דיני קציצת עצי פרי, סכנת בל תשחית, והלכות בניית הסוכה והסכך כהלכה

- - - לא מוגה! - - -

אסור לחתוך את פרי. התורה אמרה לנו בחומש דברים פרשת שופטים כי תקרב אל עיר ויילחם עליה אסור לך לבוא ולא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי האדם עץ ושדה לבוא מפניך במסור רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכלו אותו תשחית וחראת. כך פוסק הרמב״ם בהלכות מלכים פרק ו' הלכה י' הוא כותב את ההלכה הזו שאסור מן התורה לבוא ולקצות עת עושה פרי. הגמרא בבבא קמא צדיקא אומרת שזה לא רק איסור דאורייתא אלא גם סכנה. הגמרא מספרת על שבחת שמת מפני שקצת עת תאנה. כך כותב גם ספר חסידים שאדם שעובר על הלב הזה גם מסכן את החיים שלו. וחמירה סכנתה מאיסורה. ולכן אם בשבוע הבא אתה רוצה ללכת לקטוס כך תקטוף מה שאתה רוצה מאיפה שאתה רוצה אבל לא עת פרי. אפילו אם אתה חותך קצת אתה לא משחית את כל העת אתה רק חותך קצת מהתוצפות בברכות ל״ו משמע לאסור וכך פוסק בית יצחק שהרי חצי שיעור אסור מן התורה. כך פסקו להלכה הר צבי אורח חיים סימן קא דב משארים חלק ב' סימן מ״ב ועוד. אומנם אם אני אגרנום מקצועי אני יודע איך לגזום ואני גוזם בצורה מדויקת כדי שיביא רק תועדת לעץ אז בזה אין בעיה. אבל אם האדם הזה הוא לא מקצועי הוא חותך ולפעמים עם החיתוך הוא הורס את העץ. על ידי החיתוך התייבש האילן אז לזה בוודאי שיש כאן ספק וספק דאורייתא לחומרה. אומנם המאירי בברכות ל״ו אומר שבקציצת הענפים אין בה לתשחית. כך כותב המשנה למלך יד הלוי וכך כתב האבא בחווה דעת חלק ה״. אבל כיוון שיש חוקים אז למילא ספק נפשות מי יעז לבוא ולסכם לשחק עם החיים שלו. לכן מן הראוי להביא גוי. פעמים אחרי שהגוי חתך הגוי מת? חתרה. זה לא קרוב, יש פירופן, אבל היום הרבה מורכים מטעיות, אנחנו לא יכולים לראות איפה הם יהיו איזה קטן וקטן, מרודים על תאים של תמרים. בדרך כלל הערבים, כן, אין בעיה. כן. אבל זה לא משנה אם יש פרופן, לגבי איזה משהו קוטט מן האילן בעלפים? על מה אתה שואל? עוד פעם, שביעית או על איסור בל תשחית? על בל תשחית. אז כמו שאמרנו, יש מחלוקת בראשונים, כשאני מוציא רק חלק מהעת. אני משאיר את העת קיימה. אני רק גוזם חלק מהענפים, אם יש בזה יישום. של מה? של בר תשחית. לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן. האם יש כאן את הלאו או לא? זו המחלוקת בין המאירי לבין התצפות. המאירי מביא הוכחה. כתוב בסופר נחמיה, אמר להם הנביא, צאו ההר ויביאו עלי זית ותמר לסוכה. ראיה שנייה, במאבק אמר פה א', שם עשר תקנות שתיקן עזרא, אחד מהם, שאם נחיל של דבורים יצא מהכוורת, אני לא יכול להחזיר אותם. הפתרון היחיד, אני חותך את הענף, מביא את כולם חזרה לכוורת. ובעל העץ מתנגד. העזרא באה ומתקן תקנה, הפקר ודין הפקר, תיקן עזרא שקוצץ ענף חברות כדי להציל את נחיל הדבורים. אלה דברי הגמרא. מה משמע? שרק להרוס את כל העץ עצור, אבל בענף אחד מותר. אלה הראיות שמביא המאיר. אבל כמו שאמרנו, יש כאן מחלוקת ראשונים. אם לא היה סכנה, היה לנו יותר קל להקל בדבר. אבל כיוון שיש כאן סכנת חיים, אפילו אם האדם הזה אומר, טוב, אני אקח את זה בשלה סוכה, תגיד, עשה דוחה לא תעשה. לא שואך את הדבר הזה. כי בעידונא דמעיקר לאו, לא מקיים עשה. בשעה שהוא חותך, זה עדיין חול. מתי הוא מקיים את המצווה מן התורה? רק בליל שבת הבאה. זה מה שטוען בספר ב' יצחק, חלק א', סימן קמ״ד. ולכן קשה לנו להקל, אלא אך ורק על ידי גוי. אם זה מכסה את הסוכה, תביא גוי, שיחתוך, שוחתך, אז יהיה לך גם שכך טוב, וגם שלא יהיה חשש סכנה. הוא אומר שאתה מקיים בזה, יש שתי מצוות. גם מצוות כפרה וגם לא מוצאים, זה לא מים. לא יוצאים בזה חרבת כפרות. כן, אפילו אלף מהם, איך אמרת הבוקר? הן גויים כמר מדלי, וכשחק כמוזניים נחשבו, הן איים כדא כתול. אז אם תעשה כפרות על האבק, זה יועיל משהו, אבק אדם לא מעיל אותו דבר גם זה. הגץ התימנים לא עשוי. יש פה בעיה שזה קשוי? זה מאכל? זה לא מאכל? זה כמו נגד. השאלה אם זה ראוי למאכל בהמה. אם זה ראוי למאכל בהמה, כן. אני חושב שזה ראוי למאכל בהמה. נדמה לי שכן. יש עניין, אבל באירופה הרי הכי זה עולה שזה מאכל חשיסטי. חשיסטי, זה כמו סתם. בסדר, חשיש. עכשיו, רק שנייה, רק שנייה. לבהמה מותר? כן. לבהמה תרצה לאכול חשיש, כן? שתהיה מסטולה, מה אכפת לך? זה לא מזיק. כן, אבל זה מסטל. לבהמות אני אומר. לבהמה זה לא מזיק. זה מעורר, זה בכלל מסטל. זה מעורר, ולבהמה... תקיץ לי קפה יותר טוב. זה לא מזיק. יש לי שכונות עליהם כאלה, הם כאלה מזיקים. טוב, בכל אופן, אוכלוסיית שבעית יש בזה. הרב, לגבי ענפי דקל. ענפי זין זה תאנה, זה מלווין פרי. אבל על ענפי הדקל, הם שונותים טפו. הדקל הקנרי, אז אין בו מעיקרה פירות. אין שום שאלה. מותר לחתוך כדי להסתכך, כיוון שהדבר הזה לא עץ פרי. אבל אם זה עץ תמר שנותן פירות, יש בעיה. הסיבה היא כך. כל מי שלומד א'-ב' בחקלאות יודע, כשאני חותך ענפים מהעץ, אני צריך לחתוך ולהשאיר קצת מהענף. אסור לך לפצוע את הגזע של העץ. אלא כאן הענף, אתה משאיר 10-15 סנטימטר, אתה משאיר קצת. ואז הגיזום לא פוגע ולא מחליש את העץ. אבל כשאני חותך לגמרי, יכול להיות שזה יפצע את העץ מהעץ ימות. עכשיו, היום יש לנו מסור חשמלי. פעם זה היה הכול ביד. היום יש מסור חשמלי. לפעמים עץ גבוה, הוא נתלה על איזה צד. עם המסור החשמלי הוא חותך, ולפעמים הוא חותך ופוצע את גזע העץ. קשה לדייק. עם המסור הידני היה לך יותר קל לדייק. אדם היה צריך לעלוד בצורה מסודרת. אבל כשהוא מתגלגל, לפעמים הוא קושר את עצמו בחבל והוא מתנדנן ושם את המסור. עד שהוא יבחין מה הוא חותך, כבר נחתך והוא פצע את גזע העץ. כשהוא פצע את הגזע, הרבה פעמים העץ ימות. אז אם אני חותך במלחם מסוים, אני אגיד לך למה. נכון. אם הוא יודע, בוודאי. כן, נכון. אבל קשה לדייק בדברים האלה, כשאדם הולך, לפרט אם הוא קצת עייף, ויש שם שמש קודחת על הראש שלו, זה לא כאן. הוא יכול לומר, יש לו כוונה טובה לשם איחוד קדשי וריכוי, שלא יעשה את זה. אבל הוא עלול לעשות את זה. הוא עלול להיכשל. זה כמו אדם שנוהג ברכב ודרס אדם בלי כוונה. הוא יכול להרוג את עצמו בלי כוונה. זו הבעיה כאן. ולכן, עקרונית, אני מעדיף גיזום על ידי גוי. על ידי גוי אין לי שום סכנה. זה מה שזה. אין גוי, כל הגויים מתו, אז אני מסכים, נעשה כמו שאמרת. ישאל הגאונום קודם, יקבל את ההנחיות איך ומה. אז בואו נראה את שוויית, ולדעקה, זה מתאים להם. או, זהו. כן. אז ממילא הוא פתר את הבעיה של בל תשחית והסכנה והוא נפל בבעיה של שוויית. אבל אם הוא אומר לגוי אז הוא ניצול משני החששות גם יחד. ולכן עכשיו בעץ פרי הפתרון היחיד הוא גוי. עכשיו זה הרבה יותר מסובך. בשנה רגילה הייתי הולך על פי מה שאמרת קודם. אבל השנה הזו זו בעיה קשה מאוד, ולכן אך ורק על ידי גוי. אין בעיה, אין בעיה. עכשיו, הכל גדל בשישית, לכן השנה אתה קונה, אין לך שום בעיה. שנה הבאה, אז מחמירים קונים מאלה שהפקירו. גם האתרוגים, הם קטפו את הכול לפני ראש השנה. את הכול כבר קטפו, ואין שום בעיה. כל האתרוגים... אסור להסתערר בפירות שביעית. התורה אמרה, וייתה שבת ארץ לכם לאוכלה, לאוכלה ולא לסחורה. יש לי פרדס. אני רוצה למכור לך את האתרוג הזה, זה 500 שקל. השאלה היא אם זה טוב למאכל בהמה. אם זה טוב למאכל בהמה. מי מחזיק גם בהמה שאוכלת? גם לגרעין מוקצה. אתה ראית מה אשור אוכל? אלכוהול. הוא מרסק את זה, יש לו שיניים חזקות. הוא קודם כל מרסק את זה ולועס את זה. גם אחרי שהוא לעס, הרי הוא מעלה גרה. יש לו שלושה... ריקסר ולועס. כן, הוא מעלה ומוריד, מעלה ומוריד כל הזמן. הכול הוא מכניס. כאילו שהוא לא מוכן במציאות, אבל רק כאילו שזה ראוי, זה הגדול. הוא מוקצה הרב שם, שאומרים כאילו שכדי לטטל יהיה אפשרות שיהיה קיים. כן, זה מוקצה, זה מוקצה. בשבת הבאה זה מוקצה, ודאי. אני אומר, עתיד להגיד בעיניות בהמה, שכאילו, שאדם רוצה לטטל, למשל, לדעת עמות של דגים יש חתולים שיאכלו, אבל יש למשל כל מיני דברים שאין, יש אין בהמות. אין פה מצוי בהמות שיאכלו את זה. זה מוקצה, נגיד. בירושלים יש לא רק חתולים וכלבים, יש גם בהמות. לך אין. תלך לעיר העתיקה, יש שם חמורים, יש הכול. תלך לכאן, לשיח'-ג'רח. לשיח'-ג'רח יש בהמות. יש סוסים, יש. כלומר, זה אפשרות שיש לי להגיע לשם. כן, לא צריך שיהיה לו בפועל בחצר, אלא יש בירושלים, זה נבד מספיק. המפדלם עצמם. עתיד שבתוך צלחת יש הגבלה, זה בתוך הבית, בתוך צלחת. אין הגבלה, מותר. בכמות המים, מתכוון. כן, אין הגבלה. ברגע שאומרים צלחת, הוא נקרא עתיד שאינן נקום, ואז אין הגבלה. הרב, לבדי עצמך, אם אני כותב, גם מולאם עזראי. כן. מה הדין של אותך? מה השאלה? קדושת שבת? קדושת שבת. לא, עכשיו אין. אין קדושת שבת, אין בעיה. אף על פי שאני... אין בעיה. אפילו אחי. כיוון שכמעט כולו גדל לפני כן, לכן אין כמעט בעיה. טוב. והאם מותר לו, מותר לי, לתת בפסק עבור, כן כן. עבור אותך, עבור הלולב? אתה משלם מחיר מלא על הלולב, הדס, תודה רבה. השנה הזו אתה משלם הכל כיוון שאין כאן קדישת שביעית. בשנה הבאה, אז תהיה לך לגבי האתרוג, תהיה לך הנחה גדולה, תוכל לקבל את האתרוג בזיל הזול. לפני שש שנים קנינו את האתרוג, זה היה מוצאי שביעית, הרי כל הפרדסנים הדתיים הפקירו, הביאו לנו את הכל, זה היה נקרא אוצר בית דין, ואת הכל קיבלנו בחצי מחיר. זה מה שיהיה בעוד שנה. אבל השנה הזאת, אתה משלם מחיר מלא. למה לא בחינם? למה לא בחינם? כי יש הוצאות. בפועל יש הוצאות. תתאר לך שהפרדסן יודע שהוא לא יקבל פרוטה, אז הוא לא יטפל, לא יעשה שום דבר. לא הוא ולא אחרים. מה שיקרה בפועל, שכמעט כל האתרוגים ילכו לעיבוד. הכל ילך לטמיון. אנחנו בבית דין דואגים שכל עם ישראל יהיה להם אתרוגים. לכן אני בא אליו, אתה אחראי על הפרדס זה וזה, הנה משכורת. אז הוא הולך וגוזם. כל מקום שיש קוצים שלא יהרצו את האתרוג, הוא הולך וגוזם אותם מסביב וכן הלאה. משגיח. בית הדין משלם כסף לפועלים שעובדים בקטיף, לסבלים, לנהגי המשאית. יש הוצאות, המשאית מביאה לך את האתרוגים עד פה, זה לא בחינם. את האתרוגים אורזים כדי שהאתרוג לא יתקלקל. אורזים לזה, יש עטיפה, צמר גפן, ארגזים, כל זה עולה למישהו כסף. אז מהראשון, מהפועל הראשון שגוזם עד המוכר, כולם פועלים פקידים של הבית דין. כולם מקבלים משכורת. מאיפה הבית דין נותן להם משכורת? הבית דין עדיין לא מדפיס כסף. בנק ישראל מדפיס, והם עדיין לא. אז ממילא, על ידי האוצר בית דין, התוספתא אומרת שמותר למכור את הפירות שביעית. למה? כי זה לא מחיר של הפרי, אלא זה מחיר הוצאות שכר עבודה בלבד. אז נניח את האתרוג היה שווה 100 שקל. במקום זה לוקחים ממך 50 שקל. פירוש הדבר, 50 שקל זה עבור ההוצאות ולא עבור הפרי עצמו. הפרי עצמו בחינם. מה עם האתרוג של הכל מיום דף שופר על ידי אפרוג? פשוט יש עוד הוצאה שלא אמרתי לגבי האתרוג. הוצאה נוספת. יש שם תלמיד חכם שיושב למיין. תלמיד חכם שבקיא בסימן תרמ״ח, יודע טוב את דיני אתרוג, והוא יושב למיין. זאת אומרת, זה האתרוג פסול. זה אתרוג סוג ג', סוג ב', סוג א', זה מהודר. הוא עושה את הכל, ממיין לך. יושב מהבוקר עד הלילה ועוסק בעבודת המיון, ולפי זה הם מכניסים את זה לקופסאות. אתרוגים פסולים הם לא מכניסים לקופסאות מעיקרה. אותו חכם מקבל משכורת, נכון? נתנו לו 200 שקל עבור, מי משלם לו את הכסף הזה? שוב, הבית דין. ולכן, ברגע שאתה לא קונה תפוז, אם היית קונה תפוז, תפוז לא צריך תלמיד חכם שיבדוק אם התפוז כשר או לא. שם אין את ההוצאה הזו, ולכן קילו תפוזים יותר זול מקילו אתרוגים. אבל כאן אתה מוסיף את ההוצאה הזו, ולכן זה יותר יקר. זאת ועוד, לתפוז לא אכפת לי אם יהיה קוץ בקליפה או לא יהיה קוץ. אף אחד לא הולך לדאוג להוציא את הענפים מסביב. כן יהיה, צבע של התפוז יהיה צהוב, קצת שחור, זה לא נורא. כאן, ברגע שיהיה על זה עלים, קוצים, ענפים, זה הורס את האתרוג. זה דבר עדין מאוד. ושוב, יש לך יותר עבודה מאשר במטעים של תפוזים. גם את ההוצאה של החכם שבודק וכן הלאה, ולכן זה מייקר את ההוצאות. לכן, עוצר בדין של אתרוגים הוא הרבה יותר יקר מאשר עוצר בדין של תפוזים ואשקוליות. עבודה מסוגלית זה לא יקר יותר זול. איך? עבודה מסוגלית זה לא יקר מאשר עבודה בעצם ביוני. ודאי שכן. א' במיון, ב' בשימור, בשניהם יש יותר. אני אגיד לך הקצר. אם דורשים ממני, אני צריך סחורה סוג ג'. זה מה שאני צריך, תביא לי סחורה סוג ג'. בקלות רבה אני בודק. אומרים לי, תמצא לי אתרוג מהודר, אני מוריד את המשקפיים ומחפש, אם יש איזה משהו, אין משהו, בית השימור שלו. זהו. אז זה סיבוב שני. סיבוב שני ושלישי ואולי ואולי. כן. ושמה שמים את התלמידי החכמים שיש להם ראייה חדה. אותי ואותך לא ייקחו לשם. לנו אין ראייה חדה. מחפשים את אותו האלוף שיש לו ראייה חדה, ואותו האלוף גם לקח גם קצת יותר כסף. ולכן זה מייקר את ההוצאה. הבית דין שילם יותר. הבית דין אין לו כסף לשלם, אז הוא לוקח מאיתנו את ההוצאה. מה עם אתרוג שמקרא חרוש שלו? בדיעבד אין בזה קדושת שביעים. בדיעבד זה בסדר. הגמרא דנה בנושא אם אתרוג שווה לירק בקידושין ב', והרמב״ם מסופק אם הולכים אחריה לכיתה או לא לעניין שביעית. ולכן בלכתחילה אנחנו מהדרים להוריד את זה לפני. היום כל הסוחרים בכל הפרדסים הורידו לפני ראש השנה. את ההלכה הזו כולם יודעים. הם לא לוקחים שום סיכון, הם רוצים לקחת ממך כסף מלא. אל תספר לי סיפורים, לא אוצר בית דין ולא אוצר בנקים. אני רוצה מחיר מלא. אז הם כתבו את זה לפני ראש השנה וכולם מקבלים מחיר מלא. לכן מה שאתה רואה, מחר אתה רואה אתרוגים, אל תשאל אותו, כתבתי לפני או אחרי. ודאי שזה לפני, אין ספק, ולכן אתה יכול לקנות, אין לך מה לחשוש. זה רק יכול להיות בסיבי שיש לו עץ פרטי, אתה יודע שהוא אולי לא בקירה. נכון, אדם שיש לו עץ פרטי, שם הוא לא חייב באמת להוריד. אה, הוא לא חייב ולא להגיד? אין את הבעיה שזה... אין לו בעיה, כיוון שהאדם הזה לא רוצה למכור. זה פרטי שלי, האתרוג שיצא אני אברך עליו, מה הבעיה? אם ירצה למכור, את אותם שירצה למכור צריך היה להוריד לפני ראש השנה. אבל אם הוא לא מתכונן למכור אלא הוא לוקח בשבילו, בשביל הילדים שלו, זה הכול, אז הוא לא חייב להוריד את זה. אז מה יש בזה, קדושת שביעית? בסדר. אני אזהר בקדושת שביעית, בעזרת השם אחרי החג אני אקח ואבשל את זה ולא אזרוק את זה, אני אשמור על קדושתו. בסדר, אין לי שום בעיה. התורה אמרה לנו, בסוכות תשבו שבעת ימים, כי בסוכות אשבתי, נחלקו רבי העקיבא והחכמים על מה התורה מתכוונת, האם בסוכות, הכוונה בסוכות ממש, או הסוכות האלה הם ענני כבוד. ומרן פוסק בסימן תרק, שפירוש הפסוק הוא, הם ענני כבוד שהקדוש ברוך הוא הקיפנו בהם לבל יקם שרב בשמש. אז כך ההלכה, נפקא מינה ללילה הראשון. ליל שבת הבא, ליל סוכות, אנחנו באים לקיים מצוות עשה מן התורה, לאכול כזית לחם בסוכה. לפני שאדם בא לברך המוציא, יאמר את הפסוק. לא רק שאני מתכוון לקיים מצוות סוכה, אלא הוא מסביר גם למה. כי התורה פירתה לנו כאן את הטעם למען ידיעו דורותיכם, כי בסוכות אשבתי את בני ישראל, הם ענני כבוד שהקדוש ברוך הוא הקיפנו בהם, לבל יקם שרב בשמש. תודה. ולכן, לפני שאדם יזרח המוציא, אם יש לו גם בנים, יאמר את זה לכל רב, כדי שגם הבנים שחייבים במצוות הסוכה, גם הם ישמעו ויקיימו את המצווה כהלכתה. יש לנו עוד מצוות כיוצא בזה. לא מספיק שאני בא לכוון לקיים מצוות ציצית, אלא אני מתעטף בציצית כדי שאראה את הציציות ואזכור את כל מצוות השם ואעשה את כולם. כמו שכתוב, למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותיי. כך גם במצוות תפילין, למען תהיה תורת השם בפיך, ולכן נכוון בהנחתם שציוונו הקדוש ברוך הוא להניח ארבע פרשיות אלו, שיש בהם מחושבו ויציאת מצוות וכו'. אלה הן המצוות שבלכתחילה צריך לכוון בהן את הכוונה המפורטת. נסיים בפרי מגדים, לידי עבד יצא ידי חובה, אם כיוון לצאת ידי חורדת המצווה. אפילו שלא פירט מה ולמה, שלהכי בדיעבד מאה יצא ידי חובה. מלכתחילה צריך לתקן את הסוכה מיד אחרי יום הכיפורים. אנחנו גומרים את הסעודה ביום שני בלילה, מוצאי כיפור, מיד אחרי שגומר, שיתחיל במצווה. קשה לו, הוא עדיין עייף, עדיין חלש, אין לו כוח לתפוס את הפטיש, אבל לפחות שיתחיל משהו. התוכנית, או יוציא את הקרשים מהמחסן, יעשה משהו, ואת השאר ימשיך למחרת, אבל זריזים מקדימים למצוות. הגאון חידה מביא את דברי האליה רבה שטען, שיש אומרים שלא לעשות סוכה לפני כיפור, אלא רק אחרי כיפור. והטעם הוא, המדרש מסביר למה הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו על מצוות הסוכה. אולי בהפסק דין ביום הכיפורים יצאה עליו כפרת עוונות, גלות. אז הנה עכשיו אני עושה גלות, יוצא מדירת קבע, הולך לדירת עראג. אז אם אתה עושה את זה לפני כיפור, עדיין אין לך את הפסק דין של גלות, על מה אתה עושה סוכה? זו הטענה של העילייה רבה. הגאון חידה לא מסכים איתו, כי עשיית הסוכה זה רק הכשר מצווה. אני עדיין לא גולה, אני עדיין בבית. את הגלות אנחנו נעשה רק בליל שבת הבאה, ולכן זה בכל מקרה יהיה אחרי הכיפור, ולכן אין חשש. מעיקר הדין, אדם שיותר קל לו לעשות כעת. נניח יום שישי זה, מחרתיים יש לו חופש. הוא לא הולך לעבודה, יותר נוח לו, בבקשה. זה פשיטה. אני אומר, אפילו אם הוא ירצה לקחת את ארצי הדקלים, זה יניח גם את הסכך, אפילו זה מותר לך תחילה. אבל לדעת החוקים, לשים את הזמנות בלי סכך, אני אגיד לך שזה מוזר. כן, כן, לזה אין ויכוח. גם אדם מכובד, גם הוא כדאי שישתדר לעשות את הסוכה בעצמו. מצווה בו יותר מבשלוחו. הגמרא אומרת את זה במסכת קידושין עין על רב נחמן, שבנה בעצמו את המעקה, משם למדו הפוסקים גם לענייננו, שאפילו תלמיד חכם שממונה פרנס על הציבור, הוא דיין וכיוצא בזה, גם לו יש יותר לבוא ולעשות. זה לא נקרא שהוא מבזה את עצמו, אלא כמו שזה מצווה, מותר לו ללכת ולבנות את הסוכה. ספר לשון חכמים של הגאון רבי יוסף חיים. יש שם נוסח מיוחד לשון יחוד. אומרים את זה לפני שמניחים את הסכך. לפני ששם את הסכך, אומר קודם כל את כל הנוסח לשון יחוד, ואחר כך מניח את הסכך. מי שיש לו סבלנות, כדאי שיאמר. אדם שרוצה לבנות את הסוכה שלו בגינה, צריך לשים לב ולהסתכל למעלה מה יש מעל הסוכה. כי לפעמים מעל הסוכה יש שם ענפים של העץ מחובר, שיכול לפסול לו את הסוכה. כך למדנו במשנה לנצח את סוכת עת, כך פסוק מרן, לסימן טפש כזר. נו, חוות אותם. עם חוות הכוונה שערבב אותם. ואז זה יתבטל. זה מחובר, כמה שזה יתבטל ברוב. הרוובבתי את זה עם הסוכה התלוש, בזה אין בעיה. התורה אמרה לנו חג הסוכות תעשה לך בעוצמך מגורנך ומיקווך, פסולת גורנך ומעקב היינו מדבר התלוש. אבל מדבר מחובר זה פסולת הסוכה גם בדאמן. ולכן, אם יש לו דבר כזה, עצו פשוטה מאוד, תעלה על העץ ותחתוך את אותם הענפים שמגיעים מעל הסוכה שלי, תקצוץ אותה. חלים, העץ גבוה מאוד. העץ קליפטוס, צריך לייצא בזוהר שקשה לי לטפס ולעלות. הוא שואל אותך בדאבד, מה אי? בין לך תחילה תגיד לו, אל תבנה את הסוכה כאן, תבנה את הסוכה פה, שאעשה את זה במקום אחר. אבל בדאבד, אם הוא לא מסוגל, המרן מעתיק לנו את דברי הראביה, הראבן והרן, הם מסבירים את המסקנה של הגמרא כך. ברגע שיש לי כאן ענף, פירוש הדבר שתחתיו כאילו זה ריק, כאילו זה אוויר. זה פוסל את מה שיש מתחתיו. גם אם יש סכך, כאילו אין. עכשיו אני צריך לבדוק, לכל השטח של הסוכה, חוץ מזה נשאר 51% צל כך, אם נשאר חוץ מהאוויר הזה 51% צל, זה בסדר? הלאה, הכי לאור. גם אם נשאר 51% צל, לפעמים זה יכול לפסור רק את זה. הענף הזה, אומנם הוא לא גדול, אבל הוא הולך על פני כל אורך הדופן. יש כאן דופן 70 סנטימטר, הוא מחצה את הכול. כמה נשאר לך רק שתי דפנות? חצות אחת את השלישי. את השלישי הוא פצע לך. ולכן גם בזה... זאת אומרת, מהדופן עד הסכך צריך שיהיה תוך שלושה טפחים. אם יש לך כאן את הענף הזה, ואז מהדופן עד שמתחיל הסכך יש 25 סנטימטר. אם כן יפסד אותה את הדופן. נשאר לך רק שניים. השניים האלה, אין בהם סוכה. ולכן מראש, לפני שאדם מתכנן לבנת סוכה בגינה, תסתכל מה למעלה. אם יש מלמעלה מליננו חבלי הכביסה, מחלוקת בין הבך והמגן אברהם, ורוב הפסקים הלכו כדעת המגן אברהם שאין לבוד לחומרה. ולכן אין בזה בעיה, לא צריך לחתוך את החבלים, הוא יכול להשאיר אותם. הוא יכול להשאיר אותם ולשב לתחתיהם. אותו גם לשבת דרך התחילה, זה לא פוסם את הסוכה הזו, אפילו אם נותנים כביסה. אלא אם כן נותנים שם כביסה ארוכה. נכון, אין בעיה. תמיכה, סדין, זה הולך באלכסון יותר משלושה-ארבעה טפחים, אז יש בעיה. אבל אם זה פחות משלושה טפחים, אין בעיה. בדרך כלל אנחנו הדתיים לא מכבסים לא סדין ולא... אסור לעשות את המלאכה הזו, לכבס בכל המועד. אלא מה כן מכבסים? בגדי תינוקות. המכנסיים של התינוק אין בזה שלושה טפחים. המכנסיים, פולצה, כל הפגנים שלהם בדרך כלל קטנים יותר, ואין בהם שלושה טפחים, ולכן אין בעיה. עם כל הכבודיים ככה בחבלים. כשר. אפילו הכי, הסוכה כשרה. אם האדם הזה ראה שיש לו בעיה עם העץ, הלך וחתך את העץ. עץ רק מותר לחתוך. אז לא חתך את המטפס, את העץ הזה, והוא אומר לך עכשיו כל מה שיש הכל כשר. זה לא כשר, כי התורה אמרה חג הסוכות תעשה. תעשה ולא מנעשוי, ולכן מרן אומר צריך שינענעו שיגביע כל אחד לבדו ומניחו, וחוזר ומגביע חברו ומניחו, וימלא פיצולן משום תעשה ולא מנעשוי. ולכן צריך, כמו שאמרנו, לנענע את זה, אם ינענע את זה כן, הלאה וכי לא. מה שכתוב במרן מלך? מנענע אחד אחד, תעשה אחד אחד, ונראה הוא לוקח את השולים. יש לך כוח להרים את הכול ביחד, זה בסדר, אין בעיה. הכוונה היא שלא מספיק חלק. לא מספיק שינענע, זה הכוונה, אבל אם אתה יכול להרים את הכול, סוכר לא גדולה, סוכר קטנה. סוכר הסוכר כולה, היא 70 על 70. אז נראה לי גם אז כך ולא כזה. כמה זה נענע? נענע שחור יהיה באוויר? טפח. טפח. באוויר כולו ש... טפח, הרים אותו, טפח מספיק, זהו. לא, אבל לא. הרפתי מהצד הזה טפח, אבל מהצד שלו עד שוכב על ה... עכשיו מתאחרים אותו ולהעביר את ה... כן, כוח הלשון, אין נענעו שיגדיר כל אחד עבדו. אבל אז כולו אותו, מה ש... כן, כן. מה שאני מזיז אותו קצת, היה לי עץ מטפס. היה לי עץ מטפס, וזה נותן לי צל על הסוכר. כדי שיהיה לי סוכר כשרה, חותכתי את העץ מטפס. עכשיו זה לא מחובר. אבל זה פצוע עדיין משום תעשויות בלומים העשרה. צריך למנה את ה... אפשר ללכת למנה. זה מה אם ממש בזבזים? לא צריך... גם, בסדר, כל העננה. כל העננה. כן, כל העננה. פעם חלק שלנו חלק פה, לא צריך ללכת, לא בבת אחת. נכון, לא בבת אחת. אלא גם, בזה אחר זה, גם כן הדבר יכול להועיל. אם הרב, אם הרבה הענף הזה ארוך, ירים מכאן חצי, אחרי זה, ויחד שיש להם את החצי. כן, גם כן יורד. כן, כן. זה לא כמו מקרה שצריך לטבל בבת אחת. לא, לא, לא. כאן זה מועיל. כאן זה נקרא פאס, ולכן אין בעיה. יש בחוץ לארץ בעיה עם הגשם. אצלנו הוא בדרך כלל יבש. בעיתים נדירות יורד גשם, אבל שם, בצפון אירופה, צפון אמריקה, כבר יש הרבה גשם. כדי להגן על הסוכה מהגשם, רוב רובם של היהודים שם בונים את הסוכה בצורה כזו. יש גגון מעל זה. ברגע שיש גשם, הגגון פתוח. אין גשם, הם מעלים את הגגון. אומר הרמ״ה, מעתיק את דברי הגאות השירי, שמותר מלכתחילה לברך על סוכה כזו. זה לא מקרה תעשו ולא מנעצו. למה? כעת אז ככה אני עשיתי במו ידיי. מה שהיה מעל זה, הגגון זה דבר צדדי, חיצוני, שאינו פוסל את הסוכה, אלא מותר בלכתחילה לברך ולשבת באותה הסוכה, וככה ההלכה למעשה. כן, אם הניילון יהיה עדין אותו דבר? בדיוק אותו דבר. העשירים עושים את הגגון. העניים, יש להם את הנוילון. אין להם כסף לעשות גגון, אז הם פורסים ניילון, ורגע שהגשם נחזיק, אז הם מוציאים את הניילות. תגידו, עכשיו אני צריך לנענע? לא, לא צריך לנענע, כי בשעה ששם את עסק כך, הוא שם את זה במו ידו, ולכן אין שום בעיה בזה. אבל עכשיו עוד שאלה, לחוץ ללכת שיורד גשם, זה לא כמו שנקרא, כשהוא יורד גשם, צריכים לצאת מהסוכה, ולא נראה כמו של גשם, כאילו אחוז וחוב, אז הוא גם מוציא את הרוצפה. אבל חוץ ללכת, מה אומרים היהודים שם עכשיו? משיב הרוח ומוריד את הגשם או מוריד את העל? מה הם אומרים? לפי דבר אחד צריכים להגיד כבר משיב הרוח, את זמן הגשם. אין הבדל. גם אם אומרים מוריד את העל, וגם שם מי שיגיד משיב הרוח, אכלו את זה. אין הבדל. ולכן גם שם גשם בחג סימן קללה, משל העבד שמזוהה כוס לאדונו, שסך את זה על פנה ואיפשהו בשימושך, גם שם יש בדיוק אותם הכללים, אם יורד גשם, חייב לצאת מהסוכה, אסור לו להנשיך ולשבת. מה יהודי שיושב בכותל? אז פתאום, פתאום, אי אפשר לשבת, אתה אומר כל הזמן, 24 שעות, יורד. לגבי מוריד את העל, מה זאת אומרת למוריד את העל? כן, מוריד את העל, זהו, אין הבדל. אומרים כל השנה, שם, אם הגשם בחורף הוא טוב, אז להגיד בחורף. הרי במקומות, במדינות שבחורף הגשם הוא לא טוב, זה היה גשם בשלג מרנץ אמרת? גשם שולג ז אינך מבחינה זאת, אין הבדל. ולכן, ברוב המדינות בעולם למעשה אומרים כמונו, בחורף נשיב הרוח, בקיץ מוריד אותן. באזור דרום אמריקה, שנה החורף שלהם, הפוך משולנו. כעת אנחנו גומרים את הקיץ, הם גומרים את החורף. אז הם אומרים כל השנה מוריד אותן. אדם שיש לו גגון של רעפים יכול להסתיר את הרעפים ולהניח במקום הרעפים סכך, ויש לו סוכה כשרה מלכתחילה. אף על פי שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם, אפילו הכי כשרה מלכתחילה, אין בזה שום חשד. ומה העצים הדקים עליהם, אצלך? לא. הם מעמיד. העצים האלה הם היו מעמיד של הרעפים. עכשיו, במקום שזה מעמיד את הרעפים, אם זה מעמיד יתעסק כך, האם זה מותר? או האם מותר? הרי מרן במעמיד חושש בלכתחילה. מרן נקמן בסימן תרכ״ת, תרל״מ, מרן תוסק לחומרה בדין מעמיד. הסיבה הכי, מעמיד אסור גזירה שמא ייסכך בו. זה גזירה. כאן אצלנו מרן אומר שמותר בלכתחילה אפילו לשבת תחת העצים עצמם, ואין בזה שום איסור. והסיבה היא כיוון שעשה מעשה והוא הסיר את הרעפים לשם צל, כאילו עשה מעשה בגוף העצים. כמו שאמרנו בסעיף הקודם, כשהוא מנענע זה טוב, כאן, בהסרת הרעפים, כאילו עשה מעשה, ולכן כשהוא שם מעל זה את כך, ואז יהיה רשאי לכתחילה לשבת שם. היום יש עצים דומים לזה, מה שנקרא פרגולה. בפרגולה הדבר חל יותר. יש לי רק קורות. הפרגולה שאני מדבר, רק קורות בלבד. קורות אלה עשו אותם מעיקרם לכתחילה לשם צל, ולכן אתה שם עליהם סכך, ומותר לכתחילה לשבת מתחתיו. אבל העשירים שעושים את הפרגולה הם לא מסתפקים רק בקורות, אלא הם שמים גם פלטות. כל פלטה היא מטר על מטר. כמו העצים ששמים ליד עזרת נשים, בדיוק רשת כזו, מעין ויש גם, יש את זה גם ביד דין, נכון. הפרגולה הזו, לדעת רוב ככל חכמי דורנו, פסולה מי שמברך שם להישאר בסוכה אסור לענות אחריו אמן. למה? כיוון שזה מחובר על ידי בורגים, על ידי דבק, והמגן אברהם אומר בדעת מרן שאסור להעמיד בדבר שהוא עצמו פסול לסכך בו. הרי המסמירים עשויים מתכת, זה לא מהצומח. התורה אמרה חג הסוכות תעשה לך בהוספך מגורנך ומיקבך. מפסולת גורן ויקב אתה יכול לעשות סוכה, ולא מהמתכת שאינה צומחת. כאן, בלעדי הדבק והמסמירים, העיתים האלה עלולים לעוף ברוח. נמצא מה כל המעמיד כאן. המעמיד הוא המסמיר והדבק. זה כיוון שאנחנו חוששים לדעת מרן שמעמיד זה אסור, ולכן אין היתר לבוא ולהשתמש לסכך באותה הפרגולה, אלא העצה היא פשוטה. תפרק את הפלטה, תעשה מזה דפנות. את הברגולה הזו, הליבה דקול עלמא, אפשר לעשות דפנות. לעשות מזה אסכך, כמו שאמרתי, תעת רוב ככל החכמים לאסור. אבל לשים על זה אסכך, זה מאמין. אני אצטט לכם את הדברים שדנו בנושא הזה ופסלו. ספר קובץ תשובות סימן ס׳ ג', ספר של הרב אלישיב, הוא כותב שאסור. כך דעת הרב אוירבך, הוא בא בספר הסוכה, עמוד תמ״ט, נתיבות אור, ברכת יוסף, אמרי יושר, ואז נדברו שבט הלוי, כל אלה פוסלים את הפרגולה. ולכן אדם ירא שמיים, היזהר כדי שלא יבוא לידי ספק ברכה לבטלה. אז מה אצלנו? רק להטיף על זה פח יותר? לא יעזור. מה? על הפרגולה לטיף על חגים? לא יעזור. למה? זה מעמיד, אבל זה מעמיד כמו פרשנים. אמרתי קודם, יש שני סוגים. יש סוג פרגולה של העניים. זה רק קורות. שתי קורות כאן, שתיים כאן. אתה שם עליהם הרבה סקח, זה בסדר. בזה אין ויכוח. הליבדי כולה עלמא, כשר. אני מדבר על הפרגולה של העשירים. הרשת. תודה. פרגולה של העשירים, אם אתה רוצה לראות, תלך ליסדים. היסדים לא עשירים, אני לא אציע עליהם שם רע חלילה, אבל הפרגולה שלהם היא כמו של העשירים. תלך לשם, תראה. זה נותן צל של 80%. זאת אומרת, החורים שבאמצע, זה צפוף מאוד, החורים שבאמצע הם מעט מאוד, החורים הם רק 20%. ואז, אפילו אם תשים הרבה סקח, אני אביא 10 טון סקח ואני אשים על זה, זה לא יעזור כלום. למה? יש כאן, צילתם מרובע מחמתם, מהסקח הפסול, מהפרגולה. אז ממילא, מה שתשים על זה סקח כשר, זה לא יעזור. בדיוק בדוגמה הפוכה ממה שלמדנו קודם, כשבא ענף של העץ מלמעלה, אמרנו זה פוסל. כאן זה מלמטה, עוד יותר גרוע. זאת אומרת, הבעיה היא כאן מצד הסל, אבל אם היו חורים רכבים, לא הייתה שום בעיה. אם אני אזמין פרגולה עם חורים רחבים, שיש שם רק 20% אצל 100 חורים, אז אין בעיה, בתנאי. אין בעיה, בתנאי שתשים הרבה סקח. שהסקח שתשים, גם בלעדי הפרגולה, הוא לבדו ייתן 51% צל. אבל לפעמים זה מזייף. למה? יש לו בפרגולה 30% צל. הוא שם סקח עוד 40%, ביחד יש 70%, אז זה בסדר. אבל אם לא היה פרגולה, יש לו רק 40%. חמתם מרובע מצילתם, זה פסול. ולכן, מן הראוי שידייק, אם באמת הפרגולה היא, כמו שאמרתי, לא צפופה, אלא החורים רחבים שם הרבה, והוא שם הרבה סקח, יש מקום להטיל. אבל רוב האנשים, מה שאני ראיתי, פרגולות, אצל רוב האנשים צילתם מרובה מחמתם מחמת הפרגולה, ולכן ניסחתי, אמרתי, שמי שיברך שם נכנס בספק ברכה לבטלה. אז בעתים יש לי את השלט של החוקה משנה שעברה, קרשים. אז אני יכול לומר, אני אשים עליו את הערכה, וזה לא יכול. פשוט, כן. אדבע דקולה, אלמא אין לי שום בעיה. מרן דן בנושא המחצלת לקמאן וסימן תרכט, סעיף וו. ומרן אומר שאנחנו מסתכלים, היצרן והצרכן, אם שניהם גם יחד התכוונו שעשיית המחצלת תהיה רק לשם כך, אין בעיה. יש עוד אפשרות שאדם יעשה מחצלת כדי לשבת על זה. בחורף, קר מאוד. יש לך תינוקות, ואתה לא רוצה שהתינוק יהיה חולה. אז מה עושים אנשים חכמים? שמים בבית מחצלת, ואז אפילו אם הילד זוכר על הרצפה, הוא לא מתקרר. אז אם עשו את המחצלת הזו לשכיבה, ממילא זה פסול. מרן אומר, אם היא קטנה, סתמה עומדת לשכיבה ומקבלת טומאה, ואין מסככין בה, אלא אם כן עשאה לסיכוך. אז שם במחצלת יש את הבעיה מצד עשה לזה או לשם זה. בפרגולה לא עושים את זה בשביל לשכיבה. אף אחד לא שוכב על הפרגולה, אלא כמו שאמרתי, בפרגולה יש בעיה אחרת. יש כאן גזירת תקרה, גזירת נסרים, ולכן הדבר אסור. מצד החוטים, לפי דעת ספר בית השואבה, לפי דברי הרטבע, הוא כותב להתיר. והסיבה היא, מרן כותב בסימן תרכט סעיף ה' שאם אדם מסכך בחבלים של פשתן פסולה, אבל הפיסול הוא רק מדרבנן, כיוון שהשתנה צורתו, אבל סוף סוף החבל הזה הוא מהצומח, מהתורה הוא כן בסדר. מה אתה אומר? זה מעמיד לי את העצים, זה מחבר לי את כולם, אז תגיד גזירה של מעמיד. כאן המעמיד הזה הוא יותר קל מהמסמר. המסמר הוא בכלל לא צומח, הוא פסול לסיכוך מדאורייתא. אבל כאן אין מקום לגזור. אומר הרטבע, מה אתה גוזר? שמא יבוא להסתכך בחוט. גם אם הוא הסתכך בחוט, זה לא פסול מן התורה אלא מדרבנן, כי זה מהצומח. בגזירה לגזירה, לא גזירי נעל. זו הטענה של הרטבע. מעתיק אותו בסידור בית השואבה ועוד, ולכן יש מקום להקל יותר שם. אבל כאן אצלנו, הדבק היום הוא עשוי מפלסטיק, מחומר סינתטי. המסמרים עדיין לא מעט צומח, ולכן... יש לנו עצמך עץ. היום הם עובדים על הסמרי עץ הרבה. כן, נכון. אבל את הפרגולה לא עושים עם מסמרי עץ. אם ראית מימיך מה זה פרגולה, הם רוצים למען יעמוד ימים רבים. היצרן לא רוצה שתבוא אליו בכל שעתיים, משבר לי בוא תתקן לי. הם שמים בורגים ארוכים. בורגים, הם מכניסים אותם בכוונה באלכסון. הם נשטחים בתוך הקיר. הם נשטחים בתוך הקיר, אם אפשר. הם עושים אותם מדק איתי ותה ודק. ולכן, מן הראוי שהאדם ירא שמיים יהיה זהיר, ולא יאכל בסוכה כזו. לכתחילה מחסלת. כן, כן. אם הוא יודע, בוודאי שעשו אותה לשם כך, הוא יוכל להשתמש בה במחסלת הזו גם בלכתחילה. איך מת הזה שמוכר? זה לא מסתבר, זה תשובה. איך? קיינס. קיינס מותר. זה לא אוהב לשקילה בכלל. נכון. יש תשובה בכל כך תשובות שם, בסימן סמיח, והוא כותב שמותר, שאפשר לסקר לך תחילה באותם הקנים, אין שום בעיה בהם. אמרנו, טעם אחד בגלל מעמיד. יש עוד טעם שני כדי לפסול את הפרגולה. הטעם השני הוא כך. חכמים, גזרו על נסרים. יש לי עץ. אליבדי כולי עלמא, העץ הזה, עץ נטו, בלי שום תערובת, אבל רוחב העץ הזה, תלתות של 30-40 סנטימטר. אדם שיש לו גגון של רעפים יכול להסיר את הרעפים ולהניח במקום הרעפים סכך, ויש לו סוכה כשרה בלכתחילה. אף על פי שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם, אפילו אחי כשרה לכתחילה אין בזה שום חשדה. אתה יודע, הייתם לדקים עליהם אז ככה? לא. הם מעמיד. העצים האלה הם היו מעמיד של הרעפים. עכשיו, במקום שזה מעמיד את הרעפים, זה מעמיד את הסכך. האם זה מותר? או האם מותר? הרי מרן במעמיד חושש מלכתחילה. מרן יקמן מסימן תר כ״ט תר ל״מ, מרן תוסק לחומרה בדין מעמיד. מעמיד אסור גזירה שמא יסכך בו. זה גזירה. כאן אצלנו מרן אומר שמותר בלכתחילה אפילו לשבת תחת העצים עצמם ואין בזה שום איסור. והסיבה היא, כיוון שעשה מעשה והוא הסיר את הרעפים לשם צל, כאילו עשה מעשה בגוף העצים. כמו שאמרנו בסעיף הקודם, כשהוא מנענע זה טוב, כאן בהסתרת הרעפים, כאילו עשה מעשה ולכן כשהוא שם מעל זה סכך ואז יהיה רשאי לכתחילה לשבת שם. היום יש עצים דומים לזה, מה שנקרא פרגולה. בפרגולה הדבר חל יותר. יש לי רק קורות, הפרגולה שאני מדבר, רק קורות בלבד. קורות אלה עשו אותם מעיקרם מלכתחילה לשם צל ולכן אתה שם עליהם סכך ומותר לכתחילה לשבת מתחתיו. אבל העשירים שעושים את הפרגולה הם לא מסתפקים רק בקורות, אלא הם שמים גם פלטות. כל פלטה היא מטר על מטר. כמו העצים ששמים ליד עזרת נשים, בדיוק רשת כזו, מעין זה יש גם, כן, יש את זה גם ביד, נכון. הפרגולה הזו, לדעת רוב ככל חכמי דורנו, פסולה. מי שמברך שם להישב בסוכה, אסור לענות אחריו אמן. למה? כיוון שזה מחובר על ידי בורגים, על ידי דבק, והמגן אברהם אומר, בדעת מרן, שאסור להעמיד בדבר שהוא עצמו פסול לסכך בו. הרי המסמירים עשויים מתכת, זה לא מהצומח. התורה אמרה, חג הסוכות תעשה לך באוספך מגורנך ומיקבך. מפסולת גורן ויקב אתה יכול לעשות סוכר, ולא מהמתכת שאינה צומחת. כאן, בלעדי הדבק והמסמירים, העצים האלה עלולים לעוף ברוח. נמצא מה כל המעמיד כאן? המעמיד הוא המסמיר והדבק. זה קבע שאנחנו חוששים לדעת מרן, שמעמיד זה אסור, ולכן אין היתר לבוא ולהשתמש לסכך באותה הפרגולה. אלא העצה היא פשוטה, תפרק את הפלטה, תעשה מזה דפנות. את הפרגולה הזו, הליבא דקול עלמא, אפשר לעשות דפנות. לעשות מזה סכך, כמו שאמרתי, תעת רוב ככל החכמים לאסור. לשים על זה סכך, זה מעמיד. אני אצטט לכם את הספרים שדנו בנושא הזה ופסלו. ספר קובץ תשובות, סימן סג', ספר של הרב אלישיב, הוא כותב שאסור. כך דעת הרב אוירבך, הוא בא בספר הסוכה, עמוד תמ״ט, נתיבות אור, ברכת יוסף, אימרי יושר, אז נדברו שבט הלוי. כל אלה פוסלים את הפרגולה. ולכן, אדם מר השמיים, ניזהר כדי שלא יבוא לידי ספק ברכה לבטלה. אז מה הייתם? רק לשים על זה סכך וזהו? לא יעזור. מה? על הפרגולה נשים סכך רגיל? לא יעזור. לא יעזור. זה מעמיד, אבל זה מעמיד. זה כמו פרשנים. אמרתי קודם, יש שני סוגים. יש סוג פרגולה של העניים. זה רק קורות. שתי קורות כאן, שתיים כאן. אתה שם עליהם הרבה סכח, זה בסדר. בזה אין ויכוח. חליבדי כולה עלמא, כשר. אני מדבר על הפרגולה של העשירים, הרשת. תודה. הפרגולה של העשירים, אם אתה רוצה לראות, תלך ליזדים. היזדים לא עשירים, אני לא אציע עליהם שם רע חלילה, אבל הפרגולה שלהם היא כמו של העשירים. תלך לשם, תראה. זה נותן צל של 80%. זאת אומרת, החורים שבאמצע זה צפוף מאוד, החורים שבאמצע הם מעט מאוד, החורים הם רק 20%. ואז, אפילו אם תשים הרבה סכח, אני אביא 10 טון סכח ואני אשים על זה, זה לא יעזור כלום. למה? יש כאן צילתה מרובה מחמתה מהסכח הפסול, מהפרגולה. אז ממילא, מה שתשים על זה סכח כשר, זה לא יעזור. בדיוק בדוגמה הפוכה ממה שלמדנו קודם, כשבא ענף של העץ מלמעלה, אמרנו, זה פוסל. כאן זה מלמטה, עוד יותר גרוע. זאת אומרת, אתה בא אליי כאן מתעודת צל. אבל אם היו חורים רחבים, לא הייתה שום בעיה. אם אני אזמין פרגולה עם חורים רחבים, שיש שם רק 20% צל מהחורים, אז אין בעיה, בתנאי. אין בעיה, בתנאי שתשים הרבה סכח. אז כך שתשים, גם בלעדי הפרגולה הוא לבדו ייתן 51% צל. אבל לפעמים זה מזייף. למה? יש לו בפרגולה 30%. הוא שם סכח עוד 40%. ביחד יש 70%. אז זה בסדר. אבל אם לא הייתה פרגולה שרק 40%. חמתה מרובה מצילה אותה, זה פסול. ולכן מן הראוי שידייק. אם באמת הפרגולה היא, כמו שאמרתי, לא צפופה, אלא החורים רחבים שם הרבה. והוא שם הרבה סכח, יש מקום להתאים. אבל רוב האנשים, מה שאני ראיתי, פרגולות, אצל רוב האנשים צילתה מרובה מחמתה מחמת הפרגולה. ולכן ניסחתי, אמרתי שמי שיברך שם נכנס בספק ברכה לבטלה. אז בעת אם יש לי את השלט של החוקה משנה שעברה, קרשים, אז אני יכול לדבר על זה? אני רוצה להוציא עליו את ההרכב הזה. פשוט, כן. אלוהד הכולה, אין לי שום בעיה. אני מדבר על מחצלת. מרן דן בנושא המחצלת לקמאן וסימן תרכט הו. ומרן אומר שאנחנו מסתכלים, היצרן והצרכן, אם שניהם גם יחד התכוונו שעשיית המחצלת תהיה רק לשם כך, אין בעיה. יש עוד אפשרות שאדם יעשה מחצלת כדי לשבת על זה. בחורף, קר מאוד. יש לך תינוקות, אתה לא רוצה שהתינוק יהיה חולה. אז מה עושים אנשים חכמים? שמים בבית מחצלת, ואז אפילו אם הילד זוכר על הרצפה, הוא לא מתקרר. אז אם עשו את המחצלת הזו לשכיבה, ממילא זה פסול. מרן אומר, אם היא קטנה, טמא עומדת לשכיבה ומקבלת טומאה, ואין מסככין בה, אלא אם כן עשאה לסיכוך. אז שם במחצלת יש את הבעיה מצד עשה לזה או לשם זה. הפרגולה לא עושים את זה בשביל לשכיבה. אף אחד לא שוכב על הפרגולה, אלא כמו שאמרתי, בפרגולה יש בעיה אחרת, יש כאן גזירת תקרה, גזירת מסרים, ולכן הדבר עשור. מצד החוטים, לפי דעת ספר בית השואבה, על-פי דברי הרטבע, הוא כותב להתיר. והסיבה היא, מרן כותב בסימן תרכט סעיף ה' שאם אדם מסכך בחבלים של פשתן פסולה, אבל הפיסול הוא רק מדרבנן, כיוון שהשתנה צורתו, אבל סוף סוף החבל הזה הוא מהצומח, מהתורה הוא כן בסדר. מה אתה אומר? זה מעמיד לי את העצים, זה מחבר לי את כולם, אז תגיד גזירה של מעמיד. כאן המעמיד הזה הוא יותר קל מהמסמר. המסמר הוא בכלל לא צומח, הוא פסול לסיכוך מדאורייתא. אבל כאן אין מקום לגזור. אומר הרטבע, מה אתה גוזר? שמא יבוא להסתכך בחוט. גם אם הוא מסתכך בחוט, זה לא פסול מן התורה, אלא מדרבנן, כי זה מהצומח. וגזירה לגזירה, דוגל זו הטענה של הרטבע. מעתיק אותו בסידור בית השואבה ועוד, ולכן יש מקום להקל יותר שם. אבל כאן אצלנו הדבק היום עשוי מקלאסטיק, מחומר סינתטי. המסמרים עדיין לא מהצומח, ולכן... יש מסמרת, היום אנחנו עובדים על מסמרי עץ הרבה, כל הדברים האלה. נכון, אבל את הפרגולה לא עושים עם מסמרי עץ. אם ראית מימיך מה זה פרגולה, הם רוצים למען יעמוד ימים רבים. היצרן לא רוצה שתבוא אליו בכל שעתיים, משבר לי בוא תתקן לי. הם שמים בורגים ארוכים. בורגים, הם מכניסים אותם בכוונה באלכסון. הם משטחים בתוך הקיר. הם משטחים בתוך הקיר, אם אפשר. הם עושים אותם מדק לתה ותה ודק. ולכן, מן הראוי שהאדם ירא שמיים יהיה זהיר ולא יאכל בסוכה כזו. לכתחילה מחצלת. כן, כן. אם הוא יודע, בוודאי שעשו אותה לשם כך, יוכל להשתמש בה במחצלת הזו גם בלכתחילה. איך? קיינס מותר. אין. נכון. יש תשובה בקובץ תשובות שם, בסימן סמוך ב', והוא כותב שמותר, שאפשר לסתכל לכתחילה באותם הקנים, אין שום בעיה בהם. אמרנו, טעם אחד בגלל מעמיד. יש עוד טעם שני כדי לפסול את הפרגולה. הטעם השני הוא כך. חכמים גזרו על נסרים. יש לי עץ. אליבדקו לעלמא, העץ הזה, עץ נטו, בלי שום תערובת, אבל רוחב העץ הזה, קלטות של 30-40 סנטימטר רוחב. והמשנה אומרת שאסור לי לשתות בזה. אומנם מהתורה זה כשר, זה מהצומח. מדרבנן חכמים אסור. למה? מה הטעם של גזירת חכמים? היום אנחנו בונים את התקרה בטון מזוין. בזמנם כל התקרות היו בנויות מעש. היו לוקחים קורות, שמים את הקורות האלה על הכותלים ובונים את התקרה. אז אם האדם הזה יבוא וישכך בנסרים גזירה, שמע, יושב בתוך הבית. הוא יגיד, פה יש קורות כאלה ופה יש קורות כאלה, מה לי כאן, מה לי כאן. הוא לא יגיד שכאן זה דירת ערעי, זה סוכה וזה דירת קבע. ולכן המשנה אסרה לשכך בנסרים. מראנה העתיק את זה לכמן תרכ״ט סעיף יח׳. וכן אסורו לשכך בנסרים שרוחבן ארבעה. אפילו הפחן על צידן שאין בהן ארבעה. ואין ברוחבן ארבעה אפילו אחי. וכתחילה אסור. ונהגו שלא לשכך בהן כלל. זה הטעם. ארבעה צפחים. כן. עכשיו, מה תגיד לי? הפרגולה כאן זה לא עץ רחב. כאן מראנה מדבר בעץ רחב. כאן זה לא רחב. אבל מראנה עומד נהגו שלא להסתכך בהן כלל. אפילו אם זה לא רחב ארבעה. זאת ועוד. מדברי הרשב״א והר״ן אנחנו לומדים מתי העץ הוא טוב כשכל העץ עומד בפני עצמו. אם הוא מחבר את כולם, אני עושה פלטה של מטר על מטר, כמו שעושים בפרגולה, בזה יש מקום לפסול. אני מצטט את הלשון. כיוון שהנסרים תקועים במסמרים, הרי כל הנסרים כנסר אחד דמה. זאת אומרת, כאילו זה נסר אחד של מטר על מטר, ויש בהם גזרה תקרה. כל מי שיודע מה זה הפרגולה, היצרן לא מביא לך לבית עצים קטנים שתחבר אותם. לא. הם מביאים לך קורות ופלטות. כל פלטה מטר על מטר. שם בבית החרושת כבר הם חיברו ושמו את כל הקרשים. כיוון שכולם מחוברים עם הבורגים, אז הפלטה הזו כולה נקראת, כמו שאמרנו, נסר אחד. ובנסר אחד שיש בו יותר מארבעה טפחים, הלבדיקו לעלמא, זה פסול. ואין הבדלים בנסרים האלה יש חור או שאין חור, זה עדיין לא יצא מגזרת נסר, ולכן זה פסול גם בדיעבד. זה הטעם השני לפסול. כן, מה שואל? במחצלת. זה שייך לגזרה הזו? במחצלת לא? לא שייך. המחצלת, אתה מקפל אותה. איך היו בונים את הבית? האם היו בונים את הבית במחצלת? לא. הגזרה של חכמים בנסרים, היינו קורות, אבל לא במחצלת. קללתם מנחה? כן. אז בשש וחצי ערבית. כן? שש וחצי ערבית. אפשר, אפשר כן. תחזור עוד הפעם, מלכיאל שבא אחר כך, אין בעיה. אם אני רגיל קבוע, זה... אז פתור, תלך. לחיים טובים ולשלום, כן? לא נחייב אותך לשבת כאן. לא, מצד נדל, עשו... לא שרגיל קבוע, יש לי... מצד מנהג, נכון. מנהג טוב, נכון. טוב. יש עוד טעם להחמיר מה שאמרנו קודם, על פי דברי הבא, שיש לבוד לחומרה, ולכן מן הראוי להיזהר בדבר. כן. רגע, רבי, רבי, למה אנחנו מגיעים לפמנת את התרת מודרים גם בכל נדרי וגם ב... אולי בבוקר הוא אמר מה שאמר, והספיק בינתיים להוסיף עוד איזה נדר, עוד משהו, או שההתרה בבוקר לא הייתה טובה, היה בה איזה פגם. אנחנו חוששים. כדי שיהיה בוודאי דבר טוב, הליבדי כולה עלמא, אתה חוזר עוד פעם בלילה, קל נדרי, נדראנא לנדרי, שרנא לא ישרי, כל העולם. למה אין שם, הרי בתרת נדרים שאנחנו עושים כמו שעשינו בערב ראש השנה, יש קבוצה של חמישים-שישים מתירים, אבל בכל נדרי אין מישהו שמתיר, כולם אומרים ביחד. הטור שואל את השאלה הזו בסימן תרשי ט', הוא שואל איך זה מועיל. והמסקנה היא, כיוון שאומרים את זה כולנו ביחד, עכשיו אני אומר לא רק לעצמי, אני אומר גם בשביל האחרים. אז כשאומרים את זה עשרה ביחד, הוא אומר את זה גם בשביל האחרים, אז זה מועיל, כל מה שאומרים העשרה מועיל לאחרים. זה מועיל גם לעצמם, כי העשרה האחרים אמרו גם להם, ולכן זה מועיל, יוצאים בזה ידי חברים. כן. אם זה לגבי נידוי בחלום שצריך מניין, אז צריך מהם אלאי את המספר הזה. אבל באתרה רגילה מספיק שלושה, לא צריך את העשרה. אנחנו חוששים, אולי היה באיזה אחד החלומות שלו, אולי נידעו אותו בחלום, ולכן אנחנו מצליחים לחומרה בהתרה עשרה. אבל גם זה חומרה זה לא דיוני. לא חייב להגיד את הקטע הראשון, אבל את הקטע האחרון כן. יש לך שני קטעים וכאן נדרה. קטע אחד, התרה על מה שעבר. משנה תשס עד סא, אבל יש שם עוד קטע, החצי השני, על העתיד. ומיום הכיפורים הזה, תשס א', עד יום הכיפורים שיבוא עלינו לשלום, עד תשס ב'. על הכל אתה אומר, נדרה נא לנדרה, שבועה נא לשבועי, אתה מתנה ואומר שאתה לא מעוניין. אתה יכול להפר נדב שלנו ובעל העולם? הגמרא אומרת שאדם יכול להתנות. כמו שאני מוכר לך קרקע, אני מתנה, עושה איתך תנאי, גם פה, אני מבטל את הנדרים האלה, וכשאני אשכח מהעניין הזה, אני אדור, אז באמת התנאי, מה שהתנאתי, מסירת המודעה הזו מועילה מראש, מועילה למפרע. לכן הבית דין עונים לו, קיבלנו מסירת המודעה. אני רוצה להתחמק, אני לא רוצה למכור לך את השדה, אבל אתה מכריח אותי. אתה בא עם אקדח, אין ברירה, אני מוכר. ויש עצה פשוטה, אני הולך לבית דין ומספר להם כך וכך העניין. אני מוסר מודעה שהמכר הוא לא מכר. אחרי שנה, נהייתי יותר חזק ממך, לקחתי לך את האקדח, כמו שאומרים, אני מביא פסק מהבית דין, הנה, היה כאן מסירת מודעה. חתמנו על החוזה ביום ד' בתשרי, בג' תשרי, יום קודם הייתי בבית דין ומסרתי מודעה, ובזה אני פותר את הבעיה לגמרי מכל וכו'. הוא רוצה להוכיח לבית דין שבאמת זה ככה, איזה יהיה רמיים גבוהו. בסדר, אני מסכים, נכון. צריך באמת להוכיח. צריך שיהיה רגיליים לדבר, בית הדין באמת לא יקבל סתם מסירת מודעה על כל מקח, אלא אם ירצו באמת הוכחה. יש לנו מצווה מן התורה לאכול כזית בליל שבת הבא. בשאר ימי השבוע אין עליך חובה. אם אתה רוצה לאכול להם, אתה חייב לאכול בסוכה. אבל אם האדם הזה לא רוצה לאכול לחם, הוא רוצה לאכול עגבניות, צנון או דבר אחר. יכול לאכול בבית ואינו חיה בסוכה. בלילה הראשון הדין שונה, יש חובה מדאורייתא לאכול כזית לחם בסוכה. רק מה דרשה את זה? גזירה שווה. כמו במצוות מצה בערב תאכלו מצות, בליל טו ניסן. יש חובה לאכול כזית. למדנו גזירה שווה, כאן נאמר בחמישה עשר, ושם נאמר בחמישה עשר, טו טו מחג המצות. כמו ששם יש חובה לאכול לחם, כך הוא עדין גם פה. כמו ששם צריך להמתין את סט הכוכבים. בערב תאכלו מצות, אתה לא יכול לאכול מבעוד יום, כך גם הוא עדין גם פה. זמן סט הכוכבים, ליל חג הסוכות, חמש, שלושים וחמש, לפי שעון חורף. מחרתיים מחליפים את השעון, זה זמן לצאת הכוכבים. אנחנו אומרים בקידוש, לשבת בסוכה. שבת, ביל שבת, יום שבת בבוקר, אתה אומר בקידוש, אתה מסיים, לשבת בסוכה, ואחר כך יושבים ושותים את היין, וממילא אתה מגיע לברכת המוציא, יש לך רק ברכה אחת בלבד. אבל, נפעודה שלישית והלאה כל ימי חול המועד, כן, אין לך קידוש אלא, סך הכל ברכה אחת המוציא. המחלוקת היא האם קודם אומרים, קודם מברכים לשבת בסוכה, או קודם המוציא. יותר מהודר לברך קודם כל לשבת בסוכה, ואחרי זה המוציא. שכח, כבר ברך המוציא לחם מן הארץ, הוא יכול בדאבד לברך לשבת בסוכה, וזה לא נקרא הפסק. כל זה מהעניין, ולכן בדאבד יכול לברך אחר כך. שכח, לא ברך, אלא יתחיל לאכול כבר, אפילו שהוא נזכר באמצע הסעודה, יפסיק רגע, יעמוד, יברך לשבע סוכה, ישב וימשיך לאכול את הלחם, גם בזה עדיין הוא יכול. אבל אם הוא גמר את הסעודה, כשהביאו לו את הגלידה, אז הוא נזכר שהוא לא אמן לשבע סוכה, על הגלידה אי אפשר לברך לשבע סוכה. אבל אם דעתו לאכול עדיין עוד קוויץ הלחם, אין בעיה. אם אדם שכח לברך לשבע סוכה בין הצלה לבין המוציא, בין ברכת המוציא לבין התאימה, אוכל לדבר בברכה. נכון, כן. זה יותר מודע מאשר לחכות לתאימה ולברך חוקה. נכון. מה הרשאה אל פנדרי דן, האם יוצאים ידי חובה בעוגה? כי לגבי מסות, התורה אמרה שצריך לאכול לחם עוני. שבעה ימים תאכל עליו מסות לחם עוני. האם גם פה, או לא. מחלוקת, המסקנה היא, ראוי לאכול לחם ולא עוגה. ולכן, כשאדם הולך לקנות חלות ביום שישי הבא, ישים לב שיקנה חלות ולא עוגות. חלה מתוקה הרי היא עוגה למהדרין. תשאל את היצרן, הוא יגיד לך בארבע עיניים כמה חומר הוא שם בחלה המתוקה. מה זה שומר וחצי מקר? 20% מרגרינה ועוד 20% סוכר. לכן זה יוצא טעים מאוד ומתוק מאוד. זה לא שומר חצי מתוק. לא, זה לא החצי מתוק. חצי מתוק הם שמים 17% סוכר, הם לא שמים 20%. זה תמיד לגמרי זה המוטי? כן, יכול להיות. יכול להיות שבחצי מתוק אולי. אבל החלה המתוקה זה בוודאי מזונות, ולא יוצאים בזה ידי חובה בלילה הראשון. לכן, אל תשלחו את הילדים שיקנו לכם חלות בערב החג. הילדים תמיד אוהבים לקנות דווקא את המתוק. הם מחפשים את החלה המתוקה. הם אוהבים את העוגות האלה. אבל אנחנו, לנו לדידן, כמו שאמרתי, להדר, בפרט שזה ספק דאורייתא, בליל חג הסוכות, שיקנה אך ורק חלה שאינה מתוקה. יש אנשים שמהדרים לעשות חלות בבית. למה נושה עשו מצווה? בתנאי שלא ישימו הרבה סוכר, לא הרבה שמן ולא הרבה מרגרינה, כדי שלא יהיה ספק בברכה. כמה סוכר בעצם עושים בקימפ סוכר? נגיד בקילו... עד 17% סוכר אתה לא מרגיש כמעט את הטעם. הם מרגישים משהו מתוק בקושי. יש לך קילו קמח, שמת 170 גרם סוכר, אתה לא מרגיש את הטעם כמעט. בקושי מרגישים משהו. זה לא הרבה. בכוס כזה יש 200. ואז עדיין אתה לא מרגיש. אבל אם אתה שם יותר מזה, אתה ממלא כוס מלאה, אז כבר מרגישים את הטעם של המתיקות, ואז יש בעיה. כמת גניות, מה המודד? המודד הוא הטעם. תטעם ותראה מה זה. אם זה מתוק, תברך מזונות, אם זה לא מתוק המוציא, כל אחד יטעם בעצמו, זה המודד לפי הטעם. אין לך את ועל המגדניה לפניך שיגיד לך מה זה, איך זה, כמה סוכר וסם. אם הוא נמצא לפניך, תשאל אותו. אם הוא נמצא לפניך, תטעם. אתה טועם, לפי הטעם אתה יודע. אם החבר כבר טעם, אתה עדיין לא ברכת, תשאל אותו. זה מתוק או לא? הוא כבר טעם, הוא אומר לך, לא, זה לא מתוק, תברך עמותי. זה חצי מתוק. אמר לך שזה מתוק, תברך מזונות. חצי מתוק, אפשר לברך עמותי. מה? לא, אבל יש עוד טעם שהוא מתיקוי. אני לא יודע מה אתה לומד חצי מתוק, אני מדבר על חצי מתוק של אנג'ל, אני טעמתי, לא הרגשתי כמעט מתיקות, ישר התחלתי שזה לא חצי מתוק, אני גם, ראית שזה מתוק, יכול להיות, בכל אופן עצה טובה לא לקנות את זה, מלכתחילה לא לקנות, לא חצי ולא רבע, כדי שיהיה לחם גמור, הליבדי כולי עלמא, כדי לא להסתבך. יכול לך שאני אשב בסוכה, נוטה ידים, הכי ידים. אמרנו קודם, אשב בסוכה, ואחרי זה המוציא. בדאבל, למה יותר מהודר? א', הנשים יכולות אז לענות אמן. אתה מתכוון להודקין את אשתך בברכת המוציא על הלחם השלם, אם כבר ברכת המוציא, ואחרי זה אתה מברך עוד ברכה, אולי האישה לא יכולה לענות אמן, כי היא לא חייבת בי להישב בסוכה. זה א', שזו הבעיה הראשונה. בעיה שנייה, גם מצד הפסק לי, בין המוציא לתאימה, אני מכניס להישב בסוכה. אומנם זה נקרא צורך, לדעת רוב הפוסקים זה טוב, אבל המלכה להיכנס לספק. יותר מהודר שתקדים קודם להישב בסוכה, ואחרי זה ברכת המוציא. כמו שאמרנו צורך, גם כי זה לא מתקדים, זה לא רק התחילה, זה בדיעבד. בדיעבד. ולכן אמרנו שמלכתחילה ישתדל להקדים, כדי שלא ייכנס בשום ספק. אם לא הקדים, אז תגיד. כן. עכשיו, למה עדיף? לא עדיף בקידוש. למה לא? כן, ודאי, ברור, ברור שעדיף בקידוש. מה שהם רוצים. ודאי. אבל אנשים לא יכולים לענות היישה. האישה, אם היא לא שותה מהיין, היא כן יכולה לענות. רק אם היא רוצה לשתות מהיין, אז יש לה בעיה. אבל אם לא תשתה מהיין, היא יכולה לענות. אליבד יקול העלמה. שלא תשתה מהיין. הרי אין חולה לשתות מהיין של הקידוש. כל זה אנחנו אומרים, חומרה מצד הדין יכולה גם לענות אמן וגם לטעום מהיין. כל זה, על פי דברי הרקבה, אני מוכר יוסף בפסחים נ״ד. משם יש לנו ראייה ברורה שגם יכולה לענות אמן וגם יכולה לטעום מהיין, ואין בזה חשש. הפסק. הדוגמה של הרטבע ולמוכי יוסף שם היא כך. אני בירכתי בבית הכנסת, בהבדלה, עצי בסמים ומאורע אש. אני חוזר לבית, אומר הרטבע, אתה יכול עוד פעם לברך בשביל האישה, בשביל בני הבית, עוד פעם את הברכות. למרות שאני יצאתי. בשבילם, מה תגיד, זה הפסק בין ברכת בורא פרי הגפן לבין הטעימה? אומר הרטבע, כיוון שסדר ההבדלה הוא כך, לכן אין בזה חשש הפסק. כך הוא מסביר את דברי הגמרא שם בפסחים נ״ד, שרבי היה חוזר וסודרן על הכוס והוציא את בני ביתו. משם תלמד, הוא הדיל גם פה, סדר הקידוש הוא לשבע סוכה. אז גם אם נאמר האישה אינה חייבת בלשבע סוכה, כיוון שזה הסדר לנו, לכן אין בזה חשש הפסק. אין האמן כאן הפסק, וממילא גם יהיה לה היתר לטעום מהיין, כמו שרבינו הקדוש היה טועם מהיין. רבי חנניה בן עקשיה אומרת. אדוני חפץ ימען צדקו, יגדיל קרה ויאדיר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,