בס"ד 28/11/2018 ספר בראשית - פרשת וישלח שירת המלאך ביום המאבק עם יעקב, מדוע?

נציב יום: אופירה בת סמירה, שתזכה לקדושה וטהרה ושכל המפריעים החיצונים והפנימיים יסתלקו ממנה אמן.

"ויוותר יעקב לבדו, ויאבק עמו עד עלות השחר, ויאמר שלחני כי עלה השחר"

על זה חכמים זכרונם לברכה בחולין צא' אומרים: "ויאמר" המלאך אומר, "שלחני כי עלה השחר",

ויאמר לו יעקב: "גנב אתה? קוביוסטוס אתה?" אתה שודד? שאתה מתיירא מן השחר? "שלחני"?

אמר לו המלאך: "אני מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו".

ולכאורה מפליא, איך הסתובב הדבר מן השמים? שדוקא כעת באמצע המאבק בן המלאך ליעקב אבינו הגיע זמנו של המלאך לומר שירה?.

המגיד הקדוש מקוזניץ' בספר "עבודת ישראל" כותב: ידוע שהמלאך שנאבק עם יעקב, הוא שרו של עשו, הסמ'ך מ'ם המסית את האדם לדבר עבירה.

ידוע לכל שתפקידו להעמיד כל אדם בניסיון, כל הזמן!, כשהתכלית של הדבר שהאדם יתגבר על יצרו. הוא צריך להעמיד אותנו בניסיון, והתפקיד שלנו לעמוד בניסיון, להתגבר עליו.

אולם, למרות שהוא מפתה את האדם לעבירה, בפנימיות של היצר הרע של המלאך הזה, הוא משתוקק ומתאווה שאיש ישראל יתגבר עליו, ואז תהיה נחת רוח לקב"ה.

לכן כאשר יש איש ישראל מנצח את היצר הרע, ולא נופל ברשת שלו, בפיתויים שלו - יש לו שמחה עצומה ביותר, שכן נתמלא רצונו של הקב"ה משתי בחינות:

מצד אחד: הוא מילא את התפקיד שלו על הצד הטוב ביותר לנסות את האדם.

ומצד שני: שמילא את רצונו של הקב"ה בכך שלא שמע ליצר הרע. ומגודל השמחה בשמים - זוכה יצר הרע לומר שירה לפני הקב"ה, על מילוי השליחות בתכלית השלמות.

זאת אומרת: הוא עמד בזה שהוא ניסה את האדם, האדם עמד בזה שהוא עמד בניסיון, ואז המלאך הביא לשלמות של איש ישראל ומגיע לו לומר שירה.

 אבל אם נפל איש ישראל בעצת היצר חלילה: נחשב הדבר מרידה ברצונו של הקב"ה, ולכן יש צער גדול לקב"ה, ומגודל צער זה - אין למלאך זכות לומר שירה. על מה השירה? היה פה איזה הצלחה? ההצלחה זה שאתה מנסה את הישראלי והוא עומד בניסיון, - זה הצלחה.

והנה, ביום שנברא הסמ'ך מ'ם שרו של עשו, לא היה מאבק כל כך קשה עם בשר ודם, כמו שהיה לו עם יעקב אבינו. ככתוב: "ויאבק איש עמו", מלמד שהעלו אבק מרגליהם עד השחר. מתאבקים כל הלילה ולא יכול לו, עד השחר.

ואז הוא אמר: "שלחני כי עלה השחר",

למה?

"כי מיום שנבראתי" - מהבריאה, "לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו". עכשיו שאתה מתגבר עלי - אז הגיע זמני לומר שירה.

הניצחון של יעקב אבינו היה מושלם, ואז הגיע זמנו של היצר הרע להגיד שירה. שכן לא רק שהוא מילא את שליחותו בכך שנאבק עם יעקב, אלא שגרם הדבר נחת רוח גדולה לקב"ה, שיעקב אבינו ניצח את היצר.

העניין הזה אומר הרב מבעלזא, לא זה, המהרי"ד: הרי הניצחון שהיה ליעקב על שרו של עשו, כתוב:

"וישאל יעקב ויאמר: הגידה נא שמך?

ויאמר: למה זה תשאל לשמי? ויברך אותו שם",

לפי הפשט שכתוב: "ויברך אותו שם": הכוונה שהמלאך בירך את יעקב, כפי שתבע יעקב: "לא אשלחך כי אם ברכתני". אני רוצה שאתה תודה על יעקב שקבלתי מיצחק אבי שהם שלי, ואתה עכשיו תברך אותי ותסכים על זה שהברכות שם שלי, ואם לא - אני לא משלח אותך. אז כשכתוב בסוף: "ויברך אותו שם", על פי הפשט, אז המלאך נכנע ואז הוא ברך אותו.

אבל בתרגום יונתן בן עוזיאל כתוב: "ובריך יתיה יעקב תמן"., שיעקב אבינו בירך אותו שם, יעקב בירך את המלאך - לא להפך!

ועל זה תמה המהרי"ד מבעלזא: וכי איזו ברכה שייך לברך את השר של עשו? את יצר הרע צריך לברך?

אלא: היות והגיע זמנו של המלאך לומר שירה, בגלל שיעקב אבינו ניצח אותו, בירך אותו יעקב אבינו שיזכה תמיד להיכנע, לפני בני ישראל ולומר שירה תמיד על שניצחו אותו. אז זה שבירך אותו יעקב אבינו.

 טוב, עוד נקודה חשובה.

"ויאמר: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל" על הפסוק הזה בגמרא כבר למדנו בברכות יב', שלא יעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו,

ולמה צריך שני שמות? למה צריך גם יעקב וגם ישראל.

ניתן לבאר זאת על פי מה שהקשה הרמב"ן זכר צדיק לברכה בספרו "תולדות יעקב יוסף": איך מועילה תפילה או תשובה, לבטל או לשנות גזר דין מרעה לטובה?

אם יש גזר דין לרעה, איך אפשר לשנות על ידי התפילה? או על ידי התשובה את הגזר דין לטובה? למה?

הלא ידוע שאין שינוי רצון אצל הקב"ה, על הקב"ה נאמר: "אני השם לא שניתי", אני לא בר שינוי, אני לא משתנה זאת אומרת, אני לא חוזר בי בדברי.

אז אומרים חכמי ישראל כך: כלל ישראל נקראים בשתי שמות: יעקב וישראל;

כשאנחנו נמצאים במדרגה נמוכה בגלל העוונות והחטאים - אנחנו נקראים בשם יעקב, מלשון עקב, חלק הנמוך בגוף האדם, התחתית.

כשאנחנו נמצאים במדרגה גדולה בתורה ובעבודת השם - אנחנו נקראים ישראל "כי שרית עם אלוקים ואנשים ותוכל", זאת אומרת: אנחנו מתגברים על יצר הרע, שהוא השר של עשו, אז אנחנו נקראים ישראל, כמו שהוא קרא לו - ישראל.

אז לפי זה אנחנו רואים - תקשיבו טוב!

כשנגזרת חלילה גזרה רעה עלינו, ואנחנו נמצאים במדרגה נמוכה והתואר שלנו נקרא "יעקב", כי כשאנחנו בבחינת "ישראל" אין שום סיבה לגזור עלינו גזרות רעות, רק כשאנחנו בבחינת "יעקב", מתי שאנחנו מעקב בתחתית.

אז כשאנחנו עושים תשובה, וחוזרים מן המעשים הרעים - באותו רגע אנחנו לבחינה חדשה שהיא נקראת "ישראל", ואם ממילא בוטלה הגזירה!, כי הגזירה היתה על מי? על יעקב, ולא על ישראל, ונמצא שאין כאן שינוי רצון של השם יתברך, כי הגזירה נגזרה על יעקב, ולא על ישראל.

זה מה שאני מסביר לאנשים כל הזמן בהרצאות: ברגע שאתה עושה תשובה - יש פה כתינוק, כתינוק שנולד דמי, יש שם חדש. זה כאילו במשטרה יש תיק פלילי למישהו עם תעודת זהות, ועם שם,

אבל אם הוא שינה את השם? שינה את תעודת הזהות - אז תחפשו את ההוא, איפה תמצא אותו? אין, אין את הבן אדם. כשאדם עושה תשובה זה שינוי השם. לכן הרמב"ם פוסק: שתשובה - צריך לשנות את השם, אחד מן התנאים של התשובה - צריך לשנות את השם.

מה זה לשנות את השם? אם קראו לו יצחק יקראו לו יעקב? לא, אלא מה יגידו: זה לא זה! זה! זה דד? זה לא דד זה לא יכול להיות, אני מכיר את דוד זה לא דוד.

לפי זה יתפרשו דברי הנביא: שימו לב!,

כתוב: "ועת צרה היא ליעקב וממנה יוושע", כשיש עת צרה והיא ליעקב דוקא, יעקב, כשאנחנו בדרגה נמוכה של יעקב - איך ניוושע?

על ידי "ממנה" וממנה - גימטרייה מצווה, מצוות התשובה. אם אתה עושה את מצות התשובה, אז אתה עכשיו הפכת להיות בחינת "ישראל", ואם אתה ישראל -אז תיוושע.

אם היית נשאר יעקב - אז הגזירה היא גזירה השם לא משנה, אבל אם אתה משתנה - אז לכן כל הנבואות שנאמרו לישראל שחלילה יבוא עליהם כך וכך - הם מותנות, אם הם נשארים כך - יתקיימו הגזרות.

אבל אם הם חוזרים בתשובה - אז הם מתבטלות הגזירות למה? הם היו על הבחינה של יעקב, אתה עכשיו עלית בתשובה למדרגה של ישראל - ממילא לא מתקיימת בישראל הגזירה, כי היא היתה על יעקב. אתה עכשיו מישהו אחר, אם אתה מישהו אחר -  אי אפשר לפגוע בך. אין גזירה!

אז מה שצריך לעשות רבותי, זה לא לפחד מיצר הרע, לדעת כשהוא בא - זה כדי שאתה תנצח אותו, ואז אתה גם תגרום להגיד שירה, וברכת יעקב אבינו תתקיים בו, ואתה תזכה לעלות למדרגת ישראל, "כי שרית עם אלוקים ותוכל".

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא): "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".