"חנוך לנער" - פרק ג' - שמירת החינוך בבית - הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

אלישע בן אבויה, אמר הלומד ילד, למה הוא דומה?

לדיו כתובה על נייר חדש.

והלומד זקן למה הוא דומה לדיו הכתובה על נייר מחוק.

מופיע במסכת אבות,

פרק ד', פסוק כ'.

דמיון לימוד הילד הקטן לדיו כתובה על נייר חדש

מתבטא לעניין יציבותו.

דהיינו,

כמו שדיו על נייר חדש איננו נמחק מהר,

כך הלימוד של הילד הקטן איננו נשכח מהר,

כך כותב

רבי משה בן מימון,

המכונה הרמב״ם,

זכותו תגן עלינו, אמן.

הרשמים שהילד קולט

הם עמוקים למאוד.

הם נחרטים היטב במוחו של הילד,

וכפי שכתב רבנו ידעיה הפניני,

המלמד תורה לילד דומה כמפתח פיתוחים על האבן,

והמלמד זקן דומה ככותב אותיות על גבי החול.

וכידוע,

בתקופת הילדות הילד קשור מאוד לביתו ולהוריו,

יותר מכל תקופה אחרת.

הילד זקוק לתמיכה מלאה מבחינה פיזית, כגון ביגוד,

אוכל וכדומה.

הקרובים אליו ביותר יהיו הוריו,

וכן הם יתמכו בו תמיכה נפשית נוסף לתמיכה הגשמית.

בהיותו כעין עולה חדש בעולם,

אינו יודע לבצע את הכללים הנהוגים בו,

אם זה על דברים שצריך לבצע, ואם זה על דרכי שמירה מנזקים,

ואם זה כל מיני שאלות על כל מיני עניינים

המתעוררים לו רבות.

לילד אין מענה עליהם. באופן טבעי הוא ניגש אל ההורים לשאול את השאלות,

ולא ייגש לזרים.

מה שאין כן כאשר הוא כבר גדל, באופן טבעי,

מיום ליום מתפתחת בו עצמאות

פיזית ואף עצמאות מחשבתית.

אם לא נכוון את השקפתו נכונה מגיל צעיר, הוא עלול לסגל לעצמו דעות חיצוניות.

הן אינן תואמות את השקפתנו,

ולכן שומה עלינו לנצל את הימים הברוכים הללו כדי לחרות להם רשמים ברורים וחיוביים בשכלו של הילד.

ומה גם,

ישנו יתרון נוסף לרשמים של הילדות,

כיוון

שאין רשמים נגדיים,

אין צורך להתאמץ כדי להחדירם לילד.

רשמים אלו עשויים להתקבל על הילד כדבר מסוכם ויסודי,

וכמובן,

זה עשוי לתרום אף לעיצוב דמותו של הילד,

משום שכל מעשיו יהיו מוכנים מכוונים לפי המושגים הראשונים שהוא קיבל.

אם חס וחלילה

הוא ישמע דעות סותרות,

הן לא תתקבלנה על דעתו בקלות,

משום שכבר יש לו תמונה מוסכמת

שכל המושגים הראשוניים שהוא קיבל וכדומה

הינם דומים לנייר

עם דיו,

נייר חלק עם דיו הכתובים.

הכתב נקי, אין שם שום רשמים אחרים חוץ מן הכתיבה שנכתבה,

והכול ברור לפניו.

ומכאן עלינו ללמוד עד כמה הדברים חשובים להשקיע בחינוך ילדינו

כבר מהגיל הרך.

עלינו לדעת שזאת השקעה שתמיד תהיה משתלמת עבורנו.

יתרון נוסף ישנו להורים.

ההורים מספקים לילד את הצרכים החומריים,

וזה מהווה כעין שוחד להתקשרות בינם לבינו.

ההורים

ורצונו של הילד לשמוע בקולם,

וממילא מובן שההורים יכולים לדרוש ואף להשפיע יותר מאחרים,

משום שלילד יש תלות מסוימת בהוריו.

וכמובן, זה מלמד אותנו עד כמה הדברים חשובים,

ומכריעים את הקשר הלבבי בין הילד לבין הוריו בגיל הרך.

ומתוך כך,

נבין שלא רצוי לשלוח את הילד למטפלת או לגנון,

אם אין הכרח לשלוח אותו,

בין אם משום שצריך לשמור על קשר נפשי עמוק עם הילד,

ובין אם משום שצמיחת ועיצוב נפשו של הילד אמורים להיות לרוח הוריו.

מטבע הדברים הוא שכל הקשר יותר עמוק ואוהב והאמון

יותר יציב יהיה דווקא שהבן מחובר עם הוריו.

כל רוח חיצונית כלשהי תוכל לעקור את השורשים שהשרשנו ב...

אם קצת היא תהיה בת השפעה.

ומסופר

על אחד מגדולי ישראל, הרב קהנמן, זכר צדיק וקדוש לברכה,

מראשי ישיבת פונוביץ'.

לאחר השואה הוא הלך לאתר

ילדים יהודים שנמסרו למנזר,

אם ברצון,

חלקם מתוך אונס.

וכשנכנס לאחד המנזרים נתנו לו זמן מאוד קצר

כדי לנסות לגלות את הילדים היהודים.

וכשנכנס לחדרם אמר בקול מרגש

שמע ישראל

אדוני אלוהינו

אדוני אחד.

ומיד הוא שמע קולות של ילדים יהודים אומרים מאמא מאמא תתא תתא אבא אמא.

הסיפור הזה ועוד רבים הדומים לו מלמדים אותנו עד כמה משפיע הוא החינוך של גיל הינקות על נפשו של הילד.

ילדים אלו קיבלו אוכל, קיבלו חינוך של נזירים.

ואם כן, לא מובן מה קרה שצעקו מאמא.

אם כל כך טוב לרמת הצועק, אבא ואימא.

אלא התשובה היא המתיקות של קריאת שמע,

שהאימא קראה

איתם כל לילה,

או האבא קרא איתם כל לילה, בעודם שהיו רכים,

נחקקה עמוק במוחם ולא תצא לעולם.

ולכן, מכאן מסר לאימהות הצדיקות.

תראו איזה כוח גדול טמון בכם

בעשר דקות של קריאת שמע.

סיפור לילד,

יש מתיקות

שפתיים ונשיקה.

על לחי הילד אנחנו זוכים להשאיר רושם חיובי עמוק.

הטעם שלו מתוק

ונשאר לילדים לנצח, לכל החיים.

נכון, צריך גם סבלנות,

צריך גם עקביות,

אבל הפירות שתקצרי בתור אמא

הם לבסוף שווים

גם ממאמץ כפול.

ולכן,

קבלי על עצמך ונקבל גם אנו הגברים על עצמנו לנצל את ההזדמנות ולהיטיב, ובזה נזכה,

לחנוך את ילדינו על פי דרך התורה הקדושה

ומצוות ה' ויהיה זרענו וזרע זרענו,

זרע ברך ה'.