החפץ חיים: עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו | הרב אמנון יצחק

לפי מאמר חכמים זכרונם לברכה: "שלושה מפתחות לא נמסרו ביד שליח, אחד מהן הוא מפתח של פרנסה" ומדוע באמת לא נמסר פתח של הפרנסה ביד שליח? התשובה היא: אם היה נמסר מפתח זה ביד שליח - ודאי וודאי שהיו האנשים נותרים ללא פרנסה וללא מזון, שכן לא היו בידם מספיק זכויות לזה על פי הדין. כמו שכתוב בשמות כ"ג: "והנה אנוכי שולח מלאך בפניך כי לא ישא לפשעכם" למלאך אין רשות לרחם הוא הולך לפי הדין, אז הוא לא ישא לפשעכם, משום כך נשאר מפתח הפרנסה אצל הקב"ה, שרחמיו על כל מעשיו שהוא זן ומפרנס לכל ברחמים לפנים משורת הדין,

וזה מה שכתוב: "נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו". עכשיו מבואר היטב הסיבה שבה נכתב הפסוק ככה: "עיני כל אליך ישברו ואתה" כלומר שאתה! בעצמך הוא המפרנס שלהם, ואתה! הוא הזן כל אחד ואחד בעתו, משום כך: "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון". רק משום כך יש בפי כל אחד להשביע מזון הנצרך לו. מה שאין כן אם היתה פרנסה על ידי שליח כי אז היו הבריות ללא מזון ופרנסה. כמו שאנחנו רואים שעכשיו המצב קשה אין פרנסה, כמיליון מפוטרים, ומתחיל רעב לא רק אצלינו בכל העולם, אז איפה "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון"?

אז עלה בדעתי לבדוק ובדקתי ומצאתי. בימים האלה נערכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לבצע מפקד האוכלוסין הבא של מדינת ישראל, מפקד האוכלוסין האחרון התבצע בשנת 2008, המפקד הבא מתוכנן בשנת 2020 עכשיו, ומתברר לי שכבר משנת 2017 התחילו לעשות את המפקד כדי שהתוצאות יהיו עכשיו ב2010, וידוע שיש מנין של ישראל מהנגף "דבר" אז צריך להיזהר מזה,

ומי נענש על זה? לא פחות ולא יותר דוד המלך, היה לו מסע פוקדים, נערך לקראת בסוף מלכותו עם סיום מסכת הכיבושים, כאשר ממלכתו משתרעת על פני התחום הגדול ביותר שהיה תחת שלטון של עם ישראל אי פעם. דוד ציוה על שר צבאו יואב בן צרויה: "שוט נא בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע", המפקד ערך 9 חודשים ועשרים יום ונועד למנות את מספר הלוחמים, או בלשון הכתוב: "איש חי שולף חרב", ולאחר 9 חודשים התקבל הסיכום. כתוב: "ויתן יואב את מפקד מספר העם אל המלך ותהי ישראל 800 אלף איש חיל שולף חרב, ואיש יהודה 500 אלף איש".

ולאחר ביצוע המפקד דוד חש כי חטא במעשהו, לאחר חטא ספירת העם שלח השם את גד הנביא כדי לבחור בין שלושה עונשים: רעב של שבע שנים, או הפסד במלחמות של שלושה חודשים, או שלושה ימים של "דבר". דוד בחר בדבר משום שרצה להיענש בידי האל ולא בידי אדם. מכאן אנחנו לומדים שדבר זה ביד השם, זה לא מיד אדם. ופה הוא נתן לו על המפקד שלושה ימים בלבד, פה כבר כמה חודשים, ולא מקום אחד בכל העולם, והוא נתן לו ברירה - בין מלחמות בין רעב לבין ובין דבר, ופה יש כבר גם רעב וגם דבר, חסר רק מלחמות רחמנא לצלן.

אז זאת אומרת: זה גזרה לא פשוטה, מה שעם ישראל עובר כרגע חוץ מהעולם, וכמובן שהכל זה בגלל ישראל, כידוע שכל מה שבא על העולם - בגלל ישראל, וצריכים להתחזק פה, ורואים שדוקא אצל החרדים המצב יותר קשה, זאת אומרת, אצל החרדים למעלה מ-500 אנשים שנפגעו בירושלים בני ברק, חוץ ממקומות נוספים מקומות ששם המספרים יותר קטנים, אז עברו את האלפיים, בפרק זמן קצר מפורים עד עכשיו. מה הקב"ה רוצה מהחרדים? אז הסברתי כבר בהרצאות הקודמות, אם יפקחו עיניים ישימו לב וישתנו - בטוח שהדברים ישתנו, אבל אם מזלזלים - אז צריכים לעורר את הציבור.

אז עכשיו אנחנו לומדים שהקב"ה "עיני כל אליך ישברו ואתה", רק אתה "נותן להם אוכלם בעתם" המדינה אפילו שהיא רוצה לעזור היא מוגבלת, כבר עשתה הלוואות מחוץ לארץ שיתנו לה מיליארדים בשביל שתוכל לכסות את ה-500 שקל שרוצים לתת לכל משפחה על כל ילד רביעי, ועוד לזקנים 500 שקל, העתקה קצת של טראמפ שנתן בינתיים 1.200 דולר, אבל בסדר בא נגיד שהם משתדלים, אבל זה מוגבל, למה הם יכולים לשחרר? כמה הם יכולים לפרנס, אם השם לא זן ומפרנס קשה לציבור לפרנס את כלל הציבור, זאת אומרת זה גזרה לא פשוטה כרגע.

אז "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן את אוכלם" כלומר, מכיוון שאתה בעצמך מפרנס שלהם, ואתה הוא הזן אותם כל אחד ואחד בעתו, משום כך פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, רק משום כך יש בפי כל חי לשבוע מזון כנצרך לו, מה שאין כן אם היתה פרנסה על ידי שליח {נגיד ביבי ומשרד האוצר} אז היה לבריות מצב ללא מזון ופרנסה. וזהו שתכף כתוב: "צדיק השם בכל דרכיו" היינו שעל ידי שהוא צדיק וחסיד הוא מתנהג עמם במידת החסד ומשביע לכל חי רצון, למעט כשיש גזרה וחרון אף, ואז הקב"ה במקום שאנשים ימותו - אז הוא מביא עליהם רעב, כי רעב זה במקום מיתה,

"עני חשוב כמת", אז במקום שימותו חלילה הרבה אנשים, אנחנו מקום ראשון במיעוט במתים בקורונה בינתיים, אז הרעב מכפר ומכסה על הדברים, גם הרעב מהמוות אצל ישראל מועיל בשביל שזה ייחשב כמו מוות. פחד מוות - נחשב כמוות. טוב אז אחרי כן אנחנו אומרים זה גם הטעם, למה לא נמסר מפתח של יולדת של תחיית המתים בידי שליח? כמו שאמרו חכמים, וכך אנחנו אומרים בתפילה, "אתה גיבור לעולם השם מחיה מתים אתה" לכאורה תיבת "אתה" השניה מיותרת, "אתה גיבור לעולם השם מחיה מתים" מספיק למה אתה? עוד פעם אתה כבר אמרנו "אתה".

אלא הכוונה להדגיש שלא על ידי שליח, מחיה מתים זה אתה ולא על ידי שליח, אלא על ידי השם יתברך בעצמו שהוא רב להושיע ברחמיו ובחסדיו, "ומכלכל חיים בחסד, ומחיה מתים ברחמים רבים", מה שאין כן אם היה על ידי שליח, אז היו רבים שלא היה להם כלכלה, ורבים שלא היתה להם על פי דין זכות לתחיה. וכן בכל לילה כשאדם הולך לישון, הרי הוא מפקיד את נשמתו ביד הקב"ה ולא ביד שום מלאך, ועל כן כשהוא מתחייב באיזה דבר בדין, עשה עבירות ולא היה ראוי לו לקום, היה צריך להישאר עם הנשמה למעלה, הקב"ה פודה אותו מן המוות! ומחזיר נשמתו אליו בבוקר,

כמו שנאמר: "בידיך אפקיד רוחי פדית אותי אל אמת" והקב"ה מחליף את העניים מה שמגיע לו מיתה על איזה דבר קטן, כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה: "עשיר בשיו ועני בתרנגולתו". זאת אומרת: העשיר יפדה ממות על ידי שה כי יש לו אמצעים ועני על ידי תרנגולת. אז זאת אומרת השם מחליף את זה במקום מוות - עוני. במקום מוות - פחד מוות, וכן איתה "בתנא דבי אליהו" בכל יום אדם נמכר, ובכל יום אדם נפדה, שנאמר: "בידיך אפקיד רוחי פדית אותי השם אל אמת" מה זה נמכר? בכל יום אדם נמכר? זה מלשון מסירה,

ככתוב בשופטים א': "ביד אישה ימכור השם את סיסרא" מה זה ימכור? ימסור. {"מכר אותי" אומרים היום במושגים שלנו "מכר אותי" מזה מכר אותי מסר אותי}. והכוונה שנמסר לכוחות הדין, על ידי מעשיו שעולה בלילה, נשמתו עולה למעלה ומעידה על המעשים, אז למעשה הוא נמסר על ידי מלאכי הדין ולכאורה הוא לא היה צריך לחזור בחזרה, אך השם יתברך ברחמיו פודהו מזה לכן: "בידיך אפקיד רוחי פדית אותי אתה אל אמת". וזה שאנחנו אומרים כל יום בתפילה: "נודה לך ונספר תהילתך, על נשמותינו הפקודות לך" צריך להודות ולספר תהילות

- חזרה הנשמה הבוקר. "הטוב כי לא כלו רחמיך" היינו שאילו היינו נמסרים ליד שליח - היו הרבה אנשים שלא היו קמים ממיטתם חס ושלום בכל יום, יותר מהקורונה לאין שיעור. אבל שאתה שרחמך לא כלו - אתה פודה אותנו. אמרו חכמים זכרונם לברכה: "איזה הוא חכם המכיר את מקומו" היינו מכיר את מדרגתו. רוצה לומר: מי שאינו חכם, יכול יצרו לרמותו ולומר שהוא נכבד ומקיים את התורה, כמו שעולם טועים ומחזיקים אותו ללמדן ויראי שמים שמקיים את התורה ואת מצוותיה.

אבל בעצמו אם איש נבון הוא, ימצא כמה מצוות שהוא עובר עליהן בכל יום, ואינו שם לב עליהן כלל לקיימן. וכן בענייני הלאווים שעובר עליהם ולא שם לב עליהם לתקנם, שלא נדבר על המצוות אין הן נראות כשהם נעשות, בלי תשומת לב ולא לשם שמים וכהרגל. והתועלת מזה גדולה מאוד אם יכיר את עצמו בהכרה אמתית, אז תסור הגאווה ממנו, ואז יתרצה במה שנותן לו הקב"ה, יסתפק במה שנותן לו הקב"ה, כי הוא יודע שבאמת הוא לא ראוי בכלל, ויסתפק גם בהשפעה, וגם בענייני הכבוד,

ובכל העניינים יכיר שהקב"ה בעצם מתנהג עמו במידת החסד, כי אם לפי מעשיו לא היה מגיע לו לאכול היום. מה עשית בשביל לאכול, קיימת כל מה שציותי כל מה שאמרתי? לא, אחד שבא לעבודה שמונה שעות, מתוכם הוא עובד רק שעה הוא יקבל 8 שעות מי יתן לו? גם יעיפו אותו מהעבודה, בן אדם שלא עושה מספיק, אנחנו מדברים על דתיים כן, לא עושה מספיק אז לא מגיע לו, אדם שבכלל לא עושה על מה? על מה על מה הוא מקבל מה קרה? למה שיקבל בכלל? ובזה מבואר מאוד על מה שאמר הפסוק: "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון"

והרבה אנשים אומרים - איך משביע?! הרי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, אז איך משביע?! ואיפה השובע המיוחל!

אבל לפי מה שבארנו יבוא טוב, כי סיבת הדבר היא שאין אדם מכיר את עצמו ונדמה לו שעל פי מעשיו ראוי לו לתת לו יותר ויותר בעולם הזה! וגם בעולם הבא חלילה לא תגרע מדרגתו. אבל הקב"ה שיודע אותך בדיוק ומכיר אותך היטב, יודע שלא כדאי, לא כדאי לך יותר, זה גם לטובת הבנים שלך, שהם לא יסורו מדרך השם יתברך, כי אם יהיה לך יותר מידי שפע - אתם תפשעו, ואם כן הוא משביע אותו כפי הראוי לו. כל אחד הוא משביע אותו כפי הראוי לו. ועכשיו - "רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם" מה החיסרון הגדול? כשאין לאדם רצון ברור ומתוקן.

אם ישאלו אדם: "תגיד דבר אחד - מה אתה רוצה?"

לא ידע בעצמו מה לענות, כלומר אם מבקשים ממנו ורוצים ליתן לו - הרי שאין בו שכל לדעת מה לבקש. עשיתי פעם ניסיון ככה לפני ראש השנה,

שאלתי: "מה אתם הולכים לבקש מהקב"ה?"

אחד אמר בריאות אחד אמר פרנסה אחד אמר זה.... כל אחד אמר משהו אחר.

משל למה הדבר דומה? למלך שהיה פעם המצעד של החיילים ורוחו היתה טובה עליו, ונתן הוראה לשליש, כל מי שיש לו בקשה מהוד מלכותו ייגש וישטח אותה לפניו. ניגש חייל אחד שלא היה בעל בינה יתרה,

ואמר: "אדוני המלך מלכותך תיכון בטוב, והרי עיניך רואות שאני מסור אליך, ואת נפשי אחרף עבורך, זאת אני מבקש ממך: שיתנו את המשכורת המגיעה לי מידי שר הצבא".

שמעו אותו הסובבים ונתנו בשחוק פיהם: "אוי טיפש וסכל! מה ביקשת? הלא הקצבה מגיעה לך תקבל ממילא, מכיוון שאתה חייל!"

כן הדבר עם האדם, נאמר לו ונומר לו: שויטה! שוטה גמור אתה, הרי יציר כפיו של הקב"ה בורא עולם אתה, ואם כן בין כה ובין כה יתן לך את הפרוסת לחם שלך מה לך לבקש עליה –תן לי פרנסה תן לי פרנסה, תן לי פרנסה תן לי פרנסה... ומה הוא יעשה עד עכשיו?! בלי שבקשת מה הוא עשה? ועוד כשנולדת בבטן, התפללת על פרנסה? איך הוא הכניס לך שמה 9 חודשים אוכל? איך הוא נותן לאפרוח בתוך הביצה אוכל? אה??? על זאת אתה צריך לבקש?! אתה צריך לבקש: "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, וידע כל אשר נשמה באפו, אלוקי ישראל מלך ובכל מלכותו משלה"

כמו שרואים בקורונה, הקורונה הכתר הקטן של הוירוס - בא לעורר אותנו על הכתר הגדול, מישהו שלח את הוירוס הנעלם. איייייייי אז הקורונה באה ללמד אותנו שיעורים גדולים מאוד, ואם נתבונן בדברים וניתן על לב - אפשר שבעזרת השם יתברך השם יסיר את זה מעלינו, אבל חושבים לחזור עוד פעם לאותו דבר, לאותם חיים שחיינו קודם - אז זה "אתחלתה" זה לא הסיום זה רק "אתחלתה" כי כתוב שבמיות משיח יגדלו הצרות, שליש מהצרות העולם יהיו בימות משיח. זה עוד כלום, זה עוד לפני גוג ומגוג, וזה עוד לפני 70 אומות העולם ילחמו בנו, זה רק הפתיחה, אז לכן אם יבינו – יבינו.

כמו שפעם אמרתי לאחד בבית חולים: "מה אתה מתכוון שנתפלל עליך שתחייה? אין בעיה! ומה תעשה אחר כך? תמשיך לאכול לשתות לעבוד וזה..... ופה ושם ולא לעבוד את השם? אז להתראות..."

תהיו בריאים - יום טוב.