מדוע באתי ואין איש | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לרפואת

אורה בת נעמי ברכה שתקום במיטת חוליה לחיים טובים שלום, מהרה, אמן.

אשר לקחתי מיד האמורים בחרבי ובקשתי.

הרב הקדוש רבי משה מקוזניץ' אומר,

אנו יודעים שעשו הרשע התברך מפי יצחק אבינו,

על חרבך תחיה.

יעקב התברך

בחרב ובקשת,

כמו שאומר יעקב אבינו, אשר לקחתי מיד האמורים בחרבי ובקשתי.

אונקלוס מפרש בחרבי ובקשתי, בצלותי ובבעותי,

בתפילות שלי ובתחנונים שלי.

לקחתי מיד האמורים. הניצחון היה על ידי תפילות.

לכן אמרו חכמים זיכרונם לברכה לפסוק

הקול קול יעקב הידיים מדי עשו.

כל זמן שהקול של יעקב

נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות,

אין הידיים של עשו שולטות על ישראל.

כשמתפללים ומתחננים לשם,

מנצחים עם זה את האויבים.

לא בכדי אומר הנביא ישעיהו,

אל תראי תולעת יעקב,

פרשו חכמים זיכרונם לברכה, מה תולעת?

אינה מכה את הארזים

אלא בפה,

כך אין להם לישראל אלא תפילה.

התולעת מצליחה להכות את הארזים, העצים הגבוהים והחזקים בפה שלה,

ככה ישראל בתפילתם

יכולים להכות את האויבים.

על החשיבות של התפילה שתהיה בכוונה,

אומר הנועם מגדים,

על פי הגמרא בברכות ו',

כיוון שבא הקדוש ברוך הוא לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה,

מיד הוא כועס.

כשנאמר מדוע באתי ואין איש,

אומר הנועם מגדים, מה זה איש?

הכוונה למהות של האדם, לנשמה,

למחשבה, זה האדם.

מדוע באתי ואין איש? אין פה את הבן אדם.

הקדוש ברוך הוא בא לבית הכנסת, רואה עשרה מתפללים, אבל המחשבה לא איתם.

הם לא מכוונים בכלל בתפילה, הם חושבים על דברים אחרים.

מיד הוא כועס,

שכן המהות שלהם אינה עימם,

רק הגוף נמצא בבית הכנסת,

והמוח והמחשבה משוטטים במקום אחר.

מוסי ואומר,

על מאמר חכמים בברכות ה',

שניים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם ויצא,

טורפין לו תפילתו בפניו.

שניים נכנסו להתפלל.

אחד מהם קדם ויצא,

משליכים לו לאדם את התפילה בפנים.

פירש רבי משה מקוזניץ',

מי הכוונה שניים הנכנסים?

אלוהם הגוף והנשמה,

זה השניים, הם באים להתפלל,

הנשמה כדי לכוון בתפילה,

בגוף כדי לבטא בשפתיים.

וקדם אחד מהם ויצא,

באמצע התפילה הנשמה הקדימה לצאת,

משוטטת במחשבות,

לא בתפילה,

אז טורפין לו את כל התפילה בפנים שלו.

על כך אומר הנביא ישעיה,

נענשו ישראל,

ככתוב ויאמר ה',

יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבידוני.

הגוף

מנענע את השפתיים

בפיו ובשפתיו כבידוני.

ברוכתה, ברוכתה, ברוכתה, כל הכבוד.

אבל ליבו רחק ממני, רחק ממני.

המחשבות, הלב,

איננו,

יצא החוצה.

לכן,

הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא מכות על מכות.

לכן חובה עלינו לשים לב,

לתת את הדעת

שאנחנו קרוצי החומר כשעומדים ומתפללים לפני בורא עולם,

לפני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא,

שמחיה אותנו בכל רגע ורגע,

וזן ומפרנס אותנו,

ומגן עלינו,

ועוטף אותנו ברוב רחמם וחסדיו.

ואם אנחנו כבר באים להתפלל לפניו בבית הכנסת,

אז למה להכעיס אותו חלילה?

או למה לנמנם?

או למה לישון אברום יצחוק?

למה לישון? כבר דיברנו על זה.

על כן, ראוי ונכון להתפלל קודם התפילה,

שהשם יתברך יעזור לנו, שכל התפילות יהיו מתוך כוונת הלב.

כמה זה?

ארבע דקות, חמש דקות, בסך הכול. אתה לא יכול להחזיק ראש.

ארבע דקות, חמש דקות, להחזיק ראש.

זה הכול.

דבר ברצינות, עומד לפני מלך מלכי המלכים,

ומדבר עם כוונה.

כל תפילה שאינה בכוונה, אומר הרמב״ם, אינה תפילה.

ואם מתפלל בלא כוונה, צריך לחזור ולהתפלל עם כוונה.

אז היום כבר כתוב שצריך,

אם לא כיוון בברכה ראשונה,

אז ברכה ראשונה חייבים, חייבים לכוון.

אז כמה זה? כמה שניות.

כמה שניות, דחילק.

ואם הוא לא כיוון בברכה ראשונה, יחזור עוד פעם,

ויתחיל להתפלל. כי אין פה כלום, אין פה כלום.

לא התפללת, לא התפללת.

אבל אם הוא יודע שהוא לא יכוון עוד פעם,

אז לא יחזור. זה טמבל, נשאר טמבל.

לא יעזור שום דבר.

בן אדם לא יכול לכוון כמה שניות.

מוסיף הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק ואומר,

המתפלל יפנה את ליבו מכל המחשבות

ויראה עצמו כאילו עומד לפני השכינה.

זה כתוב גם בסידורים.

כשאדם מסתכל לפני שהוא מתפלל, כתוב את כל ההוראות.

אז אומר הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק, המתפלל,

יפנה את ליבו מכל המחשבות

ויראה עצמו כאילו הוא עומד

לפני השכינה.

הכוונה הזו היא תנאי הכרחי שצריך להתקיים בכל תפילה,

כיוון שאם המתפלל לא רואה שהוא עומד לפני השכינה,

אין פה מעשה תפילה.

יש פה מלמול פה ועקימת שפתיים.

ולכן

צריך לשוב ולהתפלל בכוונה.

השתילי זיתים אומר,

הרי זה כאוף מספסף ואינו יודע מה מספסף.

צפי צפי צפי צפי צפי צפי צפי צפי צפי צפי צפי צפי צפי צפי. זה גם ציפור יודעת לעשות.

אז מה אתה ציפור?

אז נקרא לך ציפורי.

ציפורי.

נו,

השם יזכה אותנו לכוון את המחשבות בשעת התפילה רק לשם לבדו,

בעזרת השם. עכשיו נראה

שיש פה עוד עניין, גם כן, בעניין התפילות,

בעניין ברכות.

היה מעשה בחסיד אחד שבא אל הצדיק רבי מעיל יחיל מאוסטרוביצה

והתלונן.

הוא אומר לו, תשמע, אני באתי אליך באחד הימים

והזכרתי לפניך חולה אנוש מבני משפחתי,

ומאז לא הוטב מצבו של החולה הזקוק לרחמים.

יש לו טענה, איך הצדיק, הברכה לא פועלת.

הוא בא אליו ולא עזר.

השיב לו הצדיק מאוסטרוביצה,

מה אני אשם בכך?

אם הקדוש ברוך הוא לא אחיש עד היום רפואה לאותו חולה, מה אני אשם בכך?

אז החסיד קרא בעגמומיות,

אומר לו,

למדן,

חכמים זכרונו רחם מסכת בבא בתרא קטע, אז אומרים, כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים.

זה מה שעשיתי.

מה מוטל עליי?

יש חולה בתוך ביתו,

ילך אצל החכם שבעיר

ויבקש

עליו רחמים.

אז באתי לכבודו שיעורר עליו רחמים,

ועשיתי את מה שמוטל עליי.

אוי אוי אוי, האדמור מאוסטרוביצה הניע את ראשו בעצב ואמר לו,

תן דעתך על מה שכתוב,

תן דעתך על מה שכתוב.

כתוב ילך אצל חכם,

ולא כתוב שיבקש עליו רחמים.

מה כתוב?

ויבקש עליו רחמים.

מה ההבדל?

אומר לו האדמור מאוסטרוביצה,

מה כתוב? ילך אצל חכם,

ויבקש עליו רחמים.

לא כתוב.

ילך אצל חכם שיבקש עליו רחמים. מה ההבדל?

שהוא עצמו. שהוא עצמו מה?

הוא גם לא מבקש עליו. גם אשתריבא גם הוא.

הוא אומר לו, ילך אצל חכם ויבקש.

נדרש כאן

מהחולה גם כן לעשות שני דברים.

ילך אצל חכם,

זה אחד,

יפנה לצדיק, לחסיד, שהזכות שלו רבה לקרוע גזירה קשה.

דבר שני, ויבקש עליו רחמים.

גם אתה, גם החולה, צריכים להתפלל.

מבקש רחמים,

ולא לסמוך רק על פנייתו של הצדיק.

איי, איי, איי, באים, זורקים את הפקלט, את החבילה,

ואומרים, עשיתי את שלי, ומה אתה עושה?

היום, ברוך השם, הרגלנו את האנשים,

שזה לא הולך עם ברכות סתם,

צריך לקבל על עצמם גם.

זאת אומרת, מה אתה מקבל על עצמך? מה אתה חושב? אתה מפיל פה את התיק והולך? אין דבר כזה.

אם אתה לא זז, לא מזיז,

לא אתה, לא החולה, לא אף אחד,

מה זה?

אין דבר כזה.

ויבקש, לא שיבקש,

ויבקש.

פנית, כל הכבוד, אנחנו נעשה לחכם,

עכשיו אתה תבקש גם כן.

לכן אמרנו ליהודים אתמול, שייקחו תחנית 40 לרפואה וכו' וכו',

וכל פעם אנחנו נותנים

להם גם כן משהו לעשות בשביל לעורר רחמים בשמיים.

מיני ומינך

הסתייע מילתא.

אני ואתה, כולנו ביחד נעשה ביחד,

אז ככל שנרבה יותר מתפללים, יותר מתענים, יותר מקבלים,

אז יש סיכוי יותר גדול.

אבל מה יותר קל כשאדם עומד לפני הבורא יתברך

וכמה שניות מצליח לרכז את המחשבה ולזכור

שהוא לפני השכינה ולהגיד כמה מילים. עד מגן אברהם,

עד מגן אברהם, תחזיק, תחזיק חזק.

גם זה לא מסוגלים,

השם ירחם, מה זה?

מדוע באתי ואין איש? איפה הבן אדם?

מה זה? רק הגופה פה אני רואה. איפה הבן אדם?

יא גדיל תורו, יא גדיל.