הלכות ברכות: לכתחילה, בדיעבד וברכות על מאכלים מרוסקים ומשקאות

 

- - - לא מוגה! - - - 

גרעינים של מישמיש

או גרעינים של שזיפים לקח אותם שבר אותם והוא יודע שהם מתוקים

הוא שואל אותך מה כדאי לברך עליהם לכתחילה

אומרים לו שהכל נהיה בדברו הוא טעה אמר במקום שהכל אמר בורא פרי העץ בדיעבד יצא

וכי הגרעינים האלה לא צמאו על העץ זה לא שקר

לכן בדיעבד הברכה שלו שאמר תפסה

הדבר מועיל ויכול להמשיך ולאכול.

כך הוא עדין גם גרעינים של אבטיח.

הברכה שהאדם מברך עליהם שהכול נהיה בדברו.

אדם נוטע את האבטיח, זורע אבטיחים,

לא בשביל לאכול את הגרעינים אלא זורעים כדי לאכול אבטיח.

ולכן הגרעינים זה לא עיקר הפרי ומברכים על גרעיני אבטיח שהכול נהיה בדברו.

אם האדם הזה לא ידע,

מסכן עם הארץ,

טעה וברך על זה, בורא פרי האדמה בדיעבד יצא.

למה? כי זה אמת.

זה לא שקר, זה באמת. הגרעינים האלה צומחים באדמה.

ולכן בדיעבד יצא ידי חובה.

וכן כל כיוצא בהם.

אפילו על ענבים, אם אמר בורא פרי הגפן, יצא.

למה?

הענבים האלה הם פרי גפן.

זה נכון.

העץ של הענבים שמו פרי גפן.

ולכן גם שם בדיעבד יצא.

ולכן על זה הדרך. לכן

תמיד צריך להבדיל בין שני דברים.

השאלה קודם כול לכתחילה.

אדם צריך להיזהר לדייק מאוד בברכות

על כל מין לברך את הברכה הראויה לו, לברך לכתחילה בצורה נכונה.

אבל אם קרה לו טעות,

לא ימהר לחזור לברך,

כי הרבה פעמים ייתכן שבדיעבד כן יצא ידי חובה,

הוא בדיעבד לא חייב לחזור ולברך.

לכן יהיה זהיר,

יבדוק קודם כול את ההלכה.

אם הוא יודע שגם בדיעבד לא יצא, זה משהו אחר.

אבל אם בדיעבד יצא, אסור לו לחזור ולברך.

יש דברים שלא מברכים עליהם בכלל.

יש דברים שהם לא טעימים.

האדם הזה, מסכן חולה,

קיבל מהרופא כדורים.

אז הכדור הזה הוא לא מתוק, הוא מר.

הוא מוכרח לבלוע את זה כדי להיות בריא.

על דבר כזה, נכון שהוא מכניס לפה, בולע, אין ברכה.

או נאמר, האדם הזה שותה שמן זית.

על שמן זית גם כן אין שום ברכה.

הסיבה היא, שמן זית זה גורם נזק לאדם,

זה מביא לאדם אולכוס.

כשאדם רוצה להתאבד,

לא כל כך קשה להתאבד. נשתה בקבוק שמן זית, נראה איפה הוא יגיע.

מה?

נכון שזה מביא זיכרון, הוא יהיה בהר-המנוחות שם, הוא יזכור מה הוא שתה.

שם בקבר הוא יזכור טוב מהרבה שנים.

זה מביא זיכרון אם שותה את שמן הזית בתערובת,

כגון.

אתה לוקח סלט,

שם שם שמן זית.

אז יש שם גם דברי אוכל בתערובת כזו,

אז שמן זית באמת מביא לידי זיכרון, זה טוב מאוד.

אבל כשהוא שותה שמן זית לבד, ככה הוא לוקח ושותה,

זה, כמו שאמרתי, זה סכנה.

ולכן גם אין ברכה על דבר כזה.

דבר שמזיק לגופו של האדם,

לא תקנו על זה חכמינו ברכה כלל ועיקר.

לא יברך, לא עץ ולא שהכול.

צריך לברך עליו, דיין, האמת.

מה אומר?

יש חתיכות סביבות של זה, רואים את הפריקה הזאת. נכון.

אנשים שעושים בימים כאלה ריבה בבית,

הריבה שעושים בבית, קומפות וכיוצא בהן,

בדרך כלל הפרי הוא שלם.

לכן, תיקח חתיכה מהפרי השלם,

תברך העץ ותפתור את שאר חלקי הריבה.

בצורה כזו זה הדבר הטוב ביותר.

כי גם אם הפרי מבושל, אם הוא עדיין ניכר,

הוא שלם, או שהוא לפחות חצי, ניכר הדבר,

יהיה אפשר לברך עליו

את הברכה האמורה.

איזה מיץ?

תפוז.

אדם ששותה מיץ תפוזים יברך על זה שהכול.

אבל כשאני אוכל אבטיח,

נכון שאבטיח, ברגע שאני מתחיל ללעוס אותו, כולו הוא מיץ.

תשאיר לי אחי, אתה לועס אותו.

ולכן הברכה על האבטיח, בורא פרי האדמה.

רק אם תסחט אותו במיקסר,

תשתה מיץ אבטיח,

המיצים האלה תמיד זה יורד דרגה שהכול נהיה בדברו.

רק היין עולה דרגה,

אבל כל המיצים האחרים,

מיץ רימונים, מיץ אבטיח, מיץ תפוזים, אשכוליות, כל הדברים האלה, כולם ברכתם שהכול נהיה בדברו.

אם האדם הזה לקח כוס מיץ תפוזים רגיל של השוק ובירך עליו בורא פרי העץ,

גם בדיעבד לא יצא ידי חובה.

הסיבה היא כך,

שם

אין שם מיץ תפוזים אמיתי.

יש שם 90% מים.

אחר כך יש שם תרכיז בטעם של תפוזים.

סוכר, צבע מאכל,

נותנים לך, וייקרא שמור בישראל מצטפוזים. לא, סחטתי. זה בלוף.

ולכן שם גם בדיעבד לא יצא.

בדוגמה שסחטת, בדיעבד יצאת.

אבל מה שאין כן בדוגמה הזו, גם בדיעבד לא יצאת.

אני שומע חמישה ששואלים,

אני אמשיך הלאה, עוד סעיף.

אתם לא יודעים לעשות רוטציה בשאלות?

אני מסכים איתך אם בדיעבד טעה ואמר על הלדר,

בורא פירי האדמה בדיעבד יצא.

אבל לכתחילה, כיוון שזה מרוסק לגמרי,

לכן זה יורד שתי דרגות.

מברכים על זה שהכול.

כך הוא הדין על תפוחי אדמה מרוסקים,

שנקרא בלשון האנשים פרא.

גם זה ברכתו שהכול נהיה בדברו.

וכן כל כיוצא בהם.

אם זה מרוסק לגמרי, זה יורד דרגה.

במקום עץ או אדמה זה יורד תמיד לברכת שהכול נהיה בדברו.

כן, מותר.

הסיבה היא שכל דבר שנאכל כמו שהוא חי, אין בו דין בשבילי גויים.

ועל עדר הזה,

היינו המישמיש, נאכל כמו שהוא חי.

אגב, הגזר מבושל גזר מבושל היות

והוא לא מרוסק.

מברכים על הגזר, בורא פרי האדמה.

מרק ירקות,

הברכה של מרק ירקות בורא פרי האדמה,

משום שאינך מרסק את הירקות שם,

אלא הירקות, תפוחי האדמה, הגזר או דברים אחרים שיש שם הם שלמים, ולכן אתה מברך בורא פרי האדמה על הירק,

הוא פוטר בזה גם את המרק שהוא טפל לירקות.

אסור לברך שהכול על המרק,

אלא רק בורא פרי האדמה.

כך הוא עדין גם מרק פירות.

בישלתי את השיזפים והמשמש, עשיתי מהם מרק פירות.

אני מברך בורא פרי העץ על הפרי, כי הפרי שלם.

הוא לא נימוח כמו הריבה, אלא הוא נשאר שלם.

אני מברך על זה העץ,

הוא פוטר גם את המרק פירות.

אין ברכה נוספת שהכול על הקומפות הזה,

אלא רק

פרי העץ בלבד,

ברכה אחת בלבד ולא יותר.

זה מה שאתם אמרו?

על ידי זה יש רעננים שזה כולו לא לצינוקים.

למה דיוברטאים?

אז מה, מותר למה אומר את העץ או שלא? מותר, והברכה שהכול.

בשבילי צימוקים זה, בשבילי ענגים זה. נו, אז מה יש? מה בכך?

אבל אני בעצם רשום שגם לא אומרים וענגים אותו.

זה כל מייצר.

לא.

אם זה צימוקים שלוקחים,

מבשלים את הצימוקים האלה בצורה יבשה,

ולא סוחטים,

אלא מבשלים, מרסקים את זה ועושים מזה, לדר יהיה מותר.

מה שמרן כתב ביורא דעה בסימן גכג,

שהדבש שעושים מהענבים, יש בו יין נסך,

שם מדובר שהם סוחטים.

סוחטים מפרידים בין החרצנים והזגים לבין זה,

ולכן יהיה הדבר שונה. א',

ב', הלדר, לא עושים אותו מצימוקים.

הם מערבבים קצת צימוקים, אבל הרוב זה לא צימוקים.

הרוב בדרך כלל זה מישמיש.

הלדר הטעים, אם הוא עשוי ממישמיש. אם הוא עשוי מצימוקים,

אנשים לא יקנו את זה.

ולכן, מה שאתה אומר, קודם כול המציאות לא כך, ב',

אתה לא יכול לאסור את זה, משום שאף פעם זה לא היה יין כדי להיאסר משום יין נסך, ולכן הדבר מותר.

היה רק חשיכה אישית. רק יש להם תולעים?

על ידי?

אין חשש שיהיו בזה תולעים,

כי בדרך כלל היום עושים את זה בבית-חרושת בצורה נקייה יותר.

פעם, לפני עשרות שנים, היו עושים את זה בצורה פרמיטיבית,

באמת היה חשש.

בזמן האחרון עושים את זה בצורה יותר טובה, יותר נקייה,

ולכן אין חשש

שהכול נהיה בדברו.

אלא אם כן, הרבה פעמים בגזר המרוסק הזה,

אם תחפש,

תמצא שם את הזנב.

כשמרסקים בפומפייה, מגיעים לזנב, את הזנב אי-אפשר כבר לרסק.

אז את הזנב משאירים כך.

זו עדיין חתיכה שלמה.

תברך על הזנב הזה, בורא פרי האדמה, ותפתור את כל הגזר.

אבל אם אין, כשמרסקים את זה במכונה, המכונה מרסקת גם את הזנב. לא נשאר שם גם זנב.

לכן שם תברך על גזר מרוסק שהכול נהיה בדברו, משום שגם שם הוא מרוסק לגמרי, מרוסק לחלוטין,

ולכן הברכה שלו שהכול נהיה בדברו.

אבל אם טענו, ברך על זה בורא פרי האדמה בדיעבד יצא ידי חובה.

אבל לגבי הגזר, לא שם להגיד לך.

גם הריבה היא חתיכה ראויה להתכבד. אם יש לך ריבה של...

מישמיש, הריבה לא טעימה?

אתה לא ראוי לכבד בזה אורחים? ודאי שכן, אפילו אחי.

תלוי אם זה מרוסק או שלם.

אם אתה רוצה לברך בורא פרי,

אם זה עץ או אדמה, לא חשוב, אבל המילה פרי כשהפרי שלם.

אם זה מרוסק לגמרי, המילה פרי לא נדבקת.

ולכן יורד דרגה מפרי העץ לשעקול,

אתה לא יכול לחבר את הברכה בורא פרי.

כן.

גרעיני חמניות ודלעת.

גרעיני דלעת וחמניות, בורא פרי האדמה,

רק גרעיני אבטיח שהכול.

ההבדל בין שניהם הוא כך.

כשרוצים לעשות

גרעיני דלעת,

הם נוטעים מראש את הדלעת בשביל הגרעינים.

יש זן מיוחד בדלעות

שהדלעת לא טעימה, הדלעת נזרקת,

אבל יש שם כמות עצומה של גרעינים טובים.

כך זורעים בטורקיה.

גרעיני החמניות האלה תוצרת הארץ,

אבל גרעיני הדלעת תוצרת טורקיה. ושם, בטורקיה, יש זן מיוחד כזה,

ולכן יוצאים להם בשפע כמויות עצומות של גרעינים.

את הדלעת זורקים. נמצא שהעיקר בשביל הגרעינים.

לכן, מתאים לקרוא את זה בשם בורא פרי האדמה,

כי הזריעה היא לשם הפרי הזה, לגרעינים הללו.

כך הוא עדין גם בחמניות.

זורעים את החמניות לשם פיצוח גרעינים.

אומנם עושים גם שמן,

אבל האחוז שעושים שמן חמניות הוא אחוז קטן.

הרוב הגדול, 90%,

זה בא לצורך אכילת הגרעינים,

ולכן גם הגרעינים הלבנים,

גרעיני הדלעת, וגם החמניות, בורא פרי האדמה.

אבל גרעיני האבטיח, שם זה שהכול.

כי זורעים מי עיקרה בשביל האבטיח,

ודרך אגב יש גם גרעינים.

לכן, שם זה יורה דרגה לשהכול.

פופקורן, מה שקוראים לזה מן,

הברכה שלו היא בורא פרי האדמה.

לא רק תירס, מברכים על זה בורא פרי האדמה,

אלא גם הפופקורן הזה,

יש זן מיוחד בתירס

שזורעים בקיבוץ סעד במיוחד בשביל הפופקורן,

כדי שזה יוכל להתנפח טוב.

ולכן,

כמה שזורעים על דעת זה, לכן הברכה היא בורא פרי האדמה.

הסברס, הברכה עליו, בורא פרי העץ.

יש עץ, סברס,

שמתקיים שנים רבות, ולכן לכתחילה בורא פרי העץ,

ובפעם הראשונה שאתה אוכל את הסברס, תברך עליו גם שהחיינו.

תלוי אם זה מרוסק טוב או לא.

נכון, נכון. אם זה לא מרוסק טוב, אני מסכים אתך.

אבל היום בישיבות יש כבר מכונה שמרסקת, וזה מרוסק 100%. אז הלשון פרי כבר לא תופס כאן, היות שזה מרוסק לחלוטין,

ולכן המנהג הוא לברך על זה שהכול.

כל זה אם אתה לא אוכל לחם.

אם אתה אוכל לחם בארוחת צהריים, אין שום ברכה, כי הברכה המוציא פותרת את הכול.

כן.

קומפות.

אני מברך על הפרי ליצור את המשקה. נכון. אתה מברך על הקומפות רק על הפרי, בורא פרי העץ,

ואתה פותר את המשקה. אפילו אחי, אפילו אחי יברך על הפרי, כי המשקה עצמו קיבל את הטעם של הפרי.

נראה לקמאל בסעיף יא,

דברי הרשב״א והראש בדבר הזה, ולכן המסקנה היא, יברך על הפרי העץ ויפתור את המשקה בכל מקרה.

אמרנו שתחפש את הזנב, תברך על הזנב של הגזר אדמה ותפתור את השאר.

אם אין לך, לא מצאת את הזנב,

תברך על זה שהכול.

גם בתפוח עץ מרוסק. גם בתפוח עץ מרוסק, גם שם יהיה אותו כלל. כיוון שזה מרוסק,

זה יורד דרגה, ומברכים על זה שהכול נהיה בדברו. אתם רק שואלים, לא מביאים לנו לטעום.

הייתם מביאים הלכה למעשה, היינו מבינים יותר טוב את השאלה.

אמרנו קודם על הגרעינים של המישמיש,

מברכים שהכול נהיה בדברו.

בדיעבד ימתאה ואמר העץ, בדיעבד יצא.

אדם שלוקח צימוקים, אוכל אותם כמות שהם. הברכה היא העץ.

לקח את הצימוקים,

בישל אותם עם קצת מים.

המים האלה הם טפלים לצימוקים.

הברכה, העץ, פוטרת גם את המים.

אבל אם הוא הלך וסחט, הפריד בין הצימוקים למים,

כאן, בדוגמה זו,

המים האלה הפכו להיות דינם כדיניין,

וברכתם היא בורא פרי הגפן.

לכן צריך להיזהר שגוי לא ייגע בהם, כדי שזה לא יהיה יין נסך.

שקדים ואגוזים ברכתם.

תמהי בורא פרי העץ.

גם אגוז קוקוס,

גם האגוז הזה, גם כן ברכתו בורא פרי העץ.

ועליו אין ברכת שהחיינו,

כי השקדים והאגוזים האלה מצויים כל השנה כולה.

מתי שאתה רוצה אתה הולך וקונה מהחנות,

ולכן עליהם אין ברכת שהחיינו.

על סוכר מברכים שהכול.

טעה ואמר על הסוכר בורא פרי האדמה, בדיעבד יצא, משום,

איך עושים את הסוכר?

זה לא יורד מהשמים,

אלא יש

סלק סוכר שצומח באדמה.

לכן הברכה שהוא אמר, בורא פרי האדמה, זה לא שקר,

זה אמת.

הסלק סוכר צומח באדמה.

ולכן בדיעבד אם טעה וברך על הסוכר

בורא פרי האדמה, יצא.

אבל לכתחילה מברכים על הסוכר שהכול.

הפוסקים אמרו דוגמה נוספת

שאינה להלכה בזמן הזה.

הרדב״ז שדן בנושא,

הוא דיבר על הסוכר שהיו עושים אז.

אז היו עושים את הסוכר מקנה סוכר,

קנה סוף.

לפעמים מביאים לשוק

קרשים ארוכים, צבע חום,

ואנשים מוצצים את המיץ שלהם.

מהקנים האלה היו עושים את הסוכר.

זה עץ.

ולכן,

נכון שלכתחילה צריך לברך על הסוכר של הכול.

אם טעה ואמר על הסוכר בורא פרי העץ,

כיוון שעשו אותו מאותם הקנים שהם עץ, בידי עבד יצא. זה לא שקר.

אבל היום בזמננו זה שקר.

היום לא עושים מהקנים האלה את הסוכר.

היום עושים מהסלק סוכר. הסלק הזה הוא לא עץ.

לכן אם האדם טעה ואמר על הסוכר הזה, בורא פרי העץ,

היום לא יצא.

אין לדמות למה שאמרו הפוסקים שבדיעבד יצא,

כי היום המציאות שלנו שונה.

לכן, תחילה צריך לברך על שוקולד שהכול נהיה בדברו.

טעה ואמר על השוקולד בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה,

בדיעבד יצא.

למה?

החומר יסוד בשוקולד זהו,

לא רק הסוכר, הקקו,

זה העיקר.

הקקו צומח בעץ.

חומר יסוד זה למעשה הקקו, ולכן רוב הפוסקים דעתם לברך לכתחילה על השוקולד,

בורא פרי העץ.

נכון שההלכה לא כך.

זה מרוסק, מבושל,

ולכן אנחנו מברכים לכתחילה שהכול.

אבל אם הוא אמר, בורא פרי העץ, זה לא שקר.

זה נכון. אמת, נכון הדבר.

זה היה כולו מהעצים.

ולכן, בדיעבד אם טעה ואמר על השוקולד, העץ הוא האדמה,

גם אדמה שבירך על פרי העץ בדיעבד יצא.

לכן, בשוקולד

יש ארבע ברכות שבדיעבד, אם ברך, יצא ידי חובה, והן עץ,

אדמה, שהכול מזונות.

כל דבר שאדם אומר, מזונות, בדיעבד יצא.

כי יש בזה קלוריות, וזה מזין.

רק אם תאמר על המים שהכול נהיה בדברו, זה שקר. המים לא מזינים.

אבל חוץ ממים ומלח, שאר הדברים האחרים,

כל דבר שאדם אומר, מזונות,

בדיעבד יצא ידי חובה.

לכן, גם לגבי השוקולד אמרנו, לכתחילה שהכול.

בדיעבד, כל ארבע הברכות יכולות לפתור את השוקולד, והן מזונות, עץ, אדמה,

שהכול.

על הלחם יש חמישה ברכות שבדיעבד, אם ברך,

יצא ידי חובה, והן

לכתחילה המוציא.

בדיעבד, אם ברכת בורא מיני מזונות,

עץ, אדמה, שהכול יצא.

אבל אם ברכת על הלחם בורא פירי הגפן, לא יצא.

גם בדיעבד לא יצא.

על היין,

כל הברכות, כל חמש הברכות שיברך יצא, חוץ מהמוציא לחם מן הארץ.

אם תגיד על הלחם, או מוציא לחם מן הארץ, זה שקר, זה לא לחם.

אבל אם תברך על היין, בורא פירי הגפן,

עץ,

אדמה, שהכול מזונות,

כל אחת מחמישה הברכות האלה, בדיעבד יצאת.

לכתחילה צריך לומר, הגפן, זו הברכה המתאימה לו.

אבל בדיעבד, כל אחת מהברכות,

זה נכון במידה מסוימת, ולכן בדיעבד יצא.

אתה טמא עלי, איך אני אומר, בורא פירי העץ, על הלחם יצא?

אבל עץ שאכל אדם הראשון היה חיטה.

אתה רואה שזה היה עץ, לא?

לכן בדיעבד לפחות נצא.

יש מחלוקת, אני לא אומר שזה מוסכם.

לא אמרתי לך לברך לכתחילה ברור פרי העץ על הלחם, חס ושלום,

להסתפק ברכה לבטלה.

אני אומר, בדיעבד, אם קרה דבר כזה,

שגה, ברך, נו, בדיעבד, מהי דיעבד הווה?

אתה רואה שהרבה פעמים יש למין אחד כמה וכמה ברכות שבדיעבד יוצא.

לכן, אדם שטעה, לא ימהר לחזור עוד הפעם.

קודם כל יעשה שאלת חכם.

יש לך טלפון, תשאל את החכם אם אמר לך לא יצא.