הגאון המסתתר: מפעל חייו ומסירות נפשו של חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל

 - לא מוגה! - 

 לשמוע ממנו דברי תורה, דברי אלוקים חיים. רוב תלמידי חכמים המבוגרים, תלמידי חכמים הספרדים המבוגרים מעל גיל 60, בדרך כלל הם תלמידיו. זכו ללמוד אצלו תורה. הרב כל חייו הרביץ תורה ברבים בישיבת פורת יוסף או בבית הכנסת ברחוב רבי שמשון פולנסקי, בית כנסת אוהל רחל. כל החיים זכה והרביץ תורה עליו שהרב היה כמעט כל ימיו חי בייסורים מי שהכיר אותו ידע כמה הרב סבל איך אומרים החיים לא הנעימו לו ואף על פי כן היה שקוע בהועלה של תורה במסירות נפש זכה והרביץ תורה לרבים הרב היה מגדולי הדור כוחו היה גדול רב ועצום הכישרון שהקדוש ברוך הוא נתן לו האקיו שלו כמו שאומרים היה מעל 130 היה אדם ענק גם בתורה גם בפשט וגם בקבלה אנחנו היינו יושבים להכין את הסוגיה אתה יכול לשבת שבוע שלם להכין את הסוגיה הוא יבוא בחמש דקות יבוא ויכין את כל מה שאתה הבנת במשך השבוע לקח לך שבוע כדי להבין הוא בחמש דקות יעמיק בתוך הסוגיה יצלול במים אדירים ויבין את כל מה שאמרת ויחדש את כל החידושים שאמרת יעשה אותם כדרך אגב כערף עין ככה הייתה גדלותו הקדוש ברוך הוא חלן אותו כישרון גדול והוא ניצל את הכישרון הזה לקיים את מה שאמר לנו התנא באבות פרק א' והעמידו תלמידים הרבה הייתה לו גישה לתלמידים ידע איך לחנך אותם איך לתת להם מצד אחד יראת השם טהורה, מצד אחד מידות טובות, מצד שני איך להבין את הסוגיה. אנחנו רואים הרבה אנשים שלומדים, לומדים הרבה תורה, הרבה שעות, הרבה ימים, אבל בתחנה הסופית אתה רואה שהאדם הזה תקוע, אין לו את הבהירות בסוגיה, אין לו את העסוק שמעתה ליבה דלחתה. הוא ידע להקנות לתלמידים שלו את הבהירות. איך להבין את הסוגיה, איך להבין את התוספות והראשונים, איך להגיע לתחנה הסופית לעסוק שמעתה עליבה דלחתה. פעם ישבנו והאבא דיבר על ראש ישיבת פירת יוסף הגאון רבי עזרא תיאה. הוא תיאר את הכישרון העצום שהיה לו. איזה הבנה, איזה עמקות גדולה. תיאר והסביר. אחרי שהוא גמר אני העזתי ושאלתי אז היה עדיין חכם בן ציון עוד חי אמרתי לו ומורנו חכם מן ציון מה אומר לי לא פחות ממנו גם הוא היה גדול רב ועצום גם הוא היה כמו שאמרנו עמקן גדול בהבנת הסוגיה הן בפשט והן בקבלה בקבלה הוא ידע להסתיר את עצמו כמו שרוב המקובלים יודעים להסתיר את עצמם לא הרבה ידעו שהוא גם מקובל, אבל היה בו גם הבנה, היה לו גם ידע מקצועי בכל מקצועות התורה, בכל מכל כל, כך הוא לימד וכך חינך את התלמידים שלו. שאני לומדים אצלו את הסוגיה, לומדים את הגמרא עם הראשונים אתה לומד את התוספות הראש, נימוקי יוסף אחרי אחרי שלומדים את הסוגיה עם הראשונים היה פותח לנו את השולחן ערוך ומגיעים גם לתחנה הסופית אם זה יורד דעה הלכות ריבית אם זה חוש משפט תמיד היה מגיע גם לעסוקי שמעתה הליבה דהלחתה והיה נותן לנו כעין הקדמה כשאנחנו לומדים תוספות אתה מנסה להשוות בין התוספות ישאר הראשונים ואתה שואל למה התוספות אמרו ככה אולי ככה אתה יכול להקשות הכל לומר הכל את כל האפשרויות תודה אבל כשמגיעים למרן מגיעים לשולחן ערוך הוא היה מדגיש או אל תשאל שאלות אל תאמר אולי כך ואולי כך אלא תנסה להבין מה אמר מרן בדיוק בדיוק אין מה להתחכם. תדע, זו המסקנה, זו ההלכה. מה שאנחנו צריכים עכשיו לעמול עם השכל שלנו רק כדי להבין. לא כמו בשאר המפרשים. אתה יכול להגשות על פני יהושע, אולי יש לך קושיה ואולי אפשר להסביר אחרת, אולי נאמר כמו המשמרות כהונה, אולי משהו אחר. פה לא. פה זה הלכה. הלכה למעשה קיבלנו הוראות מרן. כך הוא חינך אותנו. לצערנו בדור החדש לא כולם כאלה. ראינו הרבה אנשים שיש להם אפילו תואר רב והם כותבים כותבים כל מיני מאמרים ואפשר לומר כך ואפשר לומר כך גם את השולחן ערוך הם מזכירים הם כותבים אבל הם לא כותבים את השולחן ערוך ביראת השם בדחילו רחימו שזהו זה וככה זה ואין על מה לדבר את ההבנה הבסיסית הזו הם לא קיבלו את החינוך את הא'ב הזה בחיים אנחנו זכינו לשמוע ממנו דברי תורה ונתן לנו את הקו, את השכל הישר, איך אדם לומד ואיך גם מגיע לתחנה הסופית, לפסיקת ההלכה, לעסוק שמעתה עליבה דהלכתה. היה לו הרבה סבלנות, הייתה לו שליטה עצמית במידה מדהימה. יש הרבה אנשים שהקדוש ברוך הוא נתן להם כישרון, אבל לא כולם יודעים להשתמש עם הכישרון שהקדוש ברוך הוא נתן להם. הרב היה לו לא רק כישרון גדול, לא רק מידות טובות, אלא גם שליטה עצמית מלאה. וכך הוא נתן לתלמידים שלו מלאוח אופניים בלימוד התורה ברוחניות. בזמנו לפני 30 שנה התחילו הקבוצה הראשונה של הבעלי תשובה לפרוץ קדימה. קודם היו בודדים. לפני ה-30 שנה התחילה תנועת התשובה להתקדם פרצו קדימה בצורה איך אומרים בסיטונות וחלק מהם באו ושאלו אותו אורי זוהר וחבורתו מה הרב מייעץ לנו מה צריך לעשות מה הסדר עדיפות הרב הסתכל למרחוק איך אומרים כמה צעדים קדימה הרב אמר להם במקום להתעסק עם המבוגרים להחזיר אותם שזו המלכה לא קלה יותר קל תתחיל תחילו עם הילדים, תעבדו יותר להקים עוד תלמודי תורה ועוד תלמודי תורה תעבירו לשם בזה אתם תעשו את המהפך בתוך עם ישראל אנחנו רואים היום כבר את הניצנים את הנבואה שהרב אמר אבל כוחו של הרב היה לא רק בפה הוא לא רק אמר אלא הוא השתדל הוא בעצמו להקים תלמודי תורה יש עשרות תלמודי תורה בארץ שהרב הקים אותם הרב הרב היה נוסע בעצמו ומחטט את רגליו לאסוף ממון בעולם בשביל אותם התלמודי תורה. כל תלמוד תורה שהיה קם, הרב היה מתחייב, היה אומר לו, שנה הראשונה ההוצאות עליי, אחר כך הוא יהיה כבר חי נושא את עצמו, אחר כך הוא יסתדר. שנה ראשונה אני. ולכן היו הרבה שהיה להם על ידי זה את האומץ ופתחו את תלמודי תורה ברחבי הארץ. היום ברוך השם הגענו 53% מהתלמידים של כיתות א' לומדים בבתי ספר משלנו בתי ספר דתי פעם ה היינו מתה מעט אבל אתה רואה ברוך השם בזכות הדברים שהוא אמר אמר ועשה אתה רואה את ההתקדמות ובעזרת השם עוד היד נטויה הרב כידוע בגיל 60 עבר אירוע מוחי הוא היה סוחב רגל היה לו קשה ללכת ולמרות הכל היה נוסע מחטט את רגליו לאסוף ממון ופעם באו קבוצה של עשירים והקשו עלינו קושיה איך אתם נותנים לחכם שבקושי הוא מסכן הולך איך אתם נותנים לו לנסוע לטרוח בצורה כזו אמרנו להם אתם מקשים עלינו הקושיה עליכם תביאו את הממון לרב תבואו אתם עשירים תשלחו אחד מכם תשימו לו ביעד 100 מיליון תגידו לו רבנו לא צריך לבוא הנה 100 מיליון אז הרב ישב כאן ויחלק את הה מיליון התלמודי התורה. מה אתם מקשים עלינו? אתם לא שולחים את הכסף. הרב צריך לבוא ולחתט את רגליו. ואכן הרב ככה היה עושה והיה מחלק את הממון. בזמנו רייכמן היה תומך בכל מוסדות התורה. כשהוא רצה לתת לתלמודי תורה היה שולח את הצ'ק. הרב שך היה מעביר מיד את הצ'ק. קריכמה נתן לחכם בן ציון כדי שהוא האחראי יחלק את הממון הזה לפי רעות עיניו לפי הצורך של אותם התלמודי תורה אם היום אנחנו רואים דור חדש דור של בני תורה יראה שמיים אתה רואה ברוך השם רבבות מאות אלפים שלומדים בה בתלמודי תורה שלנו בבתי הספר הגרעין היסוד אבן הפינה הוא שעשה את הדברים האלה ועשה את הכל בצנעה בשקט. אלה שהיו מסביבו ידעו מה שמתרחש. אבל הוא לא הלך לעשות פרסומות לא ברדיו ולא בעיתונים ולא רצה לגרוף מזה. לא הון פוליטי ולא הון אחר. אבל הוא עשה את הדברים בחוכמה ובתבונה. וברוך השם היום אנחנו רואים את הפירות. מה שהרב עשה. הגישה שלו בהלכה הוא שימש את גדולי הדור הקודם. גדול שימושה יותר מלימודה וראה איך הם פוסקים כל דבר הלכה למעשה בכל מקצועות התורה בארבעה חלקי שולחן ערוך והוא הלך בעקבותיהם כשהיה ראש הישיבה רבי עזרא תהיה חי הוא היה נזהר כמעט ולא היה פוסק הלכות היה אומר כל דבר תלכו לראש הישיבה מה שהוא יפסוק תעשו אחרי שראש הישיבה הסתלק אז פתח את פיו ואז כל מעיינות יצאו החוצה ואז יכולנו להנות יותר ויותר מהתורה שלו, מהפסקים שלו. כתלמידים היינו רואים אותו לא פעם בהפסקת הצ ה ה היינו לומדים מ-8 וחצי עד 10 היה הפסקה 20 דקות הפסקה כדי שהחכם ישתה קפה או דבר אחר לא פעם היינו רואים במקום הפסקה היה עולה למעלה היה דין תורה היה בית דין קבינט מה שנקרא היו באים אנשים שניים טובע ונטבע הרב היה מצרף יחד אמו את הגאון החכם ולמעלם מבדה לחיים יחד עם חכם יוסף עדס יושבים שלושה תוך 20 דקות שומע את שניהם קולט מה הבעיה תוך 20 דקות יוצאים החוצה יש להם כבר פסק דין יודעים איך ההלכה מי חייב מי זכאי לא היה צריך כמה חודשים או כמה שנים להתגלגל בתוך בתי הדין במהירות עצומה הרב היה במוחו הקביר קולט את הטענות ומענות והיה היה פוסק להם את הדין בהפסקה בין גברה לגברה. ככה היה עושה. הרב בהתחלה סרב, לא רצה להיות דיין ולא אב בית דין. הוא ברח מכל השררה, מכל הדברים האלה. עד שלחץ אותו הרב של ירושלים, הגאון רבי בצלל ג'ולטי. הוא הביא לו את דברי המדרש שעוז מלך המשפט ההב. הקדוש ברוך הוא אוהב את פסיקת ההלכה, את הפסק דין בדיני ממונות. ולכן לא הייתה לו ברירה. לא יכל לסרב. ומאז הרב היה אף בית הדין ברחוב חבצלת 12. שם היה לו לרב את ההרכב המיוחד. פעם בשבוע הרב היה יושב שם כדי להורות לעם את הדרך אשר ילכו בה. גם בדיני ממונות. אדם רוצה להחקים יעסוק בדיני ממונות. רוב חייו של רבנו היה בסדר נזקים בדיני ממונות בחושן המשפט. אבל ככלל הידע שלו היה ידע מקצועי בכל מכל קל, בכל מכמני התורה, בכל מקצועות התורה, בכל ארבעה חלקי שולחן ערוך. בזמנו לפני 50 שנה היו הרבה מעם ישראל שמחמירים ולא היו משתמשים בחשמל בלילות שבת. והסיבה היא כיוון ששם בתחנת הכוח מחללים שבת אז אם אסור לנו להנות ממה שודי בישל ביום שבת ממלכת עבירה ולכן היו נזהרים היו מדליקים או נרות או לוקסים מי שזוכר זה לא רק היה וגם הוה יש היום גם בהוה הרבה אנשים שאו משתמשים על ידי לוקסים או גנרטור וכ יוצא בזה ונזהרים לא להנות מהחשמל בשבת גם הרב ככה היה נוהג עד תשיח, היה מחמיר על עצמו ואף פעם לא היה נהנה מהחשמל בשבתות אבל לאחר מכן היה לו איזה יהודי שהכיר אותו היה עובד בתחנת הכוח באשדוד אז לפני 50 שנה הקימו את תחנת הכוח באשדוד הייתה חדישה מאוד יחסית לתחנות הכוח האחרות אמר לו רבנו תבוא תראה אני אדריך אותך, אראה לך את הכל. הרב טרח ונסע במיוחד יום שלם הוא ביקר שם מהבוקר עד הערב. ירד לעומקו של דבר ועל פי זה פסק כמה וכמה דינים בנושא החשמל. ברשו בראשונה לגבי שבת הרב היה דעתו אחרי זה להתיר. היה לו כמה וכמה נימוקים שאין כאן בעיה בדיעבד זה מותר. יש לנו צירוב של פיקוח נפש. צירוב שני, פנים חדשות באו לכאן. המים שהם הרטיחו, המים, הקיטור הזה הוא תאמר שאסור. אבל הזרם שנוצר מזה, פנים חדשות באו לכאן. ולכן את זה אנחנו לא צריכים לאסור. ולכן מאז הרב עצמו התחיל להשתמש הקל בבית הכנסת באול רחל, אלא גם בבית שלו. גם כן התחיל להקל בדבר. וכן היה משתמש בחשמל בשבתות. לא רק לעניין זה, גם לנושאים אחרים. האם מותר לקחת מהחוטים, מהציציות שנעשו על ידי מכונה חשמלית? בשעה שהדלקתי אמרתי לשם מצווה ציצית, האם מותר לקחת מהציציות עבודת מכונה לברך עליהם וציוונו להתעטף בציצית? החשמל הוא כוח כוחו ככוחו דמה או לא? גם בזה הרב דן תראו בספר אור לציון חלק א' יש שמה תשובה ארוכה ואת התשובה הזו אז הרב ערך לפני כ-50 שנה בעקבות הביקור שהיה אז המסקנה של הרב לא ציציות כאלה פסולות או מצות עבודת מכונה לפני שאני מתחיל ללוש לפני שאני מדליק אני אומר לשם מצת מצווה האם המצות האלה נחשבות כדבר דבר שאפשר בלכתחילה לברך עליו בליל הסדר ויצונו על אכילת מצה או לא גם על זה הדעה של הרב לא יש כאן כדבר אחר זה לא הפעולה במשרין שהיא מעשה ידיך וכן כל כיוצא בזה גם בדברים אחרים הרב הלך עם הסברה שלו עד הסוף גם לכולה לכולה כגון האדם הזה הכין את הבצק של הבורקס הכל כשר 100% על טהרת הכשרות אין חשש תולעים ולא שום דבר אבל מי הכניס את הבורקס לתוך התנור הערבי הוא לקח את המגש הדליק את התנור והפע את הבורקס האם בדעבד הבעלוה הבורקס מותר בדעבד או לא דעת הרב להתרגיד לו למה זה בישולי גויים הוא גם הדליק את האש וגם הכניס את המגע תרטה אז איך אתה מתיר. שוב, הוא טען, פנים חדשות באו לכאן. החשמל מתחדש בכל שנייה מתחדש 50 פעם. אז הגוי הזה בשעה שהדליק את הכפתור הוא נתן אפשרות, אפשר לזרם לרוץ ונתן את האפשרות שהבורקס יאפה. לא הגוי אפה, אלא חברת החשמל. מי שמפעיל שם המחשב של חברת החשמל, הוא שעפך את הבורקס וממילא אין בזה את הבעיה של בישולי גויים. הוא הלך עם הספרה שלו עד הסוף. לא רק לחומרה בדוגמה של ציצית או מצה אלא גם לכולה בנושא של בישולי גויים. בקטע האחרון לא כולם הסכימו איתו. לא כל חכמי הדור הסכימו איתו. רוב החכמים חולקים. אבל הוא לא חשש מאף אחד. היה אומר את דעתו. הייתה בו ענווה נפלאה. היום כל פיקידון קטן אתה צריך משהו ממנו, הוא לא ידבר איתך באמצע הרחוב. זה לא כבוד. תבוא, יש לי לשקה תקבוע תור תבוא יעלה ויבוא ויגיע. אצל החכם לא היה את הדברים האלה. מעולם לא היה לו לשכה. מעולם לא היה צריך לקבוע איתו זמן. כל ילד קטן יכל לשאול אותו שאלה ברחוב והרב היה עונה לו במאור פנים היה מסביר לו את ההלכה את הדרך אשר הלכו בה ואת המעשה אשר יעשו ענווה אין פירוש הדבר שאדם חושב את עצמו שהוא באמת אפס לא הוא ידע את כוחו הוא ידע את ערכו אלא שיתנהג בענווה כמשה רבנו אבל הוא עצמו ידע את עוצם בינתו את חוכמתו ולכן לכן לא פעם היה אומר לנו לפעמים היו מקשים עליו איך כבודו אומר כך אבל כתוב בשאלות ותשובות שורת שי אחרת או כתוב בספר אחר היה אומר מי זה הרב היה אחרון גם אני אחרון אז מה אתה מקשה עליי גברה גברה קרמית הוא ידע את כוחו ויכל לחלוק על אותם האחרונים הם היו לומדים את הסוגיה גם הוא למד את הסוגיה ואולי לא פחות מהם אולי יותר מהם אז למה אתה מקשה עליו? איך כבודו אומר אסור? הנה בספר פנוני כתב מותר. אז מה בכך? הוא כתב ספר, אני לא כתבתי ספר. בגלל שהוא לא כתב אז הוא פחות חכם. זה לא קשור. ולכן הוא היה מסתייג מהקושיות האלה שהיו אומרים כתוב בספר אחר כך או כך. אם כתוב בדברי הראשונים זה משהו אחר. על העני ועל הרסי. אתה צריך שמה לקבל את הדברים ממי שאמרם. יש לך קושיה מהרשבא, מהמאירי או ראשון אחר, ודאי שצריך לעמול להבין. אבל אם זה אחרוני אחרונים, הרב לא היה נבהל. וכמו שאמרנו, למרות שהיה הרב ענוותן כהל היה גדול שבגדולים גם במידת הענווה שהייתה בו. ואף על פי כן, אבל כשמגיע לסוק שמעתה ליבה דלחתה, שמה אין ענווה, אין מסופנים. אלא הרב היה אומר את דעתו בצורה ברורה והרב לא היה חושש משום דבר. אבל לעומת זה, כשהרב היה פוסק הלכה, אף פעם לא הלך להילחם, ליצור מלחמות כדי שכולם ישמעו להלכה שלו. הרב היה אומר את הדעה, לא היה פוחד מאף אחד, היה אומר הר נוף צריכים לקרוא את המגילה. צריכים לחגוג את הפורים ביד. נו יעקב יד רמות יד. ככה הרב היה אומר. אנשים לא כולם שמעו לו. תלך להרנו. אולי יש 10שה אנשים ששומעים לו, אולי לא. הרב לא היה עושה חשבון ישמעו לי, לא ישמעו לי. הרב לא היה הולך ליצור את העמולה או לעשות איזה מפלגה שישמעו לו. הרב היה אומר את ההלכה. זהו זה. אמר את ההלכה, כתב בספר, יצא ידי חובה. לפני 35 שנים התחילה המכה של הבעיות בראות של העופות. וחלק מהבעיה, בעיה קשה שזה מטריף, חלק יש עליהם סימן שאלה ומחלוקת. אז התחילה המחלוקת בין החכמים הגאון רבי יעקב ישראל פישר והוא וחכם בן ציון מורנו דעתם הייתה להקל היו אחרים שהחמירו הרב ברנסופר יבד לחיים דעתו הייתה להחמיר והיה איזה כולל של אברכים שלא הבינו את דברי חכם בן ציון ואחד מהאבריחים שמה ישב וכתב 62 קושיות שאלות על החכם כאילו החכם לא הבין הרב ראה את זה נורא כעס על הטיפשות של אותם האברכים יושבים בהועלה של תורה ולא מבינים כי הוא זה. אף על פי כן, אחרי זמן קצר היה שמה איזה הזכרה יורצעית. הרב אף פעם לא היה הולך להזכרות אבל להראות שאין בליבו כלום, שהוא לא כועס עליהם, שלא יהיה הה אמנה שאולי יש מחלוקת. הרב הגיע לשם להזכרה כדי להראות אני לא בר פלוקתה שלכם, אין מחלוקת. אלא כל אחד אומר דעתו. ככה הרב היה נוהג בצורה היפה ביותר לעסוק שמעתה ליבה דלחתה לאמיתה של תורה. הרב היה דעתו שאסור ללכת להצביע בבחי