המעשה מרבנו בעל הכלי יקר מדהים! [שיעור מתאריך 27.09.2024]

 

- - - לא מוגה! - - - 

במסכת סנהדרין

אמרו חכמים זיכרונם ברכה שבן סובר כמובן

לידו בסמוך לגיל בר מצווה.

ועתה משום שבגיל 13 נער נהפך ילד,

לאיש נהפך,

לאיש, וילד נער נהפך לאיש.

וחל שינוי עצום בו.

הנשמה נכנסת בתוכו בפעם הראשונה בימי חייו.

שפת אמת

מוכיחה את זה מדברי הפסוק, וייצר אדוני אלוהים את האדם.

שתי יצירות.

ראשונה כשנולד

ואז נכנס בתוכו יצר הרע,

יצירה שנייה, בן 13,

נכנס בתוכו יצירתו.

לכן שמחים בגיל בר מצווה כי נעשה בביאה חדשה.

מבואר בזוהר חדש.

ביום שהבר מצווה נכנס באדם,

שביום הבר מצווה נכנס באדם, נשמה עניונה.

לכן רבי שמעון בר יוחאי שמחת מאוד והזמין את כל תלמידי החכמים לסעודה הגדולה שערך ביום שבנו רבי אלוהזר נכנס לעול מצוות.

ובדרך נס

ירדה אש מהשמיים וסובבה את הבית כל אותו היום,

וידעו כולם כי בנו קדוש עליון הוא.

כתוב בשולחן ערוך הרב,

וכן מביא הגאון מבינה שכל איש מישראל זוכה לנשמה רק כשמגיע לגיל בר מצווה.

בספר תורת האלף שואל שאלה גדולה,

למה קוראים אותו בר מצווה בארמית,

ולא בן מצווה בלשון הקודם?

בר,

מורה גם על הפסוק בשיר השירים ברק החמה.

רמז נפלא על הנשמה שהיא מתלוצצת ומאירה כשמש בצהריים את גופו.

של האדם בהגיעו לגיל בר מצווה

בספר וידבר משה הוסיף רמז נפלא יש שני פירושים למילה בר

בארמית הפירוש בן

בלשון הקודש

פירושה נקיות

כמו שאומר בתהילים נקי כפיים ובר לבב ובר לבב זה בא לב נקי

וזה רמז גדול לנער שזה עתה נכנס לעול מצוות

שיקיים את כל המצוות בנקיות

ובשלמות לשם שמיים

כי נכנסה בו נשמה עליונה ברא כחמה

מדוע נכנסת בגיל 13?

בעוללות אפרים מביא שזה כנגד 13 מידות של רחמים

והרשם מוסיף שכל דבר שבקדושה נוגע למספר 13

13 מידות של רחמים

וכנגד גיל 13

אחד בגימטריה 13

13 מידות

שבתורה שהתורה נדרשת בהן

כל דבר שבקדושה נוגע למספר 13

13 כלים היו במשכן

ולכן הנשמה נכנסת ושוכנת באדם בגיל 13

מה הטעם מבאר הזוהר הקדוש?

מה הטעם שהיצר הרע מקדים את בואו

ושוכן באדם ברגע הלידה 13 שנה תמימות

ורק בסוף מגיע יצר רע טוב?

הנה השם יתברך

היה חפץ להגדיל את הניסיון

ולכן בראת האדם באופן הזה שהיצר הרע שולט בו שלטון ללא עוררין שנים רבות

והילד נעשה עבד לתאוותיו

ועתה מגיע היצר הטוב

אחרי שהשתרש החלק הרע בקרבו

והמלחמה גדולה ומתעצמת

עד שבקושי מצליחים לגבור עליו ולנצחו

רק מי שמתאמץ בכל כוחו

זוכה לשכר האמיתי

הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, כי רפום צערא אגרא.

עכשיו ננסה לברר

איפה מצינו בתורה קדושה שערכו סעודת בר מצווה.

נאמר בתורה, ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום יגמן את יצחק.

יש שלוש דעות בדברי ריבותינו, מתי נערך המשתה.

רשי הקדוש

כותב בשם חכמים זיכרונם לברכה, במסכת גטין,

שאותו המשתה נערך כאשר יצחק היה בן שנתיים ימים,

וזה סוף הנקתו,

שנאמר ביום יגמל את יצחק,

כלומר באותו זמן שהוא נגמל מהחלב אברהם אבינו ערך משתה גדול.

הרשב״ם מוסיף,

כך היה אצל שמואל הנביא,

בשעה שנגמל מחלב,

אמו חנה ואביו אלקנה הביאו אותו אל בית השם בשילו וחגגו משתה גדול.

מאותו זמן נשאר בשילו כנביא השם עד סוף ימיו.

ומובא בחכמים זיכרונם לברכה במדרג שיש אומרים שהסעודה הזו הייתה ביום שנגמל מחלב.

אז שניהם יצחק ושמואל

בגיל שנתיים נגמלו מחלב.

בעיר רבנו בחיין, לפי הדעה הזו,

אורם אבינו לא ערך משתה ביום הלידה וגם לא ביום המילה.

אלא איחר את הסעודה כי רצה שבנו יתחיל בלימוד התורה.

וממילא רק בשעה שנגמל מחלב

והחל להיות פרוש ונבדל לעבודת השם, אז עשה משתה גדול.

אבל הוא מביא גם עוד דעה נוספת מהפרק.

סקנדר בני עזר שהמשתה נעשה ביום המילה של יצחק

בדעת זקנים הוסיף רמז לזה

על זה שכתוב ביום היגמל

היינו שהמשתה נערך ביום ה' ג' שזה שמונה

ונשאר לנו מל

אז בהיגמל

בשמונה ביום השמיני הוא מל

במדרש מגלים לנו ריבותינו דעה שלישית

שזה היה סעודת בר מצווה

שנאמר ויגדל הילד ויגמל

בשעה שהיה גדול בגיל בר מצווה

אמר זו מחדד שיש פסוק הזה סתירה עצומה וקושייה גדולה

המילה ויגדל

מלמדת שיצחק היה גדול בזמן הסעודה

כמו שאצל יעקב ועשיו נאמר בתורה ויגדלו הנערים

מה אמרו במדרש שהם היו בגיל בר מצווה

לכן נאמר ויגדלו, גם פה כתוב ויגדל

אז זה בר מצווה

אבל במילה ויגמל מרומז שהיה בן שנתיים בלבד

וזה עתה נגמל מחלב

כמו שאנחנו אומרים גמולה מחלב

וכמו שנאמר על שמואל

ותניק את בנה את גומלה אותו

אם כן יש סתירה גדולה אז מתי נאמר לך סעודה?

בגיל שנתיים או בר מצווה?

לכן תרצו חכמים שבאמת הייתה זו סעודת בר מצווה

בגיל שלוש עשרה ככתוב ויגדל

והמילה ויגמל שנגמל מיצרו הרע

וזו הוכחה גדולה שביום הזה נכנס יצר הטוב

היא הנשמה הגדולה הקדושה

וממילא הוא נגמל מיצר הרע

אלא תמוה

הרי יצר הרע עדיין נמצא ושוכן בליבו של האדם

וכאן רואים שהנער נגמל מהי יצר הרע

הרי בגיל שלוש עשרה חל שינוי

שהיצר הטוב יצטרף למערכה,

אבל היצר הרע לא יסתלק.

מביאים תירוץ נפלא בשם הארי זיכרונו לחיי העולם הבא.

נורא לי רע.

באותו היום שגדל ונעשה בר מצווה,

אותו היום נעשה חופשי מיצר הרע,

ואין יצר הרע שליטה על העם כלל.

כלומר, בדיוק

ביום שלוש עשרה,

דהיינו בגיל שלוש עשרה ביום אחד,

הקדוש ברוך הוא נותן לכל יהודי יום מיוחד במינו,

בזה שיצר הטוב שולט בו בלבד,

כדי לפתוח פרק חדש בחייו,

ולכן ביום הבר מצווה יצר הטוב ניצב לבד.

יצר הרע פרח ונעלם ביום הזה.

לא פלא שכולנו עושים סעודה גדולה ביום הבר מצווה,

כי זה יום גדול, יחיד ומיוחד.

לפי זה צריך לדייק דווקא באותו יום לעשות את הסעודה.

על כן ייתכן לומר שיצחק אבינו שהתחנך

שלוש עשרה שנה על ברכי אברהם אבינו,

וקיבל חינוך מופלא לתורה בירת שמיים,

למידות נאצלות,

לענווה ודמינות חסדים,

ניצל את היום הגדול הזה להיגמל כליל מיצר הרע.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה, שיצר הרע פסק מלשלוט באברהם,

יצחק ויעקב.

מי היום מוזמנים למשתה הגדול שערך אברהם אבינו לבר מצווה של בנו,

כל גדולי עולם,

שם ועבר ואפילו הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הגיע למשתה.

מקשיב ריבותינו, משתה גדול.

מה זה משנה משתה גדול, משתה קטן,

מה זה משנה כמה מוזמנים היו?

לכן אמרו, כל מקום שנאמר משתה גדול מלמד שגדול עולמים היה שם.

הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

גם בקבורתו של יעקב נאמר שיוסף עשה מספד גדול.

מה זה מספד גדול?

שגדול עולמים היה שם.

גם אצל אחשוורוש נאמר משתה גדול כשנשא את אסתר המלכה,

שגדול עולמים היה שם.

מבאר עץ יוסף דבר נפלא.

אחשוורוש ערך משתה הרבה יותר גדול בשנת שלוש למלכו כשנשא את ושתי.

זה נמשך 180 יום,

ואותו רוב עושרו

לבאי עולם.

אז לכן קשה לחכמים.

למה דווקא במשתה של אסתר כתוב משתה גדול?

של ושתי הגדול בהרבה.

מכאן הוכיחו שגדול עולמים היה שם.

מכאן החל להתנוצץ הנס.

ומכאן באה ישועה גדולה לעם ישראל מהמשתה שהיה בו גדול העולמים.

אז כל מקום שנאמר לשון גדולה, גדול עולמים נמצא שם.

הספר כף החיים הביא בשם הארי, זיכרונו לברכה, מצווה לעשות ביום הבר מצווה סעודה גדולה כיום שנכנס לחופה,

כפי שאברהם אבינו ערך סעודת בר מצווה לבנו יצחק.

כי גם בשעה שאדם מתחתן גופו משתנה.

מפלגה דה גופה הוא נהפך לאיש שלם.

כך ביום הבר מצווה גופו משתנה,

משום שהנשמה העליונה נכנסת ושוכנת בו.

עושים בשם הזוהר הקדוש.

כך נהג רבי שמעון בר יוחאית שעריו סעודה גדולה לבנו אל עזר

בבר מצווה,

והזמין גדולי ישראל

כי נכנסה בו נשמה עליונה.

בזוהר הקדוש אומר, זה מה שאמר דוד מלכנו.

אדוני אמר אליי בני עתה

אני היום ידידך.

היינו בגיל בר מצווה

שאז האדם כביכול נולד מחדש

שהנשמה העליונה נכנסה בו.

כנסת ושוכנת בקרבו

ולכן רק באותו יום הוא נקרא בן של הקדוש ברוך הוא.

עוד מוסיף הזוהר הקדוש

בכל שנות הילדות הקדוש ברוך הוא מביט על הילד

שהוא נמצא עדיין בשנות העורלה

איך הוא הולך לחיידר, איך הוא לומד תורה, איך הוא שובר את הקליפה כמעה כמעה

בינתיים נותן לו מתנות וקישוטים עליונים עד גיל בר מצווה

ואז מתלבשת בון שמע עליונה ונעשה בן מושלם לקדוש ברוך הוא שנאמר בני אתה אני היום ילידתיך

מתי בני אתה בבר מצווה בר זה בן, בן מצווה כשאתה נהיה בן מצווה

זה היום בו ילידתיך לפני 13 שנה נולדת בגוף עם יצר הרע ועכשיו אתה נולד עם נשמה חדשה עם יצר הטוב.

לכן אומר הבן ישחי סעודת בר מצווה היא כה גדולה שהיא מלמדת סנגוריה גדולה על עם ישראל.

באותה שעה אומרים מליצי יושר לקדוש ברוך הוא ראה כמה שמחים בניך כשהם נכנסים לעול מצוות

ועל כן יזמין לסעודה הזאת תלמידי חכמים אוהבים ורעים.

היה יהודי משם אהרון

שהיה מתפרנס למחייתו לבית אכסניה שהוא חכר מהפריץ.

לימים פחתה הפרנסה והגיעה לפת לחם

ולא היה לו לשלם דמי חכירה.

זעף וקצף וחמתו בערה בו השליך אותו ומשפחתו למרתף אפת

וציווה

על עבדיו שלא ייתנו להם לא אוכל ולא מים כדי שימותו ברעב ובצבא.

רבות וחשבות בלבי איש ועצת השם ייתקעו

ובדרך פלא אחד מהעבדים הגויים

נתמלא חמלה רבה וכל בוקר השכים

והשליך להם מזון ומשתה וחווה ואיש לא ידע.

העניין נשכח מהפריץ

ולא ידע שרבי אהרון הוא מ...

משפחתו חיים וקיימים.

אשתו של רבי אהרון, הרה נולדת,

בדרך נס ילדה בן יפה עיניים,

שיופיו הבהיק מתוך חשכת המרתף כאור היום.

שמחו על התינוק המופלא,

הגיע לגיל שמונה ימים, מלו אותו כדת וכדין,

ויקרא שמו בישראל שלמה אפרים.

חלפו הימים,

נודע הדבר לפריץ

ולא האמין למראה עיניו שהם חיים וקיימים,

ולא עוד אלא שנוסף להם בן למשפחה.

כשראה את זה במו עיניו,

וראה ילד יפה תואר,

חמד אותו לעצמו כי ערירי היה.

אמר הפריץ לרבי אהרון,

עתה ראיתי כי ה' אלוהיכם עמכם והציל אתכם מקור רע.

אבל דע לך,

גם כעיל ביכולתי להמית את כל משפחתך.

אבל אם תיתן לי את הבן התינוק במתנה,

אמחל לך על העונש,

ותקבל את הבית מרזח במתנה לעולם.

ומי אהרון ראה שקלטה אליו הרעה,

ולא רצה להביא כליה על משפחתו,

נתן את התינוק לפריץ בלית ברירה, בלב דואם.

הילד שלמה אפרים גדל בבית הפריץ,

וכל העובדים הוזהרו באזהרה חמורה לא לספר לילד כלום שהוא יהודי.

הילד היה חריף שכל,

עלה בחוכמתו הרבה על כל החכמים והמורים ששכר לו הפריץ ללמדו.

הפריץ היה מתגאה בבנו מחמד נפשו.

חלפו הימים,

והילד שלמה אפרים גדל והלך בחוכמה ובתמונה.

בהיותו בחור חודש קודם, שבא לגיל בר מצווה,

נגלה אליו אביו,

רבי אהרון בחלום ואמר לו,

דע לך כי יהודי אתה ואינך בנוס לפריץ,

אלא מזרע ישראל קדושית,

ועתה אינך מתקרב לגיל מצוות?

לא אוכל להחריש ולשתוק?

לכן ברח מיד לעיר היהודים.

הנמצאת בפראג

כי לא אנוח ולא אשקוט

עד שתגיע לשם.

הנעל לא התייחס לחלומות

ואמר חלומות שם ידברו.

אבל החלום חזר מדי יום

עד שעלה חשש בליבו אולי אמת נכון הדבר.

חלפו הימים

והחלומות הלכו ונעשו מפחידים יותר ויותר

עד שאבים היכה אותו בחלום

והנער בכה

ובליל הבר מצווה

חזר החלום ונשנה בפחד נורא וכפל כפליים

וציווה אותו אבים מפורשות ברח אל העיר פראג

ותלך למרדה עטרא המהרן מפראג

ותאמר לו שילמד אותך תורה וברכות ושאר העניינים

כי נשמתך קדושה עד מאוד.

הנער ברח

הגיע לביתו של המהרן מפראג

שציווה את אחד מתלמידיו

ללמד את שלמה אפרים תורה ומצוות

עד שגדל בתורה ויראת שמיים

והיה איש אמונו של המהרן מפראג.

ברוב שכלו ובחריפותו התפרסם כעילוי גדול

הלא הוא הגאון האדיר

הכלי יקר

לעוללות אפרים

ולעת פטירתו של המהרן מפראג

ציווה שימנו את תלמידו בעל הכלי יקר

כמרדה עטרא בעיר פראג

ואכן כך היה והנהיג את קהילת קודש פראג במשך עשרות שנים

כל ההתחלה שלו נזרעה ביום הבר מצווה

כי הנשמה החלה להתמוצץ

ברק החמה.

יפה.

כן

הרי אני מחווה לקיים את עצמך חכמים נאורייתא בשמחה נאורייתא

אין חושב שיש אסל נאורייתא

כדי לתת לדבר בפלגימך נאורייתא

לעשות נחת רוח לקדוש לאומי

לעשות נחת רוח

תנה הקדוש

יוסף תקופת ואומרות מקבל

ומי יחנן ונשימו