הלכות טחינה וחליבה ביום טוב ובשבת וביאור גדר מלאכות אוכל נפש ועובדין דחול על פי מרן השולחן ערוך

- - - לא מוגה! - - -

המשנה במסכת ביצה בדף י״ד דנה לגבי מלאכת תחינה ביום טוב. ביום שבת, אחת מהמלאכות שהתורה אסרה לנו היא מלאכת תחינה, אב מלאכה, שחייבים על זה במזיד סקילה ושוגה קורבן חטאת. מה הדין לגבי יום טוב? המשנה, הגמרא שם בביצה י״ד עוסקת בעניין, ומרן מסכם לנו את ההלכה כאן. אני קורא את תקי״ד, סעיף א' דכין את התבלין כדרכן, שהם ידוחו אותם מבעוד יום, יפיג טעמן. אבל מלח אינו נידוח ביום טוב, אלא אם כן היטה המכתשת או שידוח בקערה וכיוצא בה כדי שישנה, שאם שחק המלח מערב יום טוב לא יפיג טעמו. ואין שוחקים את הפלפלים ולא את החרדל ברחיים שלהם, משום דאבי כעובדין דחול, אלא דחו אותם במדוכה ככל התבלין. אגב, מיהו נוהגים לשנות קצת בדיחת התבלין. המשנה מחלקת בחלק בסוגי המאכלים אסור לטחון ביום טוב, אם אתה טוחן חיתים או מלח אסור, תבלין מותר. המשנה לא אמרה לנו למה. הגמרא מביאה לנו שם שני טעמים. הטעם הראשון, כשאתה בא לטחון את המלח, אתה עושה פעולה מיותרת ביום טוב. יכולת לעשות את אותו דבר בערב יום טוב. אין שום הבדל בטעם של המלח בין אם זה ביום טוב עצמו או מערב יום טוב. גם החיתים אותו דבר. האם יש הבדל בטעם של הקמח אם הוא אתמול או שלשום? אין הבדל. אבל תבלין מפיג טעם. הטעם של התבלין שאתה טוחן אותו כעת הוא טעים מאוד. תבלין שטחנת אותו לפני יום-יומיים מאבד מהטעם. זה טעם אחד. בטעם שני הגמרא אומרת כל הגדרות צריכות מלח. היית צריך לדעת מאתמול. אבל לא כל הגדרות צריכות תבלין. ואיזה תבלין? צריך פפריקה, צריך פלפל או צריך דברים אחרים. ולכן במלח אנחנו אוסרים ובתבלין אנחנו מתירים. אלה הם שני הטעמים. תודה. ומרן נוקט, כמו הטעם שהקדמנו, הטעם שהתבלין מפיג טעם. מרן הולך לפי הטעם הזה, כך הדעה של הריף והרמב״ם, וכך המסקנה למעשה. התוספות שם, בביצה יד, הם חוששים לשני הטעמים, גם לטעם הראשון וגם לטעם השני. ולכן, לפי דברי התוספות, גם כשאדם רוצה לטחון תבלין צריך לעשות שינוי. אתה תופס את המכתשת, אתה לא יכול להניח אותה ישר, אלא תתפוס אותה עקוב. מה הרווח? מה התועלת שאתה מ... הרווח הוא כך כשחכמים באו וגזרו אמרו לנו אסור לך לטחון חיתים ביום טוב למה חכמים גזרו? הסבירו לנו הרמב״ם ושאר הפוסקים אם היה מותר לטחון האדם הזה היה כל היום הולך לתחנת הקמח עובד שם כרגיל מהבוקר עד הלילה ואז לא היה מקיים מצוות שמחת יום טוב אכילה, שתייה, לא היה עוסק בתורה אתה אומר לו אסור, אין לו מה לעשות, הוא בא, עוסק בשמחת יום טוב ולומד תורה וכאן כשאתה אומר לו לעקם את המכתשת לא נוח לעבוד עם מכתשת עקומה אז הוא יעשה מה שצריך, כמה הוא צריך? 30 גרם תבלין? 40 גרם? זהו, יטחן רק מה שצריך ולא יותר, נגמר אין חשש שיעשה יותר זו השיטה של התוספות וכך נוהגים האשכנזים אבל מרן לא פוסק כך, אלא מרן פוסק, כמו בכל מקום הולכים לפי לשנה בתרה לשנה בתרה בגלל שהתבנין מפיג טעם ולכן מרן הולך לפי זה שגם בלי שינוי מותר הדבר מלכתחילה וכך ההלכה לנו לדידן אין בעיה, יכולים לטחון את התבנין גם בלי שינוי לא רק לגבי התבלין, אלא גם לגבי מאכלות אחרות גם במאכלות אחרות, גם שם יש את המחלוקות וסימני השאלה גדולי הפוסקים דנו לגבי תחינת קפה הראשונים לא דנו בזה, אין אף אחד מהראשונים שיכתוב לך על הקפה הסיבה היא בזמן הראשונים עץ הקפה לא היה כאן אלא כשגילו את אמריקה ראו את האינדיאנים לוקחים את פולי הקפה, מרתחים ושותים כוס קפה ומשם מפיצם השם, למדו משם האינדיאנים אז גם אנחנו שותים קפה ולכן כל הנושא של קפה, אם זה בנושא של בישולי גויים, אם יש בזה בישולי גויים או לא, אם זה לגבי שבת, אם יש בישול אחר כליאה, כל השאלות והתשובות בנושא הקפה אתה תמצא רק באחרונים, לא תמצא בראשונים. ועל זה דנו גדולי האחרונים, אני רוצה לטחון קפה ביום טוב אם הדבר מותר או לא, והמסקנה היא שוב, לנו לדידן מעיקר הדין הדבר מותר, אין איסור. היום כולנו קונים את הקפה, קפה עילית, הוא טחון, הכול מוכן, אתה שופך עליו את המים הרותחים וזהו. כך אנחנו רגילים. יש אנשים עניני הטעם שלא מסתפקים במועט, אלא כדי ליהנות מהכוס קפה, מה הם עושים? הם קונים פולי קפה. את פולי הקפה האלה הם כולים על המחוות. אחרי זה הם בעצמם טוחנים את זה או במקסר או יש להם גם מכונה קטנה, עם ידית, עמנואלה, מסובבים וטוחנים ואז הקפה הוא טרי. מרתיח אותו קפה טורקי בפינג'אן, יש לו גם טעם וגם ריח, ריח מצוין. זה הקפה האמיתי, כך הם אומרים לך. יש אנשים בשביל כוס קפה מוכנים להשקיע, להשקיע על זמן וכוח ומרץ. השאלה היא על יום טוב. הרי הגמרא אמרה לנו, גם אם התרנו לבוא ולטחון תבנין בגלל שזה מפיק טעם, מותר רק במכתשת, לא ברחיים. מרן כותב, אבל אין שוחקים את הפלפלין ולא את החרדל ברחיים שלהם משום דאבק עובדין דחון. השאלה היא האם רק ברחיים גדולות, אותם הרחיים שמשתמשים בהם בבית החרושת, רחיים תעשייתיות, דבר כזה רק אסור? כאן הרחיים האלה קטנטנות עושים בהם 30-40 גרם. בקטנות האלה זה לא נקרא עובדין דחון או שאין הבדל בדבר. בזה דנו המורדכי והמאירי בביצה כג. לפי דברי המאירי הדבר מותר. כל מה שנאמר בגמרא רחיים, הכוונה היא רחיים גדולות. על זה יש מעשה חול. אבל כאן אם זה קטן זה לא מעשה חול. זה לא תלך כל היום כולו לשבת ולטחון מהבוקר עד הלילה ברחיים הקטנטנות האלה, אלא עושים כמות קטנה כדי ליהנות מהכוס קפה. ולכן רבים מגדולי האחרונים התירו בדבר. כך כותב היעבץ ומור וקציעה, הגאון חידה בספרו מחזיק ברכה, בינה לעיתים, דרכי נועם ועוד. יש חולקים מביאים את דברי העלייה רבה והיעבד שהתירו, וחולקים על זה, אומרים שאסור. פשרה בין שתי הקצוות, יש שאמרו שאעשה בשינוי. להלכה, לעיקר הדין יש מקום להתיר בדבר, כיוון שיש לנו סיעתה מדברי המאירי. אם לא היה לנו את דברי המרדכי ושם רבנו יקר והמאירי היה לנו צד אולי להחמיר, אבל כשיש לנו סיעתה מדבריהם שיש הבדל בין ריחיים גדולות לבין ריחיים קטנות, אין לנו מקום לאסור מעיקר הדין. מעיקר הדין הדבר מותר. קודם כל, המחלוקת היא בדרבנן. לפי דעת הרמב״ם ומרן, כל איסור טוחן ביום טוב כולו מהתורה מותר, כיוון שהוא אוכל נפש. כל הבעיה היא דרבנן, וספק דרבנן היא כולה. זאת ועוד. כותב הפרי חדש, גם אם נלך לפי התוספות, שטוחן ביום טוב ודאורייתא. מאיפה למדו התוספות בביצה ג' את הדבר? למדו את זה ממה שנאמר בירושלמי. כאן נאמר, אך אשר יאכל לכל נפש. הפסוק שלידו אומר, ושמרתם את המצות. מאיזה רגע אתה משמר את המצה שלא תחמיץ? אתה שופך מים על הקמח, מהלישה. זאת אומרת, המלאכות שלפניהם קוצר, מהמר, דש, זורע, בורר, טוחן, מרקד. כל המלאכות האלה אסורות. רק לש ועופה או מבשל מותר. אז הם מבינים התוספות, דברים כאלה. שאדם שקוצר ביום טוב אסור מן התורה או עושה מלאכת טוחן אסור מן התורה אבל אומר הפרי חדש מתי אסור מן התורה? בחיתים החיתים בהם שייך שיחמיץ ועל זה הסמיכות של הפסוקים אבל אם האדם הזה טוחן או תבלין או מלח או דברים אחרים בוודאי שבזה אין איסור מן התורה אלא חכמים אסרו לטחון את המלח והשאירו ביתרו את התבלין אז אם כך, אז הוויכוח על הקפה הוא לא ויכוח בדאורייתא גם על איבד התוספות הוויכוח הוא רק בדרבנן וכמובן שרוב הפוסקים נקטו להקל בדבר ולכן אם האדם הזה ישאל אותך יש לי את הריחיים הביתיות האלה וביד הוא רוצה לטחון מעיקר הדין נאמר לו שהדבר מותר דווקא מינה עוד לגבי בשר אדם שרוצה להכין או קציצות בשר או קבב יש לו חתיכת בשר, רוצה לטחון אותה הסברנו בשיעור הקודם שלטחון במקסר ביום טוב הדבר אסור אבל, הוא אומר לך יש לי מכונת טחינה ידנית מי שאין לו שילך לסבתא ייקח מהסבתא שלו יש לה ידית מנואלה מסובבים וטוחנים את הבשר שוב השאלה היא, האם זה נקרא בכלל ריחיים שלהם שאמרנו קודם שאסור אפילו בתבנין או לא? גם בזה האדם לא עושה כמות גדולה טוחן בשר מה שצריך לאותו היום ולא עושים בזה כמות גדולה ביד ולכן גם בזה הבשר מפיג טעם אם אתה טוחן הרבה זה מתקלקל יותר טוב מה שאתה טוחן עכשיו ואתה מייד מטגן ומבשל יש בו טעם הרבה יותר משובח ולכן גם זה דומה לתבלין וזה לא דומה למה שנאמר בגמרא בריחיים שלהם שהיו תעשייתיות המכונה הזו ודאי שהיא דבר קטן ביתי ולכן גם בזה הדבר מותר לכתחילה שוב לדידן בלי שינוי הוא הדין גם לגבי הפומבייה הפוסקים קוראים לפומבייה בשם העברי מורק חרוץ בעל פיפיות האדם הזה רוצה לעשות סלט גזר לוקח את הפומבייה ומגרד ביום שבת הדבר הסוף כותב הרברייה בתשובה בסימן קפד אפילו אם האדם הזה אומר אני אוכל מיד זה נעשה לאלתר רקדמו הרשב״א והר״ן שאין איסור טוחן בלאלתר אבל כאן אומר הריבה״ש הכלי הזה הפומבייה הוא כלי שמיועד לחיתוך, לריסוק, יש בזה איסור דרבנן עובדין דחול של טוחן ולכן בשבת אסור אפילו לאלתר אבל מסיים הריבה״ש ואומר לגבי יום טוב אין מקום לאסור מה אתה רוצה לחתוך בזה את הגזר? אם תכין את הגזר יום קודם זה מתקלקל, זה משחיר אין לך דבר שמתקלקל כל כך מהר? כמו גזר מרוסק, מתקלקן ממש בתוך שעות, ולכן גם זה דומה לדוגמה של התבלין, ולכן הדבר מותר מלכתחילה, שוב, בית דוד כותב שלדידן מותר גם בלי שינוי. האשכנזים יצטרכו להחמיר עליבת ההרמה, הם יצטרכו לעשות שינוי. לדידן, תיקח את הפומפייה, תיקח את הגזר ותרסק, אין שום בעיה בדבר. כך הוא הדין במועך שום, או אדם שרוצה לרסק בננה או כל דבר אחר, כיוון שזה מיועד לצורך יום טוב. אפילו באותם הכלים התרנו, אתה לוקח את המזלג, במזלג אתה מרסק את הבננה. גם למי שמחמיר בשבת ואומר שיעשה את זה בידית של המזלג, כאן הוא מודה שיכול לרסק את הבננה במזלג, בשיני המזלג עצמו, ולא צריך לשנות, כיוון שגם זה מפיק טעם, אין שום בעיה בדבר, וכן כל כיוצא בהם, בכולם יש היתר בדבר. היום יש מכשיר חדש כדי לסייע לנשים שיוכלו לעשות מהר את הסלט. פעם הנשים היו עסוקות הרבה, ואפילו הכי היו זריזות בידיים, היו לעשות סלט. היום יש להן אומנם עודף זמן, אבל הן צריכות לדבר בטלפון, צריכות לעשות דברים יותר חשובים. יש מכשיר שהוא מלא סכינים קטנים, אתה סוגר אותו על המלפפון, והמלפפון כולו נעשה פרוס לחתיכות קטנטנות. להשתמש במכשיר הזה ביום שבת אסור, ביום טוב שוב תניח את המלפפון או את העקבנייה, ואתה סוגר עליו, וכולו נעשה פרוסות קטנטנות. גם במכשיר הזה, ביום טוב, יש היתר להשתמש, אין בעיה בדבר, מותר הדבר בשופי. המכשיר הזה אסור כמו פומפייה. מהתורה, מדאורייתא, אם אתה אוכל מיד את הכול, מדאורייתא מותר. מדרבנן זה נקרא עובדין דה חול של מלאכת טוחן. כמו הדוגמה של הפומפייה. אם אני אוכל מיד מהתורה, מותר, לא הכי. רגילים לעשות כמות גדולה בזה, ולכן בפומפייה אסור. גם המכשיר הזה דומה לפומפייה, ולכן בשבת אסור מדרבנן. ביום טוב, אין לנו בעיה, יכול לעשות בזה כדרכו בלי שינוי. הוא הדין גם אדם שרוצה לעשות עוגת גבינה ביום החג. לוקח גבינה קשה ומרסק אותה בפומפייה כדי לעשות בורקס או דבר אחר. מותר. גם בזה יש לך היתר פשוט, אין בעיה בדבר. לדידן, גם בלי שינוי, גם כן יהיה הדבר מותר לכתחילה. אם השואל אותנו יהיה אשכנזי, תאמר לו שבדברים האלה יעשה, גם לו מותר, רק שיעשה את הכל בשינוי. ביום טוב, אין לנו את הבעיה של לאלתר. ביום טוב, גם אם זה לא לאלתר, יש לנו היתר, יש לנו כולה בדבר. בשבת, אם אתה רוצה להכין סלט, תנאי בל יעבור, צריך שיהיה לאלתר. והאדם הזה רוצה להכין סלט בליל שבת, בשביל יום שבת בבוקר, הדבר אסור. אבל אצלנו כאן ביום טוב מותר. השאלה הזו מצויה הרבה בחג השבועות. אנשים נשארים ערים כל הלילה. מגיע לבוקר, אם הוא רוצה להכין את הסלט באותו רגע, במקום לחתוך את העגבנייה, עלול לחתוך את האצבע. ולכן יותר נוח לו, הוא רוצה להכין בלילה. לפני שהוא יוצא ללמוד, מכין כמה דקות את הסלט, לא מניח על זה לא מלח ולא לימון, משאיר את זה במקרר. למחרת הוא בא בבוקר, סוחט על זה את הלימון והמלח, ואוכל. מותר לכתחילה, כיוון שזה אוכל נפש. אתה לא יכול לומר לו, תכין את זה יום קודם, כמו החיתים והמלח. העגבנייה מתקלקלת אם אתה מכין את זה יום קודם. הסלט מתקלקל. ולכן יש היתר, וכמו שאמרנו, ההיתר הוא כאן היתר גועף, שגם אם זה לא יהיה לאלתר, סוף סוף זה מיועד ליום החג, ולכן הדבר מותר. זה לא מוסכם. גם בזה יש מחלוקת בין הרשב״א ושאר הפוסקים, אבל המסקנה היא להקל. אין בעיה בדבר. אנחנו פוסקים הלכה כדעת הרב המגיד, מרן בבית יוסף, מצטט את דברי הרב המגיד וסיעתו, ולכן ההלכה, גם אם זה לא לאלתר, יש היתר בדבר, כיוון שהדבר הזה נעשה על יום טוב. אבל אם האדם הזה יעשה כמות גדולה, יש לו איזו מסיבה במוצאי החג, סיום מסכת או מסיבה אחרת, הוא רוצה להכין הרבה סלט, אין היתר. להכין למוצאי יום טוב, עליבא דקולעלמא אסור, כמו שאסור לבשל מיום טוב לחול, אסור גם לטחון מיום טוב לחול, כולל גם בעשיית הסלט, שהדבר אסור. אבל כשהוא מכין מליל החג ליום החג, ויערב ובוקר יום אחד, הכל זה לאותו יום, בזה אין לנו בעיה, בזה הדבר מותר לגמרי. אתה מדבר על שבת, בשבת זה יהיה בורר בכלי, זה דומה לקנון ותמחוי, זה לא דאורייתא, אבל יהיה איסור דרבנן ביום שבת. ביום טוב גם כן לא יהיה צעד היתר בדבר. שוב הוא בורר בכלי, ולכן לא כדאי שיעשה כן. מרן מדבר בנושא הזה לקמ״ן בסימן תק״י. שם המקום שמרן מדבר לגבי מלאכת בורר. מרן כותב שם בסעיף ב׳ בורר כתניות ביומתו, בורר כדרכו בחיכו ותמחוי, אם רוצה לאכול בו ביום, אבל לא בטבלה ולא בנפה ולא בקברה. ולכן גם כאן לא יהיה היתר בדבר, כדאי שלא ייעשה כן. המסננת הזו לא טובה. יכול להיות שאם אין ברירה, כגון לתינוק, לפעמים התינוק לא יכול לאכול את הגושים שלו. אתה מוכרח לסנן לו כדי שיוכל לאכול ולכתחילה תכין לפני, לא הכין לפני, טוב, בשביל התינוק ביום תואר יכולים להקל אבל לנו, אנחנו אנשים בריאים, לא כדאי מרן אומר לנו, אדם שאין לו מכתשת הולך לקחת מהחבר שלו מכתשת מותר להוליך תבלין ומדוך אצל מדוכה או מדוכה אצליו, אפילו דרך רשות הרבים, אף על פי שהיה אפשר להוליכם מערב יום טוב, אף על פי כן הדבר מותר, לא חוששים שמא ימלך, אלא הדבר מותר בלכתחילה, כך גם לגבי המכונה לטחינת בשר, אין לו את המכונה הזו, רוצה ללכת לסבתא לקחת ממנה, זה קצת כבד, אפילו אחי, אין בעיה, לא גזרוח בזה חכמים, הדבר מותר לגמרי מכל וכול. כן, מותר, מותר. בזה בתה, בתה יהיה מותר, אין בעיה. לא, אני מדבר רק על יום טוב. אדם שרוצה למדוד את התבלין, מותר. למדוד קמח נראה לקמה מסימן תוף כובב שאסור, ותבלין מותר. זה מצוי שוב לגבי כלה צעירה. כלה צעירה עדיין לא למדה איך לבשל. אצל אמא שלה, שהיא הייתה, הייתה לומדת גיאוגרפיה, הייתה צריכה לדעת כמה מיליונים יש בסין, כמה יש בהודו, כמה יש באמריקה. לא ניסתה את ידיה במלאכת הבישול. הגיעה לבית החדש, קונה ספר בישול, והיא עובדת לפי הספר. יש לה משקל קטן, כמו המשקל של הצורפים. כתוב שם שני גרם פלפל שחור, שלושה גרם פפריקה, וכן הלאה. כל מה שכתוב היא עושה. אין ברירה, חכמים לא גזרו, זה לא דרך מקח או ממכר, זה לצורך אוכל נפש, ולכן גם בזה הדבר מותר מלכתחילה. אחרת, אם היא לא תעשה את הדברים בצורה מדויקת, היא עלולה להקדיח תבשילו. למדתם כתובות יז, אתם יודעים מה דינה של אישה שהקדיחה תבשילו. אני עובר לסימן תקה. אחת מהמלאכות שאסורות לנו מהתורה ביום שבת, מלאכת דש. אדם שמפרק את החיטה מאמוץ או סוחט זיתים וענבים, עושה מהם יין או שמן. גם ביום טוב הדבר אסור, אין היתר לעשות כדבר הזה. כך גם אסור לחלוב את הבהמות ביום החג כמו בשבת. אותן ההגבלות יש גם לגבי יום טוב. יש דוגמה אחת ויחידה שהגמרא בשבת קמ״ה, הגמרא כתבה להתיר, אבל הדוגמה הזו היום בזמן הזה אינה קיימת אותה הדוגמה. הדוגמה של הגמרא היא אדם שיש לו פרה שעומדת לשחיטה. בזמנם היו נוהגים לשחוט בהמות גם ביום טוב. לפני שהוא לוקח אותה לשחיטה, קודם כל הוא חולב אותה, אז הגמירה הביאה היתר, יניח בתוך הדלי, בתוך אותו הדלי שרוצה לחלוב, יניח לחם, כל החלב נספג בתוך הלחם, משקה הבעלה אוכל כאוכל דמה, בזה הכל מתוקן, הכל בסדר. אבל היום בזמן הזה אין שחיטת בהמות ביום טוב. כל בתי המטבחיים בעולם סגורים, והסיבה היא, אך יקרה לב, לפני כ-200 שנה הוא הראשון שכתב את התקנה הזו, ואחריו כתבו כל האחרונים, אחרוני הספרדים והאשכנזים, כולם כתבו ותיקנו, הנהיגו את המנהג היפה הזה שלא לשחוט בהמות. אתה שוחט עוף אחד, את העוף הזה אתה לא צריך למכור. חלק אוכלים את השוק, הילד אכל את השוק, הוא אוכל את החזה, מחלקים את זה בתוך המשפחה מספיק. אבל אם אתה שוחט פרה, יש לך 500 קילו, אתה לא יכול לחלק את זה ולאכול בין בני הבית. בזמנם גם לא היה מקרר. היו צריכים לשווק את זה לאחרים. הקצב היה פותח את החנות בשביל לשווק. אמנם המשנה, הגמרא, כתבה לנו את הפרוצדורה איך לשווק בהיתר ולא באיסור. אבל לא כל האנשים היו עומדים בניסיון הזה, היו באים לידי תקלה, היו באים לידי איסור שקילה, או היו לוקחים ממון, מקבלים כסף וכן הלאה. כשראו חכמי הדור שלא עומדים האנשים בניסיון, עשו תקנון, ולכן היום כל בתי המטבחיים בעולם לא שוחטים בהימה. אם לא שוחטים בהימה, אין לך פרה שעומדת לשחיטה, ממילא לא שייך את ההיתר הזה לחלוב מהבהמה ישר על האוכל, כי בהימה שאינה עומדת לשחיטה באותו יום, גם לחלוב על האוכל, גם כן הדבר אסור. אלה דברי מרן וכך ההלכה. אם כן, באיזה צורה כן יהיה מותר לחלוב את הפרה? הדרך היחידה היא על ידי גוי. מרן כתב בהרחבה את הנושא הזה למעלה בסימן שהסעיף יט, שם מרן כתב שעל ידי גוי מותר. בדרך כלל, כל מה שאסור לנו לעשות, אסור גם לומר לגוי. יוצא מן הכלל העניין הזה. כיוון שיש צער בעלי חיים, אם לא תחלוב את הפרה היא ממש שלמה, יהיה לה צער נורא, ואולי גם תקבל אינפקציה, היא יכולה גם למות מזה. ולכן אין ברירה, לכן התירו חכמים את האמירה לגוי, וכך עושים כל המושבים. המושבים והקיבוצים הדתיים כולם, מביאים גוי שבת, והגוי הזה, מוטלת עליו חובת החליבה, הוא מטפל בכל, הוא חולב, הכל בסדר. בזה אין שום בעיה, לכל הפוסקים, לכל הדעות, הדבר מותר. ואם הגוי הזה לא הגיע, הגוי הזה נהרג באיזה תאונה, ונשארו בלי גוי. הראש במסכת בבא מציעם בדף ל״ג, הראש כתב, מותר לחלוב לעיבוד, כיוון שזו מלאכה שאינה צריכה לגופה, האיסור הוא דרבנן, וכאן במקום צער בעלי חיים, יהיה מותר לו לחלוב לעיבוד. אבל כשיש גוי... יותר טוב, השבות של אמירה שאתה רק אומר לגוי, יותר קל, עדיף יותר שיאמר לגוי ממה שהוא בידיים יבוא ויעשה. בדרך כלל, יותר ממה שהעגל רוצה לנק, הפרה רוצה להניק. זו הסיבה. ולכן, אלה שנמצאות בטבע, אז יש להם את העגל. העגל בא ויונק מהן כדי שלא, חלילה, אם לא, הן מסתבכות ויכולות למות, זה מה שקורה שם. היום בארץ יש כ-110,000 פרות חולבות. והפרה הישראלית היא אלופת העולם. פעם הייתה הפרה ההולנדית. אבל היום ישראל כבשה את הפסגה, והם נותנים להם אוכל טוב, אוכל בשפע, והם גם מוציאות הרבה הרבה חלב. אבל כדי לדעת כמה חלב היא נותנת, לדעת אם היא אלופת העולם או לא, יש להם היום מחשב שהכול ממוספר, הכול ממוחשב. והבעיה, הן לגבי שבת והן לגבי יום טוב, גם הנושא הזה, המחשב. לכל פרה יש לה בקרסול דיסק. כשהיא מגיעה לעמדת החליבה, שם, אתה רואה על המסך, אתה מזהה מיד מי זו הפרה. כותבים שם את המספר תעודת זהות, כמה ליטר חלב כבר לקחו ממנה, את הכול, כל הפרטים נמצאים על המסך. אז אם היא נותנת הרבה חלב, עדיין היא שווה, משאירים אותה. בדרך כלל בממוצע עד גיל שלוש, הן נותנות הרבה חלב. אתה רואה, היא נותנת שלושים ליטר ויותר, זה בסדר. אבל אם היא ירדה, במקום שלושים, נותנת עשרים, חמש עשרה, התחילה לזייף, לא כדאי להם להחזיק אותה. נותנים להם הרבה אוכל, האוכל יקר שם, מה, מלא מופת? ולכן שולחים אותה לשחיטה. כל זה נעשה, כמו שאמרתי, במחשב, והמחשב הזה פועל גם בשבת. הם רוצים לדעת מה קורה, לא רק לגבי החול, אלא גם לגבי יום שבת. ולכן, אם חלילה היהודי ירצה לעשות את הדבר הזה, הוא יהיה הרפתן שהחלום, אז נוסף לאיסור החליבה, הוא גם מפעיל במו ידיו את המחשב הזה על ידי שמוליך את הפרה לעמדת החליבה. הדיסק הזה מזין את המחשב, ויש בזה בוודאי חילול שבת או יום טוב, שניהם שווים לעניין זה, כך שבזמן הזה האיסור הוא כפול ומכופל, ולכן אמרנו שההיתר הוא אך ורק על ידי גוי. יש לו שם לרפתן, יש לו המקל עם שוט. לפעמים הפרה לא רוצה, שערה עומדת, עושה פקק תנועה כמו שאומרים, לא רוצה לזוז. הוא לא מוותר לה, לוקח את המקל, לוקח את השוט, מרביץ לה, ואז היא מגיעה לעמדה. אז היא לא באה לבד, אלא הוא הביא אותה לשם, כמו הדוגמה במחמר, גם פה הוא הביא אותה. וכשהיא שמה, הושיטה את הרגל, את הקרסול עם הדיסק ברגע שקרה מה שקרה עם המחשב זה כתוצאה מכוחו של אותו הרפתן שהיכה אותה אם הוא גוי, לגוי כמו שאמרנו מותר במקום צער בעלי חיים לא הגבלנו אבל מה שאין כן אם הוא יהודי אז הוא עושה עוון כפול והדבר הזה אסור לכן אדם שיש לו חבר או קרוב משפחה שיש לו רפת גדולה, יש לו הרבה פרות, צריך להסביר לו בנחת כדי שלא יהיה חלילה מחלל שבת שלא יעשה את העבירות החמורות הללו מן הראוי שיעשה את הכול בהיתר על ידי גוי, שיביא גוי שבת כדי שלא יבוא לידי תקלות יכול להיות שהגוי הזה אותו זה לא מעניין הנושא של המחשב זה בגדר מתעסק אותנו, לי בעל הבית זה מעניין אותי כמה החלב היא נותנת וכו', הגוי לא אכפת לו אותו זה לא מעניין אם היא נותנת הרבה, קצת אם לא היה את המחשב אם לא היה על הקרסול של הבהמה את הדיסק הזה הוא היה חולב אותה אותו דבר משלמים לו על מה שהוא חולב עובד כך וכך, נותנים לו באותה שבת מאה שקל וזהו הוא לא חושב על הדבר הזה, אצלו זה בגדר מתעסק לנו אצלנו, אצל היהודי, ייתכן במתעסק עשו מדרבנן כך משמעות הרמב״ם ומרן ורבינו הארי אבל רוב הפוסקים התירו, האחרונים התירו במתעסק אז בוודאי שעל ידי גוי אין את הבעיה האמורה לפני כמה שנים היינו בקיבוץ כפר עציון והלכנו לשם בשביל לראות דבר חדש שנקרא בשם גרמה שניסו להפעיל את הדבר הזה תחליף לגוי ולא הצליח, הניסיון הזה נכשל כך שמבחינת ההלכה אין יותר להשתמש באותו המתקן שנקרא גרמה כשהגענו לשם היה שם מארב של המקום יחד עם ראש המועצה הדתית ראש המועצה הדתית שליווה אותנו אמר אני בתפקיד הקודם הייתי רפתן תראו זה תפקיד חשוב מאוד נשיא המדינה שלנו, המקצוע שלו, מה כתוב בתעודת זהות משלוח יד? רפתן. אשתו עד היום אומרת אני התחתנתי עם רפתן, לא התחתנתי עם נשיא, היא לא מוכנה לחילוף במקצוע, היא רוצה שבעלה אמרתי לו לאותו ראש המועצה הדתית, אמרתי לו אדרבה אם היית בעבר היית במקצוע הזה אדרבה תדריך אותנו, תראה לנו איך עובד המתקן גרמה אז הוא מיד הראה לנו, יש שם את הגביע יש בו ארבעה צינורות מנרוסטה שנצמד בוואקום לדדי הפרה וכשהמשאבה מתחילה לעבוד מתחיל החלב לרדת הם חייבים שזה יהיה מנרוסטה כדי שלא יישבר, כשזה נופל זה יכול להישבר, אחרת זה עשוי מנרוסטה והמצב הרגיל בחליבה רגילה אתה מצמיד מיד, איך שאתה מצמיד המשאבה מתחילה לעבוד. לגבי המתקן גרמה הם עשו כך בהתחלה שלב ראשון זה נצמד, הוואקום רק מצמיד את זה, עדיין לא חולף. אחרי דקה זה מתחיל החלום ולכן הם קוראים לזה גרמה שאין איסור מן התורה אלא רק דרבנן במקום צער בעלי חיים אולי יהיה מותר. זה הרעיון שבדבר. הגיעה הפרה השנייה, אומר לנו אותו הרפתן, אתה רואה את הפרה הזו? היא המיליתה לפני חודש, היא שופעת חלם. כאן הגרמה לא יעזור. וכך היה. לפני שהם מתחילים לחלום, הם חייבים לשטוף לה את הדדים. הדדים מלוכלכים מאוד, היא יושבת על הלכלוך. איכשהו התחיל לשטוף עם הצינור, כבר התחיל לטפטף. ארץ זבת חלב ודבש. כשהוא הצמיד את הגביע, גביע החליבה, עוד לפני שהמשאבה התחילה. רק בוואקום לבד כבר התחיל לטפטף חלב. ואיפה אנחנו יודעים? למעלה הצינור הוא פלסטיק. בראשיתו פלסטיק שקוף, אתה רואה איך שהחלב כבר יורד. אמרתי לו, אם כך, ביום שבת זה לא גרמה עם פרות מסוג זה, ויש בערך כ-20% מהפרות בצורה הזו, אם כך, זה לא גרמה, אלא זה מעשה. מי שיעשה דבר כזה בשבת, חייב סקילה. הרב שלהם שתק. מי שרוצה לראות את הנושא הזה בהרחבה, יראה בספר תחומין. שם יש את כל הנושא הזה, חליבה וגרמה, מלמטה הם כותבים. אבל דעת הגאון הרב אלישיב והגאון הרב אויירבך, שאין זה גרמה אלא מעשה גמור וחייב סקילה. הם מביאים את הדעה השנייה, וראינו את זה בעיניים שאין כאן שום גרמה, ולכן אין היתר להשתמש במתקן הזה ביום שבת, אלא חזרנו למה שאמרו לנו חכמינו, הפתרון היחיד הוא אך ורק על ידי גוי, שהגוי יבוא ויחלור. שאלתי אותו, אמרתי לו, מה אתם עושים עם המחשב? הרי אם היהודי מוביל את הבהמה, אז אם הקרסולי נעמדת בעמדת החליבה, מיד המחשב מיד מתחיל לעבוד לפי הנתונים של הפרה החדשה שהגיעה. אז הוא עונה לי, אומר לי הרפתן, הרב אמר לנו לכסות את המסך. זאת אומרת, זה עובד רק כשזה מכוסה. אמרתי לו, אם אני אשב בעירייה ואני אסגור בווילונות, אני אשים וילונות על כל החלונות, אני אדליק את כל המנורות, את כל התאורה של ירושלים, רק אני אסגור את העיניים, או שאני אסגור בווילון. יהיה מותר להדליק איזה שטויות אלה. נו, לצערנו, לא היה להם מה לענות, ובוודאי שמי שעושה את הדבר הזה, אם הוא יודע הלכה ולמרות הכל לא עושה, דינו כמחלל שבת בפרהסיה, יינו יין נסך. בוודאי שאותו אדם פסול לעדות, ולכן צריך להדריך את אותם האנשים שיביאו את הגוי. שאלתי אותו, למי אתם משווקים את החלב? אז הוא ענה. שישה ימים בשבוע יש לנו את ההכשר למהדרית. יום שבת הם מודיעים... שאין לנו גוי, לכן הם לא נותנים לנו את התעודה למהדרין, אנחנו שולחים את זה, שולחים את החלב לרחובות, יש לזה מה שנקרא כשרות רגילה ולא הכשר המהדרין בגלל הבעיות שאמרנו, ולכן כל אדם מרשמיים שיש לו רפת צריך להנחות אותו, להדריך אותו שיעשה את הכל בדרכי היתר על ידי גוי ולא יחפש פתרונות צונעים, ולא יחפש דרכים עקלקלות שלצערנו נכשלו ולא הוכיחו את עצמם. שאלתי אותו, לא קורה לכם לפעמים קצר הפסקת חשמל? אז הרפתן הזה אומר, כן, היה לנו לפני שבועיים. אמרתי לו, נו, מה עשיתם? אומר הרב אמר, ששניים ועשוהו הפטורים. אמרתי לו, פטור אבל אסור, איך? שוב, אם היה גוי, לגוי היה מותר. במקום צער בעלי חיים, האיסור אמירה לגוי לא שייכת. היה מותר לומר לגוי שיעלה את הכפתור כדי להמשיך בחליבה. אבל איך על ידי יהודי? אז אותו הרפתן, הוא התערב בשיחה, הוא אומר, תראה, לא מזמן היה כיפור, אני ביקשתי מהם שיביאו גוי, כדי שאני אבוא לומר, קל נדרה בבית כנסת. הוא אומר, הקמצנים האלה אפילו שעה בשביל קל נדרה לא רצו להביא גוי. כבודו רוצה שכל שבת יביאו גוי במקומי? הם אומרים שאין להם כסף, הם מסכנים עניים ירודים, כך הוא אומר על האנשים שלו, והם מכשילים את הבחור המסכן הזה, היה בחור חובש כיפה, היה בחור דתי, והקיבוץ הזה פורמלית הוא נקרא קיבוץ דתי, אבל בפועל המעשים שלהם לא תואמים את ההלכה, ולכן צריך למחות בידם. כמו שאמרנו קודם, הפתרון היחיד הוא אך ורק על ידי גוי שיבוא ויחלוב. לפעמים הבהמה מתקשה בלידה. מה עושים בימי החול? אתה מיד מזמין את הדוקטור, הווטרינר בא, מזריק לה זריקת הרדמה ועושה לה ניתוח קיסרי, להבדיל, אדם ובהמה תושיע השם. בשבת אסור לנו לחלל שבת על בהמה, שיעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם, אבל לחלל שבת על הפרה אסור. אם היה לך גוי, הגוי הזה יכול להזמין את הווטרינר הגוי שיבוא, יעשו לה ניתוח קיסרי, הכול מותר. אבל לצערנו, אם אין את אותו הגוי, שוב הם נכשלים בכל מיני בעיות, מגיעים לידי ניסיון קשה. זאת ועוד, החלב שאנחנו שותים, המהדרין, יש בו כמה מעלות. לא רק המעלה הזו, שאין כאן חשש שהחלב הזה נחלב באיסור ביום שבת, אלא אם יקרה דבר כזה שהיה ניתוח קיסרי והבהמה נעשתה טרף, הם לא משאירים את אותה הבהמה ברפת. ימכרו אותה לעזה, לגויים, שולחים אותה מיד. למה? אם היא תישאר שם, החלב שיוצא ממנה הוא אסור בשתייה מדאורייתא. כמו שהפרה טרפה ואסורה באכילה, גם החלב שלה יוצא מן הטמא טמא. אז החלב המהדרין נזהרים בזה, ואילו החלב הרגיל, אין מי שידאג לפרטים האלה. ולכן, אדם ירא שמיים, כדי לא להיות מסייע על ידי עוברי העבירה, מן הראוי שישים לב לקנות אך ורק את החלב שהוא כשר למהדרין. לא רק שכשר, כתוב עליו, אלא גם הצבע שלו, צבע ירוק, שונה מהחלב הרגיל. במחיר הוא שווה, אין הבדל במחיר, רק אדם צריך לשים לב, לא רק לגבי החלב, הוא הדין גם לגבי אשל, שמנת, חמאה, גבינה. אם יש לך את המהדרין, אז את הגבינה הזו עשו מחלב טוב. אבל אם אין את המהדרין, לך תדע ממה, מאיזה חלב נעשה הדבר, ולכן כל אדם ישים לב ללמד בתוך ביתו את הילדים, את בני הבית, שישימו לב לכל מה שאמרנו. התירו שבות של אמירה. מי אומר שהתירו את השבות השני? שהחלוב ביד. מי אמר שצריך להרים בחשמל? בסדר, שיגייס את כולם. הוא יודיע לכל אנשי המושב, החשמל נפל, תבואו ותחלבו ביד. מי אמר שצריך דווקא בחשמל? וכן הלאה. זה סימן השאלה. הוא מסבך את המצב, כשהוא רוצה לחסוך 100 שקל ולא רוצה להביא את הגוי, הוא מסבך אותם, מביא אותם לידי חיל דחי. הלילה היא... איך אפשר לצפוק בכלל על הכיבוש הזה? נו, אמרת, שאלת שאלה נכונה.

הלילה יורצאייט של מורנו ורבנו רבי עזרא עטיה ראש ישיבת פורת יוסף. חלק מהחברים המבוגרים זכו להכיר את הרב. הרב היה ראש הישיבה במשך כ-45 שנים. תקופות קשות היו אז בישיבה, תקופות של מלחמות, והרב הצליח להושיט את הספינה, להמשיך במרץ הגדול שלו והקים עולה של תורה. רוב הרבנים המבוגרים שהם מעל גיל 65, חכמי הספרדים, רובם למדו אצלו בישיבת פורת יוסף. הרב היה נער בגיל 15 כשהתייתם, אבל האמא שלו הייתה אישה צדקת, לא שלחה אותו לעבוד כדי להביא לחם לבית, אלא המשיך ועמל בתורה. מי שמכיר את בית הכנסת שושנין ודוד, יש שם עזרת נשים בקומה השנייה. הרב שם היה יושב כל היום ולומד, היה מביא איתו פיתה אחת, כל היום היה עמל שם בתורה, שם בפינה הזו אף אחד לא היה רואה אותו, לא היה מי שיפריע לו. הגיע הזמן מלחמת העולם הראשונה, ואז היו מגייסים את כולם, גם את היהודים, ולצערנו הרבה יהודים הלכו לאיבוד שם. איך היו אומרים? שם החיילים היו לשימוש חד פעמי, ככה זה היה שם. ולכן הרב הסתתר תקופת מה בבית של יוחאי ישראלוף, אבל לאחר מכן כשהטבעת התהדקה על אותם המשתמטים, מה שנקרא, לא הייתה לו ברירה והרב ברח למצרים. הרב כמה שנים היה שם והקים שם עולה של תורה, ישיבת אהבה ואחווה, רשבי, והקים שם דור של יהודים בני תורה, יראי שמיים, לימד אותם את העיון, איך ללמוד. היהדות שהייתה במצרים, אותם בני תורה ששמרו תורה ומצוות כדת וכדין, כל זה היה מכוחו של הרב שם. נגמרה המלחמה, הרב חזר לירושלים. ואחרי שהרב שלמה לניאדו, ראש הישיבה הראשון, נפטר, מייד שמו אותו במקומו. הוא הנהיג את הישיבה עשרות בשנים. הרב, היה לו עיון עמוק, היה מגדולי הדור, לא היה שני לו בעיון, בהבנה, בדברי הראשונים והאחרונים. הוא היה בו תופח על מנת להטפיח. היה בו את הסבלנות להסביר כל דבר ודבר לאותם התלמידים. יש, ברוך השם, היום עשרות אלפי אברכים ובחורי ישיבה, כן ירבו. אבל אין לנו מספיק תלמידי חכמים כדי שילמדו אותם את העיון הישר, איך להבין את הלשון של המשנה, הגמרא, התוספות, הרשב״א והראשונים בצורה נכונה. הרבה פעמים אותם התלמידים מקשים קושיות, והקושייה נובעת מחמת חוסר הבנה שלא הבינו מספיק את דברי התוספות. הרב היה צמוד תמיד לדברי המהרשע, בני יהושע, משמרות כהונה, ובזה היה כוחו גדול, עצום ורב, העמיד תלמידים הרבה שחלק מהם אנחנו רואים אותם גם בדור שלנו. ייבדל לחיים הגאון רבי יהודה מועלם הוא מהתלמידים שלו, חכם משה צדקה, האבא זכה ולמד אצלו תורה, גם חכם מן ציון, בשאר כל חכמי הדור היו מתלמידיו, הוא האיר להם את העיניים, זכותו יגן עלינו, אמן. בכבוד שלמה, יענה ויבוא וימכור. היה גדול עצום ורב בתורה, וכמה שהיה גדול כך היה גם ענוותן. כל ילד היה יכול לשאול אותו, לדבר איתו. מילא, כבוד הצדיק רבי בעתיה, לא שיבד פרט הזה. מעל אחד, עסקו למצוות. מאה חמישים, עסקו למצוות. ציועים, רבותיי. מאה חמישים. חבל גדול, דין גדול. ועתיים ושתיים, עסקו למצוות. ועתיים ושתיים. אה, סיגון העשר, אין מצוות. ועד עסקו למצוות. ועד עסקו למצוות. מי מוציא? כבוד הצדיק, תודה עלינו. עוד עשרים סיוע, עוד עשרים סיוע, עוד עשרים סיוע, עוד עשרים סיוע, אז כולה מצוות, כולה מצוות, מאתיים, שתיים, אחד, שתיים, שלוש. מי שבירך אבותינו הקדושים והטהורים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה, הוא יברך וישמור וינצור את דוד בן יהודית שזכה בנר לזכות רבנו עזרא עתיה, שכר צדיק לברכה, זכות הרב יגן בעדו ובעד כל בני ביתו, בריאות אתנה נאורה מעליה, תראו את כל יצח על עציכם, תלמידי חכמים, גדולי תורה ויראי שמים, יזכו להקביד לפני מלך המשיח במהרה, יחד עם כל המסייעים וכן יהי רצון ונאמר אמן. רבי חנניה בן עקשיא אומר - זכות רצון ומלך המשיח במהרה,