ברכות על בשורות טובות ורעות – גדרי “שהחיינו”, “הטוב והמטיב” ו“דיין האמת” למעשה

 

- - - לא מוגה! - - - 

והאבה והאבה ובלובו חכבה,

ובעבור ימיך ויוכפו לך שאלות חכיב.

המשנה בברכות, נד' המשנה אומרת לנו שעל בשורות טובות אדם צריך לברך או שוחיינו או הטוב והמתיב.

כך הגמרא בברכות נט ממשיכה ומסבירה ומפרטת לנו, וכך פסקו כל הפוסקים להלכה.

זה כלל, בכל מקום, הקדוש-ברוך-הוא נותן לך דבר טוב, אתה צריך לומר תודה.

התודה שאנחנו אומרים לבורא עולם היא על-ידי ברכת שהחיינו.

אם הטובה היא רק לי לבד,

אני קונה חליפה, רק אני נהנה מהחליפה, הברכה היא שהחיינו.

אבל כשהטובה היא משותפת,

יש לי שותף שביחד זכינו בפיס, הטוב לי והמתיב לו,

ולכן נברך את הברכה הטוב והמתיב. לא רק אם אני רואה עין בעין,

אלא גם על שמועות שהן טובות לו.

גם אם שמעתי,

גם על-פי השמועה, גם כן אפשר לבוא ולברך.

אבל מדגיש הפרי מגדים,

בתנאי שהשמועה הזו היא באה מאדם ישר,

אדם שהוא אומר לך דובר אמת.

יש הרבה ליצנים בדור שלנו,

רוצים לצחוק על בן-אדם, מה הם עושים?

מודיעים לו כך, מצלפנים לו,

כאן מדברים עם מפעל הפיס, זכית במיניון.

ולמחרת באים הג'מאעה, אומרים לו, מזל טוב, שמענו שזכית במיניון.

לא היה ולא נברא.

לא מיליון שקל ולא מיליון אגורות, וכולם צוחקים, עושים מסחרה.

טוב, לצחוק מותר, אבל ברכה לבטלה אסור.

אם על סמך הליצן הזה הוא יגיד ברכה,

יגיד הטוב והאמיתי, ראשי החיינו,

זה ברכה לבטלה.

ולכן,

אל תמהר לבוא ולברך, אלא קודם כול צריך לברר.

לגבי ברכות, אנחנו תמיד זהירים מאוד,

שלא יבוא חלילה על-ידי איסור, לא תישא את שם השם אלוהיך לשווא.

אם הוא אומר לו, יגיד לו, בסדר, תודה.

יבדוק.

אצל החילונים יש להם אינטרנט,

הוא יכול לבדוק שם. באינטרנט הוא בודק, יש לו את המספר של הכרטיס,

הוא יכול לדייק, יכול לדעת בדיוק אם זה נכון.

אם זה נכון, הוא מאמת את הדברים,

יברך אז את הברכה, הטוב והמתים.

אז באמת הברכה היא טובה, היא מושלמת.

אבל סתם שמועות בעלמא,

שמועות שאינן מדויקות,

בוודאי שלא יכול לברך.

כך הוא הדין גם בהמשך.

שוב המשנה גומרת ואומרת לנו,

על שמועות רעות אומר דיין האמת. שוב, גם בזה, לפעמים האנשים לא מדייקים.

האדם הזה איבד את ההכרה,

אז אנשים חושבים, אם הוא איבד את ההכרה, בטח הוא מת.

באים ומספרים לו, אומרים לו כך וכך קרה, מת.

יכול להיות שהוא לא מת. אולי הוא איבד את ההכרה, ועוד פעם,

ברוך השם,

עשו לו החייאה והוא חי.

גם שם לא ימהר על-פי שמועות בעלמא, אלא צריך לוודא.

רק אחרי שיוודא את הדברים,

רק אז ידע שהכול בסדר, ואז יוכל לברך את הדרכה בשם ומלכו. איך דוגמא שיתארס פה? חבר טוב מאוד שיתארס וכו',

יאמר בלי שם.

להגיד שם שמים אי-אפשר.

נכון שגם אני שמח בשמחתו,

אבל אין לי כאן שותפות מלאה בשמחה.

כשאדם הוא שותף מלא, הטוב לי והמיטיב לו,

אנחנו שותפים, קנינו ביחד את כרטיס ההגרלה,

או כל שותפות מעין זו,

אשר יכל לומר הטוב והמיטיב.

אבל כאן,

אפילו אם האדם הזה אהוב לו מאוד,

כמו דוד ויונתן,

אוהבים מאוד אף-על-פי-כן,

לא לגבי אמירת דיין האמת,

וגם לא לגבי הטוב והמיטיב. תודה.

אומנם הבית החדש אומר שלגבי דיין האמת הוא אומר שלאו דווקא על שבעה קרובים,

אלא הוא עדין, כל אדם שהוא אוהב אותו, כל אדם כשר שמת.

כך פשט הגמרא לפי דעתו, וכך כתבו חלק מהאחרונים.

אבל שוב, גם בזה יש חולקים,

ולכן כמו בכל מקום אנו חוששים מאוד לספק ברכה לבטלה,

ולכן רק על השבעה הקרובים שנאמרו בתורה בחומש ויקרא פרשת אמור,

אבא, אמא,

אך, אחות, בן, בת או על אשתו,

רק על השבעה האלה יכול לברך.

או כעין האבא, יש לנו גם את האבא הרוחני,

רבו המובהק שמת, לא רק שקורא עליו, אלא גם יאמר את הברכה בשום מלכות.

אבל כלפי אנשים אחרים,

אל שב ואל תעשה,

יאמר ברוך אתה, יהרהר השם ואלוקינו בהרהור כן,

אין בזה ממה לחשוש,

אבל לומר בפה שם שמים,

קשה לנו להורות לגבי הדוגמה הזאת, והוא הדין גם. להיפך, גם לגבי הטוב והמיטיב, כשאני קשור במישרין אבל לא קשר עקיף,

על זה עדיין אי-אפשר להתיר, לבוא ולברך. הוא הדין גם לגבי אדם שקונה רכב.

גם שם יש כמה וכמה מושבים, זה לא מושב אחד,

אתה לוקח את המשפחה, את החברים,

ולכן אדם שקונה רכב מברך הטוב והמיטיב,

בין אם זו יד ראשונה או יד שנייה.

בשבילי הרכב חדש, אני שמח בו מאוד,

ולכן קיבלת את המפתחות ואתה בא להיכנס לרכב,

יברך בקול רם, ויפטור, יוציא ידי חובה את אשתו, את הילדים ואת החברים,

גם שם יברך את ברכת הטוב והמיטיב.

רק במכונית מרוץ,

שם אין הרבה כיסאות, שם יש רק כיסא אחד.

איך הליצנים אומרים עליהם?

נוסע לבד, מת לבד.

לכן, אחד כזה לא יברך שם הטוב והמיטיב, אלא אם הוא נוסע בזהירות, אז יברך שהחיינו, שם הוא לא לוקח אנשים אחרים.

אבל מכונית רגילה,

יש שם, ברוך השם, עוד כיסאות, עוד ספסל,

ולכן נברך בשם המלכות ונברך את הברכה,

הטוב והמיטיב. כך גם כמעט כל המוצרים שאנחנו קונים לבית.

הוא קונה תנור אפייה,

מכונת כביסה, מזגן.

האם המזגן הוא רק בשבילי?

רק בעל-הבית נהנה מהמזגן?

האשה והילדים לא נהנים בזה בקיץ ובחורף?

בוודאי שכן.

ולכן, על כל אחד מהדברים הללו גם כן יברך את הברכה ויושב המלכות ויאמר את ברכת הטוב והמיטיב.

רק לגבי חליפה,

וחליפה, כמו שאמרתי,

רק אני נהנה מזה.

מה אתה יכול להכניס בתוך החליפה עוד אדם?

אין לנו חליפות כאלה עדיין. ולכן,

וחיי גוונה הברכה היא שהחיינו. אבל ברוב הדברים האחרים, רוב החפצים שאנחנו קונים,

בדרך כלל יש בהם טובת הנאה גם לאחרים,

ולכן יברך הטוב והמתי. סבל בקניית מוצרים לבית?

מוצרים לבית. יש מישהו שחולק.

אם יש מחלוקת, אז אתה שואל, האם נאמר סבל?

מי חולק אם האדם הזה שמח מאוד שקנה מכונת כביסה,

או קנה תנור.

אין בעיה, אין שום שאלה, ודאי שכן.

יכול להיות, אולי דוגמה יוצאת מן הכלל,

אדם שהוא מיליארדר,

בשבילו לקנות תנור אפייה זה כמו שאתה קונה ביסלי או במבה לילד.

בשבילו זה כסף קטן.

אולי הוא לא מרגיש בזה שמחה, אולי לאחד כזה.

והמיליארדר הזה אולי תגיד לו שהוא לא חייב,

אבל אנחנו אנשים בינוניים,

ודאי שכל אדם בינוני כשקונה תנור אפייה וכיוצא לזה,

בוודאי שהוא שמח ועוד יותר אשתו שמחה,

הוא שמח בשמחתה,

ולכן מן הראוי לברך את הברכה בשם המלכות לומר את הטוב והמתי.

אני קורא לך גרמה שחצו לחברים וחצו אחר 40 שנה,

במדוגן בחירושין, לברך בין האמת,

לפעמים צריך לומר, ברוך שפתרנו, תלוי מה היה הרקע של הגירוסין,

אבל לפעמים צריך לומר דהיין האמת, כגון,

לפעמים זוג שהכול היה בסדר,

עשר שנים לא זכו לבנים,

ואין ברירה, ההלכה היא גט.

כשהם עושים את הגט,

לא יבוא ולא יהיה שאף אחד לא יראה דבר כזה, הוא בוכה, היא בוכה,

אסון נורא.

ואפילו אחי,

הקדוש-ברוך-הוא אמר, אנחנו מתחתנים בשביל לקיים פרייה ורבייה.

כאן עברו עשר שנים, ולכן חייבים להתגרש.

שם, בזה אתה צודק בוודאי,

הבעל צריך לומר, או האישה צריכים לומר את הברכה הזו בשם מלכות,

אין לך אסון כלכלי נפשי, ויותר מזה.

הירושלמי מדגיש לנו שברכת דיין האמת לא רק על אסון שאחד מבני המשפחה הלך לעולמו,

גם על אסון כלכלי,

גם על זה צריך לברך דיין האמת. כגון

אדם שהשקיע את כל כספו וקנה יקב,

רצה שיהיה לו יין, ויקו לעשות ענבים ויעש באושים,

היין החמיץ,

אומר הירושלמי, יברך בשם מלכות,

דיין האמת.

כך גם אדם שהשקיע את כל ממונו הלך וזרע חיטים,

באה להקת ארבה ונחתה על השדה שלו.

אתם מכירים את הארבה, יש לו מסורית קטנה,

ואחרי שהם ילכו לא יישאר מאומה.

כל מה שהוא השקיע הכול הלך לריקוי לבהלה,

גם על זה אומר הירושלמי,

שיברך בשם מלכות, דיין האמת.

וכן כל כסף יוצא בזה, נשרף לו הבית.

גם כן, זה אסון,

כל מה שהיה לו הלך לאיבוד, יברך דיין האמת.

אלא שלגבי השרפה,

היום באוויר יש הרבה מקומות שיש להם ביטוח.

נניח שהבית הזה מבוטח במיליון שקל.

נכון שהיה כאן נזק גדול,

אבל לא הוא צריך לברך את דיין האמת.

הביטוח, צריכים לברך את דיין האמת, להם היה נזק.

הוא, שום נזק לא קרה לו.

הרגשה לא נעימה שאדם נכנס, רואה את כל הבית שחור,

אבל אתה מזמין מייד קבלן שיפוצים,

ישפץ לך את הבית, הכול יהיה חדש,

יקנה רהיטים חדשים, ספרים חדשים.

אחרי חודש פנים חדשות באו לכאן,

הוא לא יזכור בכלל שאי-פעם היתה כאן שרפה.

ולכן, כשיש ביטוח, אין בעיה.

הוא הדין גם לגבי רכב.

האדם הזה קם בבוקר,

הרכב הלך.

אומנם הוא הולך למשטרה, מגיש תלונה,

אבל הוא יודע שהמשטרה, לא יביאו לו את האוטו,

ובמדינת ישראל יש משחטה לא רק בשביל הבהמות והעופות, יש גם משחטה של המכוניות. הוא יודע שזה עבוד,

ולכן, אם זה רכב יקר שכואב לו,

שוב, גם בזה צריך לומר את ברכת דיין האמת. אבל יש אנשים שיש להם ביטוח מקיף.

הביטוח המקיף הזה פירושו שאם גנבו,

הרכב שווה 100,000, הוא יקבל מחר את כל ה-100,000.

אז יש לך ביטוח, שוב, לא הוא צריך לברך,

הביטוח צריכים לברך, אבל הוא ודאי שלא יאמר דיין האמת.

בכל מקרה יש עגמת נפש,

האדם מרגיש לא נוח,

אפילו אם יקבל אחר כך את הכסף בינתיים,

אבל רוצה לומר, בלי שם כן.

אבל להזכיר שם שמים אינו רשאי. הוא עדין גם אדם שמפוטר מהעבודה.

גם הוא צריך לומר דיין האמת.

בזה יש הבדל באיזה גיל מדובר.

אם האדם הזה צעיר לימים, בן 24,

אז אם פיטרו אותו,

אז הוא יקבל מחר פיצויים, בכסף הזה בטח הוא יקנה רכב,

וילך למקום אחר.

מי לא רוצה טכנאי צעיר,

יש לך תעודה מצוינת,

יקבלו אותו בכל מקום.

אז כאן זה לא אסון,

אין כאן אסון כלכלי לאותו האדם, ולכן לא יברך דיין האמת.

אבל אם האדם הזה בן 60, 62, ופיטרו אותו בלי פנסיה,

מי יקבל אותו? כולם רואים את הזקן הלבן,

מי ייקח אותו עכשיו לעבודה?

ולכן בחיי גוונה,

אם הוא יודע שזהו סופית,

אין ברירה, יברך דיין האמת בשם ומלכות.

לא תמיד זה כך, לכן הדגשתי את המילה סופית.

פעמים רבות שלא המנהל קובע, אלא ועד העובדים קובע.

אם הוא נמצא בנמל אשדוד,

ונתנו לו מכתב פיטורים.

הוא הולך ליושב-ראש הוועד,

הוא אומר לו, תשאיר את זה בארכיון,

תבוא מחר לעבודה כרגיל. כך מצווה עליו יושב-ראש הוועד.

אתה חושב שהמנהל יש לו מילה שם? לא, אין לו מילה.

הם פוחדים מוועד העובדים. אם ידאגו מילה, יעשו להם שביתה,

יהיו להם נזקים פי כמה.

מילה, אתה יודע שאין שיניים להחלטה זו,

בוודאי שאסור לו לברך דיין האמת.

אבל יש מקומות שאין ועד, או שהוועד חותם את גומי של המפעל,

ולכן בחיי גוונה,

אם הוא יודע שזהו זה, אין מה לשנות.

אז בלית ברירה, גם על זה צריך לברך את הברכה, דיין האמת.

וכן, כל כך יוצא בזה, הבאנו כמה דוגמאות של אסון כלכלי,

שגם על זה צריך לברך את הברכה, דיין האמת.

כך גם להידך גיסא, כל דבר טוב שהקדוש-ברוך-הוא שולח.

הבאנו כמה דוגמאות טובות, ואידך זה יתגמרו.

לא, מצוות עבד עינות איתן.

לא.

מה קורה עם אדם שכתב, הוא גר לבד?

כן, אברך שהחיינו,

כיוון שבינתיים הוא גר לבד, אין לו אישה וילדים, רק הוא לבדו מכבש בזה,

וכן הברכה תהיה, שהחיינו.

מארי בוטון שואל,

אדם שמתחתן נושא אישה,

האם יברך שהחיינו או לא?

הרב אומר, אם אתה לוקח פרי חדש אתה שמח, מברך.

למה כאן לא יברך? בוודאי שכן.

כך דעת מור-הקציעה, פעולת צדיק ועוד.

אבל רוב הפוסקים אומרים שלא יברך.

והטעם הראשון,

האדם הזה מתחתן כדי לקיים פרייה ורבייה.

רביעי ורבייה הוא לא מקיים ברגע שהוא מתחתן, ברגע שהוא קידש אותה.

רק שיהיה לו בן ובת, בינתיים לא.

ולכן בינתיים אסור לו לומר שהחיינו.

זאת ועוד,

הגאון בעל עור שרגה הובא במגן אברהם והלכות קטנות.

הוא עונה בשאלה.

הוא אומר,

מאיפה אתה יודע מה אתה לוקח?

הרי יש שני פסוקים.

מצא אישה מצא טוב ואפק רצון מהשם.

ויש פסוק אחר,

מוצא אני מר ממוות את האישה.

אז הוא שואל,

אור שרגה, מי המשהו שצריך לברך שהחיינו?

אולי צריך לברך דעיין האמת.

אלא מה? ספק, ספק, הוא לא יברך. לא זה ולא זה, הוא לא יודע מה הוא לוקח.

נכון שעד החתונה בדרך כלל,

בדרך כלל הכלה נראית,

כלה נאה וחסודה, עדינה ודברת בנחת,

אף פעם לא תשמע אותה צועקת, לא מרימה קול,

אבל יש הרבה שחקנים.

ולכן בחיי גוונה, מי ספק לא מברך.

או תשאל הפוך,

גם היא לוקחת בחור טוב, למה שלא תברך שהחיינו?

שוב, מי אמר לך שהוא בחור טוב? ידענו הנביא גילה לך בחלום?

ולכן גם כאן יש לנו את הספק.

מה אנחנו עושים מספק?

הגאון חידה במחזיק ברכה מביא לנו את הפתרון בהלכה שהוא אליבדיקולה עלמא.

החתן לוקח טלית חדשה,

כשהוא מברך שהחיינו,

מתכוון לפתור לא רק את הטלית החדשה, את הבגד החדש,

אלא גם את הכלה החדשה.

אם הוא היה חייב, אם באמת היא אישה, יראת השם, היא תתעלם,

אז בוודאי שהוא פוטר אותה גם בזה. ולכן,

מן הראוי שהרב שעורך את החופה והקידושין יאמר בפירוש לחתן, אתה מתכוון לפתור לא רק את הטלית החדשה אלא את כל הדברים החדשים שהוא קנה.

יש לו חליפה חדשה, כלים חדשים, כלה חדשה,

את כולם הוא מתכוון לפתור בברכת שהחיינו.

הוא יאמר לו עוד,

גם הכלה אולי צריכה לברך שהחיינו,

תכוון גם עליה.

בספר חוקי חיים מוסיף עוד. הוא אומר,

הנביא ירמיה, בפרק כט, אמר,

קחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים.

והגמרא, בקידושין כט, למדה מזה שאבא חייב לא רק למוד את בנו ביום השמיני או לפדות אותו אם הוא בכור,

אלא גם חייב להשיאו אישה,

צריך לעזור לו מבחינה כלכלית כדי שיוכל להתחתן.

אם כך,

בואו ונאמר, האדם הזה עושה מצווה,

וכל יום אדם מחתן בן,

פעם בכמה שנים מזדמן לו לחתן בן או בת.

ולכן,

אם זה פעם בכמה שנים, אם המצווה הזאת נדירה,

אולי יברך שהחיינו.

שוב, אם הוא היה בטוח שהזוג הזה מתאימים,

עיניוי הגפן בעיניוי הגפן דבר מהיום מתקבל,

היה צריך לברך שהחיינו על המצווה שהוא זוכה.

אבל אם חלילה זה לא טוב, לא מתאים,

אז אולי היה צריך לברך לעיין האמת.

לכן, שוב, עוד הפעם,

אבא של החתן ואבא של הכלה, שניהם מקיימים מצווה,

אבל גם שם יש הספקות שאמרנו.

שוב, גם כאן, פתרון קל מאוד.

כשהחתן מברך שהחיינו,

הוא אומר בפירוש,

אני מתכוון לפטור גם את הכלה,

גם את האבא שלה, גם את האבא שלי,

את כולם, כל ארבעה אלה,

בברכה אחת ברכת שהחיינו של הטלית. אבל פעמים רבות,

כשהרב גומר את הברכה,

גומר את הקידושין,

נו, טלית, תביאו את הטלית.

הרבה פעמים את הטלית שכחו בבית.

אבל בעל האולם נמצא שם, הוא אומר, אני אביא לכם טלית.

עושים שם כל יום בריתות,

אז הוא מביא להם את הטלית.

לפעמים יש עליה כתמי יין, לפעמים אין,

אבל יש טלית, יכולים לומר, אני אתן לך.

בסדר.

אבל הטלית הזו לא שלו, והיא גם לא חדשה,

בוודאי שאין על זה שהחיינו.

אז מה יהיה עכשיו על שהחיינו?

תשאל את החתן.

החליפה הזו זו חליפה חדשה? כן.

אם זו חליפה חדשה,

אז אדם שקונה חליפה 800 900 שקל,

גם בזה הוא שמח מאוד,

גם על זה צריך לבאר שהחיינו, אז תגיד לו, תכוון על החליפה,

ויפתור בזה את כל הדברים האחרים,

יעקוף את המחלוקת, יצא ידי חובה לבדי כל העלמא,

ואין הבדל אם זה זיווג ראשון או זיווג שני, זה לא משנה.

בכל הדברים האלה שייך הדין שאמרנו, המחלוקת,

ולהלכה אנחנו יוצאים מידי חובת מארי בוטון,

מורו קציעה ופעולת צדיק, על-ידי ברכת שהחיינו של הטלית.

הוא בירך עליה.

מתי הוא בירך עליה?

הנה כנאם, אם הוא בירך כבר על החליפה החדשה שעתיים קודם הוא כבר בירך שהחיינו,

אז אין לו אפשרות לבירך שהחיינו,

אלא אם כן יש שם ענבים או מישמיש. אם יש שם מישמיש, הוא עדיין לא אכל מישמיש,

אז תביא לחתן, תגיד לו, שיברך שהחיינו על המישמיש,

ונכוון לפתור גם את הכלה.

תחפש לו, יספרי חדש,

תביא לו, כדי שיזכה גם בברכת שהחיינו.

באותו היום אתה יכול לברך את הטוב והמתים.

עבר אותו היום, אם הוא שואל למחרת, לא יברך.

השמחה פגה, השמחה נחלשת.

יש אומנם חולקים,

הוויכוח הוא האם נדמה את זה לברכת הגומל. הגומל, יש שאומרים שלושה ימים, יש שאומרים יותר,

או לא.

רוב הפוסקים אומרים שזה לא דומה לברכת הגומל.

שם אני צריך להביא קורבן תודה. קורבן תודה אפשר להביא גם אחרי השבוע.

ולכן, כנגד זה ברכת הגומל, אפשר לומר גם אחרי השבוע.

פה לא. פה אדם מברך את ברכת הטוב והמתים, או שהחיינו,

זה לא כנגד קורבן תודה. הנה אתה אומר תודה לבורא העולם בלי הקורבן,

ולכן. כשעדיין השמחה היא דבר חי,

עדיין הוא מרגיש אותה, כן.

אבל אם עבר יום, לא.

דוגמה שנייה, לא יבוא ולא יהיה.

אדם שאבא שלו נפטר והוא לא ידע את הדין. לא דרך דיין האמת.

רק אחרי שלושה ימים בא חכם, אמר להם דברי ההלכה,

ואז נודע לו.

לא יכול לברך דיין האמת, הפסיד.

כך אומר הגאון חידה בספרי החיים, שאל בשיעורי ברכה.

גם בזה יש חולקים.

תראו בשדה חמד, מביא מחלוקת, אבל.

עוד הפעם חזרנו לכלל, ספק ברכות להקל.

ולכן, רק ביום הראשון נברך דיין האמת.

מה הסברה? שוב, אותו דבר.

כמו שאמרנו בדוגמה הקודמת, גם בזה.

ביום הראשון אדם עדיין סוער מאוד, כואב מאוד,

הפצע פתוח, ולכן מברך דיין האמת.

אחרי שאדם ישן נרגע,

אחרי זה הוא קם למחרת,

עדיין הכאב גדול, אבל לא כמו היום הראשון.

חכמינו, כשתיקנו את ברכת דיין האמת,

רק כשהכאב הוא נורא ואיום,

רק ביום הראשון.

מקביל לזה,

להבדיל,

גם לגבי ברכת שהחיינו הטוב והמתים,

רק ביום הראשון בלבד.

בכל מקום יש מחלוקת,

זה לא מוסכם.

כאן יש לך פתרון, עצה פשוטה מאוד, תביא מיש-מיש,

תברך על המיש-מיש שהחיינו, ותכוון לפתור גם את החליפה החדשה שאתמוד לא דרכת עליה שהחיינו.

יש פתרון.

לגבי הנושא של שהחיינו, יש לנו תמיד העצה הזו של פרי חדש כדי לעקוף את המחלוקת.

אבל דיין האמת, אין שם עצה כזו,

שמה הן את האפשרות המקבילה.

אדם שיש לו ספק,

נניח הוא קנה מכונת כביסה, תנור,

ולא בירך הטוב והמיטיב ביום הראשון,

אמרנו, פתרון אחד, פרי חדש, עצה שנייה.

אין לו פרי חדש,

יכול לאכול, יאכל כזית לחם,

ובברכת המזון, כשהוא מברך, יכוון לפתור את זה.

בברכת המזון אנחנו אומרים בסוף,

הוא היטיב לנו,

הוא מטיב לנו, הוא יטיב לנו. גם שם יש את התוכן של הטוב והמיטיב.

ובכל מחלוקת, כולל גם בדוגמה הזו, במחלוקת הזו,

גם כן יכולים לכלול את הפתרון הזה.

יכול לומר ולכוון בברכת המזון בברכה רביעית שהוא מתכוון גם על המכונת כביסה או התנור שקנה,

גם שם יש לנו את העצה, את הפתרון האמור.

אבל אדם חכם ונבון ימהר מיד, יבוא ויעשה את הדברים בצורה חכמה. אדם שיודע שחברו יש לו איזו בשורה טובה,

ברגעון חידה, שיבשר אותו מהר.

הלשון שלו, מאור אמהרנה לו.

יחיד