זמן קריאת שמע ותפילת ערבית – איסור אכילה לפני מצוות והשלכותיו המעשיות בסעודות ובמצוות שונות

 

- - - לא מוגה! - - - 

היינו בסימן ר״ל יעקב אבינו תיקן לעם ישראל את תפילת ערבית,

כמו שכתוב, והתגר במקום והיה לנשם.

בתוך תפילת ערבית,

שם אנחנו גם מקיימים את מצוות עשי דאורייתא של קריאת שמע.

הזמן

של קריאת שמע בלילה,

שנשנה במסכת ברכות בדף ב',

במשנה פותחת,

ומתי קוראים את שמע בערבית,

בשעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרופתם,

היינו צד הכוכבים,

זה הזמן שאפשר לקיים את המצווה כהלכתם.

אנשים רבים, נוח להם להתפלל תפילת ערבית מוקדמת.

בשעה ארבע, עושים להתפלל ערבית, אפשר, כך למדנו במעלה,

דעבד כאמור עבד,

וכאלו חכמים שאפשר לכתחילה להתפלל לתפילת ערבית כבר מפלגת המנחה.

אבל, מרן מסיים,

כשהאדם הזה יתפלל תפילת ערבית מוקדמת,

כשיגיע הצד הכוכבים,

צריך לחזור עוד הפעם על קריאת שמע.

וכאלו חכמים בתפילה,

אבל לגבי קריאת שמע התורה אמרה בשוכבך.

מתי זה זמן שכיבה?

זה רק צד הכוכבים ולא קודש.

זו דעת, תעריף על ראש הרמב״ם, רוב התוספים,

יש 37 ראשונים שכך אומרים.

אבל,

זה לא מוסכם.

דעת רמאי גאון ורבי נותן,

כמו שתפילת הערבית אפשר להקדים מפלג המנחה,

גם מצוות קריאת שמע אפשר

לקיים מדאורייתא את פלג המנחה

בשעה ארבעה. למה?

התורה לא אמרה יום ולילה,

אלא בשוכבך.

לפי דעת רמאי גאון,

גם בפלג המנחה אנשים הולכים לשכן.

תער כולו פוסקים, אינה כאלה, ולכן מרן כתב.

כל אדם שמתפלל תפילת ערבית מוקדם,

כשקראת קראת שמע

היה לפני עשרת הכוכבים,

הוא מצוי להרבה בערבי שבת.

כשיגיע עשית הכוכבים, יחזור עוד הפעם, זה יקרא את קריאת שמעלה.

מגן אברהם מדגיש

נכון הדבר שכולנו קוראים קריאת שמע על המיטה

אל תסתמך על זה

כי יכול להיות שהאדם הזה לא יכוון באותה השעה.

הרב מצווה צריך להיות כוונה.

באותו רגע הוא מכוון בקריאת שמע להגן על עצמו מהמזיקים

וכאן צריך לכוון שהוא מקיים מצוות עשה דאורייתא בשוכבך

ולכן כדאי שיתפלל אחרי התפילה

שיגיע עשית הכוכבים, מיד יושב ויאמר את קריאת שמע בעונתה,

יקיים את המצווה מדאורייתא ואייתו בזמנו. בסוף מאוד יש חשש במציאות,

אנשים עייפים מאוד

כשבאים לקרוא את קריאת שמע על המיטה והוא עייף,

מתחיל אומר כמה מילים,

ראו הדברים האלה,

פעמים עוצמת העיניים ונרדם.

אל תסמוך על הנס,

אתה רוצה לקיים מצוות עשיית דאורייתא,

לסמוך על זה,

אתה סומך על הנס שהוא יישאר ער עד הסוף.

ולכן עדיף יותר שמיד אחרי זה חמש צד הכוכבים,

שיקרא קריאת שמע בזמנו והדבר הפילטור.

המשנה במסכת שבת

בדף ט', המשנה אומרת לנו שאסור לאכול.

אדם שמתקרב

לעשיית מצווה,

אסור לו לאכול ולשתור.

הגמרא מסבירה,

אדם בא מהשדה עייף.

אז הוא אומר, אני אלך לבית, אוכל קמעה,

שתי קמעה, שם קמעה,

אחר כך חושפה טוב שינה ונשא בטל מקראת שמע ומהתפילה.

ולכן, חכמנו אסרו, אסור לאכול.

אם אסור לאכול,

אין לי על מה ללכת לבית.

אז אדם בא מהשדה,

הוא הולך קודם כל לבית הכנסת או בית המדרש,

אם הוא רגיל מאוד, לומד, רגיל ישנות, שונה.

ואחר כך

קורא כאן שבא ומתפלל.

בדרך הזו חכמנו שומרים עלינו,

שכולנו נקיים את כל המצוות כהלכתן.

אלה דברי מרן,

שאסור לנו לאכול ולשתות.

לפני עשיית המצוות.

מרן כתב את זה למעלה בסימן קטט לגבי שחרית,

שאסור לאכול

הגיע עמוד השחר

זמן שחרית,

ודע שאסור לאכול להישמע גם לאו, לא תאכלו על אדם ואותי ישלחת אחרי גביך.

גם לפני מלחה מרן כתב לנו למעלה ברשת המלחה

אסור לך לאכול אלא קודם כל תתפלל מלחה.

אצלנו כאן מרן כותב את ההלכה הזו ברשת המלחה סעיף ב'

שאסור לאכול

לפני ערביי.

מחלוקת בין התוספות ורבנו יונה

האם רק בשעה חמש

הגיע הזמן צאת הכוכבים, רק אז

אסור לנו לאכול לפני חמם כר או גם לפני חמם.

מרן לא פסק בזה כמו התוספות שהתירו,

אלא מרן פסק בחומרה כדעת רבנו יונה.

חצי שעה קודם,

כבר ב-1630,

אסור לנו לשבת לאכול ולשתות,

ולא חשוב אם הסעודה הזו היא סעודת חתן וכלה או שזו סעודה שיש לנו בבית,

בכל מקרה ארבע וחצי אין היתר לאכול.

זה לא רק כאן,

גם במצוות אחרות יש לנו את ההלכה הזו.

מצוות עשה דאורייתא,

לתקוע בשופר בראש שנה.

גם אדם שכבר התפלל,

אם הוא עדיין לא שמע תקוע שופר, אסור לאכול.

ביום טו יש לנו חובה לקחת ארבעת המילים,

פלי להתפלל, אם עדיין לא בירך ולא נענע בארבעת המילים,

סיר לאכול.

כך גם לגבי נר חנוכה.

כותב המהרשל,

אדם הגיע בשעה חמש, סדר כוכבים,

אם עדיין לא הדלקת נרות חנוכה,

אסור לך לאכול ולשתות,

הדין הזה וכל שמונת הימים.

כך למדנו גם בסימן ספר יצא ב' לגבי פורים,

לקראת מגילה.

הגיע הזמן, אתה חייב לקרוא את המגילה,

קודם כל,

תקרא מגילה ואחר כך תאכל. אסור לאדם לאכול

לחם או עוגה יותר מכבצה.

כך גם לגבי היום.

האדם הזה יתפלל שחרית,

אבל עדיין לא קרא מגילה, אסור לו לאכול ולשתות.

כך גם קידוש אבות.

הבדלה,

גם שם יש לך את החובה קודם כל קידוש,

ואחרי זה אותו. קודם כל הבדלה,

אחרי זה תוכל סעודה ימית. כל הדברים האלה,

יש את אותו דבר, אותה הגזרה.

אז גם לגבי מצוות בדיקת חמץ.

השנה ליל הסדר יהיה ליל שבת,

בדיקת חמץ,

לילה קודם, חמישי בלילה,

אדם הגיע בצד הכוכבים,

קודם כל תיקח את הנר,

תבדוק את החמץ.

ניסו לנו לבוא ולאכול, לפני כן אין היתר, כמו כל הדוגמאות שהבאנו,

הוא הדין גם שם, אלה הדברים, וכך ההלכה למעשה.

חלק מהדברים, חלק מהדוגמאות,

שייך גם לנו וגם לנשים.

חלק מהדברים שייך רק לנו ולא לנשים.

ואני אפרט.

הנשים אינן חייבות בשופר או בלילה,

ולכן ימי עדיין לא שמעה קול שופר.

לפעמים היא רוצה להחמיר, רוצה ללכת ולשמוע.

בינתיים היא רוצה לאכול,

יכולה לאכול עוגה, מה שהיא רוצה אין בעיה.

כך גם לפני

הנענוע בלולר.

אבל

נר חנוכה,

גם אנחנו וגם הנשים חייבות,

כי אף הן היו באותו הנס.

ולכן,

אם האישה הזו חייבת בהדלקת נר חנוכה,

אין לה בעל רווקה, גרושה, אלמנה,

אסור לה לאכול בשעה 17. אבל קודם כל שתביאי

נר חנוכה, ואחר כך יהיה לה היתר לאכול.

כך גם לגבי מגילה, לא רק בלילה, אלא גם ביום.

לפעמים היא מחכה שבעלה יעבור בשעה 21-21 אחרי שיגמור,

יבוא לבית ויקרא לה את המגילה.

היא קמה עירה איבה,

ורוצה בינתיים לאכול עוגות או דבר אחר,

שוב אין היתר לדולם.

גם היא חייבת בדיוק עמונו במצוות נקרא מגילה,

וגם עליה תחול הגזירה.

כך גם לגבי לפני קידוש,

לפני הבדלה, גם כן היא מצווה בחובת הקידוש וההבדלה,

ולכן אסור לה לאכול ולשתות לפני הקידוש.

אבל

כאן אצלנו,

במצוות

תפילת ערבית וקריאת שמע,

כאן יהיה דבן, כאן נוטה.

בקריאת שמע האישה אינה חייבת.

מצווה שהזמן גרמה לנשים פתורות.

גם תפילת ערבית האישה אינה חייבת.

תפילת ערבית לנשים פשוט.

ממילא,

אם היא רוצה לשבת לאכול ב-4.5-4 מותר.

לי אסור כי אני חייב בקריאת שמע ובתפילת ערבית ולכן גוזרים עליי

שאסור לי לאכול ולשתות כבר ב-4.5.

אבל האישה שאינה חייבת מותר.

אפילו אם נאמר, האישה הזו מחמירה.

היא מחמירה על עצמה ובדעתה להתפלל תפילת ערבית ולקרוא קריאת שמע.

תבוא עליה דרכה.

אם היא מחמירה אתה לא צריך להוסיף חומרה על חומרה ולגזור גזרה לגזרה לאסור עליה לאכול ולשתות ב-4.5-5.

אינה יש לה היתר

שיכולה מלכתחילה לאכול ולשתות.

הסוגיה שעוסקת בנושא

עם תפילת ערבית רשות או חובה,

הסוגיה הזו היא במסכת ברכות כז.

שם הדמורה מספרת

מעשה בתלמיד אחד,

שבא ושאל את רבי יהושע,

שאל אותו ערבית

רשות או חובה?

אמר לו בשוק.

אחר כך

הודיעו את הדברים לנשיא, נשיא הסנהדרין, רבן גמליאל.

אמרו לו שכך וכך אמר אב בית הדין, רבי יהושע.

ואז, כשהוא שאל אותו,

אמר לו,

רבי יהושע,

רשות או חובה?

אמר לו חובה.

אז מיד

רבן גמליאל אמר לו, עמוד על הרגליך ויעידו בך.

הלוא בשיבך אמרו שאתה פסקת סטילת ערבית רשות.

ואז הוא עמד ואמר,

אם ההוא היה מת ואני חי,

החי יכול להכחיש את המת.

אבל עכשיו גם אני חי והוא חי,

אין החי יכול להכחיש את החיים. זאת אומרת, הוא הודד

שקודם הוא אמר רשות, וכעת הוא אומר חובה.

אחרי שגמר את התשובה,

היה צריך רבן גמליאל להגיד לו,

תחזור בתשעים.

רבן גמליאל שכח

כי נשאר רבי יהושע עומד על הרגל.

הם השיבו איך הם עזבו את זה.

הם היו לומדים בצורה שהמסיא היה אומר את ההלכה,

ומתורגמן היה חוזר על זה בקול רם.

היום יש לנו רמקול, לא צריך ללכת את המתורגמן.

אז לא היה רמקול.

אבל כשראו שרבי יהושע המשאר עומד על עמלה,

השתיקו את רבי חוספות המתורגמן, אמרו לו די, שתוק.

ואז כל החכמים נכנסו לחדר,

נכנסו לישיבת הדחה,

והחליפו את רבן גמליאל.

אין להם הקפדה עליו, לא רק בגלל הנושא הזה שהעמיד את רבי יהושע,

אלא

זכו לו גם את מה שהיה לפניכם.

היה ביניהם ויכוח מתי ראש השנה וכיפור.

למה לא גוזרני עליך שתבוא אליי במקלחה ומעותיך ביום הכיפורים שיכול להיות בחשבונך?

בסדר, אתה צודק, ההלכה כמוך.

אבל למה תעשה כדבר הזה להטריח אותו שיבוא עם המקן, עם המעות,

גם זה היה שלא כהוגן ולכן הם החליטו להטריח אותו.

את מי ישימו במקומו?

את רבי יהושע זה לא מתאים, הוא היה בר-פילוקטיה שלו.

גדול הדור היה רבי עקיבא,

אבל רבי עקיבא לא היה לו יחוס.

כמו שהגמרא אומרת,

בן עזרן גיתי נז, רבי עקיבא היה בן גרן.

ואם הוא יקפיד עליו,

אין לו גב, כמו שאומרים, אין לו יחוס.

ולכן החליטו למנות את

ר'דיר עזה בן עזריה,

שהיה כהן, דור עשירי לעזרא הסופר, היה גם עשיר,

והחליטו למנות אותו אלו.

אבל הוא אמר להם, לפני שאני מקבל את המינוי,

אני צריך לשאול את אשתי, את הרבנית, אם היא מסכימה.

עד עכשיו הוא היה בן חורין,

יכול להיות שותף

בכל מסעי הבית.

יכול לשבת וללמוד עם הילדים.

כל דבר גם הוא נושא בעול.

ברגע שהוא נהיה נשיא הסנדרים,

נהיה כאילו עבד של עם ישראל.

אין לו זמן.

הוא לא יכול לעשות שום דבר בתוך הבית.

ולכן צריך לשאול ממנה רשות, אם היא מסכימה.

אז היא אמרה לו, אשתו,

תראה, היום הם כעסו על רבי יהושע,

בגלל רבי יהושע כעסו על רבן גמליאל,

הם מעיפים אותו.

גם לך, אולי מחר יהיה איזה שגיאה, יעיפו גם אותך.

בשביל מה לך את כל הצרות האלה?

אז הוא אמר לה, למשל, אומרים האנשים,

אני קונה כוס כוכית, כוס יפה.

מה התחנה הסופית? מה יקרה בסוף לכוס הזה?

בסוף היא שולחת.

אז בשביל מה אתה קונה?

בינתיים אני שותה לזה, בינתיים אני אמין העינה. כך גם פה.

אמרה לאשתו, אבל אין לך זקן לבן. לא מתאים.

אתה תהיה נשיא על כל עם ישראל, אתה בן 18 סך הכול.

ומה נותן?

הגנועה מסיימת שנעשה לו נס באותו לילה,

וכל הזקן שלו הגביל. זה שאמר רבי אלעזר בן עזריה,

הרי אני כבן 70 שנה.

למה אמר כבן 70? למה לא כמו בן 80?

הסביר רבינו יוסף חיים.

רבי אלעזר בן עזריה היה גלגולו של שמואל הנביא.

שמואל הנביא נקטר בגיל 52. עם 18 שנים

של רבי אלעזר בן עזריה, ביחד

ראה אני כבן 70 שנה.

הגמרא אחר כך ממשיכה ומביאה כמה הלכות

שפספו באותו היום.

בסוף, תחנה הסופית,

רבן גמליאל הלך לדתו של רבי יהושע,

כדי להתפייס,

הלך לבקש ממנו מחילה.

כשנכנס,

ראית התקרה, את הקירות, הכל היה שחור.

אמרנו מכותלי ביתך הניכר שפחמי אתה.

בזמנם, אין להם מקצוע פרנסה,

היו קונים עצים,

מכבים את העצים, כדי שזה יהיה פחם,

ואז כשתדליק את זה, לא יהיה עשן.

היום יש את המקצוע הזה פעם בשנה.

ערב חג העצמאות,

אתה הולך לשוק, מוכרים פחמים בשביל המנגן.

אבל אז זה לא היה רק פעם בשנה.

אז לא היה חשמל, לא היה גז,

היו מוושטים כל השנה על הפחמים.

אז המקצוע של רבי יהושע,

הפרנסה שלו הייתה מזה.

אבל כשהוא אמר לו את המשפט הזה,

מכותלי ביתך ניכה שפחמי אתה,

עלה לו רבי יהושע.

אוי לדור שאתה מנהיגו

שאין אתה יודע בצערה של תמידי חקור.

אחרי זה מיד, אבל גם נהיה פתח.

התנצל, נהניתי לך וחודי, לא רוצה לנחול לו, גדל לה כאב מאוד.

אחר כך הוא אמר לו, עשה בשביל בית אבו.

הרי אם מזרעו של דוד המלך היה הילם הזקן,

הוא היה מעשה העצאים,

שאמר לו, את זה,

סיימן.

כבישוע התפייס.

חזרו לחכמים.

טוב, בינתיים הספקנו למנות את רבי נעזב בן עזריה.

מה יהיה?

הרי הם מעלים בקודש ואל מורידים.

ולכן הגמרא מספרת

עשו כמו הסכם, רוטציה.

שלושה שבועות מהחודש

רבן גמליאל חוזר לנשיאות,

אבי נעזב בן עזריה, שבת אחת, שבוע אחד,

הוא ימשיך להיות ראש הסנגרין, כך שהיו שני מלכים בכתר אחד.

הגמרא מסיימת.

לא אמרנו בהתחלה מי היה התלמיד ששאל את השאלה

אם תפילת ערבית קודשית או חובה?

הגמרא מסיימת.

ואותו תלמיד היה רבי שמעון בר יוחאון,

מה הגמרא אומרת לנו את המשפט הזה?

וכאורה רבי שמעון הוא הדליק את כל המדורה הזאת,

כל מה שהיה, כל הבלאגן הזה,

בגללו שאל שאלה טרם ענייה.

רבי שמעון גמרא צריכה להגיד את זה.

אלא הגמרא באה להסביר יפה את רבי יהושע.

רבי יהושע אמר כאילו דבר והיפוכו,

לא,

שני הפסקים, פעמיים באהבה הוא צדק.

כששאל אותו רבי שמעון בר יוחאי בארבע עיניים לבד,

רבי שמעון בר יוחאי

היה תורתו אומנותו.

כל החיים לא היה, שנייה אחת מפסיק מלימוד התורה.

אז לאחד כזה חכמינו לא חייבו בשביל התפילה שלך להפסיק את הלימוד.

תפילת ערבית רשות.

ומי הוא אמר את זה?

רק לאחד בארבע עיניים לרבי שמעון.

אבל אחר כך, כששאלו את זה בית המדרש,

בית המדרש, לא כולם תורתם אומנותם.

אז שם כששאלו, מה הוא ענה?

תפילת ערבית חובה.

לכן הוא שינה, שינה לפי המציאות.

זה מה שהגמרא רומזת במשפט האחרון הזה, שאותו תלמיד היה רבי שמעון בר יוחאי.

חריף.

כל הראשונים על המקום אומרים,

כל הוויכוח היה פעם.

היום קיבלנו על עצמנו את תפילת ערבית כחובה,

היום אין שאלה,

אדם לא יכול להגיד,

הלילה אין לי חשק להתפלל ערבית, אני עייף ואני הולך לישון.

הם מטעימים, שטויות, קיבלנו על עצמנו,

אבות אבותינו קיבלו ואנחנו אחריהם,

ודאי שכולנו חייבים להתפלל ערבית,

אבל,

דפקא מינה בכל הסוגיה הזאת,

הרב כתוב בסימן קובע,

גם הנשים חייבות להתפלל ערבית מה חובה.

למה?

תפילת ערבית לנשים רשות.

אני, הגברים, קיבלנו על עצמנו כחובה.

הנשים לא קיבלו על עצמם, ולכן אם יש לה זמן,

ברוך השם, הילדים ישנו, הכל בסדר, יש לה זמן,

תיקח את הסידור, תגיד שמע ישראל, תגיד את העמידה, תפילת ערבית.

אבל לאישה אין חובה, ולכן אמרנו,

אם אין חובה,

אם היא באה ורוצה לאכול בארבע וחצי,

או אפילו בחמש,

שהגיעה כבר זמן, קראת שמע.

היא לא חייבת בקראת שמע,

במצווה של זמן ורמה.

אינה חייבת בערבית,

בשבילה תפילת ערבית רשות,

ולכן היא לא מוגבלת בזה,

יכולה לאכול ולשתות, אין לה שום בעיה.

אבל במצוות שהיא כן חייבת,

כמו נר חנוכה,

נקרא מגילה, בדיקת חמץ,

שם בוודאי הגיע הזמן,

אסור לה לאכול ולשתות,

אלא גם היא לצורה כמונו,

וממנה חצי שעה לפני צד הכוכבים,

אסור לה לאכול ולשתות,

זה העניין לגבי הנשים.

מרן

דן בבית הסרט בשני מקומות,

גם בסימן ערך ס״ז וגם בסימן ערך צ״ט.

והדוגמה שמצויה לנו מאוד

לגבי סביבה שלישית

האדם הזה בא מוקדם, אוכל מוקדם, גומר מוקדם ונקרא.

במצוין אין שום בעיה, הלבד לכל העלמה זה טוב,

אבל כשהאדם הוא אחר, עד מתי מותר להתחיל?

עבודה שלישית,

מחלוקת ברשומים.

מרן בסימן רסם ז,

שם מדבר בדוגמה אחרת.

האדם הזה התפלל במניין ראשון תפילת מנחה וערבית מפלג המנחה.

מתחילת מחרתיים ומתכנס בבוסיוב.

מניין ראשון, שם מתחילים,

שלוש ורבע, שלוש וחצי מתחילים מנחה,

מעשרה לארבע מפלג המנחה,

מתחילים כבר בשם נחוץ כדשיו הריחו,

אנחנו באים להתפלל בתפילת הערבים.

מתחילה גם מנחה,

אמרנו דאבד כאמור עבד,

מותר להם להתפלל מקדם.

טוב, התפללו מוקדם.

בשעה ארבע הוא אמר את קריאה שמא,

ארבע עדיין לא הגיע לצד הכוכבים,

תפילה הכי מותר, אין בעיה.

הגיע לבית ארבע ורבע, ארבע ועשרים,

לוקח כוסי יין,

סוב עם הרנן.

הגיע ארבע וחצי,

רוצה לאכול, שרודה שבה.

מותר להתחיל ללות.

אמרנו הרגע,

שחצי שעה לפני צד הכוכבים אסור לשבת ולאכול.

הרב בבית אסף,

בסימן רסם זין, אומר, מותר.

יהיה לו היתר

לבוא ולאכול סעודת שבה.

אמרנו הסביר.

נכון הדבר שאמרנו,

שאין ההלכה כרבי גאון ורבי נתן,

שמי שקרא קריאה שמא מפלג המנחה בארבע יצא,

אין ההלכה כן,

אלא אנחנו הולכים לפי רוב הפוסקים,

כמו הריף הראש והרמב״ם,

שקריאה שמא וזמנה אך ורק בשעה חמש,

סד הכוכבים, ולא לפני.

במחלוקת התנאים הזו אנחנו פוסקים על החמש.

אומר מרן,

כל זה איך שאתה דן לגבי קיום מצוות עשה דאורייתא,

מצוות קריאה שמא,

ספק דאורייתא לחומרה,

ולכן אי אפשר לצאת ידי חובה במה שקרא קריאה שמא בארבע,

יחזור לחמש אש.

אבל

כאן אתה דן לא על דאורייתא.

כאן אתה דן, אם מותר לאכול בארבע וחצי,

זה כבר גזירת חכמים שמא ייסחף באכילה וישכח לקרוא כאשמה.

אם כך, המחלוקת בין רבנותם לרב...

היי גאון,

לבין עריף הראש והרמב״ם,

מחלוקת בידי רבנן.

אין ספק דה רבנן לכולם, ולכן מרן כתב בשולחן ערוך,

מיד אחרי שיעשה קידוש,

גם בארבע וחצי,

למרות שהוא כבר בתוך חצי שעה

בזמן סדר כוכבים,

ולהכין מרן פסק שמותר,

יכול להתחיל לטול ידיים ולאפור את זה.

יש חלקים, דברי מרן לא מוסכמים,

אבל אנחנו קיבלנו הוראות מרן, ולהלכה,

אותם האנשים שמתפללים עניין ראשון,

יש להם יותר להתחיל בארבע וחצי,

דבר נפוץ יותר בקיץ.

בקיץ, אנשים שיש להם ילדים,

אם הוא יתפלל מאוחר,

יגיע לבית בשמונה וחצי, יהיה מאוחר מאוד,

הילדים כולם כבר ישנו, ירדנו.

ולכן הרבה אנשים בקיץ

באים בתפילת מלאכה בשעה שש,

מתפללים ערבית בשש וארבעים כדי להגיע לבית מוקדם,

אז יהיה להם יותר גורף,

לא רק להתפלל ולא רק לקדש,

אלא יכולים גם להתחיל בסעודת שבת,

למרות שהאדם הזה נכנס בתוך הזמן של חצי שעה לפני צאת הכוכבים.

ומאחי, אין את הגדרה, אלה דברי מרן,

וכך המסקנה להלכה למעשה.

יותר מסובך על זה העניין של סעודה שלישיים.

גם שם יש לנו מחלוקת גדולה בראשונים,

אבל

קיבלנו הוראות מרן,

ומרן בסימן רצף יקט כותב שמותר לאכול בבין השמשות.

בלשון של מרן מותר לאכול עד שחשיכה.

במוצאי שבת יש לך שלושה בעיות

עדיין לא התפללנו ערבית,

עדיין לא קראנו קריאה שמה ועדיין לא אמרנו הבדלה.

אמרנו שאסור לאכול לפני ההבדלה.

וכאן,

כשאתה בא לאכול בבין השמשות, אתה בא ברבע לחמש לאכול,

אתה נכנס עם כל שלושה בעיות האלה.

ולכן אמרנו שיש מחלוקת בראשונים,

ולכן ימרן משמע שעת חשיכה היינו עד שדה כוכבים מותר,

ולכן בדיעבד בשעת הדחת יהיה יותר לבוא ולאכול סעודה.

ראשית,

גם בבן אשמה שאול.

עשה לו יותר טוב, רע אצה אית,

תאמר או לאישה או לאחד האנשים,

תזכיר לי,

עדיין לא קראתי קריאת שמה, לא התפללתי ערבית, ועדיין באמרתי הבדלה,

על ידי שומר,

יהיה לנו ספק ספקה כדי להתאים לי.

הסבר לכל הדבר הזה כותב הגאון אב חי ביצמס,

בעל דברי חיים.

הוא אומר,

לאכול היום,

היום בארבע וחצי אתה רוצה לאכול,

זה סעודת הרשות.

על זה אמרנו שאסור לאכול בארבע וחצי,

אבל סעודה שלישית זה נקרא מצווה עוברת.

אם תגידו, אסור לאכול בבין השמשות,

אז האדם הזה הפסיד לגמרי את המצווה סעודה שלישית,

ועל זה לא גזרו חכמים אלינו.

אותו רעיון אומר גם קצות השולחן ועוד,

ולכן יש לנו כאן ספק ספיקה. שמבין השמשות מותר,

אפילו אם תאמר שאסור, שמבין מצווה עוברת מותר,

לשם ההלכה כרבנותם. לפי רבנותם,

עד חמישים ושמונה דקות מהשקיעה זה יום.

לפי רבנותם,

מתי יהיה אסור להתחיל לאכול?

בחמש וחצי יהיה אסור,

אבל בארבע וחצי יהיה מותר.

ולכן יש לנו כאן את לספק ספיקה,

ולכן בדיעבד, שעת הדחק,

אדם לא הספיק להגיע מוזמן,

בא בבין השמשות,

אומרים לו שיטול מיד ידיים ויאכל מהר כזית,

בדיעבד מותר.

אני מפגיש את המילים בדיעבד,

ולכתחילה

אבות אבותינו לא היו אוכלים כך.

סדר היום שלהם היה מסודר מאוד.

היו כולם קמים כנצח המה.

מי היה קם שמונה, שמונה וחצי, מה שהיום הוא קורא בשתי מלכים?

זו אופנה חדשה מאז שהחשמל הגיע לעולם,

משנה עתים ומחליף את הזמנים.

בזמנם היו מתפללים מוקדם ואומרים את התפילה בנץ

רבע לשבע, עשרה לשבע, אוכלים בבוקר את החמין,

הולכים לישון, שעה-שעתיים,

וכל היום לפניך היו מתפללים מלכה גדולה.

כמעט כולם היו רגילים הבבלים, כמעט כולם מלכה גדולה.

12 מתפללים,

שלוש, שלוש וחצי,

אוכלים סעודה שלישית,

משבע בבוקר

עד שלוש וחצי, כבר בטן ריקה, עושים אנשים לאכול, רעבים,

ואז היו אוכלים בזמן,

גומרים ברכת המזון לפני השקיעה,

עליבא דקול עלמא אתה אומר את צבע חמיצינו,

זה הסדר הכי טוב, מצוין,

אתה לא נכנס בגבול הזה שאתה מתקרב לבין השמשות,

שאתה מתקרב בזמן קריאת שמע ערבית באבדלנה. כך היה פעם.

היום הרבה אנשים,

תגיד לו, תקום באמת?

הוא רק מתהפך על הצד השני באמצע השינה שלו, הוא עדיין עמוק מתוך השינה.

בקושי הוא אומר, אני פותח את העיניים בשבע,

צריך לשפוך מים על הפנים כדי להתעורר, כך הוא אומר לך.

מתפללים מאוחר, תפילת שחרית,

ואז גם,

סעודה שלישית, מגיעים אחרי המלחה, עוד פעם זה מאוחר,

הרבה אנשים נתקלים בבעיה האמורה,

אבל בשעת הדחק נוכל לאורותם הדרך,

כמו שאמר רבנו ישעיה הראשון,

כך אומר גם בספר הזכור ליצחק של רבי יצחק הררי,

הוא אומר את זה בדעת הרמב״ם והראש.

יש חוקים.

המגן אברהם בדעת הרמב״ם והראש אומר שאסור,

אבל כנראה שגם מרן נקט, כמו זכור ליצחק,

ששני עמודי הוראה, הרמב״ם והראש,

הם שמטים את הכף

כדי להתיר בבין השמשים.

ולכן איכרנו.

אבל

אם האדם הזה בא בשעה חמש,

איחר יותר, הגיע בשעה חמש, אומר לך,

אני רוצה כעת מכל ידיים להתחיל לאכול סעודה שלישית.

אמרתי לו, לא, חמש זה כבר עשית כוכבים,

הפסיד.

אין אפשרות סעודה שלישית, אלא

ילך לבית הכנסת,

יתפלל לערבית וישמע הבדלה,

אחרי ההבדלה יעשה סעודה רביעית.

אצלנו זה רביעית, אצלנו זה שלישית.

כי הוא לא אכל שבת, רק שניים.

זה מה שאפשר להגיד לו.

בקושי מצאנו דרך כדי להתיר שיוכל לאכול גם בבין השמשות.

אבל חסד הכוכבים, אין על מה לדבר, האדם הזה הפסיד.

ולכן צריך להגריח גם את הבדל.

גם את הבנות, לפעמים הבת הולכת עם החברות שלה.

יש לה ארגון, הולכים,

הכל טוב ויפה, תגיד לה, תגיעי בזמן.

לפעמים היא אומרת, אבל לא גמרתי לדבר תשעה קבים.

יש לה טענה צודקת, אבל לצאת את רחובה תשעה קבים אפשר גם בלילה. תטלפן לחברה שלה,

אחרי ההבדלה תדבר תשעים ותשע קבים.

אבל יום שבת,

תדריך אותן,

יש לנו לוח זמנים,

צריך להיות צמוד לזמן כדי לא לאחר.

ובפרט

בעוד שבועיים.

עוד שבועיים יחול בליל מוצאי שבת,

יחול ראש חודש כסלאם.

אם אותו אדם התחיל מאוחר,

אכל

סמוך לשקיעה,

וגמר את כל הסעודה בלילה מאוחר,

לא יעשה.

מה יאמר?

יצא ויחליצנו, הולכים לפני ההתחלה של הסעודה,

יאמר רק לצבע חליצנו,

הוא אמר, כעת הוא אומר, ברכת המזון בחמש וחצי,

כעת זה ראש חודש.

אם זה ראש חודש, שיגיד יעלה ויבוא.

או שנאמר יגיד את שניהם,

נלך גם אחרי ההתחלה וגם את הסוף.

אם זה מחלוקת ראשונית,

שיעשה הליבה דקולה, על מה גם וגם.

או שנאמר, לא, אי אפשר גם וגם, זה סותר אחד את השני.

תחליט, או שזה יום שבת,

או שזה יום ראשון, איך אתה עושה את שניהם לאחד?

יש חלקו, אמרו, אם הוא אכל רק לפני השקיעה,

נגיד רק לצאת.

אם הוא אכל עוד כזית אחרי חמש,

אז מ' אלה יגיד גם יעלה ויבוא.

ארבעה דעות, העסק מסובך מאוד,

האדם הזה מסבך את עצמו.

ולכן הפתרון היחיד הוא שהאדם ידיע לבני הבית, לא לשבת,

סעודה שלישית, אוכלים מוקדם.

מחר ברבע לארבע אנחנו נותנים ידיים

לגמור את ברכת המזון ארבע ארבעים,

אומר בברכת המזון רק לצבע חלוצינו, זה הכי טוב,

אלי ולפני לעלמר.

טוב, אני יכול לשלוט על הבית שלי,

אבל כת עצילים נמצאת בכל מקום.

לפעמים, השכן שלך הוא גם שייך לאותה כת.

דופק לך בדלת, חמש וחצי.

עדיין לא אמרתי ברכת המזון, הוא שואל אותך.

נו, מה אני עושה?

אני אומר יעלה ויבוא, או יוצא ויחליץ לנו.

זה מסובך מאוד.

תראו תשובה בספר ירחבי דעת חלק ד'.

שנה הבאה, העריך הרבה, העמיד כל הפוסקים.

בדרך כלל,

אבא מסכם. כל תשובה, אבא מסכם רק ההלכה.

כל כך עיין שאני מסובך, אתה לא סיכם.

אין שם סיכום אפילו.

כל כך הנושא כבד ומסובך.

אבל בשעת חירום נצטרך להגיד לאותו שבא מקעת העצינים,

להגיד לו,

שיגיד בפה רק

בצבע חליצנו,

את יעלה ויבוא ירהר.

לא יגיד בפה ירהר,

ואז ימשיך את הברכה בוני ירושלים ופן העולם.

אותה הבעיה יכולה להיות גם השנה בינינו בירושלים,

בחול חג הפורים ביום שישי.

מה עושה אדם מסודר?

הוא יודע ליהנות מהחיים ויודע ליהנות מהפורים.

קמים מוקדם, מתפללים בנץ החמה,

שבע וחמישה, שבע ועשרה, גמר.

אחרי שנתן מתנות מאביונים, משלוח מנות, ישנו ליד סעודת פורים.

גמר את כל הבקמות בשעה תשע, הולך לישון,

תקום לשעה שתים עשרה אחת, הולך למקווה לכבוד שבת,

יש לו כל היום לפניו.

אבל, קראת עצינים, איזה,

מפו אם אני אקום בנץ החמה, איזה אהבה מבין.

כן, הוא לא ילך לישון בארבע.

ולכן, מתי הם קמים מאוחר?

כן, אלא גם הסעודה המאוחלת.

קעמים רבות האדם הזה,

ארבע אחר הצהריים,

הוא עדיין באמצע הסעודה, עדיין אוכל פיתה פלאפל או דבר אחר.

גמר את הבקבוק, נרדם.

קם בחמש וחצי,

ברוך השם, הראש שלו עכשיו צלול,

ואז הוא דופק בדלת של השכם.

עכשיו אני צריך לברך בברכת המזון.

מה אני אגיד בברכת המזון?

תלך לפי תחילת הסעודה,

צריך לומר על הניסים.

אם תלך לפי הרגע הזה, הרגע הזה...

שבה.

צריך לומר,

תרצה וחליצנו.

יגיד את שניהם, אולי זה יותר תרצה דסתרי.

עוד פעם, האדם הזה מסובך.

ושוב, להלכה.

אין ברירה, אלא, כמו שאמרתי קודם, יגיד על הניסים,

ואת תרצה וחליצנו ירא.

אם הוא אמר בפה גם את תרצה וחליצנו,

בוודאי יש לו על מי לסמוך,

בוודאי שיצא ידי החובה.

אבל,

ולכתחילה, אדם מבון.

מה אתה עושה שטויות?

מה אתה מאריך עד הלילה, עד ליל שבת? אתה מסתבך את עצמך במחלוקות.

תתחיל מוקדם, נגמר מוקדם.

אסור לאדם בלכתחילה לתכנן דבר כזה,

לאכול את שעודת הפורים אחרי הצהריים?

אתה מבטל את מצוות עונג שבת.

לא יהיה לו תיאבון לאכול בליל שבת.

ולכן, ישתדל כל אדם להקדים.

כך עושה כל אדם בכל ימי הפורים.

קל וחומר השנה, שזה יום שישי,

שהלבד לכול עלמא, חייבים לעשות,

כמו שכתבו לנו מרנדה בן יוסף,

הרמה בסיוון תר צדיקי,

רבנו הרשע שעל פי הקבלה,

בוודאי שראוי להקדים לעשות את הסעודה אך ורק בבוקר.

אבל,

כמו שאמרתי, אתה יכול להגיד את כל פסקי ההלכה לכל העולם, חוץ

מכת עצלים.

פעם כת העצלים היו כת קטנה,

היום הם אימפריה גדולה.

מי שרוצה לראות, לפגוש את כת העצלים,

יכול ללכת הלילה לזיכרון משה ב-01 בלילה, ב-02 בלילה,

אתה תראה מתפללים ערבית והוא רחום יכתר עמות.

זה לא מעניין בצמצום שהם מחפשים את העשירים.

הכנסת מלא וגדוש,

הכת הזאת, כמו האימפריה הגדולה,

אם יעשו רשימה לכנסת, בטח יהיה להם 61 מנדטים.

אבל פעמים אין ברירה, כשהם שואלים אותנו שאלה,

גם לאנשים האלה צריך לענות, גם הם יהודים, סוף סוף,

ולכן צריך לומר להם, במקרה כזה של מוצאי שבת שחל בו

ראש חודש,

שיגידו בפה רק

את רצה וחליצנו,

ותעלה ויבוא, כמו שאמרנו, עדיף שיאמר את כל זה בערעור.

זו המסקנה

המשנה מסיימת שם בשבת טקסט.

אדם שהתחיל,

הגיע זמן צד הכוכבים,

האם צריך להפסיק או לא?

המשנה מסכמת,

מפסיקים לקראת שמה ואין מפסיקים לתפילה.

והגברה מסבירה למה.

קראת שמה דאורייתא ולכן צריך להפסיק.

אבל תפילה דרבנן ותפילה דרבנן לא חייב להפסיק.

הדבר מצוי הרבה גם

בחתונות.

סעודת מצווה, מזמינים אותך,

ישבו והתחילו לאכול ב-1600,

וברוך השם, שמחים, אוכלים.

הגיעה השעה 1700,

השאלה היא, האם הוא חייב להפסיק או לא?

כאן השאלה היא, כמובן שהתחיל ביתר.

אם היה מתחיל באיסור ב-1630,

אז בוודאי היה צריך, היה חייב להפסיק.

אבל כאן הוא התחיל ביתר, ב-1600 היה מותר להם להתחיל לאכול.

הבעיה היותר קשה בסעודת

חתן וכלה,

שם מביאים לא רק אוכל,

לא רק מנה ראשונה ושנייה.

יש שם גם כיד המלך, יש שם קוניאק,

וודקה, ערק,

יש שם את הקול,

בקול מכל קול.

אז איך האדם הזה תתחיל לשתות, תגיד לחיים,

ואחרי זה יהיה שיכור,

ויש לך סיכוי שהאדם הזה יחזור לעצמו, יוכל להתפלא, יוכל לקרוא כאשמה,

ובוא להשיבו.

ולכן, אם יש שם משקאות,

והאדם הזה, חברותא של הבקבוק,

אוהב את הטיפה המרה,

אז כדאי להיעץ להם שיעשו הפסקה.

בין המנה הראשונה לשנייה בשעה 17,

אמר להם אבי החתן, אנחנו עושים הפסקה,

שיתפללו תפילת ערבית בניגון,

תפילה חגיגית יחד עם החתן,

ואחרי זה ימשיכו,

ואחרי זה לא תהיה להם הגבלה,

ירצו לשתות, ירצו לעשות מה שירצו,

לא תהיה שום בעיה.

כאן הבעיה העיקרית היא, כמו שאמרנו, לקראת שמה.

השמה זה דאורייתא,

ולכן אפילו אם התחילו בהיתר ההמלצה כדי שיהיה לכולם יותר גורף גם לשתות משקאות חריפים זו העמצה בלכתחילה.

שוב, כל זה לנו.

האישה אין בעיה.

אנשים האלה לא צריכות להתפלל ערבית,

כי האישה אינה חייבת בערבית,

היא אומרת לה,

היא רוצה לאכול, תאכל מה שהיא רוצה בארבע וחצי, חמש, חמש וחצי,

אולי יש יותר גורף בכול לגבי סעודה זו.

דווקא מילה גם לגבי סעודת מילה.

מלו את הילד, הכול היה כדב וכדים,

וקבעו את הסעודה בערב.

לפעמים היה פקק עד שאנשים באו,

ארבע וחצי.

אמרנו, אסור לאכול מארבע וחצי לתוך חצי שעה

בקריאת שמע לצאת הכוכבים.

כאן יהיה מותר או לא אם נלך לפי הרעיון של הגרום עם חיים ניצן.

למה הוא התיר בסעודה שלישית?

אמר, זה נקרא מצווה עוברת.

גם פה,

סעודה, ברית מילה, מתי אתה יכול לעשות?

רק ביום השמיני.

אין תשלומי לעשות את זה אחרי ארבעה ימים.

ולכן גם שם זה נקרא מצווה עוברת,

גם שם, בעיקר הדין,

יהיה הדבר מותר, וכך ההלכה שאפילו אם נגיעה שעה ארבע וחצי,

יהיה היתר

לומר להם שמהר יעשו מטילות ידיים ויתחילו בסעודה.

עצה טובה ולכתחילה,

למה לאחר? תקדים כמה שאפשר להקדים.

לא תמיד זה בידם. לפעמים הייתה איזו תקלה והתאחרו,

וקורה מילה שלא בזמנה.

הרבה פעמים הילד

לא מרגיש טוב, ודחו ודחו.

לפעמים הרופא בא,

בשעה שתיים-שלוש בדק את הילד,

אומר כבר שבוע שהילד בריא,

הנה אני רואה את הגיליון,

הכל בסדר, תעשו עכשיו את הברית מילה.

ואז אם עושים בשלוש, שלוש וחצי את הברית,

גם לסעודה, עד שהרגילות לסעודה, לוקח זמן,

זה דבר שקורה הרבה,

ולכן אין ברירה,

תמשאיר אותם על קו הדין,

ולפי ההסבר של הגאונב חיים ניצן לפסוט השולחן,

יהיה להם היתר גורף

להתחיל את הסעודה אפילו בשעה ארבע וחצי.

אבל,

עוד פעם,

כל זה בתנאי,

אם אין שם וודקה, אין שם אלכוהול,

אבל אם הם רוצים גם ליהנות מהשתייה,

נגיד להם,

חמש, יתפללו ערבית, יקלמו את המצווה כהלכתה,

ואחר כך שיגמרו את כל הבקבוקים, לא מפריע לנו,

גם שם נגיד להם את העצה הייעוצה,

כדי שלא יאבדו את תפילת ערבית,

כדי שלא יפסידו.

הרב נמשיך.

הזמן של מצוות קריאת שמע

היא מיד עם צד הכוכבים.

לכן,

כשיש לאדם כמה מניינים,

יש לו שתי בלח ליד הבית,

יכול להתפלל בחמש, בשש, בשבע.

מתי הזמן הכי טוב?

צד הכוכבים וחמש,

הולך להתפלל בערבית בשעה חמורה. זה הזמן הטוב ביותר,

זה הלשון של מרן.

לך תחילה צריך לקרות קריאת שמע מיד ביצע את הכוכבים.

זה הזמן שראוי לעשות בלכתחילה, וככה הלכה.

לפעמים יכול להיות מקרה יוצא דופן,

מקרה יוצא מן הכלל.

כגון,

הגמרא מספר במסכת ברכות בדף ח'.

היה לרבי עמיה ורבי עשה, היה להם פרסר בתי כנסת בטבריה.

אבל לא היו הולכים להתפלל שם.

לעולם,

לשמוע אל הרינה ולתפילה במקום רינה של תורה,

באותו מקום שהיו לומדים בעמודיה,

רק שם היו מתפללים.

ולכן,

אם האדם הזה אומר, במקום שנתפלל בשתי בלח ב-5,

אני יכול להתפלל פה בברוכוף בשעה שבע.

וכאן אני לומד, כל יום אני לומד כאן.

אז יש מעלה גדולה שאני עושה את המצווה בצורה יותר מהודרת,

יותר מושלמת.

מה שאני דוחה את המצווה,

זה לא שחלילה אני מזלזל במצווה.

אדרבה, אני רוצה לעשותה עוד יותר טובה,

ולכן יש לו היתר,

במקום שיתפלל ב-5,

יתפלל ב-7.

ומה הדבר דומה?

חוסקים דמי בסימן ת״ו בגבי מצוות ברכת הלבנה.

שבוע שעבר,

רביעי בלילה, חמישי בלילה,

כבר היינו יכולים לברך ברכת הלבנה.

שואל אותך האדם, אני אברך הלילה?

זרזי מקדימי למצוות?

תגידו לא.

במוצאי שבת, והסיבה היא

בסך חי, את הכלל.

לא מברכים ברכת הלבונה אלא כשאדם מבוסם.

מתי אנחנו מבוסמים לפי פירוש שחד?

מוצאי שבת, אדם יוצא מקדושת השבת שמח, ולכן

כשאני מאחר את המצווה, כדי לעשות את המצווה עוד יותר בצורה יותר מהודרת, יותר מושלמת,

אין בזה חלילה זוזוז בכבוד המצווה.

כך עשינו גם במוצאי תשעה ואב.

לא בירכנו ברכת הלבונה לפני כן,

חיכינו שיעבור יום האבילות, יום תשעה באב,

רק במוצאי תשעה באב דרכנו.

כך הוא הדין גם פה.

בזה אין לנו בעיה, יש יותר דומה.

כך גם לגבי הברית מילה.

אדם שואל אותך, נולד לי בן,

באיזה שעה הכי טוב למון?

תגיד לו, מחר בבוקר תפילת בנץ,

שש וחצי גומרים,

ועשה את הברית מילה בשש וחצי. זה הזמן הכי טוב, אדיבא דיקול עלמא,

אין בזה שום שאלה.

אבל לפעמים האדם הזה שואל.

אני רוצה להזמין את המוהל פלוני,

אני רוצה להזמין את הסנדק פלוני,

ואלה הצדיקים האלה שאני רוצה שיבואו,

הם לא יכולים לבוא בנץ.

הם צריכים לבוא מחוץ לעיר,

בגללם אני רוצה לדחות את המילה לעשר בבוקר.

נכון הדבר שצריך להיות מוקדם, להיות דריז ונזכר,

וישכם אברהם בבוקר?

אבל כאן אני דוחה את זה כדי לעשות את מצוות המילה בצורה יותר טובה,

יותר מהודרת,

שיבוא לשם, או אין תל אביב חכם גדול,

יש לזה גם את ה... אבל,

שאין לך את השיקולים האלה,

וכל מצווה שהאדם צריך לעשות,

תמיד לעולם

ישתדל להיות זריז ונזכר.

אפילו אם האדם הזה טוען,

אם אני אעשה את זה בבוקר, יהיה לי בקושי מניין.

אם אני אדחה את זה לצהריים, יבואו מאה אנשים.

כתבו גדולי הפוסקים,

הרטבע והמאירים,

שמצוות

וישכם אברהם בבוקר ולהיות זריז,

זה יותר חשוב למצווה ברוב העם אדרם מלך,

כך הם הוכיחו להגמרא בראש שנה במדמית,

כך הסכימו גם שאר האחרונים, הגאון חידד ברכי יוסף בשם האחרונים ועוד,

וכך המסקנה למעשה.

ולכן עדיף יותר שאעשה את מצוות המילה במוקר.

השיקול הזה שיבואו הרבה אנשים או מעט אנשים,

זה לא שיקול שבגללו צריך לדחות את ברית המילה.

הרי הרמב״ם כתב,

אם יש עשרים איש שאכלו,

יכולים לפצל לשניים.

גם אלה יגידו, נברך אלוהינו שאכלנו משלו, וגם אלה.

למה אתה נותיר להם להתפצל?

תגיד ביחד, ברוב העם הדרת מלך.

אתה רואה, יש דרווח עם עניין, אין את השיקול הזה.

ולכן גם פה אין בעיה.

האמת היא שהייתי כמה וכמה פעמים במילה שהייתה מיד אחרי התפילה בנץ,

וראיתי שבית הכנסת היה מלא פה לפה,

היה גם ברוב העם.

אדרבה, באותה השעה נוח מאוד לאנשים לבוא,

הכביש ריק,

אין פקקים, המוהד מגיע בזמן,

הכל נעשה באופן והדר,

אין לך תענוג גדול מזה.

טוב, לפעמים אין ברירה.

לפעמים

חמי וחמותו גרים בנהריה.

עד שהם יבואו, לא יהיה נץ, תהיה כבר שקיעה.

ואז הוא צריך לחכות להם.

להתקוטט איתם כל החיים, לעשות מריבה, זה קשה.

בטח חמותו תגיד,

למה הוא עשה בנץ? כדי שאני לא אהיה. זה כל הסיבה.

כל החיים תרדוף אותו, תרדוף באף.

לפעמים אין ברירה,

לפני דרכי שלום, שידחה את זה עד הצהריים, עד שהם יגיעו.

אבל שאין את הבעיה הזאת,

אם הם, ברוך השם, אנשים בני תורה.

גם משפחה שלו, גם משפחה שלה, כולם אנשים טובים.

שואלים אותנו, העצה הכי טובה

אחרי הנצח אמר, מיד הוא יעשה את המידה.

את הסעודה ידחה.

אם כל הבעיה, אם רוצים לאכול רבע עוף,

אז גם לאנשי נהריה יוכלו בשלוש אחר הצהריים, יביא להם רבע עוף, מנה ראשונה, מנה שנייה,

את הסעודה שידחה.

אבל את המילה,

אני פוטר שיעשה אותה מוקדם,

כמו שאמרנו בהשכם אברהם בבוקר.

לא רק לנו יש מצווה להזדרז,

גם למשיח יש מצווה להזדרז, שיבוא מהר ויגן אותנו בימי רע. אמן ואמן. רבי חנניה בן אקשיאה אומר.