קרבן העומר

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לעילוי נשמת יהושע בן זוהרה ואוריאל בן נעמי,

תהא נשמתם צרורה וצרור החיים,

אמן.

אמן.

לעילוי נשמת רויטל בת תמר,

תהא נשמתה צרורה וצרור החיים,

אמן.

אמן.

שירה בת גאולה תזכה לזיווג הגון מהרה,

בעל ירא שמיים,

מידות טובות וילדים צדיקים לעבודתו יתברך,

אמן.

אמן.

בלי אב יהשמבל ונבא בה,

יזכה לרפואת הנפש והגוף,

עושר, שמחת חיים,

עלייה ועבודת השם תדיר,

ויהיה עבד השם אמיתי והוא על כולם,

ויזכה את הרבים, אמן.

אמן.

דסלה, דסלה בן זעית,

יזכה לרפואה שלמה מכל האיברים וגידים,

יקום ממיטת חוליו במהרה, וישוב בביתו בריא ושלם, אמן.

אמן.

קורבן העומר

קורבן העומר היה מסעורים.

בטיס בניסן,

למחרת יום טוב ראשון של פסח,

הביאו מהתבואה החדשה קורבן השם.

ועד שהקריבו את קורבן העומר,

אסור לאכול מהתבואה החדשה.

הגמרא במנחות סו״ב

קצרו את הסוערים בלילה מיד בצאת החג.

ועל כן גם סופרים ספירת העומר בלילה.

אבל את הקורבן עצמו הקריבו ביום.

וזה נעשה בטקס גדול

שנלמד עליו בלי נדר מחר.

במדרש הבא, כחג.ח,

הביאו חכמים כמה דרשות על גודל מעלת קורבן העומר.

באיזה זכות ירשו ישראל

את ארץ ישראל?

בזכות העומר.

לכן מזהיר משה רבינו

כי תבואו אל הארץ

וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר.

ישראל ירשו את הארץ בזכות העומר.

עומר הם עוד לא נכנסו ועוד לא עשו עומר

כי העומר הוא בישראל

אבל עצם זה שמקבלים עליהם כבר לעשות את המצווה, אז הם זכו לירשת הארץ

המדרש מביא

אמר בי ינאי, בנוהג שבעולם כשאדם מבקש לאכול בשר

כמה צער הוא מצטער

עד שהוא צד בהמות ומבשל

וכשהוא חפץ לאכול תבואה ופירות

הוא ישן על מיטתו,

הקדוש ברוך הוא מביא רוחות וגשמים,

מגדל צמחים ומדשן את הפירות

ומה הוא נותן לקדוש ברוך הוא בתמורה?

עומר שעורים בלבד.

כל ישראל, מיליונים,

מביאים לקדוש ברוך הוא שני קילו

מערך

של סעורים,

קורבן,

בשביל שהוא יברך להם את התבואה לכל השנה.

לא יאומן כי יסופר.

רבי תנחומו אומר, הקדוש ברוך הוא נותן בלי קצבה תבואה בשפע למיליונים.

זן ומפרנס את הכול.

וכשהוא מבקש מעם ישראל דבר מה, מה הוא מבקש? רק עומר שעורים

מעם שלם.

במסכת ראש השנה טוז אמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

מדוע דווקא בניסן הצטוו להביא קורבן העומר?

כיוון שאז גודלת התבואה.

אמר הקדוש ברוך הוא, תביאו עומר סעורים

בטוז בניסן, ואני אברך לכם את התבואה בשדות.

למה קוראים לקורבן על שם הכמות?

עומר זה כמות.

לא קוראים לו קורבן סעורים.

קוראים לו קורבן העומר.

למה?

אמר ביבי ברכיה,

אמר הקדוש ברוך הוא למשה,

לחם אור לבני ישראל, נתתי לכם מזון,

מן

שיורד מהשמיים.

כמה?

עומר לגולגולת.

לכל אחד שני...

כאילו,

מן,

שהרי כל אחד מעם ישראל קיבל

אוכל שמימי

המענג את הגוף,

משמח את הנפש, במשך ארבעים שנה.

ועכשיו אני, מספיק לי עומר אחד מכולכם.

ולא של חיתים אפילו,

של סעורי,

שזה פחות משובח מחיתים.

חכמים זיכרונם רחם מקשרים את קורבן העומר עם פרנסה.

בזכות הקורבן מתברכת הארץ,

ובזכות העומר יורשים ישראל את ארץ ישראל.

אבל הקדוש ברוך הוא מבקש הכרת הטוב

על העבר, מה שאכלו ארבעים שנה במדבר מן,

ועל העתיד, שהוא מברך להם את התבואה.

ולכן קוראים לקורבן על שם הכמות

קורבן העומר,

כי הוא בא לזכר המן שירד מן השמיים,

עומר לגולגולת.

הכרת הטוב

על עומר כל יום, כל יום, ארבעים שנה למיליונים.

אבל עדיין יש להבין

מה קשור העומר לחג הפסח.

למה למחרת הפסח צריכים להביא קורבן העומר?

הרמב״ן ורבנו בחייה

מבהירים לנו את העניין.

חמישים ימי ספירת העומר.

מה הם?

מי שמתבונן רואה שחג פסח דומה לסוכות.

שניהם שבעה ימים

לזכר יציאת מצרים,

ומתחילים בתו לחודש.

למה אחרי סוכות יש מיני עצרת,

הנקרא שמחת תורה,

ולמה מיד בתום הפסח אין חג?

מבהרים הרמב״ן ורבנו בחייה,

חג השבועות הוא החג שלאחר הפסח.

רק יש חמישים יום הפסקה להתכונן כראוי למתן תורה.

הזוהר הקדוש מבהיר.

שהמספר שבע הוא עומק הטהרה,

כמו אישה נטהרת לבעלה.

כך העניין גם כלפי עם ישראל.

נהיות ראויים למתן תורה זקוקים להכנה אמיתית

של שבע פעמים שבע.

49. יש שבע מיני טומאות ושבעה ימי טהרה לכל אחד.

על כל פנים, חג השבועות

הוא השמיני עצרת שלאחר פסח,

כמו שחג שמחת תורה סמוך לחג הסוכות.

שניהם קשורים לתורה.

נתינת התורה זה בשבועות,

ושמחת התורה זה בשמיני עצרת.

ושניהם נקראים בתורה בשם זהה עצרת.

אבל עדיין,

מה עניין קורבן העומר לכאן? איך הוא קשור?

בימים האלה מצויים עם ישראל בין המועדים

שמרמזים לנו דברים נשגבים.

פסח זה חג האמונה בקדוש ברוך הוא, בניסים ובנפלאות שעשה לעם ישראל במצרים, בצאתם ולאחר מכן.

שבועות

זה מתן תורה, תכלית של היציאה,

למען תעבדו אותי על ההר הזה.

אז למה נכנס בהם אמצע קורבן העומר?

מבאר שפתי חיים.

עם ישראל

נהפכו לעם בשלושה שלבים.

זמן ראשון נקרא זמן העיבור.

בגלות מצרים, שלא היה דין ולא דיין,

בעינוי גדול

הם הפכו לעם רב, משבעים נפש למיליונים.

אבל אותו זמן היה הסתר פנים,

כמו שעובר בבטן אימו.

השלב השני,

זמן הלידה.

זה היה ביציאת מצרים,

שנה אחרונה ניסים ומהפך אדיר בהנהגה,

מהסתר פנים לגילוי פנים עצום,

המראה את האהבה של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.

השלב השלישי...

זה הזמן כבר של הגדילה.

יוצאים ממ״ט שערי טומאה,

מארץ זימה,

ומעפילים במעלות הקדושה להיות עם סגולה תוך 49 יום.

אחר שנה שלמה של ניסים במצרים,

קריעת ים סוף

ומתן תורה,

אף על פי שהאמינו עם ישראל בקדוש ברוך הוא באופן מוחלט,

עדיין הם חטאו בעגל.

מלכתחילה היו אמורים לצאת ממצרים,

לקבל תורה,

ומייד אחר ה-50 יום להיכנס לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש.

אבל לפתע

העם שכתוב במפורש

ויאמינו בשם

ויאמינו בשם,

חטא בעגל.

איך זה?

אלא סוד העניין נעוץ בכך

שהם עדיין היו תינוקות באמונה.

מאמינים,

אבל תינוקות באמונה, רק התחילו את הדרך בעבודת השם.

ככתוב, וישא אתכם על כנפי נשרים כאשר ישא האומן את היונק.

עדיין כמו יונקים בהתחלה.

מכיוון שהיו צריכים לגדול באמונה,

נשארו במדבר 40 שנה,

שיעור ארוך ארוך ארוך באמונה.

שנים שכל יום צריך לצפות ירדמן או לא ירדמן,

ירדמן או לא ירדמן?

והם רואים השגחה תמידית של בורא עולם.

40 שנה,

ענן השם שוכן עליהם תדיר ומלווה אותם בכל הדרך.

40 שנה לא חיפשו בגדים,

נתקבסו מעליהם.

לא היו צריכים בגדים, גדלו איתם כמו חילזון.

לא נזקקו לפרנסה,

לא לאוכל,

לא להצלה מאויבים.

40 שנה רק אוכלים ושותים, לומדים

ונושמים דבר אחד, אמונה, אמונה, אמונה.

40 שנה.

אחרי 40 שנה של אמונה באמת גדלו כבר.

ואז אמר להם משה רבנו, עכשיו נגמרים הניסים.

עכשיו אתם צריכים לעבוד את הקדוש ברוך הוא

כמו גדולים.

יהיה לכם חלקת שדה,

תזרעו,

תקצרו,

תקיימו מצוות לקט, שכחה, פאה,

ושאר מצוות שתלויות בארץ.

אבל דבר שמדגיש להם משה רבנו זה קורבן העומר.

מדוע?

אתם הולכים להפוך את חייכם לחיים טבעיים,

בלי ניסים.

אתם עלולים לשכוח שהכול זה באמת נס.

עדיין זה מעת השם יתברך.

כדי שלא תאמרו,

קניתי את השדה, השקעתי, הרווחתי,

התבואה שלי.

אומר הקדוש ברוך הוא, הלו,

תביא לי קודם כל עומר לפני שאתה אוכל.

תגיע להכרה של אמונה מתוך ההסתר.

אני לא רוצה כמות גדולה, מספיק עומר קטן,

שיזכיר לך את המן, מי פרנס אותך ארבעים שנה עומר לגולגולת.

והאדם יבין,

כשם שהקדוש ברוך הוא יאכיל את עם ישראל במדבר,

עם שלם ארבעים שנה יום יום,

שזה נס עצום וגדול,

כך ממש כל אדם שגדלה תבואה בשדה,

גם זה מאת השם יתברך.

בורא פרי העץ,

בורא פרי אדמה.

וההבדל נעוץ רק בכך,

במדבר, בגלל שהייתם תינוקות באמונה,

הייתם צריכים ללמוד באופן מוחשי מה זה השגחה.

איך אוכל יורד מן השמיים, זה נס גלוי.

אבל אחרי ארבעים שנה שלמדתם, אתם כבר גדולים באמונה.

אתם חייבים עכשיו להכיר

את הנס הנסתר.

זה שרואים כאילו יש טבע, זורעים וזה, וצומע, וזה. הלו, לא נשקוע,

זה גם נס.

לכן,

קורבן עומר קשור לחג הפסח.

פסח היו נסים גלויים לעם ישראל.

כשהוא היה בתחילת הדרך.

ולכן מיד למחרת נצטוו לאבי עומר,

כי בקורבן העומר מתקדמים כבר באמונה.

זה המשך ישיר לאמונה בקדוש ברוך הוא ביציאת מצרים.

ולכן נבחר שמו עומר, קורבן עומר,

מצוות העומר, להזכיר את המן

שנעמיק בחסדים של השם.

בדיוק כמו שבימים ההם נתן במדבר מן לכל אחד מעם ישראל בגלוי,

כך הוא נותן לכל אחד מעם ישראל היום את הפרנסה.

זה לא בעל הבית ולא מקום עבודה ולא מכולת ולא בטיח.

הכל זה מאת השם.

ולכן אמר משה רבנו,

תכיר תודה,

תביא קורבן קטן שמוכיח על אמונה גדולה

שהלחם הארצי שיוצא מן האדמה הוא כמו הלחם שירד מן השמיים.

אדם שנפטר הוא נרקב באדמה.

האם בעקבות הריקבון יצמח לנו אדם חדש?

לא.

אבל תבואה ששמים באדמה היא נרקבת

ויוצא לנו תבואה חדשה.

נו, זה לא נס?

אם היינו רואים בן אדם שמים אותו ואחרי שלושה ימים הוא מתחיל לבצבץ מהקבר ככה, מתחיל לצמוח,

היינו אומרים שזה נס, לא?

ואם אתה שם זרע באדמה ואתה לא רואה כלום,

ואחרי כמה ימים אם אתה תפתח אתה תראה שהוא רקוב,

ופתאום יצא לך גבעון ופה ואין לך עץ, וזה לא נס?

בדיוק אותו דבר.

זאת אומרת,

לכן אחר הפסח שהוא חג של אמונה מתוך נסים גלויים,

מגיע מיד קורבן הפסח בצאת החג

ללמד אותנו אמונה מתוך נס נסתר.

עכשיו, מובן למה בברכת מחיה המתים

אנחנו אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם.

מה העניין של ירידת גשמים לתחיית המתים?

אלא הגשם מחיה את העולם כולו.

זה נס נסתר, כולם מבינים, ורואים גשם, אז יצמח.

זה נס נסתר,

ממש כמו תחיית המתים, שהוא נס גלוי, בדיוק אותו דבר.

לכן בזכות העומר זכו לארץ ישראל,

כי על ידי שמאמינים בנסים הנסתרים,

יוצאים מהמדבר,

שהיה מקום נסים גלויים ארבעים שנה,

ומגיע הזמן להיכנס לארץ ישראל, לעבוד את השם

בתוך האסתר,

בטבע כאילו,

שזה הכל

מעשה בידי השם.

עכשיו התבאר לנו מדרש פליאה.

כתוב שמצוות העומר עמדה לעם ישראל בימי גדעון,

בימי חזקיהו, בימי חזקאל,

ובימי מרדכי ואסתר,

מצוות העומר.

בא המן הרשע

במצוות אחשוורוש להלביש את מרדכי ולהרכיב אותו על הסוס.

מתי זה היה?

בטוז בניסה,

ביום הקרבת העומר.

מרדכי ראה את המן,

בא עם הסוס בידו,

היה משוכנע שהוא בא להרוג אותו.

אמר לתלמידים, בירחו,

רשע זה בא להורגני.

אמרו לו, אנחנו עמך לחיים ולמוות.

מכירים את המושג הזה אצל הילדים?

זה מפה.

שאל המן,

במה אתם עסוקים?

אמרו לו, במצוות העומר,

כשבית המקדש היה קיים,

היינו מקריבים את העומר ביום הזה.

אמר להם, ניצחתם עם העומר הקטן

את עשרת אלפים כיכר כסף שלי.

ממה הותפעל?

אומר הרב גלינסקי, זכר צדיק ורכב,

המה נדהם.

על עם ישראל

תלויה ועומדת גזירה

נוראה ממלך ששולט על כל העולם.

הוא גזר להשמיד, להרוג ולאבד,

ואין לאן לברוח.

במקום ללמוד הלקות קידוש השם,

איך מתים על קידוש השם?

על עולם הבא,

בנושאים שקשורים לאחר כך.

הם עוסקים בקורבן העומר

ובבית המקדש.

אבל עכשיו זה זמן החורבן.

מה נוגע עכשיו שאתם לומדים את זה?

הרי אתם הולכים לאבדון.

זה מה שמטריד אתכם?

פתאום מבין

שעם ישראל זה עם אחר לגמרי.

כל העולם מדברים על השמדה.

איראן וסוריה ועיראק והתימנים החות'ים

וכולם.

והם עוסקים להם בדבר אחר לגמרי, עוסקים בתורה.

מכיוון שכתוב שייבנה בית המקדש

אחרי שבעים שנה של גלות,

אז הם לומדים לקוטע עומר. עוד מעט ייבנה בית המקדש.

ונקריב עומר, צריך לדעת את הדינים וההלכות.

לא נוגע אליהם מה שמדברים בחוץ ומה שאומרים, שיש גזרות ויש זה.

אמונה כזאת שלא מתחשבת כלל במציאות

של כל העולם מסביב.

המן הבין שהיא תכריע אותו.

וזה עומק קורבן העומר, אמונה בשם יתברך בשעה של הסתר פנים.

גם עכשיו כל הטיפשים שאומרים לגייס את החרדים

לא מבינים שמי שמחזיק אותם,

את הצבא ואת העולם כולו,

זה ישראל שלומדים תורה,

כי אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים בארץ לא שמתי.

כל הבריאה נבראה בשביל ישראל ובשביל התורה.

אין לקדוש ברוך הוא חפץ

בעולם בלי תורה.

הרי כל העולם

היה רועד ורופף עד שישראל קיבלו את התורה.

וה' אמר יום השישי ויחולו השמיים בארץ וכל צבאם.

יום השישי בסיוון, עכשיו שיבוא, יום מתן תורה.

אם ישראל יקבלו את התורה,

העולם יתקיים, ואם לא, ויחולו השמיים בארץ. אני מכלה את הכול, מחזיר את העולם לטוב אבו.

בלי תורה אין סיבה להחזיק את העולם.

וכמה שויטים אלה שרודפים אחרי...

עומדי התורה, בשעה שמאה אלף חילונים,

כן?

לא מתגייסים בכלל.

בכלל מהאליטה, כאילו,

של השמאלנים.

לא מתגייסים.

זה נאמר בוועדות בכנסת,

זה נאמר על ידי עורך דין בכיר.

זה נתונים.

אף אחד לא מדבר מהם.

הם ודאי צריכים להשתמד.

מה פתאום שהם אילך לחווי יטנפו את ידיהם?

אבל החרדים שיעזבו את התורה,

אתם כורתים את האילן שעליו אתם יושבים.

אבל מה לעשות, זה דינם של עמי ארצות, שהם לא יודעים.

אבל מה שכן,

הם מפסידים, כי ההגנה

של לומדי התורה לא תחול עליהם.

הכל יודוך והכל יששמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל יודוך והכל יששמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישמחוך והכל והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישמחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם ישמחו למלאכותך

שומרי שומרי שבת וקורא עוד עם שבת ישנחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עוד עם שבת עד מקדשם מקדשם מקדשם

שמי שבת עד מקדשם מקדשם מקדשם מקדשם תהיו בריאים, יום טוב, אמן, אמן. הרי אני מכוון לקיים צאת חכמים דאורייתא בשמאלה דאורייתא דומה נפשו איש אסד דאורייתא כבד את אביך ותקניך דאורייתא לעשות נער תוך הקדוש ברוך הוא

לעשות נער תוך

נער הקדוש

שיוסיף תוותיו דומות בקבר

ומייחד אני אומר למה שהוא אומר.