ויקר אלו תפילין - חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת תגניה בן ברהה,

מנוחתו עדן,

יהיה בכלל הרחמים וסליחות,

ונאמר אמן.

אמן.

ועיקר

אלו תפילין חלק ב'.

נפסק בשולחן ערוך,

סימן כה סעיף ה',

יכוון בהנחתם של התפילין

שציוונו הקדוש ברוך הוא להניח

ארבע פרשיות אלו

שיש בהן ייחוד שמו ביציאת מצרים,

על הזרוע כנגד הלב

ועל הראש כנגד המוח,

כדי שנזכור ניסים ונפלאות שעשה עימנו שהם מורים על ייחודו.

באשר לו הכוח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו.

אז כשאנחנו מניחים את התפילין,

אז אנחנו זוכרים שהקדוש ברוך הוא יש לו את הכוח והממשלה בעליונים ובתחתונים, כי הוא הוציא אותנו ממצרים.

מה עשה לנו ניסים ונפלאות?

וזה מראה שהקדוש ברוך הוא שולט בכל הבריאה כולה.

וניתן להשוות זאת עם הדברים שכתב הגאון רבי חיים מוולוז'ין,

זכר צדיק וברכה, בנפש החיים,

שער ג', פרק י״ב.

הוא באמת, הוא עניין גדול.

הוא סגולה נפלאה.

להסיר ולבטל מעליו

כל דינים

ורצונות אחרים

שלא יוכלו לשלוט בו

ולא יעשו שום רושם כלל.

כשאדם קובע בליבו לאמור,

הלוא אדוני הוא האלוהים האמיתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כוח בעולם.

בכל העולמות כלל

והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו.

הוא מבטל בליבו ביטול גמור

ואינו משגיח כלל על שום כוח ורצון בעולם.

הוא משעבד ומדבק תואר מחשבתו רק לאדון יחיד ברכו.

כן יספיק הוא יתברך מידו שממילא

יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם,

שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל.

מה שאומר רבנו חיים מבולוז'ין, זכר צדיק וברכה, זה מה שאנחנו כתבנו בקצרה, כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקדוש ברוך הוא, ואפילו מעשה כשפים.

כי זה עניין גדול וסגולה נפלאה. אם אדם רוצה להסיר מעליו דינים ורצונות של אחרים,

שלא יצליחו לשלוט עליו, לא יעשו בו שום רושם,

הוא צריך לקבוע בלב שלו,

אלוקים הוא אמיתי,

אין עוד מלבדו שום כוח בעולם,

בכל העולמות כולם.

והוא מלא באחדות הפשוט,

ואם הוא מבטל בליבו ביטול גמור ולא משגיח על שום כוח ורצון שיש בעולם,

ומשעבד ומדבק את מחשבתו רק לאדון היחיד ברוך הוא,

אז הקדוש ברוך הוא, יספיק לו שיתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם, ולא יוכלו לפעול עליו שום דבר.

נדמה לי שמספרים את זה על הבריסקר רוב,

שבזמן השואה כיוון אליו נאצי אקדח,

והוא חשב על הסגולה הזאת,

והוא הוריד את האקדח והלך בלי שום הבנה, בלי כלום.

והלוא זה התוכן של פרשיות התפילין,

להורות על ייחודו ואחדותו בעולם באשר לו הכוח והממשלה בעליונים ובתחתונים,

ואין אדם יכול לנקוף אצבעו

אם קודם לכן לא הכריזו בשמיים על כך.

ואם כן, מי שמחדיר את זה לראשו

ומשעבד את המחשבה,

אף אחד לא יוכל להרע לו.

זה גם המכוון בדברי הגאון,

שאמר

אין לו תפילין שבראש,

לא תפילין שעל הראש.

בכל אופן,

לפי המתבהר,

מובן

למה המן הרשע רצה לגזור ולבטל דווקא מצוות תפילין,

שידע

היטב

מה שהרבה ישראלים לא יודעים היום,

שכל זמן שתפילין בראשם ובזרועם של כלל ישראל,

אין לו יכולת אפילו להתקרב להרע להם.

עוד נקודה.

חכמים דרשו על הפסוק, ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון בעיקר.

ואמרנו, אורה זו תורה, שמחה

זה יום טוב, ששון זו מילה,

ועיקר, ועיקר זו תפילין.

והמשגיח דמיר הגאון,

רבי ירוחם זכר צדיק ברכה,

והשפת אמת זכר צדיק ברכה.

הם החירו, יש להבין,

למה לא נאמר במפורש,

ליהודים הייתה תורה ויום טוב, מילה ותפילין?

למה כתב את הדברים ברמיזם

עד שצריכים לגלות לנו ריבותינו מה הכוונה של הפסוק?

התירוץ בזה הוא,

בני אותו הדור של מרדכי ואסתר,

שהם זכו לניסים באמצעות תשובה של מה שהם עשו,

ובזכות התפילות שבקעו רקיעין,

ודאי שהם נתעלו כל כך עד שהרגישו את המאור שבה,

שהתורה לבד היא האורה.

הם חשו

שיום טוב הוא הגורם לשמחה.

הם חשו שמילה זה ששון,

שש אנוכי על נמרתיך כמוצא של הרב,

ושהתפילין הם העיקר והכבוד האמיתי.

ולכן,

לא פירש במפורש, אלא ברמז,

ללמד אותנו שכך צריך להרגיש.

צריך להרגיש שהתורה זה אורה,

ושהמצוות גורמים לשמחה ולכבוד,

וזה לא עול ולא תורה, חס ושלום.

וכשאדם

עובד ומגביר

את אש האמונה בקרבו, עד שהוא מרגיש

ומכיר את האור והשמחה בתורה ובמצוות,

הוא זוכה למעלות גדולות ונשגבות עד מאוד.

בספר אוהל משה

מביא דבר נפלא.

הרב שך, זכר צדיק וברכה,

נהג תמיד להזכיר את מעלות הדורות הקודמים.

פעם שאלו אותו,

במה ובאיזה עניין

היה חשיבות הדורות שקדמו לדור שלנו.

והוא השיב כך.

פעם

הייתה תורה.

גם היום

יש תורה.

פעם

היה ירד שמיים,

והיום

יש ירד שמיים.

פעם היה חסד,

גם היום יש חסד.

ההבדל בין הדורות הקודמים לדור שלנו,

נכון,

היום יש תורה,

אבל היא בחינה של גם תורה.

פעם זה לא היה ככה, פעם היה רק תורה,

לא גם תורה.

זה החילוק בינינו לבינם. הם, לא היה להם משהו אחר חוץ מתורה.

היום יש לך כל מיני דברים, עניינים ועיסוקים וכו', וגם תורה, ואתה גם קובע עיתים לתורה, כל הכבוד.

זה לא רק תורה.

פעם לא היה בראש

שום דבר לבד מתורה.

היום הראש כמו סופרמרקט ענק,

מחלקות עם כל מיני מוצרים,

ויש לנו עניונים, עניונים חשובים,

וגם יש, יש גם מחלקה בתוך הסופר הזה שנקראת תורה.

אבל המחשבה עמוסה במוצרים של עולם הזה באבלי העולם.

כמו כן, מובא על הרבנית קופשיץ,

עליה שלום,

זכתה בחיה להיות אימא של גדולי תורה,

ומאורי ישראל.

פעם נשאלה, איך זכתה להיות אם המלכות,

בן מלכי רבנן,

כאלה בנים, כאלה חתנים.

אז היא ענתה, פשוט,

כי רציתי.

שאלו אותה, כולם רוצים בנים כאלה?

אמרה, כן, זה נכון, כולם רוצים גם בנים כאלה.

אבל אני לא רציתי שום דבר חוץ מבנים ובני בנים, תלמידי חכמים עוסקים בתורה ובמצוות.

זאת המעלה שצריך לשאוף ולכסוף,

להרגיש שבתורה ובמצוות יש אור, שמחת חיים, עד שלא צריך יותר כלום,

ושהם יקיפו את חיינו ומהוויינו.

זה אומר הכתוב.

ליהודים הייתה אורה, בשמחה, בששון, בעיקר התורה, ביום טוב,

המצוות, המילה,

בתפילין, זה אורה, זה שמחה, זה ששון, זה יקר.

ככה צריך להרגיש.

לצערנו,

בני אדם לא מחשיבים מצוות תפילין כראוי,

ודרשו בגמרא בשבת ק״ל,

תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל מצווה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת השמד

כגון עבודת כוכבים ומילה עדיין היא מוחזקת בידם

בכל מצווה

שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת השמד כגון תפילין עדיין היא רפויה בידם

כשאסרו עליהם לימול

אז הם מסרו נפש

גם האימא וגם הילד

מסופר שהיו כורתות לבן זה ומתים, הורגים אותו,

אבל שהוא לא ימות ערל

אז מסירות נפש.

כל דבר שמסרו נפשם, נשתמר בידם.

לכן רוב ישראל,

כן, למעלה מ-95% מלים.

יש כמה קיבוצניקים שהם חסרי דעת,

ערלים.

אבל תפילין, יש הרבה יותר שלא מניחים.

אבל מילה, למרות שזה ללכת ולעשות ניתוח לילד בגיל שמונה ימים,

עושים בשמחה ומזמינים ואוכלים, כמו שהיום יש לנו מילה.

אז זה עושים בשמחה, שרים והכול, ואוכלים ומסועדים.

הילד קצת בוכה, בסדר, וזה אומר.

מה יותר קל, לעשות ברית מילה או להניח תפילין?

זה כן מוסרים נפש, וזה לא.

למה? כי לא מסרו את נפשם על זה בזמן השמד.

אז לא נשתמר בידם כל כך.

טוב,

בואו נראה עכשיו איך נרגיש את היקר שבתפילין,

כמו שהרגישו בימים ההם.

קדושה עצומה מתקדש אדם בעת שהוא לבוש בתפילין.

זאת צריך לזכור

תמיד.

הרמחל הקדוש,

בדרך השם, אומר,

שבאמצעות התפילין נתן הקדוש ברוך הוא לישראל שיהיו ממשיכים עליהם המשך ממש מקדושתו יתברך ויתעטרו בו.

הרי לנו שעל ידי התפילין נמשכת על הגוף שלנו החומרי קדושתו של הקדוש ברוך הוא.

ובחידושי ההרים מביא

מה הייתה הגדלות של הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, זכר צדיק וברכה?

תקשיבו טוב, לא תאמינו.

קודם הנחת תפילין

היה בוכה.

לא חד פעמי.

לפני הנחת תפילין היה בוכה. למה הוא בוכה?

למה הוא בוכה? הוא הולך להניח תפילין בעיקר. למה הוא בוכה?

הוא היה אומר, איך מניחין דבר קדוש כזה על הגוף?

שערי תפילין הם תשמישי קדושה,

וקדושתם גדולה עד מאוד.

ועם כל זה אדם מניח אותם על גופו,

עד שהם נהיים חלק בלתי נפרד ממנו.

זה רבי יהונתן אייבשיץ.

זה לא יאומן כי יסופר.

זה כמו שאור החיים הקדוש הגיע פעם אחת

לציון רבי שמעון בר יוחאי,

ומלמטה, מתחתית ההר, הלך על ארבע

להגיע על הקבר, ואמר איך חמור

הולך להיכנס לפני הקדוש הזה שנמצא שם במערה.

אור החיים הקדוש.

יש אומרים שהוא הראוי להיות משיח בן יוסף.

והוא הולך על ארבעה,

מחשיב את עצמו בעל חי ביחס לרבי שמעון בר יוחאי.

אבל זה כתוב בגמרא.

אם הם כמלאכים ראשונים,

אז אנחנו כבני אדם.

ואם הם היו כבני אדם, אנחנו כבני חמורים.

ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר.

עכשיו, אז איך שייכות?

המציאות הזאת שפרשיות התפילין הופכות להיות חלק מגוף מלא חומר.

הפרשיות נמצאות בתוך בתים מעור בהמה.

בבתים הם מונחים על ראש האדם.

אז היה יותר טוב להניח את הפרשיות עצמן על הראש.

ואז ההשפעה הייתה רבה וגדולה יותר על החושים שלנו.

אמרנו ארבעה חושים,

כמו עוד חוש אחד המישוש.

ואם היינו שמים את זה בלי חציצה,

יותר היה קדוש.

למה זקוקים למחיצה?

תודה רבה.

עוד דבר, התפילין צבועים בצבע שחור

ונתונים בתוך בתים, בתוך אור של בהמה.

וגם,

כשכבר הנחנו אותם על הראש,

עדיין יש הפרדה בין התפילין לבין המוח.

איך עצם הגולגולת

זה עצם מעצמות האדם, אז זה גם חוצץ

בין התפילין למוח.

אז יש לנו ארבע מחיצות

עד שמגיעים למוח.

אדרבה, היא הנותנת.

רק בגלל שיש מחיצות,

אז אנחנו יכולים להניח את התפילין על הגוף.

בלעדיהם

אין אפשרות שפרשיות התורה יהיו דבוקות לגופו של האדם.

ועוד דבר עמוק.

ההבנה השטחית שרובחת בעולם היא שמחיצה זה עניין של הפרדה והרחקה.

אבל מי שיתבונן יגלה פעמים רבות זה ההפך.

מחיצה גורמת ומאפשרת קרבה ולהיות סמוך למחיצה.

ניקח לדוגמה מחיצה בבית הכנסת

בין

עזרת הנשים לגברים.

מה המהות?

האם המהות

של המחיצה

להרחיק את הנשים?

לא.

אדרבא. לאפשר לנשים להגיע לבית הכנסת

כדי שיוכלו לשמוע עם הציבור קריאת התורה,

תקיעת שופר וכו'.

אבל בלי מחיצה הם יצטרכו להישאר בבית.

יוצא שהמחיצה גורמת לקרבה בפעמים מסוימות.

אז את אומרת לא תמיד זה הפרדה והרחקה,

אלא קרבה.

ככה המחיצות הרבות

שיש בה תפילין,

זה בבחינת מחיצה בתוך מחיצה.

זה בינינו לבין פרשיות התפילין.

כמו צביעת הבתים

והרצועות בצבע השחור,

זה מבטא מחיצה של חושך, ענן וערפל,

כמו שהיה במעמד הר סיני.

ומניחים אותנו

לתוך בתים, לא בתוך הראש,

אלא על הקרקפתא,

על עצם הגולגולת הקשה המפרידה ומבדילה בין הפרשיות למוח של האדם.

ואז רק ניתן לקשור את התפילין,

את השם הקדוש למוח של האדם,

ואז נעשה הראש בבחינת קרקפתא דתפילין.

במדרש, אותיות רבי עקיבא כתב, בכל עבר ועבר

שבראת באדם,

לא בראת אותו לבטלה,

לא בראת ראש אלא לכבוד שמך לתפילין.

בשביל מה יש ראש?

בשביל התפילין.

כן?

מי שאין לו ראש הוא פטור מהתפילין.

הרי שכל מה שנברא הראש,

האיבר החשוב באדם, זה רק בשביל התפילין.

וכאשר

מניח עליו אדם את התפילין,

נשלמת תכליתו,

תכלית יצירתו בעולם.

עוד מהמחלות הנפלאות של הלבוש בתפילין.

על ידי תפילין אדם שמור מחטאים.

הגמרא במנחות מ״ג אומרת, רבי אליעזר בן יעקב אומר,

כל מי שיש לו,

תפילין בראשו

ותפילין בזרועו,

בציצית בבגדו

ומזוזה בפתחו,

הכל בחיזוק שלא יחטא.

רש״י אומר,

מכל וכל עומד בחזקה שלא יחטא.

זאת אומרת, שמור מחטאים, והחוט המשולש לא במהרה יינתק.

ומצינו בתנא דבליהו דבר נפלא.

דרך אגב, היה פעם סיפור

עם יהודי שהיה עומד ביציקות, בגג, חם, חם.

אז הוא בא לחפץ חיים ואמר לו,

אם הוא יכול להוריד את הציצית מהחום, כשהוא עובד,

הוא יכול להניע להמשיך לעבוד בלי הציצית.

אז הוא אמר לו את מה שכתוב פה.

הוא אמר לו, תראה, אתה נמצא למעלה על הגג.

מזוזה אין לך.

תפילין

אין לך.

נשאר לך רק קרש הצלה האחרון, הציצית.

אתה רוצה להוריד?

להגיד את זה ולטבוע בים הזיעה.

ותנא דבי אליהו.

כשהיו ישראל במדבר,

מה נאמר בהם?

ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת.

אמר להם הקב' ברוך הוא למשה, אמר הקב' ברוך הוא למשה, מפני מה חילל זה את השבת?

אמר לו משה,

ריבונו של עולם,

איני יודע.

אמר לו הקב' ברוך הוא למשה,

אני אומר לך,

כי בכל ששת ימי חול

יש לו לישראל תפילין בראשו ובזרועו,

ורואה אותם וחוזר ממעשיו.

זאת אומרת, זה מזכיר לו

לא לעשות עוונות.

אבל עכשיו יום השבת שאין לו תפילין בראשו ובזרועו, לכן חילל זה את השבת.

באותה שעה אמר לו הקב' ברוך הוא למשה, משה,

צא וברור להם מצווה אחת שיהיו נוהגים בו בשבתות ובימים טובים, זו מצווה ציצית.

לכן אנחנו מניחים בכל התפילות ציצית,

ככה תרמונים.

ציצית, זה מה ששומר, מזכיר לאדם כל הזמן.

ובדעת זקנים ובעלי התוספות הוסיף על פי אתנא דווה אליהו

משום כך נסמכה בתורה פרשת ציצית מיד לאחר המעשה של המקושש.

הסגולתה של מצוות התפילין משמשת הגנה צמודה על האדם

מחטאים וניסיונות.

ומי לא זקוק להגנה כזו?

במדרש שוחר טוב,

א' אותיות ז'

רבי אליעזר אומר, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא,

ריבונו של עולם, אנו רוצים להיות יגיעים בתורה יומם ולילה, אבל אין לנו פנאי.

אמר להם הקדוש ברוך הוא, קיימו מצוות תפילין ומעלה אני עליכם, כאילו אתם יגיעים לילה ויום.

דבר פלא,

לא מצינו במקומות אחרים.

מי שמקיים מצוות תפילין מעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאילו הוא יגע בתורה כל היום?

בביאור דברי המדרש,

חידושי רבנו יוסף נחמיה אומר תפילין של ראש מורים על לימוד התורה בחינת יששכר.

ומי שיש לו מוח בקודקודו ואפשר לו ללמוד ולהשיג בתורה מחויב

ללמוד וללמד,

ומי שלא חנן אותו השם בדעת,

על כל פנים ייתן ידו להיות

תומך תורה בבחינה של זבולון,

ועל זה מרמז תפילין של יד,

וכך יהיה לו חלק בתורת,

בתורת יששכר.

אז זה כנגד התורה, זה כנגד זבולון.

לכן, אמר להם הקדוש ברוך הוא, אם אין לכם פנאי ללמוד תורה,

תקיימו מצוות תפילין.

משם תלמדו את גודל מעלת החזקת תלמידי החכמים,

ועל ידי זה יהיה לכם חלק בתורה.

אז איך התפילין,

הם שקולים כנגד יגיעה בתורה.

הוא אומר, כי אם תבינו מה שאמרתי עכשיו,

שזה כנגד יששכר צריך ללמוד תורה,

אבל אם אתה לא יכול ללמוד תורה, תהיה בבחינת מחזיק תורה,

כמו שהיד שלך, תיתן עם היד תרומות בשביל שאנשים ילמדו תורה,

אז בזכות התפילין זה נחשב שאתה יגע בתורה תמיד.

נודע שהגאון בעל הסמק, זכר צדיק ורכיו,

היה מסבב בעולם, תקשיבו טוב,

להזהיר את אחינו בית ישראל שהקפידו על מצוות תפילין.

הולך ממקום למקום לדבר על זה.

והיא,

אחר ארבעת אלפים

ותשע מאות ותשעים וחמש שנים לבריאת העולם,

הייתה סיבה מן השמיים

להוכיח

ובשנת

תת-קצו

הייתי בספרד להוכיח

ואימץ הקדוש ברוך וזרועותיי

בחלומות היהודים ובחלומות הגויים וחזיונות הכוכבים.

ויית עלי חסדו

ותרגז הארץ

ותהי לחרדת אלוהים

ועשו תשובות גדולות

וקיבלו אלפים ורבבות מצוות תפילין,

מזוזות וציצית.

וכן משאר ארצות הייתי אחר כך ונתקבל דבריי בכל המקומות.

הסתובב בעולם רק בשביל זה.

הקדוש ברוך הוא עורר אותו מן השמיים

על ידי חלומות וחזיונות

ואיתה חסדו שהוא יוכל להשפיע,

והשפיע.

וכתב על זה הגאון הרב חידה,

זה חצי...

לברכה בשם הגדולים

ולי האדיוט

נראה שהיו להם, ליהודים ולגויים, חלומות מבהילים

בחזיונות הכוכבים המורים רע לעולם

ושם פחדו פחד

ועל ידי זה קיבלו תוכחתו.

זאת אומרת,

אומר החידה, מה זה ואמץ הקדוש ברוך הוא זרועותי בחלומות

היהודים ובחלומות הגויים וחזיונות הכוכבים?

הפחיד אותם הקדוש ברוך הוא.

שכל מקום שהוגיע, כולם פוחדים שיהיה צרות ויהיה פה ויהיה פה ויהיה פה ויהיה פה.

והוא בדיוק בא להם ואומר, תעשו את זה ותעשו את זה ותעשו את זה והכל יסור מכם וכולם שמעו לו.

עכשיו נוכל להבין דבר תמוה בעשרה הרוגי מלכות.

במדרש אין להזכרה,

מובא באריכות סיפור ההוצאה להורג על קידוש השם של עשרת הרוגי מלכות.

ביקשו התנאים מרבי ישמעאל כהן גדול שיזכיר את השם הגדול,

יעלה לרקיע,

לחקור אם הגזרה נגזרה מאת השם מדבריו.

טיהר רבי ישמעאל את עצמו בטבילה ובקידושין,

נתעטף בטלית ובתפילין,

והזכיר את שם המפורש,

מיד נשאה אותו הרוח והביאה אותו למעלה עד הרקיע השישי.

וכשנודע לו שם שאכן נגזרה הגזרה מאת השם,

מיד ירד לארץ ואמר לחבריו,

קבלו עליכם את הדין באהבה שכבר נגזרה הגזרה.

וכך ישבו

זוגות-זוגות,

כל עשרת התנאים,

והיו מתאוננים בימין על שנגזרה עליהם גזירה קשה כזאת,

ושמחים בשמאל

על ששקלן הקדוש ברוך הוא בצדקות ובחסידות

נגד השבטים.

זאת אומרת, הם תיקון

של עשרת השבטים שמכרו את יוסף.

אז מצד אחד,

מצד ימין,

הם התאוננו שנגזרה עליהם גזירה קשה.

אבל מצד שני, הם שמחו שהקדוש ברוך הוא שקל אותם

בצדקות ובחסידות כנגד השבטים.

בעוד שרבי ישמעאל, כהן גדול, מדבר, מוכה ומקונן,

השקיפה ביתו של הקיסר בעד החלון.

ראתה את יופיו ומיד נחמרו רחמיה עליו

ושלחה לאביה עם בקשה.

שלח לה קיסר ביתי כל אשר תאמרי אעשה חוץ מריבי ישמעאל וחבריו.

ביקשה

תשאיר אותו חי.

הוא היה יפה תואר, יפה תואר.

אמר לה כבר נשבעתי.

אמרה לו, אז טוב,

תפשיט את העור של הפנים שלו כדי להסתכל בו במקום מראה.

היא ביקשה לפחלץ אותו רחמנא ניצן.

ציווה קיסר להפשיט את עור פניו,

וכיוון שהגיע למקום תפילין,

צעק צעק צעקה גדולה ומרה ונזדעזעו שמיים וארץ.

צעק פעם שנייה ונזדעזע כסי הכבוד.

יצאה בת קול ואמרה, אם אשמע קול אחר אאפוך את קול העולם לתוהו ובוהו.

כששמע כך שתק.

אמר לה קיסר,

עד עתה לא בכית ולא צעקת.

ועתה אתה צוחק?

אמר לו רבי ישמעאל כהן גדול, לא על נשמתי אני צועק,

אלא על מצוות תפילין שלוקחים ממני.

אמר לו הקיסר, אתה עדיין בוטח באלוהיך?

אמר לו, הן יקטלני לא איחל.

אפילו שהוא הורג אותי, השם,

אני מייחל לו.

מיד יצאה נשמתו של רבי ישמעאל.

עד כאן דברי המדרש.

רבי ישמעאל לא צועק

על האיסורים הקשים,

הוא לא צועק על האכזריות,

הוא לא צועק על הנשמה,

הוא צועק על ההפסד של מצוות תפילין שנלקחה ממנו.

רק מי שמבין גודל קדושת תפילין ומעלתן הרבה יכול להגיע למדרגה כזו.

ויש מבארים מדברי המדרש.

כתוב בתפילין כי שם אדוני נקרא עליך.

היינו השם שדי,

שהוא מצטרף משין ודלת שבתפילין שבראש,

מתפילין שביד.

והקלף

מקשר ומחבר

זה גוף האדם.

וזהו, שם השם נקרא עליך כפישוטו ממש.

ועל כן, כשפשטו את עורו של רבי ישמעאל מעליו, הוא לא פצה פה,

קיבל ייסורים באהבה,

עד שהגיעו למקום תפילין,

ואז צעק צעקה גדולה ומרה,

כאשר נשבר הקלף

עליו רשום שמו יתברך.

זאת אומרת, גוף האדם זה כמו הקלף

שמחבר

את השין והדלת והיוד.

עוד שתי הערות

שראוי להיזהר בהן,

ונוכל לזכות לקדושת תפילין שתחפוף עלינו.

אחד, זה שמירה מעיסח הדעת מהתפילין,

וזהירות, לא לדבר שיחת חולין.

הגמרא בשבת יו״ב,

אמר רבא בר רב הונא,

חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה ושעה,

קל וחומר מציץ,

של הכהן הגדול.

מה ציץ?

שאין בו אלא אזכרה אחת, כתוב שם הוויה,

אמרה תורה, והיה על מצחו תמיד,

שלא ישיח דעתו ממנו.

אז תפילין,

שיש בהן אזכרות הרבה,

שם השם מופיע הרבה,

על אחת כמה וכמה.

וכתב הריצווה,

זכר צדיק ברכה ביום הזן,

אף על גב דלקדושה

ולמין לאחריני,

ציץ חמור מתפילין.

למה? שהרי ציץ אינו אלא בכהן גדול ובמקדש.

אפילו הכה, לעניין הזהירות,

מעישה הדעת,

שטעמה מחמת האזכרה שבציץ,

תפילין חמורים יותר,

שהרי יש בהם כמה אזכרות.

אז אסור לה שיא הדעת מהם.

ונפסק להלכה בשולחן ערוך, סימן כ.ח.

חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה,

שלא ישיח דעתו מהם.

אחד הגורמים לסחדן מהתפילין

זה דיבור בדברי חולין.

בתקופות עברו נזהרו מאוד אנשים לא לדבר שום שיחה עם התפילין.

כמו ש...

התבטא פעם האדמו״ר מבעלז, זכר צדיק ברכה.

שמעתי פעם יהודים שדיברו ביניהם,

אחד אמר לחברו,

אני לא דיברתי עם התפילין 60 שנה.

וחברו אמר לו, ואני 70 שנה.

אבל היום זה נפרץ לגמרי.

נסיים בדברי הגאון, ומשלמה גנץ שריד,

זכר צדיק בקדוש לברכה,

שהתעוררתי לתשובה דרכו.

בספר קיצור של חן ערוך,

סימניון.

כל הזעיר במצוות תפילין,

לנהוג בהם קדושה,

שלא לדבר בהם דברי הבלים בשיחת חולין,

מאריך ימים.

ומובטח לו שהוא בין העולם הבא,

שנאמר,

ישעיה ל'חטוז,

אדוני עליהם יחיו.

כשהם נושאים עליהם את שם ה' בתפילין, השם עליהם,

אדוני עליהם יחיו.

ולכל בהם חיי רוחי,

ותחלימני ואחייני.

השם יעזרנו,

שנוכל להתחזק בזה,

להכיר את המעלה בעיקר מצוות התפילין.

ואז התקיים בנו, ליהודים ליהודים הייתה אורה,

אורה ושמחה וששון בעיקר.

ליהודים ליהודים הייתה אורה,

אורה ושמחה וששון בעיקר.

אתם לא שוכחים שאנחנו באדר?

וצריכים לשמוח מאוד בחודש אדר, יש על זה פירושים יפים, אבל לא עכשיו.

אז מי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי שמי

מי שנכנס, נכנס אדם, ערבים ושמחה.

יש שמחה.

הרי אני וחברי כנסת, חכמים דאורייתא ושמחה דאורייתא,

גובר נפש חסד דאורייתא כבד את אביך ואת אימכם דאורייתא, לעשות נחת רועה לקדוש ברוך הוא, לעשות נחת ונתנה קדוש ברוך הוא. שיהיו שפתותיו דובבות בקבר, ביחד אני אומר משהו שאומר לך.