מצות השמחה - חלק ז' - פקודי ה' ישרים משמחי לב

ב"ה מצ"ב עיקר הדרשה ואח"כ התמלול (לא מוגה) מהספר 'וישמחו בך ישראל'

פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב

עֵצוֹת וּדְרָכִים לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת

הִנֵּה מוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, כַּמָּה עֵצוֹת נִפְלָאוֹת, לִזְכּוֹת לְהַרְגִּישׁ אֶת הַשִּׂמְחָה הָעֲצוּמָה בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת. 

יֶשְׁנָם מַלְאָכִים מְיֻחָדִים הַמְמֻנִּים לְהַכְנִיס עַצְבוּת לָאָדָם 

הִנֵּה כָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פרשת ויקהל), שֶׁיֶּשְׁנָם מַלְאָכִים מְיֻחָדִים מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא אֲשֶׁר כָּל תַּפְקִידָם הִנּוֹ לְהַעֲצִיב אֶת הָאָדָם בְּעֵת עִסְקוֹ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, וְהֵם מִתְגַּבְּרִים עָלָיו תָּמִיד בְּעֵת בּוֹאוֹ לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה לְהַכְנִיס בּוֹ עַצְבוּת, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזְכֶּה הָאָדָם לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה.

וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם יֵדַע זֹאת, לֹא יִפֹּל בְּרוּחוֹ בִּרְאוֹתוֹ שֶׁמִּדַּת הָעַצְבוּת מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו כַּאֲשֶׁר הוּא חָפֵץ לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, כִּי יִזְכֹּר שֶׁיֶּשְׁנָם מַלְאָכִים מְיֻחָדִים הַמְמֻנִּים לְכָךְ, וְלָכֵן לֹא יִתְעַצֵּב מִמִּדַּת הָעַצְבוּת הַמִּתְגַּבֶּרֶת עָלָיו בְּעֵת עִסְקוֹ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה.

עֵצָה רִאשׁוֹנָה - תְּחִלָּתָהּ הֶרְגֵּל וְסוֹפָהּ מַתָּנָה

כָּתַב הָרַהַ"ק רַבִּי מְשׁוּלָם פִישׁ סֶגַל, הָרַבִּי מִטָּאשׁ זיע"א (עבודת עבודה), שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַתְחִיל לַעֲשׂוֹת מִצְוָה מְסֻיֶּמֶת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן נִהְיָה לוֹ הַדָּבָר טֶבַע שֵׁנִי, וְהוּא זוֹכֶה לַעֲשׂוֹתָהּ תָּמִיד מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב.

ואֶת זֹאת לוֹמְדִים מִמַּה שֶּׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (שבת קל), שֶׁכָּל מִצְווֹת שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם יִשְׂרָאֵל מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, כְּגוֹן מִצְוַת בְּרִית מִילָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט) "שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב", "וְשָׂשֹׂן" - זֶה מִילָה, עַל יְדֵי כָּךְ הֵם עוֹשִׂים אוֹתָהּ עֲדַיִן בְּשִׂמְחָה. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁעוֹשִׂים כָּל יִשְׂרָאֵל סְעוּדָה וּמִשְׁתֶּה לִכְבוֹדָהּ שֶׁל מִצְוַת בְּרִית מִילָה.

וּמִכָּךְ אָנוּ לוֹמְדִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר תְּחִלָּתָהּ שֶׁל הַמִּצְוָה הִיא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה - כָּךְ יִהְיֶה לְעוֹלָם, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַתְחִיל לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן יִזְכֶּה שֶׁשִּׂמְחָתוֹ בְּקִיּוּם הַמִּצְוָה תָּבוֹא מֵאֵלֶיהָ, וְיִזְכֶּה תָּמִיד לְקַיְּמָהּ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְתִהְיֶה לוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה בְּקִיּוּם מִצְוָה זוֹ, כִּי הַקְּדֻשָּׁה תְּחִלָּתָהּ הֶרְגֵּל וְסוֹפָהּ מַתָּנָה. 

וְהִנֵּה דָּבָר זֶה הִנּוֹ בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל כָּל אָדָם תָּמִיד, לְהַתְחִיל לְהִתְרַגֵּל לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, ולְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַדָּבָר כְּהֶרְגֵּל וְטֶבַע שֵׁנִי, וְיִזְכֶּה תָּמִיד לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה  וְחֶדְוָה עֲצוּמָה וְנִפְלָאָה.

עֵצָה שְׁנִיָּה - הִתְבּוֹנְנוּת הַמּוֹלִידָה שִׂמְחָה

אַחַת הָעֵצוֹת הָעִקָּרִיּוֹת לִזְכּוֹת לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, הִיא עַל יְדֵי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בִּגְדֻלָּתָהּ הָעֲצוּמָה שֶׁל הַמִּצְוָה וּבִפְעֻלָּתָהּ הָרַבָּה בִּשְׁמֵי מְרוֹמִים וּבִשְׂכָרָהּ הָרַב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן לַעֲשׂוֹתָהּ תָּמִיד מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. 

כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ צַדִּיקִים זיע"א, (בעל ה"בית אהרן" ועוד), שֶׁהָעֵצָה לְהִלָּחֵם נֶגֶד מִדַּת הָעַצְבוּת בִּשְׁעַת קִיּוּם הַמִּצְווֹת וְלִזְכּוֹת לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה הִיא עַל יְדֵי "הִתְבּוֹנְנוּת", כִּי "בְּשִׂמְחָה" אוֹתִיּוֹת "מַחֲשָׁבָה", כְּלוֹמַר שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲלָתָן הַגְּדוֹלָה וְהָעֲצוּמָה שֶׁל הַמִּצְווֹת וּבִשְׂכָרָן הָרַב וְהֶעָצוּם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא לְנֵצַח נְצָחִים, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִתְמַלֵּא לִבּוֹ שִׂמְחָה עֲצוּמָה, וְיִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. 

וְלָכֵן הֶחָפֵץ לִזְכּוֹת לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, עֲצָתוֹ הִיא שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בְּכַמָּה דְּבָרִים אֲשֶׁר עַל יָדָם יִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְטוּב לֵבָב.

הִתְבּוֹנְנוּת בְּמַעֲלָתָן וַחֲשִׁיבוּתָן הַנּוֹרָאָה שֶׁל הַמִּצְווֹת 

א. דָּבָר רִאשׁוֹן, יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲלָתָן הַגְּדוֹלָה וְהָעֲצוּמָה שֶׁל הַמִּצְווֹת, וּבַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה לְקַיְּמָן, וּבִפְעֻלָּתָן הָרַבָּה בִּשְׁמֵי מְרוֹמִים. כְּגוֹן כַּאֲשֶׁר הוּא מֵנִיחַ תְּפִלִּין, יִתְבּוֹנֵן בְּכָךְ שֶׁהוּא זוֹכֶה לִלְבֹּשׁ עָלָיו אֶת הַ"כִּתְרָא דְמַלְכָּא" - כֶּתֶר הַמֶּלֶךְ, שֶׁאֵין עֲרֹךְ לְמַעֲלָתוֹ וַחֲשִׁיבָתוֹ הָעֲצוּמָה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מִתְעַטֵּף בְּצִיצִית, יִתְבּוֹנֵן בְּכָךְ שֶׁהוּא זוֹכֶה לִלְבֹּשׁ עָלָיו אֶת הַ"לְּבוּשָׁא דְמַלְכָּא" - לְבוּשׁ הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר זֹאת זְכוּת עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה מְאֹד.

תַּכְלִית כָּל הַבְּרִיאָה לִהְיוֹת מִשְׁכָּן לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה

ב. יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם בַּזְּכוּת הַגְּדוֹלָה לִהְיוֹת מִשְׁכָּן לַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּעַל הַתַּנְיָא (פרק לג), שֶׁהָאָדָם יִתְבּוֹנֵן בְּכָךְ שֶׁתַּכְלִית כָּל הַבְּרִיאָה הִיא מִפְּנֵי שֶׁהִתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל, וְעַל יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת הוּא נַעֲשֶׂה מִשְׁכָּן לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר זֶה תַּכְלִית כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְעַל יְדֵי כָּךְ בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. 

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה:

 לְמֶלֶךְ שֶׁהִתְאַכְסֵן אֵצֶל אָדָם פָּשׁוּט, אֲשֶׁר בְּוַדַּאי שֶׁשִּׂמְחָתוֹ גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מְאֹד עַל שֶׁהוּא זָכָה שֶׁהַמֶּלֶךְ מִתְאַכְסֵן בְּבֵיתוֹ, קַל וָחֹמֶר כַּמָּה צָרִיךְ הָאָדָם לָשׂוּשׂ וְלִשְׂמֹחַ מְאֹד כַּאֲשֶׁר מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים מִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ כִּבְיָכוֹל, וְהוּא נַעֲשֶׂה מִשְׁכָּן לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה עַל יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁהוּא זוֹכֶה לְקַיֵּם.

וְיִתְבּוֹנֵן בְּכָךְ שֶׁהַתְּנַאי לִזְכּוֹת לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה עָלָיו הוּא רַק עַל יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְוָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָהּ, אֲשֶׁר רַק עַל יָדָהּ הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת מִשְׁכָּן לַשְּׁכִינָה בִּשְׁעַת קִיּוּם הַמִּצְוָה, כִּי אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.

לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

ג. יִתְבּוֹנֵן בְּכָךְ שֶׁבַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת הוּא זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ עֲצוּמָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲשֶׁר זוֹ תַּכְלִית כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ - לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

הִתְבּוֹנְנוּת בִּשְׂכָרָן הֶעָצוּם שֶׁל הַמִּצְווֹת – וּבְמַה שֶּׁעָתִיד לְקַבֵּל עַל כָּל מִצְוָה 

ד. יִתְבּוֹנֵן בִּשְׂכָרָן הָרַב וְהֶעָצוּם שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת, הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהֵן בָּעוֹלָם הַבָּא לְנֵצַח נְצָחִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יְחֶזְקֵאל לֵוִינְשְׁטֵיין זַצַ"ל (אור יחזקאל), שֶׁעַל יְדֵי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בַּשָּׂכָר הֶעָצוּם שֶׁהוּא עָתִיד לְקַבֵּל עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁהוּא זוֹכֶה לְקַיֵּם, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה עֲצוּמָה וְנִפְלָאָה, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.

לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר הוּא חָפֵץ לְהַשְׁלִים פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר וְלִקְרֹא שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּפְסָק בַּ"שֻּׁלְחָן עָרוּךְ" (סימן רפב), יִתְבּוֹנֵן בְּגֹדֶל הַשָּׂכָר הַמֻּפְלָג אֲשֶׁר חֲזַ"ל הִבְטִיחוּ עַל כָּךְ בְּאָמְרָם: "כָּל הַמַּשְׁלִים פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר, מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו", וְעַל יְדֵי כָּךְ בְּוַדַּאי יִתְמַלֵּא שִׂמְחָה עֲצוּמָה, כֵּיצַד עַל מִצְוָה קַלָּה כָּזוֹ אֲשֶׁר אֶפְשָׁר לְקַיְּמָהּ בְּשָׁעָה קַלָּה בִּלְבַד, הוּא זוֹכֶה לְהַבְטָחָה עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה כָּזֹאת, לִזְכּוֹת לַאֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים טוֹבוֹת. 

וְעַל יְדֵי שֶׁיַּעֲצֹר לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָךְ, לִפְנֵי לִמּוּדוֹ אֶת הַפָּרָשָׁה, יִזְכֶּה לְהַעֲבִיר אֶת הַסִּדְרָה שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, אֲשֶׁר עַל יָדָהּ יִגְדַּל יוֹתֵר שְׂכָרוֹ לְאֵין שִׁעוּר, וּבְהַעֲלוֹתוֹ זֹאת עַל דַּעְתּוֹ תִּגְדַּל עוֹד יוֹתֵר שִׂמְחָתוֹ, אֲשֶׁר עַל יְדֵי כָּךְ יִגְדַּל יוֹתֵר שְׂכָרוֹ, וְכֵן הָלְאָה, וְחוֹזֵר חָלִילָה. 

וְכָךְ בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה, לִפְנֵי עֲשִׂיָּתָהּ יַעֲצֹר לְהִתְבּוֹנֵן בְּגֹדֶל שְׂכָרָהּ הֶעָצוּם בָּזֶה וּבַבָּא, וּבַהַבְטָחוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל לַמְקַיְּמִים אוֹתָהּ, וְעַל יְדֵי כָּךְ בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְטוּב לֵבָב. 

הִתְבּוֹנְנוּת בְּמַעֲלָתָהּ שֶׁל הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְווֹת

ה. יִתְבּוֹנֵן בְּכָךְ שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם שָׂמֵחַ בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, הוּא זוֹכֶה לְשָׂכָר כָּפוּל וּמְכֻפָּל עַל כָּל מִצְווֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ בַּעַל הָ"אָרְחוֹת צַדִּיקִים" זיע"א (שער השמחה), וּבַעַל הָ"רֵאשִׁית חָכְמָה" זיע"א (שער האהבה פרק י), שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, שְׂכָרוֹ הוּא פִּי אֶלֶף מִמִּי שֶׁמְּקַיְּמָן לְלֹא שִׂמְחָה.

וְעַל יְדֵי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בִּשְׂכָרָן הָרַב שֶׁל שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, בְּוַדַּאי יִתְמַלֵּא לִבּוֹ שִׂמְחָה עֲצוּמָה וְיִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, עַד שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן לַעֲשׂוֹת תָּמִיד אֶת כָּל הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. 

הִתְבּוֹנְנוּת בַּשֶּׁפַע הַגָּדוֹל הַנִּמְשָׁךְ עַל יָדוֹ עַל יְדֵי הַמִּצְוָה

ו. כָּתְבוּ בַּעַל הַ"קְּדֻשַּׁת לֵוִי" זיע"א (פ' וארא ד"ה ויצוום), וּבַעַל הַ"דִּבְרֵי יִשְׂרָאֵל" זיע"א (ח"ב עמוד רלט), שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה, הוּא מְקַבֵּל שָׂכָר עַל שְׁנֵי דְּבָרִים:  דָּבָר רִאשׁוֹן - עַל קִיּוּם הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, וְדָּבָר שֵּׁנִי - עַל מַה שֶּׁהוּא גָּרַם נַחַת רוּחַ להַשֵּׁם יתברך, בְּכָךְ שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַשְׁפִּיעַ בְּרָכָה וְשֶׁפַע לָעוֹלָם עַל יְדֵי הַמִּצְוָה שֶׁהוּא מְקַיֵּם. עַד כָּאן דִּבְרֵיהֶם.

וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה, יִתְבּוֹנֵן בְּכָךְ שֶׁהוּא מְשַׂמֵּחַ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמִצְוָה זוֹ, כִּי עַל יְדֵי הַמִּצְוָה שֶׁהוּא מְקַיֵּם יָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע לָעוֹלָם. וְהִנֵּה עִקַּר הַשֶּׁפַע הַנִּמְשָׁךְ מֵהַמִּצְוָה הִנּוֹ עַל יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

 וְלָכֵן עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׂמַח מִכָּךְ בִּשְׁעַת קִיּוּם הַמִּצְוָה, מִצְוָתוֹ תְּעוֹרֵר שֶׁפַע רַב יוֹתֵר, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִשְׂמַח עוֹד יוֹתֵר מִכָּךְ שֶׁהוּא זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע רַב עַל יְדֵי מִצְוָה זוֹ, וְכָךְ יַעֲשֶׂה אֶת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר, וְעַל יְדֵי כָּךְ מִצְוָתוֹ תַּמְשִׁיךְ שֶׁפַע רַב יוֹתֵר, וְכָךְ תִּגְדַּל שִׂמְחָתוֹ עוֹד יוֹתֵר בִּשְׁעַת קִיּוּם הַמִּצְוָה, וְחוֹזֵר חָלִילָה, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּבְחֶדְוָה רַבָּה וַעֲצוּמָה בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי.

הַשִּׂמְחָה בִּשְׂכָרָהּ שֶׁל הַמִּצְוָה - הִיא הָעֵצָה לִזְכּוֹת לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת

וְכָתַב בַּעַל הַ"יִּשְׂמַח מֹשֶׁה" זיע"א (פ' וירא עמוד ר), שֶׁבַּהַתְחָלָה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מֵכִין אֶת עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה, לִפְעָמִים קָשֶׁה לוֹ לִשְׂמֹחַ מֵעֶצֶם הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ בִּלְבַד - מִכָּךְ שֶׁהוּא זוֹכֶה לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת ה' וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזּוֹ תַּכְלִית כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (מכילתא יתרו).

וְלָכֵן הָעֵצָה לְכָךְ הִיא, שֶׁבַּהַתְחָלָה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מֵכִין אֶת עַצְמוֹ לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה, יַחְשֹׁב עַל הַשָּׂכָר הָרַב וְהֶעָצוּם הַצָּפוּן לָאָדָם עַל כָּל מִצְוָה, וְעַל כָּל מַה שֶּׁהוּא עָתִיד לְקַבֵּל עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְחֶדְוָה עֲצוּמָה, וְעַל יְדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה, וְזֹאת בְּיָדְעוֹ אֶת גֹּדֶל שְׂכָרָהּ הֶעָצוּם, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתָהּ בַּחֲמִימוּת גְּדוֹלָה וְיִזְכֶּה לְהִתְלַהֵב בַּעֲשִׂיָּתָהּ בְּאֵשׁ רִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת.

וְעַל יְדֵי כָּךְ יִהְיֶה קַל לוֹ אַחַר כָּךְ, לְהִתְבּוֹנֵן בְּגֹדֶל הַזְּכוּת הַנּוֹרָאָה וְהָעֲצוּמָה אֲשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם הַזּוֹכֶה לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו, וְיִזְכֶּה לִשְׂמֹחַ בַּזְּכוּת הַגְּדוֹלָה וְהָעֲצוּמָה הַזֹּאת.

וְלָכֵן עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה בִּשְׂכַר הַמִּצְווֹת בִּתְחִלַּת עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה, יִזְכֶּה הָאָדָם אַחַר כָּךְ לִשְׂמֹחַ בְּעֶצֶם הַמִּצְוָה עַצְמָהּ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ לִשְׁמָהּ רַק לִכְבוֹד ה' לְבַדּוֹ, אֲשֶׁר זֶהוּ שְׁלֵמוּתָהּ שֶׁל הַמִּצְוָה, וְעַל כָּךְ נֶאֱמַר: מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ יָבוֹא לִשְׁמָהּ. עַד כָּאן דְּבָרָיו.

עֵצָה שְׁלִישִׁית - אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה' 

מוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהָעֵצָה לִזְכּוֹת לִשְׂמֹחַ בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, הִיא עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם יִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא זוֹכֶה לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת עַל חֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו הָרַבִּים, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא מִכָּךְ לִידֵי עַצְבוּת בְּשָׁעָה זוֹ.

וְזֶה מְרֻמָּז בְּמַה שֶּׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (פסחים סד ב) "אֵין מַעֲבִירִין עַל הַמִּצְווֹת", כְּלוֹמַר שֶׁאֵין לְהַזְכִּיר אֶת הָעֲבֵרוֹת בִּשְׁעַת קִיּוּם הַמִּצְווֹת, וְכֵן כָּתְבוּ חֲזַ"ל (יבמות ה' א) "עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַּעֲשֶׂה", כְּלוֹמַר שֶׁבִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת אֵין לַחְשֹׁב עַל הַ"לֹּא תַּעֲשֶׂה" שֶׁהוּא נִכְשַׁל וְעָבַר עָלָיו, כִּי יֵשׁ זְמַן הַמְיֻחָד לָשׁוּב בּוֹ בִּתְשׁוּבָה וּלְתַקֵּן אֶת כָּל אֲשֶׁר פָּגַם וְעִוֵּת בְּמַעֲשָׂיו, אֲבָל בְּוַדַּאי שֶׁאֵין זֶה זְמַנּוֹ בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת. וְיֵשׁ לָדַעַת שֶׁכָּל הִרְהוּרֵי הַתְּשׁוּבָה בְּשָׁעָה זוֹ בָּאִים רַק מֵעֲצַת הַיֵּצֶר אֲשֶׁר חָפֵץ לְהַכְשִׁיל אֶת הָאָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה.

וְזֶה מְרֻמָּז בְּפָסוּק (תהלים קיב א) "אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה', בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד", וְלִכְאוֹרָה מִי שֶׁהוּא יָרֵא אֶת ה', הוּא מְקַבֵּל מִכָּךְ יִרְאָה עֲצוּמָה וּבוּשָׁה נוֹרָאָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְווֹת, כִּי הוּא יֹאמַר לְעַצְמוֹ: מִי אֲנִי וּמַה חַיַּי שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֶל ה' יִתְבָּרַךְ וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְווֹתָיו. וּמַדּוּעַ נֶאֱמַר עָלָיו שֶׁהוּא "חָפֵץ מְאֹד" בְּמִצְווֹתָיו?

אֶלָּא שֶׁבְּכָךְ מְרַמֶּזֶת לָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהַדֶּרֶךְ לִזְכּוֹת לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה הִיא עַל יְדֵי שֶׁבִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת יִשְׁכַּח אֶת מַעֲשָׂיו הָרָעִים וְיִזְכֹּר רַק אֶת מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. וְזֶה הַפֵּרוּשׁ "אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה'", כְּלוֹמַר שֶׁבִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת יִזְכֹּר הָאָדָם רַק אֶת מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְיִרְאַת ה' אֲשֶׁר בּוֹ, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת כָּל מִצְווֹת ה' מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד".

סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב

וּמוּבָא בַּסְּפָרִים, שֶׁזֶּה מְרֻמָּז בְּפָסוּק (תהלים לד טו) "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב", כְּלוֹמַר, שֶׁבִּשְׁעַת בּוֹאוֹ שֶׁל הָאָדָם לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת הַשֵּׁם, עָלָיו לַחְשֹׁב כְּאִלּוּ כָּל יְמֵי חַיָּיו הוּא הָיָה סָר מֵרָע וּמַעֲשָׂיו מְתֻקָּנִים בִּשְׁלֵמוּת, וְרַק עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם יַקְדִּים אֶת הַ"סּוּר מֵרָע" - יִזְכֶּה לְ"וַעֲשֵׂה טוֹב". כִּי בְּרֵאשִׁית הָעֲבוֹדָה בְּבוֹאוֹ לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת ה', עָלָיו לִשְׁכֹּחַ וּלְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי מִכָּל הָרַע שֶׁהוּא עָשָׂה, וְלִזְכֹּר רַק אֶת כָּל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְיִרְאַת ה' אֲשֶׁר בּוֹ, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לְהִתְעַצֵּב בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת, וְרַק עַל יְדֵי זֶה הוּא יִזְכֶּה לְ"וַעֲשֵׂה טוֹב" - לַעֲשׂוֹת אֶת מִצְווֹת ה' בִּשְׁלֵמוּת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְחֶדְוָה גְּדוֹלָה כָּרָאוּי.

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בֵּרֵךְ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ בְּשִׂמְחָה - כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה

וּבֵאֵר בַּעַל הַ"תִּפְאֶרֶת שְׁלֹמֹה" זיע"א, שֶׁזֶּה פֵּרוּשׁ הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֵךְ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר סִיְּמוּ לִבְנוֹת אֶת הַמִּשְׁכָּן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב מג) "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְכוּ' וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁבֵּרְכָם: "יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה בְּמַעֲשֵׂי יְדֵיכֶם".

וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁתָּמִיד כַּאֲשֶׁר הָאָדָם חָפֵץ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְקַיֵּם מִצְווֹת, מְנַסֶּה הַיֵּצֶר הָרַע לְהַפִּילוֹ לְעַצְבוּת, וְזֹאת בְּאָמְרוֹ לָאָדָם: מַדּוּעַ אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה קְדוֹשָׁה כָּזֹאת, הֲרֵי אַתָּה מָלֵא חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת, וּמָלֵא פְּשָׁעִים חַס וְשָׁלוֹם? הַאִם בִּכְלָל יִהְיֶה נַחַת רוּחַ לַה' מִכָּל עֲבוֹדָתְךָ, וְהַאִם הִיא תְּקֻבַּל בְּרָצוֹן לְפָנָיו? וְכָל זֹאת בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה מִצְוָה זֹאת מִתּוֹךְ עַצְבוּת, כִּי מִצְוָה אֲשֶׁר נַעֲשֵׂית לְלֹא יִרְאָה וּלְלֹא שִׂמְחָה, אֵינָהּ עוֹלָה לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. 

וְעַל כָּךְ אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהילים קיח י): "כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי", לְבַלְבֵּל אוֹתִי בִּשְׁעַת קִיּוּם הַמִּצְווֹת וּלְהַפִּילֵנִי לְעַצְבוּת, אֲבָל לֹא שָׁמַעְתִּי לָהֶם, אֶלָּא קִיַּמְתִּי תָּמִיד אֶת כָּל הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

וְזֶה בֵּאוּר הֶמְשֵׁךְ דִּבְרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה", כְּלוֹמַר, לֹא אֶעֱשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת בְּעַצְבוּת אֲשֶׁר הִיא בִּבְחִינַת מִיתָה חַס וְשָׁלוֹם, רַק אֶעֱשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה "וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי קָהּ", מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְחֶדְוָה.

וְעַל כָּךְ בֵּרֵךְ מֹשֶׁה אֶת עַם יִשְׂרָאֵל "יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה בְּמַעֲשֵׂי יְדֵיכֶם", כְּלוֹמַר יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּהְיוּ תָּמִיד בְּשִׂמְחָה וְתִנָּצְלוּ מֵהָעַצְבוּת, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי מִדַּת הָעַצְבוּת הַשְּׁכִינָה אֵינָהּ שׁוֹרָה עַל הָאָדָם, וְעַל יְדֵי כָּךְ לֹא תּוּכַל הַשְּׁכִינָה לִשְׁרוֹת בְּמִשְׁכַּן הָעֵדוּת, אֶלָּא יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּהְיוּ שְׁרוּיִים תָּמִיד בְּשִׂמְחָה וְתַעֲשׂוּ תָּמִיד אֶת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְעַל יְדֵי זֶה תִּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בְּמִשְׁכַּן הָעֵדוּת. 

עֵצָה רְבִיעִית - הַשִּׂמְחָה מַכְנִיעָה אֶת הַקְּלִפּוֹת - וְעַל יָדָהּ זוֹכֶה לְמַדְרֵגָה חֲדָשָׁה 

הִנֵּה עַל הָאָדָם לָדַעַת וְלִזְכֹּר תָּמִיד, כִּי רַק עַל יְדֵי שִׂמְחָה בַּמִּצְווֹת זוֹכֶה הָאָדָם לְהִתְעַלּוֹת וְלַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁמְּבָאֵר רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זיע"א (ליקוטי מוהר"ן כה), שֶׁעַל פִּי סוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים, רַק עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְווֹת יָכוֹל הָאָדָם לִזְכּוֹת לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁבְּכָל מַדְרֵגָה חֲדָשָׁה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יֶשְׁנָן קְלִפּוֹת הַקּוֹדְמוֹת לַפְּרִי, שֶׁזֶּה הַסִּטְרָא אַחֲרָא אֲשֶׁר מְסוֹבֶבֶת תָּמִיד אֶת הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהִיא הַמַּדְרֵגָה הַחֲדָשָׁה שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִזְכּוֹת לַעֲלוֹת אֵלֶיהָ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

 וְלָכֵן תָּמִיד כַּאֲשֶׁר הָאָדָם צָרִיךְ לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה חֲדָשָׁה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, מִתְעוֹרְרוֹת כָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הַחֲדָשָׁה, אֲשֶׁר עַל יָדָן מִתְגַּבְּרִים עָלָיו מֵחָדָשׁ שׁוּב כָּל הַבְלֵי תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְשׁוּב מִתְחַדְּשִׁים עָלָיו כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַפְּסוּלוֹת, וְכָל זֹאת כְּדֵי לְמָנְעוֹ לְהִכָּנֵס וְלַעֲלוֹת לַמַּדְרֵגָה הַחֲדָשָׁה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּלְהַעְפִּיל מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בְּהַר ה'.

אַדְּרַבָּה – כָּל זֹאת רַק מִפְּנֵי שֶׁהֵם צְרִיכִים לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָה חֲדָשָׁה 

וּבְדָבָר זֶה טוֹעִים הַרְבֵּה עוֹבְדֵי הַשֵּׁם, שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵם רוֹאִים אֶת הִתְגַּבְּרוּתוֹ הַגְּדוֹלָה וְהָעֲצוּמָה שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע עֲלֵיהֶם, נִדְמֶה לָהֶם שֶׁזֹּאת מִפְּנֵי שֶׁהֵם נָפְלוּ מִמַּדְרֵגָתָם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין זֹאת כְּלָל מִפְּנֵי שֶׁהֵם נָפְלוּ מִמַּדְרֵגָתָם הַגְּבוֹהָה, אֶלָּא אַדְּרַבָּה - כָּל זֹאת רַק מִפְּנֵי שֶׁהֵם צְרִיכִים כָּעֵת לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָה חֲדָשָׁה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֲשֶׁר מִפְּנֵי כָּךְ מִתְעוֹרְרִים עֲלֵיהֶם שׁוּב כָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הַחֲדָשָׁה, אֲשֶׁר מֵהֶם נוֹבַעַת וּבָאָה מֵחָדָשׁ כָּל הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲווֹת עַל הָאָדָם.

וְהָעֵצָה וְהַדֶּרֶךְ לְהַכְנִיעַ אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁיֶּשְׁנָן בַּמַּדְרֵגָה הַחֲדָשָׁה שֶׁהָאָדָם חָפֵץ לַעֲלוֹת אֵלֶיהָ, וּמִמֵּילָא לְהִנָּצֵל מִכָּל הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַתַּאֲווֹת, הִיא עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם יְעוֹרֵר עַל עַצְמוֹ וְיַכְנִיס בִּלְבָבוֹ "שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה", אֲשֶׁר עַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בְּאֵין מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה הָאָדָם מַכְנִיעַ אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת הַנִּמְצָאוֹת מִסָּבִיב לַקְּדֻשָּׁה, וְלָכֵן עַל יָדָהּ הוּא זוֹכֶה לְהִכָּנֵס וְלַעֲלוֹת לַמַּדְרֵגָה הַחֲדָשָׁה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם רוֹאֶה אֶת הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲווֹת וְהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה עָלָיו, בְּוַדַּאי שֶׁדָּבָר זֶה מַעֲכִיר אֶת רוּחוֹ וּמְעַצֵּב אֶת לְבָבוֹ, וְלִכְאוֹרָה כֵּיצַד יוּכַל לִשְׂמֹחַ בְּשָׁעָה זוֹ?

שִׂמְחָתוֹ שֶׁל הָאָדָם מֵהַמַּדְרֵגָה הַחֲדָשָׁה שֶׁהוֹלֵךְ לִזְכּוֹת אֵלֶיהָ

וְהִנֵּה הָעֵצָה לִזְכּוֹת לְמִדַּת הַשִּׂמְחָה בְּעֵת זוֹ, הִנָּהּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת מִכָּךְ בְּעַצְמוֹ, כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם יִרְאֶה אֶת הַהִתְגַּבְּרוּת הָעֲצוּמָה שֶׁל כָּל הַתַּאֲווֹת עָלָיו, יָבִין מִכָּךְ שֶׁרוֹצִים כָּעֵת מִשָּׁמַיִם לְהַעֲלוֹתוֹ לְמַדְרֵגָה חֲדָשָׁה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

וּמִכָּךְ יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כַּאֲשֶׁר יַחְשֹׁב עַל הַמַּתָּנוֹת הַנִּפְלָאוֹת שֶׁרוֹצִים מִשָּׁמַיִם לְהַעֲנִיק לוֹ, לְהַעֲלוֹתוֹ וּלְזַכּוֹתוֹ לְמַדְרֵגָה חֲדָשָׁה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּמִמֵּילָא עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה יִנָּצֵל מִכָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַתַּאֲווֹת הַסּוֹבְבִים אֶת הַמַּדְרֵגָה הַחֲדָשָׁה, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה אָכֵן לַעֲלוֹת לַמַּדְרֵגָה הַחֲדָשָׁה, אֲבָל אִם יִתְעַצֵּב הָאָדָם בִּרְאוֹתוֹ אֶת הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲווֹת עָלָיו, בְּכָךְ הוּא מַגְבִּירָן בְּיוֹתֵר עָלָיו, כִּי הָעַצְבוּת הֲרֵי הִיא מְזוֹן הַקְּלִפּוֹת וְחַיּוּתָן, וְעַל יְדֵי כָּךְ בְּוַדַּאי לֹא יוּכַל לִזְכּוֹת לַעֲלוֹת לַמַּדְרֵגָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר רוֹצִים לְהַעֲנִיק לוֹ מִמָּרוֹם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְאֶפְשָׁר לְבָאֵר, שֶׁהַטַּעַם שֶׁעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה זוֹכִים לְהַכְנִיעַ אֶת כָּל כֹּחוֹת הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה מַמְשִׁיכִים אֶת הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה עַל הָאָדָם, וְהִנֵּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת - כָּל הַקְּלִפּוֹת מִסְתַּלְּקוֹת וְאֵין לָהֶן רְשׁוּת לְהִתְקָרֵב לְשָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים פָּלָאגִי' זיע"א (נפש חיים ערך שמחה).

 וְלָכֵן מִי שֶׁשָּׁרוּי בְּשִׂמְחָה אֵין הַיֵּצֶר הָרַע וְכָל כֹּחוֹת הַטְּמֵאָה יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו כְּלָל, כִּי עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה הוּא שׂוֹרֵף אֶת כָּל הַטֻּמְאָה וְהַקְּלִפּוֹת, וּמִשּׁוּם כָּךְ עַל יְדֵי שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה זוֹכִים לְהִנָּצֵל מִכָּל הַקְּלִפּוֹת, וְלַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בַּעֲבוֹדַת ה'. 

זֹאת וְעוֹד כָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פיקודי רנה ע"א), שֶׁעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה מַגְבִּירִים אֶת צַד הַקְּדֻשָּׁה וּמַכְנִיעִים וּמְסַלְּקִים אֶת צַד הַטֻּמְאָה, וְכַאֲשֶׁר זֶה קָם - זֶה נוֹפֵל, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר צַד הַקְּדֻשָּׁה מִתְרוֹמֵם - צַד הַטֻּמְאָה מִמֵּילָא נִכְנָע וְנוֹפֵל וּמִסְתַּלֵּק מֵהָאָדָם.

וּמִשּׁוּם כָּךְ עַל יְדֵי שִׂמְחָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בַּמִּצְווֹת הוּא זוֹכֶה לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל וּלְכַלּוֹת לְגַמְרֵי אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַמְקַטְרְגִים הָעוֹמְדִים עָלָיו וּמְנַסִּים לְהַפִּילוֹ מִמַּדְרֵגָתוֹ וּלְהַכְשִׁילוֹ בְּחֵטְא וְעָווֹן, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לַעֲלוֹת וּלְהַעְפִּיל מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְלֹא כָּל מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב. 

עֵצָה חֲמִישִׁית - הַזְּכוּת הָעֲצוּמָה לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת ה' בְּכָל הַמַּצָּבִים

כָּתַב בַּעַל הַתַּנְיָא זיע"א (ליקוטי אמרים תניא פרק כז), שֶׁלִּפְעָמִים הָעַצְבוּת מִתְגַּבֶּרֶת עַל הָאָדָם וְאֵינֶנָּה בָּאָה לוֹ כְּלָל מִדְּאָגָה עַל עֲווֹנוֹתָיו, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁיֶּשְׁנָם כָּל מִינֵי הִרְהוּרִים רָעִים וְתַאֲווֹת רָעוֹת אֲשֶׁר נוֹפְלוֹת בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, וּכְשֶׁהוּא נוֹכֵחַ בְּמַדְרֵגָתוֹ הַשְּׁפָלָה, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִלָּחֵם עֲדַיִן עִם דְּבָרִים שְׁפָלִים וּפְחוּתִים כָּאֵלּוּ, הֲרֵי זֶה מַעֲצִיב אֶת לִבּוֹ וּמְעַכֵּר אֶת רוּחוֹ. 

אֲבָל הָאָדָם צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁהוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה תָּמִיד בְּכָל הַמַּצָּבִים וְהַזְּמַנִּים, כִּי אַדְּרַבָּה - יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנּוֹפְלִים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ כָּל מִינֵי דְּבָרִים שְׁלִילִיִּים, בְּכָל זֹאת הוּא מַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ מֵהֶם, וּבְכָךְ הוּא מְקַיֵּם בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע מִצְוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא שֶׁל "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", וְזֶה נֶחְשָׁב לוֹ בַּשָּׁמַיִם כְּאִלּוּ הוּא עָשָׂה מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (קידושין לט): יָשַׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה - נוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר כְּאִלּוּ עָשָׂה מִצְוָה. וְעַל כָּךְ הוּא צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ מְאֹד.

זֹאת וְעוֹד, הָאָדָם צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא דּוֹחֶה אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הָרָעָה מִדַּעְתּוֹ, הוּא מְכוֹפֵף וּמַפִּיל וּמַשְׁפִּיל אֶת כָּל קוֹמַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא, אֲשֶׁר עַל יְדֵי כָּךְ עוֹלֶה כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מֵהַכֹּל, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תרומה קכח), וְזֶה דָּבָר עָצוּם וְנוֹרָא מְאֹד.

וְלָכֵן לֹא יִצְטַעֵר הָאָדָם מִכָּךְ, כִּי אוּלַי רַק לְשֵׁם זֹאת הוּא נִבְרָא וּבָא לָעוֹלָם הַזֶּה, וְזֹאת כָּל עֲבוֹדָתוֹ בָּעוֹלָם - לְאַכְפַּיָּא לַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁבֵּאוּרוֹ - לְכוֹפֵף וּלְהַכְנִיעַ אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא לִפְנֵי הַקְּדֻשָּׁה, אֲשֶׁר זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שֶׁהוּא מִתְגַּבֵּר בְּכָל כֹּחוֹ עַל כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת, וְלָכֵן לֹא יִתְעַצֵּב הָאָדָם כְּלָל מִכָּךְ, אֶלָּא יִהְיֶה שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. 

עֵצָה שִׁשִּׁית - שִׂמְחָה בִּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת

כָּתַב רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זיע"א (ליקו"מ רפב), שֶׁהָעֵצָה לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה הִיא עַל יְדֵי שֶׁיִּזָּכֵר בְּמַה שֶּׁזָּכָה מֵעוֹדוֹ לַעֲשׂוֹת כַּמָּה וְכַמָּה מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וִיחַפֵּשׂ בְּעַצְמוֹ עַד שֶׁיִּמְצָא אֵיזֶה מַעֲשֶׂה טוֹב רָאוּי לִשְׁמוֹ שֶׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת, וְכָךְ יִמְצָא בְּעַצְמוֹ אֵיזוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה וּמַעֲשֶׂה טוֹב אֲשֶׁר יְבִיאֶנּוּ לִידֵי שִׂמְחָה, וְזֹאת עַל יְדֵי שֶׁיִּסְתַּכֵּל הָאָדָם עַל נְקֻדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים.

רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל - כָּל נְקֻדָּה טוֹבָה מְאִירָה וְקַיֶּמֶת לְנֵצַח נְצָחִים

וְהַדֶּרֶךְ לִזְכּוֹת לְהַרְגִּישׁ בִּלְבָבוֹ אֶת הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה בַּמִּצְווֹת, הִיא עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם יִתְבּוֹנֵן בַּזְּכוּת הָעֲצוּמָה שֶׁל כָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה אֲשֶׁר הוּא זוֹכֶה לְקַיֵּם, וּבְכָל מִצְוָה וּמַעֲשֶׂה טוֹב אֲשֶׁר הוּא זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת. וְאִם יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם, יִרְאֶה כֵּיצַד הַיֵּצֶר מְרַמֶּה אוֹתוֹ בְּכָךְ שֶׁהוּא מַפִּילוֹ לְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, בְּהַזְכִּירוֹ לוֹ בְּכָל עֵת אֶת כָּל חֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו אֲשֶׁר הוּא נִכְשַׁל בָּהֶם בַּעֲבָרוֹ, וַהֲרֵי בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע מַמָּשׁ הוּא מְקַיֵּם כַּמָּה וְכַמָּה מִצְווֹת עֲצוּמוֹת אֲשֶׁר שְׁקוּלוֹת כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל.

כִּי הִנֵּה בְּכָל רֶגַע אֲשֶׁר הוּא הוֹלֵךְ וְצִיצִית בְּבִגְדוֹ, בְּכָךְ הוּא מְקַיֵּם מִצְוָה הַשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (מנחות מד), וְכֵן בְּכָל רֶגַע אֲשֶׁר הוּא הוֹלֵךְ וְכִפָּה לְרֹאשׁוֹ, הַפֵּאוֹת וְהַזָּקָן מְעַטְּרִים אֶת פָּנָיו, הֲרֵי הוּא מְקַיֵּם בְּכָךְ בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע מִצְוַת "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם" וְכֵן מִצְוַת "לֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ", וְאִם הוּא מִתְגּוֹרֵר בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, הוּא זוֹכֶה לְקַיֵּם בְּכָל רֶגַע מִצְוָה עֲצוּמָה שֶׁל יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִיא שְׁקוּלָה כְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.

וְהִנֵּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָצָה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, וּמִשּׁוּם כָּךְ הוּא הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת עַד שֶׁכִּמְעַט אֵין תְּנוּעָה וּמַעֲשֶׂה אֲשֶׁר הָאָדָם לֹא מְקַיֵּם בָּהּ אֵיזוֹ מִצְוָה דְּאוֹרַיְתָא אוֹ דְּרַבָּנָן, וְכָךְ הָאָדָם מְקַיֵּם בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וְרֶגַע מִסְפָּר אַדִּיר שֶׁל מִצְווֹת.

וְאִם רַק יַעֲשֶׂה זֹאת בְּשִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב - מִסְפָּרוֹ יֻכְפַּל פִּי אֶלֶף, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ בַּעַל הָ"רֵאשִׁית חָכְמָה" (שער האהבה פרק י) וּבַעַל הָ"אָרְחוֹת צַדִּיקִים" (שער השמחה), שֶׁמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה עֶרְכָּהּ וּשְׂכָרָהּ הוּא פִּי אֶלֶף מִמִּצְוָה אֲשֶׁר נַעֲשֵׂית לְלֹא שִׂמְחָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַיֵּצֶר כֹּה חָפֵץ לְהַפִּילוֹ לְעַצְבוּת, כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁבְּכָל רֶגַע אֲשֶׁר הִנּוֹ שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה, שְׂכַר מִצְווֹתָיו יֻכְפַּל לְאֵין עֲרֹךְ וְאֵין שִׁעוּר.

הַמְּנָיוֹת שֶׁל הַבּוּרְסָה שֶׁעוֹלוֹת בְּכָל רֶגַע

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה 

לְעָשִׁיר גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ מְנָיוֹת רַבּוֹת בַּבּוּרְסָה, וְהִנֵּה מִתְקַשְּׁרִים אֵלָיו מֵאַחַת הַחֲבָרוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְאוֹמְרִים לוֹ שֶׁבְּרֶגַע זֶה הוּא הִפְסִיד כַּמָּה מִילְיוֹנֵי דּוֹלָרִים בְּהַשְׁקָעָה גְּדוֹלָה שֶׁהוּא הִשְׁקִיעַ בְּאַחַת הַחֲבָרוֹת, וְהִנֵּה נוֹדָע לוֹ שֶׁבְּאוֹתוֹ רֶגַע מַמָּשׁ אֲשֶׁר בּוֹ הוּא הִפְסִיד כַּמָּה מִילְיוֹנֵי דּוֹלָרִים מֵהַהַשְׁקָעָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר נָפְלָה לְטִמְיוֹן - הוּא הִרְוִיחַ מִצַּד שֵׁנִי כַּמָּה מִילְיָארְדֵי דּוֹלָרִים מֵהַמְּנָיוֹת הַנּוֹסָפוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּחֲבָרוֹת אֲחֵרוֹת בַּבּוּרְסָה. 

קַל וָחֹמֶר אִם נוֹדָע לוֹ שֶׁבְּכָל רֶגַע וְרֶגַע מִשְּׁעוֹת הַיְמָמָה לְלֹא הַפְסָקָה וּלְלֹא הֲפוּגָה, אֲפִלּוּ שֶׁל רֶגַע אֶחָד בִּלְבַד, הַמְּנָיוֹת שֶׁלּוֹ הַנּוֹסָפוֹת בַּבּוּרְסָה עוֹלוֹת וְעוֹלוֹת וְצוֹבְרוֹת הוֹן רַב, וּבְכָל רֶגַע נוֹסָף הוּא מַרְוִיחַ כַּמָּה מִילְיוֹנֵי דּוֹלָרִים נוֹסָפִים מֵהַשְׁקָעוֹתָיו, הַאִם הוּא יִפֹּל לְעַצְבוּת מֵהֶפְסֵדוֹ הַבּוֹדֵד? 

וְכָךְ כַּאֲשֶׁר הַיֵּצֶר הָרַע חָפֵץ לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם לְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה מִפְּנֵי אֵיזֶה חֵטְא שֶׁהוּא נִכְשַׁל בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, עָלָיו לוֹמַר לוֹ: הִנֵּה בְּרֶגַע זֶה מַמָּשׁ כְּבָר קִיַּמְתִּי כֹּה הַרְבֵּה מִצְווֹת, עַד שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהִתְעַצֵּב כְּלָל מֵחֵטְא זֶה, אֶלָּא עָלַי רַק לִשְׂמֹחַ מִמִּצְווֹת כֹּה רַבּוֹת אֲשֶׁר אֲנִי זוֹכֶה לְקַיֵּם וְלַעֲשׂוֹת לְלֹא הֶפְסֵק בְּכָל עֵת וָרֶגַע מַמָּשׁ. 

וְכֵן כָּתַב בַּעַל הַתַּנְיָא, שֶׁבְּוַדַּאי כָּל הָעַצְבוּת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵהַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם, הִנָּהּ אַךְ וְרַק מֵעֲצַת הַיֵּצֶר הָרַע אֲשֶׁר חָפֵץ לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם בְּעַצְבוּת, כִּי הַזְּמַן לְהִתְעַצֵּב עַל חֲטָאָיו וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה עֲלֵיהֶם, הוּא רַק בִּזְמַנֵּי תְּשׁוּבָה הַקְּבוּעִים שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לִקְבֹּעַ לְעַצְמוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וּבְשָׁעָה זוֹ יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְיַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה בְּלֵב נִשְׁבָּר.

וְאַף אֶת זֹאת יַעֲשֶׂה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, עַל כָּךְ שֶׁהוּא זוֹכֶה לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה אֲשֶׁר הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא, וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ מֵרִבּוּי הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר הוּא זוֹכֶה לְקַיֵּם בְּכָל עֵת וְרֶגַע מַמָּשׁ לְלֹא הַפְסָקָה.

וְכֵן כָּתַב בַּעַל הַ"תּוֹרַת אָבוֹת" זיע"א, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְהָאֱמֶת כִּי לְאַחַר כָּל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת, יֵשׁ לוֹ לִיהוּדִי בְּמַה לִּהְיוֹת שָׂמֵחַ. 

עֵצָה שְׁבִיעִית - שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו

כָּתַב מוֹהַרְנַ"ת זיע"א (הלכות הודאה ו' סעיף מז): נֶאֱמַר בְּמִשְׁלֵי (טו כג) "שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו", וּבְכָךְ מְרֻמָּז שֶׁהַדֶּרֶךְ לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה הִיא עַל יְדֵי שֶׁיְּדַבֵּר הָאָדָם דִּבּוּרִים הַמְשַׂמְּחִים אֶת הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית: "אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה מְאֹד יְרֻשָּׁתֵנוּ". 

וְכָךְ יוֹסִיף וִידַבֵּר הַרְבֵּה דִּבּוּרֵי שִׂמְחָה וְהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל מַה שֶּׁהוּא זוֹכֶה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ כֵּיצַד הַשִּׂמְחָה נִכְנֶסֶת בְּלִבּוֹ וְהוּא חָשׁ וּמַרְגִּישׁ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה, כִּי לְדִבּוּר יֶשְׁנוֹ כֹּחַ גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד.

וְכֵן אָמְרוּ צַדִּיקִים זיע"א, שֶׁסְּגֻלָּה לְשִׂמְחָה הִיא לוֹמַר אֶת פְּסוּקֵי הַשִּׂמְחָה הַמּוּבָאִים בַּתַּנַ"ךְ, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה הָאָדָם לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. (וּבְפֶרֶק "יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ" הֵבֵאנוּ חֵלֶק מֵהַפְּסוּקִים בַּתַּנַ"ךְ הַמְדַבְּרִים בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה). 

עֵצָה שְׁמִינִית - עִקַּר הִדּוּר הַמִּצְוָה - תָּלוּי בַּשִּׂמְחָה וּרְצוֹן הַלֵּב 

כָּתַב הָרַהַ"ק רַבִּי מְשׁוּלָם פִישׁ סֶגַל, הָרַבִּי מִטָּאשׁ זיע"א (עבודת עבודה): שרַק עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם יִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ ה', הוּא יִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב כָּרָאוּי, אֲשֶׁר זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ג ח) שֶׁ"כָּל עֲבוֹדָה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לַעֲבֹד לִפְנֵי קוֹנוֹ, הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה וּבִרְצוֹן הַלֵּב". וְכָךְ כִּמְעַט בְּכָל דַּף בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, חוֹזֵר וְכוֹתֵב רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי זיע"א, שֶׁעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת הוּא לְקַיֵּם אוֹתָם בִּ"רְעוּתָא דְלִבָּא" – בִּרְצוֹן הַלֵּב, אֲשֶׁר בְּכָךְ תָּלוּי כָּל שְׁלֵמוּתָהּ שֶׁל הַמִּצְוָה בַּמָּרוֹם. 

וּמִשּׁוּם כָּךְ, כָּל שְׁלֵמוּת הַמִּצְוָה וְכָל הַהִדּוּר בַּעֲשִׂיָּתָהּ שֶׁל הַמִּצְוָה, תְּלוּיִים בְּשִׂמְחָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אֵינוֹ שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה, אֶלָּא הוּא שָׁרוּי בְּצַעַר וּמָרָה שְׁחוֹרָה עַל דָּבָר זֶה אוֹ עַל מִשְׁנֵהוּ, עַל יְדֵי זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׂמֹחַ בְּעֵת קִיּוּם הַמִּצְווֹת, וְעַל יְדֵי כָּךְ חָסֵר לוֹ אֶת עִקַּר הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר הִיא הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְוָה, וּשְׁלֵמוּת רְצוֹן לִבּוֹ בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה.

וְלָכֵן כָּתְבוּ חֲזַ"ל "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ", כִּי עִקַּר הָעֲשִׁירוּת שֶׁל הָאָדָם הִיא שֶׁיִּהְיֶה תָּמִיד שָׂמֵחַ בְּמַצָּבוֹ, וְיַרְגִּישׁ שֶׁלֹּא חָסֵר לוֹ דָּבָר, וְהַזּוֹכֶה לָזֶה הוּא הֶעָשִׁיר הָאֲמִתִּי, כִּי נַפְשׁוֹ שְׁקֵטָה וּשְׁלֵוָה, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא יָכוֹל לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת ה' בְּשִׂמְחָה וּבְרָצוֹן שָׁלֵם.

כֵּיצַד הַיֵּצֶר נוֹטֵל מֵהָאָדָם אֶת כָּל שִׂמְחָתוֹ

וְהִנֵּה הַיֵּצֶר הָרַע אֲשֶׁר חָפֵץ בְּכָל כֹּחוֹ לִמְנֹעַ אֶת הָאָדָם מִקִּיּוּם הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, הֲרֵי הוּא מַכִּיר טוֹב אֶת חֻלְשׁוֹתָיו שֶׁל כָּל אֶחָד, וּמִשּׁוּם כָּךְ הוּא מַעֲמִיד לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כָּל מִינֵי דְּבָרִים אֲשֶׁר יָבִיאוּ אוֹתוֹ לִידֵי חֲלִישׁוּת הַדַּעַת וְעַצְבוּת לְפִי טִבְעוֹ וּלְפִי מִזְגּוֹ, וְעַל יְדֵי כָּךְ הָאָדָם הוֹלֵךְ כְּשֶׁלִּבּוֹ מָלֵא טְרוּנְיוֹת וּתְלוּנוֹת עַל פְּלוֹנִי אוֹ עַל אַלְמוֹנִי, אֲשֶׁר עַל פִּי מַחֲשַׁבְתּוֹ לֹא נָהֲגוּ עִמּוֹ כַּהֹגֶן, אוֹ שֶׁהֵצֵרוּ לוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא כִּבְּדוּ אוֹתוֹ כָּרָאוּי. 

וְכָךְ הוּא מְאַבֵּד אֶת כָּל שִׂמְחַת חַיָּיו, כִּי בְּכָל פַּעַם הוּא מָלֵא חֲלִישׁוּת הַדַּעַת מֵהַנְהָגָתוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי אוֹ מֵהִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל אַלְמוֹנִי אֲשֶׁר הֵצֵרוּ לוֹ וְלֹא הִתְנַהֲגוּ עִמּוֹ כָּרָאוּי, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא מְאַבֵּד אֶת כָּל שִׂמְחָתוֹ הַפְּנִימִית, וּמִמֵּילָא אֵינוֹ יָכוֹל לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, כִּי הוּא מָלֵא חֲלִישׁוּת הַדַּעַת וְעַצְבוּת, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מַפְסִיד אֶת הָעִקָּר בְּקִיּוּם הַמִּצְוָה, שֶׁהוּא רְצוֹן הַלֵּב בְּקִיּוּמָהּ וְשִׂמְחַת לְבָבוֹ בַּעֲשִׂיָּתָהּ.

וְהִנֵּה הָאָדָם חוֹשֵׁב שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְאוּמָה בְּכָךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת בְּהִדּוּר רַב, אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁלִּבּוֹ מָלֵא עַצְבוּת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת בְּכָל עֵת, וְעַל יְדֵי כָּךְ חָסֵר לוֹ אֶת עִקַּר הַהִדּוּר בְּמַעֲשֵׂי הַמִּצְווֹת, אֲשֶׁר הוּא שְׁלֵמוּת רְצוֹנוֹ וְשִׂמְחַת לְבָבוֹ שֶׁל הָאָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת. 

כְּמוֹ כֵן הָאָדָם אֵינוֹ חָשׁ וּמַרְגִּישׁ בַּחֲלִישׁוּת דַּעְתּוֹ וּבְחֶסְרוֹנָהּ הַגָּדוֹל שֶׁל שִׂמְחָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה שָׂמֵחַ כְּלַפֵּי חוּץ, כִּי הוּא מֵאִיר פָּנָיו לְכָל סוֹבְבָיו, וְנִרְאֶה בַּחִיצוֹנִיּוּת כְּאָדָם שָׂמֵחַ אֲשֶׁר טוֹב לוֹ בְּחַיָּיו, אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁאֵינוֹ שָׂמֵחַ כְּלָל וּכְלָל.

הַכֹּל בִּגְזֵרַת מֶלֶךְ לְהֵיטִיבוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ

אֲבָל עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם תִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאַף אֶחָד בָּעוֹלָם אֵינוֹ יָכוֹל לְהָרַע לוֹ וּלְהָצֵר לוֹ כְּלָל, כִּי אַף אָדָם בָּעוֹלָם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לוֹ מְאוּמָה לוּלֵא גְּזֵרָתוֹ שֶׁל מָקוֹם, וְהַכֹּל הוּא רַק בִּגְזֵרַת עֶלְיוֹן, וְלָכֵן אַף אָדָם לֹא הֵרַע לוֹ וְלֹא הֵצֵר לוֹ וְלֹא עָשָׂה לוֹ מְאוּמָה כְּלָל אַף פַּעַם בָּעוֹלָם.

וּכְמוֹ כֵן עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם יִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁכָּל הַמִּתְרַחֵשׁ עִמּוֹ הוּא רַק לְטוֹבָתוֹ, לְהֵיטִיבוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ, עַל יְדֵי כָּךְ מִמֵּילָא לֹא יַקְפִּיד וְיִכְעַס בְּלִבּוֹ עַל אַף אֶחָד, וְלֹא תִּהְיֶה לוֹ חֲלִישׁוּת הַדַּעַת מִשּׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם וּמִשּׁוּם דָּבָר, וְיִהְיֶה מָלֵא שִׂמְחָה בְּחֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִהְיֶה שָׁרוּי תָּמִיד בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה אֲשֶׁר עַל יָדָהּ יִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְטוּב לֵבָב. עַד כָּאן דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים. 

עֵצָה תְּשִׁיעִית  - הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת – תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ

כָּתַב רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זיע"א, שֶׁעִקַּר הַשִּׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם הִיא כַּאֲשֶׁר נִשְׁלָמִים חֶסְרוֹנוֹתָיו, כִּי כַּאֲשֶׁר חָסֵר לְאָדָם אֵיזֶה דָּבָר, וְחִסָּרוֹן זֶה הִתְמַלֵּא אֶצְלוֹ, הוּא מְקַבֵּל שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כְּגוֹן כַּאֲשֶׁר חוֹלֶה הִתְרַפֵּא מֵחָלְיוֹ, אוֹ עָנִי אֲשֶׁר נֶחֱלַץ מִמַּעְגַּל הָעֹנִי, כְּגוֹן שֶׁקִּבֵּל אֵיזֶה סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל - שִׂמְחָתָם גְּדוֹלָה מְאֹד אַף יוֹתֵר מִמִּי שֶׁלֹּא הָיָה חוֹלֶה כְּלָל אוֹ מִמִּי אֲשֶׁר פַּרְנָסָתוֹ מְצוּיָה לוֹ בִּקְבִיעוּת, כִּי בְּכָךְ חֶסְרוֹנָם הִתְמַלֵּא וְהֻשְׁלַם וְהוּא אֲשֶׁר הֵבִיא לָהֶם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

וְכָךְ גַּם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, יֵשׁ לָדַעַת שֶׁהַתַּרְיַ"ג הַמִּצְווֹת הֲרֵי הֵן כְּנֶגֶד רְמַ"ח אֵיבְרֵי הָאָדָם וּשְׁסָ"ה גִּידָיו, וְכָל מִצְוָה נוֹעֲדָה לְתַקֵּן וּלְהַשְׁלִים אֵיבָר אַחֵר מֵרְמַ"ח אֵיבָרָיו וּשְׁסָ"ה גִּידָיו שֶׁל הָאָדָם, אֲשֶׁר הִנָּם חֲסֵרִים וּפְגוּמִים לְלֹא קִיּוּם הַמִּצְווֹת, וְהֵן נוֹעֲדוּ לְתַקְּנָם וּלְהַשְׁלִימָם כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל, וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם רוֹצֶה לִזְכּוֹת לִשְׂמֹחַ עִם הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר הוּא זוֹכֶה לְקַיֵּם, עָלָיו לִזְכֹּר שֶׁכָּל מִצְוָה וּמִצְוָה הֲרֵי הִיא מַשְׁלִימָה אֵיזֶה חִסָּרוֹן אַחֵר הַקַּיָּם בּוֹ, וּבְקִיּוּמָהּ הֲרֵי הוּא מְתַקֵּן וּמַשְׁלִים אֶת נַפְשׁוֹ, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה לִשְׂמֹחַ בְּקִיּוּם כָּל הַמִּצְווֹת.

עַל יְדֵי לִּמּוּד כָּל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה - מַשְׁלִים אֶת כָּל חֶלְקֵי הַנר"ן 

וְכֵן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, עָלָיו לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָךְ שֶׁעַל יְדֵי הַלִּמּוּד שֶׁל כָּל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה, הֲרֵי הוּא מַשְׁלִים אֶת כָּל חֶלְקֵי הַנר"ן שֶׁבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִיזַ"ל, שֶׁכָּל חֵלֶק מֵחֶלְקֵי הַתּוֹרָה הוּא מֵשִׁיב חֵלֶק אַחֵר מֵחֶלְקֵי הַנר"ן שֶׁל הָאָדָם, וְרַק עַל יְדֵי שֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם לַעֲסֹק בְּכֻלָּם יַחְדָּו, הוּא מְתַקֵּן אֶת כָּל חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלּוֹ, וּבְכָךְ הוּא מַשְׁלִים אֶת יִעוּדוֹ אֲשֶׁר לִשְׁמוֹ הוּא נוֹלָד. כְּמוֹ כֵן יִתְבּוֹנֵן שֶׁבְּכָךְ הוּא מְתַקֵּן אֶת כָּל פְּגָמֵי נַפְשׁוֹ הַחֲסֵרָה, אֲשֶׁר עִקַּר תִּקּוּנָהּ הוּא עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. 

וּכְמוֹ כֵן יִלְמַד הָאָדָם עַל מַעֲלָתָהּ הָעֲצוּמָה שֶׁל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה מִצַּד אֶחָד, וְעַל הַחֶסְרוֹנוֹת הַקַּיָּמִים בּוֹ מִצַּד תִּקּוּן נַפְשׁוֹ מֵהַצַּד שֵׁנִי, וְעַל יְדֵי כָּךְ יָבִין הָאָדָם כֵּיצַד כָּל מִצְוָה הֲרֵי הִיא מְתַקֶּנֶת אֶת נַפְשׁוֹ וּמַשְׁלִימָה אֶת חֶסְרוֹנוֹתָיו, וְכֵיצַד כָּל נְקֻדָּה טוֹבָה יֵשׁ לָהּ חֵלֶק בְּתִקּוּן נַפְשׁוֹ וּבְהַצְלָחָתָהּ לָנֶצַח, וְעַל יְדֵי זֶה יִשְׂמַח בְּקַיְּמוֹ אֶת הַמִּצְווֹת כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב.

מִדַּת הַשִּׂמְחָה מְרַפְּאָה אֶת נַפְשׁוֹ מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי

כְּמוֹ כֵן, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם יָבִין אֶת מַעֲלָתָהּ הָעֲצוּמָה שֶׁל מִדַּת הַשִּׂמְחָה בְּעַצְמָהּ, וְאֶת חֶסְרוֹנוֹ הַגָּדוֹל מִצַּד גּוּפוֹ אֲשֶׁר נוֹטֶה מְאֹד לְמִדַּת הָעַצְבוּת, וְזֹאת הֵן מִצַּד הַחֹמֶר הֶעָכוּר וִיסוֹד הֶעָפָר שֶׁבְּגוּפוֹ אֲשֶׁר נוֹטֶה מִצַּד טִבְעוֹ לְמִדַּת הָעַצְבוּת, וְהֵן מִצַּד זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁבּוֹ אֲשֶׁר הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הָעַצְבוּת שֶׁבּוֹ, וְהִיא אֲשֶׁר גּוֹרֶמֶת לְהַגְבִּיר בּוֹ אֶת מִדַּת הָעַצְבוּת בְּכָל עֵת, וּכְמוֹ כֵן הָעַצְבוּת מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו עַל יְדֵי יִצְרוֹ הָרַע אֲשֶׁר מִתְגַּבֵּר בְּכָל כֹּחוֹ לְהַפִּילוֹ בְּכָל עֵת לְמִדַּת הָעַצְבוּת כְּדֵי לְלָכְדוֹ בְּרִשְׁתּוֹ וּלְהַדִּיחוֹ וּלְהַפְסִידוֹ עַל יְדֵי הָעַצְבוּת מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת.

וְעַל יְדֵי כָּךְ יָבִין כֵּיצַד מִדַּת הַשִּׂמְחָה בְּעַצְמָהּ הֲרֵי הִיא אֲשֶׁר מַשְׁלִימָה אֶת חֶסְרוֹנוֹ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הַקַּיָּם בּוֹ מִצַּד גּוּפוֹ בְּכָךְ שֶׁהִיא מְרַפְּאָה אֶת נַפְשׁוֹ מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, וּמַצִּילָה אוֹתוֹ מֵאֲחִיזַת הַחֹמֶר הֶעָכוּר שֶׁעִקָּרָם הוּא מִדַּת הָעַצְבוּת, וְעַל יְדֵי כָּךְ יַחְפֹּץ מְאֹד בְּמִדַּת הַשִּׂמְחָה וְיִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לִזְכּוֹת אֵלֶיהָ, וִיהֵא מָלֵא שִׂמְחָה בְּכָל אֶפְשָׁרוּת לְקַבְּלָהּ וּלְהַעֲצִימָהּ. 

יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת כָּל מִצְווֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה וְטוּב לֵבָב, לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, אָמֵן.

 - - - תמלול השיעור לא מוגה!!! - - - 

נציב יום לאה בת זיבה זויה תזכה להריון תקין לדקלה כטור נגול עם ידיים מלאות בעיתו זמנו וכל המשפחה תזכה לאורה ושמחת והצלחה מרובה בכל העניינים אמן אמן

מצוות השמחה חלק ז פיקודי אדוני ישרים משמחי לב

עצות נפלאות המובאות בספרים הקדושים כיצד לזכות להרגיש שמחה עצומה בקיום המצוות הזוהר הקדוש פרשת ויקל כותב ישנם מלאכים מיוחדים מהסטרא אחרה תפקידם להעציב את האדם בעת שעוסק בתורה ותפילה בכל דבר שבקדושה להכניס בו עצבות כדי שלא ייזכה לקיים מצוות בשמחה כשאדם יודע זאת לא ייפול רוחו בעצבות כשהיא מתגברת עליו בפרט שהוא רוצה לעסוק בתורה ובתפילה ויזכור שיש מלאכים מיוחדים ממונים לכך לכן לא יתעצב לא יתן להם להצליח להחיל עליו את העצבות כתב הרב הקדוש רבי משולם פיש סגל הרבי מטוש זכר צדיק ברכה זכותו הגן עלינו אמן אמן כאשר אדם מתחיל לעשות מצווה מתוך שמחה במשך הזמן זה הופך להיות טבעי אצלו והוא זוכה לעשות תמיד בשמחה בטוב לבב זאת אנחנו לומדים מאיפה ממה שכתבו חכמים זכרונם לברכה בשבת ק ל כל המצוות שקיבלו עליהם ישראל מתוך שמחה כגון ברית מילה ככתוב בתהילים כ יט סס אנוכי על אמרתך כמוצא שלן רב ששון זו מילה על ידי כך הם עושים אותה עדיין בשמחה אלפי שנים פירש רשי עושים כל ישראל סעודה ומשתה לכבודה של מצוות ברית מילה קיבלו אותה בשמחה אז היא נמשכת בשמחה גם אנחנו נקבל עלינו לעשות מצוות בשמחה זה יהפוך להיות טבע שני וככה זה ימשיך הלאה הנה מאז הרצאה בבני ברק כל בוקר רוקדים שמה כל המתפללים כל בוקר הם רוקדים המקום קיבל שמחה בעצמו וכבר מרקיד את כל מי שנכנס מכך לומדים שכאשר מתחילה מצווה מתוך שמחה ככה יהיה לעולם לכן אדם צריך לבדוק את עצמו האם הוא שמח במצוות או לא אם לא יכין את עצמו כדי להתחיל את המצוות תמיד בשמחה ממילא זה ימשיך אחר כך הלאה וכן הלאה ויעבור לדורות הבאים אז צריך לתרגל ולהתרגל לעשות מצוות משמחה בשמחה גדולה עד שיהפוך להיות טבע שני זה עצה ראשונה הרגל מתחילים עם הרגל והסוף הופך להיות מתנה זהו מן השמיים עוזרים ואתה תוכל לשמוח תמיד אחת העצות עצה שנייה זה להתבונן להתבונן עצה אחת נוספת לזכות לקיים מצוות זה להתבונן בגדולתה עצומה של מצווה ומה הפעולה רבה שהיא פועלת בשמי מרום ומה שכר הרב שמקבלים עליה בעולם הזה ולעולם הבא אמרנו שכל מצווה שעושים בשמחה מקבלים שכר בעולם הזה חוץ מהקרן דהיינו מקבלים בעולם הזה מיידית ועל ידי כך זוכה במשך הזמן מתוך ההתבוננות בגדולת המצווה בערכה במרום בהשפעה שבה מה זוכים ממנה מה מקבלים ודאי שאדם תיכנס בו שמחה גדולה כמו שכתבו הצדיקים בעל הבית אהרון ועוד שהעצה להלחם נגד מידת העצבות בשעה שמקיימים מצוות ולקיים הכל בשמחה זה על ידי התבוננות אותיות בשמחה זה מחשבה אם אדם מתבונן במחשבה זה מכניס אותו לשמחה כי אותיות בשמחה אותיות מחשבה כשמתבוננים בשכר העצוב של המצוות בעולם הזה ולעולם הבא לנצח נצחים ודאי שהאדם צריך להתמלא שמחה שהוא זוכה לעשות זאת עכשיו אתם שומעים שיעור ואני לא רואה שאתם שמחים וזה מצווה אין כמו תלמוד תורה כנגד כל המצוות כולם אז צריך להיות בשמחה אפילו שאתם עייפים קמתם מוקדם כל אבל לא צריך להיות ככה צריך להיות ערני ושמח לכן החפץ לזכות לקיים את המצוות וטוב לבב יתבונן בדברים ועל ידי כך יוכל לעשות זאת בשמחה דבר ראשון אדם נגיד מניח תפילין יתבונן שהוא לובש עכשיו את הכתר של המלך קיטרה דמלכא התפילין נקראים קיטרה ד מלכה אין ערוך למעלה והחשיבות העצומה וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממכה כשאדם מתעטף בציצית במה הוא מתעטף בלבוש הד מלכה לבוש של המלך איזה זכויות כתר של מלך לבוש של מלך וואי וואי וואיי אם אדם מתבונן זה בכל רגע בכל רגע בכל רגע בכל רגע איך הוא לא יהיה שמח עוד דבר אדם צריך להתבונן הסברנו אתמול בהרצאה בטבריה שכל תכלית הבריאה של האדם שהוא יהיה משכן לשכינה ושכנתי בתוכם עשו לי מקדש איפה פה בלב השם אומר אני רוצה להשכין את תי בתוך הלב בחרתי לרדת לתחתונים אני רוצה מדור תכינו לי מדור אם הקדוש ברוך הוא מזמין את עצמו אליך אתה לא מכניס אותו אבל אתה צריך לפנות את הלב שהלב יהיה פנוי מוכן לקבל את השכינה איך עושים זאת היא לא שורה בלי שמחה אז צריך לשמוח אז התבונן מה הזכות הגדולה להיות משכן לשכינה כתב בעל התניה בפרק לג שאדם מתבונן בכך שתכנית כל הבריאה זה רק בגלל שתהווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים כמו שכתוב בתנחומא פרשת סוטוס ועל ידי קיום המצוות ונעשה משכן לשכינה הקדושה זה התכלית של הבריאה אז אז איך אתה לא שמח בשמחה גדולה כשנתנו לך את האפשרות להיות המשכן אם היו אומרים ש החופפת חיים נגיד רוצה להגיע לירושלים והוא מחפש איזה דירה שהוא יה שמה לשבת מי לא היה רוצה להרח אותו כל אחד היה רוצה להרח אותו נכון אומר הקדוש ברוך הוא אני רוצה לבור אתרח לא חפץ חיים אתה מוכן לקבל אותי נו אז איך אתה לא שמח שאני רק מוכן עוד לא באתי עצם זה שאני מוכן נו לא כדאי להיות שמח בשביל שהקדוש ברוך הוא ישרה שכינתו וזה מובטח וואי וואי משל למלך התאכסן אצל אדם פשוט בוודאי שהשמחה היא גדולה ועצומה שהמלך שכן אצלו קל וחומר שמלך מלכי המלאכים יבוא להתאכסן אצלך וככה אדם זוכה לשכינה הקדושה על ידי כל מצווה ומצווה שעושה בשמחה דבר שלישי צריך להתבונן שאנחנו עושים את המצוות כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה בהן אנחנו עושים לו נחת רוח לא שווה להשקיע ולהתאמץ קצת בשביל שיהיה נחת רוח לבורא נו ואם אתה תעשה לו נחת רוח הוא לא יחזיר לך בכפ כפליים אם אתה עושה נחת רוח לבורא הוא לא יחזיר הוא לימד אותנו צריך הכרת הטוב לא אז הוא לא יכיר טובה על זה שאנחנו עושים לו כזאת נחת רוח בעוד שאנחנו מארחים אותו פשי דבר נוסף להתבונן בשכר העצום של המצוות מה מקבלים על כל מצווה בעולם הזה ולעולם הבא הגאון רבי יחזקל לוונשטיין זכר צדיק לברכה אומר שעל ידי שמתבונן אדם בשכר העצום שיקבל על כל מצווה ומצווה שהוא זוכה לקיים בוודאי שהוא יזכה לקיים את מצוות בשמחה עצומה כי אדם שיודע מה הוא הולך לקבל אז ודאי שהוא יעשה מתוך שמחה נגיד אדם רוצה להשלים את הפרשיות עם הציבור ולקרוא שניים מקרא ואחת תרגום בערב שבת כמו שנפסק בשולחן ערוך סימן רפב יתבונן בגודל השכר המופלג שהבטיחו חכמים זכרונם ברכה ב באומרם כל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו מי לא רוצה לחיות הרבה שנים הנה כל שבוע תשלים את הפרשיות שלך עם התרגום מובטח לך אריכות ימים ושנים נו אז זה לא צריך להתחיל לקרוא את זה בשמחה עצומה הנה עכשיו ביד שלי אני מעריך את הימים על כל מצווה קלה כזו אפשר לקיים אותה בשעה קלה בלבד והוא זוכה להבטחה עצומה ונוראה לזכות לאריכות ימים משונים על ידי שאדם עוצר ומתבונן לפני הלימוד של הפרשה והוא מעביר את השניים מקר חת תרגו מתוך שמחה גדולה שכרו גדול לאין שיעור אמרנו פי 1000 מקבלים ממי שאומר בלי שמחה וכך בכל מצווה ומצווה לפני העשיה יעצור להתבונן מה גודל השכר העצום בזה ובבא ומה הבטחות שהבטיחו חכמים זכרונם ברכה ואז בוודאי שהוא יעשה את המצוות מתוך שמחה גדולה בטוב לבב כל פעם שאני מזכיר לכם חכמים זכרונם ברכה צריך להגיד את זה בשמחה אהבה וירה בשמחה יש לכם עוד פעם להגיד זכר צדיק לברכה עוד פעם אתם מקיימים מצווה זכר צדיק לברכה ואהבת את השם לרבות תלמידי חכמים את השם אלוקיך תיירה לרבות תלמידי חכמים אתם מקיימים מצווה מצווה דאורייתא למה אתם לא שמחים למה רק אהבה מירה אהבה מירה זה יפה אחרים לא יודעים להגיד את זה אבל תעשו את זה כבר כמו שצריך בשמחה עם חיוך למה אני משחרר לכם מדי פעם שיהיה לכם זכויות תהיו חכמים תתפסו את זה כתבו בעל ה כתבו בעל הקדושת לוי מים סליחה כתבו בעלה קדושת לוי ובעלה דברי ישראל זכר צדיקים לברכה א יותר טוב זכותם תגן עלינו אמן אמ כשאדם עושה מצווה ומקבל שכר על שני דברים דבר ראשון זה על עצם המצווה שהוא עושה ודבר שני זה שהוא גרם נחת רוח לשם יתברך ובזה הוא יכול יעבדוך עמים אתה מתכוון בגמילות חסדים אבל עם שמחה כן אדם שעושה נחת רוח לקדוש ברוך הוא הוא יכול להשפיע ברכה ושפע לעולם על ידי המצווה שהוא מקיים לכן שאדם עושה מצווה יתבונן בכך שהוא משמח את השם יתברך במצווה הזו ואז השם ישפיע שפע רב בעולמות בזכות המצווה שהוא עשה אותה בשמחה נו אז אם אז אם אתה יודע שבקיום המצוות שלך אתה יכול להשפיע שפע רב לעולמות וכולם בזכותך זה עוד שכר שאתה תקבל שאתה השפעת לעולם טובה וברכה חוץ מהמצווה שעשית גם התוצאה שזה פעולת השפע היורד לעולם בזכותך גם על זה אתה תקבל שכר אז אתה צריך לשמוח עוד כפל כפליים כתב ישמח משה זכר צדיק לברכה בהתחלה כשאדם מכין עצמו לעשות את המצווה לפעמים קשה לו לשמוח מעצם המצווה בעצמה בלבד כי כל ההתחלות קשות קשה להתרגל מה העצה שבהתחלה לפני שאתה תחיל לעשות מצווה אל תמהר תחשוב עוד פעם על השכר הרב העצום הצפון לך ומה אתה עתיד לקבל בשני עולמות ואז לאט לאט תוכל לעשות מצוות בשמחה ו בחדוה עצומה כי אתה יודע מה אתה הולך לקבל על ידי כך יהיה לו קל להתבונן בגודל הזכות שהקדוש ברוך הוא מזכה אותך ונותן לך אפשרות לזכות לקיים את מצוותיו לעשות לו נחת רוח לפניו ועל ידי זה יוכל להגיע לעשיית המצוות לשם השם בלבד בהתחלה הוא התבונן בשכר לא בשביל השכר בשביל שיהיה לו שמחה אחרי שהוא תרגל בשמחה הוא כבר יעשה את זה ממש לשם שמיים לשמח את הבורא שהוא שמח במצוותיו מתוך שלא לשמע הוא יבוא לשמע עצה שלישית מובא בספרים הקדושים כשאדם עושה מצווה לא יסתכל על החטאים ועוונות הרבים שיש לו כי זה יביא אותו לעצבות כתוב אין מעבירין על המצוות רמז חכמים זכרונם לברכה הופה בפסחים ד פסחים סיעתא דשמיא סד אומרים אין מעבירין על המצוות איפה זה רמוז פה בדיוק מעבירים עבירה אין מע רן אין עבירות על המצוות שאתה הולך לעשות מצוות אין עבירות לא להתבונן שהיה לך עבירות ואתה לא הכי קדוש לא הכי טהור לא תעשה את המצוות כאילו אין לך שום עבירה בעולם אין מעבירים לא להזכיר את העבירות בשעת קיום מצוות ועוד רמז כתבו חכמים זכרונם ברכה בבמות עשה דוחה לא תעשה מה זה אומר נושה שאם ל עבות עשה שלו זוה את הות לא תעשה בשעה שאתה עושה את העשה מצוות עשה תדחה אתה לא תעשה את כל העבירות שהם לא תעשה אל תתבונן בהם שאתה עשית לא טוב העשה דוחת לא תעשה איי אי גם ש אפשר להוסיף סור מרע מעשה טוב תסיר מעליך את הרע לא להתבונן בו מעשה טוב זה עצות בשביל שלא יהיה עצבות כי זה הפטנט של היצר הרע ככה הוא לוחת את האנשים יש כאלה כדורים צהובים או כאלה משטחים צהובים עמדי מדביקים זבובים יתושים כן ככה הוא מדביק את האנשים לעצבות יש לו כאלה טק מדביק אותך נותן לך במחשבה כל מיני דברים שליליים וזה וזה וזה שלא תהיה בכלל שמח הוא לא מסכים יש לו מלאכים ממונים אבל אתה צריך להיות חכם אותך לא מעניין כל קשקושים כ אתה לימדו אותך פטנט חדש כל הזמן לשמוח ברגע זה אתה מגרש אותו אתה קוטל חרקים עכשיו לא הוא תהיו חכמים כל הארורים שמכניס היצר הרע זה רק בשביל להביא את האדם לעצבות ולמראה שחורה עכשיו זה מרומז גם בפסוק בתהילים כו יב אשרי איש ירא את אדוני במצוותיו חפץ מאוד לכאורה מי הוא ירא את השם מי שהוא ירא את השם מקבל יראה עצומה ובושה נוראה לעשות את המצוות כי אומר מי אני מה חיי שאני אזכה לעשות דבר כזה שאני עשה מצוות כאלה אז נשאל את השאלה מדוע נאמר עליו שהוא חפץ מאוד במצוות כתוב אשרי איש ירא את אדוני במצוותיו חפץ מאוות הירא הוא אומר מה לי ולזה אני לא אני לא בנביאים אני לא בגדולים אני אדם פשוט אני אז איך כתוב בהמשך במצוותיו חפץ מאוד אלא רומזת ל התורה הקדושה הדרך לעשות מצוות מתוך שמחה גדולה זה בשעת עשיית המצוות תשכח תשכח מכל המעשים הרעים תזכור רק את הטובים והפירוש הוא כך אשרי איש ירא את אדוני בשעת עשיית המצוות תזכור רק את המעשים הטובים ואת רת השם שיש בך על ידי כך אתה תזכה לקיים את כל המצוות בשמחה גדולה כך כתוב במצוותיו חפץ מאוד אל תסתכל בהשלכות של יראת שמיים תסתכל על זה שאתה ירא שמיים וזה שמחה גדולה אדם שזוכה להיות ירא שמיים אבל לא להיכנס מהירת שמיים לעצבות מי אני מה חיי לא כמו שסיפרנו אתמול בטבריה על אותו אחד שנרדם כל יום הכיפורים והתעורר אחרי הצהריים והיה בצער גדול וואי וואיי וואיי הפסדתי את היום הגדול אבל מה הוא עשה אחר גה נכנס לשמחה אמר אבל התניתי עיקר היום זה התענית תענית התענית ובזה מחק את כל העוונות שלו למה בשמחה שהייתה לו ביום הקדוש אפילו שהוא ישן למה הוא לא נכנס ליגון לדאגה לצער הוא הפך את הכל ככה היה אתמול יעקב הגיע ו נפל שמה עם הזה מה קורה כשבן אדם נופל אוי איזה בושה לפני כולם ליפול וזה אמרתי לו ישר מהר עבדו עבדו עבדו התחילו לרקוד לשחרר את היצר הרע הוא עושה מצלם יש לו זכויות מצלם את הערב קידוש השם מעביר את זה לציבור וכולי וכולי ויצר הרע רוצה להשפיל אותו א אתה עושה ככה אתה מפרסם כל מיני דברי תורה ודברים כאלה אני אפיל אותך אני אראה לך הפיל אותו נתקע בכבל נפל פני כולם זה מבייש נכון כשקמים אתה לא מחייך את מיד אמרתי לו חביבי עבדו עבדו עבדו מיד הוא קם מרקה תרקוד אמרתי ל רק ניצחנו את היצר כן ככה זה צריך לדעת מה לעשות מובא בספרים בתהילים לד טו סור מרע מעשה טוב כלומר בשעה שבה האדם לקיים את מצוות השם עליו לחשוב כאילו כל הימים הוסר מרע וכל המעשים שלו מתוקנים בשלמות ורק על ידי זה שהוא מקדים את סור מרע שאין לו שום רע הוא יכול לעשות טוב כי בראשית העבודה כשהוא בא לקיים מצוות השם צריך לשכוח לגמרי את כל הרעות שהוא עשה ולזכור את המעשים הטובים ראת השם שיש בו כדי לא להתעצב בשעה שעושה מצוות רק על ידי זה זוכים לעשות טוב ולעשות המצוות בשלמות מתוך שמחה וחדוה גדולה

איך איך איך מגיעים לזה? קלה קלות שרים עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עדנו את השם בשמח בואו לפניו לפניו יר ננה בוא לפניו ביר ננה בואו לפני אפנ ביר ננה בוא לפניו רננה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בס עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמח בואו לפניו לפניו יר ננ בוא לפניו רננה בואו לפניו לפניו בואו לפניו רנ מי שלא שר בעל גאבה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עמדו עבדו עמדו עבדו את השם בס בואו לפניו לפני ירנ בוא לפניו פרננ בואו לפניו לפניו פיר ננ בואו לפניו רננה היי עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בס עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בסמ בואו לפניו לפניו בואו לפניו יר ננה בואו לפניו לפניו יר ננה בוא בואו לפני יר ננה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמח בואו לפניו לפניו יר ננה בוא לפניו יר ננה בוא לפניו לפניו רננ ב לפניו רננה יום חמיש אחר שבת ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת בכ עונג שבת ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת בקור עונק שבת ע מקדש מקדש מקדש שביעי שבת ע מקדשם מקדשם מקדש אנחנו מקיימים מצוות דאורייתא בזה אחד זכור את יום השבת אנחנו זוכרים את השבת כבר מיום חמישי ואנחנו גם שרים שזה גם כן מצווה כי מצווה לשמוח ואנחנו עושים נחת רוח לקדוש ברוך הוא כל אלה מצוות מן התורה אז עוד פעם ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת קורא עונק שבת ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וק עונג שבת עם מקדש מקדשה מקדש שביעי שבת עם מקדש מקדשם מקדש שבי שבת אשרנו מטוב חלקנו מה נעים גורלינו

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים בשמחה רבי חנניא...