הדלקת נר חנוכה בערב שבת – שיעור, זמן וברכה - חלק א'

 

- - - לא מוגה! - - - 

תהיה את אותם העורכים לידי חובה,

ממלק,

כמו אדם בביתו חייב שיהיה חצי שעה,

גם פה חייב שיהיה שמן חצי שעה.

זו הנפקא מינה בין הטעמים.

יש לנו עוד צד להקל,

לעשות ספק ספקה כדי להקל בדבר.

האור זרוע אומר,

כל מה שהגמרא אמרה שצריך שמן חצי שעה,

זה בזמנם.

בזמנם היו מדליקים בחוץ,

ועד חמש וחצי היו אנשים עוברים ושווים, אתה חייב לשים שמן שיהיה דולק עד חמש וחצי.

אבל עכשיו, בשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו,

בזמן הזה שאנחנו מדליקים בפנים,

כל פרסום הנס רק בהדלקה. כל בני הבית ראו בשעת ההדלקה.

ממילא זה מיותר שיהיה חצי שעה, אין חובה שיהיה חצי שעה.

כך כותב גם סמג ועוד, כך דעת רבנותם ועוד.

השאלה היא,

אני לא סומך על זה מלכתחילה,

כי אם מרן אמר צריך שישים שמן שיהיה דולק חצי שעה, גם עכשיו בזמן הזה שמדליקים בפנים צריך חצי שעה.

אבל כאן לגבי נר בית כנסת,

נחבר את שני הדברים, אין לנו ספק ספקה בדי רבנם.

אבל עדיין ספק ספקה בברכות

לא עבדנן.

אם הוא היה מדליק בלי ברכה, אתה רק דן אחבה או לא אחבה, בסדר, תחבה.

ספק ספקה בדי רבנן לכולה.

אבל מה יהיה על הברכה שאותו האדם בירך?

עליו אני חושש, עליו אני דואג יותר.

זאת ועוד.

יכולים להוסיף כאן את דברי הרטבע שכתב בשם רבו הרעה בחולין כובב.

שם הוא מחדש, אדם שנטל ידיים בברכה.

חשב לאכול לחם.

הגיע לשולחן, רואה פירמידה של צלחות, אשתו הכינה,

מנה ראשונה דגים, מנה שנייה בשר וכו'.

לא כדאי לו לאכול לחם, הוא לא הרבה רעב.

עכשיו הוא דן, מה יהיה על הברכה שבירך על נטילת ידיים?

אומר הרטבע בשם רבו,

אין כאן ברכה לבטלה.

למה?

כיוון שבשעה שנטל ידיים וברך,

כוונתו, דעתו הייתה לאכול לחם.

מה שבסוף הוא לא אוכל את הלחם,

זה לא הופך למפרע את הברכה לבטלה,

אלא כיוון שבמחשבתו זה היה בסדר,

התכוון לאכול לחם, אין כאן חשש איסור ברכה לבטלה.

כאן זה יש גם בתוספות במסכת הענית יא.

התוספות והראש שם דנים אם אפשר לומר בימי הצום ענינו בתפילת שחרית.

אחינו האשכנזים, רק החזן אומר,

כל הקהל לא אומרים ענינו בשחרית אלא במנחה.

שמא יוחזנו בולמוס ויצטרך לאכול.

כתבו התוספות, לא, אנחנו לא פוסקים ככה, אנחנו כן אומרים.

למה? אומרים התוספות.

אפילו אם האדם הזה אמר ענינו בבוקר בשחרית,

ואחר כך היה חולה ואכל,

הוא אומר, זה לא נקרא שקרן במה שאמר בבוקר ענינו.

למה?

כי באותו רגע הוא התכוון לצום.

אז מה שהוא אמר אז היה בסדר.

מה שקרה אחר כך תקלה ואונס, זה לא הופך למפרע את הכול.

זה כהן מה שאומר הרטבע בשם רבו,

כך גם נאמר גם פה.

אני לא אומר לאותו האדם שמברך, אני לא אומר לו שאני מתכוון לכבות, אלא

תן לו להדליק, לברך, הכול בסדר.

תחכה שהוא ירד מהמדרגות.

רק אחרי שהוא ירד,

הוא לא רואה מה אני עושה, אחר כך אני מכבה.

אז אצלו הברכה, בסדר, כי הוא התכוון שזה כן יהיה דולק חצי שעה.

הוא לא יודע שאני הגבאי אכבה לו את זה.

אז על-פי דברי הרטבע, יש לנו את הבעיה והפתרון.

הפתרון, כמו שאמרתי, שלא להודיע לו.

הוא כבר למד את הרטבע עד כאן.

כן, אם הוא למד, יש לו בעיה. כן, אז הוא כבר יודע מה עתידים לעשות לו אם באותו מקום יש ילדים, נכון.

אבל אם הוא לא יודע מזה, לכלל זה יש פתרון.

אבל אסדחמד אומר שדברי הרעה והרטבע לא מוסכמים.

הדבר לא מוסכם, שאר הפוסקים לא הביאו את החידוש הזה,

לא שמיע להו, לא סבירה להו.

זאת ועוד.

הגאון עוביר ראובן ברגליות בספרו נפש חיה,

הוא אומר שגם הרטבע עצמו מודה שאסור בכל השנה לעשות כן.

הרטבע, מה שאמר בחולין כובב, הוא מדבר ביום צום,

נתן ידיים, שכח שזה צום.

אחרי שגמר לנגב,

הוא רוצה לאכול לאכול, אבל נזכר שזה יום צום.

אז הוא מנוע, בגלל זה סמך הרטבע בשעת הדחק, בדיעבד,

תגיד הברכה למפריע, לא לבטלה.

אבל כשאני יכול לאכול,

בוודאי שגם הרטבע מודה שחייב מלכתחילה לאכול את הלחם,

אז אם כן הוא עדין, גם פה.

לאחרונים דנו בדבר מעין זה בהלכות חלה.

האדם הזה הפריש חלה בברכה, כדת וכדין,

עזב את החלה לרגע, הלך להתפלל מנחה וערבית.

חוזר אחרי שעה, החלה איננה.

שואל את הילד, איפה החלה?

אומר לו, אני שמתי את זה פה בעיסה.

לפעמים זה ניכר, הטלאי הזה של ההכלה,

זה ניכר, זה בודד את המוציא,

לוקח את זה שורף,

ושאר העיסה הכל מתוקן, הכל בסדר.

אבל לפעמים הילד הזה נהיה מקצועי.

הוא ראה איך האבא והאימא לשים לכבוד שבת,

אז כשאבא הלך למנחה,

היה לו שעה שלמה זמן.

הוא לש את זה כל כך טוב, ולא נודע כי באו אל קרבן, אז זהו.

אתה לא יכול לזהות את אותה החלה.

מה עושים?

אם היה פי מאה, החלה שהוא עשה, 3-4 גרם.

ויש כאן פי מאה, מתבטל.

אבל אם האדם הזה לקח עלה בעין טובה, 1 מ-24,

ממילא אין כאן פי מאה, הכל נאסר,

הכל אסור באכילה.

מה הפתרון?

או לעשות עוד עיסה ולבטל את זה במאה.

למדנו בהורי דעה סימן צדקת סעיף ו' תערובת איסור דרבנן,

מותר להוסיף עוד, זה פתרון אחד.

או פתרון שני, הציעו הפוסקים,

ילך לרב.

והרב יעשה לו עטרה,

יושבים כאן שלושה,

ויעשו לו פתח חרטה דמעיקרה.

מותרים לך, מותרים לך, אין כאן שבועות, אין כאן נדרים, אין כאן הפרשות.

ואז הופך להיות הכל תבל, ללא מפריע.

חכם עוקר את הנדר מעיקרון,

עוקר את ההפרשה מעיקרה, אין כאן חלה,

ואז הכל תבל.

עוד הפעם יוציא חלה קטנה מתוך זה,

בזום הוא מתקן, הכל בסדר.

אז תיקנת לי עכשיו את העיסה מצד הבעיה של תערובת חלה,

פתרנו את הבעיה,

מפריש עוד הפעם והכל נעשה בסדר, יוכל לתגן ולאכול.

אבל,

השאלה היא,

לפני שעתיים, לפני שבאתי לרב,

אני בירכתי וציוונו להפריש חלה תרומה.

כשהרב עוקר למפריע את ההפרשה,

מה יהיה על הברכה שלי?

האם זו ברכה לבטלה?

ייקחו אותו בשביל זה לגיהינם, ברך ברכה לבטלה או לא?

אז יש שרצו להשתמש ברעיון הזה של הרטבע.

כמו בדברי הרטבע, באותו רגע שהוא נטל את הידיים,

הוא התכוון לאכול לחם,

ולכן זו לא ברכה לבטלה, תגידו עודין, גם פה.

אבל יש שחלקו על זה, זה לא מוסכם.

שם

זה כמו שני דברים נפרדים,

מצוות נטילת ידיים.

הוא עשה את המצווה כהלכתה.

התנאי למצווה הזאת, כדי לאכול לחם.

כן אכל, לא אכל, אבל המצווה הושלמה בנטילה.

אבל פה, וציוונו להפריש חלה תרומה, זה אחד צמוד בשני.

זה לא דבר בפני עצמו,

לא מלאגם פה אצלנו.

האדם הזה ברך וציוונו להדליק נר חנוכה.

זה צמוד עם מצוות ההדלקה חצי שעה.

אם אין כאן חצי שעה,

הברכה הזו לא יחידה בפני עצמה, זו לא מצווה כמו נטילת ידיים.

אז אם תאמר שם שעדיין הברכה הראשונה לבטלה,

מלאג גם פה אצלנו, עדיין, גם אם אני מעלים ממנו,

מסתיר מנגד עיניו את התוכנית שלי לכבות לו את זה בשעה 17,

עדיין יש בעיה, עדיין אנחנו לא יכולים לחמוק לגמרי לומר שפתרתי את הבעיה של ברכה לבטלה במאה אחוז.

הפוסקים דנו עוד בדבר הזה בהלכות נידה.

סימן קצ״ז למדנו בדברי מערעין והרמה.

קלה שצריכה להתחתן הלילה,

ולא הצליחה לעשות הפסק בטהרה מוקדם,

צריכה לטבול הלילה.

קשה לה בלילה ללכת, אין לה את הזמן,

מודיעה לבלנית,

אני באה מוקדם, היא הולכת ביום.

המערעין והרמה, אמרו שמותר.

כל הגזירה כשהאישה נשואה, נשואה יש חשש שהיא תשמש ותסתור למפרע.

כאן בעלה לא נמצא, בעלה לעתיד עדיין לא נמצא כאן, לא מצוי אצלה,

ולכן מותר.

שואל בספר זית רענן.

התאנו נטבול, מה עם הברכה?

נחשוש,

אולי אחרי הטבילה תרעה ותסתור למפרע,

אם היא סתרה למפרע, מימי לה הברכה על הטבילה?

ברכה לבטלה.

מה הוא עונה הרב?

הוא אומר, על פי הרטבע.

על פי הרטבע, כמו שאמרנו בנטילת ידיים,

זה לא למפרע לבטלה גם פה.

באותו רגע שהיא התאבלה היא הייתה בסדר.

מה שאחר כך קרה, אונס,

מה היא תהווה אבה?

טוב, שמה זה בסדר. למה?

כמו נטילת ידיים, דבר מושלם בפני עצמו,

גם פה,

הכשר מצווה הטבילה, הטבילה הייתה בשלמות. הכול היה בסדר,

אז תגיד, היא גמרה את המצווה של הטבילה כהוגן.

אחר כך ההמשך, כן היה, לא היה,

זה עוד דבר בפני עצמו.

אבל אצלנו, כמו שאמרנו,

הברכה להדליק נר חנוכה וההדלקה חצי שעה,

כל זה דבר אחד צמוד,

חופף, ואי-אפשר להפריד ביניהם.

ולכן,

כדאי יותר שלא יברך.

אם יש להם בעיה כזו עם הילדים,

כיוון שספק ספקה בברכות לא עבדנה,

היה יותר טוב שאגיד, ברוך אתה,

יהרהר שם ואלוקנו, וציוונו להדליק נר חנוכה,

יגידו את הברכות בהרהור שם.

לא יברך בגלל הבעיה הזו, בגלל אותם הילדים,

כדי שלא יבוא לידי חשש כל נהוא של ספק ברכה לבטלה,

או יביאו ילד פחות בגיל בר מצווה.

אחד מהילדים האלה שאנחנו חושדים בהם,

תביא אחד מהילדים,

שהוא יברך וידליק בקול רם.

אצל הילד הרבה יותר קל.

ולמה?

לפי התוספות באירופין צדיק וו,

אנחנו חייבים לחנך את הילדים בשאר המצוות, בשאר הלווים.

בלאו לא תישא, אין חינוך. לילד אין איסור ברכה לבטלה,

בפרט כאן שיש מי שמתיר לו גדול.

אפילו אם ההלכה לא כן, תסמוך על זה בילד קטן.

ולכן יהיה אפשר לתת לילד פחות מבר מצווה,

שהוא יברך וידליק על נרות החנוכה באותם הימים.

זה הפתרון לשעת חירום,

אבל שאחד כמוני יעמוד ויברך, שאני יודע מראש שהם יחבק,

ולשוך רגלה דתר מודאה,

למען דפקא מנה די להדליק מדליק, היא נונה לשיעורה.

השאלה האם התירוץ השני לשיעורה חולק על הראשון, התירוץ הראשון חולק על זה,

ואז נונה אם יש מחלוקת בספק, ספק דבר.

מחלוקת בראשונים בין המסקנה, כמו שאמרנו, קיבלנו הוראות מרן,

מרן פוסק שחייבים להניח שמן שיהיה דולק חצי שעה לפחות.

כך גם בימי שישי.

הדלקנו שלשום בערב שבת ובעזרת השם נדליק נר שמיני של חנוכה ביום שישי זה שיבוא.

אתה שם שמן, לא מספיק שיהיה דולק

חצי שעה מהרגע שהדלקת מ-4 עד 4.5 אלא צריך שהשמן הזה יספיק

עד 5.5 עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים.

זה הזמן שבו אדם יצא ידי חובה.

אם דלק פחות מזה, אם הוא ידע מראש שהשמן לא הספיק,

יש כאן ספק ברכה לבטלה על הברכות שהוא מברך.

כך גם אם הוא בא להדליק בשעווה.

נרות שעווה הצבעוניים, הקטנים, הדקים,

הם דולקים 40 דקות.

אם הוא ידליק בהם בערב שבת בשעה 16,

זה יכבה ב-16.40.

מיום אליו לא מקיים בהם את המצווה ביום שישי.

בלילה הזה, כן, בכל הנהולות האלה,

הוא בא ומדליק בשעה 17,

זה ידלק לו יותר מחצי שעה ומקיים בו את המצווה.

אבל בערב שבת לא. ולכן

ייקח נרות יותר גדולים,

וכן גם לגבי השמן שבחנוכיה,

גם שם אין הראוי שיקפיד שהשמן הזה ידליק לפחות עד 17.5. פרן ממשיך, עבר זה הזמן, עבר 17.5 יכול לכבותה.

אם הוא רוצה,

רשם בלכתחילה לכבות ולהשאיר את השאר למחרת.

למה?

המצווה היא חצי שעה.

עברה חצי שעה,

אין יותר קדושה, אין צורך יותר בזה,

ממולא יכול לכבות את הנרות או להשתמש בשמן כרצונו. אין בזה שום קדושה.

הגאון אבי יצחק זאב סלובייצ'יק, הרב מבריסק,

היה כאן, גר בירושלים,

היה סמוך ליד אדיסון, ברחוב ישעיהו. היום יש שם בית הוראה מנחת יצחק באותו בניין.

בזמנו תיאטרון אדיסון היה עדיין עובד. העבודה הזרה הייתה שם חזקה,

קליפה קשה.

והרב, כשהיה מדליק, היה שם הרבה שמן

כדי שיהיה דולק לפחות עד

12 ורבע.

כשיצאו מההצגה השנייה, גם אלה יהודים,

גם הם צריכים לראות את נרות החנוכה.

והרב הביא רעיין לזה מדברי הרמב״ם.

הרמב״ם, כשכתב את ההלכה הזו,

שצריך שיידלק חצי שעה,

הרמב״ם הוסיף עוד שני תיבות.

חצי שעה או יותר.

מה זה או יותר?

משמע שאם יש עוברים משאבים אחרי החצי שעה,

אז יש מצווה להוסיף עוד.

אלה דברי הרב, ולא רק הוא אמר וחידש,

אלא גם כך היה נוהג הלכה למעשה.

אבל חכם מן ציון לאור דציון חלק א',

הוא חלק עליו בהסבר דברי הרמב״ם.

הרב סובר עד חצי שעה, ואחרי זה אין חובה יותר.

אין שום יידור אחרי חצי שעה.

וכן, מה זה מה שהרמב״ם כותב או יותר?

כוונת הרמב״ם,

יש לנו מחלוקת, רבי יהודה ורבי יוסה,

מתי זמן צאת הכוכבים.

האם מיד אחרי השקיעה, אולי אז יצאת הכוכבים,

או שאחרי 13 דקות מהשקיעה.

הרמב״ם עצמו נוקט את ההלכה כרבי יוסה.

אז אם הוא מדליק כמו שאנחנו מדליקים בשעה 04.53,

זה הזמן שידליק בדיוק חצי שעה.

אבל אם האדם הזה הקדים,

בא ב-04.40,

אומר לך אולי ההלכה כרבי יהודה, אולי ב-04.40, אולי ספק צאת הכוכבים, הלך והדליק אז.

בזה אנחנו רוצים שיהיה עוד כמה דקות יותר,

שיהיה עוד 13 דקות אחרי זה.

בזה הרמב״ם מתכוון.

אבל אם הגיע חמש וחצי,

בוודאי שהנר הזה כבר אין בו קדושה.

יכול להשתמש בו במה שירצה, יכול לכבות.

ואפילו הידור מצווה אין כאן.

זה ההסבר של חכם מציון בדעת הרמב״ם, נגד מה שאמר הרב מבריסק.

אבל אפילו, אחי, למרות הכול, כמו שאמרנו, אולי הפשט, כמו שאמר הרב מבריסק, אדם שרוצה להחמיר על עצמו,

לא, לא. המחמיר תבוא על הברכה.

לא, חס ושלום. בל תשחית ודאי שאין.

גם חכם מציון לא יגיד בל תשחית, עד כדי כך בוודאי שלא.

הדלקתי נר חנוכה, קיימתי את המצווה, הכול בסדר.

עכשיו אני רוצה עוד פעם להדליק עוד פעם נרות חנוכה. יש איזו מצווה? לא, גמרנו, קיימת את המצווה, זהו, נגמר.

אתה רוצה, תעשה, אבל אין בזה, זה לא שייך לקיום מצוות נר חנוכה.

זו הטענה של חכם מציון.

בסדר, אז בחצי שעה, זו, זו ההגדרה, שמה סוד הצמצום,

אבל אין צורך להעריך יותר מזה.

בספר התעוורות התשובה של הגאון מארלוי,

הספר הזה חובר לפני כמאה שנה,

ושם הוא דן אדם שהגיע אחרי עמוד השחר.

הגיע בשעה חמש, חמש ועשרה,

הרב אומר שאפשר עדיין לברך ולהדליק.

תגיד למה, הגיע עמוד השחר, זה יום.

מסביר הרב ואומר, הדלקת נר חנוכה אינה צמודה אם זה יום או לילה.

זה צמוד יותר אם זה אור או חושך.

אם זה חושך, אז יש כאן פרסום הנס.

ולכן, מי שהיה אנוס, הוא לא הדליק כל הלילה, אפילו בחמש יכול.

אבל האחרונים, לא כולם הסכימו איתו בדבר הזה,

ולכן, אם הוא רוצה להחמיר, להדליק בחמש, ידליק, אבל ללא ברכה, לברך

אחרי שעה חמש בבוקר, הדבר אסור.

המילהג הוא שמדליקים נר חנוכה בבתי-הכנסת לא רק בערב לפני ערבית, אלא גם בבוקר לפני שחרית.

לא משנה מתי הם מתפללים.

לפעמים בחמש וחצי, שש וחצי,

תמיד החזן או השמש מדליקים את נר החנוכה.

אבל על זה אין ברכה.

אליבא דקול עלמא, כל זה זכר לנר המערבי בלבד,

ואין הווה אמנה לברך, אם יברך

ברכתו לבטלה.

אם יש כאן ציבור חדש שלא היו בארבע וארבעים,

אין לכם המי רשעים,

אבל לא יברכו את שתי הברכות, אלא רק ברכה אחת, רק להדליק נר חנוכה.

כי הם בירכו בביתם, אפילו שהציבור הוא חדש.

ברכה ראשונה להדליק את ארנו,

אבל שעשה ניסים כולם בירכו בביתם,

ולכן בחיי גוונה לא שייך לחזור פעם שנייה.

קל וחומר לגבי שהחיינו,

ולכן ביום שישי שעבר בבית-הכנסת לא בירכנו שהחיינו.

מתי כן יהיה אפשר?

אם בא איזה אדם שאין לו בית, הוא יוצא ידי חובה באותן מנורות, אתה מזכה לו,

לאותו הומלס, אתה מזכה לו שמן שיהיה שותף

במצווה.

רק בזה יהיה אפשר לברך. הלו, אחי,

יברכו רק ברכה אחת.

יש חיוב, למה אין?

הוא יהודי.

כל יהודי חייב.

אדם שאין לו בית הוא לא יהודי, הוא לא חייב במצוות נרות חנוכה?

הרי מרן כתב בהמשך,

אדם שלא הדליק,

לא עתיד להדליק ולא מדליקים עליו בביתו.

אז יש לו שתי ברכות, ברכות הראייה שהן

שעשה ניסים ושהחיינו.

כל זה מרן כותב בסימן תרע״ו, סעיף ג'.

אז גם פה, האדם הזה, המסכן הזה, אין לו בית, כמו שאתה מתאר.

עכשיו, להדליק נר חנוכה אין לי בעיה לברך.

כל הבעיה שלי רק שתי הברכות האחרונות,

שעשה ניסים ושהחיינו.

אני משתף אותו,

ואז הברכות יחולו עליו,

ולכן אין לי בעיה, בזה אין לי ספק ברכה לבטלה,

וזה יהיה הדבר המותר.

יום שישי, רק ברכה אחת.

כך תעשה גם ביום שישי זה שיבוא.

רק ברכה אחת בבית הכנסת,

אלא אם כן יש לך בבית הכנסת שלך אורח,

אומלס,

אם אין לך אחד כזה לא תוכל לברך את שעשה ניסים.

ספק, מחלוקת. לפי זרע האמת זה בסדר, יש חולקים.

כמו בכל מחלוקת, גם פה אנחנו פוחדים.

ספק, ברכות להקל.

גם הילד יוצא ידי חובה בהדלקת האבא. כשהאבא הדליק בבית,

הוא הפוך.

ברגע שמדליקים בבית, כל בני הבית יוצאים ידי חובה.

הם אלא כאילו הוא בעצמו אמר גם את שעשה נסים.

כך שזה לא יהווה פתרון לדבר.

ולכן תחפש אדם עובר אורח, אדם לא דתי.

ברחוב הרב קוק יש דבר כזה.

תנסה למצוא, תגיע עד דקה קודם,

תן לו כיפה, שייכנס לשמוע, תזכה לו, ואז תוכל לקחת עליו טרמפ כדי לברך גם את שעשן נסים.

כל השמנים והפתילות

כשרים לנר חנוכה,

אך על-פי שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה,

ואין ההוא לתלאה יפה באותן מבטילות.

אגב, מי הוא שמן זית? מצווה מין המובחר. ואם אין שמן זית מצוי,

מצווה משמנים שאורן זך ונקי.

ונגיד במדינות אלו להדליק בנרות של שעבה כאורן צלול כמו שמן.

אולי אפשר לפתוח קצת את החלון,

מייד קצת חן.

הגמרא במסכת שבת כא מביאה לנו על דברי המשנה,

במי מדליקין ובמי אין מדליקין.

שכל הדין הזה הוא אך ורק לגבי ערב שבת.

אבל לנרות חנוכה אפשר לברך ולהדליק

בכל סוגי השמנים והפתילות.

מה ההבדל? למה שם אסור ופה מותר?

שם, הנרות של ערב שבת שאנחנו מדליקים נעשו כדי להאיר,

כדי לאכול לאורן, לקרוא לאורן.

ואם הפתילה הזו לא בוערת יפה,

אם הוא ייקח וידליק בלחש, בחוסן,

בחנך,

שם האש קופצת,

ואז זה לא יאיר לא טוב.

יש חשש,

כן ישלח ידו ויתה,

ויבוא לידי איסור מבעיר.

ולכן המשנה מונה לנו בהתחלה את סוגי הפתילות של פסולים.

המשנה שאחריה,

מה הם השמנים שהם פסולים,

שגם הם לא בוערים יפה.

אבל מה שאין כאן אצלנו כאן לגבו נרות חנוכה,

זה הגמרא מדגישה,

אין לך את ההגבלה הזו.

איזה שמן שאתה רוצה,

שמן קיק, שמן סויה, כל סוגי השבנים,

כל סוגי הפתילות,

לחש, חוסן, חלך, פתילת המדבר, כולם כשרים בלכתחילה.

ולמה? הגמרא מסבירה.

כיוון שהדלקה עושה מצווה, כבתה אינו זקוק לה,

לחשש שמא יבוא להשתמש לאורה ולהטות, הרי הנרות הללו קודוש הם,

ואין לנו רשות להשתמש בהם.

אלא נראותם בלבד, אין חשש שמא יבוא להטות,

ולכן מותר להשתמש בכל אותם סוגי השמנים והפתילות.

אלה דברי הגמרא.

סמך לדברי הגמרא, מה אנחנו עושים?

ביום שישי שעבר וביום שישי זה לא נאמר פרק במי מדליקין.

נרמוז.

רק בערב שבת רגיל יש לך הגבלה, אין מדליקין, לא בלחש.

השבת הזו בנר חנוכה מותר,

ולכן בכוונה אנחנו מדלגים את אותו הפרק.

ימשיך ויאמר, אמר רבי אלעזר, אמר רבי חנינא.

אם החזן טעה ואמר את הפרק, לא נורא,

בשביל זה לא ייקחו אותו לגיהינם.

אנחנו עוברים רק בדרך רמז,

ולכן אנחנו נמנעים בשתי השבתות הללו.

נר ראשון של חנוכה, נר שמיני של חנוכה, שניהם חלו בערבי שבת.

כך יהיה גם בעזרת השם שנה הבאה.

גם כן יהיה בדיוק אותו תאריך,

ובשניהם, כמו שאמרנו,

לא אומרים את במי מדליקין.

אם יבוא המשיח, יכול להיות שיהיה אותו תאריך, אולי לא.

כי כשאבוא המשיח יחדשו את מצוות קידוש החודש על פי הראייה.

יכול להיות שבמקרה יהיו אותם החודשים, יבואו העדים בזמן שיש לנו. ויכול להיות שיש לנו, ייתכן,

ויהיה יום אחד קודם או יום אחד אחרי, לפי החשבון שיהיה להם.

אחד הדברים שהמשנה אומרת שם,

אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב.

תסבירו לי, מה זה שמן שרפה?

שמן תרומה שעומד לשרפה בגלל שהוא טמא.

אמנם אחינו הכוהנים, מגיעה להם תרומה,

אנחנו נותנים להם תרומה גדולה, תרומת מעשר,

כל זק שהכוהן טהור והשמן טהור.

אבל אם הכוהן טמא והשמן, התרומה הטמאה,

אי אפשר לו לקחת ולשים את זה בסלד.

מה הדבר היחיד שהוא יכול ליהנות מזה?

או לתת לבהמה שלו,

נניח על התבן, ישפוך קצת שמן כדי שהבהמה תאכל שמן ז',

או ידליק את זה. מותר לו להדליק.

אלה דברי המשנה, והמשנה עוסקת לגבי יום טוב. אין שורפים קדושים ביום טוב,

ולכן אין מליקים בשמן שרפה.

לכאורה, לפי המימרה הזו שקראנו עתה,

לפי דברי רב,

שכל השמנים והפתילות שאסור להדליק להם בשבת,

בחנוכה מותר, אם אלא גם שמן שרפה,

יהיה מותר להדליק בזה בימי החנוכה.

כך מדייקים חלק מהפוסקים,

וכך דעת הרמב״ם. לפי הרמב״ם,

מותר לאחינו הכהנים לקחת מאותו שמן תרומה ולהדליק.

יש חולקים.

המחלוקת היא, כמו שאמרנו, כמו שאין שורפים קדושים ביום תום,

אין שורפים קדושים בלילה.

הנותר ממנו עד בוקר והאש תשרופו לתת לו בוקר שני לשרפתו,

גם בתרומה זה נאמר, ורק בקודשים.

מחלוקת בראשונים ובאחרונים.

למרות שהרמב״ם התיר, אפילו על כיוון שיש חולקים,

ולכן המסקנה היא שב ואל תעשה עדיף.

יותר טוב שאחינו הכהנים לא ידליקו את נרות החנוכה בשמן תרומה, כך גם לנר בערב שבת.

מי שזוכר, לפני 55 שנים,

אז היה עוני במדינה, היה צנע,

ולא רק אנחנו היינו עניים, גם הכהנים היו עניים, היו תפרנים.

ולא היה להם שמן כדי להדליק נרות שבת, נר חנוכה,

והרבנות, המועצה הדתית, הייתה מחלקת

בחינם שמן תרומה לאחינו הכוהנים.

הם שאלו בזמנו את הרב פרנק,

הרב הראשי של ירושלים דאב,

והרב התיר להם גם לברך. לא רק שידליקו בזה, אלא גם לברך. בשעת הדחק הוא סמך על דברי הרמב״ם.

אבל היום, ברוך השם,

גם הכוהנים לא עניים מרודים,

ולכן כעצה טובה עדיף יותר שלא ידליקו בשמן של תרומה,

כדי שלא יבואו על-ידי המחלוקת האמורה.

היום כמעט ואין. למה? אם תרצה לחלק,

אני מסופק אם אחינו הכוהנים יבואו לקחת,

כי לאכול מזה אסור,

אלא רק להדליק.

מי היום מדליק בשמן?

כולם היום מדליקים בחשמל.

גם הכוהנים מדליקים בחשמל.

ולכן היום כמעט ואין מה לעשות עם זה, היום שופכים את זה.

למעשה היום זה הולך לאיבוד. מה שהם מפרישים,

תרומה גדולה ותרומת מעשר, זה הולך לאיבוד, כמו לגבי הפירות והירקות.

אבל אם ירצה הכוהן, למה לא?

אם הוא יבקש מהם,

יגיד להם, אני כוהן ואני רוצה את השמן הזה כך וכך,

יתנו לו, יגידו להם,

תביא משאית, בוא ותיקח כמה שאתה רוצה.

אותה הבעיה,

אותו ויכוח יש גם לגבי נר להדליק בבית הכנסת.

נכון הדבר שיש גם ישראלים,

אבל כיוון שיש שם גם כהן,

עליבת הרמב״ם, אז הוא יכול להביא את זה, להדליק את זה גם בבית הכנסת,

את אותו שמן תרומה.

אבל כמו שאמרנו, יש חלקים, ולכן אנחנו נזהרים שו ואל תעשה.

הנס בבית המקדש היה בפתילות של צמר גפן ובשמן זית.

כמו ששם הנס היה בשמן זית ובפתילה מצמר גפן, גם אנחנו מהדרים,

משתדלים להדליק את נרות החנוכה בשמן זית.

זה לא חובה, לא דין, אלא שמן זית, מצווה מן המאוחר, תהיינו, הידור,

כך גם לגבי הפתילות. ולכן,

אדם שיש לו, ידו משגת,

קנה, ברוך השם, שמן זית, לוקח, מדליק,

מצוין, תבוא עליו ברכה, אין ספק שזה מצוין,

הרגיל בנר יהיה לו בנים ותלמידי חכמים, שנאמר,

כנר מצווה ותור האור,

אם הוא מהדר בכל ערב שבת

לנר שבת וכן לנר חנוכה, לוקח תמיד שמן זית.

זו השקעה טובה, הוא משקיע בעולם הזה,

ובעזרת השם הקדוש-ברוך-הוא ייתן לו בנים ותלמידי חכמים שיאירו את עיני ישראל בתורתם.

והגמרא שם מביאה מעשה שעריו וכולי,

ולכן אנחנו משתדלים לעשות את הדבר הזה גם בערבי שבת וגם לנרות חנוכה,

לוקחים שמן זית.

באחרונה התחילו לייבא מספרד שמן,

אומנם הוא שמן זית,

אבל הם כותבים על זה שמן למאור.

הם שואלים אם זה מהודר או לא.

שמעתי מאחד המשגחים של הבד״ץ, הוא מספר ואומר,

השמן הזה שהביאו מספרד הוא טוב, הוא ראוי גם לאכילה.

אלא מה? הם לא רצו לשלם מכס, מה הם עשו?

הדביקו על זה סטיקרים, שמן למאור.

אם זה למאור לא חייב מכס.

הביאו את זה בלי מכס, ולכן הם מוכרים את זה יותר בזול.

אז אם כך, אם באמת זה ראוי לאכילה וזה שמן זית רגיל,

מה אכפת לי שידביקו על זה סטיקר, שמן למאור?

אפילו אם זה שמן למאור,

הם יכתבו מה שירצו,

עדיין זה מהודר,

דינו שווה כמו כל שמן זית רגיל.

זה שהוא תוצרת הארץ.

תוצרת הארץ, שמן המאור הזה הוא לא למאכל.

אבל מה שהביאו מספרד,

כנראה שהכול ראוי למאכל, כנראה כך.

הוא אמר לי אני בעצמי, אותו אדם שסיפר לי את זה,

הוא אמר, הוא בעצמו לקח ושם את זה בסלט ואכל,

הוא אומר, היה טעים, היה בסדר,

לא הרגיש שום בעיה.

בחיים אבל הוא חומציות מאוד גבוהה, מה יש?

בסדר, אז יהיה חומציות, מה יש?

אז יהיה חומציות,

תהיה לו קצת צרבת, מה יכול להיות? ישתה סודה.

נכון.

ולכן אמרנו שיכול,

יכול, אין לו שום בעיה, יכול לקחת את זה.

אין הבדל.

אין הבדל, לפי מה שאנחנו אומרים, שניהם אותו דבר.

אין הידור בזה יותר מאשר זה. תודה.

השאלה אם באמת לא ראוי למאכל המזון.

גם כשלא ראוי למאכל, נניח שהשמן הזה ישן,

עברו על זה תריסר שנים, התקלקל ולא ראוי לאכילה. האם באמת פסול להדלקת נר חנוכה?

ודאי שלא פסול, ודאי שעדיין כשר בלכתחילה.

אין שום ספק שמותאם.

השאלה אם זה מהודר,

שזה לא ראוי לאכילה, השאלה אם זה מהודר או לא.

האחרונים דנו שאדם שם שמן זית מתחת למיטה.

ישנו על זה,

ואחר כך הוא בא לשאול, האם אפשר להדליק בשמן הזה נר חנוכה או לא?

הקריבנו נא לפחתיך.

הירצחה או הישא פניך?

שמש שלא ראוי לאכילה. אני אקח את זה, לתת את זה לשר?

האם נאמר גם פה?

או שנאמר לא.

הקנה מידה כאן, לא אם זה ראוי לאכילה או לא,

אלא הקנה מידה הוא איך זה בוער. אם זה בוער רפה, זה בסדר. זה הוויכוח שיש באחרונים.

היה לוקח את זה. היית אומר לו, זה בשביל שרפה, בשביל להדליק בזמנם לא היה להם חשמל.

כן היה מקבל את זה, כן? אין בעיה. ממילא ראוי גם פה. זה הוויכוח שיש באחרונים.

תראו, גם בכף החיים על המקום כאן,

בסימן תרעג,

גם ביביע עומר חלק א', הביאו שם את האריכות בדברי הפוסקים.

אם נאמר ששמה ראוי שמן שישנו על זה בלילה, יש עליו רוח רעה. אסור לאכול מהשמן הזה,

אבל להדליק בו נר חנוכה מותר בגלל הסוהרה הזו. ממילא גם פה יהיה אדמה מותר,

הבהתליא. ולכן, מעיקר הדין,

אין מקום לפסוד את אותם השמנים,

אלא אפשר מלכתחילה לקיים בכולם את ההדלקה כדת וכדין.

זה השאלה, כל הוויכוח אם זה מהודר.

כשר, כולם יודעים שזה כשר. כל הוויכוח אם זה מהודר.

אף אחד לא אמר שחלילה זה פסול. הרי אמרנו, כל השמנים היו פתילת כשרים,

אלא כל השאלה אם זה מהודר.

וגם בהידור אמרנו שעץ צדדים נאמר שזה כן מהודר, ויש בזה הקרבה הונה לפחתיך,

כיוון שהקנה מידה כאן לא אם ראוי לאכילה, אלא אם ראוי להבערה.

וכיוון שזה בוער הפר, אין שום בעיה בדבר.

זה מחלוקת, מה שהיה תחת למיטה, כמו שאמרנו, מחלוקת,

ולמסקנה אפשר, כי יש לנו גם שמה ספק ספקה.

התחלנו בספק הראשון,

אולי אין רוח רעה בזמן הזה.

כמו שאמרו, לחם משנה, דמשק אליעזר, אליה רבה,

כך אומרים גם משם הגאון מווילנה,

שבזמן הזה אין את הרוח רעה הזו.

אתם זוכרים מתי הוא אמר את זה?

שלמה,

היה מעשה,

מעשה שהיה.

זין סיוון, אני אומר לך אפילו רמז למעשה.

כשנשרף אותו הגר, רבי אברהם בן אברהם, על קידוש השם,

הגרף פוטוצקי,

ואז אומר הגאון מווילנה, היה רעש גדול בשמים,

וזה שבר את הכוח של הסתרה האחרונה, הרוח רעה.

מאז הרוח רעה נחלשה.

לפי שיטה זו, לפי המסורת הזו,

גם אוכל, כל אוכל שהוא שהיה תחת המיטה,

לא נאסר באכילה.

קל וחומר כאן שהנר הזה, השמן הזה,

יהיה כשר להדלקה.

יש חולקים. זה לא מוסכם הדבר.

הרי פשט דברי מרן ביורה דעה, סימן קטז,

מרן אסר, כל דבר שהיה מתחת למיטה אסור באכילה.

אלא שמרן דיבר 150 שנה לפני המעשה הזה. מרן לא התייחס למעשה זה שהיה אחריו.

ולכן יש ויכוח,

אבל תאמר אולי אין את הרוח רעה, אף פעם אם תאמר יש,

אולי כשהקרקע מרוצפת

לא קיימת הבעיה. היום, ברוך השם, הקרקע מרוצפת, וזה לא קרקע עולם.

המגן אברהם באורח חיים סימן קפא א' אומר מתי המים האחרונים מקבלים רוח רעה כשנשפכו על קרקע עולם, מקום שלא מרוצף.

מקום מרוצף לא תופס את הרוח הרעה, אולי נאמר גם פה.

כשהאבטיח הזה היה על מקום מרוצף, אפילו אם ישנו עליו,

לא נאסר. זה הספק השני.

יש לנו, אם כן, ספק ספקה,

ולכן יהיה מותר בלכתחילה לברך עליו ולהדליק,

וציוונו להדליק נר חנוכה, אין איסור מעיקר הדין.

שוב, כל הוויכוח הוא אם זה מהודר.

אבל לקיים בו את המצווה מעיקר הדין אפשר לקיים בו את המצווה ואין מה לחשוש.

נכון, אבל שם אנחנו פוחדים יותר.

חמירה סכמתה מאיסורה, לאכול מזה זה קצת מסוכן,

ולכן אנחנו לא נעז לאכול מאותו אבטיח שהיה מתחת למיטה.

אבל כאן להדליק בשמן הזה, ההדלקה אין בה סכנה,

ולכן בזה מצאנו ספק ספקה כדי להתיר.

אם האדם הזה עני, קשה לו לקנות שמן אחר,

נוכל לסמוך להקל בדבר.

אם האדם הזה אומר לך, תשמע,

יש לי סך הכל בקבוק אחד שמן ז',

אין לי הרבה.

אם הוא ידליק בזה גם את נרות ההידור,

יגיע הלילה האחרון, לא יישאר בשמן ז'.

אז הוא רוצה לעשות כך,

את הנרות הראשון ידליק מהשמן ז',

שאר הנרות ישים שמן סויה.

אפשר.

אבל לא ישים נרות שעווה,

אלא שיהיה הכל אחיד, כולם יהיו שמן.

יעשה בדרך הזו.

האמת היא, אם יש לו בקבוק שלם,

הוא יכול להדליק לכל השבוע.

את השמש ידליק בשמן סויה.

אם את השמש לא ידליק בכל הלילות מהשמן ז',

ישאיר את זה לשמן סויה,

בקבוק אחד שמן ז',

למכלים הרגילים שלנו, כמו המכל הזה,

יספיק לו בקבוק אחד, יספיק לו לכל.

אז אין שום בעיה. את השמש אין שום בעיה, לבדיקו לאלמא.

אפשר להדליק בשמן סויה,

אין מה לחשוש בדבר. יעשה כך כדי לחסוך לעצמו.

ואם גם זה אין לו,

אדם שהוא עני ואביון, יש לו רק שמן סויה,

מותר. אמרנו, כל השמנים והפתילות כשרים.

יכול לברך ולהדליק בשמן סויה.

אין לו גם זה, יכול להדליק בנרות שעווה.

אני שואל אותך מה יותר טוב, נר שעווה או שמן סויה?

תאמר לה, שמן סויה דומה קרוב יותר להגדרה של שמן ז', זה שמן וזה שמן,

ולכן עדיף יותר שידליק בשמן סויה, זה יותר מהודר מהנרות שעווה.

אין לו.

לפעמים יש לו את השמן,

אבל אין לו את המכל,

אין לו חנוכיה כזו,

את המכלים האלה. טוב, אז ידליק בנרות שעווה.

גם בנרות שעווה יכול לקיים את המצווה כהלכתה בכל הלילות.

מרן ממשיך.

כל סוגי השמנים והפתילות שאמרנו קודם,

שאסור להדליק אותם בלילי שבת,

ערבי שבת,

מותר להדליק בהם לנרות חנוכה,

מותר בכל הלילות, גם בערב שבת.

למה? אין חשש שמי ישלח את ידו ויתקן שמייתה,

כיוון שנרות הללו קודש הם,

ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותן בלבד.

ולכן אין חשש, ולכן התירו לכתחילה להדליק בכל סוגי השמנים

והפתילות גם לנר חנוכה שבערב שבת.

מרן מזכיר לנו מחלוקת בראשונים,

האם כל מה שאסור ליהנות מנרות החנוכה זה דווקא נר חנוכה שנעשה קודש

ואסור להשתמש בו חול,

אבל לדבר מצווה מותר, או שגם לדבר מצווה הדבר אסור?

מרן מביא לנו את דברי שיבולי הלקט ובעל העיטור שהתירו לצורך מצווה,

אבל מרן דעתו כדברי הרשב״א, הראש והר״ן,

שגם לצורך מצווה הדבר אסור.

והסיבה היא,

איך היה הנס בבית-המקדש במנורה?

במנורה שם הנורות הללו קודש הם,

ואין לנו רשות להשתמש בהם גם לצורך מצווה.

ולכן גם לנו, לדידן, אסור להשתמש בזה גם לצורך מצווה.

ולכן אם היה לו קצר נכבה לו החשמל.

אם יש שם שם שמש,

אנחנו מודליקים בכוונה את השמש,

שאם תהיה תקלה כזו הוא יוכל לקרוא לאור השמש.

אבל אם השמש נכבה בשעה 15.10, 15.15 הוא רוצה לאכול, לקדש, לאור נרות החנוכה.

הדבר אסור.

אין לו היתר.

נכון שגם הקידוש זה מצווה,

או שהוא רוצה לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום.

מרן פוסק בסתם,

שהנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם גם לצורך מצווה.

הדבר אסור. אלה דברי מרן,

וכך המסקנה להלכה ולמעשה, קיבלנו הוראות מרן,

שגם לצורך מצווה הדבר אסור.

השאלה היא, הוא הולך בתוך ביתו,

כשיש לו את החושך הזה,

האם הוא יכול ללכת עם עיניים פקוחות,

או כדי שלא ייהנה מהנרות צריך לעצום, לסגור את העיניים?

יש בזה מחלוקת בפוסקים.

המחלוקת הזו נלמדת ממה שנחלקו הרמב״ם והרעבד במנורה,

בחנוכיה של בית-המקדש.

הכהן הגדול היה מדליק את הנרות, אחרי שהכהן גמר להדליק.

האם סוגר את העיניים ויוצא, כדי שלא ייהנה מהנרות,

או שהנאה קלה כזו, הנאה שהיא הליכה לאור הנרות,

זה לא נקרא הנאה ממשית, וזה מותר.

הוויכוח שם מסתעף לכאן, והמסקנה היא כאן אצלנו, השאלה בדרבנן.

ספק דרבנן לכולה,

מהיכר הדין יהיה אפשר מלכתחילה ללכת לאור נרות חנוכה.

ההליכה אינה נחשבת להנאה.

הנפקא מינה שלמדו מזה האחרונים עוד.

למדנו בארבע כמה ע״א שאדם עושה מלאכה ביום שבת,

אסור ליהנות מאותה המלאכה.

אם נדליק אש או חשמל,

אסור לך ליהנות מאותו האש בשבת.

יש מקומות

שהרחוב חשוך,

או שיש תקלה או דבר אחר.

יש הרבה עיריות שמדליקות את הפנסים ביום ובלילה החושך.

כך נהגו. יש להם מסורת. הוא אומר לך,

גם ראש העירייה הקודם כך היה עושה.

השאלה היא, בליל שבת האדם הזה הולך

והמכונית עוברת. כשהמכונית עוברת היא מאירה לו את הדרך.

האם צריך לסגור את העיניים באותו רגע?

האם זה נחשב כהנאה,

או שמותר לו בליל שבת להמשיך וללכת והליכה אינה חשובה כהנאה?

ללמד מההלכה הזו.

גם שם הוויכוח הוא בדרבנן.

למה בדרבנן?

אותו הרשע עושה איסור דאורתא, הוא יישא את עוונו.

לי אין שום בעיה ליהנות מזה מהתורה.

נאמר בתורה,

חומה שמות פרשת כי תישא.

ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם.

דרשו שם באבק אמה ע' א' היא קודש ואין מעשיה קודש. מהתורה נותר.

חכמים אמרו, חכמים קנסו שלא ייהנה עדה מאותו הנר שהודלק בשבת.

אז אם יש לך מחלוקת אם ההליכה נחשבת כהנאה ממשית או לא,

ספק דרבנן היא כולה.

ולכן אני לא חייב לסגור את העיניים.

אפילו שהאוטו שעובר הוא מאיר לי את הדרך,

אפילו אחי יהיה הדבר המותר,

אפילו אם אני אדע בוודאי שהנהג הזה יהודי.

קל וחומר כאן בירושלים שרוב הנהגים שנוסעים בשכונות האלה הם בדרך כלל גויים. מי נוסע כאן? כאן, ברוך השם,

כל העדה כולם קדושים, כולנו שומרי שב״ן.

מי שעובר כאן, בדרך כלל או שזה גוי רוסי או שזה גוי ערבי,

ולכן בזה אין שום בעיה. לבדי כול עלמא יהיה הדבר המותר,

כך שיש לנו היתר בשופי.

אתה לא חייב לסגור את העיניים,

יכול להמשיך וללכת.

אמרנו מחלוקת, ושם המחלוקת היא בדאורייתא.

שם איסור הנאה מהמנורה של בית-המקדש,

שם הבעיה יותר חמורה.

כאן אצלנו כל השאלה מתחילה בדרבנן,

ולכן הקלנו בדבר.

זה קורה גם בחדרי מדרגות.

שוב, אצלנו בדרך כלל אין את הבעיה, כל העדה כולם קדושים.

אבל יש מקומות

שחלק מהדיירים לא דתיים,

והם מדליקים את האור בחדר המדרגות.

אני עולה את המדרגות, ואיזה רשע אחד הדליק את האור.

האם אני רשאי להמשיך ולהעלות את המדרגות בעיניים פקוחות,

או שצריך לסגור את העיניים ולעלות עם עיניים עצומות?

גם זה תלוי באותה המחלוקת.

מעיקר הדין, מותר לנו להמשיך ולהעלות בעיניים פקוחות.

גם בלי האור הזה יכולתי לעלות.

מה עשיתי קודם, לפני שהוא הדליק לי?

עליתי, הייתי מעולה את המדרגות, אני מכיר את המדרגות של הבית,

והאדם עולה גם בלי אור.

כאן זה רק על צדו יותר טוב, זה לא נקרא המאה ה...

אגב, יותר חמורה.

גם אצלנו כל השאלה מתחילה בדרבנן,

ולכן הקלנו בדבר.

זה קורה גם בחדרי מדרגות.

שוב, אצלנו בדרך כלל אין את הבעיה, כל העדה כולם קדושים.

אבל יש מקומות

שחלק מהדיירים לא דתיים,

והם מדליקים את האור בחדר המדרגות.

אני עולה את המדרגות, ואיזה רשע אחד הדליק את האור.

האם אני רשאי להמשיך ולהעלות את המדרגות בעיניים פקוחות,

או שצריך לסגור את העיניים ולעלות עם עיניים עצומות?

גם זה תלוי באותה מחלוקת.

מעיקר רבים, נותר לנו להמשיך ולעלות בעיניים פקוחות.

האמת היא שגם בלי האור הזה יכולתי לעלות.

מה עשיתי קודם, לפני שהוא הדביק לי?

עליתי, הייתי עלה את המדרגות, אני מכיר את המדרגות של הבית,

והאדם עולה גם בלי אור.

כאן זה רק על צד היותר טוב, זה לא נקרא הנאה ממשית,

ולכן גם שם המסקנה היא להקל,

ואין חובה להמתין עד שאותו האור יכבה.

אז יגיד לו, יסביר לו.

כי אני אגיד לו, אל תעשה לי טובה, יש לך כוונה טובה, יש לך אלף זהב,

אבל לנו בשבת אסור, יסביר לו בנחל.

מאי דאבה אבה, מה שהיה היה, הוא לא צריך לסגור את העיניים.

כן, אפילו אחי, למרות שהדביק בשבילו.

כמו שאמרנו, שכאן ההנאה הזו היא לא הנאה ממשית.

גם בלעדי זה אני יכול להעלות את המדרגות בחושך,

ולכן נקלנו בדבר.

זה מה שלמדנו מתוך ההלכה שלמדנו כאן.

אבל כדאי שיסביר לו בנחל,

שלא יעשה לו את זה עוד הפעם,

בלי טובות, כמו שאומרים.

לגבי ההליכה הזו זה שונה, כי למדנו לגבי הזמנים והתחילות.

ברגע שילף,

אפשר לעשות משהו במטר, זאת בעיה ראשונה, לא את הבעיה עם עולמיהם.

כי פה הוא רואה את האור קופט.

בשביל ההליכה, בשביל משהו קל כזה, הוא הולך ויתן.

עד כדי כך, בוודאי שאין מקום לגזור. ולכן אתה רוצה לאסור את כל השמנים והפתילות האלה בשביל שמא יכבה החשמל ושמי יתק כשהוא הולך, דבר קל כזה בוודאי שהוא לא יעשה.

ולכן, חכמים לא גזרו, בוודאי שלנו אין כוח לאסור.

מרן ממשיך לא רק ללמוד דבר שהוא קבוע, דבר שהוא קשה בלעדי האור,

אלא אפילו לבדוק מעות או למנותן לאור נרות החנוכה,

גם זה אסור, אפילו לצורך מצווה אסור,

קל וחומר לדבר הרשות.

האמת היא שאנחנו בזמן הזה לא חייבים, מעיקר הדין, להדליק את השמש.

יש לנו את החשמל שמאיר יפה מאוד, אין צורך. אפילו אחי, אנשים רגלים, המנהג הוא שמדליקים, ואנחנו ממשיכים בזה.

אבל מעיקר הדין לא היה צורך בדבר.

נר שדלק כנר חנוכה, נר שעבה,

אחרי כמה דקות נקבע.

לא הגיע לחצי שעה.

אותו הנר שקבע התערב עם נרות אחרים.

האם מתבטל או לא? הרמד סובר שאפילו באלף לא מתבטל, יש חולקים.

והמסקנה היא מין בימינו יפש ביבש,

חד ותראה בטיל.

יש מחלוקת בזה גם בדעת מרן.

הנושא מתחיל בסוגיה בביצה ד', מחלוקת תנאים,

רבי עקיבא, רבי טרפון, חכמים,

ומחלוקת גם בראשונים. הרמב״ם סובר שדבש במניין כן בטל,

מין במינו יבש ביבש, בטל ברוב.

אבל הרמב״ם פסק כאן לחומרה, גם ביורדי הר הרמב״ם פסק לחומרה,

ולכן הרמב״ם החמיר גם פה לענייננו.

הדלקה עושה מצווה. לפיכך,

אם קרבת קודם שעבר זמנה, אינו זקוק ל...

אדם שהדליק את נר החנוכה, הכול היה בסדר,

הדליק את זה כדת וכדין, ואחרי חמש-עשר דקות נכבא.

לא הגיע לשעה חמש וחצי, אפילו אחי קיים את המצווה.

הדלקה עושה מצווה, בזה הוא קיים את המצווה כהלכתה.

לא רק אם זה חל בכל ימי השבוע,

אפילו אם הדליק את זה בערב שבת, קודם קבלת שבת,

שעתיים מבעוד יום הוא, הדליק בשעה ארבע,

ארבע ועשרה, נכבא.

עדיין לא בלג אפילו חצי שנייה אחרי צד הכוכבים. אף על פי כן,

כיוון שהיה ראוי שידלוק עד חמש וחצי,

כיוון שהיה שם שמן,

לכן אינו זקוק לה, אינו חייב לחזור ולהדליק.

וכן לאחר שהדליקה בא לתקנה וחיבה אותה בשוגג,

גם בזה אינו זקוק לה.

מסיים לנו הרשב״א, הנפקמינה בדברי הגמרא.

נכון שיש הידור לחזור ולהדליק.

אם האדם הזה רוצה להחמיר על עצמו ולחזור ולהדליק,

ייזהר שלא לברך. למה? איך הוא אמר? וציווינו להדליק נר חנוכה.

מי ציווה אותך? אמרנו לפי ההלכה,

כוותה אינו זקוק לה, ולכן יחזור וידליק,

אבל ללא ברכה לברך אינו רשאי כלל ויקרח.

למה דברים אמורים?

כשהיה שמן שידליק עד חמש וחצי,

או היה במקום שאין רוח,

שהיה ראוי להדליק עד חמש וחצי.

אבל אם הניח אותה במקום שיש רוח חזקה,

ואחרי חמש, עשר דקות, כותב רבנו ישעיה הראשון,

שבה יצא יהיה ידי חובה, וצריך עוד הפעם לחזור ולהדליק.

אבל בין אותם חולק.

אין המסקנה.

יחזור ולהדליק, אבל ללא ברכה. ולכן, מן הראוי שכל אדם שבא להדליק נרות חנוכה,

לפני זה ישים לב שהחלון יהיה סגור.

לא ישאיר את החלון פתוח,

כי רוח פרצים עלולה לכבות את הנרות.

אולי ערב כזה כמעט ואין רוח,

אולי ערב כזה היה יכול לדלוק,

החלון לא ישפיע.

אבל לך תדע מה יהיה מחר בלילה,

בחורף משנה עצים ומחליף את הזמנים.

ולכן עדיף יותר שיסגור את החלון, ואחר כך יברך וידליק את נרות החנוכה,

אם אמרנו את זה בכל ימי השבוע,

קל וחומר בערב שבת.

אבל אם נדליק פין,

בעניין לא שלוש שנים כמו עכשיו אמורים להגיד ראש פרלבורקס,

בדיקטר ראשון הוא לא יגיד את החדש הזה,

לא נורא, בדיעבד יצא. יכול להגיד ששני יהיה חוקר לראשון. נכון, כן.

כל ההידור ללכת משמאל לימין הוא בלכתחילה,

אבל בדיעבד זה לא מעכב.

אמריל דיסקין הוא שהעיר את ההערה שאתה שואל. אמריל דיסקין היה מגדולי הדור בדור הקודם.

הוא היה פה בירושלים לפני 130 שנה.

והוא העיר את ההערה הזו ואמר לאלה שמדליקים בתוך האקווריום,

במסגרת הזו של הזכוכית,

בשעה שהדולת פתוחה,

באותו רגע, אם תשאיר את זה כך פתוח,

זה לא ראוי להידלג עד 1730. אם כן,

ברגע שהוא הדליק הוא לא עשה טוב.

הדלקה עושה מצווה, וההדלקה לא הייתה טובה.

מה שאחר כך אתה סוגר את הדלת זה לא ייתקן למפרע,

כי צריך, הדלקה עושה מצווה ולא סגירת דלת.

ולכן מה הוא היה עושה? היה עושה תחבולה כזו.

היה לו נר ארוך מאוד, דק וארוך.

כשהיה פותח את הדלת של האקווריום,

לא היה פותח את זה לרווחה.

פותח רק שני סנטימטר,

משחיל את הנר ומדליק בצורה הזו.

וממולד,

בדרך הזו הוא יכול להדליק יפה,

אפילו אם יישאר דולה כל הזמן, שני סנטימטר בצורה הזו,

החנוכיה לא תכבה.

זה מה שהרב כתב לאחמיר.

אבל החזוניש חלק עליו. החזוניש אמר,

גם אם הדלת תהיה פתוחה באותו רגע לגמרי,

סוף-סוף דעתו אחר כך תסגור את זה.

והכול הולך ביחד, המחשבה והמעשה.

לכן, לפי דעת החזוניש,

שגם אם היה פתוח זה לא נורא.

במה הדבר דומה?

יש לך ילד או ילדה בגיל שלוש.

אם היית עוזב כך את החנוכיה, מה היה עושה ילד הזה?

היה בא אחרי דקה אחת, היה מחבל, היה משאיר את זה.

אתה לקחת אותו. אחרי שגמרת להדליק,

לקחת את הילד החוצה וסגרת את הדלת במפתח.

האם קיימת את המצווה? לא קיימת.

תגיד, אבל באותו רגע עמד שם הילד.

נכון שעמד הילד, את הילד אני לקחתי בסוף.

אותו דבר גם כאן.

הרוח דומה לילד.

ולכן, יש כאילו בדבר, כדעת החזוניש.

מי שעשה כך, בוודאי יש לו על מה לסמוך.

מי שרוצה להחמיר, ייקח נר ארוך כמו שתיארנו קודם.

אם מראש הוא ידע שהילד הזה עלול לכבות את הנרות, וכך היה.

חמש וחמישה, בא ילד וחיבה,

לא יצא.

לפי דעת רבנו ישעיה,

לא יצא ידע חובה, כי היה צפוי מראש.

מה לרוח, מה לילד.

גם מהילד כי בא ברוח של הפה,

אבל פיו.

ולכן, למרות שזה אבל שאין בו חטא, לא יצא. האבא חייב עוד הפעם לחזור ולהדליק.

אבל לעניין הברכה יש לנו ספק.

ולכן, לעניין זה אנחנו אומרים, ספק ברכות להקל.

הספק הוא, הזכרנו בתחילת השיעור את מה שלמדנו בשבת כא.

דין להדליק מדליק, הנה מלא שיעורה, האם יש מחלוקת או לא.

לפי דברי הרבנותם, לפי דברי האורזרוע והסמג,

כיוון שבזמנם היו מדליקים בחוץ,

לכן היו צריכים שיהיה דולק חצי שעה בחוץ. יש תועלת שיראו את זה העוברים ושבים.

היום שמדליקים בתוך הבית,

עיקר פרסום הנס ברגע ההדלקה,

באותו רגע,

ולכן לא אכפת לי אם יהיה חצי שעה או לא.

נכון שההלכה לא כך, אבל אתה חושש לאותה הדעה,

והכלל בידינו תמיד,

ספק ברכות להקל.

ולכן, גם אם טעה והדליקו אותה במקום שהיה רוח או שהילד בא בחיבה,

גם בזה וגם בזה לא יצא ידי חובה,

חייב לחזור. אנחנו חוששים לדעת רוב הפוסקים שאמרו שלא יצא,

אבל לעניין ברכה, ספק ברכות להקל.

לכן אמרנו שלא יחזור עוד הפעם לברך, שב ואל תעשה עדיף.

כמה זמן מהזמן ההדלקה שלנו הוא זמן המספר?

המספר.

אמרנו חצי שעה לפחות.

ולכן, אם אתה מדליק בדיוק עם צאת הכוכבים,

הנהרות שלך דלקו עד חמש וחצי,

קיימת את המצווה, אליבא דקולה עלמא, זה הטוב ביותר, המהודך ביותר.

אבל,

אם הוא לא בא בזמן, איחר,

הגיע בשעה שמונה, תשע,

אז באותו רגע שהוא מדליק, נניח הוא מדליק כעת,

לפחות מאותו רגע שהוא מדליק יהיה דולק עד תשע וחצי.

זה מה שהוא צריך לעשות לעולם.

צריך שיהיה בחנוכיה שמן שראוי לדלוק חצי שעה ואם זה בערב שבת צריך שיהיה ראוי לדלוק עד חמש וחצי האלמי אם הוא מדליק בארבע צריך שהשמן יספיק לו שעה וחצי

או אם הוא מדליק בנרות שעבה שהנר הזה יהיה גדול ולכן הנרות הצבעוניים הדקים הם דורקים בקושי ארבעים דקות

אם הוא מדליק את זה בערב שבת בשעה ארבע ארבע וארבעים זה יכבה

יגיע לצד הכוכבים, אין בכלל לירות,

ולכן לא יוצאים בהם את החובה בימי שישי,

אלא רק בשאר ימי השבוע,

רק אז אפשר לברך עליהם,

בערב שבת הוא לא יכול.

אם הוא עני, אין לו כסף לקנות הרבה נרות אחרים,

לפחות שיהיה לו נר אחד גדול,

שהנר הזה יהיה דלק עד חמש וחצי.

מה אומר?

אבל ראשונים הוא, כשהפתילה הייתה רטובה,

נשפך על זה מעט מים או גשם.

בזה יש את הוויכוח אם כבתא אם זקוק לעולות.

הוא הדליק את זה ליד החלון, היה צפוי שהרוח יכבה את זה,

וכן כן יוצא בזה. בזה יש את הוויכוח.

אבל אם הכול היה מאה אחוז,

החלון היה סגור, הפתילה הייתה בסדר, השמן היה בסדר, ולמרות הכול נכבה,

וזה אני באדי כול העלמא, כבתא איני זקוק לה.

ואם הוא רוצה להחמיר על עצמו ולחזור ולהדליק,

היזהר שלא לברר, כי אז הברכה תהיה ברכה לבטלה.

ראויים שלישי הנאום שלא נדליקו בבית גבעו והנחומים של אימך.

ראויים שלא נגידו על הנסים?

לא, לא נגידו על הנסים.

למרות שהדליקו, למרות שאמרו שהחיינו,

זה על המצווה.

זו לא תוספת מחול על הקודש שחלה עליו קדושת חנוכה.

זה לא על הזמן שאומרו, אלא זה על המצווה.

אז הוא עשה מצווה, בסדר, כל הכבוד שעשה את המצווה,

אבל בתפילת מנחה עדיין לא אומרים על הנסים. ולכן הסדר היה צריך להיות בו לכתחילה, כמו שאמרנו קודם, מנחה.

גם ביום שישי זה, בעזרת השם, קודם כול תפילת מנחה.

פה יש, פה לומדים ביום שישי עד השעה 1330. ב-1230 הייתה תפילת מנחה ביום שישי שעבר,

גם ביום שישי זה שיבוא.

אז בלכתחילה אני מסכים, אבל בדיעבד,

לא נורא, מה שהיה היה.

הוא לא הספיק להתפעל מוקדם, הוא בא להתפעל ב-1610,

למרות שכבר הדליק את נורות החנוכה.

אפילו, אחי, זה לא קשור לנושא של על הניסים,

כיוון שעדיין זה כד' בכסלול,

ולכן לא יכול לומר על הניסים.

נכון שהוא מסבך את עצמו בשאלה שלך,

הוא נכנס לסיבוך,

אבל עדיין, שב ואל תעשה.

בוויכוח עשה בפוסקים לא נוכל להתיר לו שבקום ועשה יבוא ויאמר את על הניסים ביום כד'.

לא מצאנו דבר כזה שביום כד' בכסלו יבוא ויאמר על הניסים,

גם אם זה מפלג המנחה וגם אם הוא הביק את נרות החנוכה.

בשלמה לגבי נר שבת,

שם הוא מקבל עליו תוספת מחולה על החודש ואסור לו לעשות מלאכה.

שם יש הרבה יותר עוצמה באותה הדלקה.

מה שאין כן לגבי נורת חנוכה זה מצווה,

מצווה בלבד,

וזה לא הופך את היום ללילה,

ולכן בוודאי שלא יוכל לומר על הניסים.

אם תאבא אמר על הניסים, בידי עבד יצא, עבד מלכתחילה, לא...

הוא התפלל ערבית קודם והוא הרבה מילים על הניסים. בסדר, ערבית לא קשור למצוות נר חנוכה. ברגע שהוא מתפלל ערבית,

אף הוא מתפלל מפלג המנחה, צריך לומר על הניסים.

ערבית זה בשביל ליל כה בכסלו,

ולכן זה לא צמוד, הנושא הזה, אם ידליק או לא ידליק.

אדם שיש לו נר של חרס נעשה ישן והם מדליקים בו בלימה השני.

החרס סופג הרבה מהשמן ונהיה מסריח,

ולכן לא כבוד להדליק בו בלילה השני,

אלא יחפש דבר אחר. היום בזמננו כמעט ואין מהמר חרס, היום אנשים כמעט לא משתמשים בזה.

ברוך השם, כולנו עשירים, ואף אחד לא ילך לחפש

את המר חרס.

אבל אנחנו מדליקים, או בחנוכיות רגילות של מתכת, זכוכית וכיוצא בהן.

החנוכייה הזו, מה נקראת? חנוכייה ממתכת או מזכוכית?

זכוכית.

אתה מסתכל איפה נמצא השמן ואיפה הפתילה.

הפתילה והשמן נמצא בתוך המכל של הזכוכית.

הזכוכית כשר לכתחילה, אין בה שום בעיה.

אבל המתכת כסף יותר מהודר.

זה אלי ואני אוהב אתנהל לפניו במצוות.

מה היותר מהודר מהזכוכית?

חנוכייה מכסף.

כולנו קונים, ברוך השם, רוצים להדר,

קונים חנוכייה מכסף,

אבל למרכל, אתה מגיע למרכל,

זה מזכוכית.

חסר כאן בהידור.

ולכן המציאו בזמן האחרון, המציאו מכלים מיוחדים,

שגם המכל עצמו שבו נמצא השמן,

גם הוא עשוי מכסף.

אלא שהוא עשוי מהרבה כסף, מתכת עבה.

במתכת דקה מן הדקה, תדליק כמה פעמים, זה משחיר מהר.

אתה מנקה אותו חומר ניקוי, יעשה בו מייד חור.

ולכן, בחנוכייה רגילה לא עושים את זה.

אבל אללה, יש מכלים מיוחדים, כמו שאמרתי, עם מתכת עבה,

וזה מצופה בכסף טוב.

מי שיכול להדר ולקנות את אותו מכל,

המחמיר,

תבוא עליו ברכה. שמעתי שברחוב רלבח,

ליד בית-מדרשו של האדמו״ר מגור,

ויש שם חנות שמוכרת את אותם המכלים שעשויים מכסף.

מי שיש לו כסף, שיקנה את המכלים האלה שעשויים מכסף טהור.

אתה לא יכול לעמוד בפני התמורת או להגדיף, להיפוך.

זה לא חוקי, זה מתאים בו.

בספר שבט הקריאתי שואל את השאלה שלך והוא עונה,

כיוון שזה מיוצר על דעת להניח אותו בצורה הזו, אדבה נוטה.

הוא מביא ראיה יפה מהלכות נטילת ידיים.

שם מרן מדבר,

אדם שאין לו כוסות נמצא במדבר ואין לו שם כלים.

יש לו שמה שפופרת,

יש כוס מיוחד.

אתה סותם למעלה באצבע,

בגלל הלחץ אוויר השפופרת לא מורידה את המים.

מכיר את הפטנט הזה?

מרן אומר שזה נקרא כלי.

הוא מרים את האצבע ושופך על היד, זה נקרא כלי.

למה? כי זה נעשה לשם זה,

למרות שאין לו תחתית למטה,

זה נקרא כלי. למרות שהשפופרת הזו חלולה משני הצדדים,

כי כך שימושו וכך הוא נעשה.

גם המכל הזה, למרות שאין בו בסיס שטוח,

אבל הוא נעשה כדי להתלבש על החנוכייה הזו. הוא מיוצר בשם כך, ולכן יש לו דין כלי לכל דבר ומקבל טומאה,

וממילא הוא קשר מלכתחילה לקיים במשרד הדלקת נר חנוכה.

זה מה שכותב בספר יושבת הקראתי,

וכך המסקנה. כך באמת ההלכה.

הוא צודק מאוד, ולכן לא פסלנו חלילה את הנרות האלה.

הנרות הללו, קודש הום, לא מושאים לעז על הקודש,

כשר לכתחילה גם בזכוכית.

הקדם, כמו שאמרתי, שידו משגת,

הוא מחפש איך יותר להדף,

אם הוא יכול, שיקנה גם את המכל ההוא, כמו שאמרתי,

שגם המכל עשוי מכסף,

תהיה לו קצת עבודה.

הכסף משחיר מהר. אתה שם בו את הפתילה,

והוא קולט את הפחם יותר מהר מהזכוכית.

בסדר, שיהיה נקה. כל לילה יש לו את האקנומיקה,

יכניס את המכלים האלה לתוך האקנומיקה, אחרי דקה יוציא אותם, הכול יהיה נקי ב-100%.

גם הפתיל צף, גם הוא קשה לכתחילה, כך פוסק הגאון רב חיים קניאבסקי.

יש מי שרצה לומר, כיוון שהוא עטוף בשעווה,

אז בשנייה הראשונה אתה מבליג בשעווה,

כבר ההדלקה עושה מצווה, אנחנו רוצים שבשנייה הראשונה יהיה שמן ז.

אבל אתה יכול להתחכם, אתה יכול לעשות כך.

תשים לפני שאתה יוצא למנחה, בשעה 1600,

תשים את הפתילה בתוך השמן.

זה סופג את השמן, השעווה לא מפריע לו, זה יספוג היטב בפנים,

ואז כשאתה בא להגליק יש שם לא רק שעווה, יש שם כבר בפנים, ספוג הרבה,

גם שמן ז. זה הפטנט, זה הפתרון,

ולכן יכול גם לכתחילה להדליק בפתיל צף.

המחמירים שפסקו כמוך, מה הם עושים?

מדליקים את זה, שרפים את השעווה,

ואחר כך מכבים,

ואחר כך הוא מתחיל לברך ולהדליק את נרות החנוכה כדי שיהיה שמן זית נטו,

שלא יהיה אפילו רבע גרם שעווה, שלא תהיה תערובת.

בסדר, אתה רוצה להחמיר, לעשות כך, תעשה.

אבל מעיקר הדין, גם העצה שאמרנו,

תאבל בשמן רגלות, שהטביל את זה קודם או לפני זה,

גם העצה הזאת טובה,

גם בה הוא יוצא ידי חובה בצורה מושלמת, בצורה מהודרת.

אדם שבא לתקן את הנר, הנר לא היה בוער טוב,

תוך כדי כך חיבה את החנוכיה הזאת בשוגג,

שוב מעיקר הדין יצא ידי חובה, כבתה,

אינו זקוק לה, גם בזה לא חייב לחזור.

רוצה להחמיר על עצמו עוד הפעם ולחזור שוב ולהדליק,

שוב לא יברך, אלא ידליק את זה ללא ברכה.

אבל אם אותו האדם חיבה את זה במביד,

האם צריך עוד הפעם לחזור ולברך או לא?

גם בזה הגאון הרב ערווח,

אם בחיי גוונה, צריך לחזור ולברך. המסקנה היא, שוב, גם בזה מחייבים אותו מעיקר הדין לחזור ולהדליק,

אבל קשה לנו לחייב אותו גם לברך.

לעניין ברכה הכלל בידינו תמיד,

ספק ורחוק להקל,

ולכן שב ואל תעשה עדיף.

נר,

אמרנו שאין חובה לקחת כל לילה נרות חדשים,

אלא יכול באותן הפתילות שהדליק אתמול בלילה,

יכול למשוך את הפתילה ולהדליק בזה גם בלילה השני. בבית-המקדש היו מחליפים את הפתילות,

אבל כאן אין חובה מעיקר הדין.

הוא יכול למשוך קצת את הפתילה ולהדליק אותה כהוגן,

רשאי לכתחילה.

היו מחמירים, כל לילה מחליפים פתילות,

קונים מעיקרה 44 פתילות כדי שלכל לילה יהיה לו. אין בעיה, מי שידו משגת, רוצה להחמיר, תבוא עליו ברכה.

מדליקים נר חנוכה מנר חנוכה,

ודווקא להדליק זה מזה בלא אמצעי, אבל להדליק זה מזה על-ידי נר של חול, אסור.

הרב הגיע?

עדיין לא.

הגמרא בשבת כב, הגמרא דנה אם מותר להדליק

נר חנוכה מנר חנוכה

הדבר הזה קורה הרבה פעמים דווקא ביום שישי

אדם הדליק את הגפרור, הדליק את הנר הראשון, הנר הראשון דלק

בא להדליק את הנר השני, הגפרור נכבה

פותח את הקופסה לקחת עוד גפרור,

קופסה ריקה

מחפש בארון, אין גפרורים

המכולת כבר סגר, אין מכולת

הוא רוצה להדליק נר מנר

האם מותר או לא?

זה הוויכוח בגמרא, והמסקנה היא להתיר.

שניהם, גם הנר הראשון וגם השני, שניהם נרית חנוכה, שניהם אותה המצווה, אותו דבר.

ולכן אני מטה קצת את הפתילה, מקריב את הפתילה הראשונה והשנייה האחת

קרובה לשנייה ומדליק נר מנר.

יום שישי זה יש לנו שמונה נרות. יכול בצורה הזו, בשיטה הזו, להדליק את כל שמונה הנרות.

יהיה מותר, אלה דברי המרן, וכך ההלכה.

הרמב״ם מביא את דבריה, יש מחמירים.

החולקים אומרים,

הנר הראשון הוא עיקר הדין,

השאר זה רק הידור.

אז מה אתה מדליק לי את ההידור מעיקר הדין? אתה עושה חובה מהנר שהוא חיוב,

אתה בא להדליק את הנר שהוא פחות קדוש, הוא רק הידור?

אבל אנחנו קיבלנו נרות, מרן,

מותר לכתחילה, במקרה כזה,

יכול להדליק את כל שמונה הנרות.

הגיע לשמש,

שם הוא חייב לעצור.

אסור לו להדליק את השמש מנרות החנוכה. למה?

השמש, אין בו ממש.

בסך הכול בגדר תוספת בעלמא,

ולכן זה נקרא כמו נר של חול,

ואת הנר של החול הזה,

גם מרן, אליבא דיקו לעלמא,

לא יכולים להתיר לו, לבוא ולהדליק.

לפעמים,

בסדר, אבל חכמינו, כשמעיקרה אמרו שאני רוצה לנו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם,

התכוונו לדבר אחר.

אבל כאן, סוף-סוף,

ברגע שהפכת את זה למהדרין,

הרי גם הוא חלק ממצוות נר חנוכה.

זה לא דבר צדדי, אלא זה חלק מהותי מהמצווה.

אלה דברי רב, וכך המסקנה למעשה,

כך דע הטריף, הרמב״ן,

כך מרן דעתו להלכה ולמעשה,

מרן לא חשש שדברי המרדכי והגוהות מימוניות.

ולכן, מעיקר הדין, המחלוקת היא בידי רבנן, סופגת הרבנן לכולה.

זאת ועוד.

הרי הזכרנו קודם את דברי רבנותם שאמר שמעיקר הדין, בזמן הזה, שמדליקים בפנים,

אפילו דקה אחת מספיק, כך אמרו האור זרוע,

אסמק ועוד.

אז מימלא, אם דלק שנייה אחת את הנר הראשון,

כבר קיימת בה את המצווה, מה שהוא מדליק עוד, מה שהוא ממשיך לדלוק, זה רק הידור.

הידור מהידור מותר.

ולכן בזמננו, יש לך סופג ספקה,

ולכן בזמננו פשיטא שיהיה מותר,

כמו שמרן אמר, ולכן יכול להדליק נר מנר, ואין בדבר הזה חשש איסור.

חשש איסור.

כן.

אז אסור לבוא שחפיש יעלה מעבר, ולכן זוהר וחוליקנים.

למה?

אמרנו קודם שהליכה לאור הנרות, כשאדם יושב, אין בזה שום בעיה. לקרוא לו לאור הנרות, אם אין שם חשמל, יהיה אסור.

אבל ללכת לאור הנרות, אמרנו קודם שמותר. הזכרנו את המחלוקת איך היה בנרות בית-המקדש, במנורה שמה.

הזוהר הקדוש, משמעות דבריו, שהיה סוגר את העיניים.

אבל בפוסקים אמרנו שיש מחלוקת,

ולכן אין בעיה גם לגבי זה.

רבי חנניה, בן הקשר.

נהילים נשמעת מזי בת שמחה.

היינו בסימן תרע'ד הגמרא בשבת כב מביאה מחלוקת

אם מותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה.

והמסקנה היא

הלכה כרב.

הגמרא מביאה שם שלושה מחלוקות.

מי שלא יתפלל לערבות ייכנס לבית-מדרש בפנים, יתחילו כעת ויורחם.

עניין אחרון,

בחנוכה קשה לארגן עניין.

אם רוצים למה לא? אם רוצים כן. אבל לא חייבים כי הוא דלק מפה.

אני חוזר לעניין. יש שם שלושה נושאים שונים,

אבל בכולם הגמרא הולכת כמורה,

ולכן גם בזה המסקנה היא שמותר להדליק נר מינר.

הגמרא דנה שמה בהרחבה להסביר את המחלוקת, האם משום ביזור מצווה, חושה מצווה,

והנפקא מינה כאן לענייננו באיזו צורה מותר, מתי אסור. המסקנה היא הדבר במראה,

אם זה במישרין מותר,

אם זה לא במישרין הדבר אסור.

ולכן,

אדם שבא להדליק,

לפעמים הגפרור הדליק לו נר אחד,

בא להדליק את הנר השני, נכבה.

פותח את הקופסה של הגפרורים,

אין עוד.

אז הוא רוצה להקריב את הפתילה,

מי להדליק מהפתילה של הראשון לשני.

להדליק זה מזה, מותר לכתחילה.

הרמה חולק.

למה הרמה אוסר?

אם קרה דבר כזה בנר שבת, ודאי מותר.

מותר להדליק זה מזה. למה כאן בנר חנוכה יהיה אסור?

כי מעיקר הדיר, נר חנוכה, הנר הראשון, נר ישובתו.

השאר זה הידור.

אז אתה רוצה להחמיר חומרה, והייתה על ידי כולה. אתה משתמש בנר הראשון, ולכן הרמאי מחמיר בזה.

אבל מרן דעתו להקל, וככה המסקנה.

כבאנו להיות מרן, מותר מלכתחילה לנהוג ולעשות כן,

להדליק נר חנוכה מנר חנוכה.

אבל את השמש,

הגיע לשמש,

לא ידליק את השמש.

למה השמש אין בו ממש?

אין בו שום ערך מבחינת ההלכה.

כל מה שאנחנו מדליקים,

שאם חלילה יהיה קצר חשמלי,

שלא ייהנה לאור הנוראות, שייהנה לאור השמש.

אבל מה שמצד עצמו יש בו קדושה, אין בו שום קדושה,

ולכן מן הראוי ולכתחילה שאת השמש לא ידליק.

מרן ממשיך.

כל זה כשאני מדליק מנשארין, כמו שתיארתי.

הוא לוקח את הפתילה, מרים אותה קצת,

והפתילה של השני מקריב ומדליק זה מזה.

אבל אם זה קצת רחוק,

הוא לוקח נייר,

מדליק את הנייר הזה מהראשון ואחר כך עוזר להדליק את השני, וזה אסור.

למה? כי הנייר הזה הוא נר חול,

ולכן בזה הדבר אסור.

כך גם בנר בית-כנסת.

יש אנשים חולים במחלת העישון.

לפעמים סיגריות יש,

נגמרים הגפורים,

או לפעמים משתמש תמיד במציאות והגז נגמר. לא נדמה לי על המציאות.

תודה.

הוא עובר ליד בית-כנסת ונזכר, בית-כנסת יש שם תמיד נר תמיד.

רוצה להיכנס משם, ולהדליק את הסיגריה.

אבל הוא יודע, נר בית-כנסת זה קדוש.

איך אני אדליק סיגריה של חול?

אז מה עושה אותו הטיפש?

הולך, לקח נייר,

מדליק מהנייר של בית-כנסת,

ואחר כך מדליק מהנייר את הסיגריה שלו.

אחרי שהדליק את הסיגריה שלו, מה הוא יעשה עם הנייר?

הוא לירק את זה על הרצפה ולכנך גם את הרצפה.

זה אותו אדם, שתיים רעות עשה עם לי.

הוא חושב שאם הוא הבליק את הנייר אז בזה הוא לא עשה עבוד? בוודאי שעשה עבוד.

הנייר הזה הוא חול.

הנה בדיקו שלנו, מי חנוכה מי מי חנוכה ייתרנו,

על-ידי הנייר זה אסור. קל וחומר שם.

לכן צריך לגאור, אם אתה רואה אחד כזה שבא לעשות את הפשע הזה,

צריך לצעוק עליו, לגאור בו בנזיפה,

שלא יעשה דבר כזה.

תבקש עליו רחמים,

חוכמה בונה ודעת, רפואה שלמה, רפואת הנפש, רפואת הגוף,

עם כל החולים, חולי האישור, שכולם ייגמלו במהרה.

יש לך את המכון גלילה שיוצא מכל העסק הזה.

אני רוצה להתבקש לכולם רחמים. למדנו לגבי הרצבה,

דווקא מהעסק הזה שירקים לא יכול להתבקש,

אבל ההסגה כבר לא עוברת בשלילים אליו.

שם יש כלל, זה וזה גורם. זה משהו אחר.

אבל כן, הנר הזה קדוש.

האם מותר לי לכתחילה להדליק את הנייר הזה? הנייר הזה הוא חולין.

בזה אין יותר.

הרי הגמירה בנוסכת ביצה בדף מט מדגישה לנו,

לא רק מהגחלת של הקדש אסור להדליק, גם מהשלהבת אסור.

לא מביא על זה קורבן נהילה, אבל אסור לכתחילה.

אז כמו בבית המקדש, כל מה שאנחנו מבליקים נירות חנוכה,

זכר למה שראינו מבליקים את המנורה חנוכה במקדש.

שנה היה אסור להדליק אפילו מהשן הובן.

אז איך פה אני אדליק את הנייר הזה?

ולכן אין היתר בדבר.

אחרי חצי שעה הכל מותר. נכון, כך למדנו למעלה בסימן תפרש עם ג'

אין שום בעיה אם אתה מדליק בנר שעווה.

הנר שבידך, השעווה שבידך זה לא נר חנוכה,

זה נר שמש שבו מדליקים את הכול, ולכן בזה אין בעיה.

אני קורא לסעיף ב', יש מי שאומר, שנר של בית הכנסת, של שבת ושל חנוכה,

כולם של מצווה הם,

ומותר להדליק זה מזה.

אגב, הוא הדין נר של תלמוד תורה ונר לחולה צריך נר,

בעניין נר של בית כנסת, העין העין, סימן קנד, סעיף יד.

המקור של ההלכה הזו, ספר, התרומה והטור,

הם שכתבו את ההלכה הזו, ומרן מעתיק את זה בלשון יש מי שאומר.

היינו, כאן זה קודש, זה מצווה וזה מצווה.

אני לא אלך להדליק סיגריה,

אני מדליק נר של שבת, אני מדליק נר של בית כנסת,

כיוון שיקולם של מצווה,

לכן, לפי דעתו, הדבר מותר.

ניקח את הנדמה של יום שישי זה.

ביום שישי הדליק את הנר חנוכה הראשון ונכבה לו הגפור.

פותח את הקופסה, אין יותר גפורים.

המכולת כבר סגור, אין מכולת.

מה יעשה? אמרנו, את נרות החנוכה, הדליק זה מזה.

גמר, ברוך השם, מכל שמונה נרות חנוכה.

את השבש אמרנו אסור להדליק.

עכשיו, אשתו רוצה להדליק נרות שלת.

האם מותר לה להדליק מהנרות חנוכה הללו או לא?

זה הדין שקיים הרגע. לפי ספר התרומה והטור,

מצווה למצווה, לפי דעתם הדבר מותר.

אבל השאלה היא,

למה מרן כותב את ההלכה הזו בלשון יש מי שאומר?

מרן יכתוב את זה בסתם, של מיתאר.

למה מרן מדגיש יש מי שאומר?

יש לנו שני פירושים לדעת מרן.

הפירוש הראשון,

הגאון רבי עידא אלאש, מאמר מרדכי, שולחן גבוה, הם אומרים,

גם מרן סובר כך.

הדין הזה לא כתוב בהגברה בעריף והרמב״ם,

ולכן מרן כותב את זה בלשון יש מי שאומר.

אבל העולם,

גם מרן סובר שיהיה מותר לכתחילה להדליק את זה.

את נר שבת מהנרות של חנוכה, למה? זה מצווה וזה מצווה.

זה הפירוש שלהם.

אבל הגאון מבין מה מפרש אחרת.

המשתד הוראה על המקום מביא לנו את דברי הגרא.

למעלה בסימן תרע״ג למדנו מחלוקת.

הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם.

אין רשות להשתמש שהכוונה היא להדליק סיגריה או ללמוד לאור הנרות, גם זה אסור. מחלוקת.

מרן מביא את שתי הדעות,

לפי הרשב״א והר״ן אסור,

ומרן מביא חייך יש מי שאומר שמותר.

איך דעת מרן?

מרן דעתו מסכן להלכה כדברי הסתם שגם לצורך מצווה הדבר אסור.

אם נקבע חשמל יש קצר והוא רוצה לקרוא לשבת

ולגמוד משניות לאור נרות החנוכה,

עליבא במרן הדבר אסור, וכך ההלכה קיבלה נרות מרן.

אז אם לגמות תורה לאור נרות חנוכה אסור,

אז גם להדליק נר של לגמות תורה אסור.

כמו ששם מרן סתם לא אסור, צריך לומר גם פה.

יש לנו כלל, סתם יש שאומרים הלכה כסתם,

לא רק אם זה באותו הסעיף, באותו מקום,

אפילו אם זה יהיה בסימן שאחריו,

גם כן יש את הכלל הזה.

למדנו בהלכות נטילת מים אחרונים,

סימן קפא.

יש שם הסעיף הראשון,

מים אחרונים חובה, בסוף מרן מביא את התוספות, יש מי שאומר שהיום אין מלח סדמית, פטור.

להלכה, מרן דעתו,

מים אחרונים חובה, למרות שזה לא באותו הסעיף.

יותר מזה,

כותב הגאון רבי יצחק פלאצ'י בספרו, יפה תלמוד,

הוא מדבר,

אם מותר לקנות ערבה שאני יודע שמקורה לא טהור, הערבה הזו גזולה.

הילד הזה הלך גנב מאיזה עת, ואני רוצה לחוות ערבה ביום השעמא הבא, אפשר או לא.

מרן כתב את ההלכה הזו בסימן תרסד בשם אורחות חיים,

שאסור,

שגם מדווה דרבנן אומרים,

כאילו שזו מצווה באה בעבירה אסור.

אבל מרן כתב את זה בלשון יש מי שאומר.

למה?

כי מרן עצמו בסימן תרמ״ט כתב כי הרמב״ם,

שיית בדווה דאורייתא מצווה באה בעבירה זו דתו.

אבל דולב הגזול ביום השני והלאה יוצא ידי חובה,

ממילא גם לגבי חיבוט ערבה.

אתה רואה, הסתם בתרמ״ט.

אחרי חמישה עשר סימנים בתרס המכבדני את היש,

אתה אומר גם בזה סתם ויש.

אז אוהדים גם פה.

מי נדע, לפי דברי הגאון מווילנא,

דעת נרא מאסור,

שאין יותר להדליק את נר השבת מנרת החנוכה, למרות שגם זו מצווה.

אבל אין לך, אנחנו יכולים לצרף

את דברי המקימים, כיוון שכאן הוא לא מדליק מהדחרת,

אלא מה של הדחת זה יותר קל,

הוא לא נראה מעצמיותו כל כך של הנר,

לכן יכולים במחלוקת הזו, בדעת מרן,

לסמוך על דברי בית יהודה,

מאמר מרדכי בשולחן גבוה,

ולכן מעיקר הדין, בשעת הדחק הזה,

שאין לה זמן לחפש גפורים,

כבר הזמן מצומצם, קרוב לשבת,

בלות ברירה יהיה אפשר,

מותר לה להדליק את נר השבת מנרת החנוכה. אבל כמו שאמרנו, זה לא חלק,

ואם אפשר בקלות רבה לקחת מהשכן,

לרוץ רגע על השכן ולקחת ממנו,

עדיף יותר לא להסתבך.

איך שהוא בירך את הברכה וציווה להדליק את נר החנוכה, ואשתו ראה שהוא מתחיל להסתבך,

אין לו עוד גפורים,

עד שהוא יגמור את השמונה נרית חנוכה, היא תרוץ רגע על השכנה שלה, תיקח ממנה גפורים,

זה עדיף יותר לא להסתבך ולא להיכנס למחלוקת.

אבל אם הדליקו את הנר שבת מנר החנוכה,

יש להם על מי לשמוח.

אני צריך לתנות את המקום.

אם הדליקו קודם את השמש, אין שום בעיה. זה פשוט שמותר, מהשמש מותר להדליק גם נר שבת, אין שום בעיה.

הבעיה היא שבדרך כלל לא מדליקים קודם את השמש,

אלא רוב האנשים מתחילים מנרות חנוכה.

ואז הגענו לשאלה הזו, ועם זה סיכמנו שלהדליק את נר השבת מנר החנוכה בלכתחילה. לא,

שעת הדחק כשאין ברירה,

יכולים לסמוך על דברי המקילים.

הרי הנרות שבת עומדים פה, הם חנוכה פה. בלכתחילה,

בלכתחילה. אבל בלית נריה ושעת הדחק כשאין לך ברירה,

אז אתה מוכרח להקריב קצת,

ואת הנר השני של נר שבת תדליק את זה במקומו.

אין לנו דרך אחרת.

תסמוך על דברי המקילים בשעת הדחק.

אוכל, שתייה, שינה, הכול על הכיסח בו.

כן, הוא לא משלם כלום.

לא צריך להדליק, אבא שלו פוטר אותו,

מוציא אותו.

לפני 22 שנה,

הגאון רבי יעקב חיים וסופר הקים ישיבה,

ישיבת כף החיים.

כשהוא התחיל את הישיבה אז היו שלושה תלמידים.

אף משרד לא נתן לו אף פרוטה, לא משרד הדת, לא משרדים אחרים.

גם היום לא נותנים הרבה.

אתם יודעים מה שאומרים תמיד עליהם,

מתמתם מעוטה וחרפתם מרובה.

אין להם את הזכות לתת למקומות קדושים באמת.

אבל, ברוך

אתה סובר שכבתה זקוק לה.

צריך עוד פעם לחזור ולהדליק עוד פעם.

הוא מסביר לנו הבדל גדול בין הלכות חנוכה שכבתה אינו זקוק לה לבין שבת.

ההבדל הוא,

שם בשבת הטעם הוא משלום שלום בית.

כאן אתה מדליק איזה זכר לנס שהיה בבית המקדש.

באותו רגע שאתה מדליק, זהו פרסומי דניסה,

בזה אתה עושה את המצווה. נכבא, אחר כך מידי הווה הווה.

אבל שם בשבת זה כל זה משום שלום בית.

אז מה זה שווה שאתה הדלקת בארבע ודלק עד ארבע ודקה?

האם היה אור?

היה חושך אפלה, אז אין כאן שלום בית.

זו הטענה של הטעם.

אבל עלייה רבה, ופחים מגדים,

הם אומרים שהגמרא למדה,

כבתה אינו זקוק לה מהלשון להדליק.

אז כמו שאצלנו הלשון להדליק נר חנוכה,

גם שמה להדליק נר של שבת, גם שמה יש את הביטוי להדליק.

ולכן הם טוענים שגם שם כבתה אינו זקוק להלכה.

כמו בכל דבר, גם פה אנחנו אומרים המחמיר תבוא על הברכה,

ולכתחילה בוודאי שכדאי שיחזור מיד וידליק את הנרות שבת.

אבל להדליק זה לא מספיק. לפעמים, למה זה נכבא? כי הילדה שהפתילה נרטבה.

לפעמים הפתילה, נשפך עליה גשר ממים,

אז תשים לב, תראה, למה זה נכבא?

אם אתה תופס את הפתילה ואתה רואה שהיא רטובה ממים,

תוציא אותה, תשים פתילה אחרת ותדליק עוד פעם פתילה חדשה,

אבל לעניין ברכה לא יברך. אולי ההלכה, כדברי העלייה רבה, פרי מגדים וברכי יוסף,

שגם בשבת כבתה אינו זקוק לה,

כן, איך תוכל לומר, וציוונו להדליק את יושר שבת?

איך יוכל לברך פעם שנייה?

ולכן,

להגיד לו עצה טובה משום שלום ביתו, עוד פעם תדליק כן,

אבל לעניין ברכה חזרנו לכלל ספק דרכות להקל. זאת מאוד.

יש לנו עוד נקודה שמעיקר הדין לא היה חייב לחזור ולהדליק,

אלא שכל זה בגדר חומרה.

תודה.

ובין מילא, אם זה חומרה, לא יוכל לברך.

הנקודה השנייה,

בזמננו 99% מהיהודים בעולם לא מסתמכים רק על נרות שבת, כמו שפעם היה.

לכולנו יש גם חשמל.

לפי דעת הגאון בית יצחק שמאלקיס וסיעתו,

שהחשמל הוא טוב גם לתאורה, לנר שבת,

למה? כי גם זה מאיר לך יפה ויש בזה שלום בית.

אם כך,

אז נכון שזה קבע, הנרות קבעו,

אבל החשמל לא נכבד.

גם החשמל הוא חלק מהעניין של נרות שבת,

והחשמל, ברוך השם, דולק כלום.

אז אם חלילה חלק מהנרות קבעו,

אבל יש לך עוד עשרה נרות שהם כן דולקים,

מישהו יאמר שצריך עוד פעם לחזור ולברך?

בזה אני בעד עקודה עלמא, יש לך את השלום בית עדיין.

בוודאי שלא צריך לחזור ולברך. אותו דבר גם פה,

הרי החשמל דולק. לכן, בצירוף, הנקודה של החשמל,

בוודאי שמעיקר הדין היה צריך לומר שקבעת אינו זקוק לה ולא היה חייב מעיקר הדין לחזור ולהדליק.

רוצה להחמיר על עצמו ולחזור ולהדליק את הבעלה על הברכה? כדאי, אנחנו ממליצים לו עוד, אבל היזהר שלא לברך. יש לנו כאן שתי נקודות שבגללן,

אם יברך, יש לנו כאן חשש וספק, ברכה לבטלה.

כן.

אם היא הדליקה מוקדם אותה האישה בשעה 16 וממילה קיבלה עליה שבת, ואחרי דקה זה נקבע,

ממילה היא לא יכולה להחמיר על עצמה ולחזור ולהדליק, כיוון שהיא קיבלה עליה שבת בפעם השנייה, גמרנו.

אז ממילה קבתא אינו זקוק לה כאן, בדבר הזה יהיה חומרה ותתן ידי כולה שהיא מחללת את השבת שלה,

אלא תזעיק את בעלה.

הרי הבעל לא חייב לקבל שבת בהדלקת הנור של אשתו.

אז אם אחרי דקה נרות שבת כבואו,

תקרא מייד לבעלה, תראה, הנר קבע, בוא תבדוק, תראה מה עושים,

שהבעל ינסה להדליק את זה בפעם השנייה, אבל הנה כאן המה, יהיה אסור ל...

כך למדנו בסימן ראש סג סעיף,

והזהרנו שכדאי לחוש שדעת בי תדחק.

ממילא קודם שהחשמל יהיה כבוי,

תברך, תדליק את הנורות שבת, ועל סמך הברכה אנחנו מדליקים גם את החשמל,

כי בעוד החשמל דונק זה נקרא תוספת אורה,

ועל תוספת אורה, לפי דעת מרן שמה, לא מברכים.

יש כאן חשש ברכה לבטלה,

ולכן כעצה טובה לחנוק מהספק.

עדיף שבאותו רגע החשמל באותו חדר יהיה כבוי.

רק אחרי שהיא גמרה את הברכה יכולה היא להדליק את החשמל, או הוא, או בעלה, או אחד הילדים,

והדליקו מייד את החשמל.

הרי גם אם נאמר שהאישה מקבלת שבת בהדלקת הנרות,

לא בברכה, אלא בהדלקת הנרות.

באיזה נר היא מקבלת שבת?

בהדלקת הנר האחרון. אם אתה אומר שהחשמל הוא חלק מהנרות שבת,

אז דעתה לקבל את השבת בהדלקת החשמל האחרון.

זה מה שהיא. ולכן,

גם אם היא רוצה בעצמה להדליק את החשמל,

היא יכולה, אין שום בעיה.

סיימה להדליק את החשמל האחרון, זהו,

וזה גמרה את הכול,

ואז תתחיל את התפילה שלה, יהי רצון.

היום יש ברכה מיוחד לנשים שאומרות אחרי הדלקת הנרות,

מבקשות שיהיה להם בנים תלמידים.