דיני יין לקידוש והבדלה – זני ענבים, יין לבן ויין צימוקים

 

- - - לא מוגה! - - - 

היינו בסימן רש״ד, סעיף ד׳

על היין אנחנו מברכים ברפי הגפל, אבל אם היין החמיץ,

התקלקל, יורד דרגה, יורד שהכל נויר בדברו.

בשלב הראשון בין היין לבין החומץ לפעמים אתה מסופק.

יש בו קצת טעם יין,

אולי חומץ, אתה לא יודע להגדיר את זה בדיוק.

אז מראם נותן לנו את ההגדרה כל שבני אדם נמנעים לשתותו מפני חמיצותו,

אין מברכים עליו ברוב פרי הגפל.

הקני מידה בדבר הזה הוא, תשאל את האנשים.

תשים את זה על השולחן, תיתן לאנשים.

אם האנשים שותים, סימן שזה טוב.

אבל אם אתה רואה אנשים,

כל אחד טועם קצת,

בגלל החמיצות יש להם גם פנים חמוצות,

עוזבים את זה והולכים,

ממילא אי אפשר לברך על זה הגפן ונעשה פסול לקידוש הבדלה וכיוצא בזה.

בהמשך,

מסעיף ה'

עד סעיף ח',

מראם מדבר בנושא של היין.

דבר שהוא מצוי, הדבר הזה, לכל אחד ואחת מאיתנו,

בעיקר בשבתות וימים טובים, אבל גם בימי החול.

זהו יין.

לוקחים ענבים, סוחטים,

ומזה עושים את היין.

זה הסדר,

מה שכולם, כל עם ישראל, עושים.

יש שני סוגי ענבים שעליהם דיברו הפוסקים.

יש עשרות סוגים,

אבל המכנה המשותף כולם ענבים שאין בהם מחלוקת.

ההבדלים ביניהם הם הבדלים קטנים,

אבל יש סוג ענבים,

יש בו חרצנים.

מחרצנים ועד זג לא אוכל, כמו שכתוב בחומש ברוך בפרשת נשוא,

אבל היום יש זן שאין בו חרצנים.

הזמן הזה היה קיים,

אותו הזן, הרבה שנים, אבל דווקא בשנים האחרונות מפנקים אותנו,

והיום הזן הזה שאין בו חרצנים, הוא מצוי.

ואחרוני אחרונים נחלקו.

האם אותו הזן,

זהו הענבים?

אם אכלת מזה כזית,

תברך על זה ברכה אחת מעין שלוש?

או שזה דבר שדומה לענבים ואינו ענבים ממש?

והברכה האחרונה על הכזית היא בורא נפשות,

ומי מלא אם תסחט את זה,

זה לא ים, פסול לקידוש והבדלה, אלא תברך על זה שהכל הוא בורא נפשות.

זה הוויכוח שיש בין גדולי החולים.

מדברי רב היגאון והרדק נראה שזהו ענבים,

ואפשר לברך על זה ברכת מעין שלוש.

כך משמעות הזר הקדוש וכך הוא עיקר הדין.

המדרש שם שואל,

ויחל נוח איש האדמה ויטע כרב.

מאיפה הייתה אפשרות לנוח לבוא ולנטוע את הכרב? הרי המבון השמיד את הכל.

אז אומר המדרש, היה לו חרצנים.

תודה. הכין חרצנים שמהם נטע ועשה את הכרם.

בסדר, אז יש גם ענבים עם חרצנים, זה לית מנדא פליג.

לא כתוב במדרש על ענבים בלי חרצנים.

יש מדרש אחר של רבן אברהם ברטמיר הנביא,

שממנו משמע שנוח נטע את הכרם דווקא מהענבים בלי חרצנים.

זאת ועוד,

על הפסוק ואנוכי נטעתיך סורק,

ירמיה פרק ב', שמה מהרדק משמע הוא אומר שסורק הכוונה ענבים בלי חרצנים שהם הענבים הטובים

ואיך נאכפת לי סורי הגפן נוחייה וכו'.

משמעות הדברים שגם ענבים בלי חרצנים גם הם טובים.

כמו שאמרנו כך משמעות הזוהר.

הזוהר הקדוש בפרשת נשוא אומר,

אי אפשר להרכיב את העץ הענבים עם דברים אחרים.

תביא עץ תפוחים או דבר אחר,

עץ הגפן לא מקבל את ההרכבה.

אלה דברי הזוהר.

כך המציאות גם היום, תשאל את האגרונומים, תנסה,

שום דבר לא יעזור לך. תעשה להרכבה עם תאנים, עם תפוח עץ, עם גוואבה,

נשאר כמו שהיה.

אבל אם אתה רוצה להרכיב

ענבים עם חרצנים יחד עם ענבים בלי חרצנים,

זה מתחבר מצוין.

אם נאמר ששניהם ענבים, זה אותו מין במינו, לכן זה מתחבר.

אם נאמר שהענבים בלי חרצנים אינם ענבים,

למה זה מתחבר ביחד?

שוב, משמעות הזוהר שיש לזה באמת דין של ענבים,

ולכן אם הוא אכל מזק הזית,

יברך אחרי זה ברכת מעין שלוש,

ואפשר לעשות מזה יין קשר לקידוש מהבדלה.

כל האגרונומים בדורות האלה אומרים,

אלה הם ענבים.

נכון שאתה לא רואה את החרצן,

אבל בתוך הענב הזה יש גרעין בצבע ירוק.

הגרעין הזה הוא רך, אתה יכול ללעוס אותו,

אבל זהו החרצן.

כך הם טענים אותם האגרונומים.

תיקח את זה ותזרע, תיטע,

יהיה לך מזה כרם.

ולכן, להנחה מעיקר הדין

גם ענבים כאלה הם ענבים, אפשר לברך עליהם ברכת על העץ ועל פרי העץ, ברכה אחרונה,

מי שאכל כזית,

אם מי שעשה מזה יין,

היין הזה הוא כשר.

זהו עיקר הדין.

אם שואל אותנו אדם עצה, עצה טובה, תיקח לך ענבים עם חרצנים, אתה עושה יין ביתי.

למה לך להיכנס למחלוקת נגד הרב סייח יצחק,

נגד דברי מרשם?

למה לך להיכנס לספק?

עדיף שייקח דבר שיש בו חרצנים.

היום כמעט כל היקבים משתמשים בענבים עם חרצנים.

שם לא כדאי להם לקנות את הענבים היקרים האלה.

כל הענבים שהם עושים מזה יין בכל היקבים, יש בזה חרצנים,

כך שמבחינה זו אין לנו בעיה ביין של היקבים.

היין הזה הוא יין טוב מבחינה זו.

דוגמה שנייה שעליה דנו הפוסקים.

אני לוקח ענבים ירוקות, עושה מזה יין יצא לי יין לבה ברכה.

הגמרא דנה בשאלה הזו ברורה בתראה צדיק זין ויש מחלוקת בפוסקים.

הרמב״ן מפרש לנו את הגמרא כך

הגמרא שאלה ועונה אל תראה יין כי יתאדם כי יתן בכיס ענו.

יש שם קרא וכתיב בכיס בכוס

ושניהם אמת.

המוכר נותן ענו בכיס של השיכור והשיכור נותן ענו בכוס של המוכר ולכן יש שם ככה וכתיב.

מכל מקום, התחלה של הפסוק ומהרמב״ן מה זה אל תראה יין כי יתאדם רק יין אדם הוא יין כשר לברכת הגפן רק הוא יין אבל אם תעשה מהענבים הירוקות תעשה מהם יין הברכה היא שהכל נהיה בדברו

הפסוק אומר אתרי רם כי יתאדם רק האדם אז לא רק לגבי נסכים אלא גם לגבי יין בכל השנה קידוש ההבדלה וכיוצא בזה.

מר״ן מזכיר את המחלוקת הזו לכנ״ן בסימן ראש ע״ם ב׳ סעיף ד״ת.

בדעת מר״ן נגד הרמב״ן רוב הפוסקים לא הסבירו כך

אבל הבעיה היא בספר פסח מאבין אומר המנהג להחמיר כי הרמב״ן

נגד מר״ן.

אחר כך שתנה המנהג

אבל אם הייתה תקופה מסוימת שהמנהג היה לחומרה ולכן גם בזה כדאי שהאדם ישים לב אותם שבאים לעשות יין ביתי לא ייקחו ענבים ירוקות אלא ייקחו ענבים אדומות שחורות כדי שייצא להם יין כהה ולא יין בהיר כזה.

בוא ונאמר האדם הזה טעה עשה יין לבן ועכשיו הוא שומע את ההלכה אז הוא עושה דבר פשוט

הוא הלך וקנה צבע מאכל אדום בהכשר הבדץ והוא צבע את היין שלו. אומרים לו, היין עכשיו אדום דברים בטלים. לפי הרמב״ן עדיין הברכה שהכל נהיה בדברו.

למה?

הצבע של הענבים זה לא שבבקבוק יהיה לך צבע אדום אנחנו אומרים היזהרו מן הצבעים ולכן כאן המהות שלו לא טובה זה לא יין לפי הרמב״ן

ולכן הזהרנו שהאדם שבא לעשות יין ביתי ייקח דווקא ענבים אדומות שחורות וכיוצא בזה.

יש פירוש של האור זרוע שכל הראשונים לא הלכו בזה.

הוא אומר,

היין הלבן יותר משובח ובוודאי שהיין הלבן ברכתו הגפן.

אלא הגמרא אומרת, גם היין האדום גם הוא יין.

מה זה אל תראה יין כי יתאדם הוא מפרש.

אל תבזה את היין האדום.

אל תאמר רק הלבן הוא משובח, אלא גם האדום הוא בסדר.

מביא רעיין הזה.

כתוב בשיעור השירים,

אל תראו לי שאני שחרחורת.

אל תבזו לי שאני שחרחורת.

גם פה, אל תראה יין כי יתאדיו, אל תבזה יין כי יתאדם.

אלה דברי רוזרו. אבל כל הראשונים לא הסבירו כך.

וכמו שאמרנו, הוויכוח הוא האם רק לניסחים אתה פוסל את היין הלבן,

וגם לקידוש והבדלה.

יש לנו דברי הרמב״ן,

וחששנו לדבריו בלכתחילה,

ולכן מי שקונה ענבים לעשותם יין, ישים לב לקנות אך ורק ענבים כהות.

אותו דבר, אדם שהולך לקנות יין מהשוק,

אפילו אם יש על זה הכשר בדעת,

אל תקנה את היין הלבן הזה, ביץ הענבים לבן, אוי רק רק,

אלא צריך שיהיה צבע כהה,

שרק בו אפשר לקיים את המצווה בלכתחילה.

בזמנם, בדורותם, היה אפשר לעשות גם מהצימוקים יין.

הכיצד?

יש לי קילו צימוקים, אני מרסק אותם,

שם אותם עם מים, קצת פחות מליטר מים,

שורה אותם שלושה ימים.

אחרי שלושה ימים אני סוחט, זה יין כשר.

אחרונים שואלים, למה צריך שלושה ימים?

הרי כבוש כמבושל, אם אדם שם בשר בתוך חלב, אפילו יום אחד זה נאסר.

למה פה אתה אומר שלושה ימים?

תראו, זה אומר אחרי אדם, שם 2% מהטעם של הבשר ירד לחלב, הכל נאסר.

אבל כאן לא מספיק לי שהצימוקים ייתנו 2% במים.

אנחנו רוצים שכל הליטר הזה כולו,

כל מהותו, הכל יתהפך להיות יין גמור.

וזה לוקח, התהליך הזה, שלושה ימים.

אחרי שלושה ימים נסחט או...

הוא יבשל את זה מיד, גם זה טוב, כמו שכותב ספר דברי יוסף

כל זה היה, היום לא

מה נשתנה? מה קרה היום?

הסיבה היא הצינוקים שאתה קונה זה לא אותם הצינוקים שהיו פעם

מרן בסימן רב סעיף ד' הביא לנו את דברי הריף רבי דוד אבו דורהם

מאיזה צינוקים ניתן לעשות יין?

מה כי הצינוקים האלה יש בהם לחלוכית נפשושית,

מהם ניתן לעשות יין?

אבל אם זה יבש היה כעץ,

מהם לא ניתן לעשות יין.

היום, הטכניקה של הצינוקים בכל העולם,

לוקחים את הענבים מהצינוקים, מייבשים אותם בתנור.

למה מייבשים אותם?

כשיש בזה לחלוכית זה מתעפש ונרקב, מתליע מהר.

כשזה יבש יכול להישאר הרבה שנים במחסן.

משאירים את זה במחסנים שלהם הרבה שנים.

שבוע הבא טו בשבט הם צריכים 50 טון ציווקים, מה הם עושים?

מוציאים כעת מהמחסן את הציווקים הלבושים,

מניחים אותם בתוך מכללית ענקית שיש בה מים וסוכר.

והמים והסוכר נספגים לאט לאט בתוך הציווקים, מתנפח.

אחרי חמישה ימים מוציאים את זה,

שופכים על זה מעט שמן פרפיל או שמן זית ומוכרים לנו.

אדם הולך, קונה, חושב, בטח זה טרי-טרי.

אתה רואה איך שהוא טרי,

יש בו את השמנונית עליו, עושה רושם נפלא.

והוא לא יודע שזה היה במחסן חמש שנים, היה יבש כמו עץ.

הוא בא בבעלינו עינינו. אם האדם הזה יעשה מזה יין,

אחרי שהוא סוחט,

בא וסחט,

מה אם מסוכר שהיה שם?

אמרו, הם ניסו כאן מברכים שהכול עבור הפראי הגפן.

התנאי שכתבו לנו הפוסקים, כאן הוא לא נמצא,

לא קיים, ולכן אין אפשרות היום בדור הזה לעשות יין וצימוקים. אלא אם כן הלכת בעצמך לקרן בחודש חשבון,

היה שם על העצים, היה שם צימוקים.

אמרת לבעל הקרן,

שילמת לו,

והוא אמר לך, תקטוף.

לקחת צימוקים מהעץ,

על זה באמת ניתן יהיה לברך בלא פרי הגפן, אם תעשה מזה יין.

אבל מי הולך לקרן? מי הולך לקטוף?

אין לנו את כוחות הגוף והנפש, מה שפעם היו עושים.

אלא אדם קונה ברחוב, קונה,

הולך לשוק וקונה בחנויות.

כל הצימוקים שיש בחנויות, כולם אותו רעיון.

זה דבר שהוא קיים, השיטה הזו, בכל העולם.

זאת אומרת, זה פטנט ישראלי שימצאו.

כל העולם.

לכן, אנשים שנמצאים בסין, ביפן,

פעם היה להם פתרון קל לגבי קידוש והבדלה.

היו קונים קילו צימוקים, היו עושים מזה יין והיו מקדשים.

היום אין לו את האפשרות הזאת, צריך לקחת עמו מכאן יין. אבל יש לו הטעם של יין.

הטעם של יין לבד לא מספיק.

אם אתה עושה מהתמציות,

או יש הרבה חומרים כימיים שאתה יכול לקבל טעם נפלא של יין,

אבל זה לא יין.

גם פה, אם אין בזה תנחנוכית דבשושית,

ממילא לא תוכל להחזיר העטרה ליושנה,

וגם זה לא נחשב ליין.

אלה הבעיות שיש.

ולכן, כל אדם שרוצה לעשות יין ביתי,

הוא רוצה לצאת ידי חווה לבדי כל העלמא, שזה יהיה יין כשר למהדרין.

ולכן, לא ייקח מהצינוקים, לא יעשה מזה.

זה גם מחמיץ מהר.

בגלל המים והסוכר שיש שם,

דבר כזה לא יתפוס לך מעמד הרבה זמן.

חבל להשקיע עבודה בדבר כזה. זה ברכה לבטלה.

גם הברכה כפשוטו, וגם מהעבודה, חבל על העבודה.

ולכן, לא כדאי לאדם להתעסק. אפילו אם הוא אומר לך, פעם הייתי עושה,

היה משובח. נכון, פעם.

היום, כל זה כמעט ואינו קיים.

גם הפסדנו את האפשרות הזו.

אם הוא מערבב ויש לו 51% ענבים טובים,

ענבים שחורים,

ועוד 49% ענבים ירוקות, יינוק הנמל. הרוב הוא בסדר, גם על איבדי הרמב״ן, גם כן יכול להיות טוב.

אבל במקרה הזה אתה לא יכול למהול במים.

למה?

אם אתה מוזג,

תוסיף את ה-49% שלפי הרמב״ן זה כמו מים,

תוסיף עוד כמה טיפות, זה יכול להסתבך.

ולכן, אל תערבב. לא כדאי לערבב בזה.

תעשה יין אדום, זה הדבר הכי טוב. קל וחומר לגבי ארבע כוסות.

ארבע כוסות שם ישנו גם כנגד מכת דם.

ולכן, מרן כתב בסימן תעב שלכתחילה צריך להיות דווקא יין אדום לארבע כוסות.

זאת ועוד,

כף החיים אומר לא רק זכר לעבר, מכת דם.

אומר זכר למכת דם שתהיה בעתיד.

כמו שהנביא אומר, מי זה דם מאדום חמוץ בגדים מתבצרם? מדוע אדום נבושך כדי שברכו ישקה את אומות העולם ארבע כוסות של תרעלה?

ולכן אנחנו עושים זכר לזה, ארבע כוסות אדומות כאלה.

אז לא רק בארבע כוסות אלא לכתחילה צריך להיזהר גם לגבי כל השנה כולה.

שעת הדחה, שעת הדחה, כן, אבל מלכתחילה תשים לב, אתה הולך לקנות, יש שם מיץ ענבים, ירקרק או דברים אחרים,

תיזהר מהדברים האלה, יש עליהם סימן שאלה גדול.

הלילה היורצאית של הבבא סאלי רבנו