מי מריבה

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

רנן בן יסמין יזכה לרפואה שלמה בנפש ובגוף,

ולחזרה בתשובה שלמה מהרה,

אמן.

יצחק בן אסתר ואשתו,

יזכו לגדל את ילדיהם לתורה, מצוות ומעשים טובים בשמחה גדולה,

בריאות איתנה,

התחזקות תמידית בעבודת השם,

עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו, אמן.

רפואת הנפש והגוף

לזהבה בת קסנש,

מהרה, אמן.

מי מריבה.

למה יש כל כך הרבה פירושים

המבערים במה חטא משה רבנו?

באור החיים הקדוש מביא עשרה ביאורים.

במה חטאו משה ואהרון?

שבעקבות כך נענשו ולא נכנסו לארץ ישראל.

בשאר ספרים קדושים יש עוד עשרות ומאות פירושים מה היה החטא.

ובספר מגיד מישרים,

המלאך המגיד אמר למרן השולחן ערוך,

דע לך,

בחטא מי מריבה יש עניין גדול,

שכן לא פורש בתורה מה היה החטא.

וכולם שואלים,

מדוע יש כל כך הרבה דעות

במה חטאו?

אין אח ורע לריבוי הדעות שקיים כאן,

אלא ללמד לך שהחטא היה דק מן הדק,

עד כדי כך שכולם מחפשים מחט

בערימה של תבואה.

מה פגם משה רבנו, איש האלוהים?

העובדה שקשה כל כך למצוא מה היה החטא,

זה סימן ברור לגדולת החוטא ולקטנות החטא,

שכן אם היה באמת עוון,

כולם היו מצביעים עליו בנקל.

דעת רש״י מפורסמת,

משה רבנו הכה את הסלע,

וזה היה החטא.

הקדוש ברוך הוא ציווה ודיברתם אל הסלע,

והוא הכה.

לפי זה מבאר רש״י

את שאמר הקדוש ברוך הוא,

יען לא האמנתם בי להקדישני.

מה ההבדל בין דיבור להקה?

למה כשהוא היכה בסלע יש חיסרון בקידוש השם?

אלא, טוען הקדוש ברוך הוא,

אילו דיברתם אל הסלע והוציא מים,

היו לומדים ישראל קל וחומר.

ומה הסלע שלא מדבר ולא שומע ואינו צריך לפרנסה,

מקיים את ציוויו של מקום

על אחת כמה וכמה אנחנו.

ככה יאמרו ישראל.

ועל פירוש רש״י יש להקשות שתי קושיות.

אחת,

בפרשת בשלח היה כבר תקדים

של הכאת הסלע,

ואילונו העם ברפידים.

שלושה ימים הלכו ולא מצאו מים.

וציווה הקדוש ברוך הוא מפורשות שמשה רבנו יכה את הסלע. יכה.

ואם דיבור זה קידוש השם גדול יותר,

למה שם

נשלח להכות?

ולא לדבר.

קושייה שנייה מקשה הרמב״ן.

מדוע ציווה אותו הקדוש ברוך הוא קח את המטה?

אם הוא רוצה שידבר...

למה מטה?

ועוד דבר, טוען הרמב״ן,

דיבור והכאה אצל סלע שווים הם.

סלע לא שומע וסלע לא מרגיש.

בכל מקרה זה אותו דבר.

קידוש השם יוצא,

כי הסלע לא שומע ולא מרגיש.

מה נפקא מינא דיברתם או להכות?

והרמב״ם,

בשמונה פרקים, סוף פרק ד', טוען,

עת של משה רבנו היה שיתרכז על העדה.

שמעו נא המורים,

מן הסלע הזה נוציא לכם מים.

והרמב״ם מקשה עליו.

קושיות.

אז מדוע, אמר הקדוש ברוך הוא, יען, לא האמנתם בי להקדישני?

איפה

קשור אמונה וחילול השם

לחטא שכעס משה רבנו לפי הרמב״ם?

יתר על כן,

עם העונש על כעס,

ראוי היה יותר שיינתן העונש על זה שהוא

קצף על פקודי החיל שיחיו כל נקבה כשחזרו מן המלחמה?

והעולה על כולנה,

שואל הרמב״ם,

אם זה בגלל שכעס משה,

למה נענש אהרון?

אהרון

מעולם לא כעס.

למה הוא נענש?

לכן מבאר הרמב״ם,

כדעת רבנו חננאל.

מה סיבת החטא?

הקדוש ברוך הוא הקפיד על אות אחת,

שאמרו משה רבנו ואהרון הכהן,

אמין הסלע הזה נוציא לכם מים?

במקום להגיד, אמין הסלע הזה יוציא

השם לכם מים.

ובזה טעו ישראל,

ויחסו את המעשה למשה רבנו ולא לקדוש ברוך הוא.

לפיכך מובן המאמר,

יען אשר לא האמנתם.

בי להקדישני כי עם ישראל יחסו את הנס לכוחות של משה רבנו ולא לקדוש ברוך הוא.

אולם אור החיים הקדוש מקשה מה פשר הטענה הזו.

הלוא עם ישראל יודעים ארבעים שנה שמשה רבנו שלוחו של המקום

ואם כן פשוט וברור כשהם אמרו נוציא הכוונה בשליחותו של הקדוש ברוך הוא,

ובפרט שזה אחרי קורח,

ששם גם חשבו שהוא עושה הכל מדעתו.

והתברר אחרי שפתחה האדמה את פיה ופצתה את פיה ובלעה אותם ושרפה אותם והכל, התברר

שהכל נעשה על דעת השם.

שום דבר לא נעשה מדעתו של משה רבנו.

ולכן עדיין נותרו הקושיות בעינן.

מדוע צריך לקחת את המטה?

הרי נצטוו לדבר אל הסלע.

ולמה ברפידים ציווה השם והקיתה וצור,

וכאן ודיברתם אל הסלע?

וגם מה חילול השם הנורא?

מסיים הרמב״ן ואומר,

אחרי כל מאות הפירושים של כל המפרשים,

שזה סוד מסתרי התורה.

סוד מסתרי התורה.

טוב, אבל כדי להבין את עומק החטא,

על פי שלושת הבאורים הללו,

נקדים שני מדרשים.

בספר אמרי חיים מביא את דברי הילקוט שמעוני והמדרש רבא.

הם מספרים מה אירע שם.

היו מעם ישראל שטענו כלפי משה רבנו,

מדוע אנחנו הולכים קדימה?

למה צריך דווקא סלע שהוא נמצא מעורבב עמוק בין הסלעים?

תוציא מים מסלע אחר,

ממה שהקדוש ברוך הוא ציווה אותך.

מה זה משנה איזה סלע?

ומשה רבנו מתקשה להחליט.

האם לחפש את הסלע שהקדוש ברוך הוא ציווה אותו,

או להוציא מים מהסלע שהם רצו?

השם אמר לו, דיברתם אל הסלע המסוים, שזה בארה של מרים.

והם אמרו לו,

לפי מה שהוא אומר,

המן הסלע הזה נוציא לכם מים? זאת אומרת, הם

בחרו סלע אחר.

ולמה הוא תחבט?

אם יעשה כדבר השם,

יבואו ליצני הדור ויאמרו,

משה רבנו רואה צאן, הוא יודע מאיפה יוצאים מים,

איזה סלע הוא גיר ואיזה סלע הוא ככה, הוא בקיא.

ואז יתמעט כבוד שמיים.

ואם יעשה כדבריהם,

ויוציא מים מהסלע שהם בוחרים,

יהיה זה בניגוד לציווי של הקדוש ברוך הוא.

וזה פשר הפסוק.

מן הסלע הזה נוציא לכם מים?

האם אתם רוצים דווקא מהסלע שאתם בוחרים?

באותה שעה

דיבר משה רבנו אל הסלע

שהם בחרו,

אך לא יצא ממנו מאומה,

כי זה לא הסלע של ציווה הקדוש ברוך הוא.

רק אחרי שהוא היכה אותו פעמיים, יצאו מים.

טוב, אם מקים עם המטה הקדוש,

אז בסוף יוצאים מים.

בילקוט שבעונים מוסיף חידוש,

בשעה שמשה רבנו הכה את הסלע,

יצאו מים מכל הסלעים שהיו שם.

וזה מה שטען הקדוש ברוך הוא.

מדוע לא דיברת אל הסלע שאני ציוויתי אותך?

ממילא יצאו המים מכל הסלעים.

גם מהסלע של ליצני הדור יצאו מים.

זאת אומרת, היה לך לשמוע למה שאני אומר בלי להתחבט מה כן, מה לא.

היית עוד.

עושה מה שאני אומר,

והיית פותר גם את הבעיה של הליצנים.

כי לא הייתי נותן להם לצחוק

ולעשות ליצנות

על מה שאני ציוויתי.

אבל עדיין נשאר להבין

מדוע התעקשו עם ישראל לבחור

את הסלע שממנו יצאו המים,

ולמה היה צריך לקחת מטה

כשהציווי היה לדבר?

ולמה פה לדבר

ובפרשת בשלח להכות?

יש להביא את דברי הילקוט שמעוני שמחדד מתי יש לדבר ומתי צריך להכות.

ועכשיו אנחנו עוברים

ללימוד מוסרי,

שממנו נבין

למה בהתחלה להכות ולמה עכשיו לדבר.

יש כלל בחינוך.

אדם שמכה את בנו

יסיק את התוצאה שהוא מצפה,

אבל זה לא ללא רצון עצמי של הילד.

ההכאה מכריחה את הילד לעשות מה שאביו מבקש.

זה יכול להועיל ולעזור כשילד הוא קטן ואינו מבין.

אז לכן אזהרות ודיבורים לא יועילו.

הוא לא מבין.

במכה קטנה יכולה לגרום

שהוא יעשה את הנדרש.

אפילו שזה נגד רצונו ונגד הבנתו.

כל זה מתאים

עד שיגדל ויבין.

ואז ירצה לעשות כרצון אביו, כי הוא מבין מה זה כיבוד אבים וכו' וכו'.

אבל אם הילד גדול,

אצלו הכאה לא תועיל.

כי הוא בוגר ומבין.

הוא לא מעוניין לעשות מה שאמרו לו.

מה תגרום ההכאה?

שהוא לא ירצה בדווקא

להפתח סלידה מהרצון של אביו.

ולכן לילד גדול צריך לדבר, לשכנע וכו'.

עכשיו נחזור לעם ישראל.

יש

עם ישראל שיצא ממצרים, יש

עם ישראל בסוף ארבעים שנה.

כשיצאו ממצרים כמו ילד קטן,

והם רצו להישאר קטנים באמונה.

הם רצו שיהיה להם את הנביא, משה הכל יכול,

על טבעי,

שיעשה להם ניסים כל הזמן,

כמו בתחילת הארבעים שנה

שהוא היכה את הסלע ברפידים ויצאו ממנו מים.

הם לא רצו

הנהגה ניסית נסתרת של הקדוש ברוך הוא,

הם רצו הנהגה ניסית גלויה של משה רבנו.

הכי טוב, הכי נוח,

מה שהם מבקשים, פתח תיך, הכל מסתדר.

ככה הם רצו.

אבל הקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבנו, לא,

הפעם תדבר.

עוד מעט הם נכנסים לארץ,

שם ההנהגה תהיה בניסים נסתרים.

לא יימשך המצב הזה של המדבר.

תדבר.

קח את המטה,

אבל תדבר.

נשלמה התקופה של הנביא הכל יכול.

אין יותר ניסים

של משה רבנו במטה.

שם מתחיל פרק

של ההנהגה נסתרת יותר.

בלי ניסים תמידיים.

בלי משה שהתרגלו שהוא הכל יכול.

לכן אומר לו הקדוש ברוך הוא, תדבר.

כך יוכח בעליל שמשה לא עשה דבר.

ופעם ראשונה יראו נס שלא נעשה על ידו.

ועכשיו יאירו שלושת הבאורים

של הרמב״ם, של רשי והרמב״ן.

כולם שזורים יחדיו

על מנת להבין

במה חתם משה.

משה רבנו אמר,

מן הסלע הזה נוציא

כאילו הוא שותף של הקדוש ברוך הוא.

זה לפי פירוש הרמב״ם.

שמביא את רבנו חננאל.

ובמקום לדבר אל הסלע,

הוא היכה אותו,

כמו שאמר רשי.

אז נעשתה כאן פעולה שוב של מעשה ניסים עם מטה.

וזה לא רצה הקדוש ברוך הוא,

לא רצה שימשיך משה לעשות

ניסים ומופתים עם המטה,

ושייחסו את זה למשה רבנו.

ויתר על כן, משה רבנו כעס

כשעם ישראל ביקשו סלע מסוים,

ואמר להם, שמעו נא המורים,

האם מן הסלע הזה נוציא לכם מים?

אמר לו הקדוש ברוך הוא, מדוע כעסת עליהם?

למה אתה מתווכח איתם מאיזה סלע יצאו המים?

עכשיו זה הזמן לנס שאתה לא שותף בו כלל,

אלא נס של הקדוש ברוך הוא בלבד.

במקום שמשה רבנו ידאג לקידוש השם,

בזה שהוא לא יעשה דבר,

אלא רק ידבר,

הוא יתעסק בקידוש השם מסוג אחר.

האם לפנות לסלע

שציווה הקדוש ברוך הוא, או לסלע שהעם רוצה?

על זה גער בו הקדוש ברוך הוא.

זה לא קידוש השם שרציתי.

ולכן, יען אשר לא האמנתם בי,

להקדישני.

לכן, לא ייכנס משה רבנו לארץ ישראל.

אבל זה לא עונש.

זה לא עונש.

אלא זה להציל את עם ישראל מחטא עבודה זרה.

כך יפנימו

שמשה רבנו הוא שליח של הקדוש ברוך הוא בלבד,

ואין עוד מלבדו,

כי הם עלולים לעשות את משה רבנו עבודה זרה שהוא כל יכול.

יש לו כוחות עצמיים וכולי.

לכן גם לא נודע מקום קבורתו,

שלא יבואו אצלו כל הזמן ויפתרו את כל הבעיות,

שאם בהיותו חי כאלה מופתים הוא עשה,

צדיקים במיטתם גדולים יותר מבחייהם.

המשך חוכמה בפרשת כי תישא ממשיך ואומר,

הנה בחטא העגל

שהשטן ערבב את העולם

והראה כביכול

את דמות מיטתו של משה רבנו בשמיים,

הייתה בהלה עצומה בעם ישראל.

והערב רב ניצלו את ההזדמנות.

ויקהל עם על אהרן

ויאמרו אליו,

קום עשה לנו אלוהים

אשר ילכו לפנינו

כי זה משה האיש אשר החלנו מארץ מצרים.

לא ידענו מי היה לו.

מה זה הבקשה? קום עשה לנו אלוהים.

אם אתם מחפשים מנהיג

במקום משה רבנו שאתם חושבים שהוא מת,

אז תבקשו מלך.

אבל למה נקטו בלשון אלוקות?

יותר, בפרשת משפטים

ציווה משה רבנו מפורש,

טרם עלותו להר סיני,

להביא את הלוחות,

אומר לעם ישראל, הנה אהרון וחור עמכם,

מי בעל דברים?

ייגש אליהם.

זאת אומרת, הוא מינה מחליפים,

ואחד מהם זה אהרון.

אז איך באים הערב רב לבקש מאהרון מחליף,

בשעה שמשה אמר להם שהוא המחליף?

מתרץ המשך חוכמה בפרשת.

פרשת כי תישא.

תירוץ נפלא.

עם ישראל חיפשו מנהיג, אבל עם תכונות אלוהיות.

לכן אמרו מפורשות לאהרון,

כן, נכון, משה מינה אותך תחתיו,

אבל לנו לא מספיק מנהיג כמוך.

קום עשה לנו אלוהים.

כמו משה איש האלוהים,

אנחנו רוצים אחד בעל מופתים וניסים שעושה כל הזמן.

ובמדרש רבה כתוב, וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלוהים

את בני ישראל.

אמר רבי תנחומה,

אם איש למה אלוהים,

אם אלוהים למה איש.

אלא אומר המדרש,

בשעה שהוא שלח ליאור בעודו תינוק,

היה איש.

אבל אחר כך, כשהוא היכה את היאור ועשה אותו דם, נעשה אלוהים.

בשעה שהוא ברח מפני פרעה,

הוא היה איש.

וכשהוא הטביע את פרעה וכל חילו בים סוף, הוא נעשה אלוהים.

כשעלה לרקיע לארבעים יום, היה איש.

כשירד וקרן עור פניו,

ויראו מגשת אליו, נעשה אלוהים.

אז זאת אומרת, הם ייחסו לו אלוהות.

והדברים מפורשים בשני פסוקים בתורה הקדושה,

בפרשת כי תישא.

אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,

אחר חטא העגל,

לך רד,

כי שיחט עמך אשר העלית מארץ מצרים.

וכי בני ישראל זה העם של משה רבנו?

והאם משה,

הוא העלה אותם ממצרים?

אומר המשך חוכמה?

אכן כן.

עם ישראל ייחסו למו.

משה, תכונות אלוהיות.

לכן בעל ההגדה מספר את כל יציאת מצרים בלי להזכיר פעם אחת את משה רבנו.

לא משה הוציא ממצרים ולא משה הושיע אותם.

הקדוש ברוך הוא עשה הכול והשתמש במשה רבנו כשליחו הנאמן.

אבל עם ישראל, ייחסו לו תכונות אלוהיות, מזה חשש השם.

אם הוא ייכנס לארץ ישראל,

וואי, וואי, וואי, מה יקרה אללה בהמשך.

וגם בפרשה הזו,

בנחש הנחושת,

כתוב במפורש,

וידבר העם

באלוהים ובמשה,

למה העליתונו מארץ מצרים?

העם משווה את אלוהים למשה ואת משה לאלוהים.

לכן לא נכנס משה רבנו לארץ ישראל, לא כעונש,

אלא שלא יטעו בו ישראל,

אלא נפטר במיתת נשיקה

כארון אחיו,

למען ידעו כל הארץ,

כי אדוני הוא האלוהים,

אין עוד מלבדו.

ולנו לא נותר אלא לומר,

הכול ידעוך והכל ישבחוך,

והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כשן,

הכול יודוך והכל ישבחוך,

והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כשן,

הכול יודוך והכל ישבחוך,

והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש גושר,

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש גושר.

יהיו בריאים, שבוע טוב ומבורך.