נציב יום: השם יצילם מקורונה ומכל נגע ומחלה, ויהיו בריאים ושלמים לעבודת השם, ולהתמיד בעשיית חסדים, ובקיום המצוות בשמחה ובלב שלם ולימוד תורה לשמה, אמן!!

אנחנו ממשיכים עם ה"חפץ חיים" מענייני הקורונה. על הפסוק (תהלים קו, ג) "אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת"

אומר החפץ חיים: "יראה האדם לעסוק בחסד כפי יכולתו, הן בגופו והן בממונו, וגם בזה בתמידות, ולא יעבור עליו יום אחד שלא יקיים בו מצוות החסד בגופו או בממונו אם תזדמן לו. ובזה הוא מעורר מידת החסד למעלה כמו שאמרו זכרונם לברכה: "ומה אלו שהם בעצמם צריכים חסד, עושים חסד זה עם זה, אני שאני מלא חסד ורחמים – על אחת כמה וכמה שאני צריך לגמול חסד עם בריותיי!".

"בא וראה מה מביא הזוהר הקדוש פרשת אמור: "שנינו, שמעשים של למטה מתעוררים מעשים של למעלה, אם אדם עושה מעשה למטה כראוי - כך מתעורר כוח עליון כראוי מלמעלה, אדם עושה חסד בעולם, מעורר חסד מלמעלה, וכל אותו יום שורה עליו החסד והוא מתכתר בו בזכותו, ואם מתנהג האדם ברחמים למטה - מתעוררים רחמים על אותו יום והוא מתעטר ברחמים בגלל זה. אותו יום עומד עליו אפוטרופוס ולגונן עליו בזמן שהוא צריך לזה, "דבההוא מידה דברנש מודד - בה מודדין לה"

כי במידה שאדם מודד בה מודדים לו, אתה עושה חסד מעוררים עליך חסד מלמעלה, אתה מרחם - מרחמים עליך מלמעלה, וכל אותו יום שורה עליך למעלה מידה כנגד מידה מה שפעלת למטה". ובפרט בימינו שגברה מידת הדין מאוד בעולם עם הקורונה, עלינו להתחזק בכל כוחנו להחזיק במידת החסד וממלא נעורר את מידת החסד למעלה, והיא תגן עלינו ממידת הדין הקשה. זה מצד אחד, כמה אנחנו צריכים לחשוב חיובי טוב ולעשות ולפעול, בין בגוף ובין בממון, ולא יחסר יום מבלי זה כדי שנשתמר באותו מלמעלה לפי מעשנו.

"אבל, מצד שני" אומר החפץ חיים על הפסוק (תהלים קט, ב): "כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר" על זה אומר החפץ חיים: מנה בשם "מרמה" נקראים הדיבורים שמדבר אדם - והכוונה להטעות בהן את חברו, ובכלל זה כל ענייני התרמית, והאונאות במסחר ובשותפות, ואפילו אם אין נזק והפסד לחברו - אבל זה יתכן שזו סיבה אל הנזק ואל הרע. למשל: המטעה את חברו שיאמין בו כי הוא אוהב אותו ורע נאמן עמו, והוא מתכוון בזה כדי שיבטח בו ולא ישמר ממנו ויוכל להדיח עליו רעה.

גם זה עוון פלילי והוא מהשנואים אצל הקב"ה. כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה בפסחים קיג': "שלושה הקב"ה שונאן, ואחד מהן: המדבר אחד בפה ואחד בלב", הקב"ה גם מתנקם עבור המידה הרעה הזו. כמו שאומר ירמיה הנביא פרק ט (ז): "בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ" ומה נאמר אחריו? "הַעַל אֵלֶּה לוֹא אֶפְקֹד נְאֻם השם וְאִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי"? (ירמיה ה, ט) זאת אומרת: יש נקמה עבור מידת השקר והתרמית מאת השם. כי אלה החלקים עונשם הוא על שני דברים:

על השקר ועל הנזק הצרור בכנפיו, כי השקר מלבד צד הנזק הוא גם תועבת השם, ככתוב במשלי (יב, כב): "תּוֹעֲבַת השם שִׂפְתֵי שָׁקֶר" מתעב השם את בעלי הגאווה, את השקרנים, את החנפים, מספרי לשון הרע. כל שכן בזה שהוא מתנכל בערמומיותו להזיק ולצר לחברו. גם אם בדברי מרמה שלו אינו גוזל מאתו דבר שהוא שלו ולא חומס אותו, אבל הוא נותן עינו בטובה שעתידה לבוא ליד רעהו, וצודה אותה לקחת אליו בשקר מילותיו.

יש אחד נגיד אומר, שואל את חבר שלו: "תגיד, מה אתה אומר, כדאי לקנות את הדירה הזאת וזה....?"

-          "לא, שמה אין כיוונים מספיק וגם שמה אני שמעתי שיש כך וככה..."

והוא מחרטט אותו, והוא צודה לקחת את הדירה הזאת ואחר כך הוא לוקח את הדירה. "או יסבבם בשקריו אשר יתן לו חברו מתת אשר היא מזומנת לרעהו, וגם זה בכלל מרמה יחשב, ועיקר בעונש בזה על השקר, ואכן יגדל העונש יותר אם סיבב ממנו גם רעה לזולתו. על עצם השקר יש נקמה מאת השם ומקבלים עונש, והוא לא מקבל פני שכינה בכלל, מתועב בעיני השם, ועוד יותר עונש אם סיבב נזק ורעה לחברו. כמה מגונה ושנואה במידה הזו לפני הקב"ה, עד שמסלק אותו מפניו כמו שאומר דוד מלכנו (תהלים קא, ז) "לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה" אין מצב שמישהו רמאי שקרן ישב בביתו של הקב"ה. ואמרו חכמים זכרונם לברכה: "משל למה הדבר דומה?

למלך שהעביר כרוז בכל מלכותו: "כל מי שאינו נאמן במלכותי יצא מן המלכות! ואם לאו - יתיזו את ראשו"

כך אמר הקב"ה: כל מי שלהוט אחר השקר, אינו ראוי לדור בעולמי, מפני שאני בראתי את העולם באמת, שאלמלא כן לא היה העולם מתקיים, ואין שקר דר אצל אמת".

ועוד אמרו חכמים זכרונם לברכה: "חותמו של הקב"ה "אמת". ידוע שהתורה מתחילה במעשה בראשית (בראשית א, א) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" בראשית ברא אלוקים - סופי תיבות "אמת". וסוף של מעשה בראשית גם מסיים "אמת"; "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב, ג) - סופי תיבות "אמת" אז כל הבריאה חותמו של הקב"ה = "אמת" ובודאי אם "האמת" ומה שבחר הקב"ה לקבוע בחותם שלו - כמה מגונה וגרוע המרגיל עצמו בשקר, ההיפך מהאמת! והזהיר הקב"ה על אמת אזהרה רבה!

וכך אומר זכריה הנביא פרק ח' (טז-יז): " דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ ... וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם השם" ואמר שלמה המלך עליו השלום במשלי יב' (יט): "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר" מזהיר בזה על הדיבור, שישתמש אדם בכל עניין באמת, ויזהר מן השקר, כי מי שיש לו שפת אמת והוא נזהר בדיבוריו שיוציא אותם על קו האמת, הדיבור ההוא יצליח ויכון לעד, וגם יאמינוהו בכל דבריו, כי הבריות יחזיקו אותו לאיש אמת כיוון שהורגל כל ימיו לדבר אמת.

אבל מי שיש לו לשון שקר, לא יאמינו לדבריו אלא רק רגע, רק לרגע קט כי השומעים דבריו יאמינו בהם לשעה ואחרי כן כאשר יבקרו דבריו ויחקרו אותם - יכירו כי שקרן ודברי שקר אמר. ובא הכתוב הזה להזהיר את הבריות שיהיו דיבורים בדיבורם ולא ידברו כי אם אמת. ועל אחת כמה וכמה שיש לאדם להיזהר שלא יתערבו בדבריו שום דברי מרמה, שזה "אחד בפה ואחד בלב", והקב"ה קורה אותו בשם "רע", כמו שמובא משלי על הפסוק (יב, כ): "מִרְמָה בְּלֶב חֹרְשֵׁי רָע" ובתנא דבי אליהו: "חורשי רע, ומהפכי דברים, ומפטירי שפה, ומחליקי לשון" עליהם הכתוב אומר (תהלים לה, ו): "יְהִי דַרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּוֹת".

על כן מי שחפץ בטובתו, ילך בתמימות, יאמר אמת, "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז) לא הרחיקה התורה שום דבר שום עברה הכי חמורה, לא הרחיקה בלשון הרחקה, אבל בשקר "מדבר שקר תרחק" מי שיעשה כן וידבר אמת, ויתרחק מן השקר – יזכה לישב במחיצתו של הקב"ה. כמו שנאמר (תהלים טו, א-ג): "השם מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ... הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ" וכו'.

אז זאת אומרת: כל יום אנחנו צריכים לעשות – חסדים, לרחם על הבריות, לעשות זאת בגוף ובממון, ולא יעדר יום אחד מזה, ונשפיע עלינו שמירה מלמעלה, וחסדים יתעוררו עלינו ורחמים, והיום הזה יהיה מכוסה, בשמירה ובמעטה מאת השם יתברך, ושלא נהיה מתועבים בפני השם ושנואים לנקום בנו חלילה, זה אם נדבר דברי שקר ומרמה, ונתנו דוגמאות, אבל "שפת אמת תיכון לעד" ואדם זה קרוב אצל הקב"ה לישב במחיצתו. נו, למדנו משהו היום, נתחיל בעזרת השם מעתה ועד עולם אמן, אמן!!

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר השם: "חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".