הלכות סוכה וחול המועד: בנייה ופירוק, סוכה שאולה וגזולה, קדושת הסכך, עוסק במצווה ודיני סכך ופרגולה

 - - - לא מוגה! - - -

זו הייתה רומניה, אז זה היה לבנון והם כמו שאמר במלכים א' הם שבנו לכן לא הייתה קדושה עצומה וזה נפל בידי אויב. הכותל המערבי בנה את זה דוד המלך זה נשאר לנו לפני תא עד היום בזה האויב לא יכל לנגוע ובזה האויב לא יכל להרוס ולכן השתדלו כשעושים דבר מצווה לעשות על ידי יהודי כולל גם בדבר הזה במצוות סוכה. אבל כמו שאמרנו זהו מלכתחילה בדיעבד זה לא פוסל יכול לעשות את הסוכה בין בשוגג ובין במזיד יכול לעשות את הסוכה גם בימים האלה, בימי חול המועד. לא רק בזה, לפעמים יש לאדם הזה שמחה, יש לו ברית מילה או לא עלינו אזכרה, הוא מזמין אנשים רבים. הסוכה שלו קטנה, היא לא יכולה להאכיל את כל האנשים. אז מה הוא עושה? הוא אומר, אני יכול לבנות, אין לי בעיה. מזמין נגר, הנגר יבנה לו מחר סוכה 50 מטר, יכניס לשם את כל המוזמנים שלו, למרות שהוא בונה את הכול מעשה אומן בימי חול המועד. אף על-פי כן הדבר מותר מלכתחילה, אין בדבר הזה שום איסור. כל מה שאסור לעשות במלאכה בחג, אם זה לא לצורך החג, פה לצורך המועד, כדי שיאכלו בתוך הסוכה, ולכן הדבר מותר, ושופי קל וחומר לגבי אדם שזכה וחזר בתשובה. יש הרבה סמינרים בימים האלה, והרבה מתוך אותם האנשים זוכים להכיר את בוראם. והוא שואל אותך, לא עשיתי סוכה לפני ארבעה ימים, עדיין אני יכול? למה לא? יכול ועוד איך, יעשה את הסוכה, יברך עליה שהחייני. פעם ראשונה הוא זוכה, לצערנו, בליל טו הוא היה עדיין בעולם אחר, מקום אחר, אז לפחות עכשיו הוא זוכה פעם ראשונה, יברך שהחייני, יברך נשב בסוכה, יכול לעשות את הסוכה הזו כהלכתה, כדת וכדין. יש מחלוקת גדולה בפוסקים אם האדם הזה מעיקרא בונה את הסוכה הזו רק בשביל הברית מילה והאזכרה. אחרי שהלכו כל האנשים, נגמר הכול, הוא רוצה לפרק את הסוכה. בשביל מה יישאר הכול? אין לו צורך בסוכה ענקית כזו. האם הוא רשאי לפרק אותה בתוך חול המועד או לא? הוא עושה תנאי מעיקרא, בונה על מנת לסתור. האם רק בקישוטים של הסוכה מועיל תנאי לפני שאניח אותם? זה לא בסכך, אז ככה ראו דאורייתא. הרי למדנו בסוכה ט' חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים. מה זה חג מלשון קורבן חגיגה? כמו קורבן חגיגה קדוש להשם, גם אז כך יש בו קדושה. האם הקדושה הזו יכול להעיל בתנאי או לא? יש בזה מחלוקת. דברי ראשי משמע שיכול להעיל, כך דעת הרדב״ז ועוד. אבל יש חולקים. ולכן ההמלצה בלכתחילה, מה זה בוער לך? תחכה עד יום שלישי הבא, בישרו חג תפרק את הסוכה, תשאיר את זה בינתיים, עדיף שלא להרוס. אלא אם כן לפעמים יש באותו מקום גנבים, שודדים, הוא יבוא מחר, יגנבו לו את כל העצים, יפרקו לו את הכול, זה לא נמצא צמוד לבית שלו ולא נמצא במקום שמור. טוב, בשעת הדחק עדיף יותר שיאמר לגוי שיפרק, ובונו מעיקרא עם תנאי, אבל לא יהודי יפרק אלא הורדת תשכך ופירוק הסוכה תיעשה על ידי גוי. אז יכול להיות שבודי, שבודי, במקום הפסוד מרבה, יהיה צד להקל. אבל הלאה וכי על ידי יהודי, קשה לנו להתיר בלכתחילה. לא, אפילו אם לא היה בבין השמשות. אפילו אם בניתי את זה עכשיו, ברגע שזה נעשה סוכה, ישבנו ואכלנו בה קבצה, זה מקדש את תשכך, על-פי הפסוק שאמרנו, בלי קשר לנושא שאתה אומר. הנושא שאתה אומר גם הוא חמור בפני עצמו, אבל אפילו בלעדי זה יש את המחלוקת והבעיה האמורה. ולכן ההמלצה בלכתחילה, שיניח את הסוכה הזו עד איסור חג, רק באיסור חג יפרק את הסוכה. יוצאים ידי חובה בסוכה שאולה. רק בארבעת המינים יש דין לכם משלכם, אבל בסוכה אין את ההלכה הזו, ולכן אם האדם הזה אין לו סוכה או שהוא נמצא בדרך ומבקש רשות מהשכן, מהחבר, יכול להיכנס לסוכה שלו ולברך, גם אם הוא לא יקנה לו את זה במתנה על מנת להחזיר. זה לא דומה ללולב, שם התורה אמרה, ולקחתם לכם, לכם משלכם, פה אין את ההלכה הזו. בתנאי שזה יהיה ברשות, אבל, שואל שלא מידע גזלן, אם זה בלי רשות, בוודאי שאין הדבר מועיל. ולכן, אדם שנכנס לסוכה של בית-כנסת, אם היו הגבאים פה, בוודאי שהיו מרשים לי, למה לא? אין בעיה. אני נכנס, אוכל ושותה, אני יכול לברך לשבת בסוכה, זכין האדם שלא בפניו. אני גומר ברכת המזון, אני מנקה את השטח. משאיר להם סוכה נקייה. בזה שייך לומר, זכין האדם שלא בפניו. אין להם שום הפסד. מה הם הפסידו אם אכלתי שם? אדרבה, קידשתי להם את המקום, ולכן בחיי גוונה הדבר יועיל. אבל אם האדם הזה פלח בן פורת יוסף, אכל ושבע עבד השם, אבל את השאריות, הקליפות, הצנצונות, לכנך את השולחן, את הרצפה, את כל העולם לכנך, עוזב את הכול והולך. על דעת זה בוודאי לא היו מרשים לו הגבאים. ומילא זה לא שאולה, אלא זה גזולה. הברכה שלו למפרע, לישב בסוכה, אולי הייתה ברכה לבטלה. הרי לגבי דין גזל נאמר במאבק אמה צדיק ד' גזל שאה חיתים תחנה לשעה ועפה, אין זה מברך אלא מן העץ, שנאמר בוציאה הברך נייעץ השם. אז כמו שם, מזה למדו הפוסקים בית השואבה ועוד, גם לגבי דין סוכה, גם לגבי מצוות אחרות. כל מה שהיתרנו, כל מה שהקלנו בשאולה, שואל שמבקש רשות, אבל שואל שלא מודעת, אמרנו שהוא גזלן. וכאן כשהאדם הזה מניח את הסוכה כך מלוכלכת, על דעת זה בוודאי לא נתנו לו, ולכן בחיי גוונה, יכול להיות שברכתו לבטלה. לכן אם האדם הזה יודע לך מתורבת, אז או שהוא בעצמו ינקה, ואם הוא מנהר מאוד, אין לו זמן לנקות, אומר, אני צריך לתפוס את האוטובוס, אין בעיה, תשאיר 200 שקל לגבאי, תגיד לו, זה כסף בשביל הניקיון, תשלם לו, הוא יביא מישהו אחר במקומך, זה מסתדר, זה מצוין. אבל כשהוא משאיר כך את הכול מלוכלך והולך, בחיי גוונה זה לא טוב. כבוד הרב, כאן הוא שואל, אם אתה נכנס לסוכה של מישהו ולא נמצא לסוכה שלו, תלוי באיזה שעה. נניח שאני נמצא כעת כאן, הבית ריק, אף אחד לא נמצא, מה אכפת לי, שמישהו יושב בסוכה שלי? בזה אין בעיה. בא ומבקש לו שהות, הגברת נמצאת. הרי האישה לא חייבת בסוכה, אז היא מרשה לו, גם אני, אם הייתי, הייתי מרשה לו, לכן בזה אין בעיה. אבל אם האדם הזה נכנס בשעה אחת בצהריים, אני בא, אני רואה אותו שם, אני לא יכול לאכול, צריך לחכות עד שהפנדי הזה יגמר לאכול. אני רעב, אני מחכה, לפעמים אדם ממהר, לא תמיד נוח לו, לא תמיד נעים לו להעיר, לומר לו, תצא מכאן, תסתפק. ולכן הכלל, זכין לאדם שלא בפניו, כאן צריך להיות מדויק. היינו, שלא יפריע, לא אעשה את המצווה על חשבון השני. הסוכה היא שלי, הוא יושב, בעל הבית בחוץ, ואורח בפנים. איך ייתכן כדבר הזה? לפעמים סוכה גדולה, ענקית. אז לפעמים האורח נכנס, השכן נכנס, יש מקום גם בשבילי, גם בשבילו, אבל לפעמים המקום הוא קצר, קטן, ולכן אעשה בחוכמה. אם הוא רוצה להיכנס לסוכה של אחד השכנים, יעשה את זה בשעות שבעל-הבית לא זקוק לסוכה שלו, בשעה שבעל-הבית לא נמצא, ואז יוכל לברך, לשבת שם, כדת וכדעין. אדם שלקח בטעות קרש של סוכה של השכן, לא שם לב, עכשיו הוא מרגיש בזה, ייגש מייד לשכן, שואלים לו, כמה עולה הקרש הזה? 50 שקל, הנה. אם בעל הקרש הזה לא רוצה לקבל, הוא אומר לו, אני רוצה שתפרק את הקרש הזה, אני רוצה חזרה, הוא ולא אחר, לא יחליפנו ולא יפדנו. אין דבר כזה. הגמרא אומרת, תקנה לאדם שחוזר בתשובה, תקנת השבים, מריש בנאו לא רק בבניין, אלא הדוגמה שלנו כאן גם לגבי הסוכה, לא צריך לפרק את הסוכה שלו, תן לו את הכסף. לא רוצה לקבל? תיקח את ה-50 שקל, שים במעטפה, תכניס לו את זה לתיבה דואר, רס מנענו יקבל את הכסף, ואתה יכול לשבת ולברך באותה הסוכה. אנחנו מדברים בתאווה. בואו נתחילה ישתדל שלא יגיע למצב הזה, כששמים במחסן, כל השכנים ביחד, את הקרשים שלהם כדי למנוע בעיה של החלפת קרשים. הכי טוב שאדם יצבע את הקרשים שלו. אתה צובע בירוק, השני באדום, כל קרש בקצה שלו תצבע, כדי שיהיה סימון מדויק. כל שכן ידע מה הקרשים שלו, שלא יהיה את הבעיה הזאת. אבל אם כבר נוצרה הבעיה האמורה, אז כמו שאמרנו, בדיעבד מה יוכל לקיים בה את המצווה. הסוכה לא רק היא קדושה, יש בה קדושה, אלא גם הקישוטים שבה, מדרבנן, יש בהם קדושה. ולכן, אם נפל או הורידו הילדים רימון או דבר אחר שהיה תלוי בסוכה לנה, אסור לנו לאכול מזה עד מוצאי שמחת תורה, עד יום שני בלילה בשבוע הבא. אפילו אם הנהגים לא ידעו, לקחו את הרימון, קילפו אותו, פתחו, מביאים לך בצלחת, תכניס את זה חזרה למקרה. עד אחרי החג יש בזה קדושה, אלא אם כן אם האדם הזה התנא הכל לפי תנאו. אם האדם הזה אמר מעיקרה אני לא בודל מזה כל בן אשמשו, אם מתי שאני רוצה אקח בזה אין בעיה, אבל כשלא התנא יש גם על הקישוטים הללו גם עליהם יש קדושה. אם יורד גשם יש מחלוקת אם מותר להוריד את הקישוטים הוא מוריד אותם עניות להחזיר. זה קרה בשנה שעברה בליל שבת, אז בליל שבת יש יותר בעיה, אתה לא יכול לפתוח את הקשרים וכו', אבל אם זה בחול המועד, יש מחלוקת. דעת הרב לאירבך להתיר בדבר. אבל הרב משאש מדייק בדברי מרן שאפילו להוריד בשעת הגשם על מנת להחזיר, אפילו זה אסור. אבל כל המחלוקת היא כשלא עשה תנאי. אם אתה עושה תנאי זה הפתרון הכי טוב, ולכן טוב שכל אדם, לפני שנניח את הקישוטים, לפני החג, יאמר את התנאי הזה, ואז אפילו בלי גשם, קל וחומר עם הגשם, יוכל לבוא ולהוציא, אין בעיה בדבר. אבל אם הפתרון יתגרש בסוכה עצמה ולהשתמש בה על הסוכה עצמה, אפשר? כן, כשהוא משתמש בה על הסוכה עצמה, אין בעיה. הוא מוציא על מנת להחזיר, בזה הוא לא פוגם, בזה אין בעיה בדבר. או אתה מוציא את הקישוט הזה, אתה נותן את זה לסוכה של הבן שלך, אז הוא ייקח מייד אחרי שתי דקות וישים את זה בסוכה שלו. גם כן אין בעיה, בזה הוא לא פוגם. אבל כשהוא מוריד את זה סתם בחיי גוונה, הדבר אסור. מה יש לך, היה לזה קדושה? כן. חכמים נתנו את הקדושה לא רק על הסכך, אלא כל דבר שהוא הותפל לסוכה בא לקשט את הסוכה. שרשראות, תמונות, פרחים, פעמונים, כדורים, כל הדברים האלה שמייפים, גם עליהם חכמים נתנו את הקדושה מדי רבנן, זו לא דאורה אתה, אבל מדי רבנן נהה יש בעיה, ולכן צריך להזהיר את הילדים. לפעמים הוא רוצה לאכול חמד את הרימון, מצא חן בעיניו הרימון, זכרנו את הדגה שאכלנו בראש השנה חינם, הוא רוצה לאכול עוד רימון. צריך להזהיר אותם, שלא ייגעו בזה עד אחרי שמחת תורה. כן. לא שמעתי. מלכתחילה, כן. כן. הרב הגיע. קדושת השכך, תראה שם בהרן, בסוכה ט' שהשכך קדוש מדאורייתא. לגבי המחיצות יש מחלוקת בראשונים עם השלושה מחיצות, אם גם הן דאורייתא או לא, אבל השכך ודאי. אחרי שמחה. פוקע, פוקע. זאת אומרת, מה שהתורה הקדישה לנו לזמן המצווה, רק לשבעת הימים. יום שמחת תורה עצמו אסור, אבל מדרבנן, מגודלית קצאי, שם יוצא דרבנן. אבל בשבעת הימים לקחת כיסם, לחצות בו שיניו מהשכך, זה איסור דאורייתא, קדושה דאורייתא. כן, מרן מביא בבית יוסף את דברי הרן ורוב הפוסקים, כך דעת הראש והון, ולכן אין ספק שצריך להיזהר בקדושת השכך. יש בזה סימן תרלח. הרן והראש דנו בזה בסוכת ט', ומרן בבית יוסף, כאן אצלנו, תרלח, עיין שם. אז כולי שנים רבות, נעימות וטובות. רבי חניו אלה, בבקשה, אמר, מי שלא יתפלל ערבית, מניין ערבית בכולל. התורה פתרה את הנשים מחובת מצוות סוכה, כמו שכתוב, כל האזרח בישראל. ההיא המיותרת באה לפתור את הנשים, שהנשים אינן חייבות. האישה רוצה להחמיר על עצמה לאכול, לשתות ולשון בסוכה, למה לא? המחמיר תבוא עליו ברכה, אבל תיזהר שלא לברך וציוונו לשון בסוכה. אנחנו הגברים חייבים, אתה יכול לומר, וציוונו. הנשים אינן חייבות, ולכן הן אסור להן לברך, אלא היא שומעת מבעלה, היא יושבת יחד, אוכלת יחד עם בעלה, אז בעלה מברך קודם כול ויציוון ונשב בסוכה ויעונה אמן, ואחרי זה יברך ברכת המוציא, בזה אני בדיקו לעלמא, זה טוב. התורה אמרה לנו, בשבטך בביתך ובלכתך בדרך. דרשו בסוכה כ' הם, מה זה ובלכתך בדרך? בלכת די דך הוא דמחייבת. כשאדם עוסק בעניינים הפרטיים שלו, אז הוא חייב בכל התרייג מצוות, אבל העוסק במצווה פטור מהמצווה. ולכן, אם האדם הזה, אומנם בימי חג הסוכות הוא חייב במצוות הסוכה, הוא גבר, אבל הוא לא עוסק במצווה אחרת, יהיה פטור מחובת הסוכה. ניקח למשל דוגמה. יש תלמוד תורה במצב קשה, חדש, אין לו כסף לשלם למורים. הדולר קפץ, צריך לשלם להם, הכול צמוד לדולר. מאיפה הוא יביא? אז הוא הולך לאסף. הוא מתגייס לעזרת התלמוד תורה, מביא להם כסף. הגיעה שעת מנחה, הוא פטור, הוא לא חייב. לך תאסף, אתה צריך להביא כסף כדי שהתלמוד תורה לא ייסגר. או הגיע זמן ארוחת צהריים, הוא רוצה לאכול, ועכשיו, סוכה, אין לו באותו מקום, אין לו סוכה. הוא פטור, שיאכל מחוץ לסוכה, העיקר שיביא כסף לתלמוד תורה העוסק במצווה, פטור מהמצווה. לפעמים, אומר הרן, הוא יכול לעשות את שניהם ביחד. הוא יכול גם להחמיר לאכול בסוכה וגם לאסוף כסף, זה לא יפגע בו. הרי רוב בתי-הכנסת של הספרדים בונים סוכה. אז בדרכו הוא הולך בשעה 12, 12 וחצי, הולך עם התיק, שישימו לב איפה יש סוכה. ביניו אחי יש שם בית-כנסת עם סוכה, ייכנס, יאכל שם, מה יש בזה? אין מה להפסיד. תודה. אבל לפעמים בחוץ-לארץ זה יותר קשה. כאן, בארץ, יש לנו, ברוך השם, שפע של סוכות. 30%, 40% מהאוכלוסייה בונים סוכות. יש בשפע. אבל בחוץ-לארץ לפעמים זה קשה. אז מעיקר הדין הוא שואל אותך, תענה לו, אדוני, אתה פטור, אינך חייב מעיקר הדין במצוות הסוכה, כיוון שהוא הלך לאסוף כסף, העוסק במצווה פטור מהמצווה. גם בסימן ל' ח' בהלכות תפילין, מרן כתב את הדין הזה לגבי מצוות תפילין, שיהיה האדם הזה פטור והעוסק במצווה. אבל, אומר שם המבורר הלכה, כל זה כשהאדם הזה מתכוון לשם שמים. אבל אם האדם הזה לא מתכוון לשם שמים, אתה אומר לו, בשביל מה אתה נוסע? אז הוא עונה לך את האמת, דוגרי. הוא אומר, תראה, אני חתמתי חוזי עם התלמוד תורה, הם נותנים לי אוכל מפירותיהם בעולם הזה, כך וככה חוזים, ואז אם הוא מתכוון רק בשביל הכסף, רק בשביל הרווח שלו, בזה לא נוכל לפטור אותו מהמצוות. אבל אם עיקר כוונתו לשם שמים. עיקר הכוונה לעשות מצווה, לייסד, להקים, לבסס את התלמוד תורה, זה העיקר. יש לו גם רווח, בסדר? לא נורא, שיהיה לו גם אוכל מפירותיהם זה לא עבוד. כיוון שהעיקר, כוונתו לשם מצווה, בזה אין איסור בדבר, הוא הדין גם פה, גם בענייננו. כן. הוא דיבר, אשריך, אשריך, אמרו יוכליך. כן. ואז הוא יכול לעמוד על המלחה, כן, להתפלט את המלחה, וממילא עד תהיה רולוס, לא? אתה מבטיח שבתלמוד תורה בעוד 13 יום יהיה משכורת בחשבון? ההוצאה לתלמוד תורה זה 100,000 דולר, משכורות של הפועל ניקיון שמנקה, הטבחית, חשמל, מים, צריך לשלם לחלב, לנחם. אתה מתחייב, אתה יכול להגיד, אני בטוח בהשם, אשתיך על השם, יש לנו ביטחון, וזהו. ובעשר דקות האלה, רק רגע, אז אנחנו הולכים לפי הטבע, הקדוש ברוך הוא אמר לנו, ברכה השם אלוהיך בכל אשר תעשה. אז אני חייב ללכת לעבוד, אני לא יכול להגיד, ירד לי בעזרת השם מהשמים, כמו שאליהו הנביא היה לו, גם לי יהיה, מה יש, מה ההבדל? הוא יהודי, גם אני יהודי, גם לי מגיע. אני צריך להשתדל לעשות, אנחנו לא באותה מדרגה של אותם הנביאים, אבל צריכים להשתדל. אז גם פה, גם בישיבה, בתלמוד תורה, נהג בהם מנהג דרך הארץ, אדם צריך להשתדל. ולכן התורה פתרה אותו, זה החידוש של מלאכתך בדרך, זה לא דרבנן, זה דאורייתא. אתה פותר אותו גם ממצוות דאורייתא, עד כדי כך, ולכן אתה אומר לו, פטור מהמנחה, פטור מערבית, פטור מסוכה, סוכה ראיתא איזה דאורייתא, ואפילו איך אנחנו מפטרים אותו מהדבר הזה, כדי שיוכל לבסס את הישיבה. אתה שואל מה יהיה לו בעשר הדקות האלה? אתה לא מקצועי, אתה אולי ראית, אבל לא הבנת. בעשר הדקות האלה אפשר להרוויח יותר מכל היום. אתה נכנס למוסאיוף, להשתיב לך, אז באותו רגע אתה תופס, יש כל המניינים מלאים, אתה הולך לאסוף, כשאתה דופק בדלת. ספק אם ישמעו את הדפיקה שלך. גם אם ישמעו במקרה הטוב, אולי בעל-הבית לא נמצא, אז אשתו נותנת לך עשרה אגורות, זה סיפור קשה ללכת בית-בית, דירה-דירה, חלק נמצאים, חלק לא. כאן כולם נמצאים. אתה מסתובב, בבת-אחת יש מאה איש, אתה עושה סיבוב, אתה יוצא מאה-200 שקל בכל מניין, אז בכל דקה אתה יכול להרוויח 50-100 שקל. דבר כזה, לפעמים נותנים לך שקל אחד ואותו האדם אומר, אני רוצה קבלה. אתה צריך לעמוד עוד שתי דקות, לרשום לו קבלה. כשאתה עומד במוסר, איפה אתה אוסף, אף אחד לא מבקש ממך קבלה, אתה אוסף ורץ. מכירים אותך שהמדעים שאתה עושה בשביל ישיבה קדושה או תלמוד תורה, וכן זה הולך. אז לפעמים העשר הדקות האלה הם יקרים מפה. ולכן, אם זה שעת הדחק שהישיבה כל כך לחוצה, התלמוד תורה הזה עלול להתמוטט ולהיסגר, אז יכולים באמת להתיר לו אפילו שיוותר על תפילת המנחה. אם האדם הזה בא עכשיו, אומר, גמרתי את העבודה. עכשיו כבר אין מה לעבוד, אז שתי בלחים כבר רכים. עכשיו הוא שואל אותך, נתפלל עכשיו ערבית שתיים בפנים או לא? מה אתה עונה לו? הוא פטור, הוא פטור אמר, הוא פטור. אדם שהיה חייב בתפילת מנחה והיה אנוס ולא התפלל, מתפלל לערבית שתיים. אבל האדם הזה מ-12 בצהריים עד שעה שש הוא כל הזמן עבד לשם המצווה, וכיוון שכוונתו הייתה לשם שמים, הוא היה פטור. אדם שמעיקרה היה פטור. אין עליו חובת ערבית שתיים, שילך ויתפלל ערבית אחת שיתפלל עכשיו. אבל אין לו תשלומים, לא צריך ערבית שתיים. אם התחיל רק לעבוד באחד ולפני אחת היה לו מניין אחד להתפלל, יש מחלוקת שיעשה תנאי לנדבה ויתפלל כעת ערבית שתיים. על-ידי תנאי לנדבה. לא שומע. על אונן הוא. כן, אותה הבעיה. נכון, אם התחיל להיות אונן ב-12 או באחד, אותה הבעיה ואותה מחלוקת. המצטער, פטור ממצוות סוכה. לא, חס ושלום. הוא פטור מהמצוות אבל אסור לו לעשות עבירות. אדם כזה שהולך לאסוף כסף בישיבות ומצא בשר חזיר בזול, נותר לו לאכול חזיר? העוסק במצווה פטור מהמצווה, פטור ממצוות העשה, אבל אסור לו לעשות עבירה עליו של חזיר או דבר אחר. כאן לאכול בלי נטילת ידיים זה איסור דה רבנן. אז לא מתירים לו לבוא ולעשות איסור דה רבנן בידיים. נטילת ידיים הוא חייב. כל מה שפטרנו אותו, פטרנו אותו מתפילת מנחה. מנחה בשווה אל תעשה, זו מצווה, זה פטרנו אותו. אבל שיעשה איסור בקום ועשה, וזה בוודאי שהדבר אסור, אין שום הווה מנה להתיר. כן. כן, ראיתי. מי אמר שהכשיר? השאלה היא, אבא ראה את הפרגולה, עלה למעלה עם הסוליים וראה או לא ראה? איך? בסדר. אני הייתי בונה את הסוכה בבית. עד גיל 23 לא היה נגר, אני הייתי עושה את הסוכה. היו לנו קרשים, פלאפונים. אז אני אמרתי לאבא, אני אחבר שישה-שבעה פלאפונים ביחד, יהיה לנו פלטות, כל שנה יהיה לי יותר קל במקום לשים קרש-קרש. אז האבא אמר לי, לא, אי-אפשר. עד 23 סנטימטר אפשר, יותר מזה לא. כך כתוב גם ביביע עומר חלק ד'. יש שם תשובה ארוכה, עד 23 מותר, יותר אסור. אז שלא יספרו לי סיפורים, האבא אמר. אנחנו מכירים את האבא, אני לא גדלתי בג'ונגל. אנחנו מכירים את האבא, והאבא גם כתב ספר, רבי עומר חלק ד', יש שם שאלה, ושם הוא כותב, עד שלושה טפחים, עד 24 סנטימטר, לא נורא. יותר מ-24 אסור. וכאן, הפלטות האלה, כל אחד מטר על מטר. אז איזה הבה אמנה לבוא ולהתיר. לכן, שיספרו סיפורים לאחרים. לאחרים הם יכולים להגיד, יספרו להם סיפורים, יעבדו עליהם בעיניים. עלי, לא יכולים לעבוד. היה לנו תריס, תריס ישן מעץ. האבא אמר, זה כשר, אתה יכול לסכך בו. אמרתי לו, אני יכול לקחת אותו כמו שהוא? הוא אמר לי, לא, תפרק אותו. שלושה-שלושה, שיהיה, כן, שלושה שליבות, יהיה רוחב עד 23 סנטימטר כל חתיכה, מותר. אבל אם יהיו לך חמישה חתיכות, יהיה כבר יותר מ-24 פסול. ככה אבא אמר לי, וככה עשינו. לקחתי, פירקתי את זה עם אברג, אז היה לי חוליות-חוליות, כל אחת 23 סנטימטר, יותר מזה לא. זה היה לך למעשה. אז ראינו את הדברים בעיניים. עכשיו יבוא איזה מישהו ויגיד, הרב אמר, כל דבר אומרים, בסדר, עכשיו אני אשאל אותך שאלה. אני שמתי למעלה 100 טון סקך, למעלה, על התקרה. אני יכול לברך כאן לשבת בסוכה? לא. למה? יש תקרה. אז תשים 100 טון סקך, זה לא יעזור. עכשיו, הפרגולות האלה נותנות הרבה צל. יש יותר מ-51% צל. זה כבר נהיה כמו צריף. עכשיו, תשים על הצריף 100 טון סקך, לא יעזור. אז הפרגולה הזו היא לא בסיס. לא נכון. היא נותנת צל. אם אני אעשה באמת פרגולה שהרווח בין הקרשים יהיה דק, יהיה מרחק גדול בין הקרשים, יותר מ-51% צל, שמש, בלשון חכמים, חמתה מרובה נצילתה. אז זה נקרא רק מעמיד. אז תשים את הסכך, מצוין. אבל אם ביזדים הפרגולה שם, בלי הסכך יש שם 51% צל, אם יש דבר כזה, אז זה כבר צריף. זה לא מעמיד, זה כבר נותן לך הרבה צל, זה כבר נקרא סוכה, סוכה פסולה ולא שווה שום דבר. מי שיברך שם, אל תענה אחריו. אמן. יגידו לך, כך פסק הראשון לציון, האחרון לציון. הם יכולים לספר סיפורי סבתות, אבל עלינו לא יכולים לעבוד. אני הרגע עוד משלם ומדדתי ב-60% שמש. 60% שמש? עודדתי את הקרש והמדדתי את הרבע. רבע. הרבע יותר גדול מה... זה מה שאומר על שבת. רק רגע. במיוחד, עמדתי משם עכשיו, ואתה רבע. יפה. מצוין, יופי. רק רגע. הקרשים עוברים מאוד חצי סיכוי. הפרגונות האלה, הם הולכים, ארבע. וכמה הרבע? הביר זה חמש בערך. אבל בעצם חמש. חמש. עכשיו, אם הכול ישר, אם הפרגון הזה, הולכים קרשים ישרים, הכול מההתחלה עד הסוף, אמרת טוב, אני אוכל להכשיר את זה. אבל הרי זה הולך, לא, זה מרובע, זה לא מאויין. לא מאויין? מרובע. זה זווית ככה, זה הולך אחד ככה, זה הולך ככה וככה. מרובעים, הכול מרובעים. מהתחלה עד הסוף מרובע. 60% שבת, איך תסתכל על זה? לא נתקב שם בימים. תראה, תראה, זה הולך ככה, הפרק שלה הולכת ככה לאורך. העתק קטן, ככה מתחיל קטן, כן? לא, לא, לא, לא. אתה לא יודע מה נפול גולל כזה? אני הייתי שם בשבת, תענו על זה, והיום הבוקר דיברנו על זה. מה יותר? רווח יש או עץ יותר? מה יותר? לפי השמש היינו בשבת, יש כבר שאלה, מה זה יותר רווח או עץ? לא יודע מה, אני בגדתי הרגע, מה? אני יודע להתפוצץ אותי במוחד. טוב, בסדר. אז אם אתה אומר הרוב, שמש, אם הרוב, אם יש 60% שמש, אז יהיה אפשר להכשיר את זה בדיעבד. עכשיו אתה תגיד, התור שלך. רגע, רגע, עכשיו התור של משה, חכו. אני התחלתי, אמרתי כשר בדיעבד, עכשיו אני אסביר למה. דבק. אפילו לא יהיה בדיעבד, זה יעמוד. איזה עובי של הקרשים? זה לא יעוף ברוח? החזון שלו זה חמישה מילימטר? נו. שני מילימטר? לא יעוף ברוח? לא יעוף ברוח. ברוח מצויה לא יעוף. ואם דבר דומה, אז מה? אז דבר שלא עומד ברוח מצויה, אז נמצא שהדבק והמסמירים לא יעוף. כן. הוא בקושי מילימטר. והוא בחשבים וזה לא מחשבים? קח ללטח עלקים ועל החומים, או יש לו מילימטר, זה פנינג. כאן יש דבק ומסמירים. אני רוצה לדעת אם הדבק או המסמירים האלה נקראים מעמיד או לא. לא מעמיד. איך אני יודע אם זה מעמיד או לא? אני בוחן את זה אם היה רוח... טוב, עד כאן. כבוד הרב בכבוד יעלה ויבוא. אמרה לנו, בסוכות ישבו שבעת ימים והתורה הסבירה את הטעם, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי. זאת אומרת, למה הקדוש-ברוך-הוא מצווה אותנו במצוות הסוכה? כדי לזכור את מה שהיה ביציאת מצרים. כשעם ישראל יצאו ממצרים הקדוש-ברוך-הוא דאג להם מאוד ולא רק מן לחם לאכול, בגד ללבוש, שימנתך לא בלטה מעליך, אלא, הקדוש-ברוך-הוא דאג להם, גם לענני כבוד הקיפן בהם לבל יקם שרב השמש. ולכן אנחנו נשים זכר לאותו הנס. הכרת הטוב, סוכרים זכר ליציאת מצרים. אנחנו באים ובונים סוכה, שבועת ימים אנחנו יוצאים מדירת קבע, נכנסים לדירת ערעי, צריך לאכול, לשתות ולישון בסוכה. כל שבועת הימים, אדם מבלה את זמנו רק שם. בית השועבר והרבה מגדולי האחרונים שואלים למה דווקא על הנס הזה אנחנו עושים זכר? למה שאר הדברים לא עושים? נעשה יום בשנה זכר למה שאכלו את המן, שהקדוש ברוך הוא נתן לנו בחסדיו 40 שנה, שתינו מבעירה של מרים, היו הרבה נסים. למה עליהם אנחנו עוברים לסדר-היום? למה דווקא על ענני כבוד אתה זוכר, היה לך ענני כבוד 40 שנה, אתה בא ועושה סוכה? מה נשתנה הנס הזה מהנסים האחרים? למה על זה אנחנו כל כך מודים לגבוהו העולם, ועל הדברים האחרים אנחנו עוברים לסדר-היום כאילו לא היה כלום? תודה. מסביר בכל יהודה בשם האחרונים, הוא אומר כך, יש הבדל בין דבר יסודי, לחם ומים, לדברים האחרים. אדם יש לו ילדים, צריך לטפל בהם, הוא חייב. הילד הזה הוא שלך, אתה צריך לתת לו לאכול. אבל אם הילד הזה מבקש גלידה, לא רוצה, לא חייב לתת לו. אני חייב לתת לו לחם, שלא יהיה רעב, שיחיה. אבל לא חייב לתת לו מאדמות. הילד הזה גדל, רוצה אוטו, רוצה שירצה, אני לא חייב לקנות לו אוטו, וכן על זה הדרך. מותרות, אני לא חייב בו. אני חייב בו לחם לאכול, בגד ילבוש. זה הכלל. הקדוש-ברוך-הוא התנהג עם עם ישראל לפני ולפנים משורת הדין. לא רק מן, לחם לאכול, לא רק מים לשתות בבעירה של מרים, אלא גם את המזגן, המזגן האמיתי, הטבעי, שהיה ענני כבוד. הענני כבוד היו לא רק שהיו, אף אחד לא אמר, קר לי, חם לי. לכולם היה האוויר, האווירה, הכול היה טוב ויפה. לא יום אחד, ארבעים שנה. ושם במדבר סיני זה לא כמו ירושלים. שם בקיץ החום שם ארבעים, ארבעים וחמש מעלות, שם זה ממש גיהנב. אפילו אחי הקדוש-ברוך-הוא דאג לפנק את עם ישראל, ועל זה אנחנו מודים לבורא עולם. והכלל הוא מצוות צריכות כוונה. כך כתב מרן למעלה בסימן ס' בהלכות קריאת שמע, והוא עדין גם לכאן. והסבירו האחרונים, מה שמרן הסביר לנו, כי בסוכות הושבתי הם ענני כבוד. כשאדם בא בלילה הראשון, בעוד ארבעה ימים, יום ראשון בלילה, בשעה 5.45. צריך לחשוב, לפני שבא לאכול כזית, לחשוב על הדבר הזה. מצוות צריכות כוונה, ולכתחילה לא רק לכוון, אני בא לקיים מצוות סוכה, אלא צריך גם לפרט. למען ידעו דורותיכם, כי בסוכות הושבתי הם על עיני כבוד, שהקיפם מהם לבדיכם שרב השמש. כמו שאתה מכוון כשאתה מתעטף בציצית, אתה מסתכל בציציות, כדי שנראה את כל מצוות ה' ונעשה אותן. כך גם בתפילין. גם שם בשניהם נאמר המילה למען. למען תזכרו ועשיתם, גם בתפילין. למען תהיה תורת ה' בפיך, ולכן גם שם לא מספיק שאדם יחשוב, אני בא לקיים מצוות תפילין, אלא צריך לכוון בהנחתם, שציוון הקדוש-ברוך-הוא להניח ארבע פרשיות אלו, שיש בהן מחוץ שמען ביציאת מצרים, תפילין של יד כנגד אלו וכו'. ולכן, ולכתחילה, גם פה נאמר כאן המילה למען הידעו דורותיכם. גם כאן צריך לפרט את הטעם של המצווה בצורה מושלמת. זה מה שרצוי לנהוג ולעשות, ולכתחילה. בדיעבד לא כיוון, בדיעבד יצא. כך כתב מרז בסימן תע' בהלכות פסח. סוף-סוף הוא אכל, עשה מעשה ואכל, ולכן ניידא הווה, גם פה הוא אכל את הלחם ולכן בדיעבד יצא. או אדם שנתן צדקה. גם שם, אפילו אם לא כיוון, בדיעבד יצא. שילמתי לספר, אפילו שלא חשבתי לקיים מצוות עשה דאורייתא, ויאמרתי את המסחרור. סוף-סוף עשיתי מעשה ושילמתי, לכן שם בדיעבד יצא, כמו שאמרו גם הדרשנים, פיזר. היה נחור בכיס, וכל הכסף הלך. אבל למזלו, הקדוש ברוך הוא זימן אחריו עני, ואני רוצה למצוא את כל הכסף ולהתפרנס מזה. למרות שהוא לא כיוון לשם מצוות צדקה, תפילה אחי זה נחשב לו למצווה, פיזר, נתן לה אביינים, צדקתו עומדת לעד, ועשה מפורסם, רבי עקיבן ורבי טרפון וכולי, וכל הדברים האלה יש בהם מעשה, ולכן לגבי דיעבד אנחנו מקילים. אבל לא בלכתחילה. בלכתחילה אדם רוצה לעשות דבר מושלם, בלכתחילה צריך לכוון, ולכן אנחנו אומרים, אחרי הקידוש, אחרי שאתה גומר את הקידוש לפני הנטילה תדע ואומרים לשם אחד. יש כאלה אומרים את זה לפני הקידוש. איך שאדם רוצה יעשה, העיקר הוא כשאוכל את הכזית, ישים לב לקיים את המצווה מן התורה בצורה מושלמת, והמחמירים כרבנותם אוכלים עוד כזית בשעה 6.45, צד הכוכבים דרבנותם, מה שאכלת קודם זה היה עדיין יום, אז יאכל עוד כזית. לכן לא יאכל הרבה בשעה 6, אפילו אם אשתו הביאה לו הרבה סלטים, הרבה מטענים, זה לא חלק קשה עד שהם מגיעים לזה רגע. תראה במוסלוף יש מניין ראשון בשעה 4.5 כבר מתחילים, תראה, יש שם מניין ראשון, בשעה 5 כבר גמרו, בואי קנה שבת מלכתה, יש שם מניין ראשון גם בערב שבת. אז אלה שגומרים מוקדם, צריכים לשים לב, לא להתחיל, סבי מרנן לפני יצאת הכוכבים, למדנו את זה טוטו מחג המצות, כמו שם הנעימה, בערב תוכלו מוצאות עוד הדין גם פה. ולכן, אלא אם מחמירים כרבנותם, אז יאכלו עוד כזית אחר כך. כן. כן, כן. שאר כל המצוות לא צריך לפרט, אלא, אני חושב, אני בא לקיים מצוות שופר. למה? מה? לא צריך לחשוב שום דבר. אלא סתם אני בא לקיים מצוות לולב, וכן הלאה. פה התורה פירתה למען, ולכן גם מרן פירט לנו את הדבר הזה, גם למעלה בהלכות פילין, אין להם שלושה דברים היוצאים מן הכלל. אם קרא לשם יחוד, בתוך הלשם יחוד יש את זה. כתוב שם, בתוך הלשם יחוד, למען ידעו דורותיכם, ומען עיני כבוד. כל זה הוזכר בתוך הלשם יחוד. מה שאתה אומר לשם יחוד של תפילת מנחה, את זה אתה רגיל כל יום, זה אתה רגיל, לא תלמיד אדם מכוון. אבל בסוכה זה משנה לשנה, לשם יחוד הזה. בדרך כלל אנשים אומרים את זה בכוונה, נהנים ושמחים בה לשם יחוד. כולם מכוונים, וזה אין בעיה. אם תאמרת לשם יחוד זה בסדר. נכון, רק בלילה הראשון יש חובה לכוון את כל מה שאמרנו. אבל לגבי שאר הימים אין את החובה לכוון. כי מרן מזכיר לקנן בסימן תרצ' שרק בלילה הראשון יש חובה לאכול כזית. שאר הלילות, שאר הימים, אתה רוצה תאכל אורז, תופחי אדומה. אתה לא חייב לאכול דווקא קבצה לחם ולברך. אלא זה נחשב לרשות כמו לגבי מצה, הוא עדין גם פה. דבר שהיה בכלל. ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כלא יצא. שם התורה אמרה ששת ימים, אחר כך שבעת ימים מצא תאכלו, שאלה שישה או שבעה. אז יום הראשון היה בכלל, ויצא מן הכלל ללמד, לא למדע לעצמו יצא, אלא על כל הימים שאין הדבר חובה אלא בגדר רשות. אתה רוצה תאכל עור ההסתפחי האדמה, מועדים גם פה בדבר הזה. ולכן, אפילו אם אתה אוכל לחם ואתה כן רוצה לקיים אכילה בסוכה, אתה מברך וציווה לנושה בסוכה, אבל אין הדבר בגדר חובה, ולכן בחיי גוונה לא חייב גם לכוון בשאר הימים, אלא רק בלילה הראשון, ליל טו בששרה. אין לעשות סוכה תחת בית או תחת אילן, אלא הסכך, הסוכה צריכה להיות תחת כיפת השמים. ולכן, כשאדם בא לבנות סוכה בגינה, לפעמים, גם אם הגינה כולה היא תחת כיפת השמים, אבל מסביב יש עצים גבוהים. יש לך עץ קליפטוס, והענפים של העץ הזה נוטים מעל הסוכה. זה יכול לפסול את הסוכה. נניח פה, זה השטח של הסוכה, ועל זה, אפילו גבוה של 30 מ' יש איזה ענף אחד, ותחת לענף כאילו זה אפס, אותו מקום, לא שווה שום דבר. ולכן, או שמעיקרה יבנה את הסוכה רחוק מזה, או שיעלה על העץ הגבוה ויחתוך יגזום את אותם הענפים, כדי שהענפים הללו לא יפסלו לו את הסוכה. זה הדין מלכתחילה שצריך לעשות בכל סוכה וסוכה. כבר בנה ועשה. עכשיו הוא בא, שואל את הרב, בליל סוכות. בליל סוכות אי-אפשר לגזום את הענף, אי-אפשר להזיז את הסוכה. הוא שואל אותך, הסוכה כשרה או לא? אנחנו מסתכלים מה הרוב. אם אתה מסתכל עכשיו, הענף הזה, כאילו תחתיו אוויר. ושאר אס כך, בשטח שנשאר לפלטה יש שלושה מחיצות, ויש גם צילתה מרובה מחמתה, אז יכולים להכשיר את הסוכה. בקטע הזה מעל הענף תושיב את הנשים. הנשים פטורות. לא יישבו שם גברים אלא רק נשים, ואילו שאר הסוכה תהיה כשרה. אבל לפעמים זה הרבה יותר חמור. לפעמים אם תוריד מתחת לענף, תעשה את הכול כאילו אוויר ריק, לא יישאר לך נטו 51% צל, לא יהיה לך אצילתה מרובה מחמתה, ואז כל הסוכה כולה תהיה פסולה. ולכן כדאי להעיר את תשומת ליבם של אותם האנשים שבאים לבנות סוכה בגינה, תגיד לו מראש, כאן אתה בונה את הסוכה וזה לא טוב, יש מעליך, יש שם ענפים גדולים, ולכן יזהירו אותו מלכתחילה, כדי שלא יבוא לידי חשש ברכות לבטלם. כן. אפשר, אבל שיעשה את זה בחבל צומח ולא בחבל סינתטי ולא בחול ברזל. כי כשאתה קושר את זה, זה נקרא בלשון חכמים מעמיד. מרנדל לכתחילה אסר להעמיד את הסכך בדבר שהוא עצמו פסול לסכך בו. ולכן, החוט ברזל הוא לא צומח, החוט הפלסטיק גם הוא לא צומח, ולכן הם פסולים. להעמיד בהם על-ידי החוט הזה, הסכך עומד, זה לא טוב. אלא אתה לוקח חבל רגיל, החבל רגיל, חוט פשתן, חוט רגיל. החבלים האלה הם דבר שצומח. מהתורה הם כשרים גם לסכך בהם. חכמים אסרו לסכך בהם, אבל לפחות לקשור, להעמיד בהם את הסכך, והדבר מותאם בלכתחילה. לכן תקנה חבל רגיל. החבל שהילדות משחקות בו, ועשו מפשתן, גם החבל הזה הוא טוב. תיקח את החבל הזה, תבקש מהם שבוע אחד, תקשור את הסכך בזה, אין בעיה. אבל עד היום בשירות, אנחנו חושבים את זה עם זוויות, עם זווית מלמטה, עם רגיל לא תהיה לנו בעיה. ברגיל של עץ אין בעיה. ברגיל של מתכת יש מחלוקת. יש מחלוקת בדבר, מעיקר הדין מותר. חכם עין ציון מסביר כך, תראה באור לציון חלק א', הוא אומר, גם כשאנחנו מחמירים במעמיד, בדבר שהוא עצמו פסול לסכך, בדבר שאנשים עלולים לטעות ולסכך בו. אבל כאן, איזה משוגע ייקח בורגים ויסכך בבורגים? זה דבר שלא שייך לטעות בו. ולכן, אין חשש, יהיה מותר לכתחילה לחבר את הסכך בבורגים או במסמירים. לא, רק את המפסים אני שואל. אז זה ודאי מותר. מעמיד ומעמיד מותר. זה במגוון במגוון. מעמיד ומעמיד ומותר. זה לא תהיה בעיה. בזה לא תהיה בעיה. אכן, האשכנזים שהולכים בעקבות החזון איש, הם גם בזה מחמירים. למה? יש מחלוקת בראשונים האם מעמיד זה דבר שאסור מדי רבנן או מה שהגמירה פסלה בסוכה יב מעמיד זה דאורייתא. אז אם תאמר דאורייתא, אז בין אלה מעמיד ומעמיד יש מקום לגזור שמי יבוא לידי מעמיד. הרם סובר שהמעמיד עצמו די רבנן. בין אלה מעמיד ומעמיד זה יהיה גזירה לגזירן ולא גזרינן. אבל לא כל הראשונים הלכו כפשטת הרם. מראשי ועוד יש לומדים שכוונתם שהפיסול של המעמיד הוא מדאורייתא, וממילא יש לגזור מעמיד עם מעמיד אט ומעמיד. לכן האשכנזים החזון איש נקרא מחמירים. מה הם עושים? יש להם בורגים של עץ. תלך ליהודה פרץ, תראה, תעמוד בתור. בבני-ברק כולם. בבני-ברק כן. בירושלים הם מיעוט, אבל שם הם הרוב, והם מחמירים בדבר הזה. יש להם הקדחה, עושים חורים בקרשים, מכניסים, מחברים את שני הקרשים על ידי הבורגים של העץ. זה קל מאוד אחר כך לפרק, והתירוג זה יותר קל. זאת אומרת, אמילא, אם יש לך מידע דיוני וזה היה קצת נוגע לזה, זה לא טוב. אם הסכך נשען על הצינורת ברזל זה לא טוב, אלא תשים קרש על הצינור. הקרש הזה ייקרא מעמיד. על הקרש הזה אתה שם את הסכך, בזה הברזל ייקרא הצינור ייקרא מעמיד ומאמין, בזה יהיה הדבר מותר לדידם. אבל כמו שאמרתי, החזונישניקים הם מחמירים גם בפרט הזה, גם בזה הם לא ישתמשו. מה היה אם לא היו הסורגים האלה? זה היה עומד גם בלעדי זה, אז אין בעיה. אם גם בלאו הכי היה עומד, זה לא נקרא מעמיד, בזה לא יהיה שום חשש שיהיה הדבר מותר בשופי. שוב, כדאי לקשור את זה בחוט רגיל. אם יש לך חוט רגיל, עדיף יותר. בידיעבד, קשר את זה עם חוט ברזל, טוב, לא נראה. בידיעבד, מאי די הרעבה. אבל בלכתחילה, כמו שאמרתי לו, עדיף יותר שייקשר בחוט מהצומח. לא שומע. אם אפשר להחמיר, לא לדפוק את זה במסמרים, חסידות חומה, כן. אבל אמרתי קודם שבמסמרים אין לנו בעיה כל כך, בוזל לא שייכת הגזרה. כן, בוזל לא שייכת הגזרה כלל ועיקר. כן. אמרנו, בידיעבד זה טוב. אבל יותר מעודן לקשור את זה בחוט מהצומח. שוב, הבד הוא דבר מהצומח. כן, הבד הוא דבר מהצומח, כן. אבל אם זה דיונן, אם זה דבר סינתטי, חולצת ניילון, קורע את החולצה ועושה מזה חוט, זה לא טוב. בזה לא יהיה מיהודר, הוא יכול לפסול את הסוכה למאן דאמר. ואני מדגיש, כל זה חומרה בלכתחילה. אדם שיש לו עץ מטפס או עץ ענבים, וזה מתאפס לו על הסוכה, הכול בסדר. מה אתה אומר? זה צומח? לקח את המסור, חתך את זה למטה, זה נקרא, תעשה ולא מן העשוי, דבר כזה פסול לגמרי. בכבוד, כבוד הרב. אני לא שומע אותך, אתה רחוק מי. אמרנו, שיש לו סדין. כן. כי הבד הברזנט זה לא סדין, הוא חזק מאוד, זה סוג דבר אחר. רבותינו גזרו על סדין, לא מצאנו שיגזרו על הבד הברזנט, כי זה לא עשוי מדבר הצומח, זה לא בד. זה למעשה חומר סינתטי שהוא חזק מאוד. תנסה לקרוע אותו ביד. אליו, עושים בנט ברזנט על מתאית רגילה. כן. סוברים את הקטן, הוא לא דף כלום במהירות בועדה. אפילו במהירות, כן. קל וחומר כאן, בסוכה שלנו. לא, אבל שמים בפנות במצעית. אין פנות. במצעית צבאית אין פנות. איפה הכובשתות, ואפילו אחרי זה היה רעיון שזה נשאר. כן. אתמול היינו עומדים בת הים בבת ים. כן. יש את המתנדה עם ארצות שמורות בפנימה אז יש לו סם המוסם את העבד הירוק הזה, ואם זו החוקה אז כל מיני סנטימטר היו עמובים מאודים ככה. מצוין, יפה. מה, זה יפסיק? כן, כלבוד. יש הלכה למשה מסיני. לא, שמורים סנטימטר בין אחד לשני. בין אחד לשני שמונים? טוב, ההחשב של הרב מחפוד על האוכל. כנראה על הסוכה. כן. אז הוא שם כל שמונים ככה. הערת לו? אמרת לו משהו? היית אומר לו, היית מעיר לו, היית מסביר לו שצריך לצופף שיהיו עוד כמה קרשים. כנראה שמי שבא רואה את זה. טוב, שוברי. לא, אני כבר חשבתי על זה, מה שכבודו אמר שאולי זה יהיה מותר לדבר כזה. הברזנט היה מתוח טוב? מה? הבד הברזנט, הירה, אז היו נחיים. שם לא היה מתוח טוב. טוב, שוברי. נחזור לעניין. הסכך צריך להיות צפוף, שרוב השטח של הסכך יהיה צל. צילתה מרובה נחמתה, בלשון המשנה בסוכה כב. אבל אם הרוב זה שמש, לא יוצאים ידי חובה. אפילו אם לנער מהרגע הראשון הוא שם הרבה, אחר כך השמש ייבשה את הענפים, זה התכווץ, או שחלק מהענפים נפלו. בכל מקרה, מסתכלים ברגע הזה. ברגע הזה יש רוב צל וכשר, הלאה וכי לא. לכן השתדל האדם לעבות את הסכך, כדי שיהיה לו בוודאי לפחות 51% צל, ויוכל לצאת לו לחובה בצורה מושלמת. אבל לא יעבה את הסכך יותר מדי שלא ייראו משם הכוכבים. החלק צריך שיהיה קצת דליל, שלפחות חלק מהכוכבים יכולים לראות מתוכה. זה מה שרצוי מלכתחילה. יש מחלוקת אם בדיעבד שם כל כך הרבה סכך, שאפילו את הכוכבים הוא לא רואה אם הוא יוצא ידי חובה. אלה שיושנים בסוכה משתדלים לעשות דופנות טובות, גם משככים טוב, הם רוצים שלא יהיה להם קר בלילה, לפעמים בירושלים קצת קר. אז הם לפעמים באים ושואלים, שמתי כל כך הרבה, אני גם את הכוכבים לא רואה. שם בדיעבד יוצא ידי חובה. אבל זה לא מהודר. הפתרון הוא קל מאוד. תשלוף קרש אחד, תזיז קרש אחד הצידה, ואז משם אתה רואה בקלות רבה את הכוכבים בבטני השמיים. וספור הכוכבים, ואז יצא ידי חובה אליבא דקולה עלמא. אז כך לנצח רואים מתוך זה את הכוכבים, כי בין קרש לקרש יש הרבה פעמים יותר ממילימטר, בפרט אם זה לא חדש, כשזה מתיישן אז הרווחים הם גדולים, אפשר לראות. אם מצד זה אין בעיה. יש היום הרבה אנשים שבגינות שלהם בונים סככה מעץ. זו נקרא בלשונם פרגולה. פרגולה. הם שואלים, הרי כל זה עשוי מעץ. אני רוצה לשים על זה קצת כך ולשבת. יש לי סוכה כשרה. האם העץ הזה, הפרגולה הזאת, טובה או לא? ההלכה היא שלא. הפרגולה הזאת נעשית לא כדבר ערעי אלא עושים אותה כדבר קבע וסוכה ישנה פסולה. ולכן, אם יש מעט עצים, זה רק בסיס, זה לא נורא. אבל בבתי-מלון יש מקומות שזה לא רק בסיס אלא הם מצופפים הרבה, שמים הרבה עצים. לפעמים זה בא בצורת שתי וערב או בצורה משולשת וכיוצא בזה. למלון לא חסר כסף והם שמים בשפע את העצים. ממנה, הצל מחמת מבע בפרגולה הזאת. אפילו אם תשים על זה גם סכך, אבל הפרגולה הזאת יכולה לפסול את הסכך. הפתרון הוא טכני לזה, תביא מברגה, תפרק. תיקח את המברגה, תוציא את הבורג, תנענע. יש שם מאה עצים, צריך לפרק את כל המאה לנענע ולהחזיר לשם סכך. אם זה קשה לו, שיחפש מקום אחר. בלכתחילה יחזיר בלי ברגים. בדיעבד, החזיר עם הדרגים לא נורא, אבל כיוון שהוא עשה את זה עכשיו לשם סכך, זה יכול להועיל. זה לא כלי כיוון שזה מחובר לאדמה. דבר שמחובר לאדמה זה לא נחשב לכלי. למה רק זה קליצ'ן? בגג, אדם יש לו כאן קשר בגג. אז כמו שאמרתי, שם יש מעט מחיצות. הבסיס של הרעפים הוא מיעוט. שם לא נותן לך הרבה צל. כמה? 10%, 20% נותן לך בקושי. אין הרבה. ולכן, מה שאתה שם על זה את הסכך, עיקר הצל נוצר על-ידי הסכך, ולכן זה כשר. אבל פה רוב הצל באותם המקומות זה בא מחמת הפרגולה הזאת. אם 51% צל זה נותן, נניח, אתה סופר, הקרש עצמו רחב 4 סנטימטר. בין קרש לקרש יש 3 סנטימטר. אם כן, הרוב הוא צל. מי? מה השנה? אבל המרחק בין העץ מהעץ קמה. הם עושים בערך 80 סנטימטר. אז אין בעיה. זה הבסיס. זה הבסיס. נו? זה כבילים כמו של רחבים. ואז הם שמים את הפלטות. אז הם שמים פלטה כמו שיש לה חזרת השליטה של 60% כן. אז הם שמים את זה. כן. הם עושים את זה לכל השנה. נו, אז זה פסול. אז זה פסול. אם אני אשים עד התקרה הזו לבעל אסכך, אני יכול עכשיו לברך לשם בסוכה? מה הבדיחה הזו? מה? לכן תגיד לו, אם עוד מעלתן, גבריה, יזדים. כן, אז תגיד להם שהסוכה שלהם פסולה. זה עשוי מלכתחילה לשם סוכה. לסוכה עשוי את זה לשם סוכה. כל שנה הוא יושב פעם. הם עשו את זה לשם סוכה. אני אקרא לך. עם ארבעה נוצים מטר, יבוא עכשיו ארבע על ארבע באמצע, והם מורידים את זה אחרי החג ישר. והם שמו את זה לפני החג. אני קורא את לשם מרן עמוס יומאן, תרלו. שם מרן מעתיק לנו את דברי המשנה בסוכה ט' סוכה ישנה, דהיינו שההסעה קודם שייכנסו שלושים יום לפני החג שרה, ובלבד שיחדש בה דבר עתה בגופה לשם החג. אבל אם הדבר הזה ישן נעשה הרבה זמן לפני כן ולא מחדש שום דבר, הוא לא נוגע בדבר הזה, עדיין זה לא טוב. אפילו שההסעה לשם צל, אפילו אחי עדיין זה לא טוב. ולכן יצטרכו פשוט לפרק, כמו שאמרתי, יביאו מברגה, יפרקו ויחזירו, זה הפתרון הקל ביותר, ורק אז יהיה אפשר לברך על זה. הלאה וכי לא. מתי הם עשו את זה? לפני כמה זמן. טוב, לשנה הזו יכול להיות אולי, אם אתה אומר עשו את זה בתוך חודש, אולי זה טוב. אבל מה יהיה שנה הבאה? כן, מה יהיה שנה הבאה? שנה הבאה, יצטרך. זה ככה עולה, לא, מה יהיה, זה כלום. זה מוזר טוב, איך, נכון שזה לא טוב. הרי הם עושים את זה לא רק לשם החג. בדרך כלל כל סוכה רגילה שעושים בשביל החג, מפרקים אותה אחרי החג. בדרך כלל עושים את זה גם בשביל צל. לפעמים שמים על זה יריעות ברזנט, לפעמים לא. משתמשים בזה גם לצורך הדברים האחרים, ולא רק לחג. ולכן, אם הם עשו את זה רק בשביל הסוכה הזו, אני מסכים איתך. אבל הרבה פעמים מתכוונים גם וגם, והבעיה תהיה לגבי השנים הבאות. אם אתה אומר לך, אתה יודע? איך? אם אתה אומר לך, אתה יודע? אז אמרתי, אם זה נעשה לא לשם סוכה, גם זה לא יועיל. אני חוזר לדברי מרן. אוויר פוסל בשלושה טפחים, סכך פסול פוסל בארבעה טפחים. לפעמים יש נערים משחקים כדורגל, מישהו בעט והכדור נפל לתוך הסוכה. אם הכדור נופל, איך הוא חדר, עשה חור ונכנס. אותו החור, יש בזה קוטר של 24 סנטימטר, ולכן אסור לשבת תחתיו. זה לא פוסל את כל הסוכה, עם כל הצדדים. יש לך סכך, אבל תחת אותו החור יהיה אסור לשבת. אם האוויר הזה פחות מ-24 סנטימטר, אין בעיה, יהיה אפשר מלכתחילה לשבת תחתיו. סכך פסול, או שזה עשוי מפלסטיק או דברים אחרים, עד 31 סנטימטר כשר ומותר לשבת תחתיו, רק בארבעה טפחים 32 סנטימטר פסול. כל זה בסוכה גדולה, אבל אם כל הסוכה שלו 56 סנטימטר, סוכה קטנטנה, מתוך זה יהיה 32 סנטימטר, אם כן, מה נשאר לך? לכן, שם עד 23 סנטימטר כך פסול יהיה קשה ומותר לישון תחתיו? יותר מזה, לא. אבל דווקא מינה. נניח שאני בונה את הסוכה שלי בקצה של הגינה, יש שם את הקיר, את המחיצות, נוח לי לבנות שם את הסוכה, אבל בקצה הגג יש מרזב. לפעמים, חלק מהגגות, כשבונים את הגג רעפים, את הנרזב לא בונים על שפת הגג ממש, אלא מתקדמים קצת, 10 או 12 סנטימטר נחלה לאוויר, שם בונים את המרזב. עכשיו, אני יושן, מעל הראש שלי יש בדיוק את המרזב. המרזב הזה שעשו מפח הוא סכך פסול. איך אתה יושן, איך אתה אוכל במקום כזה, אבל סכך פסול פחות מ-24 סנטימטר, אפילו בסוכה קטנה כשר, כאשר הוא מותר לשבת תחתיו. קל וחומר, אם הסוכה הזו היא גדולה, שאין בזה שום בעיה, ולכן הוא יכול לתחילה לבנות את הסוכה שלו צמוד לקיר, ולא חייב להתרחק מעל בשביל המרזב הזה, כיוון שהמרזב הזה אין בו הרבה שטח. לפעמים יש חבלים בקומות העליונות שמעליו, והשאלה היא, האם אומרים לבוד להחמיר? לפי דעת הבח זה פסול, אבל המגן אברהם ורוב האחרונים מתירים, ולכן אין צורך לחתוך את החבלים. בין אם החבלים האלה עשויים מברזל או חבל רגיל, הם יכולים לכתחילה לשבת באותה הסוכה. אלא אם כן, אלה שמעליו עשו חילול חול-חול המועד, כיבסו סדינים, ציפות, והסדינים והציפות, כשהם נפרסים לאורך, כשיש קצת רוח, הם נפרסים בקלות רבה גם לרוחב, ואז יכול להיות שיהיה יותר מ-24 סנטימטר, בוודאי שלא יוכל לשבת תחת אותם הסדינים שיעבור לקצה השני של הסוכה. בצד ההוא יניח את הבנות, את הילדות שלו. הרי הבנות, הנשים לא חייבות בסוכה, שהן יישבו שם, אבל הוא לא יכול לשבת תחת אותה כביסה בחיי גוונה. הדבר אסור. הדבר הזה, ברור שהעוברים של הכביסה מעל הסוכה לא נחשב לעומת גבות? אמרתי שלום. אומרים לבוד רק להקל, זה כל מה שלננו מהלכה למשה מסיני, לבוד להחמיר לא אמרנו, זו הטענה של המגן אברהם.