אין לפחד שלא תצליח | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום עדן בן צילה, רפואה שלמה מהרה.

ויאמר אדוני אל משה, מה תצעק אליי?

דבר אל בני ישראל וייסעו.

חכמים, זיכרונם רכה, אומרים, פסחים נ',

אמר רב יהודה, אמר רב,

לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות

אף שלא לשמה,

שמתוך שלא לשמה,

בא לשמה.

אמנם עיקר העבודה היא בלשמה.

אם אדם לא עושה מצוות לשמה,

הוא לא יקבל שכר בעולם הבא.

הוא יקבל רק פה.

לעולם הבא הוא לא יקבל שכר.

צריך לעשות את כל המצוות לשמה, לשם המצווה הקדוש ברוך הוא.

אבל יש בכוחו של הלא לשמה להביא לידי לשמה.

לכן אמר רב יהודה, לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות

שלא לשמה, שמתוך,

בתוך של הלא לשמה יבוא לשמה.

איך המהלך הזה עובד?

איך מתהפך הלא לשמה,

שזו דרך של סכנה לאופן של לשמה?

איך?

לא לשמה זה אדם עושה מצוות כי לא נעים, כי כבוד, כי ככה, כל מיני סיבות.

הוא עושה,

אבל לא עושה לשם השם בלבד נטו מאה אחוז.

עושה עם כל מיני, כל מיני צדדים שמשתלמים לו, נראים לו אינטרסים וכו'.

אז זה נקרא שהוא עובד את עצמו, לא עובד את השם.

אבל איך זה מתהפך מתוך שלא לשמה?

לשמה.

אז קודם כל צריך שיהיה קבוע אצלנו הדבר הזה, שיש סכנה גדולה בכל ענייני החומר.

לחומר. לחומר יש כוח משיכה עצום. אדם נמשך אחרי החומר. חומריות, גשמיות,

הנאות, תאוות,

רכוש, ממון.

אומנם,

מצד שני, אסור לנו לשכוח שהקדוש ברוך הוא הכניס בתוך הגוף שלנו

נשמה עם כוח עצום,

שהכוח של הנשמה

גדול ויכול להתגבר על כוח המשיכה של החומר של הגוף.

כל אדם יש לו בפנימיותו את הכוח הזה של הנשמה להתגבר על החומר.

העבודה של האדם

זה לעשות מעשים שיעוררו את הפנימיות שלו

על ידי מעשי המצוות,

כי כשעושה מצווה באמת כמו שצריך בגופו,

מיד הוא מתרומם ומתגבר

עם כוח הנשמה.

ולמרות שהנשמה כבושה תחת החומר,

אדם זה יכול לראות מסוף העולם ועד סופו בכוח הנשמה.

בפרשה אנחנו מוצאים פעמיים, פרשת בשלח,

פעמיים את היסוד הזה.

לפני קריעת ים סוף נאמר

ויאמר אדוני אל משה, מה תצעק אליי?

דבר אל בני ישראל,

מי ייסעו?

מבאר אספורנו שצעקת משה לא הייתה בגלל שהוא ירא מפרעה

והוא צועק לקדוש ברוך הוא תציל אותנו מפרעה.

כי הקדוש ברוך הוא כבר הגיד לישראל שמצרים יפלו וימותו.

כמו שנאמר, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם.

אז מה הייתה הצעקה?

הצעקה שלו הייתה על שרי ישראל שהעיזו לא לשמוע, לא להיכנס לים.

יש מאנדה אמר

שהיה כיתות

על הים, אלה לא רוצים לרדת ואלה לא רוצים לרדת.

לפיכך אמר לו, מה תצעק אליי בזה?

כי אמנם אתה חושד בקשרים.

דבר אל בני ישראל, וייסעו,

והם לא יאמרו את פיך.

הקדוש ברוך הוא מלמד את משה רבנו מהי המדרגה של כלל ישראל,

אם הם ישמעו ממך הוראה ברורה,

אם ימסרו להם את דבר השם,

ייכנסו הדברים בפנימיותם, ואז הם עושים כפי שנצטוו.

כל הבהלה ששררה שם,

כל התרעומת שהייתה אז,

לא היה זה אלא הכוח החומרי שאצל כלל ישראל, שהוא חיצוני.

הפחד של הגוף,

מצרים רודף אחריהם, הים לפניהם,

המדבר מסביבם, לאן ללכת?

זה היה הפחד של הגוף.

וממילא אין להתפעל מזה.

כי אם מצליחים להגיע לפנימיות,

מיד כשישמיע את דבר השם,

מיד מתבטלים כל התרעומות,

ולא יאמרו את פיך.

לכן דבר, דבר אל בני ישראל, וייסעו.

אז זו דוגמה אחת שאפשר להתגבר בפנימיות על החומר,

על הגוף, אפילו שהגוף

מפחד וזה.

אבל אם נותנים הוראה ברורה בשם השם,

אדם מקבל את העצומות נפש

ויכול לעבור את הניסיון הזה.

כיוצא בזה מצאנו,

כשמשה רבנו עולם השלום צעק אל השם,

ואמר לו עוד מעט הושכלוני.

ענה לו השם, עבור לפני העם.

הוא מפחד שיסקלו אותו.

והשם אומר לו,

עבור לפני העם. כאילו תהיה מטרה, מה זה?

עבור לפני העם?

מפרש רשי.

עבור לפני העם, וראה אם יסקלוך.

למה הוצאת לעז על בניי?

וואו.

וזה לשון המדרש, ויצעק משה אל אדוני לאמור.

מה זה לאמור?

אמר לפניו ריבונו של עולם,

הודיעני,

תאמר לי,

אם הורגים אותי או לא?

אמר לו, מה הכפת לך?

מה אכפת לך?

פרש אמר זו,

אין לך אפילו חשש.

עבור לפני העם, ותראה שלא ייגעו בך כלל.

לפי ההנהגה החיצונית,

היה נראה שהם עומדים לסקול ולהרוג,

אלא הקדוש ברוך הוא גילה לו על הכוחות הפנימיים שיש בכלל ישראל,

וממילא אין אפילו חשש.

מה לומדים מפה?

שיש בנו, כולנו, כוח עצום.

וידיעה כזאת,

אם נפנים אותה, תפקיע אותנו מהרהורי הייאוש שפוקדים אותנו.

אנחנו כובלים על עצמנו שלא מצליחים לעבוד את השם כראוי,

שאנחנו לא מצליחים להתעלות,

ואנחנו תמהים איך נצליח להגיע לדרגת לשמה,

ומה יהיה מכל התוצאות של המעשים שלנו.

אמנם כן,

אבל אם רק נגיע לנקודה אחת כחוט הסערה של עלייה,

ייפתח פתח גדול לשפע של פנימיות,

ולפעמים אדם עומד בפחד שלא יוכל לשאת מסע על עצמו,

מפחד להיפרד מן הגשמיות,

ומתוך הפחדים

הוא מתרפא וחדל מלהתעלות.

מתייאש.

יש, ושעה רעה עופפת אותו ונכנס לייאוש,

ושואל את עצמו, וכי בכוחי להינצל?

וכי אני יכול לצאת מהמצב שלי, אה, ירוד?

הלוא כבר קיבלתי על עצמי להתחזק, ואני רואה שאך להבל אני אגיע,

לא מתחזק.

אבל נגד כל המחשבות האלה הוא רועם את התביעה,

למה הוצאת לעז על בניי?

בניי יש להם כוח פנימי,

ומה שאתה רואה בחיצוניות זה דמיונות של זלג.

תדע לך,

יש כוח פנימי בכל יהודי להתעלות מאפס

למאה אחוז.

הקדוש ברוך הוא אומר לו, למשה,

אי אתה מכיר את עצמך,

אין אתה יודע ערכם של הכוחות הפנימיים שבך.

הנשמה שבך היא מציאות.

אין לך אלא לפתוח פתח אל הפנים,

אל הפנימיות,

כחודו של מחט, ואז אתה מובטח

בים של סיעתא דשמיאו.

זה אומר הקדוש ברוך הוא לכל אחד ואחד מישראל.

מי שבא לפעול למען תורה,

או למען עבודת השם,

נתקל לפעמים בפחד שמא לא יצליח.

אבל עליו לדעת שכל ההצלחות הקיימות בעולם,

כל אלה שהצליחו בעולם,

הם עברו את אותו מצב.

תמיד היו אנשים שהייתה להם ביקורת על עצמם,

והחליטו שמאומה לא יצמח מהם.

כולם עמדו בפחד

מהאנשים הסובבים,

עוד מעט הושכלוני,

כולם יש להם פחד מן המבקרים שיבקרו אותם על מעשיהם.

לכולם יש פחד מן המפריעים,

ולמרות כל זאת

הם הצליחו.

כי גם אצל אותם המבקרים שמבקרים כאילו אתה חושש מהם,

גם בהם קיימת פנימיות,

גם בהם נמצאת נשמה.

ככלות הכול,

מקבלים את האמת,

ומתגלה שכל הביקורת לא הייתה אלא כלפי חוץ.

אז למדנו, שאלנו שאלה איך אפשר להפוך את הלא לשמה

לשמה על ידי חיזוק הפנימיות בעשיית המצוות,

בלי שום חששות, בלי להתפחד

ממה שהזלג הזה עובד עלינו.

אתה יכול להתרומם למעלה-למעלה ולהתגבר ולהגיע ללשמה.

אז למדנו כאן סדר העבודה.

מתחילה עלינו לקבוע בעצמנו שהמדרגה שעומדים בה זה לא המדרגה הרצויה.

אסור לעולם להיות שבע רצון ממצבנו.

כי בעולם הבא מעשים לא לשמה אינם שווים מאומה.

וגם כיום,

שהאדם עדיין

לא עומד במדרגה לשמה,

אבל הפנימיות שלו שואפת ללשמה.

ואם יקבל עליו עול מלכות שמיים,

עול תורה ועול מצוות,

אפילו שבהתחלה ייפול עליו העול הזה למסע כבד על הגוף ועלול להישבר לפי דעתו,

בסוף יגיע על ידי זה לאהבה.

הפנימיות שבנו היא ללא שיעור וערך.

כמה עלינו לחוש באחריות כלפי הדור,

לא רק כלפי עצמנו,

ולפעול על ידי לימוד התורה ומעשי המצוות.

הרי כשאדם מהרהר תשובה,

תשובה של אחד, הרהור אחד,

מזכה את כל הדור.

כמו שכתוב בשביל יחיד שעשה תשובה,

מוחלין לו ולכל העולם כולו.

בנקודה אחת של כיחודו של מחט

נפתח שפע של סייעתא דשמיא פי מיליונים.

כנגד כל פתיחה בלב,

פתח מפולש מצד לצד,

נכנס האור האלוקי ונותן סיוע מן השמיים פי מיליונים.

לפעמים לא ניכר ההבדל.

בין מי שעובד בחיצוניות

למי שעובד בפנימיות.

מתי ההבדל ניכר? כשעומדים מול הניסיונות בחיים.

ואז מה קורה? מתברר מי זה האדם הגדול ומי נשאר הקטן.

אבל מה העבודה שלנו מעתה?

לבנות בעצמנו את בניין הפנימיות ולזכות ולהתעלות.

ואז נתגבר על החיצוניות, לא נחשוש מן החומר ומן הסובבים ונוכל להיות כאחד מן הגדולים. אמן.