הלכות יום טוב: אפייה בתנור, ביטול איסורי דרבנן, הפרדת בשר ודגים ושעון שקע

- - - לא מוגה! - - -

היא קורא בסימן תקז, התורה התירה לנו לבשל ולאפוד ביום טוב, כמו שכתוב, אך אשר יאחל לוח הנפש ולבדו יעשה לכם. ואין הבדל אם האדם מבשל ואופה מעט או הרבה, גם אם הוא עושה כמות גדולה, התורה התירה, כיוון שכל מה שהוא עושה, הכל לצורך אותו היום, יום טוב, ולכן הכל מותר לגמרי. כך גם אם התנור הוא גדול. הגמרא דנה בדוגמה של תנור גדול, ולא חוששים שמא הרועה יאמר שהוא אופה מיום טוב לכל אלא, גם בתנור גדול, כל מה שהוא אופה צריך לו את זה לאותו היום, ולכן הדבר מותר בלכתחילה. הגמרא מגבילה אותנו בתנור חדש. בתנור חדש אסור פעם ראשונה לבוא ולאפות. בזמנם, את התנורים היו עושים על ידי חרס, לוקחים חבית חרס, חותכים למטה, את הזיר חותכים למטה, ומסביב היו ממלאים את זה עם טיט. גם בפנים היו שמים טיח כדי שהכול יהיה חלק. לפעמים, באפייה הראשונה, הטיח נופל. ואז כשהטיח נופל, כל הבצק, הכול הולך לאיבוד. ואז כל מה שהוא עמל ביום טוב, הכול יהיה לריק ולבהלה. ולכן, אומר לנו הרמב״ם, שבתנור חדש אסור חיישלן, שמט תיפחת וייפסד הלחם ויימנע משמחת יום טוב. זה היה בתנורים שלהם. אבל התנורים שלנו בדרך כלל הם עשויים ממתכת תנורי חשמל. אין את הטיח, אין את הדוגמה הזו. ולכן, אדם שקיבל תנור חשמלי חדש ורוצה לתכנת מערב יום טוב, הוא שם שעון שקע, מכיל את הכול מערב יום טוב. אין שום בעיה, יהיה מותר לכתחילה להשתמש באותו תנור. גם בפעם הראשונה, בתנורים שלנו, לא קיים החשש הזה, ולכן הדבר מותר בלכתחילה. עוד דוגמה שהגמרא מביאה, וגם היא כמעט ולא מצויה לנו, אבל לומדים ממנה הלכות אחרות. הגמרא במסכת ביצה בדף ד', הגמרא עוסקת אדם שלקח עצים, הכין את העצים האלה מערב יום טוב בתוך התנור. להדליק את העצים בתוך התנור ביום טוב ביום החג קל מאוד. אתה לוקח נר, מעביר מאש לאש. אבל יש שם בחצר עץ גבוה, וביום טוב עצמו נפלו, נשרו חלק מהעלים בתוך התנור. העלים האלה שבכניסת השבת היו מחוברים, הרי הם מוקצה, כיוון שהיה מחובר מגודי את קצין לבין השמשות, את קצין לכל היומה. אז אם הם הרוב, אתה לא יכול להדליק את התנור הזה. מה עושים? הגמרא אומרת... כשמותר להרבות עוד עצים, יש לך במחסן עוד עצים, תוציא אותם והרוב יהיה מהעצים של ההיתר, תוכל להדליק את הכל והכל יהיה מותר, תוכל לאפות באותו התנור. אמנם אסור לבטל איסור, גם איסור דה רבנן, אסור לנו לבוא ולהרבות, כל זה כשיש לך רק עצה מוקצה בתנור יהיה אסור, אבל כאן שיתערבב לו. יש כאן עצים שהם היתר מערב יום טוב. נפלו גם עצה מוקצה, תערובת איסור דה רבנן, יש היתר לבוא ולהוסיף בחיי גוונה, אין בעיה בדבר. תודה. והגמרא מסבירה, למרות שזה דבר שיש למתרין, כיוון שמקלק עלי איסורה אתה לא אוכל את העצים, אתה נהנה מהעצים הניסוקים, ולכן בחיי גוונה הדבר מותר. מחלוקת בראשונים איך ללמוד מהסוגיה הזו, ומרן ביורה דעה סימן צ״ט סעיף ו', מרן מסכם לנו שלומדים מההלכה הזו גם לשאר איסורי דה רבנן אחרים, שאם הייתה תערובת בשוגג, מותר להוסיף עוד. כמובן, במזיד, לא רק בדברים דה אורייתא, אלא גם בשר עוף בחלב, גם דברים שהם דה רבנן, אסור לנו להוסיף עד שיהיה שישים, אין מבטלים איסור לכתחילה. אבל אם מתערבב, נפל לו מעט ואין פי שישים, מותר לו להוסיף עוד מים בתוך המרק עוף כדי להגיע לפי שישים. כי כל מה שהתורה אסרה לנו בשר בחלב, דווקא בשר בהמה בחלב לא תבשל גידי וחלב עמו. אבל בשר עוף בחלב, אין את הבעיה האמורה מדאורייתא, אלא רק מדה רבנן. כשהתערבב, מותר לנו להוסיף עוד עד שיהיה שישים, מעין מה שלמדנו כאן לגבי העצים המוקצה. הוא עדין גם לגבי תערובת של דגים ובשר. גם שם הדבר אסור מאכילה מדה רבנן, כדי שלא יבוא חלילה על ידי צרה. נפל לו, התערבב לו, ואין שישים, מותר לו להוסיף. לפעמים אדם בא, מרים קציצה אחת של דג, בא להעביר את זה לצלחת, וזה נפל לתוך הסיר החם של הבשר. הוא לוקח את הקציצה, שוקל אותה, יש שמה עשרים גרם בקציצה הזו של הדגים. בתוך סיר האוכל של הבשר יש רק קילו אחד, אלף גרם. חסר כאן, צריך עוד מאתיים גרם כדי שיהיה פי שישים. מותר לך להוסיף עוד מים, עוד תפוחי אדמה, תוסיף עוד מאתיים גרם, תחמם את הכול, והכל יהיה מותר באכילה. כי גם כאן הנזק לא נעשה מיד, אלא נזק לטווח רחוק אולי יהיה צרעת ואולי לא, ולכן באיסור דה רבנן הזה יש לנו היתר, כדי לסלק את הנזק, יש לנו היתר לבוא ולהוסיף עוד עד שיהיה פי שישים. גם בזה התירו הפוסקים. כך הוא הדין גם לגבי שומן של גיד הנשה, או בשר עוף בחלב או כל איסורי דה רבנן האחרים. חלב שחלבו גוי ואין ישראל רועהו דה רבנן. גבינה של גוי, ראיתי שהכל נעשה בלי תערובת, לא חזיר ולא דבר אחר, אפילו אחי, חכמינו אסרו את הגבינות של הגוי מדה רבנן. בתוספת שתוסיף עוד בתערובת תהיה היתר. אותו דבר גם בשולי גויים וכן כל כיוצא בזה. בכל איסורי דה רבנן יש לנו את ההיתר לבוא ולהוסיף עוד, אם התערובת הייתה בשוגג. אבל עוד פעם אנחנו מדגישים שיבוא ויבטל בידיים לערבב איסורי דה רבנן, בוודאי שהדבר אסור, אין היתר בדבר. אם זה סכנה, אז מי אומר שאני בוטט בשישי עיניים? מחלוקת בפוסקים, האם הדבר הזה נחשב לסכנה ודאית ויש כאן איסור דה אורייתא של ונשמרתם או שזה רק דה רבנן? ודעת רוב הפוסקים שאין כאן סכנה ודאית אלא הסכנה היא רחוקה. בפרט בזמן הזה שהמציאות מראה שהסכנה הזו היא לא דבר ודאי. תראה את החילונים אוכלים בשר ודגים ביחד ואתה לא רואה אותם שכולם חולים בצרעת. אלא יש בודדים מהם שחולים או בצרעת או בסרטן העור שהוא דומה לצרעת. אבל זה בודדים, זה מיעוט, זה לא הרוב. וזה לא נעשה מייד ואולי יהיה אפשר לרפא, כך שזה לא דבר שהוא בגדר סכנה ודאית שנאסור את זה מהתורה מצד ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. הרוב הפוסקים נקטו שחכמינו הם שחששו בדבר חמירא סכנתם מאיסורה, והם החמירו ואסרו לנו לאכול דגים ובשר ביחד או דגים וגבינה ביחד. ולכן, לבטל בידיים אסור, אבל אם נפל בשוגג כמו הדוגמה שהבאנו, אז מותר להוסיף עוד עד שיהיה פי שישים. זאת ועוד, יש אומרים, הנודעם ויהודהם ועוד מאחרונים דנו אם דברי הגמרא הם רק בדג שנקרא בניתה, בשאר הדגים אין את זה, או שבכל הדגים יש את זה. זאת ועוד, יש אומרים שזה היה בזמנם, בזמן חכמינו, לפני אלפיים שנה. עכשיו השתנו התוואים. כך כותב החתם סופר בדעת הרמב״ם. הוא אומר שהרמב״ם השמיט את ההלכה הזו, למרות שהרמב״ם היה גדול הרופאים, והזהיר אותנו מהדברים שמזעיקים את הגוף. תראה בחלק א' ברמב״ם, הלכות דעות פרק ד', הרמב״ם כתב פרק שלם, כתב לנו תפריט מפורט, ושם לא כתב הרמב״ם שיש איסור דגים ובשר ביחד, אז הוא נוקט בדעת הרמב״ם שנשתנו התוואים. נכון שאנחנו לא פוסקים כך. מרן ביורה דעה, סימן קטז, מרן כן הביא להלכה את ההלכה הזו, שאסור לאכול ביחד דגים ובשר. ולא רק ביורה דעה, גם באורח חיים, סימן קעג, גם שם מרן נקט את ההלכה הזו והזהיר אותנו מהם אמצעים חובה. אבל כל זה לאכול אותם כמות שהם או לערב במזיד. אבל אם כבר התערבב, כמו שאמרנו, יש לנו... ספק ספקה מדי רבנן, כדי להקל, להוסיף עוד, שנוכל להתיר את אותו המאכל. גם שם, הינה חנאמה, אם מתערב לו גבינה ודגים, אם מתערב לו, גם שם יש יותר מלכתחילה לקחת ולהוסיף עוד, עד שיהיה פי שישים. לא תמיד יש אפשרות מבחינה טכנית, לא תמיד זה כך, ולכן צריך להיזהר מאוד בדבר. סיפרתי לכם שפעם הזדמנתי ביום שישי, היה סעודת מצווה, וניגש אליי ראש המלצרים, שהוא יהודי ירא שמיים, ושאל, אמר, יש לנו מחר שבע ברכות, באולם הזה יש מסיבה של חתן וכלה, והם הזמינו גם דגים וגם בשר. והטבח החדש היה עם הארץ, לקח את המגש הגדול של הדגים, הכניס התנור, הכניס על זה את המגש הגדול של העוף, והדליק את התנור. שאלתי אותו, הגיע ליד צולדת? הוא אמר לי, ודאי, הגיע יותר מ-100 מעלות. אמרתי לו, שניהם אסורים. מה תגיד לו כאן, תוסיף עוד עד שיהיה שישים, יביא עוד שישים מגשים? מבחינה טכנית אין מה לעשות. הוא זרק את הכול, זרק את כל העופות וכל הדגים. אפשר למכור את זה לגוי, אבל לנו הדבר אסור, אלא הלך ובישל להם דבר חדש. התקלה הזו מצויה אצל הרבה בתים, כי כולנו יודעים איסור בשר וחלם. את הנושא של דגים ובשר לא כל הנשים יודעות. הרבה פעמים כלה חדשה, כלה צעירה, כשהייתה אצל האימא שלה, היא לא נכנסה למטבח ללמוד, אלא הייתה לומדת גיאוגרפיה, מתמטיקה או דברים אחרים. וכשהיא מתחתנת אחרי החתונה, מנסה ללמוד את המקצוע איך לבשל. הרבה פעמים יש את התקלות האלה, צריך להזהיר אותן מאוד. את רוצה להכין גם דגים לשבת, גם בשר לשבת, כל אחד בפני עצמו לבלתי היו שם ערום, כי התנור שלנו הוא קטן. ברגע שאתה מדליק את התנור, האדים של הדגים עולים ויורדים בו. האדים האלה עולים למגש העליון של העוף, וכן להפך, והכל עלול להיאסר. ולכן צריך להזהיר אותן כדי שלא יבואו לידי תקלה. אני אומר בתיאוריה, כמו הדוגמה הקודמת של הקציצה, קציצת הדגים, שם אתה יכול לפעמים להוסיף עוד בתערובת בשוגג, תוכל לפתור את הבעיה. אבל כשזה שני מגשים אחד על גבי השני, מאיפה היא תביא בערב שבת, תביא עוד 60 מגשים כאלה לבטל את האיסור? זה עסק ביש. ולכן, מן הראוי ללמד אותה גם את ההלכות האלה, לשים לב לכל הפרטי פרטים הללו. תודה רבה. חברי שרים לאולם, אפשר להגיד לצדך ספק ספיקה שאומרים בתאים אשר? לא, זה נגד מרן. בלכתחילה אסור לאכול את הדגים והבשר. כל מה שצירפנו, ספקי ספקות, כדי להתיר להוסיף עוד עד שיהיה 60. אבל לא סמכנו על לספק ספיקה זה להתיר בלי תערובת של 60. משום שמרן השר, מרן בסימן קטז ביורה דעה, מרן השר גם בזמן הזה לאכול בשר ודגים ביחד. תמיד מרן הולך בעקבות הרמב״ם, אבל כאן כל הפוסקים חלקו על דברי הרמב״ם, ולכן אין לנו כאן צד היתר בלכתחילה. אלא, כמו שתיארתי בשעת הדאק, שכבר התערבב, אז יש לנו לפחות היתר לבטל את זה ב-60, כדי לסלק את האיסור. אילת, תאר לך כמה זמן יכולה לבשל את הדגים או בשר? הדגים האלה שהיא בישלה באותו התנור, הדגים האלה נאסרו לעולם. העוף הזה נאסר לעולם. אלא, תקנה יחידה, אתה רוצה למכור אותם לערבי, לגוי שיש לך, אז רק לגוי מוטב, אבל לנו, ליהודים, אין היתר בהם כלל ועיקר. מה זה בזה אחר זה? כמה זמן צריך להמתין? אדם שלוקח בשר ומבשל בתנור, אחרי שגמר, רוצה לבשל אחרי זה דגים, תיקח סמרטוט לך, ינקה היטב את התנור. העדים של הבשר נדבקים בקירות של התנור. תיקח, תוציא את המגשים, תוכל לנקות את זה היטב, את כל הארבעה קירות, את התקרה והתחתית. ניקת היטב, תוכל מיד להכניס מגש אחר, מגש עם דגים. לא צריך לחכות 24 שעות, הלבדי כול עלמא, הדבר מותר לכתחילה. והסיבה היא, לא צריך להסיק ביניהם, בין זה לזה. כי מלאו לחכמנו שרק הממשות של הבשר והדגים ביחד יכול להביא יצה רעת, אבל לא מה שבלוע. משהו שבלוע, זה לא מהווה סכנה. כך גם הוא הדין אם טיגנתי במחוות. לקחתי וטיגנתי קציצות בשר, אחרי זה אני שופך את השמן, מנקה היטב את המחוות, שופך שמן חדש, ובשמן החדש אני רוצה לטגן דגים, מותר ללכתחילה, למרות שזה בן יומו, אפילו החייאתם, משהו שיש במחוות, לא יכול להעביר סכנה לצרת. זו הדוגמה שהפוסקים דנו לגבי המחוות התירו שם, ומשם תלמד, או הדין גם לגבי התנוב, שניהם שווים, זו הקולה המיוחדת שיש. אבל לערבב ממש בידיים, בבת אחת לבוא ולבשל את הדגים והבשר, זה מה שהזהרנו שהדבר אסור. צריך ללמד את אותן הבנות, הן לומדות בסמינר או בבית הספר התיכון הדתי, לומדות הרבה דברים. לומדות חומש עם הרמב״ן או רבי אברהם בן עזרא, לומדות פילוסופיה, מורה נבוכים, כל מיני דברים הן למדות. ואת ההלכות הפשוטות האלה הן לא לומדות, והיא מפסידה את ממונו של הבעל. היו צריכים קודם כול, בראש ובראשונה, ללמד את הבנות האלה את ההלכות האלה, הלכה למעשה. מה לעשה? אין לנו שליטה על אותם בתי הספר המנהלות, והמנהלות לא שומעות לנו. אתה נוריד למעלה, בשרים יש סביב של האנגרית, אי אפשר לנגב את האזור הזה. מה קרה לי להתחיל ממנו? ישתודל עד כמה שהוא יכול, ינקה, כי בדרך כלל המקום הזה שאתה אומר, האש שורפת את השמנונית, ולכן שם משהו לא יכול לנקות, לא נורא. איזה חסק, והכסף, את הכדאי, או את הפסק? אם היה המגש היה עטוף בנייר כסף וסגור הרמטי, אז זה לא נאסר. אבל בלכתחילה אל תסמוך על הדבר הזה, והסיבה היא, קשה מאוד לסגור עם הנייר כסף שיהיה סגור לגמרי, סגור הרמטי. אתה רוצה לבחון את זה? כשזה מתחמם, תראה איך שהאדים, יש בריחת אדים, אתה רואה, מהצדדים. אם זה היה סגור הרמטי, אז אפילו משהו לא היה יוצא מזה. אם אתה רואה בריחת אדים מהצדדים, סימן שזה לא סתום הרמטי. ואז זה יכול לא רק לתת אלא גם לקבל, ולכן בזה יש לנו בעיה, ועדיין אסור לבוא ולבשל אותם יחד. להניח מגש אחד כזה, מגש אחד מדגים או בשר, אין יותר. כמו שאמרנו קודם, אם זה בזה אחר זה, הוא מנקה את התנור מיד, בזה אין לנו בעיה. רק בין בשר לחלב. אתמול היה כאן בתוך התנור הזה פיצה או בורקס גבינה, וכעת אני רוצה להכניס לזה בשר. כאן אתה צריך לחכות 24 שעות. אז אם אתמול עשית את זה בשעה 2100, תחכה. עוד חצי שעה אתה מנקה את התנור, מסיק, ורק ב-2100 תוכל להכניס לשם את, אז בין בשר לחלב, שם אנחנו צריכים להמתין 24 שעות. אבל שאין כן לגבי דגים ובשר, שם אין צורך להחמיר בדבר כל כך, וזה הפוסקים הקלו בלכתחילה, כמו שאמרנו, קימנו לחכמינו שהטעם הבלוע משהו לא גורם שום סכנה. כמו שיהיה פרווה כמה דברים אני צריך להמתין. עשיתי בשר, אני רוצה לעשות עכשיו משהו פרווה, שישאר פרווה. אם היה בתנור הזה קודם בשר, הוא ניקה את התנור, ומיד אחרי זה הוא רוצה לעשות את הדגים, הדגים האלה נקראים פרווה. או, אותו האדם רוצה לקחת עוגות, לאפות שם עוגת פרווה. למרות שלפני שעה הוא בישל שם את הבשר בתוך אותו התנור, אפילו אחי, מיד אחרי שהוא מנקה היטב את התנור, מיד אחרי זה, מעיקר הדין יכול לאפות שם את העוגה שהיא פרווה. בדוגמה האחרונה הזו יש מחלוקת גדולה בראשונים ובאחרונים. תראו את זה באורי דעה סימן צדיק ה'. שם הכותרת, הלשון של הגמרא, דגים שעלו בקערה נותן טעם בר נותן טעם דהיתרה. מרן כותב שמותר, הלשון דגים שעלו, הכוונה היא רק דיעבד או גם בלכתחילה. מחלוקת גדולה בראשונים ובאחרונים, מחלוקת גם בדעת מרן. ולהלכה, אחינו בני ישראל האשכנזים הם נוקטים להלכה כדעת אשך ברוב הפוסקים לאסור. הם לא יתירו. בתוך 24 שעות בשום אופן. גם אם תיקח סמרטוט לך ותנקה, הם אומרים לך צריך להמתין 24 שעות, ורק אחר כך לאפות שם את עוגות הפרווה. זו ההנהגה, זה המנהג של אחינו האשכנזים, הם מחמירים בדבר. לנו, לדידם, האם מרן דעתו להתיר או לא? יש, כמו שאמרנו, מחלוקת בדעת מרן. מרן דיבר בזה. בבית יוסף, בדק הבית והשולחן ערוך בשלושה מקומות, והספק הוא מהי המשנה האחרונה של מרן, שולחן ערוך או בדק הבית, מה מרן חיבר קודם. יש לך אורה סתירה בין שני המקומות הללו. ולכן הפתרון הוא קל מאוד. העצה היא, כשאתה בא לנקות את התנור, בסמרטוט הלך תניח אקנומיקה, תשרה את הסמרטוט הזה באקנומיקה, דבר שפוגם. ברגע שהקירות של התנור החם קיבלו את הטעם של האקנומיקה, זה דבר שפוגם, ובתוך 24 שעות הפך להיות הכול טעם פגום, ואז, עליבא דקול עלמא, יהיה מותר מיד לאפות את העוגות פרווה, זה ייקרא פרווה, שגם לאחינו האשכנזים יהיה מותר. לא צריך דווקא לשים סנו תנורים כדי לפגום את הטעם הבלוע, אלא גם מעט אקנומיקה שישים בסמרטוט, כשהוא בא לנקות ממילא הקירות של התנור ספגו מהאקנומיקה וכבר נהיה הטעם לפגם. אז אם הצלחת לפגום את זה בתוך 24 שעות, שוב, עוד פעם, עליבא דקול עלמא, העוגה שאתה אופה שם היא תהיה פרווה, וגם מי שרוצה לאכול את העוגה הזו עם חלב, עם גבינה, יהיה הדבר מותר, ולכתחילה אין בעיה בדבר. הוא הדין גם אם אתמול עשיתי בתנור הזה פיצה, בורקס, גבינה, ועדיין לא עברו 24 שעות, ואני רוצה כעת לבשל שם בשר. שוב, יש לי דרך לקצר את הזמן, שלא אצטרך להמתין ל-24 שעות. הדרך, העצה היא, כמו שאמרנו, ייקח את הסמרטוט, ישרה אותה באקונומיקה, ועל ידי שהוא מנקה היטב את התנור בדבר הפוגם את הטעם, גם אם לא יעבור 24 שעות, הוא יכול לעבור מהגבינה לבשר, או להפך. אם אתם מכשירים את התנור בין העובדת, אז פחות משעה יכול להיות? עדיין לא מספיק. עדיין לא מספיק הדבר הזה, אלא יותר מה שצריך להקפיד, בראש ובראשונה הניקיון. ההסקה לבד היא לא מספיקה, כי חלק מהשמנונית נשארת. ולכן צריך קודם כול בראש ובראשונה לנקות. אז אם אשתו היא אישה שיודעת לנקות, אשתו היא חולת ניקיון. אז היא בוודאי תנקה היטב את התנור, יש על מה לדבר. אבל אם הוא יודע שאשתו, היא תגיד לו, כן, ניקאתי. מה זה ניקאתי? שמה פעם אחת את היד, הכניסה והוציאה, ואתה יודע שהתנור לא נקי. אז איך אפשר אחרי שעתיים לבוא, וזה לא יוכל לסמוך עליה בשום אופן. בשר ודגים, אה? לפני שנכנסת אמרנו שהדבר אסור, גם בדיעבד זה אוסר. הסיר, כיוון שהוא מכוסה עם המכסה, אתה לא מדביק בקירות של התנור, אלא אתה מכניס לתוכו סיר בשר, אחר כך סיר דגים, ולכן הלווה דקולה עלמא, בזה הדבר מותר, ולכתחילה, בזה אמרנו, לא צריך להמתין 24 שעות. אדם שעושה מנגל על האש צריך א' לנקות אם אחרי שהוא צלע את הבשר הוא רוצה לקחת תפוחי אדמה ולהניח שם, צריך לשים לב שבקצוות שפת המנגל, שם, שם מטפטף השומן, לנקות היטב, שייקח סמרטוט לח עם אקנומיקה, ינקה את השפה של המנגל, אחרי שינקה היטב, ואז אם הוא ישים על זה, יניח שיפודים של תפוח אדמה, אז התפוח האדמה הזה יהיה פרווה. אבל אם הוא לא ניקה, ממלע גם התפוח האדמה הפך להיות בשרי. למה? כי על שפת המנגל, כמו שאמרנו, יש בדרך כלל שמנונית של הבשר או העוף, ולכן יש לנו בעיה בכל זה. אותו דבר, גם שם צריך לנקות. אחרי הניקיון הוא פותר את הבעיה לגמרי מכל וכול. הם נוהגים להקל בזה. אחר כך נבדוק שאני רוצה לעשות לאשכנזים כמו ביום לז ברלנד נתירה. אם תפגום, כן. אם תצליח לפגום, ואז גם לאחינו האשכנזים יהיה אדמה מותר, לא תהיה לנו בעיה, זה ייקרא בשם פרווה. יכול לעשות לו אירוע באקונומיקה ואחרי זה מייד לבשל בו אורז פרווה ולאשכנזים? עוד פעם, בישלת קודם? בישלתי בשר. בשר, נו. קמתי את הבשר, ניקיתי אותו, שילדתי אותו בכיור לחלוטין, נו? בכל הכנסה לאהרון, נכנסו אותו עכשיו, הוא רוצה לעשות בו אורז. אז למה זה כבר מדהים, הרב אמר שמותר לעשות אורז, הוא יהיה פרווה? כן. לאשכנזים עשו לתחילה. לאשכנזים, כן. שוב, לאשכנזים, התנאי הוא, תנקה אותו עם אקונומיקה ואז גם בתוך 24 שעות יהיה דבר מותר. לא, זה לא נקרא שהוא מבטל איסור, אלא הוא מקדים רפואה למכה. הוא עושה את הכל שיהיה הטעם פגום, ובטעם פגום מעיקרה לא גזרו חכמינו כלל ועיקר. הרי כשאתה מחכה 24 שעות זה מותר. למה אחרי 24 שעות? כי הטעם הבלוע אחרי 24 שעות הוא נעשה פגום. אז כאן אני מקצר את הזמן. במקום שאני אחכה שהטעם הבלוע ייפגע מאליו, אני פוגם אותו על ידי האוקנומיקה, ולכן בחיי גוונה יש מקום להקל, יש מקום להתיר בדבר. גם בין בשר לחלב בתנור, איך זה אמרנו שאתה שואל אותי? כן, כן, גם שם. גם בסיר בישול, אין לך דבר. אם אתה מנקה את זה עם סמרטוט לח עם אקנומיקה, גם כן יהיה מותר. גם שם תוכל לקצר את ה-24 שעות, יש לך את הפתרון הזה, גם שם. למעשה זה יכול לעשות את זה בכל דבר, גם בסיר. אם אני רוצה לבשל בסיר בשרי, אני מרתיע אותו, ואז אני עושה את אותו קיצור דרך. זה לא. אדם שיש לו סיר בשרי, שלפני חודשיים בישל בו בשר, וכעת הוא רוצה לחמם בו דייסה חלבית. גם אם עברו יותר מ-24 שעות, אסור מדרבנן לבוא ולבשל באותו הסיר. כאן התנור קיבל רק את העדים, בלשון הגמרא, זיעה. ולכן, כאן הדבר קל יותר. כאן לא גזרו עם העדים, עם הזיעה הזו, אחרי 24 שעות. אבל אותו סיר, אותה הגדרה, גם אם יעברו 24 שעות, אפילו שהטעם הוא פגום, אין יותר לבשל בו חלב. ולכן אנחנו כולנו, יש לנו סירים מיוחדים לחלב, וסירים מיוחדים לבשר, אף אחד לא משתמש. אין הווה אמנה להתיר אחרי 24 שעות. יש אומנם בראשונים, יש מי שהתיר, אבל מרן פסק שאסור, וכך הוא מנהג העולם, ספרדים, אשכנזים, כולנו מחמירים, נזהרים מכל זה. גם לגבי הפסח, אפילו שעבר יותר מ-24 שעות מאז שהשתמשתי בו, בסיר הזה דייסה חמץ, אין לי יותר אחרי זה אלא לבוא ולכתחילה לבשל בו חרוסת או דבר אחר. דיעבד. דיעבד, אם עשה את זה בשוגג, בדיעבד, אז האוכל לא נאסר. זאת אומרת, בסיר הבשרי הזה הוא השתמש לפני חודשיים, ובטעות עכשיו הילדה לקחה ובישלה בזה דייסה, כיוון שאתה אמור לפגם, בדיעבד הדייסה מותרת, אבל את הסיר צריך להגעיל. כן. אם אני, המנגל, אם יש לי אשק, שני רשישים, אחת לזה ואחת, יש אפשרות, אבל למה את לא עושה את האמן הדתי? כן, כן. אם אתה בטוח שהמנגל, גם בשפה, גם בצדדים, לא נשאר עליו אפילו משהו מהשמנונית של הבשר, הנה, חנמה, לא תהיה שום בעיה. כן. אני חוזר לדברי מרן. היינו בסימן תקז, סעיף ג'. אסור ליקח עץ מבין העצים לחטות בו האש בתנור, דהווה למתקן מנה. בזמנם היו מבשלים, אופים, הכל היה על העצים. ולפעמים העצים מפוזרים, הגחלים מפוזרים, הוא רוצה לרכז אותם כדי שהאש תהיה יותר גדולה. או לפעמים... המקום הוא חנוק ואין אוויר ולכן הוא לא בוער טוב אז אם קרש ארוך הוא בא ומסדר את הגחלים אסור לקחת ביום טוב עצמו עץ ולעשות מזה אוד כדי לחטות את הגחלים קודם זה היה סתם קרש, עכשיו עשית אותו כאילו כלי הכלי הזה שבו אתה עכשיו מחטא את הקחלים ולכן הדבר אסור, אלא אם כן יכין את הקרש הזה מערב יום טוב. אדם שלוקח שעון שקע מחבר את זה לכבל של התנור החשמלי, התנור הזה יידלק מאליו ביום טוב ויכבה מאליו, אין שום בעיה לאפות באותו התנור, רק להדליק אש חדשה, להדליק את התנור בידיים אסור, אבל כאן הוא דולק מאליו, אין שום בעיה בדבר. לפעמים החום של התנור יותר מדי נמוך. רוצה להגביה, אסור להגביה ביום טוב. תגיד למה את הגז אני יכול להגביה, למה את זה לא? ההבדל בין שניהם הוא שכאן כשאתה מגביה אתה מדליק עוד ספירלה חשמלית, ממלא יש כאן הדלקה חדשה, תוספת של הדלקה חדשה ביום טוב, אש חדש, ולכן הדבר אסור, או הפוך. לפעמים הוא הדליק את זה, מה שנקרא, הדליק את הגריל. יש שם אש חזקה מאוד והעוגות שהוא מכניס עלולים להישרף. אז הוא רוצה להנמיך, בכל זאת אתה יכול להנמיך, תעשה מה שאתה רוצה. ביום טוב הדבר אסור. מניין לנו שאסור? אתה לומד את זה מדברי מרן בסימן תקז סעיף ד'. שם הדוגמה של מרן היא אדם שלקח בערב יום טוב, לקח הרבה עצים והדליק את התנור. הוא בא לאפות ביום טוב, הוא רואה שהתנור הזה מלא אפר ועצים. הוא בא לשים את הבצק, אם ישים על האפר זה יתלכלך, ישים על העצים, על הגחלים זה יישרף. אז מה עושים בחיי גוונה? בחול אתה לוקח גורף את הגחלים והאפר. ביום טוב אם הוא יעשה את זה, הגחלים יכבו על ידי האפר. זה חונק אותם. אפילו אחי מרן אומר, כיוון שאי אפשר בלי זה, הדבר מותר. כמו שמותר להבעיר לצורך נפש, כך גם מותר לכבות לצורך נפש, הרי זה כי בשרה הגומרה ומותר. אלה דברי מרן. המילים אי אפשר בלי זה, מזה תלמד גם לדוגמה שלנו, לתנור. כאן אפשר בלי להנמיך. איך אפשר? תפתח את הדלת של התנור. קודם בפנים יש 500 מעלות. כשאתה פותח את הדלת, החום יורד, ואז העוגה יכולה להיעפות היטב מבלי שיהיה כאן איזה בעיה. זו העצה הפשוטה ביותר. מה שבחול אנחנו לא עושים את זה, כדי לחסוך בחשמל, כדי שלא ישלם הרבה חשמל. אבל אין לו שום עניין בדבר הזה, אין לו צורך בשביל האפייה עצמה. בשביל האפייה עצמה... גם בלי לכבות, בלי להנמיך, הוא יכול לבוא ולפתוח את הדלת למעט את החום שהעוגה לא תסרב. אז המילים האלה שכתב לנו מרן בסימן תקז סוף סעיף ד' הם שמלמדים אותנו את האיסור הזה באותו התנור החשמלי. אני קורא לכם את לשון מרן אבל בתנורים שלנו, כיוון שאי אפשר לאפות בהם בלא גריפה, מוטל לגורפן מהאפר והגחלים, ואף על פי שהוא מכבה אי אפשר בלא כן. אלה המילים של מרן. אז בתנור שטוח שיש עליו אפר וגחלים, אין שום דרך, אתה חייב לגרוף. כאן לא. כאן אתה לא חייב לכבות וגם לא להנמיך. כשאתה מנמיך את התנור אתה מכבה ספירלה אחת. הכיבוי הזה הוא לא לצורך אוכל נפש. מה אתה אומר, העוגה יכולה להישרף? אני יכול למנוע שהעוגה לא תישרף, על ידי שיפתח קצת את הדלת, תוך כדי אפייה החום הגדול משתחרר, ולאט לאט העוגה תיאפה היטב ולא תישרף. ולכן מהדיוק של המילים האלה בדברי מרן אנחנו לומדים לאסור להנמיך. ולכן חכם עיניו בראשו. מעיקרה, בערב יום טוב, ביום חמישי, כשהוא בא לתכנת את השעון עם התנור, יכוון את הכפתור למעלות שרצוי לו כדי לאפות את העוגה, שלא יהיה חום יותר מדי, שלא יבזבז חשמל. אבל אם כבר נעשה מה שנעשה, אין יותר להנמיך את התנור. ההנמכה פירושה שאתה מכבה, וכאן זה לא נקרא כיבוי לצורך אוכל נפש, זה כיבוי לצורך חיסרון של עשרה שקלים. יש הרבה זמנים עם ספירלה אהה והספירלה מתלהטת יותר ופחות. גם זה אסור. אבל למה זו לא תוספת כמו בגז? גם זה אסור. כי תוספת הזרם, הוא לא נוצר מהזרם הקודם. בגז הלהבה נדלקת מהלהבה הקודמת. פה אתה מזרים זרם חדש, ולכן אין יותר. גם במנורה, יש מנורה שאתה יכול לכוון אותה 80, 100, 120. שוב, להוסיף, קודם היה 80, הוא רוצה להוסיף למאה או למאה ועשרים, אסור ביימתו. כי התוספת זרם שהוא מוסיף כדי שהמנורה הזאת תתלהט יותר ותדלק יותר, זה לא בא מהאש הקודמת, מהלהבה הקודמת. ולכן יש מקום להחמיר ולאסור בדבר. זה עדיין נמצא במערכת כל החשמל הזה. זה לא ייצור חדש ה-80 ועוד עשרה, עשרים ועד. מה שאני עושה אצלי, אצלי אני מכניס אש חדשה. מהזרם החדש אני מוסיף אש חדשה. הזרם קיים, הוא לא חדש. הזרם קיים, אבל הכול ממוחשב. הכול ממוחשב, כשאני מדליק אני מושך אליי וכו'. מכיוון שהכל ממוחשב, ולכן זה לא לקראת דבר שהוא קיים. אם היה לנו מאגר של זרם שממנו אתה רוצה לקחת עוד, נו, אבל זה לא כמו הגז, שיש לך מאגר של גז שהלהבה רק מוסיפה. כאן הדבר שונה, כאן זה בגדר מוליד אש חדשה, והדבר אסור לגמרי. מכל וכול. לקצר את הזמן או להאריך את הזמן של שלוש שנים? להאריך את הזמן כדי שהתנור הזה ימשיך עוד, מותר. פעמים רבות הוא רואה שיש לו עוד בצק ועדיין לא גמר לאפות, עוד חצי שעה תנור יכבה. רוצה להאריך את זה, מותר לכתחילה. להוסיף שמן בנר בשבת אסור, ביומתו מותר. גם פה משאיר את זה את אותו מצב. היש בלאו הכי דולקת, להאריך את הזמן, מותר. יש מי שאסר מטעם מוקצה, אבל הגאון הרב וירבך במנחת שלמה כתב לעתיר. הוא אומר, כיוון שמבחינת דיני מבעיר אין לנו בעיה ביומתו, אז הכפתור הזה של השעון, הפינים האלה, הם בגדר כלי שמלאכתו להיתר, וגם מוקצה אין כאן, ולכן יכול להאריך את הזמן כדי שיוכל להמשיך ולאפות עוד. לקצר את הזמן? מחלוקת, אם מותר לקצר את הזמן, אם גרם כיבוי כזה, אם מותר או לא. עדיף לא לנגוע, עדיף לא לקצר. הכול זה רק חיסכון של כמה שקלים. בשביל שקל אחד לא כדאי להיכנס למחלוקת, עדיף לא לנגוע בזה. הרבה פעמים אנשים מנסים לקצר, ובאותו רגע לפעמים הוא מכבה, הרבה פעמים יש תקלה. ביום שבת לא תיגע בו יד, לא להאריך ולא לקצר, חס ושלום.

הלילה הזה ל״ג לעומר היא ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי. וכולנו יודעים את הסיפורים על רבי שמעון בר יוחאי, מה שהגמרא מספרת לנו במסכת שבת בדף ל״ג. שם מסופר שהיה ויכוח בין החכמים, רבי יהודה ורבי שמעון. המלכות הרשעה, הרומי, שהחריבה את בית המקדש, אבל עשו גם דברים אחרים. בנו לנו גשרים, בנו לנו שווקים. האם מצד הכרת הטוב, שאדם לא יהיה כפוי טובה, צריך לשבח אותם על זה או לא? רבי יהודה אומר, כן, צריך לשבח אותם. אתה נהנה, אתה הולך בגשר במקום להיכנס לתוך הנהר, להתרטב במים ולעבור, אתה עובר על הגשר, זה נוח מאוד. אבל רבי שמעון חלק עליו, אמר לא, כל מה שהם עושים, עושים להנאת עצמם. עשו גשר כדי לקחת משם מכס, וכן על זה הדרך. רבי יוסף שתק, לא התערה במחלוקת. יהודה בן גרים סיפר את הוויכוח שהיה בבית המדרש, נשמעו הדברים מן השלטונות ואמרו, יהודה ששיבח אותם יהיה ראש המדברים בכל מקום. רבי שמעון שדיבר כנגדם, לכן הם גזרו עליו גזר דין מוות. ולכן נאלץ רבי שמעון להתחבא במערה, שלושה עשר שנים היה במערה. מה הוויכוח? במה נחלקו אותם גדולי התנאים? הוויכוח ביניהם שייך לוויכוח המפורסם, דבר שאין מתכוון, האם מותר או לא. לפי רבי שמעון, דבר שאין מתכוון מותר, אם זה לא פסיק ראשי, ורבי יהודה אומר, דבר שאין מתכוון אסור גם אם זה לא פסיק ראשי. זאת אומרת, לפי רבי יהודה, אתה מסתכל על המחשבה שלו, אתה מסתכל לשני הדברים. התוצאה, אולי יהיה, אולי לא, ויש גם את המחשבה. לפי רבי יהודה, דבר שאין מתכוון אסור, לא מסתכלים על המחשבה, אתה מסתכל על התוצאה. ואולי תהיה המלאכה, הוא בא לגרור מיתה, כיסא וספסל, אולי יהיה חריץ. ולכן, לפי רבי יהודה, מסתכלים אנחנו על המחשבה, ולמרות שהאדם הזה לא מתכוון, המחשבה לבד לא מתירה, אלא מבחן התוצאה הוא העיקר, ובתוצאה ייתכן ותהיה מלאכה, ולכן אסור. אז גם פה רבי יהודה, לפי שיטתו, אם מסתכלים על מבחן התוצאה, הם עשו לי גשר, מה אכפת לי מה הם התכוונו? התכוונו לשם שמיים או לא? במציאות אני נהנה מזה? צריך לשבח אותם, הכרת הטוב. אבל רבי שמעון הולך לפי שיטתו, רבי שמעון סובר דבר שאין מתכוון מותר. לא מסתכלים על התוצאה, אלא על המחשבה, כיוון שאני לא מתכוון מותר, המחשבה היא העיקר. ומה המחשבה שלהם? הם בנו גשר בשביל לקחת מכס. כל אחד הלך לפי שיטתו, ובזה היה הוויכוח גם לעניין זה. אלא שיהודה בן גרים שפטפט עשה שלא כהוגן, ולכן העניש אותו רבי שמעון, אחרי 13 שנים שראה אותו, עדיין ישנו זה בעולם, נתן בו עיניו, עשאו גל של עצמות. הוא גרם לרבי שמעון את הסבל הנורא הזה שהתנתק מחכמי ישראל, ולא יכלו החכמים לדבר איתו בלימוד התורה, היה מבודד עם רבי אלעזר בנו, ולכן העניש אותו בעולם הזה. איך הוא מסתדר עם איזשהו מקום היום? איך הוא מסתדר עם איזשהו שלחת בן גורם בן ברכה על אדם גדול ועל צבוענו? ממי? זה לא זה, זה מישהו אחר. בכבוד, שלמה נמצא? יעלה ויבוא וידליק. מי ימכור? בסדר, נתחיל. יעקב, בכבוד. כולי מצוות רבותיי. נראה לכבוד. נראה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי. מאה ואחד, תסתכלו למצוות, רבותיי. מאה ואחד, אלף רבי שמעון בר יוחאי. מאה העשרים ושיש עומד. כל שקל שנותן זה יוצא לתורה. פה יש כל הזמן תורה. יבוא המשיח, יבוא כל מיגו לברוכו ומחכו לתל אדם שיש עומד. אלף רבי שמעון בר יוחאי, מאה העשרים ושיש עומד. מאה חמישים? מאה חמישים, תסכו למצוות. כל המוסיף, מוסיפים לו. נראה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי. מאה חמישים. מאה שישים ושתיים. מאתיים ושתיים, אומר, תסכו למצוות. מי שמוסיף, יש לו שתי שכולות. אחד מגניב תורה, ואחד עושה נחת רוח למורינו ורבינו. אז יש פעמיים, זוכק לי את הבול. מי מתיר? ראש הישיבה, רבי עזרא. רבי שמעון בר יוחאי 222 אומר שתסכו למצוות ולכבוד רבי שמעון בר יוחאי 222 פעם ראשונה 226 250 תסכו למצוות ולכבוד רבי שמעון בר יוחאי 250 250. נראה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי 250. ציורים אפשר לתת למרדכי גודלי תסכו למצוות ולכבוד 260 אומר 303 שלוש פעמים בחיי יוחאי. נראה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי 303 303 פעם ראשונה 303 פעם שנייה 303 מי שבירך אבותינו הקדושים והטהורים אברהם, יצחק, יעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה הוא יברך וישמור וינצור את מעילום שם שזכה בנר לזכות רבי שמעון בר יוחאי זכות רבי שמעון בר יוחאי יגן בעדו ובעד כל בני ביתו בעזרת השם לבריאות איתנה נאורה מעליה יזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים וכן יהי רצון ולומר אמן. רבי יצחק, גם רבי יצחק וגם רבנו משה איסרלש.

הרמ"א גם כן היארצייט שלו, הלילה הזה, וכשהסבידו אותו אמרו 33 שבחים נתנו עליו, הוא היה בן 33. כל מה שיש לנו ממנו, דרכי משה הארוך או תורת חתן, כל הספרים כולם הוא הספיק לכתוב את הכל בזמן קצר כזה, 33 שנים, ואחינו האשכנזים כולם יוצאים ביד רמה, קיבלו עליהם את תוראות הרמה, עד כדי כך אפילו קמני נגד הרמה, הם לא אומרים. בכבוד. נר לכבוד רבנו משה איסרלש. הם אומרים, ובני ישראל יוצאים ביד רמה. אצלנו כתוב בתורה רמה בה. הם אומרים באלף, שקיבלו רעות הרמה. אנחנו נהנים מתורתו, כל יום הורינו ורבינו נותן לנו מתורתו של הרמה. 101. נר לכבוד רבי משה איסרליש, 101. 101. רבותי, נתעורר. מי שרוצה, אפשר להגיע גם עד 1,000 שקל, 2,000 שקל, אין בעיה. פה פתוח, הכול, אין שום בעיה. 101 אומר. נר לכבוד הרמה, 101. 101. יש מישהו שמוסיף? 101. פעם ראשונה? 101. פעם שנייה. מי שברך אבותינו הקדושים והתאורים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, הואיב, הולך וישמור וינצור את מרדכי בן רינה, שזכה ביניה לזכות רבנו משה איסרלש. זכות הרמה רבנו משה יגן ועדו ועד כל בני ביתו. יזכה לראות נחל מכל יוצא חלצה בבריאות איתנה נאורה מעלייה יזכה להגדיל תורה ולאדירה לזכות את הרבים עוד כהנה וכהנה וכן יהי רצון ונאמר אמן מי שזכה בכבוד יעלה ויבוא וידביק אני צריך להמשיך אני עובר הלאה סימן תקז סעיף ו' מוטל לאפות תנור מלא פת אדם שרוצה לאפות ביום טוב דין האפייה כמו הבישול כמו שאמרנו זה אוכל נפש באכילה לגבי בישול יש לנו היתר מיוחד ממלאת אישה קדירה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא חתיכה אחת אפילו שאני אוכל רק צלחת אחת אבל ככל שיש אוכל יותר בסיר הסיר יותר מלא וגדוש אותה הצלחת שאכלתי ביום טוב הייתה טעימה יותר ולכן אפילו אם חלק מזה נשאר לא נורא כך הוא הדין גם לגבי חלק מהדוגמאות של האפייה הגמרא מדברת על תנור מקומר אתם מכירים את התנור מול מוסיוב של אליהו שם התנור מקומר כשאתה מדביק בו את הבצק הרבה פיתות אז אפילו אם אני לא אוכל את כל הפיתות אלא רק אחת אכלתי הטעם של אותה פיתה הוא טעים מאוד אם התנור היה ריק והיית אופה שם רק פיתה אחת לא היה כל כך טעים כשבאת והדבקת הרבה מצמצם את החלל על ידי זה משביח מאוד את הפיתות ולכן גם אם אני לא אוכל את כולם אלא חלק נשאר לחול הדבר מותר כי אין מה שאמרנו לגבי בישול אלא שכל זה אך ורק בתנור כזה תנור מקומר אבל בתנור שטוח מרן מסיים אין לאפות יותר ממה שצריך ולכן חג השבועות השנה יחול ביום שישי הרבה נשים צדקניות רגילות בכל יום שישי לאפות חלות לכבוד שבת ויהיו אופה לא רק לכבוד שבת אלא גם לכבוד סעודה רביעית ואם בעלה המקובל המקובלים לא מסתפקים בלחם משנה אלא אפילו לסעודה הרביעית תריסר 12 לחמניות קטנות יפות בכל אחת יש יותר מכזי מכינה בשביל סעודה רביעית כך היא עושה בכל יום שישי אבל ביום שישי חג השבועות למרות שהכנו מערב יום טוב עירוב העירוב תבשילין יכול להתיר לי להכין ולאפות ביום שישי בבוקר לכבוד שבת אבל לא למוצאי שבת מוצאי שבת זה חול נכון שגם סעודה רביעית היא סעודת מצווה אבל אסור לך גם לצורך סעודת מצווה אסור לך להכין מיום טוב לחול אין בזה מחלוקת הדבר מוסכם לכל הדעות ולכן תצמצם תעשה אך ורק לצורך היום טוב או השבת בלבד יחיד לדגול יחיד לדגול