להתכונן כראוי לביאת המשיח | הרב אמנון יצחק

הרב: נציב יום, ליאורה וארז עדני יזכו להצלחה מרובה בכל וסיעתא דשמיא וכל מילי דמיטב, אמן ואמן.

קהל: אמן.

הרב: "להתכונן כראוי לביאת המשיח, "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח". רבים תמהים לפי כל הסימנים שנתנו לנו חכמים זכרונם לברכה על ביאת המשיח, כבר כמעט נתקיימו כולם!". זה אומר לפני כמאה שנה, החפץ חיים זכר צדיק לברכה: "ואף חילול השם גדול מאד בעוונות הרבים, וכתוב בפסוק (יחזקאל לו, כב): "לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם" אז זאת אומרת, השם יביא את הגאולה בגלל ששמו מחולל, אז כבר הגיע זמן שיבוא משיח והוא עדיין לא בא, "ואף על פי שיתמהמה בכל זאת אחכה לו". והנה בוודאי מהשם לא ייפלא דבר, בידו להביא את הגואל מיד ואין ספק שהוא חושש שכבודו לא יחולל בגויים, אבל הדבר ברור שהקב"ה מעכב את הגאולה קצת, כדי שגם אנו נתכונן לביאת משיח צדקנו ולא נבוא לקבל פניו ערומים מן המצוות.

המשל לעשיר מופלג שזימן קרוביו לחתונת בנו, וכיוון שידע שלחתונה יגיעו גדולי המדינה ועשירים מופלגים, כולם לבושים בגדי תכלת וארגמן בתכלית ההידור, 

פנה לכל הקרובים בבקשה נמרצת: "שישתדלו בכל המאמצים להופיע לחתונה במלבושים היפים ביותר, ככל שאפשר, כדי לא לבייש אותו בשעה שיסב לידם בשולחנות עם העשירים הגדולים!". 

וכידוע שבספרים הקדושים מבואר שהקב"ה חתן וכנסת ישראל היא הכלה והכתוב אומר (ישעיה סב, ה): "וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ", ואנו צריכים להכין את עצמנו שלא נופיע לחתונה הגדולה הזאת, בשעה שכל מלאכי מרום ישתתפו בה לראות בשמחתנו והמלבושים שלנו יהיו צואיים ומלוכלכים, הרי בושה וכלימה תכסה את פנינו אם נופיע במלבושים אלה לחתונה הגדולה. לכן" אומר החפץ חיים: "אחי! אם אומנם רצוננו עז לקרב את ביאת הגואל, עלינו להתכונן על ידי מצוות ומעשים טובים להסיר הבגדים הצואים מעלינו, וללבוש מחלצות, ואז במהרה יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

קהל: אמן.

הרב: "בכל יום אחכה לו שיבוא", בעקבתא דמשיחא בזמן שיגיע הזמן שכבוד השם יתגלה בעולם על ידי ביאת משיח צדקנו, בוודאי ימצאו גדולי ישראל שהם במקום הנביאים שהיו בזמנם, ויזרזו את בית ישראל להתחזק באמונה ולחזור בתשובה ולהכין את עצמם בתשובה ומעשים טובים לביאת המשיח. 

בעת ההיא ימצאו אנשים קטני אמנה, שלא יאמינו לדברי חכמים 

ויאמרו: "כיצד יתכן בשעה שהצרות תוכפות אותנו, בכל יום הקללה מרובה מחברו, והעינוי הוא גדול מאד שפתאום יופיע המשיח!?". קטני אמנה, ולכן לא יתנו להם לשמוע את דברי המזרזים, כמו שמצינו גם בגלות מצרים, לא אבו לשמוע לדברי מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות ו, ט). 

טסתי במיוחד לחוץ לארץ לכמה מדינות, להגיד להם: "שביאת המשיח קרובה! תעלו מהר לפני שהאנטישמיות תפרוץ!! יסגרו לכם את הגבולות!!! יפשטו על הבתים שלכם! יראו את המזוזות, יזהו יהודים, ייקחו לכם את העסקים והכל, ורק עשרה אחוז בקושי יספיקו לעלות!!!" 

לא האמינו למה שאני אומר והנה אנחנו רואים בעינינו, בוזזים להם את החנויות, שוברים את הכל, גונבים להם הכל, תוקפים הכול. אנטישמיות עלתה ועדיין לא הגיעו ליהודים באופן ספציפי כיהודים, אבל אתם יודעים מאשימים את היהודים בקורונה גם כמה מקומות בעולם, וזה יגיע ברגע מסוים וחבל! אבל למה זה קרה? כמו אצל משה רבינו "מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה", ביזנס, ביזנס זה עֲבֹדָה קָשָׁה, ומִקֹּצֶר רוּחַ, אין סבלנות, אין סבלנות לשמוע אף אחד, רוצים כל הזמן 'להתקדם, להתקדם, להתקדם, להתקדם' כן, אז ככה זה עובד. 

טוב, אז יהיו כאלה קטני אמנה ויהיו מזרזים, אז מה מה קורה, מה תשובה, יש תשובה לזה בתורה, כן. התורה מספרת לנו באריכות וויכוח בין המלאך לבין שרה אימנו, הוא מוכיח אותה על שצחקה, "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה? (בראשית יח, ג), 

מה שרה אימנו אמרה: "לֹא צָחַקְתִּי", 

ומה ענה לה: "לֹא! כִּי צָחָקְתְּ" (בראשית יח, טו). 

ויש לתמוה: למה התורה מספרת לנו את כל המשא ומתן הזה, הרי כל אות וכל תג חשובים בתורה והיא מצמצמת מאד, ואם היא מאריכה פה, יש פה ענין גדול. אולם מעשה אבות סימן לבנים, מרמזת לנו התורה, גם לעתיד לבוא יתקיים ויכוח בין הקב"ה לבין עם ישראל, אבל עם כל אחד מישראל, הוא יטען, 

ישאלו אותך נגיד, ליבוביץ: "תגיד לי, אתה פקפקת בביאת משיח?" 

- "חס ושלום! חס ושלום, אף פעם לא פקפקתי בביאת המשיח והייתי בטוח שהוא יבוא, אבל לא הייתי בטוח אם הוא יבוא היום או מחר, אלא חשבתי: שעוד יאריך הגלות כמה וכמה שנים!", 

ואז הקב"ה יוכיח אותנו על פנינו, אבל הנביא אומר במפורש (מלאכי ג, א): "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים", מי זה? מלך המשיח, וההמשך, "וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים" בו, שזה מדובר על אליהו הנביא ולפי זה הרי חייב כל אדם לפחות לפקפק ביום, נגיד מקסימום היום או מחר, אבל לא לשנים רבות. ומצינו שגם נפסק להלכה, בגמרא בנזיר, 

אדם שאומר את הלשון הבא: "הריני נזיר ביום שבן דוד בא", 

אסור לו לשתות יין כל הימים, הלכה. שמא יבוא באותו יום, חוץ מערבי שבתות שהוא לא בא. ואם כן, הרי מספקא צריך האדם להיות מוכן לקבל את פני מלך המשיח תמיד, בכל עת, מה זה 'מוכן'? בתורה ותשובה שלא יתפוס אותו ריק. ואם אין אנו רואים כן, הרי מוכח מכאן שעצם ביאת המשיח היא אצלנו חס ושלום בספק, ונמצא שכל הדיבורים בעניין ביאת המשיח, זה רק מן השפה ולחוץ.

בשביל להראות לכם עד כמה זה נכון פה, ולא רק השם שנקטתי בו, מי מאתנו שהגיע לפה לבית הכנסת חשב: 'שיתכן שבדרך יודיעו שהמשיח בא'? 

סיפרתי לכם שפעם למדתי חברותא עם הרב בירנבוים זכר צדיק לברכה והוא הלך ברחוב עם גמרא גדולה, לאט, לאט ואני עברתי עם הרכב, ראיתי אותו, 

צעקתי לו: "הרב! הרב, הרב בירנבוים", 

לא עונה, ממשיך, עצרתי את האוטו, ירדתי וצעקתי: "הרב, הרב!", 

הוא הסתובב ככה לאט עם הראש. 

- "הוא בא?", 

אמרתי לו: "מי?", 

הוא אומר לי: "המשיח!". 

אז צחקתי, אמרתי לו: "למה אתה שואל שאלה כזאת?", 

- "אז למה אתה צועק?. אם צועקים, אז סימן שהוא בא, כי למה יש לצעוק? מה בוער, אם הוא בא - צריך לצעוק! אבל אם אתה צועק והוא לא בא... אז הוא שואל: "הוא בא?" 

הוא הולך ברחוב, מה מונח אצלו בראש? 'הוא בא, או לא בא'? 

והרי אנחנו בבחינת שרה אימנו, בשעה שאמר לה המלאך: "לֹא! כִּי צָחָקְתְּ". 

ככה יוכיחו אותנו על פנינו: "לא! אינכם מאמינים בביאת המשיח, שאם לא כן, הרי כמבואר עליכם היה להתכונן לפחות משום ספיקא, שמא יבוא היום, שמא מחר, אבל בינתיים הייתם צריכים לעשות תשובה גמורה!", 

נו, מי עושה את זה בכל יום, אז מאמינים או לא מאמינים? יודעים לשיר, "אנחנו מאמינים בני מאמינים", בטח לשיר כולם יודעים. לחיות ככה, נראה אתכם ברחוב, "הוא בא?!"... איי איי איי לא תשכח לי התמונה הזאת, איך הוא עשה את זה, אלוף העולם!

על כן אחי ורעי, שומה עלינו כל מי שיראת השם נוגעת לליבו, להכין עצמנו בתשובה ומעשים טובים, לקראת בואו של מלך המשיח לגאולה שלימה ואמיתית שתהיה בקרוב, אמן.

קהל: אמן.

הרב: משה רבינו בא בקטע, שהם היו במצב של קֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה, אתם מבינים, אבל צ'יק צ'ק, לא עברו ימים ספורים כמו שאומרים ויצאו גאולים ממצרים. אז הכול יכול להתרחש בכל רגע, בכל רגע!

שלוש דרגות בישראל (תהלים קטו, א): "לֹא לָנוּ השם לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ"... "יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּהשם עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַהשם עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יִרְאֵי השם בִּטְחוּ בַהשם עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא" (תהלים קטו, ט-יא) שלוש דרגות.

יִשְׂרָאֵל בְּטַח, בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ, יִרְאֵי השם בִּטְחוּ, גמרא בפסחים קי"ח. דורשת מהפסוק על מלחמת גוג ומגוג ויש אומרים: על חבלי משיח את הפסוק הזה, שהפסוק הזה מדבר למאן דאמר על מלחמת גוג ומגוג, ומאן דאמר על חבלי משיח. יש להבין: למה הכתוב חילק את ישראל לשלוש דרגות, הלא אפשר להגיד, בית יִשְׂרָאֵל בִּטְחוּ בהשם עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא, זה כולל גם את הכוהנים וגם את יִרְאֵי השם, למה צריך לחלק לשלוש דרגות? אולם הכוונה בזה היא, כי יש שלוש דרגות בישראל. בית יִשְׂרָאֵל זה העם בכללו, בֵּית אַהֲרֹן זה הכוהנים המלמדים את העם דרך השם, התורה והמצוות. יִרְאֵי השם זה אלה שהם חרדים על דברו, שהם למעלה מדרגת הכהנים, כי 'יש נאה דורש ולא נאה מקיים'. אבל יש חרדים אמתיים, לא עם הבגדים... חרדים בנשמה בלב, אלה למעלה מדרגת הכהנים! 

והנה בא הכתוב להזהיר את כל הדרגות האלה: כי בעת שיבואו חבלי משיח, תהיה מידת הדין כה מתוחה, על כל האומה הישראלית, על כל סוגיה, שכל אחד מישראל, אפילו הטובים והגדולים שבהם, חייבים לזרז עצמם בכל כוחם כדי להינצל ממידת הדין. כל אחד לפי מדרגתו בכל כוח הביטחון אשר בו, ואז נזכה להיזכר לפי השם, כמו שכתוב (תהלים קטו, יב-יג): "השם זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ" השם יזכור אותנו, זְכָרָנוּ, ואז הוא יְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן", יְבָרֵךְ יִרְאֵי השם". למה עוד פעם פירט אותם לשלוש דרגות? כי כל אחד זקוק לברכה מיוחדת, כשם שכל אחד יהיה זקוק לביטחון מיוחד משלו, אז כל אחת לפי ביטחונו והכנתו. אבל יהיה יום דין קשה, בין אם זה בימות משיח, בין אם זה בגוג ומגוג, אז כל אחד צריך להעתיק את עצמו להגיע לדרגת יִרְאֵי השם, אם הוא רוצה את הברכה הכי טובה שיכולה להיות ולהיות בעל ביטחון גדול מאד. ועוד יש לומר, שמשום כך חילק הכתוב את הסוגים האלה משום שכל אחד יש לו זכות משלו להיזכר לטובה לפני הקב"ה. כי בֵּית יִשְׂרָאֵל זה עמך ישראל, נגיד שהם שומרים תורה ומצוות ותו לא, הכהנים זה כאילו מורי העם והמדריכים אלה שמוכיחים את העם, זה כבר דרגה יותר גבוהה, הם כבר פועלים למען הציבור, יִרְאֵי השם הם כבר גם משמשים דוגמא אישית לא רק אומרים מה לעשות וגם עושים, אז לכן משום שכל אחד יש לו זכות משלו להיזכר לטובה לפני השם יתברך, וכל ישראל זכאים לכך בגלל מסירות נפש שמוסרים עצמם על קידוש השם, ומשום כך יברך את כל בֵּית יִשְׂרָאֵל, את בֵּית אַהֲרֹן הוא יְבָרֵךְ משום שיזכור להם את זכות הכוהנים המקודשים, בית חשמונאי שניצחו את אויבי ישראל וזכו למלכות, ועוד אנחנו אומרים שהקב"ה בזכותם יזכור את זכותם של יִרְאֵי השם, שהם מעוררים את כלל ישראל לקיום התורה והמצוות, וזכותם גדולה מאד, ראויים הם שיתברכו גם הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים" וכו'. 

ועכשיו בוא נראה את הציור הבא "מָה אָשִׁיב לַהשם כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי" (תהלים קטז, יב) אומר החפץ חיים: "יש הרבה קונים בהקפה, בחנות, בעל החנות מוכר להם במאור פנים, יודע שהם משלמים את החוב, יש כאלה בבת אחת בבוא הזמן ויש כאלה בתשלומים. גם מי שמשלם קמעא קמעא רשאי לקנות בחנות, כוון שהחנווני יודע שאף על פי שהוא עדין חייב כסף, בכל זאת הוא הולך ומשלם מידי פעם. אבל מי שלקח בהקפה ולא שילם כלום, איך יבקש מהחנווני שייתן לו עוד פעם בהקפה? אחד, שנה קונה! ולא משלם כלום, לא מעט ולא בפעם אחת, אחרי שנה הוא בא עוד פעם לקחת בהקפה, 

על זה אמר דוד המלך עליו השלום: "מָה אָשִׁיב לַהשם שכָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. אם אני לקחתי הכול בהקפה מהשם יתברך ועדיין לא התחלתי לפרוע חובות, אלא כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי עוד, מה שאני צריך לגמול לו לשלם, עוד לא משלם הכול עָלָי, מָה אָשִׁיב לַהשם? מה אני אוכל להגיד לו, אני רוצה עוד הקפה, עוד חיים, עוד בריאות, עוד זה...!" 

- "הלו, אתה לקחת בהקפה כבר עשרות שנים, עוד לא פרעת כלום!", 

- אז מָה אָשִׁיב לַהשם אם כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. 

פישטייטס? (הבנתם?). המשך יבוא... תנקיו (תודה).