הלכות משיב הרוח: ביאור ברכת גבורות וגילוי סוד תפילת רבי חייא ובניו

- - - לא מוגה! - - -

בסימן ק״ד מתחילים לומר בברכה השנייה משיב הרוח מוריד הגשם מתפילת מוסף של יום טוב האחרון של חג ואין פוסקים עד תפילת מוסף של יום טוב הראשון של פסח. בסימן הזה מרן עובר לברכה השנייה. הברכה השנייה מכונה בלשון הגמרא גבורות. זאת אומרת הברכה מתחילה בשבח לבורא עולם אתה גיבור לעולם השם ובהמשך אנחנו מפרטים גם את הגבורות של הקדוש ברוך הוא. הגבורה הראשונה, מחיי מתים את ערב להושיע. מה פירוש מחיי מתים את ערב להושיע? תסבירו לי. נו שלמה, תסביר. תעזור לי. הרצבע מסביר כך, הוא אומר. אתה זורע, ברוך השם יוצא לחם, יוצא חיטה, ועל ידי זה אנשים נשארים בחיים ולא מתים. מעין מה שיהיה לעתיד לבוא, כל אותם המתים, בעזרת השם גם אלה שמכוסים בעפר, כעפר אתה ואל עפר אתה שוב, יחיו לעתיד לבוא. הגמרא בסנהדרין לומדת זה מזה. אבל הפשט הפשוט של ההתחלה, מדגיש לנו הרדבש שם בתענית ב' שהכוונה היא על הזריעה של התבואה שבלעדי זה, אם לא היה אוכל, כולם היו מתים. אז הקדוש ברוך הוא מקדים רפואה למכה שלא נמות על ידי זה שאנחנו זרעים והקדוש ברוך הוא מצמיח לנו את האוכל. רק לקראת הסוף, ונאמן אתה להחיות מתים, שם כבר חוזר על המתים ממש. מי אומר לנו את הדבר הזה? אולי נפרש שגם בהתחלה מחיי מתים אתה רב להושיע, ממש כפשטו מחיי המתים. מי מכריח אותנו לפרט כך? אתה זוכר את המעשה בבא מציעה פה-הא? רבי חייא ושני בניו ירדו לפני התיבה בעצתו של רבנו הקדוש כדי להביא מהר את המשיח. והיה רעש בשמים. עוד מעט יגידו ברוך אתה השם מחיי המתים, יצטרכו המתים לחיות, ועדיין לא הגיע הזמן. לכן שאלו מי הדליף את הסוד, אליהו הנביא, של איך יפריע להם, נכנס בדמות דוב של אש, ואז כולם ברחו, התפזר המניין והעסק נפסק, ועד היום אנחנו סובלים להימשך. שואלים התוספות, למה היה כל הדאגה בסוף? הרי הוא אמר, מחיי המתים את הרב להושיע, משיב הרוח ומוריד הגשם. והגמרא אומרת, כשהוא אמר את המילים משיב הרוח ומוריד הגשם, נשב הרוח וירד הגשם. אם כן, הוא אמר גם, מחיי המתים את הרב להושיע, למה המתים לא קמו בהתחלה? זו הקושייה של התוספות. ולכן בא ריטבא מכוח הקושייה הזו ואומר, הקטע הראשון זה לא חוזר על המתים, זה חוזר על החיים, שהתבואה שלנו, הפירות וירקות, יצמחו ונשאר אנחנו בחיים. התוספות מתרצים עוד תירוצים, אבל כמו שאמרנו, המלאך הפשט בהתחלה חוזר על דבר אחד, ובסוף חוזר על הדבר השני. יש מתרצים אחרת. החקרי לב אומר ש... רבי חייא, היה קשה לו לבטא את החטא. התוספות שמה שאלו, איך הוריד רבנו הקדוש את רבי חייא להיות חזן? הרי רבי חייא לא היה אומר טוב את החטא, כמו שהקשו לו, איך אתה אומר, נפשנו חיכתה להשם וכולי, אז לא ממנים חזן כזה, כמו שלמדנו למעלה בסימן נג'. תוספות ירצו, כשהיה מתאמץ, כן היה יכול לומר, אז כנראה שבהתחלה לא הצליח. בהתחלה אמר, מאיים מתים אתה רב להושיע. בהתחלה פספס, כמו שאומרים, ולכן המתים לא קמו. אבל היה פחד שלקראת החתימה הוא כן יתאמץ ויאמר, מחיי מתים, ואז לא הגיע הזמן וכולי. זה התירוץ של החקרי לב, לפי דברי, איך? כן. זה מה שאמרנו. אז כנראה בהתחלה לא הצליח. אבל אולי תסביר לך את דברי הרתבות, למה לא נסביר את הדברות? אנחנו חיים בתים של אלה, אבל זה חזונות. בסדר, זה פירוש אחד. אבל זה לא מוסכם, דברי הרתבות לא מוסכמים. אז אם נסביר אחרת, האם ההסבר הוא בדווקא, כן, ודאי. אם נסביר בדווקא כמו הרתבות, אין בעיה. אבל אם תלך לפי הפרשנות האחרת, אם כן, למה לא קמו המתים מתחייה? אז בא ואומר לך חקרי לב, לפי הסוגיה השנייה, שיכול להיות שקרה כך וכך לרבי חייא בפעם הראשונה, ולכן הפסדנו, עדיין אנחנו סובלים. אליהו הנביא. ברכה, ברכה אחת לבטלה, רק ברכת אבות. אבל זה לא לבטלה. התירוץ הוא פשוט. אתה למדת את הרתבוה בחולין קו בשם הרעה. אדם שנטל ידיים, חשב לאכול לחם. עשה נטילת ידיים, ברך על נטילת ידיים, הכול. הגיע לשולחן, רואה שם אשפלה ובשר, דגים, מנה ראשונה, מנה שנייה. מה אני אוכל עכשיו לחם, לחם שחור, לחם לבן? בשביל מה צריך לאכול לחם? את הלחם נשאיר פעם אחרת. עכשיו הוא רוצה... אז הברכה לך אורה לבטלה. אז אומר הרתבוה בשם רב אבו הראה, כיוון שבשעה שברך על נטילת ידיים מתכוון לאכול, רחמנא ליבא בעל, לכן המצווה חלה, ולכן זה לא ברכה לבטלה. אז לפי דברי הרתבוה אתה יכול להסביר גם פה. הוא חשב לגמור עד הסוף, כן. הוא לא ידע שאליהו הנביא יבוא ודמות דוף של אש ויפריע ויהיה כך וכך. הוא קיבל לגמור את העסק. עוד מעט יהיה מחיי המתים לגמור את הגאולה. לא לוקחים סיכון בשביל להביא משיח? גם את זה אתה לא רוצה? הוא ידע את זה שסוג השם ידע. מה ידע? אם רבי חיה היה בסוד העניין? בטח שידע, ודאי. רבי יהודה הנשיא גילה לו. אמר לו, תראה, אני הצלחתי לקדל הדלפה ממטיבתא דרכיה. ההדלפות התחילו לא מהיום, אתה רואה, כבר אז היה. אליהו הנביא הדליף לי את הסוד הגדול, כך וכך היה. בוא נעשה, יאללה, נארגן את העניין ונגמור. אבל לצערנו, לא הצליחו במשימה. עד היום אנחנו סובלים, השם יעזור שנזכה לתחיית המתים בקרוב. הקדוש ברוך הוא יאמר, די לצרותינו. רבי חיה בן הקשה אומר.