בת ים - על מה חרב בית המקדש? על ששיחקו בשבת בכדור

- - - אין זה התמלול, אלא עיקר הדרשה ע"פ הספר 'הראנו בבנינו' באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א - ישר כוחו! (לכתבה על ספריו - לחץ כאן)

 תוכן עניינים: סיבת החורבן - חילול שבת / הקדם דבר: / ואת שבתותי חיללו מאוד... / התביעה היא על ה"שומרי תורה ומצוות" של הדור / שקולה שבת כנגד כל המצוות כולן! / השבת שורפת!... / חומר הענין של מי שמחלל שבת ב"שוגג" / מעשה עם החזון איש זצ"ל / הכל תלוי בשבת... / ביאור נפלא מבעל הערוך לנר זצ"ל / מעלת וסגולת יום השבת / מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה / ביום השבת השכר הוא כפול ומכופל / חובה עלינו ללמוד הלכות שבת / מי יכול להיות בטוח שלא יהיה לו חלק לעולם הבא?... / מעשה עם בעל ה"דברי חיים" זצ"ל / הנהגת החוזה מלובלין זצ"ל / מעשה עם הגאון מוילנא זצ"ל / בגלל שאתה טלטלת אני לא יכולתי לישון! / הנהגה נפלאה של הגאון רבי משה ברים זצ"ל / מעשה עם בעל ה"ברכת שמואל" זצ"ל / אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות כהלכתם מיד נגאלים! / דברים נפלאים המובאים בזוהר חדש.

סיבת החורבן - חילול שבת

הקדם דבר:

כדאי להתבונן בכל הדברים שגרמו לחורבן הבית כי רק על ידי שנתחזק בהם ונחזור בתשובה על אותם ענינים אז נזכה לגאולה שלימה וכמבואר כל זה בירושלמי (יומא א, א).

הגמרא במסכת שבת (דף קיט:) אומרת: אמר אביי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת. ואין לחשוב שאנו נקיים מחילול שבת ודברי הגמרא נאמרו רק כלפי אלה שמחללים שבת בפרהסיא או שעושים עבירות גדולות כל שבת ושבת, אלא אפילו חילול שבת על דבר "קטן" נחשב לחילול שבת גדול מאוד!

ואת שבתותי חיללו מאוד...

ויש לדעת שהתורה הקפידה מאוד על חילול שבת דהנה בנביא יחזקאל (כ, יג) כתוב: "וימרו בי בית ישראל במדבר בחוקותי לא הלכו ואת משפטי מאסו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ואת שבתותי חיללו מאד ואומר לשפוך חמתו עליהם במדבר לכלותם". פסוק זה עוסק בתקופת המדבר, והנביא אמר שהקב"ה רצה לשפוך חמתו עליהם ולכלותם על כי "חללו את השבת מאוד"! וראיתי שהגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל דייק בזה, ושאל שהרי לכאורה בכל משך ארבעים שנה בהיותם במדבר לא מצינו בתורה רק שתי פעמים חילול שבת.

א) בענין ה"מן", כשאנשים בודדים ביקשו לחלל את השבת שיצאו ללקט את המן ולבסוף לא חיללו את השבת בפועל כי לא ירד אז מן.

ב) איש אחד שהיה מקושש עצים ביום השבת.

ומבואר מזה שלכאורה לא מצינו דור של "שומרי שבת" כמו דור המדבר, כי בכל משך הארבעים שנה היה חילול שבת רק פעם אחת ויחידה של איש אחד המקושש עצים. ובפעם השניה רק "רצו" לחלל השבת אבל למעשה לא היה שם חילול שבת. ואעפ"כ הנביא התבטא על זה "ואת שבתותי חללו מאד", ואם כן רואים אנו מזה התביעה הגדולה שיש על ענין זה של חילול שבת.

התביעה היא על ה"שומרי תורה ומצוות" של הדור

עוד יש להביא את דברי החתם סופר זצ"ל בדרשות (ח"ג) שכותב שכל מקום שמצינו בגמרא את הלשון של: "לא חרבה ירושלים אלא על וכו'..." אין הכונה שם על פריצי הדור ודומיהם, אלא הכונה היא על הטובים של הדור, על השומרי תורה ומצוות של הדור שהיות שהיה בהם איזה משהו של אותם חטאים לכן לא יכלו להגן על הדור. ואם כן הדברים נוגעים לכל אחד ואחד מאתנו, שיש לדעת שהאחריות היא עלינו. ולכן עלינו להתחזק בענינים אלו כדי שנוכל לקרב בנין הבית, שהרי הכל תלוי רק בנו.

אחרי שראינו עד כמה שהקפידה התורה על חילול שבת וכמבואר בדברי הנביא יחזקאל, וגם ראינו שהתביעה היא על השומרי תורה ולומדי התורה של הדור ולא על העמי הארץ של הדור. אם כן כדאי להביא קצת מדברי חז"ל בהם רואים את חומר הענין של חילול שבת, ומצד שני עד כמה שחשוב הענין של שמירת השבת כהלכתו. 

שקולה שבת כנגד כל המצוות כולן!

רבינו בחיי זצ"ל בספרו כד הקמח כותב שמצינו שבבית ראשון היו בידם עבירות הרבה. הג' חמורות שהם: ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים. וגם היה שם גזל, לשון הרע, עוון אשת איש. ואע"פ שהיו בהם כל העבירות הללו, לא תלה הכתוב חורבן בית המקדש אלא על חילול שבת! ללמדך, כי השבת שקולה כנגד כל המצוות כולן!

ובירושלמי במסכת תענית (פ"ד, ה"ה) כתוב: טור שמעון היה מוציא מאה מדות של פתיתי לחם שהיו נותנים לעניים בכל ערב שבת, ולמה נחרב? מפני שהיו משחקין בכדור בשבת!! 

השבת שורפת!...

הגמרא במסכת שבת (דף קיט:) אומרת: א"ר יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב: אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת. 

דרך אגב, יש להביא מעשה שהיה שפעם אחת באו באמצע שבת קודש ואמרו למרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל שאוטובוס שהיה נוסע בשבת מירושלים לתל אביב נשרף! אמר על זה הרב מבריסק זצ"ל: השבת שורפת!... ושאל אותו אחד: הרי ראינו שגם בימות החול קרה כן שאוטובוס נשרף? ענה להם מרן הגרי"ז זצ"ל: מה שקורה בחול אינני יודע למה זה, אבל הפעם הזו אני כן יודע למה זה קרה... 

החפץ חיים זצ"ל מבאר (שם עולם פ"ו) את דברי הגמרא הזו ואומר ש"דליקה" זה לאו דוקא, והכונה היא לכל מיני הפסדים שיש לאדם כגון דליקה גניבה שטפון וכדומה. וזו אחת מן הסיבות שמצוי היום שבעלי בתים יורדים מנכסיהם בזמן לא סביר, והוא על שבעוונותינו הרבים נתגברה החילול שבת בעולם.

ובעצם זה גמרא מפורשת במסכת גיטין (דף לח:) אמר רבה: בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון. ואחד מהם על "דסיירי נכסייהו בשבתא". ופרש"י ז"ל: שמסתכלין בשדותיהן בשבת לידע מה הן צריכין.

ובאבות דרבי נתן (לא, ב) מובא: כל המחלל שבת אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא!

חומר הענין של מי שמחלל שבת ב"שוגג"

עוד רואים חומר הענין אפילו של מי שחילל שבת בשוגג, ממה שמבואר מדברי הרמ"א זצ"ל (סי' שלד סכ"ו) וז"ל: ואם עבר וחילל (מיירי כשעבר בשוגג) צריך להתענות ארבעים יום שני וחמישי ולא ישתה יין ולא יאכל בשר ויתן במקום חטאת י"ח פשיטים לצדקה עכ"ל. וצריך כפרה זו אפילו לאיסור תחומין שאסור מדרבנן כמבואר במ"ב ס"ק ע"ז בשם המג"א.

ובבית יוסף (או"ח סי' רסג ס"ט) הביא מעשה שהיה וז"ל: וזה הדבר שפסקו על רבי אברהם ורבי יעקב אחיו כי באו לעיר בליל שבת כשהקהל יוצאים מבית הכנסת ולא נתנו להם הקהל שלום ולא הניחום ליכנס שחרית לבית הכנסת כדי שלא יקחו אחרים מהם קל וחומר, ובאחד בשבת גזרו עליהם צום ז' שבועות חמישים יום רצופים חוץ משבתות וראשי חדשים ולהשלים נ' ימי המעשה בצומות ומלקיות. ועוד גזרו עליהם לתת מממונם לפדיון נפשם לקופה של צדקה, ואח"כ גזרו עליהם בי"ב חדשי השנה ג' ימים בכל חודש שני וחמישי ושני שהם ל"ו ימים כנגד ל"ו כריתות שבתורה. אבל אם חס ושלום היו עושין כן בזדון היו מחמירין להוסיף עליהם עוד שלא להתגלח ולהתנדותם שלושים יום, וכל המחמיר בזה יניחו לו ברכות על ראשו. עכ"ל. 

וכן בספר כף החיים (בסימן שלד ס"ק קמג) הביא שמי שעובר על איזה אב מלאכה בשבת צריך שיצום תנ"ד ימים וכו' ע"ש שהאריך עוד בזה. ודי לנו בזה לראות חומר הענין.

מעשה עם החזון איש זצ"ל

בספר מעשה איש (ח"ג) מסופר על גאון אחד זצ"ל שנסע פעם באוטובוס מירושלים לבני ברק (נסיעה ארוכה בימים ההם) ביום ששי אחה"צ, ואירע בדרך תאונת דרכים רח"ל, וגם אותו צדיק נפגע בה. 

לאחר שהשתחרר מבית החולים נכנס אל החזו"א זצ"ל ושאלו החזו"א זצ"ל: מדוע אירע לו הדבר? השיב לו: וכי חסר לי עבירות?... אמר לו החזו"א זצ"ל: אף על פי כן - תורה מגנא ומצלא! 

המשיך רבינו החזון איש זצ"ל ושאל: באיזה שעה היה יוצא לך להגיע לבני ברק? אמר לו את השעה המשוערת. ויצא שזה כבר היה מאוחר וסמוך לשבת. אמר לו אז החזו"א זצ"ל: אם כן זה לא לפי ההלכה, וכשעושים שלא כהלכה, התורה זזה ממקומה ואינה מגינה!

רואים החומר של חילול שבת אפילו בשוגג שאז אין התורה מגנא ומצלא!

הכל תלוי בשבת...

וצריכים לדעת עוד דבר אחד חשוב, והוא עד כמה שהכל תלוי בשבת.

המדרש (בראשית רבה פי"א, ח) אומר: תני ר' שמעון בן יוחאי, אמרה שבת לפני הקב"ה: רבונו של עולם לכולן יש בן זוג (יום א' עם יום ב', ג' עם ד', ה' עם ו') ולי אין בן זוג. אמר לה הקב"ה כנסת ישראל היא בן זוגך. והנה מבואר מדברי המדרש שעם ישראל נמשלו לבן זוג של שבת קודש. 

וכמו כן אנו אומרים בכל שבת "בואי כלה בואי כלה", דהיינו, ששבת קודש היא בבחינת "בת זוגו" של כלל ישראל.

ואפשר לומר על דרך הדרוש, עפ"י הפסוק (בראשית ב, יח) "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" וכותב רש"י ז"ל: זכה עזר, לא זכה כנגדו להלחם! ויתכן לומר שכן הוא גם לענין שבת, מי ששומר שבת כהלכתו שהיא ה"בן זוג" של הכלל ישראל, אז השבת נהיית לאדם ל"עזר", ועוזרת לו ומביאה לו ברכה בכל הענינים, אבל מי שלא זכה לכבד את השבת כדבעי, אז השבת נהיית לו "כנגדו להלחם"! וזה שראינו בגמרא דלעיל שמי שלא שומר שבת אז הדליקה מצויה אצל נכסיו רח"ל.

ואחר זמן רב שמעתי שכעין זה פירשו כמדומני האריז"ל או האור החיים הקדוש זצ"ל על הפסוק (שמות לא, טז) "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת" שלכאורה מה מובן המילה "לעשות" את השבת. ואיך "עושים" שבת? 

וביארו ז"ל שיום השבת הוא הבת זוג אצלנו וכפי איך ששומרים אותה, מזה נולדים "בנים" שהם ימי השבוע, דהיינו שעל ידי שמירת השבת אנו "עושים" את שאר ימי השבוע, ה"שבת", אם לטוב או... 

וזהו שאומרים "לעשות" את השבת.

ביאור נפלא מבעל הערוך לנר זצ"ל

ובעצם, לא רק את ימי השבוע אנו עושים על ידי שמירת השבת, אלא שההצלחה של כל השנה כולה מונחת בענין זה של שמירת השבת.

יש חידוש נפלא בענין זה בספר מנחת עני מבעל הערוך לנר זצ"ל. 

בפרשת האזינו הוא כותב דבר נפלא מאד, שאם מסתכלים ומתבוננים על קיומם של כלל ישראל במשך השנים נראה שיש משהו מעניין. אותם שנים שר"ה חל בשבת היו שנים לא רגילות, אלא מחד גיסא היו שנים שהיו מאוד טובות, וכגון שנת מחילת העוון העגל, וכן שנת הקמת המשכן, וכן השנה שנכנסו לארץ, כל אלו היו שנים אשר ר"ה שלהם חל בשבת. 

ומאידך גיסא מצאנו ג"כ לצד השני, כגון שתי השנים אשר נחרבו בהם שני בתי המקדש היו גם הם שנים אשר ר"ה שלהם חל בשבת. ויש לתת טעם לזה. 

להסביר תופעה זו הביא משל נפלא, וזהו המשל:

שר אחד שהיה עובד עם המלך חטא, והמלך קצף עליו, ולכן היה צריך לעמוד במשפט. השר הזה חיפש מישהו שיוכל לבוא איתו למשפט כדי שיהיה לו לסניגור, אבל כל מי שרק הלך לבקש ממנו עזרה התחמק מללכת איתו, כי פחדו מהמלך, עד שבסוף אשתו שהיו לה קשרים טובים עם אנשי המלוכה, אמרה לו שהיא מסכימה ללכת איתו למשפט ושהיא תשתדל להגן עליו, ולדבר עליו דברי סנגוריא. הגיע יום המשפט ובאמת האשה היא זו שהצילה אותו מהדין מות שהיה צפוי לו. 

אחרי כמה ימים קרה אותו מקרה לשר אחר של המלך, וגם הוא חיפש מי שיוכל לבוא איתו להיות סנגורו, וכולם השתמטו ופחדו מללכת איתו למשפט, עד שבלית ברירה ביקש מאשתו שגם היא היתה מכירה הרבה אנשים של המלוכה ויכלה לעזור לו, שתבוא איתו ללמד עליו סנגוריא על העוולה אשר עשה. 

ושונה מהראשון היה בעל זה, כי הראשון היה מכבד את אשתו ואוהב אותה וממילא גם היא דאגה להצילו, אבל השר הזה השני, לא רק שלא היה מכבד את אשתו, אלא שגם היה מכה אותה מכות נמרצות, וגופה היה מלא חבורות וצלקות שנשארו לה מאותם מכות, אבל מכיון שסוף כל סוף היה מדובר על הצלת חיי בעלה הסכימה ללכת איתו למשפט. 

כשהיו בבית המשפט התחילה ללמד זכות על בעלה, ואז השופט שראה אותה עם כל מיני סימנים של מכות, שאל אותה, מה קרה לה ואיך נהיו המכות האלה בגופה והיא לא רצתה לומר אבל בסוף השופט בירר יותר ונוכח לראות שהבעל היה מכה אותה מכות נמרצות, ואז אמר לו השופט: לא דייך שאתה רשע ועשית כך וכך וכו' אלא שגם אתה מכה את אשתך?! לכן ראוי אתה לעונש חמור ביותר...

אומר הערוך לנר זצ"ל, זוהי הבחינה של ר"ה שחל בשבת. כי הרי כל השנה עושים עבירות, וכשמגיע יום הדין והמשפט יש לנו עורך דין "מצויין" והוא "השופר" שאנו תוקעים בו כדי לערבב השטן. אבל בשנה שחל ר"ה בשבת ואין תוקעין בשופר, אז השבת עצמה היא הבאה להגן ולבקש בעדינו, שבזכות שמירת שבת נצא זכאין בדין, ולכן הקב"ה רואה, אם שמרנו את השבת כראוי אז הוא מקבל את זה ויוצאים זכאין בדין, אבל אם ח"ו השבת באה לבקש ולטעון עבורינו והקב"ה רואה אותה עם "מכות", חילול שבת פה וזילזול שבת שם וכו' אם כן כביכול הקב"ה אומר: לא די שלא תקעתם בשופר ועברתם עבירות וכו' אלא שגם לא שמרתם שבת?! ולכן שנים אלו יכולים להיות הכי טובים או ח"ו... 

וזהו כוחה של שבת קודש! הכל תלוי בשבת!

מעלת וסגולת יום השבת

מצד שני עלינו לבאר ולהכיר ג"כ את מעלתו וסגולתו הגדולה והעצומה של יום השבת, ובזה נדע איך צריכים לנצל את היום הקדוש הזה.

במדרש תנחומא (בראשית ג) כתוב: כבוד שבת עדיף מאלף תעניות! 

ואיתא בזוהר הקדוש (הקדמת תיקו"ז ה:) בראשית אותיות "ירא שבת", ובספר היראים (תי, צח) כתב שכשם שצוה הקב"ה לתת מורא למקדש כך צוה הקב"ה לתת מורא לשבת, שהרי הוקשו זה לזה דכתיב (ויקרא יט, ל) "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה'". והסביר בספר נתיבות שלום, שהרי בית המקדש הוא השראת השכינה "במקום", ושבת היא השראת השכינה "בזמן". 

מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה

ויש לדעת שזמן השבת הוא זמן מאוד מסוגל להתעלות בתורה ובכל הענינים הרוחניים, כי זה זמן יקר מאוד, ולכן מצינו בגמרא במסכת שבת (דף י:) שאמר לו הקב"ה למשה רבינו ע"ה "מתנה טובה" יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם. 

ויש להקשות על זה, לכאורה מה הענין הזה שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה "לך והודיעם", ובשביל מה אנו צריכים לדעת שיש מתנה טובה ששבת שמה. תינתן לנו השבת ונראה את טובה? 

אבל אפשר לבאר הענין על פי מעשה שהיה עם הגאון רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג זצ"ל, שפעם בא עני לביתו, ולא מצא בבית מאומה לתת לעני אלא טבעת אחת. נתנה לו ושב לתלמודו. כעבור רגע קט חפשה הרבנית את הטבעת ואז אמר לה שנתן אותה לעני לצדקה. הרבנית נדהמה: הלא טבעת זהב היא זו ואינה טבעת נחושת פשוטה! כיון ששמע הגאון זצ"ל את דבריה מיהר לחפש אחרי העני, וכשראה אותו אמר לו שאין זו טבעת פשוטה של נחושת, אלא היא טבעת יוקרתית של זהב ולכן אל לו למכור אותה בפחות משוויה! 

וזהו הביאור בדברי הגמרא, שהקב"ה רצה שנדע את ערכו הגדול והעצום של יום השבת, שזו מתנה טובה שמגיעה מבית גנזיו של הקב"ה, ובזה נדע להעריך אותה ולתת לה את חשיבותה הראויה שמגיעה לה, ולא נפסיד את אותו זמן יקר על כל מיני דברים של מה בכך, דברים שלא מעלים ולא מורידים.

ולכן מחובתינו לבדוק שכל שעות היום הקדוש הזה יהיו מלאים עם תורה ותפילה ועבודת השם.

והרי כך כותב המאירי זצ"ל במסכת מגילה (דף כא:) כנתינת טעם על מה שבשבת במנחה לא מפטירין בנביא, וגם למה אין עולין יותר מג' אנשים לתורה, וז"ל: בשבת במנחה קורין שלשה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפים עליהם. והטעם מפני ששני וחמישי הם ימי מלאכה ונמצא בהארכתם ביטול מלאכה לעם. ובשבת במנחה הוא סמוך לערב שכבר עמדו שם רובו של יום בקדושה בין תפילה ותורה ודרשה, ויש בהארכתם טורח גדול, והוא הטעם שאין מפטירין בהם בנביא.

ביום השבת השכר הוא כפול ומכופל

ומפורסם מה שכותב הבן איש חי זצ"ל (פ' שמות) בשם המקובלים ז"ל, שעסק התורה בשבת פועל "אלף פעמים" יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי חול!

וכבר אמר הגאון רבי אליהו לאפיאן זצ"ל בשם רבו החפץ חיים זצ"ל שהרי כתוב ששקולה שבת כנגד כל התורה כולה, ולכן מצוה שעושים בשבת שוה תרי"ג, ולפי הגר"א מווילנא זצ"ל שכל אות שלומדים בתורה היא מצוה בפני עצמה, יוצא שכשלומדים בשבת מכפילים כל אות ואות במספר תרי"ג, (ואם נוסיף לזה החשבון של הבן איש חי זצ"ל, שכל אות נחשבת לאלף) א"כ יוצא שמי שלומד תורה בשבת, אין סוף לריווח הרוחני שמשיג בזה. וכל מי שנמצא בעסקים יודע שאם יש לו עסק כזה שהזדמן לו באופן שירויח ודאי יותר מאלף פעמים מעסקים אחרים, אז בודאי היה מתעסק בעסק זה, והרי בנידון דידן היינו הך כי הרי עסק התורה ביום השבת שוה אלף פעמים כפול תרי"ג יותר ממה ששוה ביום חול, ואם כן כמה עלינו לנצל יום השבת בלימוד התורה ובמצוות.

וכבר אמר המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל (אור יחזקאל ימים נוראים שכט) שאם היינו באמת מאמינים בדברי חז"ל אלו, ששקולה שבת כנגד כל התורה כולה, אז היינו רצים בכל כוחינו ללמוד הלכות שבת, ולהקפיד על שמירת שבת כהלכתה, והיינו משקיעים כל כוחותינו בכך.

חובה עלינו ללמוד הלכות שבת

ועל גודל הנחיצות ללמוד הלכות שבת כותב הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל בספרו יערות דבש, ומובא בהקדמה של המשנ"ב ח"ג, שאי אפשר במציאות כלל שינצל מאיסור שבת אם לא לומדים הלכות שבת כסדר! ובדרוש י"ג מוסיף הגאון רבי יהונתן זצ"ל וכותב: כל איש ישראל אשר איננו בקי בהלכות שבת מרישא לסיפא, לא יכונה אצלי בכלל איש השלם! ואיך אנו מצפים ומייחלים לגאולה העתידה, הרי חז"ל אמרו שאלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין, הרי שהגאולה תלויה בשמירת השבת, ואנחנו בעוונותינו הרבים עוברים בחסרון ידיעה על רוב איסורי דאורייתא, ודרבנן!

מי יכול להיות בטוח שלא יהיה לו חלק לעולם הבא?...

ומשפט נוקב אמר הגאון רבי דוד בהר"ן זצ"ל, מגאוני וצדיקי ירושלים. בדברי התעוררות שאמר, הדגיש שחייבים לקבוע עתים ללמוד הלכות שבת, ולא מספיק ללמוד מסכת שבת אלא צריך ללמוד שו"ע הלכות שבת, והוסיף ואמר וז"ל: "כי מי שאינו לומד או"ח או חיי אדם אפשר שיהא בטוח שאין לו חלק לעולם הבא! כי הרי יכשל בכל שבת בכמה וכמה הלכות בגלל אי הידיעה שלו. 

ובבית הכנסת שלו בשערי חסד, תלה מודעה על הדלת המזהירה על כל אדם ללמוד הלכות שבת בכל יום, וסיים בזה הלשון: "ומי שאינו לומד הלכה בכל יום יכול להיות בטוח שלא יהיה לו חלק לעולם הבא!"

מעשה עם בעל ה"דברי חיים" זצ"ל

והרי אי אפשר לצאת חובתינו כלפי שמים אלא אם כן לומדים ההלכות. וכמו כן אי אפשר לומר, טוב, אני לא אלמד, אבל לא אעשה שום דבר ולא אתעסק בשום דבר, ולא אדבר שום דבר כדי שעי"ז לא אעבור על שום איסור בשבת. וכבר אמר על זה הדברי חיים מצאנז זצ"ל שפעם אחת היה ע"ה תמים שלא ידע הלכות שבת כלל וכלל, ובכ"ז היה ירא שמא יעבור על איזה איסור בשבת, ע"כ כל פעם כשהיה מגיע ערב שבת, היה פוקד על אשתו שתקשור אותו סביב למיטתו כדי שלא יוכל להתנועע באבריו ויהיה בטוח שלא יחלל את השבת. ואמר הדברי חיים זצ"ל על זה: אמנם לא חילל את השבת בקום עשה אבל על עונג שבת כן עבר...

נמצינו למדים מזה שאי אפשר לעבור את השבת כדבעי אלא אם כן לומדים את ההלכות. וזו נקודה שצריכים להתעורר בה.

הנהגת החוזה מלובלין זצ"ל

והדבר כל כך חמור הוא, עד שבספר אור הנר כתב על הנהגה נוראה שהיה נוהג החוזה מלובלין זצ"ל והיא ששום פעם לא היה הולך החוזה זצ"ל לעשות קידוש בליל שבת קודש עד אשר למד מקודם כל הלכות שבת מחבר ורמ"א עם באר היטב!

והביאור בזה הוא, כי הגדולים הבינו וידעו מה החומר של מי שעובר בשבת על עבירה אפילו בשוגג ואפילו עבירה דרבנן. וכדאי להביא כמה דוגמאות לזהירותם הגדולה של הגדולים זצ"ל, כדי שבזה נוכל לסבר את האוזן, ולקבל מושג מה הזהירות והחשיבות של יום השבת.

מעשה עם הגאון מוילנא זצ"ל

מסופר על הגאון מוילנא זצ"ל שפעם אחת נגע בשבת בקליפה, ומיד כשהבחין שהיתה זו קליפה, והיה חשש משום "מוקצה" התעלף! וידוע שהגר"א זצ"ל היה אדם חזק וגיבור עד שהרופאים אמרו לו שלפי חוזק גופו הוא יכול היה לחיות שלש מאות שנה! ואעפ"כ כשנגע בקליפה התעלף! וכאשר העירו אותו מהתעלפותו וראה שוב הקליפה התעלף שנית! עד שהרבנית ע"ה ראתה את הדבר ואכלה את הקליפה כדי להראות להגאון זצ"ל שהקליפה היתה ראויה לאכילה וממילא אין היא נחשבת למוקצה! פלא גדול, רבינו הגר"א זצ"ל התעלף על שעבר חשש איסור דרבנן בשוגג! 

בגלל שאתה טלטלת אני לא יכולתי לישון!

כמו כן מסופר על ראש ישיבת מנצ'סתר הגאון רבי יהודה זאב סגל זצ"ל, שפעם אחת היה בעיירת נופש ויצא לחצר מעורבת עם בחור אחד, והבחור הזה נשא כמה ספרים כדי שיוכלו ללמוד שם. הוברר להם אח"כ שהיתה פירצה באיזה מקום בגדר ועל כן התעוררה שאלה האם העירוב עדיין בכשרותו. אחרי כמה זמן הבחין הבחור שראש הישיבה אינו יכול להרדם מרוב אימה שמא עברו על איסור טלטול בשבת. שאל אותו הבחור, אבל הרי אני הוא שטלטלתי ולא הרב? נכון, השיבו ראש הישיבה זצ"ל, בגלל שאתה טלטלת אני לא יכולתי לישון!

וכן מסופר על החתם סופר זצ"ל שהיה רגיל להזהר כל ימות השבוע מליגע בלי כונה בכלי כדי שלא ישכח בשבת לטלטל כלים אלו במקום שאין בהם צורך.

הנהגה נפלאה של הגאון רבי משה ברים זצ"ל

וראיתי שהגאון רבי חיים ברים זצ"ל סיפר על אחיו הגאון רבי משה ברים זצ"ל שפעם בשבת מצא על ידו פרעוש מת. ותלה הדבר שבחסרון זהירות תוך כדי שינה מעכו, וקיבל על עצמו שבמשך שנה שלימה גם בימות החול, לא יבריח מעליו שום בעל חי מעופף, הגם שבימות הקיץ רבים הם, קטנים וגדולים...

מעשה עם בעל ה"ברכת שמואל" זצ"ל

וכן מסופר על הגאון בעל הברכת שמואל זצ"ל, שכשביקר בארצות הברית נכנס פעם בשבת קודש לביה"כ, ואחר שנכנס הבחין שהאור נדלק עם פתיחת הדלת ונכבה עם יציאתו מבה"כ, ולכן החליט להשאר בפנים כל משך השבת. אח"כ סיפר שכשהחליט להשאר שם כל השבת גמר בדעתו לוותר על סעודת שבת ועל התפילות, כי הרי עצם הישיבה שם היא מצוה, שאינו מחלל שבת ע"י יציאתו, אולם על דבר אחד הצטער ביותר, על "איך אפשר לשבת יום שלם בלא לחשוב ולהרהר בדברי תורה". וזה היה המסירות נפש שלו עבור השבת!

כך נזהרים אלו שיראים מלחלל את השבת.

אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות כהלכתם מיד נגאלים!

לסיום יש דבר חשוב מאוד שצריכים לדעת. 

הגמרא במסכת שבת (דף קיח:) אומרת: אמר רבי יוחנן משום רשב"י: אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות כהלכתם מיד נגאלים! 

מבואר מדברי הגמרא שהגאולה העתידה תלויה בשמירת שבת כהלכתה. 

ובאמת, כששומעים את זה, בהתחלה מאד מתלהבים שיש אפשרות לא כל כך קשה שבשתי שבתות שנשמור כראוי אז הגאולה תבוא. אבל המציאות מוכיחה שבמשך הזמן נופל בכל אחד מאתנו רפיון מסוים, כי כשעוברת שבת אחת ורואים שלא הצלחנו להעביר אותה באופן "חלק", עם תורה ומצוות, עם קדושה ותפילה בלי שום נדנוד חטא, ואז נופלת בלבנו איזה תחושה של "יאוש", שלשמור שתי שבתות זה לא דבר של מה בכך אלא זה דבר קשה מאוד.

אמנם מה מאוד גדלה שמחתנו כשאנו עומדים בשנה שיש אפשרות מאד "קלה" לשמור את שתי השבתות האלו, והיא, כי הרי השנה ר"ה חל ביום ששי, "ושבת תשובה" תחול מיד אחר ר"ה שעוד אנו עם ההשפעה של ראש השנה ועם היראת שמים ששאבנו מראש השנה, ולכן נראה לומר שזה נחשב "לשבת" שמאוד קל לשמור אותה. ושמחתינו מתרבה וגודלת כשאנו יודעים כי "שבת השניה" תהיה ביום הקדוש ביותר דהיינו "יום כיפור שחל בשבת", שגם מאוד קל לשמור את אותה שבת יום הכיפורים. ואם נתחזק בזה אז יש לנו המפתח של הגאולה בידינו.

ואם ישאל השואל, נכון שאנו נוכל לשמור שבת כראוי במשך אותם שתי שבתות, אבל מה נעשה לאחינו הרחוקים מן האמת רח"ל, שגם בשתי שבתות אלו, סביר מאוד שהם לא יוכלו לשמור שבת כהלכתו... וא"כ הגאולה עוד רחוקה מאתנו?... 

דברים נפלאים המובאים בזוהר חדש

אבל יש בזה דבר נפלא מהמשגיח רבי מתתיהו סלומון שליט"א, שהביא את דברי הזוהר חדש (פ' נח מדרש הנעלם) שכותב דברים נפלאים וכל דבריו הם כקילורין לעינים, וז"ל: רבי אליעזר אמר, כל הגלויות שגלתה כנסת ישראל, נתן לה הקב"ה זמן וקץ, ונתעוררה תמיד בתשובה, וגלות האחרון אין לו קץ וזמן, אלא הכל תלוי בתשובה... אמר ליה רבי עקיבא אם כן איך יהיה דבר זה שכל ישראל יחד יתעוררו בתשובה, ואיך יתחברו יחד לעשות תשובה? אמר לו רבי אליעזר: חייך! שאם יחזרו בתשובה כראוי "ראשי העדה" או "חדא כנישתא" בזכותם יתקבצו כל הגלויות!

הרי לפנינו שאם רק בית כנסת אחד, כולל אחד, ישיבה אחת, קהלה אחת יחזרו בתשובה כראוי אז מיד תבוא הגאולה בזכותם! 

וע"כ עלינו לקבל לשמור שתי שבתות האלו שאמרנו, שבת שובה ושבת יוה"כ, ועל ידי זה נזכה ליגאל בגאולת עולם בב"א.

- - - שאלות ותשובות - - -