אהבת הגר - חלק א | הרב אמנון יצחק

(אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'מצווה ועושה' חלק א' שחיברו הרב שמואל דוד פריעדמאן שליט"א)

"ואהבתם את הגר" (עמודים תפח-תצ)

כתיב (ויקרא יט, לד): "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה' אלקיכם".

ואמרו בתורת כהנים (פרשה ג, י): "ואהבת לו כמוך" - כשם שנאמר לישראל: "ואהבת לרעך כמוך" כך נאמר לגרים: "ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים" דעו מנפשן של גרים שאף אתם הייתם גרים בארץ מצרים'.

עוד כתיב (דברים י, יט): "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים".

לשון הרמב"ם;

וכתב הרמב"ם (ספר המצוות עשה רז'): 'צונו לאהוב את הגרים והוא אמרו ית': "ואהבתם את הגר" ואע"פ שהיה נכלל בזה עם ישראל באמרו: "ואהבת לרעך כמוך" לפי שזה הגר גר צדק אבל בעבור שנכנס בתורתנו הוסיף לו האל אהבה וייחד לו מצוה נוספת כמו שעשה באזהרה באונאתו שאמר: "ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה, יז) ואמר (שמות כב, כ): "וגר לא תונה" והתבאר מלשון הגמרא (בבא מציעא נט' עמוד ב') שחייבין על אונאת הגר משום: "לא תונו איש את עמיתו" ומשום: "וגר לא תונה" כן גם כן אנו חייבין באהבתו משום: "ואהבת לרעך כמוך" ומשום: "ואהבתם את הגר" וזה מבואר אין ספק בו ואיני יודע אדם ממי שמנה המצות שסכל מזה וברוב המדרשות בארו שהאל יתעלה צונו על הגר כמו שצונו על עצמו יתעלה אמר (דברים ו, ה): "ואהבת את ה' אלקיך" ואמר: "ואהבתם את הגר" עד כאן לשונו.

וכן כתב בספרו יד החזקה (פרק ו' מהלכות דעות הלכה ד'): 'אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה שתי מצות עשה אחת מפני שהוא בכלל ריעים ואחת מפני שהוא גר והתורה אמרה: "ואהבתם את הגר" צוה על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו שנאמר: "ואהבת את ה' אלקיך" הקב"ה עצמו אוהב גרים שנאמר: "ואוהב גר" עד כאן.

שורש המצוה;

כתב החינוך (מצוה תלא'): 'שנצטוינו לאהוב הגרים כלומר; שנזהר שלא לצער אותם בשום דבר אבל נעשה להם טובה ונגמול אותם חסד כפי הראוי והיכולת והגרים הם כל מי שנתחבר אלינו משאר האומות שהניח דתו ונכנס בדתנו ועליהם נאמר: "ואהבתם את הגר כי גרים" הייתם ואף על פי שיכללהו כמו כן הציווי בישראל שנאמר עליו: "ואהבת לרעך" (מצוה רמג') שהרי גר צדק בכלל "רעך" הוא הוסיף לנו השם בו מצוה מיוחדת לו באהבתו וכמו כן הדבר במניעה מלרמות אותו שאף על פי שהיה בכלל: "ולא תונו איש את עמיתו" הוסיף לנו הכתוב בו מניעה מיוחדת לו באמרו: "וגר לא תונה" ואמרו בגמרא (בבא מציעא נט' עמוד ב') שהמאנה הגר עובר משום: "לא תונו" וגו' ומשום: "וגר לא תונה" וכמו כן מבטל מצות: "ואהבת לרעך" ומצות: "ואהבתם את הגר".

משרשי המצוה; 

כי השם בחר בישראל להיות לו לעם קדוש ורצה לזכותם ולכן הדריכם וציום על דרכי החנינה והחמלה והזהירם להתעטר בכל מדה חמודה ויקרה למצוא חן בעיני כל רואיהם ויאמרו: 'עם ה' אלה וכמה היא דרך נעימות וחמדה להתחסד ולגמול טובה לאשר הניח אומתו וכל משפחת בית אביו ואמו ויבא לחסות תחת כנפי אומה אחרת באהבתו אותה ובבחירתו באמת ושנאת השקר!' ובהיותנו זוכים למדות טובות הללו תחול טובת האל עלינו ותדבק בנו ושום דבר לא תמנענו ממנו כי הטובה תתפשט בטובים והפכה ברעים. 

מדיני המצוה; 

מה שאמרו ז"ל (שם נח' עמוד ב'): 'שלא יאמר אדם לגר: 'זכור מעשיך הראשונים' ומה שאמרו (סנהדרין צד' עמוד א'): 'גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באנפיה' וכל זה שלא לצערו בשום ענין והפלגת האהבה שהפליגו בהם עד שאמרו שהשוה הכתוב אהבתם לאהבת המקום שבהם נאמר :ו"אהבתם" ובאהבת המקום: "ואהבת". ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות ועובר עליה ומצער אותם או שמתרשל בהצלתם או בהצלת ממונם או שמקל בכבודם מצד שהם גרים ואין להם עוזר באומה ביטל עשה זה ועונשו גדול מאד שהרי בכמה מקומות הזהירה תורה עליהם' עד כאן לשונו.

לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו;

דבר מחודש הוסיף החינוך במצוה זו וכותב: 'ויש לנו ללמוד מן המצוה היקרה הזאת לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו ומקום משפחת אבותיו ולא נעביר עליו הדרך במצאנו אותו יחידי ורחקו מעליו עוזריו כמו שאנו רואים שהתורה תזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזר ועם המדות הללו נזכה להיות מרוחמים מהשם יתברך וברכות שמים ינוחו על ראשנו והכתוב רמז טעם הציווי באמרו: "כי גרים הייתם בארץ מצרים" הזכיר לנו שכבר נכוינו בצער הגדול ההוא שיש לכל איש הרואה את עצמו בתוך אנשים זרים ובארץ נכריה ובזכרנו גודל דאגת הלב שיש בדבר וכי כבר עבר עלינו והשם בחסדיו הוציאנו משם יכמרו רחמינו על כל אדם שהוא כן עד כאן לשונו.

וכן החפץ חיים (בספר המצות הקצר) הועתק בריש מצוה זו כותב ופירוש גר כאן הוא שבא מארץ אחרת ומעיר אחרת לגור אתנו ומכל שכן גר שנתגייר עד כאן.

ביאור דברי הרמב"ם;

הנה ברמב"ם הנ"ל (פרק ו' מהלכות דעות הלכה ד') כתב וזה לשונו: 'צוה על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו, שנאמר: "ואהבת את ה' אלקיך" הקב"ה עצמו אוהב גרים שנאמר: "ואוהב גר" עד כאן וכוונתו משמע דכיון שהקב"ה בעצמו אוהב גרים א"כ נכללה אהבת גר במצות עשה דאהבת ה' דע"י שצריך האדם לאהבת את השי"ת כביכול צריך לאהוב גם את אהוביו כביכול דהיינו; הגרים שהקב"ה אוהבם.

ובפרדס יוסף פרשת קדושים הביא ליישב בזה קושיית המהרש"א הידוע (פסחים כב' עמוד ב') ד"ה כיון, שהגיע על מה שאמרו: 'תניא; שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה כיון שהגיע ל: "את ה' אלקיך תירא" (דברים ו, יג) פירש, אמרו לו תלמידיו: 'רבי! כל אתים שדרשת מה תהא עליהן?' אמר להם: 'כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה' עד שבא רבי עקיבא ודרש: "את ה' אלקיך תירא" - לרבות תלמידי חכמים' עד כאן ותמה המהרש"א: דהרי לעיל מיניה בפרשה פסוק ה' כתיב: "ואהבת את ה' אלקיך" ולמה לא פירש שמעון העמסוני בפסוק הנ"ל שהוא קודמת לפסוק: "את ה' אלקיך תירא"?.

ותירץ הפרדס יוסף ע"פ הנ"ל: דגבי אהבת המקום ב"ה שייך לומר: 'לרבות תלמידי חכמים' ואין בזה פחיתות כבוד כלפי מעלה דאדרבה! כיון שהקב"ה הוא אוהב את התלמידי חכמים שנקראים: "זרע אברהם אוהבי" (ישעיה מא, ח) א"כ הרי הוא נכללת באהבת השי"ת דכל כך צריך להיות אהבתו לה' עד שיאהב גם התלמידי חכמים אהובי השי"ת ולכן שפיר דריש גם שמעון העמסוני התם: 'לרבות תלמידי חכמים' אבל גבי יראת ה' לא רצה שמעון העמסוני לדרוש: 'לרבות תלמידי חכמים' שהיה נראה לו פחיתות כבוד כלפי מעלה לרבות מורא בשר ודם ממורא המקום ולכן פירש רק גבי פסוק זה ודברי פי חכם חן.

תשובת הרמב"ם במעלת הגר והחיוב לכבדו ולאוהבו

ובשו"ת הרמב"ם (סימן תמ"ח) בתשובה לר' עובדיה הגר האריך באחד שהכלים את הגר וקראו: 'כסיל' וכותב בתורף דבריו: 'ואשר השיבך רבך שלא כהוגן והעציבך והכלימך וקראך: 'כסיל' - עבירה גדולה בידו! וחטא גדול חטא וקרוב בעיני ששוגג הוא וראוי לו לבקש ממך: 'מחילה!' אע"פ שאתה תלמידו ואחר כך יצום ויזעק ויתפלל ויכנע אולי יתכפר לו וימחול לו האל יתעלה וכי שכור היה זה ולא ידע שבשלשים וששה (36) מקומות הזהירה תורה על הגר! ואיה דבר: "וגר לא תונה" והיא אונאת דברים אילו אמר הוא האמת והיית אתה התועה היה לו להסביר לך פנים ולדבר לך רכות כל שכן שאמרת האמת והוא התועה' וכו'.

דע שחובה שחייבתנו התורה על הגרים גדולה היא על האב ועל האם נצטוינו בכבוד ומורא ועל הנביאים לשמוע להם ואפשר שיכבד אדם ויירא וישמע ממי שאינו אוהבו ועל הגרים צונו באהבה רבה המסורה ללב: "ואהבתם את הגר" וגו' כמו שצונו לאהוב את שמו: "ואהבת את ה' אלקיך" והקב"ה בכבודו אוהב גר שנאמר: "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה".

וזה שקרא לך: 'כסיל' - תמה גדול הוא! אדם שהניח אביו ומולדתו ומלכות עמו וידם הנטויה והבין בעין לבו ובא ונדבק באומה זו שהיא היום למתעב גוי עבד מושלים והכיר וידע שדתם דת אמת וצדק והבין דרכי ישראל וידע שכל הדתות גנובות מדתם זה מוסיף וזה גורע זה משנה וזה מכזב ומחפה על ה' דברים אשר לא כן זה הורס יסודות וזה מדבר תהפוכות והכיר הכל ורדף אחר ה' ועבר בדרך הקדש ונכנס תחת כנפי השכינה ונתאבק בעפר רגלי משה רבינו רבן של כל הנביאים ע"ה וחפץ במצותיו ונשאו לבו לקרבה לאור באור החיים ולהעלות במעלת המלאכים ולשמוח ולהתענג בשמחת הצדיקים והשליך העולם הזה מלבו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב מי שזו מעלתו 'כסיל' יקרא?! חלילה לך! לא כסיל קרא ה' שמך אלא: משכיל! ומבין ופקח והולך נכוחות תלמידו של אברהם אבינו שהניח אבותיו ומולדתו ונטה אחרי ה' ומי שברך את אברהם רבך ונתן לו שכרו בעולם הזה ולעולם הבא הוא יברך אותך ויתן לך שכרך כראוי בעולם הזה ולעולם הבא ויאריך ימיך עד שתורה במשפטי ה' לכל עדתו ויזכה אותך לראות בכל הנחמות העתידות לישראל והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל, משה ב"ר מימון זצ"ל' עד כאן.