הלכות הוצאה ומלבוש בשבת: דין לבישת מעיל ללא שרוולים, הגנת ניילון למגבעת, כפפות חדשות, ופסול ציציות עבודת מכונה ברשות הרבים

- - - לא מוגה! - - -

אני קורא בסימן שינה לאף סעיף ל״ד יוצא אדם בסודר המקופל על כתפיו אף על פי שאין נימה כרוכה לו על אצבעו ואם אין הסודר חופר ראשו ברובו אסור לצאת בו אלא אם כן קשר שני ראשיו למטה מכתפיו זה אם זה שכחתי להודיע התורה בחומש, שמות פרשת ושלח, התורה אומרת לנו שבו איש תחתן אל יצא איש ממקומו, תרשו חכמים אל יוצא אל יוציא. אסור לאדם להוציא חפצים מרשות היחיד לרשות הרבים ולכן אדם שלוקח טלית הוא לא לובש את הטלית אלא הטלית מונחת לא על הכתף בצורה כזו זה דרך מסוי, מי שיוצא עם זה כך לרשות הרבים חייב באיזה צורה יהיה מותר כשהוא פותח את הטלית, פושט את כולה ולובש אותה על הכתפיים והגב, פותח את הכול, בזה הדבר מותר, אבל כשהכול מונח לו על הכתפיים בזה הדבר אסור. תודה. יש מחלוקת בין האחרונים לגבי אדם שלובש את המעיל אבל הוא לא מכניס את השרוולים. ימים כאלה חמים קשה לפעמים לאדם להכניס את השרוולים בידיים. חם לו, הוא מזיע, הוא בירושלים, הוא עוד לא נורא כל כך חמור, אנחנו לא מזהים הרבה, בתל אביב באזור השפלה מזהים הרבה ולכן קשה להם ללבוש את המעיל בצורה מושלומת. האם בשבת מותר ללכת עם המעיל בצורה... הזו, כמו שהדבר מסוי. המסקנה היא, כאן במקומות הללו שיש לנו עירוב טוב יהיה מותר ללכת עם המעיל בצורה הזו. סוף סוף זה מכסה לא רק את הכתפיים אלא זה מכסה גם את כל גבו ולכן הדבר מותר בלכתחילה. לבדים הקשים אסור להביא עם ברשות הרבים ובכרמלית כשהוא מעוטף בהם. אם אינם קשים הרבה אין מותר. כשיורד גשם ואדם רוצה להגן על עצמו מהגשם הוא לא יכול לקחת איזה שטיח להשים על הראש שלו או לקחת איזה מזרון וללכת כך או שהוא ייקח איזה קופסת קרטון להציל את עצמו מהגשם כל זה מסוי. אפילו שהוא מתכוון להציל את עצמו מהגשם ואין כאן איסור מן התורה זו מלאכה שאינה צריכה לגופה אף על פי כן הדבר אסור מידי רבנן. אבל ללבוש שני בגדים זה על גבי זה שני מעילים כדי להציל את עצמו מהגשם וכיוצא בזה כיוון שזה דרך מלבוש בזה אין בעיה זה שמר״ד ממשיך בסעיף ל״ו מותר לצאת בשני מלבושים זה על גבי זה בין לצורכו בין לצורך חברו. מחלוקת בראשונים ראשי מביא שם שני פירושים והראשונים דנו אם שתי חגורות זה על גבי זה אם מותר או לא. מר״ן פוסק להלכה שגם שתי חגורות זה על גבי זה מותר, הרמה המחמיר. כל הוויכוח הוא רק בחגורות אבל בבגדים אחרים הלבדיקו לעלמא מותר. כגון, אחי יצא בלי מעיל. אני לוקח שני מעילים כדי לתת לו מעיל אחד למרות שאני לא צריך את המעיל השני אבל סוף סוף אני לובש את זה, זה דרך מלבוש ולכן הדבר מותר הלבדיקו לעלמא כל הוויכוח הוא בחגורה יש לי חגורה אחת המכנסיים שלי מבודקות הכל בסדר החגורה שלי היא מיותרת ולכן הרמה אוסר בדבר אבל מר״ן אומר סוף סוף גם החגורה נחשבת למלבוש, ואין הגבלה, ילבש שתי זוגות גרביים, שתי גופיות, כל מה שילבש אין שום הגבלה. הגמרא אומרת את זה בדוגמה של שרפה. הבא להצין מפני הדלקה, אסור לו להוציא ביד חבילה, ערימה של בגדים ולצאת, אבל לובש כל מה שיכול ללבוש, עוטף כל מה שיכול לעטוף, מוציא את זה החוצה, מוציא את זה או לרשות הרבים או לבית של חברו, וחוזר ולובש וכולי. יש היתר עד 18 בגדים שם, הוא הדין גם פה אצלנו, אין בזה בעיה של איסור הוצאה. מחלוקת נוספת יש בין האחרונים לגבי הניילון של המגבעת. כשיורד גשם, אם מותר להניח את הניילון על המגבעת או לא, גם בזה המסקנה היא להתיר. במה דברים אמורים? בניילון, בשעוונית, שזה תואם את המידה של המגבעת, ניילון מיוחד. אבל אם זה סתם שקית ניילון, יהיה אסור. במקום שיש עירוב, אין בעיה, אני לא אקפיד עליו. אבל מקום שאין עירוב, צריך יהיה להחמיר בזה. גם חגורה וגם... גם חגורה וגם כתפיות, מותר אין סוג. וגם הרמאי יודע בדבר. הסיבה היא, גם הכתפיות משמשות לו. הרבה פעמים בגלל שחם, קשה לו להישאר עם החגורה. החגורה לוחצת אותו מאוד וחם לו. אז הוא משחרר את החגורה, והכתפיות מועילות לו הרבה. לכן זה לא דומה לדוגמה שיש שתי חגורות, כתפיות וחגורה, שניהם נחוצים. אז בזה גם הרמאי יודע למרן שהדבר מותר בלכתחילה. אני קראתי את סעיף ל״ו. ללבוש צעיף מותר, כך דרכו של הצעיף, אין בעיה בדבר. אני חושב שזה לא רמאי, נכון. ואללה דבר רבי כמונסה, סימן ש״א בהלכות שבת, לשוז כולו פרנד וסרטיר פרנד שבת. לתורה נודית בפרשת בשלח איש תכתב אל יצא איש ממקומו, החכמים אבכן זה פסוק, און גזען אל יוציא, נאבא סרטיר דולה ונאפרן כאילו ידע שוזה וקלקלקל ונאבא סרטיר. פרומי רגזמנט כאילו טלית כי נאבא פיין פוזי סור לדו וכאילו מי און נשאר. שליט יסור אבי קנטלית קום זו סי נו לרשות הרבים, אילה חייב, פרסקסן ספל פעם המלבוש, ספל פעם הבטמון, מי ספל המסוי, ספל מתנו אילן שרז'. סליחה, כתוב שאין כותב. איך הרב אמר לגבי הטלית קום זו סיפור? על הכתב. או ככה, ואם הוא עושה אותו ככה? אפילו אם הוא עושה אותו כמו צייף, כיוון שהוא לא מקיים איזו מצווה עציצית, גם בזה עדיין יהיה אסור. חסם את זה כמו צייף, כמו... שתיים, שתיים ושליטים, גם בזה וגם בזה חסי. דוק, לסל מניח כי סירה פרמיס, סי דה למטר דה מניעה הריאליזיה למצווה דו-ציצית, סי תדיר דה-אטר אנבלופה אבק לטלית. מחלוקת אחרונים, לאחרונים, לפוסקים האחרונים, דיסקיות סינונא לדרוע דה מטר סן ז'אנפילה למונש. הלו, למסקנה, הקונקליסיון הוא ניבוד להלכה ולסביבנות. לזנדרוע הוא נוזבון אין עירוב, ביין אונפה פרוטה סן מונטו דו-סטמאניה, מפיסקי אילרקוב דג'ה לזפול את תולדו. אילפלו. אטור לודרוע מתנן דה פרנדרה, אין טפי, אין מטלה... נו, לא. נו, פרנדרה אין טפי, אין מטלה ואין בועת דה קרטון פור ספורטג'ה וניבוד לה. פלוי, זה אינטרטיסי, זה אינטרטיסי, זה אינטרטיסי, פסקי אינטרטיסי. הוא לא יכול להיות חייב מן התורה, פסקי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה. אילנא לא אינטרסיה טרנספורטלית, ג'י דה רשות הלוטר, אילסאנפלמא אינטרסיה ספורטג'ה. לה פלוי מסרסט אסור מדרבנן. פרקנטר, סקי פרמי זה דה מטר פליז'ר וטמאן לאן שרלוטר, זה לסעיף ל״ו נו לשולחן ערוך, אונפה פרטי דה וטמאן לאן שרלוטר. לסול רזרבי זה דה סנטיור לאן שרלוטר, זאת אין דיסקוסיון אין קוראים לפה של האחרונים, אלא דיסקוסיון לשינות לשולחן ערוך. פרמי זה לרמא המחמיר. זאת אומרת, מטר פרס לרמא, כי מחמיר סורי דה סנטיור, זה נגמור, פרסקוסי דה סנטיור, מסיסטי דברוטל ואין סנטיור, פויסקי שקן אסון נטרא, אלא דפרסה מטרסה מטרסה כמו זה. למקור לא סודינלה, לראשון לא סודינלה, זה למשנה בר שבת, וכלכם קביע סובי סי זפר דה סנטי, אונדי כאילו מאותו דפייר כאילווה סור לוז'י, לא, בר שבת. פלסטיק, כלומר, לנילון, כלומר, סיר ל-שאפו, למשך הוא יפה פה ל-שאפו, יפוז דה פורום ל-שאפו, יפוז דה פורום ל-שאפו, יפה מיוחד פה ל-שאפו, למשך הוא יפה, וזה סמפל מועסק עם פלסטיק, זה תנטרס. חזק ברוך. אני עובר לסעיף ל״ז, מותר לצאת בשבת בבתי ידיים. מרן מדבר על הכפפות שהיו נמצאות בתקופה ההיא, לא היו חמישה אצבעות בתוך הכפפות. הם היו מחוברים, כל האצבעות כולן היו ביד אחד. אולי לאגודל היה פינה, כך היה המודל הישן של הכפפות. החכמים חששו, אולי האדם לזה יבוא עליו יטוש, עזבו, הוא רוצה לחכך, אז הוא יוציא את הכפפה כדי לחכך. ולכן אין היתר לצאת לרשות הרבים במקום שאין עירוב עם אותן הכפפות. בכפפות שלנו, שזה מחולק, יש חמישה אצבעות, זה מופרד יפה, יש הרבה שמקלים יותר. יש סוג חדיש יותר. שבו אליבא דקולה עלמא יהיה הדבר מותר. היום הכפפות החדישות גזורות בראשי האצבעות. ראשי האצבעות אין בהם כלום. כדי שיהיה אפשר לספור כסף או לכתוב ועד אז לא יהיה צריך כל רגע להוציא את הכפפה לכן בכוונה גוזרים את ראשי האצבעות אז אם הוא צריך גם לחכך אז יהיה לו קל מאוד בזה לא תהיה בעיה אליבא דקולה עלמא יהיה מותר. ולכן אדם שרוצה לקנות כפפות אם הוא נמצא במקום שיש שם רשות ערבים גמורה ואין שם עירוב אז ממליצים לו שיקנה את הכפפות הללו כדי שיוכל להלך בהן ולא יבוא לידי חשש, לא יבוא לידי חשש איסור. היוצא בשבת בטלית שאינה מצויצת ואם תופרים אותה זה יהיה טוב? אם יתפור את זה יהיה טוב, כן. שיתפור את זה לשרוול. ואז גם בשעה שהוא שולף את הכפפה זה לא מתנתק ממנו אלא זה מחובר למעיל, לשרוול, רק בזה יהיה הדבר מותר בשרפים. גם בסוג של ההכפפות הראשון? כן. זה שמרן סיים. מרן סיים בסוף הסעיף יש מי שמצריך שיתפרם מערב שבת בבתי ידיים של מלעושיו או שיקשרם בהם בקשר של קיימה יפה. וראוי לחוש את דבריו. אז כמו שאמרתי, כל החומרה הזו בעיקר בכפפות המודל הישן. אבל במודל החדש שראשי האצבעות כולם גזורים וזה נוח מאוד, בזה אין חשש, אין את הגזירה שמא יוציא ויילך עיבם בארבעה עבות ברשות ערבית. אם אין את הגזירה יהיה הדבר מותר אליה בדי כול העם. איך אפשר לעשות איזה דבר כמובן זוכר? אפשר להבטיח את זה? אמרנו שאפשר, אבל עדיף במקום לקשור סתם, עדיף שזה יהיה לשונית של החגורה. אם זה לשונית של החגורה חלק מהבגד, וזה דיברתי כול העם, מה יהיה הדבר מותר בשופי. היוצא מטלית שאינה מצויצת כהלכתה חייה. אנחנו יוצאים עם טלית. קטן עם טלית גדול, גם במקום שאין עירוב לכל הדעות, הדבר מותר לכתחילה. אבל אם הטלית נפסלה, שני חוטים נקרעו והטלית פסולה, טלית כזו אסור לצאת עימה לרשות הרבים. הגמרא אומרת שחייב מן התורה. ההסבר הראשון, בגלל שבזמנם היה להם תכלת, הוא לא יזרוק את זה להשפה, אלא הוא מוציא את התכלת לשים את זה בשני, כי התכלת היה דבר יקר מאוד. זה לא מלבוש. הטלית זה מלבוש. הטלית מלבוש. על הטלית אין בעיה. הבעיה היא, המסוי זה הציציור. אבל זה קשור. אם זה קשור וזה כשר, אז זה טפל אליו לבגן. אבל ברגע שזה פסול, הרי דעתו להוציא את זה. אפילו שבינתיים הוא קשור, אבל דעתו להוציא את זה, הוא חייב להוציא את זה, הוא לא יכול להשאיר את זה שם. דווקא היה, הוא יוציא את זה בשבת? לאו דווקא שהוא חייב להוציא את זה היום, אבל כיוון שדעתו, כוונתו להוציא את זה, לכן חייב מדאורייתא או חייב סקילה, אם יצא עם זה לרשות הרבים. כך גם אדם שיש לו ציציות שהן פסולות. במקום לקחת ציציות, לקחתי סתם חוטים, לקחתי חורים, חוטים, מהחנות וקשרתי בטלית. החוטים האלה פסולים כי התורה הצריכה ועשוי להם ציצית על כנפי בגדיהם, צריך שיהיה לשמה. כשאדם תובא מהצמר עושה חוט או שמחוט הדק הוא שוזר ועושה ציציות, צריך שיאמר לשם מצווה ציצית, לשמה. אם זה לא לשמה זה פסול. כך גם הדוגמה הזו, אם יוצא, אם דבר כזה לרשות הרבים חייב סקילה, אלא כל מה שאמרנו שמותר לכתחילה מותר בשופי, כל זה דווקא כשהציציות הן כשרות, הכל בסדר, בזה אין בעיה. אבל אם הציציות פסולות... מחמת סיבה זו או אחרת, אם הוא יוצא עמה מרשות הרבים, חייב. הוא יודע ש... לא יודע, זה סיצי. והוא לא יבוא איתו ולא יוציא אותם. לא פסולים. אנחנו לא גוזרים שם יבוא להוציא אותם, ואנחנו עשרים מדרבנן, לא. כאן הגמרא אומרת חיה מדרוריתא. אז אפילו אם הוא לא יוציא אותם בשבת, הוא ישבע לנו שלא יוציא אותם בשבת ברשות הרבים, אבל זה מסוים. אם זה כשר, זה חלק מהבגד. אפשר לברך הצדר. ודאי. א', אסור לברך ברכתו למטלה, ב', הוא לובש בגד ארבע כנפות ללא ציצית, והוא עוקר עשה דאורייתא. התורה אומרת גדלים ת'עשנך, הוא לובש בגד ארבע כנפות בלי ציציות, כי החוטאים האלה, כיוון דלתא דמיאה, כיוון שזה לא ציצית, לא נעשה לשמה, ולכן יש לזה שלושה ייסורים. אמרנו לובש בגד ארבע כנפות בלי ציציות, ייסור אחד, עוקר את הפסוק, גדלים ת'עשנך, איסור שני ברכתו למטלה, ואם זה בשבת, איסור שלישי יוצא עם זה לרשות הרבים, זה מסוי, בין אם זה טלית קטן ובין אם זה טלית גדול. ולכן, אם האדם הזה יש לו טלית קטן, שהוא יותר מדי קטן, פחות מכשיעור, גם אם זה לא טוב לצאת לרשות הרבים. השיעור המינימלי, יש בזה אמה על אמה וחצי, 72 סנטימטר אורך על 48. וזה, כיוון שיש בזה שיעור ומקיים בזה את המצווה, יכול לצאת עם זה גם לרשות הרבים. אדם שיש לו 72 סנטימטר על 48, אמה וחצי, אמה על אמה. אדם שיש לו ציציות עבודת מכונה, הציציות האלה פסולות ואי אפשר לקיים בהן את המצווה, אי אפשר לברך עליהן. וממילא, אם יוצא אימם לרשות הרבים, יכול להיות שיהיה חייב. אנחנו דיברנו בנושא הזה לפני חודשיים. דיברנו אז, כשאדם רוצה לקיים את המצווה בליל הסדר, מצוות כזית מצה, בערב תאכלו מצות, אנחנו הולכים וקונים מצות עבודת יד. הן בציצית צריך שיהיה לשמה, המצות, האפייה, העשייה שלהם צריכה להיות לשמה, או עשיית הרצועות של התפילין, כולם צריכים להיות לשמה. השאלה אם המכונה יכולה לעשות לשמה, הרי המכונה אין לה מחשבה, גם אם יש במכונה מחשב, אבל המחשב לא מסוגל לחשוב לשמה. העץ והאבן לא שייך בהם מחשבה, מחשבת קדושה. ולכן, אני הולך וקונה מצות עבודת יד. בלילה הראשון, הכזית הראשונה, אני מברך וציוונו על אכילת מצה, אני אוכל כזית מצה עבודת יד. כך גם ברצועות של התפילין או הציציות. אבל אם זו עבודת מכונה, למי שפוסל את אותן הציציות, ממילא יש כאן שוב את אותן הבעיות שאמרנו קודם. יוצא עם זה לרשות הרבים בשבת, חייב. דבר נוסף, ברכתו להתעטף בציצית, הברכה לבטלה. דבר אחרון, הוא גם נובש בגד ארבע כנפות בלי ציציות, ולכן מן הראוי לא לקחת ציציות כאלה. המחיר שלהם זול מאוד, זה שווה 3-4 שקל, אבל זה לא שווה כלום, ה-3-4 שקל האלה, אלא חייב לקחת אך ורק ציציות עבודת יד. יש ציציות כאלה במחיר של 25-30 שקל, הם כשירים, יכול להשתמש בהם. לכן, אדם שמזדנן לבתי כנסת, שכח את הטלית שלו בבית, הוא הולך לבית הכנסת, הגבאי מביא לו טלית. אם הגבאי הזה בן תורה, יש גבאים, יראי שמיים, באים לבית הכנסת, לומדים, שומעים דברי חכמים, יודעים, גבאי כזה מסתמן מביא לך טלית כשרה, הכול בסדר. אבל כשאתה הולך למקום שהאנשים שם אינם בני תורה, לא יודעים הלכות. אז יכול להיות שהציציות שם, כולם, הציציות האלה עבודת מכונה, וכולם פסולים. ולכן, היזהר לא לברך אם ציווננו להתעטף מציצית. אם יברך, ספק ברכתו לבטלה. אם הוא יברך... אני לא אענה אחריו, אמן. אם אין עוד דבר אחר, הוא מתבייש לשבת בלי טלית. תתאר לך, כולם עם טליתות, ודווקא החכם הזה יושב בלי טלית. מה יגידו? אם הם אשכנזים, אז הם יגידו שהחכם שלהם עדיין רווק, עוד לא התחתן. אבל אם הם ספרדים, אצלהם שואלים, מה יש? מה קרה לחכם? איפה הטלית שלו? אז הפתרון הוא כך, שילבש את זה, אבל התכוון בפירוש לא לזכות בזה. אנחנו מזכים מתנה על מנת להחזיר. אני נותן לך את הטלית שלי, מתנה על מנת להחזיר, אז אתה יכול לברך על זה. אבל טלית שעולה, כתב הרב בסימן י״ד שפטורה מהטלית. אני מתכוון שלא לזכות בזה, ואז זה נשאר כאילו טלית שעולה. אני לא עוקר בזה את העשה גדינים תעשה לך, אני גם לא מברך. אז בתוך בית הכנסת, אם אתה לובש את זה מפני כבוד הבריות, בזה הדבר מותר. היה לי חבר שנהיה גבאי. הוא בא, סיפר לי, אמר לי, נהייתי גבאי, בחרו אותי החברים, מה אני צריך לעשות? הדבר הראשון, אמרתי לו, תיקח את כל הטליתות ותבדוק את כולם. הוא כך עשה, קנה ציציות עבודת יד והחליף את הכול. שאלתי אותו, היה אחד כשר? הוא אומר לי, הכול היה פסול. אנשים לא שמים לב, משתמשים בזה הרבה בבית הכנסת, יש הרבה בלאי באותן הציציות. מרקון היה פסול. אנשים לא שמו לב ולבשו את זה כשזה פסול. ולכן, כשאין לאדם ברירה, נו, שעת הדחק שאני. אבל מלכתחילה כל אחד ידאג לעצמו, אם אין אני לי, מי לי. כשאדם הולך, דבר הראשון ישים במזוודה טלית, כדי שיקיים את הרצפה כהלכתה. סומך על שולחן אחרים עולם חושך בעדו. כן. האם הכוונה נכונה משלמים, אם אין ציציות שנעשו, שלא שוסחו על ידי בן אדם, אבל בגין אדם נוטם על תגידו. כבר הובאה שעשה את הקשרים, האם זה נקרא עתידי? לא. גם אם הציציות האלה נעשו עבודת מכונה, ואני אחר כך קשרתי אותן בידי על הטלית, עדיין זה פסוק. כי צריך שהתביעה להפוך את הצמר לחוט, זה נקרא תביעה, גם המעשה הזה יהיה עבודת יד ולא עבודת מכונה. זאת ועוד, צריך שהכל יהיה לשמה, ולכן אם אתה מביא פועל גוי והוא עובד שם במכונה הזו, אליבא דקולה עלמא, זה פסול לגמרי, אי אפשר להשתמש עם זה כלל ועיקר. לפני 15 שנים שר העבודה היה אז משה קצב. משה קצב הוא אדם שומר שבת, יש לו מסורת קצת. אז הייתי חבר כנסת, ביקשתי ממנו רשימה, כל בתי חרושת שעובדים בשבת, שייתן לנו את הרשימה, אנחנו רוצים לדעת. הגשתי לו שאילתה, הוא לא רצה לתת, הוא התחמק, ולא הבנו למה. אז איימנו עליו, אם לא תיתן אנחנו נעשה בגץ. לפי החוק הוא חייב לתת. ואז לא הייתה לו ברירה, הוא נתן. ואז ראינו את הרשימה, כשראינו את הרשימה הבנו למה בהתחלה הוא לא רצה לתת. אחד מהבתי חרושת שהיו עובדים בשבת, זה היה בית חרושת לציציות. שאלנו אותה, מה אתם עובדים בשבת? היי, ייתכן? אז אמרו, חס ושלום, אנחנו לא מעסיקים יהודים. כולם גויים. אם זה גויים אז זה לא נשמע. אמרנו שזה פסול. אוי לאותה בושה. אז הבנו למה הם מנסים להסתיר. קראנו שלשום, ונסתרם והיא נטמעה. כשיש טומאה, יש דבר לא טוב, אז הם מנסים להסתיר את זה. היה בית חרושת לנקניק שהיה עובד בשבת. שאלו את המשגיח, אתה עובד בשבת? אמר, לא, חס ושלום, אני לא עובד בשבת. אז זאת חרושת עכשיו עובד בשבת. מי אמר לך שהבשר שמגיע לשם זה בשר אדום? אולי בשר לבן או דבר אחר? אמרו לי, לא יודע. ולכן על זה הדרך. לצערנו שליש מהתעשייה, שליש מבתי החירושת במדינה שלנו עובדים גם בשבת אז יש דברים, אין לנו שליטה עליהם, ואנחנו לא קונים, לא צרכנים של אותם הדברים אבל כשאנחנו קונים את הציציות, הציציות האלה בשביל מי? זה לא בשביל המוסלמים ולא בשביל החילונים, זה רק לנו והם ממשיכים לעבוד בשבת, תתאר לך איזה הזנחה פושעת יש כתוב על זה, כשר בהכשר רבנות ולכן אנחנו לא סומכים על הדברים האלה, אמרנו שאנחנו קונים אך ורק ציציות עבודת יד, זה דבר שהוא כשר וטוב, הלאה וכי לא. דוזיין דין כהייתי פרזנסה אה לדין דה-גן. למחבר נודי לסעיף לזיין כהלונא לדרוע דו סרטיר שבת אבק לגן כי ספל מחבר דה-גן מדפרי למניער דן רב יעקב אקספיקי סאג'י דה-מוף, זה תדיר דה-גן כי נו כדו זו ורטור, לפוס ולכתך דה-גן ודאפריה סוכי אינטרדיז לרזון אקסיק אל ככן וסוגרטה. נו כבר אקספיקי למושקי לדרנג'י וסוגרטה, אלא אם נווה פפוואר לא פייר פסקי למוף לגן. דאפריה אונבי לגן וריסק דונג דה-לפחותי דן לרשות הרבים. נתניה לנובו גן סוכי איפוס דה-פורם דה-גן, אז זה לציין שלכם יהיה לדיסקוסיון. וזה ששם פרמי דאפריה כל מום, זה ששם שאיפוס דה-פורם דה-דה-דה-אין לדרניאר פלאן סון ליברה. על ארסולאי נווה לגזירה, פלוס כאילו הוא יכול לציין סרבי כמובן. עוד פרמיסיון כי אקזיסט, בנגל המזיר הוא לגמרי שונתה שאו קוזי עובד מלוי מהם, וכמיומי לסור תראה ניורי פדה-קראנס זה לא פחותי ארבע מאות ברשות הרבים, נו סוכי להאוסי זה פרמי. לקסיון הייתי פוזיט, אבל אסקום על רודו פרסה דירקטומן, אוניבות דה-קלילי דה-שבת, אל רב הרפונדוי כאילו פורל, קלילי דה-שבת, אילף עופר אונסורט כל הכלל שהוא עם פרטי אינטגרנט, דיווי טבעון, זה דרך כלל שווה פרמי דה-פורם. בבוקר דה לה סנטיור. נובל הלכה, סולוי כשאר שבת אבק אנטלית כי אה פסול. ונאפל לדרוע דסרטיר אבק אנטלית דן הריב, ונאפל לדרוע נאפל ערוב, וסולוי כי סרטיר אבק, אה חייב מן התורה. יעשה דה רזון דפאר לז'אן אבד דה תכלת, אתנא דודק לא תכלת קודשר ובין או נבוא לפאפר לא תכלת ואומר לבחון לא תכלת ולמנה דז'אן נוטרנד רוע. דן דג'ה, פרפור על ההוצאה דו תכלת, לג'אן הייתה דג'ה חייב. דן לוקה ולציצית אקשר, רואי, עלור לרזון דה פרמיסיון אה כאה אתנא דנקי לדתה שאילדוביין תפל, אילדוביין אקססואר, פס או וטמון, כמו שעפוזי לה קשיון, דג'ה, אילדוביין תכלת וטמון, אם לא נכון, זה פרומלין מסוים לפיל, נורא מסוים לפיל נסומת כשר, אם לא נסומת פלוי אנולי, אילדוביין תכלת וטמון, אם לא נסומת וטמון ולחיוב חטאת. לציצית כאילו הייתי פבריקי לא לשמה, זאת אומרת כי נו פעילת קונסו בזלבודת דה פר דציצית, לא לשמה, לרב אקספליקי, לפסאז' דה ללן או פרנג' זה דג'ה, זה פסאג'ה כי דוי תתר לשמה. אם לא נסומת וטמון, כאילו כאילו הרבה כסא, לא לא ראוי לרשות הרבים, אלא חייב סגילה. אם לא נסומת וטמון, פרומיומי, הוא נסומת וטמון ברכה, הוא נסומת לברכה, שביקפה לברכה סודותיה לציצית ועם ברכה לבטלה. דוזיימנו, איל דרסים אין מצווה הכמוד מאוד פוזיטיף, פסקיון די גדילים דס אליך, אוריסי להווית מו אקד כוון. לפי דן פז אבואה לצייצית קורקט את הפרובלם, את כל זה מונג שבת סא אוקזיון חיוב סגילה, פורשה לי כי לפי במזיד. דולמם מניאר, אנטלית כאילו בתי, אנטלית קטן, מכינפה למזור מינימל, למזור מינימל אין דינמה שרינמה אדמיס, כי דן סנטימטר 48 סנטימטר שר 32 סנטימטר. דולמם מניאר אין פופס סורטי רווק, כך שלא נספל בה פורטרן צייצית, יעקור אינפואה, לפרסון כאילו פורטרן לפי דמניאר אינטרנית. 3. פרוסייאם פוינט, לצייצית קיסון פבריקה על המשין, כן, הם מובה פורל המצווה, הם פסולים. דולמם מניאר כאילו נאבכי ליה דומה כפור לסואר בסדר, לפעולה מנג' דמצות כי הייתה פבריקה לשמה, כי הייתה התחווה יפית על המן, לפעול כל הקויסון לפסאג'ו פורס ולשמא, ולמא מניאר לניאר דה תפילין דוּף תטרוסי קונסי לשמה, ולמא מניאר אישי לתיסאג' לצייצית דו־טר לשמה. אך כאן צייצים פבריקה על המשין, כמיומם למשין קומפרן אין מחשב, אין ארדינטור, זה לא סופי פרקע. אוקין משין במונד לא בא אינפחימה אין מחשבה דו־קדושה. אך אישי, סגנונו סגנונו לבזון, זה אין פונסה דו־קדושה פה לשם צייצית. סגנונו דון כמו הלכה לגבאי דוּבית הכנסת, גבאי דוּבית הכנסת, כי הייתה בן תורה, הוא צריך להיות פראטנסיון הפחותי דצייציות כי הן כשרות ולצייציות כי הן כשרות כי הן מופיעות על המשין, לא סופי דוּם כשירים, לאורסקי כלכם והבניר פר יוטליזי פרונד ראנסי תליטות של פראטינות, איברנות חטא ספק דוּבָרָכָה. אבוֹם גבאי וריפי עודי פרלצייציות, אלא רב אברה קונטה כאילווה אנמי כאילווה את נעמי גבאי, לפרמייר שוט כי ל... סביבי, כמו קונסי, זה דובר איפי לטליתות, אילסי תוורי כתוב לטליתות אתי פסולים. מאטנן, משום כבוד הבריות, כס קיסא פסי כלכן ויאנד עוזר בית הכנסת, אולי דון אל נפד לטלית, אולי דון לטלית. סיל נפד לטלית, אבל יווייץ ג'נא. על ארכי קפטיל פר, אילמי לטלית מלפנס אקספרס אמון נפה סקית דה למצווה, זאת אומרת, אילפנס, זו כלומר נפד עם כוונה הפוכה, עם כוונה קונטרר, אילפנס נפה דו-טו אטר יוצא אבק לטלית, אולי דון לזה, דון לזה מזור לה, סינספל פא כאילו פי אינסו. אילפנס, נפת מה שיש, נפת מה שיש, אולי, אילפנס זה גם נפה הקריר לטלית, פיסקו איסי כמונו הבריא דן לדינים דה מתנה למדת להחזיר, אילפסיל פה כלכן דה פנסה נפה קריר, רפוז לאקסיסיון, אילמי לטלית נפזלוי, אילמי לטלית נטון פזלוי, כמו לשולחן הרורדית, נו לסימן יו דלת, אילנא סחפה קונג'א. אני רפאת אנקו, סקטיל הרב, כשאנחנו מדברים על טביעה, כשאנחנו מדברים על טיסאג' לצאת לשמה, זאת אומרת, פסאג' ללן או טיסיו או פרנץ, זה סאר כאילו לתת לשמה אהריאן נפה את רופא. עכשיו, רבידמן, עם האנקדוטה כולו רבה רמנה, אילי אפרחי 15 שנה, אילא סעיד אופטוניר דן דן פותק ספה משה קצר, לליסט דמיניסט, לילא סעיד אופטוניר, לליסט דזוזין כית חוויי שבת, אילי הוא קודמא על אופטוניר, אילי כנטיל הריוסי על אופטוניר אחרי הוואר מנסה דבואר הכור או בגץ, אילא סעידו קונג' אין דה פאבריק, כי תחוויה לשבת, תתאי אין פאבריק כפבריקי דה ציציות. כמו פרנץ דה בונדה, זאת אומרת, כמו פרנץ דה ציציות פרנות לשבת, אולי נפלו לבזן כי תתפס זו נטוס דה גויים. אור, סיס עשו דה גויים, אין פרובלם, זה כלתוויה דה בפתר יתחיל לשמה, ודאום לציציות תתאי דתות ואסון פסולות. ...אין פאבריק דה סוסיס ולאזין תרוויון שבת, כמו שאומר כמו אלפו ו... כמו אלפו ו... זה לא יהיה כאן פרובלמי, כמו שאין תרוויון שבת, נוק, אין אבי אבסולימו או כאין תרוויון, וואלה. תודה. אני עובר לסעיף לט. קהילה שיש בה רצועות שמותחים אותה בהן, מותר להתעטף בה ולצאת לרשות הרבה בין הרצועות חשובות כמשא של מבוטלות הגבה. יש הרבה בגדים שהסוף של הבגד יש בו כמה חוטים, דנטל. אין החוטים האלה מסוי, זה חלק מהבגד, מותר לכתחילה לצאת עם זה. זה מצוי גם בצעיף, אדם לובש צעיף בחורף, בסוף הצעיף זה מסתיים, יש שם חוטים נמשכים, דנטל, אין שום בעיה בדבר, כך הוא הדין לגבי השרוך של הנעליים, גם בהם הדבר מוטל. רק אם יהיה שרוך יקר מאוד, אם יהיה לו שרוכים מחוטי זהב, דבר כזה לא מתבטל כלפי הנעל. אבל השרוכים המרגינים שלנו, אין בהם שום בעיה. אדם שרוצה ללבוש קשקט, מצחייה, אם זה רך, נכפף, גמיש, אין בעיה בדבר, מותר לכתחילה לצאת עם זה גם לרשות הרבים, אין בזה משום עשיית אוהל. אבל אם זה עשוי מחומר קשיח, פלסטי קשה, הדבר הסוף. הבעיה מתחילה באב מלאכה של בונה. אדם שבונה בניין קבע החיה מהתורה, אוהל ערעי, יורה דרגה לאיסור דה רבנן. גם המצחייה, הקשקט הזה, אם הוא עשוי מחומר קשה, קשיח, שלא נכפף, גם בזה יש איסור אוהל דה רבנן. המגבעת שלנו, השוליים האלה, זה עשוי מחומר רך, מלבד, שאפשר לכופף אותו. אז גם קשקט, שהוא עשוי מגומי, אפשר לכופף את זה, אין בזה שום בעיה, אין בזה את הגזר. אבל אם זה עשוי מחומר קשה, הדבר אסור מצד דיני אוהל. הנודע ביהודה. איך אומרים קסקט? לא, לא קסדה. תכף, קסדה זה הסעיף הבא. אבל על הקסקט, אני דיברתי עכשיו רק על הקסקט, הכובע המצחייה. חומר קשה, לפעמים אם שמים חתיכת פלסטיק במצחייה הזו, שמים חתיכת פלסטיק, אתה לא יכול לקפל את זה. זה חומר קשה, והוא נעשה להגן מפני השמש. כדי שהשמש לא תכה על הפנים שלו, אז הם לובשים את הקסקט הזה, וגם זה נחשב כאוהל. מזה המשיך הנודע רבי יהודה ואמר, אסור לפתוח מטרייה ביום שבת. פה בקיץ יש לו שמשייה, הוא הולך עם השמשייה להגן על עצמו ביום שבת, והדבר אסור, אין יותר להשתמש עימם ביום שבת. אדם שלובש כובע, אוהל ערעי במטרייה, אפילו אם זה יהיה מחומר רך, שם אתה פותח את זה, וזה נעשה לאכיל, זה מאכיל על מה שתחתיו, ולכן המטרייה אסורה. דבר ראשון, אוהל ערעי, בית אם אין שם ערעי, הוא לוקח את זה במקום שאין ערעי, יש עוד איסור נוסף, שתי מלאכות שאסורות, אין שום כולה בדבר. אדם שיש לו כובע, והכובע לא מהודק לראשו. יש חשש שמהרוח יעיף לו את הכובע, ואז כשהוא יבוא לנקות את זה, תוך כדי שהוא מנקה, הוא ילך עם זה 400 ברשות הרבים. הרבה דברים אמורים שיש לו כיפה ומקבעת, ואז אם המקבעת לא מהודקת, לא עומדת לו על הראש, הרוח יעיף לו את זה, כשהוא ירים לנקות, הרי יש לו כיפה על הראש, ואז הוא ילך עם הכיפה שעל הראש, הוא יכול להתקדם, תוך כדי שהוא מנקה, הוא ילך עם זה 400 ברשות הרבים ויתחייב. אבל אם אין לו כיפה, אין חשש. הוא ירצה לנקות, הוא יעמוד במקום, הוא ינקה. אדם לא הולך בלי כובע, בזה אין את הגזרה. כל זה בכובע שלא מתאים לראשו. אבל אם זה מתאים מדויק לראש, וגם כשיש רוח זה לא יעוף מהראש שלו, או כובע... הפלדה, הקסדה, כל הדברים הללו, אז בוודאי שאין כאן את הגזירה האמורה ולכן חייל שנמצא בצבא יכול ללכת עם כיפה ועל הכיפה הוא שם את הקסדה, את הכובע הפלדה, אבל ללבוש כיפה ועל זה הוא לובש את הכומתה, הכומתה זה הכובע שעשוי מבעד, הכובע של החיילים שעשוי מבעד ברט, לא חשוב לי אם זה צבע אדום, כחול, ירוק בזה הדבר אסור, אם זה לא מתאים לראש שלו יכול להיות שזה יעוף לו ואז הוא לא נשאר לגמרי בלי כובע אלא יש לו כיפה, יש חשש שהוא ילך לנקות את זה, תוך כדי כך הוא ילך 400 או ברשות הרבים או בכרמלית ולכן גם בזה עדיין הדבר אסור. אבל אם יש טפח של הכספייה, שיש מידע מינימלית או בכל מקרה זה אסור? אם יש טפח, אם יש 8 סנטימטר אם המצחייה אין בה אורך 8 סנטימטר יהיה מותר בדרך כלל יש בזה. המצחייה, הקשקל, בדרך כלל הם בכוונה עושים את זה ארוך כדי שיגן מהשמש. אז אם זה עשוי גם מחומר קשיח, הדבר אסור. מה הבעיה? הבעיה זה צריך להחליט בשביל הילדים? אם הוא לא הגיע לחינוך בגיל שלוש, לא נורא, אם הוא הגיע לחינוך צריך להחליט. בגיל שלוש, ארבעה, אם כל היום הולכים לחדר, הוא חוזר כל יום וזה חתוך, הוא יוכל את הפזק שלו. אין לדבר סוד, שם אתה לא יכול לקנות את העבודה דרך. אבל אם הוא ייגע לחינוך הוא כבר מבין, צריך לקנות את העבודה דרך. לדנטל, כי די פס דווטמא, די זה שרפ ולפילד, כי טרמין לבטמא, פונפרטי דווטמא, ודונק נוספה קונסידרי כאילו כאילו שויש כלום פחט במונשבת, בסרטי רווק. קשקט, הקשקט, לאור סקל נפה דו בור דיר, וכאלה תנד, זאת אומרת, כאלה פסופליה על אל-מם, כאלה סופ, אילניה איסי פא דו איסור. פרקנט, כאלה פסופליה עליון פלסטיק, כאלה פסופליה, לוחסכייל אורי אין לארג'ר אין פרופונדור דין תפאח, וביאן זה שכה אינטרדי או טיטר דה אוהל הרעי, שכם פבריקי אין מולטנט פרוביזור פונו לשבת. ודאום כשזה דוביין אוהל הרעל מידי רבנן, זה, זה אינטרדי. ל... נודע ביהודה, הפחן דה דין דה שאפו, כאילו נפל דרוע שבת דובריר אין מטריה, אין פרפלוי, לאיסור דה שבת דג'מי דה רבנן או טיטר דה אוהל הרעי, ולבנט ולמונסי או טיטר דה הוצאה, פשוט כאילו נפורל לטרנספרטי דנון רוע לוטר, לפרפסי דנדומנה לוטר. אין שאפו כי נפה ביין נג'וסטי של לתת. פרקסם, אין לך דרוגרו, לבן פורה ל... ל... לבוא ל... פסילמו, ביין אונפל פסור טיר אבק פנון שבת דבור כל הפרסום קור דריאר, אי קלעי לפחטי פנון כל נטוע, פרקסם. דנקל קאת אין פרלה, דנקל קאת אונפליה, אין לדז'ה סול שפו אין טיפה, ככה לא עוסקי לבן אורה פי פרטיר סון שפו, ביין לופי כאילו לתת קוורט, נלבש פא דלש ארשה לשפו. פרקסם, סיל נאפה דה כיפה, איתו דנקל קלקן נאמר שפק, כת חמוד לתת דקוורט, ביין, אי לא ראה לדרוע דה פרטי לא שפו, ממסיל נאפה בין נטשי, ממסיל נאפה אקזקטו מועסא תאי. פרקסם, שפו כי על התאי דו לתת דה סולית דה פורט, הוא פורה לפורטי אבק וסן כיפה אונצו. לקסק, במניה גנרל, לקסק דה חייל פרטיקולי, פורה אתר פורטי סיור עם כיפה, פוסקא ל־קסק את אמביון הטשי, שזה לא קרנד כאילו סולי. מי סעסב רסל מונפור ל־שפו, פור ל־קסק ל־ברא, זאת אומרת, זאת מתיר לה אונפוטר דונק כי אונפוראפה פורטי דה כיפה אונצו, פוסקא סיג'ה מלוון עולב ל־ברא, אונסחטנטה דה קורייר דריאר, אונסחטנטה פרלפי כונפה לכיפה. אם זה לא קשה אלא זה עשוי מגומי ואפשר לקפל את זה, אין בעיה כל האיסור הוא דווקא אם זה עשוי מפלסטיק קשה שאי אפשר לקפל את זה. פעם היו הלורדים בבריטניה היו לבשים מין מגבעת גבוהה, היה להם מגבעת גבוהה, והשוליים, איך? טופיה, עשויות זרה. כן, והשוליים היו עשויות מחומר קשה, זה לא היה גמיש. אז אם היה בשוליים טפח, אם היה בזה 8 סנטימטר, אז אם לכן הם, גם בזה היה אסור לצאת, כמו שאמרנו לגבי הקסקל, בשניהם יהיה אותו דבר. אבל יש רבנים שיש להם סנטימטר, צויימת את זה קשה. אבל לא, זה לא קשה. האם ה... לא, לא, זה מתקפל, זה רך מאוד. החומר הוא רך. כן, אפשר בקלות רבה. כמו התרועה של הרביסולוסי, יש עגול. כן, גם העגול הזה, גם הול, בקלות רבה, כן, זה רך. העלבד הזה בקלות נכפף, זה לא קשה. טוב, הצולי תימוף זה רק מוריד מדאורייתן את הרבנן, אבל עדיין ניסו דרבנן מהאיכר. זה א', ב', לא מצד דין הוצאה, אלא מצד דין אוהל. לכן, אם זה עשוי מחומק קשה, אז יש כאן בעיה של אוהל. אותו דבר גם במטרייה. על שקית ניילון. אז אמרנו שיש שני סוגים. יש שעוונית שמונחת על המגבעת, וזה תואם את המידה של המגבעת. דבר מיוחד, דומה לדוגמה של המגבעת, הוא מלביש את זה, בזה איתרנו גם במקום שאין לנו. אבל אם הוא לוקח סתם שקית ניילון רגילה ומכניס את המגבעת בתוכה אחרי יוצא, בזה, אליבא דיקולה עלמא, אסור מדרבנן. נכון שזה היה צידי תינוף, ולפי מה שלמדנו בשבת י' ג', לא יצא הזהב בכיס, הגמרא אומרת, אליבא דה רבי שמעון, מלאכה שאינה צריכה לגופה, אין איסור מן התורה על ידי רבנן וגם פה זה אצולי תינוף, לא יהיה איסור מן התורה על ידי רבנן, אבל מדרבנן מאה הדבר עשוי. גם אם יכין את זה מלפני השבת, שישתמש בו פעם אחת עם הניילון הזה, עדיין. כמו הדוגמה של הזהב, לא יצא הזהב בכיס שעשוי לאצילו מזילותו, גם אם יצא עם זה מבעוד יום, עדיין לפחות ייסוד דרבנן מאה, יקרה. באמת, מעריצה, שהוא יושם את הסרט על הראש בשביל שלא יתרתב, שלא יתרתב. בסדר. אם יעזור לו באמת לגוף, לפנים, אני מסכים, כדי שלא יהיה לו קר. אז יוריד את השעמנית הזו גם על הפנים שלו, טוב. אם הוא יראה, ימשיך לראות, טוב. לא מתנגד, זה עצה טובה. אדם שיוצא ברחוב ורואה ערימה של תפילין, המוצא תפילין בשבת בביזיון, במקום שאין משתמרים, אם יש סכנה שגזרו שלא להניח תפילין, מחסן והולך בהם. אם אין סכנה, אם יש שם הרצון שניכר שהם תפילין ולא תמיהות, והן קשורות לכל ללובשם ולהכניסן זוג-זוג דרך לבישה, עד שיכניסן כולן. לפעמים הגנבים פורצים בית כנסת. כשהם גונבים, הם לא עושים חשבון מה יש. כל מה שיש בארון, הם מוציאים. כלי כסף, כלי זהב, תפילין, טלית, הם לוקחים את הכול. אחר כך, כשהם מתחלקים בשלב, יושבים יחד, יושבים למיין את הכול, דבר שנחוץ להם, כסף, כי לכסף זה שווה. תפילין זה לא שווה להם. בינתיים עוד לא חזרו בתשובה, הגנבים לא מניחים תפילין. אז מה יעשו עם זה? יש להם מאה זוגות תפילין, והם זורקים את זה, זורקים והולכים. אני עובר ביום שבת, ואני רואה ערימה של תפילין. מה אני אעשה? במקום שיש ערעור, אין בעיה. אני יכול להביא את הכול הבית. אבל במקום שאין ערעור, אני לא יכול להרים את התפילין ביד ולהביא את זה. נכון שהתפילין מונחות ביד. ביזיון, אבל בגלל שהתפילין מונחות בביזיון כך אסור לי לעשות מלאכה גמורה מדאורייתא אלא הגמרא אומרת עצה, יניח את זה, יקשור את זה על היד תפילין של יד, יניח על הראש תפילין של ראש דרך מלבוש ואז יוכל להביא את זה לבית. כל מה שדרשו בגמרא במנחות ושברתה את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה, מימים ולא כל ימים יצאו שבתות וימים טובים שהם עצמם אות ואסור להניח בהם תפילין, הכוונה היא אסור לו להתכוון לשם מצווה ולברך עליהם להניח תפילין. זה הייסור מן התורה כי הוא מזלזל בקדושת השבת אבל כשהאדם הזה לא מתכוון לשם מצווה תפילין אלא רק להציל את התפילין מהביזיון בזה אני לא עובר על שום איסור גם לדעת ספר מקדש שהתפילין בשבת היא מוקצה כדי להציל אותם מהביזיון לא גזרו חכמים ולכן יהיה רשאי להכניסן זוג-זוג אבל בדרך ללישה. במה דברים אמורים? באיש אבל אישה אסור לה להכניס את זה והסיבה היא הרי התורה אמרה לנו לא יהיה כלי גבר על אישה מתרגם תרגום מיונתן בן עוזייהם אסור לנשים ללבוש טלית או תפילין יש בזה איסור דאורייתא אז היא רוצה להציל את התפילין מהביזיון היא לובשת את זה אז היא עוברת בעצמה על איסור דאורייתא ולכן מיכל בת שאול מחו בחכמים זו המסקנה הטעות שלה הייתה הסבירו המקובלים היא הייתה גלגול של גבר בגלל שבגלגול הקודם היא הייתה גבר היא סברה שמותר לה להחמיר ללבוש תפילין ידענו כן איך? היא הייתה במדרגה גבוהה היא כן ידעה ידעה יותר טוב מהמקוונים של ימינו ולכן היא סברה שמותר ואפילו לה המסקנה של הגמרא מחו בה חכמים ולכן אין יותר בשום אופן לאנשים להניח תפילין גם אם היא תתכוון למטרה זו או אחרת אפילו שהיא מתכוונת להציל את התפילין מהביזיון אף על פי כן הדבר הזה אלא תכסה את זה, כדי שלא יהיה ביזיון תכסה את זה, תשב ליד זה, תשמור עד מוצאי שבת, מוצאי שבת תחזיר את כל התפנין לבית אבל לא מקילים, לא מתירים לה לעשות תפנין, דרשתי זוג אחד, הראתי את זה, פשטתי, שמתי כאן בארון, אני עוד הפעם הולך לשם, בצורה כזו אפילו שזו רשות הרבים גמורה מדאורייתא, שאני מביא את זה דרך מלבוש, וזה הדבר מותר מלכתחילה, אין בדבר הזה חשש איסור. הייתה בנות של רבנו תם, שוב? הבנות של רבנו תם, שוב? לא הן ניחו תפילין. ניחו בהן חכמים. שוב, אם הייתה איזה אחת שניסתה לעשות את זה, המסקנה היא, כמו שאמרנו, רוב ככל הפוסקים אמרו, לא רק שאינן חייבות, לא רק שאסור להן לברך, אלא אפילו אם יעשו את הכול בלי ברכה, יש בזה, לא יהיה כלי גבר ענישה. ולכן, אין מקום, כן, בוודאי, אין הבדל בזה. כן. אבל אם יום טוב, נניח שזה קודם ותאחר כמו השוויון, הוא מקבל דיגיטל ונאצלם ונאחר כך. כן. התוספות יום טוב ושאר האחרונים שעלו באמת, הרי יש אפשרות לאלה שלובשים שתי זוגות תפילין, יכולים ללבוש שתיים-שתיים. למה אתה אומר שילבש רק אחד על היד ואחד על הראש? כדי להציל אותה מהביזיון, נשים שתיים בבת אחת על היד ושתיים בבת אחת על הראש, כדי להביא את זה מהר. ומתרצים, לפעמים זה לא מונח במקום. אם האדם הזה יש לו ראש גדול, ראש ענק, אדם שהוא גבוה שתי מטר, הראש שלו גדול, הזרוע שלו גדולה, יש מקום להכניס שתיים. אבל אדם נמוך, אין מקום לשים שתיים. האחד יהיה שלא במקומו. ואז אם הוא מניח את זה שלא במקומו, זה לא דרך מלבוש, זה לא דרך לבישתן, זה דרך מסוי, ולכן הדבר אסור. זה התירוץ שמסבירים כאן את הגמרא, ומזה אנחנו לומדים גם להלכות תפילין. אדם שבא ושואל, אני רוצה... ללכת לפי מהרם פפירש, אני רוצה להניח שתי זוגות ביחד, כדאי לי או לא? אני לא אגיד לו מייד כן, הוא רוצה להיות מקובל, רוצה להניח שתי זוגות ביחד, למה לא, זה דבר טוב, השאלה אם זה מתאים לו. אם הגוף שלו גבוה, כמו שאמרתי, האדם הזה גובה שתי מטר, יש לו ראש ענק, יש לו כובע מספר חמישים ושבע, חמישים ושמונה, אז יש מקום להניח את שתי התפילין מקום ברווח, גם הזרוע שלו זרוע גדולה, יש לו הרבה שרירים, אין בעיה, שאני אנח בבת אחת את שתיהם. אבל רוב בני האדם שהם נמוכים יותר, אם ילבש את שתיהם ביחד, בדרך כלל אחד מהם לפחות לא ימונח במקום. או שהאחד ירד יותר מדי למטה בזרוע, או שהשני יעלה יותר מדי למעלה. הרי ביד, בזרוע, רק בחצי התחתון אתה מקיים את המצווה. בחצי העליון, אם תשים את התפילין, זה פסול. הוא צריך לשים שתי תפילין, זה לא ייכנס לשתיים במקום. ולכן כולנו מניחים תפילין בזה אחר זה. אחרי שאנחנו גומרים ובא לציון, מורידים את התפילין של ראשי, ואחר כך מניחים רבנותם, בזה אחר זה זה הרבה יותר טוב. רק לאנשים בודדים יוצאים מן הכלל. אתה רוצה לפני, יש כאלה מ... אני רגיל להניח אותם אחרי ובא לציון. אבל יש כאלה מקדימים, אלה שממהרים קצת, יכול גם להקדים לפני כן. העיקר הוא ששניהם יהיו מונחים במקום הנכון, המדויק, ועדיף יותר להניח ראשי לבד ואחר כך הבנותם לבד, ולא שתיהם ביחד. כשהוא לובש את שתיהם ביחד, כמו שאמרתי, לפעמים עלול להיות שאחד מהם לא יהיה במקום, בדיוק כמו שקראנו כאן. וניסה אותם בקטנים שתיים על שתיים? גם בשתיים על שתיים, גם בהם לפעמים יש בעיה. אם האדם הזה נמוך, ננס, אפילו בשתיים על שתיים יש בעיה. זאת ועוד, הפרשיות לפעמים לא נכתבים היטב. כמה שזה יותר קטן, יותר קשה לכתוב פרשיות אלו. פעם ניגש אליי יהודי שהוא המקצוע שלו, הוא סופר. הוא אומר, אני רוצה תפילין קטנות, תראה לי סופר שיודע לכתוב. אמרתי לו, אתה בעצמך סופר? מה אתה צריך סופר אחר? הוא אומר לי, קטן אני לא יודע לכתוב. קשה מאוד לכתוב קטן. יש סופרים בודדים בעולם שיודעים לכתוב אותיות קטנות ושזה יהיה כשר, כל עוד תהיה בה את קוצו של יוד, את הכול, בצורה מושלמת, זה דבר קשה מאוד. כמעט ואין. כמעט ואין, נכון, גם כן מאותה הסיבה. ולכן, משום זה, המלצנו שיניח אותם בזה אחר זה. היום ברחוב יש הרבה תפילין שלצערנו הן פסולות. התפילין שאנחנו מניחים שוות 300-400 דולר, הן כשרות. אבל יש תפילין שנוכחים בשוק, כל התפילין כולם עולים 200 שקל. איך ייתכן 200 שקל יהיה תפילין כשר? אתה מבין לבד כבר שהתפילין האלה, בדרך כלל, או שהפרשיות בפנים פסול, או הבתים, או שניהם ביחד. ולכן, אם הוא מוצא ביום שבת עבר כזה, אין לו את ההיתר להניחן זוג-זוג. כל מה שהקלנו כאן, כל זה תפילין כשרות. אותן התפילין הזולות הן בדרך כלל אינן כשרות. בצבא, חייל שמבקש תפילין, חייל שאומר, אין לי תפילין, אני צריך תפילין, אז הרבנות הצבאית מביאה לו תפילין, הם לא מביאים לו את התפילין היקרות של 400 דולר, הם מביאים לו את התפילין של 100-200 שקל, וזה בדרך כלל פסול. אנחנו פותחים את התפילין האלה, מוסרים אותם למגיח, שיעשה להם הגהה. בדרך כלל, יותר מ-51% מהם פסול. אז אם זה פסול, אין תועלת, יכסה אותם ויעזוב, אין לו יותר להכניסן זוג-זוג. - עם דניאל פרסיזיון שאולי שאפו, פרולה עוד פורם כי הדונק הנטאז' לא פלו דו-8 סנטימטר, אלה הייתה אינטרנדית לסרטיר, פתאום זה הייתה אוהל קבוע, אוהל ארעי, פרדון, מדי רבנן. לדין סוויבן כי הייתה הבורדי סיסון לתפילין כלום תחוב. בוא נראה לי מחבר פארל דיכא ולנת חווה אנטה דה תפילין ונת חווה דג'ון רבולי דם בית הכנסת ואילון לסי אנטה. וביאן, כמאן דואט טומפר אונפה פור סובה לתפילין פור אנפשי לביזיון פור אנפשי כי לא אריף דשוז אנטוס אונפה שכה לתפילין לתפילין דברה תפילה דברה סביב לתת סביב לתת קאר ממסי אונפרנו לגמרא דמנחות, דפסוקים, דימים ימימה כפרנון לשבת נפה דו תו לתן דתפילין סלנטו פדיר פור תן כלסון מוקצה, אונפור רבוזין דלסובה אונפורה לפורטה. סודין צאת הלכה נברה כפורנום אונפם נורא פל דרועה דפורטה קאר דבחי לתרגום דיונתן בן עוזיאל סיור לאנטר די פור אנפם דפורטה דבטמון דום. הבא הוא פרל דציצית ודתפילין. דוקו רואה כלי ציצית ולתפילין סון דבטמון מסקולן כי נקוויין פא אצר פורטה פר אנפם וממשי למבואה מיכל בת שאול ולפי דרבנותם כי פורטה פרפוא לתפילין. לקונקלוזיון דו לגמרא זה דבר כמצא כפופר אפרופו דמיכל בת שאול רב הרב פורטה למקובלים אקספליק כאל תהלמם לגלגול דנום וכאל פונסה אסות איתך כאל אבי לא דרועה דו פורטה לתפילין ואווריטה סנטי פביה. הקשטיון התפוזי פר מישהו פרז פורקוע נא פחם קאנסו ללפואה? זאת אומרת שאין פי אסור כפוי אסור תיר כאבי כשלוי דברא ושלוי דלתת. פורקוע נא פרקום סוקי מת או ממתן אריזון פרשי ורבינותם. לה רפונס אסת קשטיון שתחוב נותאמה דו תוספות יום טוב של המשנה אילת אקספליק כאלוס קלומי לדי תפילין וממתן אילת רעי דפיסיל דלמטר אקזקטומן ומאום אנדרואה ודונק אור נתות לשאנס דו שתחובי הבקלוקסי. טבעון הוא סולמן אין תפילה אמיזו בן אונרואה מלדוזייאם דפמי אונרואה. דוקי איסיסן ספלפא פרטי לתפילין כמוה וטמא, וזה אין צ'ארג' איזה סרי אינטרדי. פרק זאת, אין פוטרדה תרובה כלכן דכי גרען, וכדי גרען מן ראין גרוס תץ, על כאלה אומפי אט שיר כי לדו תפילין נותנת פה זה ג'וסט על אונרואה, ולפליפאר דשאן זה באתר תכי דיפיסיל. דודות פאסון, אוניבו דה תפילין מים לז'אן כימד לדו תפילין, לא לומד פאה או מים תן, איל לומד לנא פרלות, אולי לומד דבור ראשי ואפרי רבנו תם, כמובן הוא לומד רבנו תם ליאנה כי לומד עוון ובא לציון, אודות כי לומד אפרי ובא לציון, מי איפוס עבור אוניבו דה תפילין כשיר למרשה אקטואלמן אינטרנט כסון פסולים, נוטאמן סו כיסון ואנדו תרי בו מרשה, כמו דסום אלון דסון עד דסון שקל, סולה לארס כיסון וריפייה לפליפאר דוטן, לרבדינן סנקנטיין פורסנד דקה, ומי לתפילין נטיפה כשיר, לרב רפלקו פרימויין דתפילין כשיר ורעי דו 300 עד 400 דולר. דוד כמובן, כמובן תחוף דתפילין עד דסון שקל, איפוס פוזל הקסטיון, גנרלמנט אולי פרשיות סומסולות ואולי לבתים, לבועת אל-מם פסולה, ולפחות מים לדו, איפה אפשר להפער אטנסיון ודוסר כלה, מם פור שבת, אדם שמוצא ספר תורה זרוק, אותם הגנבים גנבו ספר תורה וזרקו את זה, מה יעשה? ישאיר את זה כך, יכסה את זה, כדי שלא יהיה בביזיון, יושב ליד זה ויחכה עד מוצאי שבת. אבל אם יורד גשם, הגשם יכול לטשטש את האותיות, והספר תורה ייפסל, מה יעשה? יכרוך את התפילין, את הספר ספר תורה על הגוף שלו ייקח את זה, יפתח את היריעות ויכניס את זה דרך מלבוש אבל להרים את הספר תורה ביד, להביא את זה מרשות הרבים לרשות היחיד למרות שכוונתו להציל את הספר תורה אבל זה איסור דאורייתא אסור לנו לעשות איסור דאורייתא גם כדי להציל ספר תורה. ניקח דוגמה אחרת לא יבוא ולא יהיה בית כנסת נשרף עולה בלהבות יש לי את המפתח של ההיכל, אני יכול להוציא את הספרי התורה אז כאן בשכונה הזו יש עירוב, אתה מוציא את הספר תורה לרחוב, אין בעיה אבל במקום שאין עירוב, בפריז אין עירוב אם אני מוציא את הספר תורה מהבית כנסת לרחוב, שם זה רשות הרבים דאורייתא אז למרות שאם לא כן הספר תורה יישרף חלילה, מוטב שיהיה כך ולא יעבור על איסור דאורייתא, עד כדי כך איסור הוצאה זה איסור דאורייתא חייב על זה סקילה ולא בשביל שכוונתו לשם שמיים להציל את הספר תורה מביזיון, נתיר לו לעבור על איסור סקילה. זה הכלל, כך גם לגבי אדם שמצא ספר תורה. כן? אני חושב שקראתי באיזה ספר שההגדרה של רשות הרבים למשל המדבר, המשכן, כמעט לא ניתן, נראה שוב זה מזה בפריז במשחק הזה כמו מדובר אבל כמעט אי אפשר למצוא את זה היום. רבי יוסי, זה מותר למשל במקרה הזה של קצת ספר תורה, האם אפשר? כן. הזכרנו שיש מחלוקת אם יש בזמן הזה רשות הרבים או לא. לפני חודשיים דיברנו פעם בקצרה ויש אומרים שרשות הרבים נקרא אם יש רוחב בכביש ובמדרכה 8 מטר, 16 מטר. זה כבר נקרא רשות הרבים. יש מאן דאמרצי שיש 60 ריבו. 60 ריבו 600,000. אם אין 600,000 זה לא נקרא רשות הרבים. עכשיו בפריז בוודאי שיש שם 600,000. לא רק בפריז, בזמן הזה אפילו בירושלים יש 600,000. בכניסה לירושלים ברחוב יפו כל בוקר עוברים בצומת מיליון מאה איש זו הערכה של המשטרה גם בכביש רמות יש יותר משש מאות אלף בירושלים עצמה גרים שש מאות ועשרים אלף נפש ירושלים ברוך השם גדלה לאורך לרוחב צפון דרום ופרצתה ימה וקדמה צפונה ונגבה אז אם יש לנו שישים ריבו יש כבר בעיה זה יהודים בראשם, לאו דווקא יהודים יכול להיות גם יחד עם הגויים כך כותב אשן אברהם שגם אם השש מאות אלף זה עם הגויים ביחד הם מצטרפים לעניין זה יש לנו בירושלים 440 אלף יהודים והשאר זה גויים והשאר זה ערבים אבל מצטרפים לעניין זה אין הבדל ולכן כיוון שבגוש דן תל אביב יש שישים ריבו בירושלים יש שישים ריבו ולכן החמרנו בכל הדברים הללו כאן בשכונה בשער החסד יש עירוב פנימי אז כאן אין לנו בעיה אתה יכול להוציא מבית הכנסת לרחוב וכיוצא בזה אין לנו שום בעיה אבל כשאתה מתקרב לרחביה אתה הולך לשיכוני וולפסון שם אין לך את העירוב ושם יש בעיה והספק הוא ספק דאורייתא נכון שיש גם בזה קולות יש אומרים שאם יש גשר ולגשר יש מעקה אומרים גודחית זה הופך את זה מרשות הרבים מפולש זה הופך אותו למבוי אבל גם זה מחלוקת ולכן אמרנו שעדיף שאדם מרשמים ישתדל להחמיר לא להוציא חפצים מהבית לרשות הרבים או להפך בשיש מנדלן אין עוברים דרך הרכב וזה שהוא נמצא פה. שוב עוד מחלוקת נוספת בספר ישועות מלכו בסימן טז אומר דווקא אם הם הולכים ברגל אבל אם הם נוסעים ברכב הרי הרכב עצמו זה רשות היחיד מהלכת יש לו מחיצות גבוהות עשרה וגגון אז זה דומה לסוגיה של כוורת בשבת דף ח' למדתם הוא מדנה את זה לסוגיה שם ואומר שזה לא רשות הרבים, כך כותב גם בית אפרים. רוב הפוסקים חלקו עליו ואמרו אין הבדל, רכוב כמהלך וגם 600 אלף שנוסעים באוטובוס או במכוניות גם הם נספרים בכלל זה. הרי ספק דאורייתא לחומרה ולכן אנחנו מחמירים מאוד, כיוון שיש כאן גם 16 רמה 8 מטר וגם 60 ריבות יש לנו תרטל ולכן כדאי מאוד שאדם לא יוציא שום דבר אלא אם הוא רוצה להביא את הטלית לבית-הכנסת, שילבש את הטלית. הוא לובש את הטלית בבית ובא עם זה לבית-הכנסת. לפעמים האדם הזה קם מוקדם. הוא רוצה לבוא לבית-הכנסת בשעה 15, 15.5, עדיין לא הגיע הזמן טלית. לא נורא. אפילו שהוא לא מברך על זה, הוא לובש את זה בלי ברכה, אבל הוא לובש את זה דרך בגד. הוא לובש את הטלית על גופו, יבוא עם זה לבית-הכנסת לבוש, כשהגיע הזמן, בשעה ארבע ועשרים, יוכל למשמש, לברך, להתעטף בציצית ולברך על זה. אבל להביא את זה ביד, לתפוס את הטלית המקופלת בתוך הכיס, להביא את זה ביד, בזה, כמו שאמרתי, יש כאן חשש וספק דאורייתא, ולכן אמרנו, המלצה שכל אדם ירי שמים ישתדל להחמיר. אתה רואה, אפילו במקום ספר תורה, אפילו בדוגמאות כאלה חמורות, לא התירו חכמים לעבור על איסור דאורייתא כדי להציל ספר תורה. קל וחומר, כשאדם מטלטל בכיס פיצוחים או דברים אחרים, שכדאי מאוד להיזהר, ואין הבדל בדברים האלה בין איש לבין אישה. מי שקרף את ההצלחה על עצמו, אם בפנים לא יגידו לך, פנימה יותר טוב, כדי להגן עליהם שלא יתרתפו. ספר תורה, כאילו תחוב, בנארי, בנוס שבת, כדאי תומפר. אלי תנדר די דלו פרנדר ודלו פורטי, נזננד רואה וילניפה די ערוף. מקומו פרוסדרטי, אלי פרנדרה לספר תורה. ולנטור רע עוטור דלוי, עובר בפרסיסי על אינסטאנט ומי מטר ללטר על אינטריאר, כותב אינטריאר, ואיל נא ל פחות חפה, במנהר דירקט, לא פר ענן רולן עוטור דלוי. כפר נטנן ללכה ואו נפש וזי סט אופציון ואו ורסטה דונק הכותל ספר תורה שזכא מוצאי שבת. ומסיר פלוי. אלא, אמרתי כמי הם יורדו עלינו? הנסנדין עוזן בית הכנסת. אי כלבית הכנסת סוטרו נוסע קרטינות ולכן איל נאפה די ערוב. כותוב דנו איל ספה כיהי הרשות הרבים דאורייתא, בימי איבודרה אסטוממון לסי לספר תורה כאילו ברול, מפתרון סגרסי האינסור דאורייתא, קאר סרטיר הנובג'ה דרשות הלוטר פרנון שבת אפכפה דאונטר די מן התורה. אפרופו די רשות הרבים דאורייתא, נזבור דג'ה פרי, אליה כלכלי שיעורים, כי נזבור דה גרנד שיטות. ללארג'ה, זו פרמייתא, טז אמות שזה אמות כינופו 8 מטר נאמר דג'ה איסי אין רשות הרבים מן התורה. דאפרי דזים אופיניון, אילפו אינפלוס דפי כאילו נהילה לארג'ר דה סז אמות, לפי כ-600 מיל פרסון פייס פסי דן סו שומן. לישון אברהם, נודי כמיים לגויים פפטט קונטה דן סו דה קונטס, דוק הירושלעים, אלא נטרד להוויל, דאפרי לזגזמנה דלפוליס, אינפל תרביין עבור פליטו 600 מיל פרסון כי פס שק ג'ור הסזאן דרועה. לדקונטס כאילו רב אפה אינטרדקונט כי תיאן קונטס דו פסאז' אן וואטור. אמם שי סרט האחרונים דיסקוט דסבואר שי לוואטור את אלמם קונסידרי כאם פובן פרס. פרצה די קום דה סיסון מיל, הרי זון קנון רצחק אל סוה קונסידריה כמו מעבר איתה ברשות היחיד כמו דומיין פריווי כיסא דה פלאס, כמו לסוגיה דוי כוורת לדביוט דולגמרת שבת, אישי אם זוון אין ספק דאורייתא, אילי דודאפי קונבנב לקונסייה דה סבסטניר. כאילו פרמיארמנט פתטר כאילו רשות הרבים מן התורה אה דג'ה אובדוני לוסקלונה לסייזמות לימטר דולארש. דוזיאמנט לסיסון מיל פרסון פיוב תתרוסי קונטה דאפרי סרטן אבי קלביוטיור. זה עושה דה רזון, דרך מחמיר, אישי נו זוון כמונג'ה איסור תורה, דוגמד מי וופר תרזה טונסיום. אפרופו דויוטלית, לרבי רוויוני שלודין דויוטלית, אין נפו דונג פסטיר אבי קלביוטלית דו ניזם נורא ואיל ניאפה דו עירוב נאפה לטרנספורטי דירקטומה, דוגמכו מפייר למיור דה סולוציון ולדג'ה דיסא דויוטלית סורייבת עיר דוטלית קומפלטמא, דריבא אבי קבלת הכנסת. האם איל נפו פאנק ארג'ור לטונס קארי ולטאן דו סורייבת עיר דוטלית, ובינסה לפגריו אין למה, אין מתכוון אלא פורטי כמו נבי פפרט יוצא אבי קבלת המצווה, לאורסקר איברה לטאן דה לברכה כמו פריזן כמו סמומו ארנקת חורבן, ביארנטו שכן פה לציצית ולא פרה לברכה סמומו לה. לרב דמון דופר הטנסיון, אני דווח כמי מי שישנו, לא לקה ולספר תורה ריסק דברולה, ביאמר גריטו נבוא פרמי דסרטיר לספר תורה. זאת אומרת, מונדך אקומביין איל דופר הטנסיון או איסור הוצאה פודשבת, סי דג'ה פה לספר תורה, אללה קומביין פריפורס חזון, דופר הטנסיון בין פסרטיר, דוני ליווין דבא דו עירוב, עווק לפתית פיצוחים, לפתית, כמו נפל, לפתית פפיץ, כמו נפל, לגרן, לא לפושט. אני אסכם את הדברים למעשה. יש לנו בארץ הרבה מקומות שהעירוב שם מצוין ואפשר, מעיקר הדין, לטלטל, להוציא ממקום למקום. כמו השכונה שלנו, שכונת שערי חסד, בשכונה כאן העירוב הוא טוב ומצוין. אם אני רוצה לצאת עם מטפחת או כל ספר או דבר אחר מהבית הכנסת לרחוב, אין כאן בעיה. רוב השכונות הישנות של ירושלים יש להן את העירוב של הבדץ, ועל ידי העירוב הזה ניתן להקל, לטלטל. אבל רוב השכונות הרחוקות, השכונות החדשות, אין בהן עירוב טוב. העירוב של הרבנות הוא לא כל כך טוב, בפרט שאמרנו שיש שישים ריבו בירושלים, ולכן ברחביה, שיכוני וולפסון והלאה, כל האזורים ההם, אין שם עירוב טוב, ושומר נפשו ניזהר שלא לטלטל. כך גם בשכונות קטמונים, קריית יובל, קריית מנחם, כל אותם האזורים, אין שם עירוב טוב ואסור לטלטל. בגוש דן, גם שם יש, כמו שאמרנו, שישים ריבו. ולכן, מי שנמצא בתל אביב, באזור, גם שם יש עירוב, אבל העירוב הוא לא כל כך יעיל, לא טוב מבחינת ההלכה. רק בבני ברק, שם יש לך עירוב טוב, מי שנמצא בתוך בני ברק יכול לטלטל, אין לו מה לחשוש. אבל בכל אזור גוש דן, ברוב ככל המקומות, אדם מר השביים שגר שם, מן הראוי שייזהר לא לטלטל. אדם שנמצא בבסיס צבאי, בסיסי חיל האוויר או חיל הים, בדרך כלל הבסיס כולו מוקף גדר גבוהה. אז אם הרב הצבאי יעשה להם צורת פתח, יהיה אפשר לטלטל בתוך הבסיס. ההתנחלויות, היום כל ההתנחלויות מוקפות בגדר, כדי שלא יבואו מחבלים, ולכן כולן מוקפות בגדר. הגדר זה דבר מצוין, פותר את הבעיה. אתה רק עושה צורת פתח בכניסה להתנחלות, פתרת את הבעיה. אז מי שנמצא בשבת שם, בהתנחלות, אין בעיה. כך גם אזורי הספר. קריית שמונה מוקפת גדר, ולא גדר אחת אלא שתיים. שוב, מי שנמצא בקריית שמונה בשבת יכול... שם העירוב הוא טוב, יש שם גדר טובה, הלבדי כולה עלמא יהיה אפשר לכתחילה לטלטל וכן כיוצא בזה. אבל בתל אביב עדיין לא הקיפו את הגדר ולכן המחמיר תבוא עליו ברכה, כמו שאמרנו, גם לאנשים מן הראוי להחמיר בדבר. כשאדם נוסע למקום שהוא לא מכיר, דבר הראשון שאתה עושה, הגעת לשם ביום חמישי אתה שואל את הרב, ילמדנו רבנו יש כאן עירוב טוב, אפשר להקל או אסור, הרב הרי מכיר את המקום, הוא יכול להגיד לך את האמת, בתנאי שהרב הזה הוא רב אמיתי ולא ערב רב, אתה לא יכול לשאול רבי קונסרבטיבי, רפורמי, או לשאול את הרב מלכיאור, אותו אי אפשר לשאול. הוא גנצר עיר חומה או... מחלוקת ראשונית. מחלוקת. אנחנו סומכים בשעת הדאחר, סומכים גם על צורת פתח, בלי עומר ובלי דבר, כן. לגבי יישוב שאין לו קו גדר ואין לו צורת הפתח, יש בעיה כשהשער נפתח? נכון. כשהשער פתוח יהיה אסור. לכן צריך את הצורת הפתח שגם בזמן שהשער פתוח יהיה מותאם. שאלה אם יש פרצה פחות מעשר עמוד יותר, זו השאלה מהדור. יש מקומות שהפריצה כזו נפתח. הבסיסים של חרש נפתח. הבסיסים שם הם הפריצה הרבה יותר מעשר עמוד. יש שם את הטנקים שצריכים לצאת ולהיכנס. בדרך כלל הפריצה היא יותר מעשר. זה המשפחה הזאת. שואלים לגבי עירובין, עיר שהיא הוקפת מהר. לפעמים יכולים לצרף את זה. הגמרא דנה לגבי אוקיינוס, שהאוקיינוס מכיר את כל העולם ולכן הגמרא מסקנה לא מתחשבת מזה. אנחנו לא יודעים לגמור את יוצאת מן הכלל שכן. בדרך כלל. טוב. אה, רזומה, להקונקולוזיון, דן לזון דרוע הוא לא עירוב טרי קורקט. כמו פרקסם פליסי שאינו דן שכונת שערי חסד, על אופה פחות דז אובג'י סן פרובלם. גנרלמן, דן לזון סיין, דן שכונות דן סיין. יישוב הוא סותן לעירובים דו בדץ, עושים אונדוופר, אונדה פזו אונדוופר, התנסיון, לקרטייר פלוס רסנט, לקרטייר נורכי, סול לרבנות דון העירוב, על-פי פופר פלוס התנסיון, כמו פרק זאנברי חוויה, וולפסון, קטמונים, קריית יובל, קריית מנחם, פופר התנסיון. נור לגוש דן, תן לגוש דן, הם כבר אמרו כי יבל הבא דאפרי סרטן שיטות, לישישים ריבוע אפוט דום פייר ואטנסיון, כל האזור בתל אביב אפוט דומ פייר ואטנסיון. הפארק אלקוזון דרוע כאן בני ברק, ולידי ירובים בבן קליטה. לבאז מיליטר, חיל האוויר, חיל הים, אקסטרה. -גנרל מאוד סנדזון דרוקי סנדג'אן דיון גרית, דיון בריאר, אילפו לבא כאילו לרב פס בצורת הפתח, לפורום דין פורט, וכך אפשר פרמטר. כלי יישובים כי הם ענתורי גדרים או סיפורים פשוט לטרוריסט דה-נדחי, הם דג'ה קונסידרים גם דה-נדורי פרמי ולאם פורטי דה-שבת. הקונדיסיון כי יהיה קומם לצורת הפתח, כי לאנדחי יהיה לפורום דין פורט. קריית שמונה, פרקסון, וליהן דובל ברייר, זה פרמי. לא שקולון מחמיר, מים לפאם דב טטח מחמיר, אלא פרמי שוסיפר לא שקולון עריף דה-נדורי, זה טלפוני או רב דה-נדורי, כוליסים כיסוי קליקה קורקט, ולמודד כאללה קליטי ג'ירוף. רבי חננה בן הכשר אומר, הצעה קודש ואוכל לזיכוי. תודה רבה לכבוד הרב שהקדיש לנו מן הזמן וילמד אותנו את ההלכות. אני רוצה להזכיר לציבור שביום חמישי הרב ייתן את השיעור שלו ב-11.30, וב-12.30 אנחנו מסיימים מסכת סוכה וכל הציבור מוזמן. ברוכים הבאים. רבי חנניה בן הכשר אומר את הצעה קזובה וחוזר אל ישראל וכאב יר בניהם תורה מצעות שני מאר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.