכה למעשה לא חוזר. על צד היתר טוב, אם האדם הזה רוצה לחשוש, יעשה דבר כזה. למחרת בבוקר, יום שני של ראש השנה, אם הוא חזן בתפילת החזרה, יכוון, אם אני חייב בערבית, זה יהיה, תשלומין, זה יהיה במקום ערבית של אתמול בלילה. או אם הוא לא חזן, יאמר לחזן שיכוון עליו, זה הפתרון לצאת ידי חובה למאן דאמר, לחשוש שמא לא יצא ידי חובת ערבית. אבל מעיקר דין, אין לנו אפשרות להורות לו, לפסוק לו ולומר לו שיחזור על העמידה. כמו שאמרנו, הפתרון והעצה שאמרנו לגבי מוצאי שבת רגיל, תנאי דין דבר, פה זה לא קיים כלל ועיקר. אסור לנו להכין משבת ליום טוב. הפוך, כשחל יום טוב בערב שבת, יש לך עירובי תבשילין, ויש אפשרות להכין מיום טוב מיום שישי לשבת. אבל ביום שבת אסור. והיה ביום השישי והכינו את אשר הביאו. עיניו ואמן על שהאדם הזה יבוא ויעשה סלט, יכין ביום שבת סלט בשביל סעודת ליל שני של ראש השנה. ולא רק מלאכות, אפילו דבר שאינו מלאכה. בסך הכל אתה לוקח את בקבוק היין מהארון, מניח אותו על השולחן לכבוד סעודת ליל שני של ראש השנה. גם פעולה קלה כזו, גם כן הדבר אסור. ולכן אסור גם לנשים להוציא את סיר האוכל מהמקרר או מהמקפיא. לפעמים יש לה חלות שהניחה אותן במקפיא, אסור לה ביום שבת לבוא ולהוציא. אלא תחכה בסבלנות עד מוצאי שבת רק אחרי... שבע ורבע תאמר ברוך המבדיל בין קודש לקודש ואז היא יכולה להתחיל בהכנות היא יכולה להוציא את סיר האוכל מהמקרר, להניח אותו על הגז, על הפלטה או להוציא את החלה הקפואה תניח את זה על הדוד של המים הרותחים בכמה דקות החלה תהיה ראויה לאכילה, זה יפשיר מיד הרי ביום טוב מותר לנו להעביר מאש לאש להדליק את הגז אתה רוצה שהאוכל הכפוי יהיה ראוי לאכילה? תדליק את הגז, תעביר מהנר, תדליק גז, אתה יכול בקלות רבה לחמם כל מה שצריך כך שאין לנו שום צד כולה, שום צד היתר לבוא ולהקדים, לעשות את הדברים האלה ביום השבת לית מאן דפליג, תראו את ההלכה הזו גם בסימן תקג וגם אצלנו ולכן אין היתר לא לאיש ולא לאישה, אין היתר לעשות את הדברים האלה יש מקומות בעולם שיש להם משרתים גויים לדוגמה, אלה שנמצאים כעת באומן, לא הם מכינים את חדר האוכל יש להם איזה גוי רוסי שהוא מכין את חדר האוכל הגוי הזה מקבל ממון, משלמים לו אתה מכין את חדר האוכל, אתה מקבל כך וכך רובל עכשיו אותו הגוי רוצה ללכת הביתה מוקדם אם הוא יתחיל רק בשעה שבע ורבע בצאת הכוכבים אז הוא יתעכב הרבה זמן ולכן ברגע שסיימו סעודה שלישית בשעה חמש וחצי שש הוא מנקה ומייד מכין שיעשה מה שליבו חפץ הגוי עושה על דעת עצמו לא אני אמרתי לו תכין בשעה חמש וחצי את השולחן הוא עושה על דעת עצמו רוצה ללכת מהר אני לא צריך למחות בידו אל תעמוד שם ותצעק שבס אין צורך בדבר הזה כלל ועיקר אלא אפשר להניח לו כיוון שהוא גוי אבל הנשים שלנו יהודיות כשרות אין הווה אמנה להתיר להן צריך בוודאי להסביר להן את ההלכה כדי שלא יחללו את קדושת השבת ובפרט אם זה בעשיית סלט כאן איסור טוחן מרן כתב לנו בסימן שכא סעיף יב אדם שחותך ירקות דק דק חיה משום טוחן או אם אתה מוציא מהמקפיא את אותו סיר מרק ומניח על הפלטה או על הגז מי שעושה דבר כזה ביום שבת עובר על איסור דאורייתא יש בישול אחר בישול בלח כמו שאמרו הראש ורבנו ירוחם, ומרן בבית עושה בתחילת סימן שיוד חי דעת מרן שהאיסור בישול אחר בישול בלח זה דאורייתא. אז אין הווה אמנה להתיר לעשות דבר כזה להניח ביום שבת, לכן אמרנו שימתינו בסבלנות עד מוצאי יום טוב, עד צאת הכוכבים, ורק לאחר מכן יהיה אפשר להתחיל בהכנות לסעודת יום טוב. הנשים אמורות מחרתיים להדליק נרות. בשעה שש מדליקה את הנר, מברכת וציוונו להדליק נר של שבת ויום טוב, כך עושה בערב שבת. תיזהר לא לאחר, אלא להקדים כמו בכל ערב שבת. מוצאי שבת, שוב, היא לא יכולה להדליק מוקדם, אלא חייבת לאחר. רק אחרי שבע ורבע אומרת ברוך המבדיל בין קודש לקודש, ורק אז תוכל להדליק את הנרות, וציוונו להדליק נר של יום טוב. זה הנוסח בלכתחילה. אם טעתה ואמרה להדליק נר של יום הזיכרון, בדיעבד יצאה, אבל בלכתחילה התוכן הוא צריך להיות מדויק להדליק נר של יום טוב. הבעיה היא, מרן כתב לנו בסימן רסג בסעיף ח' שעל תוספת תורה לא מברכים. לכולנו יש שעון שבת, והשעון שבת מדליק לנו את האור, את החשמל. אתה בא בשעה שבע ורבע, החשמל דולק. ואם באותו חדר שהחשמל דולק היא תבוא ותברך, וציוונו להדליק נר של יום טוב, זו תוספת תורה שעל זה לא תוכל לברך הברכה לבטלה. זאת ועוד, זה גם נר של בטלה. מרן כתב לנו בסימן תקיוד סעיף אש, אסור להדליק נר של בטלה. מה עושים בלילה השני? הפתרון הוא קל מאוד. יש לך חדר ששם החשמל לא דולק. בחדר השינה תיקח מגש, תיקח את הנרות שם, שם היא יכולה לברך הליבה דקול עלמא, זו העצה, כדי לא להיכנס בספק ברכה לבטלה. לא חייבת לומר בברכה שהחיינו. מספיק ברכה אחת, וציוונו להדליק נר של יום טוב. יש עדות שכן נהגו לברך שהחיינו בהדלקת נרות של כל חג, כולל גם נרות חג ראש השנה. לדוגמה, העדה החלבית, יוצאי סוריה, הנשים שם כן היו מברכות. אין צורך, כמו שאמרתי, כולנו מברכים שהחיינו. בקידוש, בעלה שאומר שהחיינו בקידוש מוציא גם את האישה ולכן יותר מהודר שזה יהיה על כוס יין אבל מצד הדין הרי זמן אומר אפילו בשוק ולכן אם היא אמרה את זה בהדלקת הנרות אין כאן חלילה איסור דאורייתא של ברכה לבטלה אבל אם היא שואלת אותנו יש נשים צדקניות ששואלות ואחרי שהרב עונה לה כך היא עושה היא שואלת כדי לעשות מה שיאמר החכם תגיד לה לא כדאי אל תברכי שהחיינו אבל יש נשים שלא שאלו אותו את הרב היא אומרת לבעלה אימא שלי סבתא שלי כולן היו מברכות שהחיינו איך אני לא אברך אז הוא אומר לה אחרי שהוא אומר מה שאומר אז היא עושה השוואה סבתא שלי הייתה אישה צדקת מי אתה שתחלוק על הסבתא שלי עושה השוואה בין לבין בסדר יעלים עין ואם היא ברכה שהחיינו עונים אחריה אמן האימא שלי הייתה חלבית והייתה מברכת הייתה אומרת שהחיינו האבא לא היה מוחה בה היה עונה אחריה אמן כמו שאמרנו יש על מי לסמוך אבל אישה נבונה וחכמה יותר מהודר לשנות ולהשאיר את ברכת שהחיינו יחד עם שאר הברכות של הקידוש זה יותר טוב ויותר מהודר יום טוב שני ישנו לא רק בחוץ לארץ אלא יש לנו פעם אחת בשנה יום טוב שני גם כאן בארץ ישראל לכן יש לנו בראש השנה לא רק יום טוב ראשון ביום שבת אלא גם במוצאי שבת יום ראשון גם הוא יום טוב שני של ראש השנה וכאן זה שונה קצת מיום טוב רגיל יום טוב שני רגיל זה בא מחמת ספק. לא יודעים באיזה יום בית הדין קידש את החודש, מתי היה ראש חודש ניסן. אבל כאן אצלנו, הגמרא במסכת ביצה בדף ד', הגמרא מסבירה שתיקנו את זה מכוח ודאי. זאת אומרת, חששו חכמים, שמא יגיעו העדים שראו את הירח יגיעו מאוחר, אחרי זמן מנחה, כבר אמרו את השיר בבית המקדש, אמרו על הקורבן, שמתקלקלו הלוויים בשיר, לכן תיקנו מכוח ודאי יומיים. הנפקא מינה, תענגולת שהטילה ביצה ביום טוב ראשון, אם זה בפסח או סוכות, ביום טוב שני זה מותר, אחד מהם חודש. כאן אצלנו, מה שהתרנגולת הטילה בעצה ביום טוב ראשון, אסור גם בשני. או גוי שהביא לי ארגז פירות. הוא כתף את הפירות האלה, את הענבים האלה, ביום ראש השנה. לא רק שאסור לי לאכול מזה ביום ראש השנה, אלא אסור לנו לאכול מזה גם ביום טוב שני, יום שאחריו, וכן מה שנתלש בו אסור בשני. אלה דברי הגמרא והשולחן ערוך מסימן תר, וכך ההלכה. הגמרא בשבת כג, הגמרא אומרת שחכמינו תיקנו לברך שהחיינו לא רק בלילה הראשון, אלא בחוץ לארץ שיש להם יום טוב שני, תיקנו לומר שהחיינו בקידוש גם בליל יום טוב שני. אם לא יהיה שהחיינו, אנשים ידברו, יגידו, כנראה שזה רק חומרה, זה לא יום טוב אמיתי, יבואו לזלזל. ולכן תיקנו חכמינו חובה בכל יום טוב שני לומר שהחיינו בקידוש גם בפעם השנייה ביום טוב שני. אצלנו כאן, לגבי ראש השנה, אתה אומר זו קדושה אחת ארוכה רק לחומרה ולא לכולה, צריך לומר שהחיינו או לא, מחלוקת גדולה ופוסקים. בא המארם ואמר לנו העצה. אמר המארם, תביא בגד חדש או פרי חדש, תניח על השולחן, והברכה שהחיינו תחול על הפרי החדש. בזה אין לך חשש ברכה לבטלה. אם לא חייב מצעד הקידוש, יש לך כאן את הפרי החדש שעל השולחן. זו העצה, אלה הדברים שאמר מארם, העתיקו אותו להלכה, הראש אטום ושולחן ערוך, וכך נוהגים רוב ככל עם ישראל. אבל מרן מדגיש שאין זה דין, אלא העצה של הפרי החדש זה רק חומרה. ולכן מרן מסיים, שאם אין לו לא בגד חדש ולא פרי חדש, עם כל זה יאמר שהחיינו, לא יפסיד. אבל מלכתחילה אנחנו משתדלים להביא פרא חדש. היום מצוי לנו מאוד הרבה פירות חדשים בשוק, קלמנטינות, תפוז, אשכולית או חבוש, וכיוצא בהם, וכן יניח אותם על השולחן. אחרי שגומר את ברכת שהחיינו, שותה מהכוס יין, ומיד אחרי זה, ללא אומר ודברים, פורש מהחבוש, מברך בורא פרי העץ ואוכל, בזה הוא ניצול מכל חשש של ספק ברכה לבטלה. פעם, לפני מאה שנה, היה המנהג לתת לאנשים זיתים. הזית החדש הכבוש, גם הוא טעון ברכת שהחיינו. היה עומד השמש בפתח של הדלת, כל מי מי שהיה יוצא, היה מקבל ביד זית אחת. את הזית הזה היו מניחים על השולחן, ויש על זה ברכת שהחיינו, כך היו רגילים. היום בזיתים של ימינו אתה לוקח קופסה של זיתים פותח, אתה לא יכול להבחין. אם זה תוצרת תשס״ט, ס״ח, קשה לנו לדייק, זה מצוי כל השנה באותה הצורה, לכן לא הורגלנו לברך על הזית שהחיינו. לכן אמרנו פירות אחרים. יש היום הרבה פירות חדשים, בכלל זה גם תמרים. אלה התמרים הצהובים, גם הם חדשים, שגם עליהם יש שהחיינו. אבל התמרים החומים הלחים הם לא חדשים. קטפו אותם כבר בתחילת השנה בחודש תשרי חשוון, הם היו בקירור, הוציאו אותם מהקירור אתמול, מביאים לנו את זה היום מוכרים, על זה אין שהחיינו, שאדם לא יטעה ויברך על זה שהחיינו, זה לא דבר חדש, אלא זה תוצרת של שנה שעברה, של שנת תשס״ח. יום שני בשבוע הבא, צום גדליה. הצום מתחיל, עמוד השחר, בשעה 04.50. לפני כן מותר לאכול ולשתות. אדם שקשה עליו מאוד הצום יכול להתנות לפני שאלך לישון. אני אקום בבוקר ואוכל, יכול לקום לאכול עד 04.50, אז יצחצח שיניים, יברך ברכת המזון, ילך לסליחות ולתפילה. הצום מסתיים, ציד הכוכבים, שבע וחמישה כבר יהיה רשאי לאכול. כל אדם בריא חייב לצום ביום צום גדליה, כמו שהגמרא מתארת את האסון הנורא של הריגת גדליה בין אחיקם, קשה הריגתן של צדיקים לפני הקדוש ברוך הוא כחורבן בית המקדש, ולכן תיקנו שאותו היום יהיה צום, גם לרבות אפילו חתן בתוך שבעת ימי חופתו או אבי הבן, גם הם צריכים לצום ולא יוותרו על אותו היום. יש אומנם דעה של האבן עזרא שזה תענית דחוי, שגדליה בין אחיקם נהרג בראש השנה. אי אפשר לצום בראש השנה, ולכן דחוי זה לגימל תשרי, אבל כל הפוסקים חלקו על זה, גם רבנו הארי סובר שגדליה בן אחיקם נהרג בגימל תשרי, וזה היום המדויק, זה לא צום דחוי. בדברים כאלה אנחנו לא אומרים את הכלל לא בשמיים היא, כי זה לבדל. ...מציאות, מה היה, מתי נהרג גדליה בן אחיקם. בזה מה שאומר רבנו אריז זה מדויק במאה אחוז, ואין הווה מנה להתיר לחתן או לכלה שיאכלו באותו יום, אלא חייבים גם הם לצום. אבל כשבא החתן לבית הכנסת ביום צום גדליה, אתה יכול להימנע, צריך לדלג את נפילת אפיים, וכן את הקטע עבור רחום. תראו את ההלכה הזו בסימן קלא, וגם בעורי דעה בסימן רסה סעיף יג, פעמיים באהבה מרן העתיק את דברי שיבולי הלקט. כשיש חתן או אבי הבן ביום צום, לא מפסידים את אמירת הסליחות של יום צום גדליה. אומר את הווידוי כרגיל וגם את הסליחות. מדלגים רק נפילת אפיים, לדוד אליך השם, עד עוזרנו אלוהי ישענו. מדלגים גם את הקטע עבור רחום יכפר עוון, עד ומייחדים שמך בכל עם תמיד, אומרים פעמיים באהבה, את זה מדלגים. אבל את השאר אנחנו כן אומרים, למרות שיש לנו שם חתן במקום. דנו גדולי האחרונים, אשל אברהם ועוד, לגבי אדם חולה. חולה שאין בו סכנה, פטור מהצום לגמרי. אבל עם האדם הזה הוא לא ממש חולה, אלא הוא חלש. והרופא אומר, תראה, נכון שבינתיים הוא לא חולה, הוא חלש. אם הוא יצום, אני חושש מאוד שזה יסבך אותו, את האדם הזה, בעוד שבוע, צום יום הכיפורים, הוא יהיה יותר מדי חלש, אולי יגיע לסכנה ויצטרך לאכול. ולכן, לאדם כזה אנחנו נאמר, לא כדאי לך לצום, אל תצום בצום גדליה, יוותר על התעניד דה רבנן, ובלבד שהצום ביום הכיפורים זה האדם היוצא מן הכלל, שנתיר לו לאכול ולשתות ביום הצום, ואין חובה לאכול פחות-פחות מקשי עור, כיוון שכל זה דה רבנן. אבל חוץ מהאדם הזה, אנחנו, ברוך השם, אנשים בריאים, אנחנו חייבים לצום גם צום גדליה וגם צום של יום הכיפורים. בעזרת השם, נעבור את הכל בקלות. חולה שיש בו סכנה, הוא יכול לאכול ולשתות ביום הכיפורים, אבל חולה שאין בו סכנה, אסור לו. מאיפה אנחנו יכולים לדעת? מניין נרחה לדעת אם יש סכנה או לא? אז מרן אומר לנו בסימן תרש יחס, סעיף א', שואלים רופא, שואלים את הבקיא. יש אנשים הולכים לשאול את הרופא, מתי? ערב כיפור בין השמשות. אבל אדם חכם ונבון לא יחכה עד אז. אלא ילך מחר לשאול את הרופא כדי לדעת כיצד עליו לנהוג ולעשות. כל אותם האנשים שהם בספק, אם זה אדם זקן בן 90 או נשים בהיריון, כל אותם הספקות שיש לנו, כן יש סכנה, אין סכנה, אנחנו לא מהמרים ואין לנו פסיקה גורפת לומר לכולם כן או לא, אלא כל אחד ואחד באופן אישי, כל אישה בהיריון הולכת לרופא או לרופאה ועל פי זה אנחנו יכולים אחר כך להחליט. בדרך כלל הרופא לא מחליט על פי השערה. פעם לפני מאה שנה לא היה שום כלי כדי לוודא. הרופא היה מסתכל בעיניים של החולה, אולי מודד לו את הדופק והיה מחליט אם יצום או לא. היום הרבה פעמים כשיש לרופא ספק, הוא שולח אותו לבדיקות, תעשה בדיקת דם, בדיקת שתן או בדיקות אחרות. גם אישה בהיריון, הרופא מסופק, הוא לא ידע אם היא מסוגלת לעמוד בצום או שחלילה תהיה הפלה. מה עושה הרופא? הוא אומר לה, תלכי תעשי בדיקות, בדיקת מוניטור, אולטרסן, סקירת מערכות. הוא עושה את כל הבדיקות, אחרי שהרופא או הרופאה מקבלים את הבדיקות, אחר כך הרופאה עונה לה תשובה ברורה אם היא אישה חזקה שיכולה לצום או לא. זה טוב, אם היא הולכת מחר, מחר המעבדה פתוחה, מחר אפשר לעשות את כל הבדיקות. אבל אם הפוסטמה הזו הגיעה לרופא ערב כיפור ב-17 בערב, אז היא נזכרה, דוקטור, אני יכולה לצום או שיש סכנה? או שהיא הולכת אחר כך למחרת בצהריים, הולכת לרב, הולכת לרב, אני בהיריון, האם אני צריכה לצום או לא? מאיפה הרב יכול לדעת אם יש לה סכנה, אין לה סכנה? מה הרב, יש לו נבואה רוח הקודש במקום הפרופסור? הרב הוא לא פרופסור, הוא לא רופא. ולכן אסור לאישה לעשות שטויות, ללכת ברגע האחרון, גם הרופא אוכל סעודה מפסקת בשעה 17, גם הוא בן אדם כמונו, ושלא תבלבל לו את המוח באותו רגע. אלא אם היא רוצה באמת לדעת, שלא יצא שום תקלה, שתלך כבר מחר לרופא, לרופאה, כך גם כל אלה שהם בקבוצת הסיכון שאמרנו. יש לאדם הזה שפעת, בדרך כלל השפעת הזו אין בה סכנה. אולי אחד מאלף יכול להיות חלילה שמסתבך, אבל הרוב הגדול אין. אין בהם סכנה, למרות הכל הוא רוצה לדעת, למה לא? שילך, יעשה את הבדיקות והרופא יחליט מה דינו של האדם הזה, יצום או לא יצום אבל לדחות את ההתייעצות עם הרופא לרגע האחרון, אדם חכם ונבון לא כך עושה, לא כך נוהג, אלא צריך ללכת ולשאול מוקדם. יש לנו בעיה עם חלק מהזקנים שחושבים את עצמם שהם בריאים וגיבורים. אתה אומר לו, הוא אומר כן, כן, אבל הוא צם, הוא לא שואל אותנו. לא הולך לרופא ולא שואל אף אחד, אלא הוא צם. במקרה הזה הבנים או הנכדים אמורים ללכת לרופא. אל תסמוך עליו, אתה יודע מי האדם הזה שהוא חושב שהוא גיבור. תלך מחר בעצמך לרופא עם תעודת הזהות שלו, open case, קופת חולים שלו, תזדהה, תאמר כך וכך העניין, ודוקטור, תבדוק לי אם האדם הזה ראוי לצום או לא. לפעמים יש לרופא את כל התיק מונח לפניו במחשב, מדליק את המחשב, הנה הוא עשה לפני כמה ימים את הבדיקות, והרופא אומר לנו בצורה מדויקת אם הוא מסוגל לצום או לא. אם הוא אומר, אסור לו לצום, תלך לרב של אותו הזקן, שהרב שלו יתמודד איתו וישכנע אותו שהוא חייב לאכול ולשתות, כמו שכתוב, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם, אבל הנכדים או הבנים אמורים לטפל בעניין הזה על הסבא או הסבתא וכיוצא בזה, כדי שחלילה לא יגיעו לידי סכנת נפשות, וגם בזה, כמו שאמרתי, יעשו את זה כבר מחר, יפה שעה אחת קודם. בערב כיפור, א', המעבדה סגורה, אין אפשרות לבדוק במעבדה. זאת ועוד, בערב כיפור, ידיהם של הרופאים מלאות עבודה, יש תור גדול. אתה תלך לשם, אולי התור שלך יגיע בלילה, אולי לא. ולכן, למה לעשות שטויות? למה לחכות לרגע האחרון? אלא, אדם צריך להיות זריז ונשכר, ולכן אמרנו שילך כבר מחר, כדי לוודא, כדי לבדוק את העניין, כדי לדעת אם יש לו צד היתר לצום, או שחיהו אותו החולה לאכול ולשתות. אני חוזר עוד הפעם, אנשים מבוגרים או חולים או נשים בהיריון. אין הבדל אם בתחילת ההיריון או בסוף ההיריון או באמצע. לעולם צריכה שאלת חכם, כי לפעמים יכול להיות שלאישה הזו יש בעיות מסוימות. אולי היא לא מרגישה את זה כעת, אבל אם חלילה וחס היא תצום, אולי חלילה יהיה איזה אסון והיא תפיל, ולכן אמרנו ההמלצה, תלך, תיבדק, על ידי שהרופאה בדקה ואמרה לה דברים ברורים, אחרי זה נוכל לענות לה, גם אנחנו נוכל לענות לה תשובה נכונה, ושלא תצא חלילה תקלה מתחת ידי הרב. לכתחילה צריך לשאול רופא יראי שמיים, ובדיעבד, שעת הדחק שאין, גם על רופא גוי יכולים לסמוך. כך מרן סיכם לנו בסימן תרשיית ח' כיוון שספק נפשות להקל. אבל כאן בארץ, ובפרט בירושלים, יש לנו מאות רופאים יראי שמיים, ולכן מלכתחילה כדאי לשאול את אותו הרופא, לבוא עם הדיסק, לבוא עם התיק לפני הרופא הדתי ולשאול אותו כדי לדייק. מי נקרא דתי לעניין זה? אתה לא בוחן את הרופא הזה אם הוא מניח מחר בבוקר תפילין רשי ורבנותם או מניח רק רשי. לא זה הקנה מידה, אלא אם הרופא הוא בעצמו צם ביום הכיפורים, אפילו אם הוא הולך בלי כובע כל השנה, אבל אכפת לו מצום יום הכיפורים, הוא בעצמו צם, הוא נקרא דתי לעניין זה, וכמו שאמרתי, מומלץ ללכת לאותו הרופא. יש מקומות נידחים בעולם שאין רופא דתי. אתה נמצא בהולולולו במקום אחר, איפה יש שם רופא דתי? טוב, שעת הדחק שני, אנחנו נסמוך גם על רופא שאינו דתי. אבל, בלכתחילה אנחנו סומכים אך ורק על רופא יראי שמיים או רופאה, יראת השם, שואלים דווקא אותם. הגמרא בראש השנה טז אומרת לנו, שלושה ספרים נפתחים בראש השנה. צדיקים גמורים נחתמים לאלתר לחיים, הרשעים לאלתר למיטה, בינוניים תלויים ועומדים. הגמרא מביאה, רבה אומר, כגון אנו בינוניים. אז אם ההימוראים אמרו כך, מה אנחנו יותר טובים מהם? אנחנו צדיקים? בוודאי שלא. זאת אומרת, אנחנו תלויים ועומדים, ולעולם יראה אדם את עצמו ואת העולם כולו, חציו חייו, חציו זכאי, עושה מצווה אחת, מטה את הכף של עצמו ושל כל העולם, שכולנו נכתב ונחתם בספר החיים. חלילה עושה עבירה, יהיה הפוך. ולכן מרן מצווה אותנו בסימן תרשב, סעיף א', בכל הימים שבין ראש הממשלה, מרבים בתפילות ובתחנונים מוסיפים עוד מצוות ועוד מעשים טובים אם זה בלימוד התורה או בדברים במצוות אחרות אבל כל אדם צריך לעשות חשבון נפש סור מרע ועשה טוב יתבונן יראה מה היה במשך השנה אם חלילה היה לו איזה פשלות איזה טעויות איזה עבירות צריך לתקן מצד שני לאידך גיסא יוסיף במצוות ובמעשים טובים אלה הדברים שכל אחד ואחד מאיתנו מצווה אדם שיש לו חנות אם הוא לא עושה מאזן אם הוא לא בודק את החשבונות הוא יכול לפשוט רגל הוא קונה סחורה שאף אחד לא קונה אותה והוא יכול להפסיד את ממונו לאט לאט אם הוא אדם חכם ונבון עושה בכל חודש מאזן סחורה טובה הוא קונה סחורה לא טובה הוא לא קונה הוא יודע איפה הוא עומד קל וחומר מבחינה רוחנית שאדם צריך לעשות חשבון נפש בכל ימות השנה, קל וחומר בימים הללו. אם יש חלילה איזה עוונות, אשתדל לחזור מהם בתשובה שלמה ולתקן את אותם עוונות, ויפה שעה אחת קודם. זה הכלל בכל התורה כולה. והפוסקים הביאו לנו את דברי הרמב״ם. כשהרמב״ם מגדיר את נושא הריגת נפש גם בשגגה, הרמב״ם אומר שכל המצוות שהאדם הזה יעשה בכל חייו, אולי זה לא שקול כנגד ההריגה. ולכן הקדוש ברוך הוא נתן תיקון לא רק למי שהרג במזיד, אלא גם אדם שחלילה קרה לו תקלה ונשל הברזל מן העץ, והאלוהים אינה לידו ושמתי לך מקום אשר אנוס שמה. גם הריגה בשוגג גם היא מצריכה תיקון. בזמנם התיקון היה, היו הולכים לערי מקלט, היה לנו את קדש נפתלי, יש שאומרים שזו צפת, שכם וחברון. היום אין את הערי מקלט ולכן אלך לחכם שהרב ייתן לו תיקון, יפרט לחכם מה היה, איך היה, כדי שהחכם ייתן לו את התיקון הזה. פעם היה הדבר הזה נדיר מאוד. לצערנו המכה של המדינה היום, מכת תאונות דרכים, והרבה אנשים, גם אנשים מראי שמיים, קורה להם לפעמים אסון, ועל ידי שנהג בצורה לא כל כך זהירה, קרה אסון ודרס איזה אדם, לכן ילך לחכם כדי שיורה לו את דרך התיקון. לא רק אם הוא... הוא בעצמו נהג אלא באר שבע הבאר היטב שערי תשובה ואני יודע ביהודה מדגישים ואומרים גם אם היה רק בגרמה חייב תיקון מה זה גרמה? הדוגמה שלהם האדם הזה עובד אצלי ואני אומר לו תיקח את הרכב תיסע לתל אביב בחור המסגר יש שם סחורה בזול תקנה ותביא נוכל למכור ולהרוויח אותו אדם לקח את הרכב כמו שציוויתי עליו ונסע קרה תאונה, אותו אדם הלך ולא חזר כאן לא היה לי מעשה, לא נשל הברזל מן העץ אלא רק שלחתי אותו ואף על פי כן אומר הנודע ביהודה שצריך תיקון המקור של הרב באר שבע שגם בגרמה, גם בדברים כאלה צריך תיקון המקור הוא מהסיפור של הגמרא במסכת סנהדרין בדף צדיקה שם הגמרא מספרת שהקדוש ברוך הוא בא בטענה לדוד המלך עד מתי יהיה עוון זה בידך? על ידך נהרגו נוב עיר הכהנים ושמונים כהנים נושאי אפוד על ידו נטרדו דואג האדומי ואחיתופל ולכן הקדוש ברוך הוא הציע לדוד המלך שתי דרכים הברירה הראשונה יימסר ביד אויב או שזרעו יכלה דוד לא רצה שזרעו יכלה, הרי מזרעו צריך לבוא המשיח ולכן בחר בדרך הראשונה וכמעט כך היה הגמרא מספרת שם שביום שישי דוד המלך רכב על הסוס וראה לפניו צבי לכבוד שבת הבשר של הצבי הוא טוב וטעים לכן דוד המלך התחיל לרדוף אחרי הצבי לאט לאט עד שהגיע לארץ פלישתים ראה אותו שם אחיו של גוליית, ישבי בנוב אמר זה שהרג את אחי עכשיו הוא רצה לנקום את דמו והפרעים האלה איך הורגים? לא בצורה עדינה הרים את אבן הרחיים, שם את דוד שם והחזיר את האבן כדי לרסק אותו נעשה נס לדוד המלך ונעשה שם כעין בור זה שאמר דוד המלך בתהילים תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסו להם בינתיים, בן אחותו אבישי בן צרויה נכנס יום שישי להתרחץ לאותו מקום נכנסה יונה והתחילה לירוק דם עם ישראל משול לירוק, עם יורקת דם כנראה קרה משהו, התלבש מיד ורץ לארמון של דוד המלך, לארמון של הדוד. שאל אותם, איפה דוד המלך? אמרו לו, יצא בבוקר ולא חזר, לא יודעים איפה הוא. מיד הוא רץ לסנהדרין ושאל, אסור לנו לרכוב על הסוף של המלך, אבל, כאן אני רוצה לחפש את דוד המלך. מותר? אמרו לו, כן, לצורך זה מותר. איפה ילך, ימינה, שמאלה? איפה ימצא אותו? אמר שם קדוש, וקפצה לו הדרך, הגיעה מיד לארץ פלישתים. כשראתה אותו האימא שלי, שווי בנוב, עורפה, אמרה, עכשיו הם יהיו שניים, ייהרגו את הבן שלה. היה בידה פלך, הקרש הגדול הזה, שהנשים טובות בו. לקחה וזרקה את זה על ראשו כדי להרוג אותו. החטיאה והוא ניצול. אמר לו, בחור, נפל לי הפלך, אולי תביא לי את הפלך? לקח את זה, וזרק על ראשה והרג אותה. המשיך עוד קצת, ואז ראה אותו ישבי בנוב, עכשיו הם יהיו שניים נגדו. אין זמן לשחק עם הרי חיים. הוציא את דוד המלך, וזרק אותו לגובה, נעץ את החרב מתחתיו, כדי שייפול וייהרג בצורה הזאת. ואז אבישי בן צרויה אמר שם קדוש, והעמיד את דוד המלך בין השמיים ובין הארץ, שלא ייפול. הגמרא שואלת, למה דוד לא אמר? גם הוא ידע שם קדוש. הגמרא עונה, אין חבוש מתיר עצמו בית האסורים, גם בברכות הא נאמר דבר מעין זה. ואז לאט לאט הוריד אותו, והתחילו לסגת. ויאכלו שניהם עליו מיד, אבל כשהגיעו ליד עורפה, אמר לו אבישי בן צרויה להשווי בנוב, שיסתכל על האמא שלו. הוא ראה את האמא שלו מתבוססת בדמה, ואז הוא נשבר הנחש שעוברת חצי גופו של אדם, ואז שניהם התחילו להסתער עליו והצליחו להרוג אותו. בדרך חזרה שואל אבישי את הדוד, את דוד המלך, מה אתה עושה כאן? יום שישי, איך הגעת לכאן? סיפר לו דברים כאביתן, אמר לו הקדוש ברוך הוא נתן לו תיקון, ואני בחרתי בדרך הזו להימסר ביד אוייהם. אמר לו אבישי אבל אנחנו לא מסכימים, העם ישראל לא רוצים את הדרך הזו, אנחנו צריכים אותך. כמו שמסופר בסוף שמואל ב' שהצמידו עליו שמירה כדי שלא יכבה נר ישראל. אבל אין פשרות בדברים האלה, הקדוש ברוך הוא מאריך הפה וגבה דילה, ובסוף עתליה אם המלוכה כמעט והשמידה את זה. העידה את כל זרעו של דוד המלך בנוב עיר הכהנים שרד אחד נשאר אבי עטר גם כאן נשאר יואש שהחביאו אותו בבית קודש הקודשים אתה רואה כמה הנושא של רציחה חמור למרות שדוד המלך לא רצה את זה הוא רצה שיהרגו את אנשי נוב עיר הכהנים הרי הם אהבו אותו נתנו לו מלחם הפנים לאכול נתנו לו את החרב של גוליית אבל הוא לא היה מספיק זהיר הוא ראה שמה דואג ידע שדואג הוא בעל לשון הרע היה צריך להיזהר ולכן בדברים הללו כל אדם שיש לו רכב רכב זה דבר טוב אדם יכול להגיע לתפילה להיות מעשרה ראשונים לבוא ללמוד תורה בכל יום אבל זה גם כלא מסוכן מאוד חלילה וחס אדם שנוהג בצורה לא זהירה ובפרט אם הוא שתי איזה משהו יכול חלילה להרוג בני אדם לעוון הרציחה כמו שאמרנו דבר חמור מאוד וצריך ללכת לחכם לספר לו מה היה כדי שהרב ייתן לו תיקון לפעמים הקצין המשטרה שהיה שמה אמר לו אתה לא אשם החזיר לו את הרשיון אבל הקצין הוא לא רב יכול להיות שהוא טועה לרב צריך לספר בדיוק מה היה כדי לדעת אם זה היה בגדר מזיד שוגג או אונס באונס יכול להיות שלא נצטרך לתת לו תיקון אבל אם זה היה בשוגג בוודאי שחייב תיקון מסיים הנודע ביהודה ואומר ייתכן מצב שאין צורך לתת לו תיקון אם לא אני ביקשתי ממנו שייסע לתל אביב אלא אותו הפועל הוא יזם הוא בא ואומר לי תראה אין לי פרנסה אני מבוטל תעשה טובה תן לי את הרכב ואני אסע לתל אביב נקנה סחורה נרוויח והלך ולא חזר במקרה הזה לא צריך תיקון מניין לנו גם את זה מוכיח הגאון בעל הנודע ביהודה מהסיפור של דוד המלך בשמואל ב' פרק ג' מסופר שדוד המלך בהתחלה מלך רק על שבט יהודה עיר הבירה שלו הייתה חברון שם יש בתל רומידה את הארמון שם היה המקום שלו אחרי שבע שנים בא אליו אבנר אבנר בנר היה שר הצבא שר הביטחון של שאול ומפיבושת בנו אמר לו אני אעביר לך את כל עם ישראל שאתה תהיה מלך על כולם דוד המלך הסכים בא אליך כשהלך אבנר בהמשך פגש אותו יואב ויואב היה גואל עליו של עשאל. רצה להרוג אותו, אבל אבנר היה גיבור גדול. מה הוא עשה בעורמה? שאל אותו איך הגידמת חולצת. אז הוא אמר לו חולצת בפיה. התכופף אבנר בנר כדי להראות לו איך בפה אפשר למשוך את הנעל ואז דקר אותו יואב, הכניס את החרב בין המרל הכבד אל החומש והרג אותו. שאל ותאמר למה הקדוש ברוך הוא לא בא בטענה על דוד המלך על העניין של אבנר? למה רק על נוב עיר הכהנים עונה ואומר הנודע ביהודה לא דוד ביקש אלא אבנר הוא שיזם הוא ביקש ולכן על זה לא היה צריך שום תיקון מזה הוא למד גם פה אצלנו אם אותו הפועל הוא שביקש אנחנו לא אשמים בדבר באסון שקרה ולכן בזה לא צריך תיקון מי שזוכר לפני עשר שנים כשהתחילה האינתיפאדה כאן בעטרות היו גם פיגועים והבד״ץ עדה חרדית המשחטה שלהם, השוחטים היו עובדים שם והם חששו מאוד מכל מה שדיברנו קראו לכל השוחטים שלהם נתנו לכולם תעודת פיטורין היה אחד ששמח פיטורין תן לי פיצויים אני הולך האחרים אמרו אנחנו צריכים פרנסה אז אמרו להם הבד״ץ אתם רוצים פרנסה? אתם מבקשים עכשיו לא אנחנו שולחים אוכלכם אלא אתם רוצים תחתמו לנו שאנחנו לא אחראים הם הורידו מעליהם את האחריות, ככה הם עשו בחוכבה, כל זה על פי התשובה של הנודע ביהודה שהעתיקו אותה שערי תשובה, משנה ברורה משאר הפוסקים וככה הלכה למעשה. אנחנו רואים כמה הנושא של נפשות של רציחה אפילו בשוגג הוא חמור מאוד לפני בורא עולם. לכן כל אדם שנוהג צריך להיות זהיר, יש לו ביד הגה, צריך לדעת שמוות וחיים לא רק ביד הלשון אלא גם בידיים מי שתובס את ההגה צריך להיות ערני ואז הוא נזהר, גם הקדוש ברוך הוא ישמור אותנו, רגלי חסידיו ישמור. אנחנו מברכים את כל עם ישראל בכלל ואת הציבור שלנו בפרט שלכולנו בעזרת השם תהיה כתיבה וחתימה טובה, תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות, שנזכה שהשנה הזאת תהיה שנת גאולה וישועה, יבוא מלך המשיח ויגאל אותנו מכל האויבים מסביב במהרה בימינו אמן ואמן רבי חנניה