התאוו תאוה

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

רפואה שלמה לחנה בת פרחה

לא תזדכה לניתוח,

והתורם מבקש מכל השומעים שיקבלו על עצמם לימוד שתי הלכות ביום,

ואפילו מחשבה אחת של מוסר לרפואתה בתור שאר חולי עמו ישראל מהרה.

אמן.

אמן.

אמן.

מעיין בת יפה,

השם שלנו לרפואה שלמה, והחלומה מהירה תחזור לאיתנה מהרה, אמן.

ואל הרך הנולד יהיה בריא ויגדל להיות בן תורה אמיתי לשמיים

עם שאר אחיו ואחיותיו, אמן.

אמן. ובלחש

אמן. אמן. התאוות אהבה.

הרבה דברים עכשיו נבאר,

שבטח היו לכם שאלות ולא מצאתם תשובות,

עכשיו תקבלו הרבה תשובות,

בהרבה עניינים.

בפרשת בעלותך,

בפרשת שלח,

בפרשת קורח,

עוסקים בחטאים שעשו ישראל במדבר.

שלושת המידות החמורות, קנאת אהבה, כבוד,

חטאים המדוברים בפרשות הללו.

בפרשת בעלותך התאוות אהבה.

זו תאהבה.

בפרשת שלח,

חטאו המרגלים בכבוד,

כי חששו שיפוטרו מתפקידם בכניסה לארץ.

בפרשת קורח,

קנאה

על כבודו של משה רבנו.

במסכת אבות כתוב, עשרה ניסיונות נישאו אבותינו את הקדוש ברוך הוא,

שנאמר וינשאו אותי זה עשר פעמים.

בגמרא בערכים טו, מבארת

מהם עשרת הניסיונות.

מי יודע?

500 שקלים?

אמרתי לכם, שיהיה לכם פה תשובות, מה שאתם...

אמר רבי יהודה, אמר רבי יהודה, חטאו שניים בים,

שניים במים,

שניים במן,

שניים בסלב,

אחד בעגל

ואחד במדבר פארן.

הגמרא מפרטת

שניים בים,

בירידה ובעלייה.

בירידה הם אמרו, המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר,

בעלייה

וימרו על ים בים סוף.

מה הם הימרו?

בזה שאמרו,

כשאם שאנו עולים מצד זה,

הם עולים מצד זה.

אז כאילו הים

לא פותר להם את הבעיה.

שניים במים,

זה במרה וברפידים.

הם רבו עם משה רבנו פעמיים בעניין המים.

ושניים במן,

שיצאו מחוץ לתחום,

לתחום בשבת,

וגם הותירו ממנו מן המן.

שניים בסלב,

בספר שמות נאמר, בשבתיכם על סיר הבשר,

ובפרשה זו נאמר, והספסוף אשר בקרבו התאבו תאווה.

השניים האחרונים חטאו בעגל

ובחטא המרגלים.

הגמרא לא מונה את מחלוקת קורח,

אבל באבות דרבי נתן,

הוא נמנה שם בין העשרה האלה.

על כל פנים יש להבחין.

מדובר על דור שלם

שחטאו במשך ארבעים שנה רק

בעשרה חטאים.

וגם העשרה,

לא כולם חטאו.

במן,

רק דתן ואבירם חטאו.

ושאר חטאים,

פעמים רבות זה ערב רב,

שהיו מתסיסים וגורמים לחטא. איפה תמצא דוד?

שבמשך ארבעים שנה אתה מוצא עם כולם עשרה

ניסיונות

וינשאו את השם.

אה? כמה...

עבירות אדם עושה ביום.

והנה בתורה מופיעים שתי נונים הפוכים,

ביניהם כתובים שני פסוקים שאין מקומם כאן.

ויהי בנשוא אהרון ועבר משה ברבבות אלפי ישראל.

רשי מביא את הגמרא בשבת כתוב,

אמרו עשה הקדוש ברוך הוא סימנים לשני הפסוקים

האלה להורות שאין זה מקומם,

אלא המקום שלהם דווקא בפרשת במדבר.

אז מדוע נכתבו כאן?

להפסיק בין פורענות לפורענות.

מה הפורענות השנייה?

בהארו בגמרא,

הכוונה לאספסוף שיתאוו תאווה.

מה הפורענות הראשונה?

וייסעו מהר ה'.

רבי חנינא אומר, סרו מאחרי השם.

הרמב״ן מבאר שבירושלמי כתוב, וייסעו מאחרי השם דרך שלושת ימים,

כתינוק

הבורח מבית הספר.

הם היו בהר סיני במשך שנה.

כאשר הענן עלה,

שמחו.

כעת הם יכולים לעזוב אותו במקום.

מרוב רצונם ללכת,

צעדו במהירות רבה,

והלכו דרך של שלושה ימים ביום אחד.

זוהי הפורענות הראשונה.

על פי זה מבאר הכלי יקר, ביאור נפלא.

מדוע בחרה התורה דווקא באותיות נ' נ' הפוכים?

האם כזה ליצור סימניות כמו שאנחנו משתמשים כמו בנ' נ' בסוגריים?

אם כן, היה אפשר להשתמש בה עוד כף.

אתם יודעים, יש שני סוגריים,

יש נ' סוגריים ויש כ' סוגריים.

מתרץ הכלי יקר, למה בחרו נ' נ'?

500 שקלים.

אתם רואים שאני צודק.

אומר הכלי יקר, נ' בארמית זה דג.

נ',

נוני ימה.

דג.

הנון ההפוכה השנייה

מרמזת על החטא של ישראל.

כשאספסוף התאהבו תאווה ואמרו, זכרנו את הדגה.

דגה זה נון.

דג.

בנון ההפוכה הראשונה מרמז את החטא הראשון

שהם ברחו מהר ה'.

מי יכול להגיד לנו למה הנון הראשון מרמז

על זה שהם ברחו

מהר ה'?

אמרנו שנון זה דג, מה קשור דג לזה שהם ברחו מהר ה'?

מה?

חמישים שערי בינה.

בטח חמישים שערי בינה.

הגמרא בברכות סא מספרת שפפוס בן יהודה אמר לרבי עקיבא איך אתה מקהיל קהילות ברבים

ולא מתיירא ממלכות הרשעה

ואז הוא השיב לו את המשל עם השועל

שראה דגים שוחים במהירות ממקום למקום

שאל אותו השועל

שאל אותם השועל מפני מה אתם מתייראים?

אמרו לו הרשתות של בני אדם רוצים לדוג אותנו

אמר בואו בואו נגור ביחד כמו שגרו אבותינו

אמרו לו שוייטה שבאוי לו

אם במקום חיותנו בתוך המים אנחנו מפחדים מתייראים

על אחת כמה וכמה במקום מיתתנו ביבשה

מה אמר לו רבי עקיבא?

אנחנו עם ישראל כמו דג במים

התורה יחיינו, מים זה תורה

ואם כשעוסקים בתורה יש סכנה

על אחת כמה וכמה שפוסקים מנע

לכן מבאר הכלי יקר עם ישראל ברחו מהר ה' כמו דג שבורח ממקום חיותו אל היבשה

מה אתה בורח מהתורה?

אם אתה בורח מהתורה זה כאילו אתה בורח מחיים כי הם חיינו ורח ימינו

זה כמו דג שבורח ליבשה

למה? כי הם נהגו ההפך מהדגים

אין הפלא דבר

וכי הם יכולים לברוח? איך יכולים לברוח?

הרי הם תלויים בענן

על פי אדוני החנו ועל פי אדוני סעו

ורק בזמן העלות הענן מעל האוהל

ואחרי כן יישאו בני ישראל

זאת אומרת הם לא יכולים להקדים את הענן

ובסוף הפרשה כתוב ותיסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימין

והעם לא נסע

עד יאסף מרים, העם החליט שהוא נשאר

עד שמרים תצטרף.

מה, זה תלוי בהם?

הרי הם היו צריכים לנסוע או לחנות לפי הענן.

אלא כלפי החוץ נראה

שעם ישראל נסע

אך ורק

כשהענן עלה.

אבל מי שמתבונן מן הצד

לא יכול להבחין שעם ישראל בורח,

כי הם הולכים בקצב של הענן, הם לא יכולים להקדים את הענן.

אז איזה בריחה?

איך אתה יכול להבחין שהם בורחים?

אבל הקדוש ברוך הוא מביט בלב

והוא מרגיש שהם

רוצים לברוח.

ולכן בדרך שאדם רוצה ללכת במוליכין אותו, ואז הענן עלה לפי רצונם.

לפי רצונם.

ונסע משם במהירות.

לעומת זאת, אצל מרים ידע השם

שעם ישראל חושבים איך ייתכן שהענן יעלה ונשאיר את מרים מאחור.

ולכן כתוב והעם לא נסע.

זאת אומרת,

הרגשות של הלב שלהם על מרים השפיעו שהענן לא יעלה.

אז הענן התנהג

לפי הלב שלהם.

כשרצו לברוח,

הענן עלה.

כשהם לא רצו לנסוע, הענן המתין.

מדהים.

אצל מרים הלב רצה להישאר,

אבל מהר השם

כולם רצו לברוח.

זו פורענות גדולה.

פורענות גדולה, היו צריכים לבוא אויבים עליהם.

ולכן ביקש משה רבנו שהקדוש ברוך הוא יקום ויציל אותם מאויבים.

טוב,

עכשיו עוד עומק להתבונן. מה הקשר בין שתי הפורענות הללו,

בריחה מהר סיני

והתאוות אהבה?

עכשיו בואו נראה כמה תמיהות על התאווה.

כתוב ואספסוף אשר בקרבו התאוות אהבה,

ומה הם אמרו? מי יאכילנו בשר?

היה להם צאן ובקר לרוב.

הרי ראובן וגד היה להם מקנה רב בסוף ארבעים שנה,

ולכן הם נשארו בעבר הירדן.

אז למה התלוננו?

ובפרט שהתגובה של משה רבנו היא לגמרי תמוהה.

משה רבנו תמיד מסנגר על עם ישראל.

אפילו על חטא העגל הוא הצליח ללמד זכות.

וכאן הוא כאילו לא יכול להתמודד.

הוא אומר לקדוש ברוך הוא,

למה הרעות על עבדך?

האנוכי הריתי את כל העם הזה.

מה, אני אבא שלהם, אני הבאתי אותם לעולם? מה, אני הריתי אותם?

ובעיקר קשה להבין.

בסוף דבריו הוא אומר, ואם ככה את עושה לי,

הורגני נהרוג.

וואי, וואי, וואי.

מה זה?

כלו כל הקצים, משה רבנו כבר לא יכול.

מה קרה? מה קרה?

מה גרם

שמשה לא מסוגל יותר, מבקש להפסיק את המנהיגות?

בסך הכל הם ביקשו מזון משובח.

הולכים 40 שנה במדבר,

אוכלים מן.

הם רוצים עכשיו אוכל משובח.

אם אתה תאכל כל יום חומו,

סבול,

לא תגיד תחליפי לי משהו אחר, תביאי משהו אחר.

רוצים אוכל משובח.

אור החיים הקדוש

כותב על הפסוק, תקשיבו טוב.

הצאן ובקר יישחט להם?

וואי, אומר אור החיים הקדוש,

נפלאו ממני הדברים,

ממי שאמרם.

הייתכן שאיש האלוהים אמר לקדוש ברוך הוא,

כיצד תיתן אוכל לשש מאות אלף רגלית?

וכי לא האמין בשם יתברך?

מתקשה אור החיים בלשון.

ונחלקו חכמים, אם היה בזה חטא למשה רבנו.

וצריך להבין איך בכלל עלה משה רבנו טענה כזאת.

אז נקדים את דברי השפתי כהן.

התורה אומרת, ואספסוף אשר בקרבו יטעבו תאווה, וישבו ויבכו גם בני ישראל.

זאת אומרת, הם גררו אותם.

הערב רב גרמו שבני ישראל יבכו ויאמרו, מי יאכילנו בשר?

זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים.

אז מה הם רצו?

בשר או דגה, דגים.

התשובה לא משנה, העיקר תאוות.

תאוויס.

היה להם כל טוב במדבר,

חוץ מדבר אחד,

תאוות.

לכן התאוו תאווה.

הם התאוו שיהיה להם תאוות, רוצים תאוות.

לא רוצים את הכל טוב,

רוצים תאוות.

זה הבעיה של אלה שנופלים,

נגיד עשירים,

יש להם הכל הכל בסוף, השם ירחם, כל מה שאתם שומעים.

ומה שהתברר בכנסת עכשיו, פדופיליה,

חברי כנסת, אנשי משטרה,

אנשים,

ילדים קטנים, חוטפים, לוקחים, עושים, מעשים, השם ירחם, איזה תאוות.

נמבזות.

איזה ארורים, איזה רשעים.

לא יאמן לי לספר אותם.

התאוו לתאוות.

עדיין תמוה.

הרי היה להם מן.

ופה כל הטעמים שבעולם.

השם שמואל מחדש באופן נפלא.

כתוב בספר דברים, תופל ולבן.

הם תפלו דברים על המן שהוא לבן.

מה אכפת לך מהצבע?

מה אתה מתלפר על הצבע שהוא לבן?

כל אוכל,

תקשיבו,

כל מאכל שאדם אוכל, בהתחלה לנו הולך לכבד.

החלק היותר טוב הולך אל הלב.

מסונן. בסוף החלק המבורר מגיע למוח.

אצל המן היה הפוך.

בהתחלה ניזון המוח.

מהפסולת שלו,

כי הוא היה רוחני.

מהפסולת שלו ניזון הלב, והשאר הגיע לכבד.

מוח לב כבד, מלך.

מוח לב כבד, מלך.

המוח לבן,

והלב אדום.

אמרו עם ישראל, מן זה הוא בצבע לבן.

הכל הולך למוח.

ומאכל רוחני.

הגמרא ביום העי״ה אומרת,

הם אכלו מן ולא הוציאו פסק.

פסולת מהגוף

נכנס ולא יוצא

כי לא הייתה בו פסולת.

רוחני.

דורש החתן סופר את הפסוק צפיחית בדבש.

מה זה דבש?

ראשי תיבות דעה בינה שכל.

המן היה אוכל רוחני שנותן לך

דעה בינה והשכל.

בתענית כט אמר רבי עקיבא

הפסוק אומר לחם אבירים אכל איש.

עם ישראל אכלו

מהאכל של מלאכי השרת.

שאל אותו רבי ישמען

וכי מלאכים אוכלים?

אומר ראשי בזוהר הקדוש

המן היה מזון למלאכים

אבל בעודו בשמיים הוא מזון רוחני.

דעה בינה, שכל, שכל.

כשיורד לארץ הוא מתגשם

עד שהוא נעשה בצורת מן.

כמו זרעוני כוסברא אומר הטיפסיר

רבנו סעדיה גאון

המלאכים ניזונו מהמן קודם שינויו.

בישראל אחרי השינוי

אז המזון

הוא מזון רוחני.

דעה בינה בשכל.

בול לבן מזון למוח

ובלי פסולת.

נו, שאלה, מה רע בזה?

מה רע בזה?

טענו הכל כאן רוחני.

אין כאן שום דבר גשמי ועתה נפשנו יבשה.

יבש לנו בלי תאוות.

רוצים תאוות.

מוסיף השפתי כהן.

האספסוף זה הערב רב.

סביר להניח שמעולם לא טעמו את העמן.

הגמרא בירושלמית ענית ד' ה'

המן ניתן לעם ישראל כדי,

כדי,

לחדד להם את השכל בלימוד התורה.

בערב רב שלא קיבלו תורה,

לא צריכים מן.

ואפשר לדייק גם מהכתובים, שרק עם ישראל אכלו מן.

הנני ממתיר לכם מן.

לכם ולא לערב רב.

לחם אבירים אכל איש, איש,

ולא ערב רב.

ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה,

בני ישראל,

ולא ערב רב.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

אז מה אכלו ערב רב?

מה שאריות של המן שנותר מחוץ למחנה.

לכן כינו הערב רב בעם ישראל על המזון הרוחני הנפלא שיש להם.

משום כך הסתירו את קנאתם

בזה שמצאו כאילו חיסרון במן וטענו,

לא רואים בעיניים כל היום רק מן.

בלתי אלא מן עינינו.

טועמים טעם אבל לא רואים את האוכל.

אכן יש בו את כל הטעמים שבעולם אבל רק טעם ולא מראה.

למה הבורא יתברך, כתוב, בברכת המזון אנחנו אומרים,

כן, אז ענת העולם בחן,

בחסד וברחמים, מה זה בחן?

פננה,

אגס,

אמוקדו,

קלמנטינה,

משמש,

תפוח,

כל אחת צורה אחרת,

אתה שם את זה בסלצלה?

ובצבעים,

צבעים שונים.

זה הם רוצים, בלתי.

אלא מן עינינו, מה אנחנו אומרים? לבן, לבן, לבן, לבן.

למה חשוב לראות

את האוכל בעיניים?

אומרת הגמרא ביום העין ד',

כתוב במאכילך מן במדבר למען ענותך.

איזה עינוי היה במן?

שהם לא רואים את האוכל.

הם טעמו הכל, אבל לא רואים אוכל.

ועוד עינוי, היה להם חשש כל יום אם יהיה או לא יהיה.

כי אי אפשר להותיר.

מי שהותיר,

ירום תולעים.

ועל כן הגאון החידה מבאר

מה שאמרו חכמים, שיש מצווה להדליק נר שבת על משומחים,

מדין עונג שבת.

יש מצווה להדליק

נר שבת,

מדין עונג שבת,

כי על ידי נרות השבת יענה מסעודת השבת.

מסעדת צרפתית.

שמים נרות ושמים זה.

אה, זה נותן אווירה, זה אירועים בעיניים, זה.

עונג, גימטריה עין.

מראית העין מוסיפה הנאה לארוחה. לכן מוצאי שבת מדליקים נרות

על מפה ארוחה וסועדים סעודה רביעית.

כמו שמכבדים בכניסה,

מכבדים ביציאה.

אומר שלמה המלך בכהרת א'-ח'

לא תשבע עין לראות.

בגמרא ביום העין ד' אמר רבי יוסף

שגם כשיש את כל הטעמים בעולם,

מי שאינו רואה את האוכל הוא כמו עיוור,

אוכל ואינו שבע,

כיוון שחסה לו הראייה של האוכל.

אדם אחרי צום הוא כבר דמיונות, הוא יאכל.

ברגע שהוא רואה את האוכל הוא כבר נרגע וכבר אוכל פחות.

בדמיון

שולחן שלם הוא מפרק.

הערב רב טענו, חסר משהו במן.

ההנאה לא מושלמת

בלי המראה

שקיים בארוחה דשינה.

אבל בעצם הם הסתירו את הטענה האמיתית.

הם רצו, תעבוד.

תעבוד הם רצו.

תכף תשמעו איזה תעבוד.

מפחיד.

אז הערב רב התאבו תעבוד מאכל של בשר ודגים.

מדרש תנחומו אומר על הפסוק מי יאכילנו בשר?

שאל רבי שמעון,

הרי הם טעמו בשר לתוך המן.

אתה אומר, שם יחוד רוצה לאכול בשר אנטריקוט? מקבל בשר אנטריקוט.

אלא שהם רצו בשר ערווה.

וואי, וואי, וואי, מי יאכילנו בשר? איזה בשר?

דרשו בגמרא ביום העין הט.

בוכה למשפחותיו

על עסקי משפחותיו.

והוסיפו בגמרא לדרוש גם על הדגים.

זכרנו את הדגה,

הכוונה גם כן לעריות.

מלשון וידגו לרוב.

זכרנו את הדגה.

זאת אומרת, לא רק תאבות של מאכל ביקשו, אלא גם עריות.

שהיה בחגל.

מטעם זמברים, אספתי כהן ועבר בנאל.

אז מה חרה כל כך למשה רבנו?

מדוע לא היה מסוגל להתמודד מול החטא הזה?

מי שבוכה על בשר ודגים כשיש לו אוכל,

זה סימן שהוא שקוע בתאוות.

הרי היה להם אוכל.

והאוכל הכי משובח.

בכל זאת הם בוכים על בשר ודגים.

סימן שהם שבויים בקבלי התאווה, ולכן

אין להם תקנה.

וואו.

משה רבנו מכריע בדעתו,

אין להם תקנה.

אם הם נפלו בנושא התאווה,

אין להם תקנה.

גם אם כל דגי הים יאסף להם

ומצא להם,

זה יספיק להם?

הרי יש כלל.

יש לו מנה,

רוצה 200. אוהב כסף,

לא יסבע כסף.

כמו האדם הצמא,

שותה מים מלוחים, נעשה עוד יותר צמא.

הם אסירים כבר בתאוות.

על פיזם באר אור החיים קדוש.

מדוע הגזים משה רבנו ואמר את כל דגי הים?

וכי הם צריכים את כל דגי הים?

אלא אמר משה רבנו, גם אם תביא להם בשר כזה,

הם ירצו בשר אחר.

בשר בקר יבקשו דגים, יבקשו כבשים, יבקשו זק.

רק תאוות, אין להם תקנה.

לפי הדברים האלה

מתבארת הטענה של משה רבנו.

הצאן ובקר יישחט להם ומצא להם.

אם את כל דגי הים יאסף להם, הוא מצא להם?

אומר אור החיים הקדוש.

חשב משה רבנו בתחילה,

שהקדוש ברוך הוא ייתן לעם ישראל רק סוג אחד של בשר.

לכן הוא טען, זה לא יספיק.

צריך לתת להם מכל הסוגים

כדי למלא את כל טעמותיהם.

נו, ואיך יוצא הקדוש ברוך הוא מהתרעומת של משה רבנו?

משאים לו, היד ה' תקצר,

אני אתן להם בשר

עם כל סוגי הטעמים.

מה הבעיה?

כותבים אספתי כהן וחידה.

הגיז להם הקדוש ברוך הוא סלב מן הים, שהיה בו כל סוגי הטעמים בעולם שיש בבשר וגם בדגים ביחד.

עכשיו, שאל משה,

הרי לא תיפסק אתה, אבל יש לו מנה רוצה 200,

מה משיב לו הקדוש ברוך הוא?

אתה תראה,

היקריכא דברי אם לא.

באופן חד פעמי אני אביא להם כל כך הרבה עד אשר יצא מאפם.

ויגעלו מבשר.

אתם רואים, התורה מגלז

איך

מפסיקים תאווה.

כשילד רוצה סיגריות, כשהוא מתחבא ולוקח סיגרית כשהוא קטן,

הוא בוה מוטי.

תן לו.

מה זה אחד ככה בשירותים?

בוא, שב, קח אחד אחרי השני.

פח פח.

עד שהוא ישתעל וזה וזה וזה.

או תן לו ישר סיגר.

מה אתה הולך לאכול כאן את ה... תן לו סיגר

וזהו ותגיד, קח לה ריאות ותעשה ככה והוא יתחיל להשתען וזה, ויגידו ככה, ככה, ככה, ככה.

אה, לא רוצה יותר. לעולם הוא כבר לא ישתען.

כן?

הייתה לי בת שהייתה אוהבת שוקולדים וזה וזה וזה. הלכתי מחר לחנות שוקולדים.

קניתי לה סלסלה,

מלאה, כל השוקולדים והכל בפנים וזה.

קחי,

היום היא לא מסוגלת לגעת.

חסכוני.

פעם אחת המשקיע מחרת.

זה התורה מלמדת.

עד אשר יצא להם מהאף.

ויש עוד תוספת חשובה בדין ודברים בין משה רבנו לקדוש ברוך הוא.

הרמב״ן,

רבנו בחייה ואור החיים הקדוש ברוך הוא מבהרים את הטענה של משה רבנו.

על פי הכתוב בברכות נ״ח.

כתוב שאין הקדוש ברוך הוא עושה נס לשקר.

מה, הם מבקשים את האהבות זה שקר?

הוא יעשה להם נס?

זה מה שטען משה.

הלו בדרך הטבע אי אפשר למלא סיפוקם של ישראל.

אז מה נשאר?

לעשות נס.

ונס לא עושים לשקר.

אז מניין תביא להם בשר בדרך הטבע?

גם על זה ישיב לו הקדוש ברוך הוא.

היד השם תקצר.

אני אביא להם בדרך הטבע, בלי נס.

אני אביא להם בשר.

באמת לא כתוב?

לא כתוב.

שנשבה רוח עזה ביגוז סלבי מן הים

רוח טבעית

הביאה בשר טבעי

לא היה נס על טבעי ולא ירד בשר מהשמיים

הכל היה צבעי

לשקר לא עושים נסים

לאור הדברים האלה

נשוב ונתרץ את הקושייה הראשונה

אמר החתם סופר

פורענות אחת גרמה לפורענות שנייה

מאחר שהם ברחו מהר סיני כתינוק שבורח מבית הספר

אם אתה בורח מהתורה לאן אתה מגיע? לתאוות

הם הגיעו לתאוות

מה הקשר?

שלמה המלך אומר אוהב כסף לא יסבע כסף

חכמים אומרים במדרש אוהב תורה לא יסבע תורה

למה הסמיכו את שני הדברים אחד לשני?

זה דבר מהיפוכו אוהב כסף הוא אוהב תורה

אלא זה היסוד

מדוע באמת ברא הקדוש ברוך הוא תאוות בלי סוף?

למה נברא האדם

שאם הוא אוהב כסף הוא לא יסבע כסף

ואם יש לו מנה מאה הוא רוצה מאתיים?

כל זה בשביל התורה

כשהטבע הזה

בשביל התורה

כשאוהב תורה לא יסבע תורה

ידע הקדוש ברוך הוא התורה ארוכה מני ארץ עמוקה מני ים

איך אדם ידע את כולם?

אם הוא יסיים שתי מסכתות יגיד וואללה אני למדתי כבר מבסוט יש לי זה ברוך השם

אבל מה עשה הקדוש ברוך הוא? טבע בו שלא יהיה שבע

שירצה עוד, עוד, עוד, עוד

וכאן הבחירה היא בידיו

אם אתה אוהב תורה אז אתה לא תסבע תורה אבל אם אתה אוהב כסף אתה לא תסבע כסף

כי הטבע הזה נמצא באדם שהאדם לא שבע

אדם לא שמח

וגם הנפש לא תמלא

עוד, עוד, עוד, עוד, עוד

לסיכום

צדיק אוכל לשבע נפשו ובטר מרשמים תחסר

מסבירים הגאון מווילנא והבן ישחי, זכר צדיק ימין ורחב

הצדיק אוכל לשבוע,

שיהיה לו כוח לעבודת השם

אבל רשע רוצה עוד, עוד, עוד לאכול

ובטן רשעים תחסר, חסר להם עוד בטן.

הוא היה רוצה לא לסבוע, היה רוצה עוד בטן.

כמו שהייתה תקופה לפני כמה מאות שנים,

זה נקרא האכילה הגדולה, הזלילה הגדולה.

היו אוכלים, אוכלים, אוכלים, מכניסים אצבע,

מקיאים וחוזרים לאכול מחדש.

וכן הלאה. הייתה תקופה כזאת, כן.

אז איך מתגברים על התאווה?

אומר הרמב״ם, בסוף ילקוט איסור יביאה,

יסוד נפלא.

כל אדם צמא לתענוג.

שני תענוגים.

יש תאווה

ויש תורה.

הוי, כל צמא לכולם מים.

אדם שמחפש מתוק, הנאה, תאווה,

יכול להפיק את זה מהתורה.

אם רעב שונאך, האכילה הוא לחם.

לחם של התורה.

לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר השם.

כיוון שהתורה היא ההנאה צרופה.

התורה מתוקה מדבש ונופת צופים. היא התענוג האמיתי.

מאיפה אני יודע את זה?

אני רואה איך אנשים מרדמים תוך כדי דברי תורה.

יש לך משהו יותר מתוק מזה?

אנשים,

וואי, וואי, וואי.

אין, זו המוזיקה הכי טובה שיכולה להרדיק בינתיים.

נפשו בתו תלין.

אין טוב אלא תורה.

שומע תורה,

הוא כבר בעולמות העליונים.

חידושים של פה לא מעניינים. הוא רוצה כבר

חידושים מלמעלה.

לפיכך

יובן הקשר בין הפורענויות. וייסעו מהר השם.

במקום שעם ישראל יהיו כמו דגים,

שהם תלויים רק במים, שזו התורה,

הם ברחו מהר סיני.

הם כבר לא חפצו בתענוג אמיתי של תורה.

לא השכילו להתענג

מדברי חכמים. אוהב תורה, לא יסבע תורה.

מכאן צרה הדרך לפורענות השנייה, ונופלים להתאוות אהבה.

ואז כבר לא הייתה להם תקנה, כי אוהב כסף.

לא יסבע כסף. הוא אוהב תאוות.

לא יפסיק מהם.

משום שאין דרך אחרת.

ואדם שחפץ,

אדם שאינו חפץ בהנאה הרוחנית,

הוא חייב איזה הנאה, והיא תהיה גשמית.

היא תהיה תאווה.

תהיה מבזה והוא יידרדר בהשם מלחם

עד שמשה רבנו אלמלא הקדוש ברוך הוא פותר את העניין

הוא מבין שאין תקנה לבעלי התאוות.

קשה מאוד לצאת מזה, קשה.

לכן כששאלו את הקוצקי רבה למה הקדוש ברוך הוא לא עושה ניסים כמו במדבר?

למה הוא לא עושה?

שנראה, או כמו במצרים, שנראה וכולם יחזרו בתשובה.

אז הוא אמר להם, אתם רוצים לראות מויפס?

בעל צ'ידה.

בעל תשובה.

אדם שיכול לשפר את התאוות, את ההרגלים הרעים, את כל הדרך הנלוזה שהייתה לו

מלהיות שומר תורה ומצוות ומדקדק

זה מופת.

אפילו יעקב אבינו הגדול ביותר

לפני שהוא נפגש עם עשו, הוא לא מעלה בדעתו שהוא יוכל לשכנע אותו לחזור בתשובה.

לכן הוא מתכונן למלחמה, לדורון, לתפילה.

למה?

משכנע אותו, מדבר איתו.

אז לך תחזיר בתשובה עשו כזה, אתה מבין? זה בלאגן, בלאגן.

ההקול ידעוך והקול ישבחוך והקול יאמרו והקול יאמרו,

אין קדושך השם ההקול ידעוך והקול ישבחוך והקול יאמרו.

אין קדוש ה' ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת ביקורת עונג שבת ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת ביקורת עונג שבת

מקדשה, מקדשה, מקדשה, שמשבת, הרי אני מכוון

לקיים צוות חכמים דאורייתא ושמחה דאורייתא, גורם למשל ישעשת דאורייתא כבד את אביך ואת אמך דאורייתא

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא עשו נחת רוח נתנה קדוש יוסיפתותיו נבמות בקבר

ומחנני הוא מה שאומר עוסק ברוך הוא זוהר. יאללה.