ראש העין - העתיד נמצא בהווה

 - - - אין זו הדרשה המלאה, אלא עיקרי הדברים מהספר 'חכמת המצפון' על חומש בראשית, מאמר תשפה' - - - 

"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ הַעוֹד לָכֶם אָח" (בראשית מ"ג ו').

ענין עולם הזה הוא מציאות כזאת של בכח להבפועל הגמור המתעתד להוולד הוא העולם הבא, תכלית הבריאה היא כי יתגלה הבפועל אשר גם עתה כבר הנהו כולו בנמצא, אלא שכל כולו עדיין הוא רק בבחינת בכח, ציור מגרעין ופרי העיקר הוא הפרי עצמו, אבל אותו הפרי שעתיד להוולד הוא נמצא כבר כל כולו בהגרעין, כי מה שאין בגרעין אי אפשר בשום אופן להתהוות בעתיד, וכשאנו רואים הגרעין אנו בטוחים בכל הוודאות על הפרי שעתיד לצאת.

הבטחון הגמור על כל התכלית, אנו יכולים לידע מהאדם עצמו, כוחותיו של אדם מעידים ומבטיחים ודאי על כל העתיד, כי מהכוח אנו יודעים כבר הבפועל, כי כל הבפועל בהכוח הוא נמצא, אלא שמציאות של בכח היא שעדיין יש מה להוולד, עדיין טרם נגמר, טרם בא לסוף שלמותו, ואז באחרית הימים בתכלית הכל, המצב אז יהיה כי הכל יבוא לידי גמרו, כלום לא ימשך לבוא, כלום לא יוסיף להוולד, כי אז יהיה הכל בפועל הגמור.

איש משכיל בהתבוננות על כל הבריאה בהמשך כל קיומה, יוכל להכיר ברור איך שכולה נתכוננה באופן תולדי, אחד מוליד לשני מקרה אחד מביא לשני, הכל משתלשל מזה לזה, וכן הלאה באופן שאין דבר שיהיה בכל גמריותו, אלא כל דבר עוד עתיד דבר מה להמשך ממנו, והאדם המכיר כי אין דבר שיהיה נגמר, הרי זה גופא מחייב אותו לאמונה שממקרה זה עוד יבוא המשך לו, כי כן הוא חוק הבריאה שאין שום דבר בהשלמתו, ואם אמנם נסתר ממנו הנולד, מאמין הוא בזה שמהלך הבריאה כן הוא, אשר אחת מביאה לשניה ואותה השניה לשלישית וכו'.

הוא אשר אמרו חז"ל (בראשית רבה צא י) על הפסוק: "לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה'" (ישעיה מ כז), דקאי על יעקב שאמר לבניו: לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי, אמר הקב"ה: אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אומר לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי ע"כ, בקרו את יעקב אבינו איך נתעלמה ממנו הידיעה הפשוטה שכל העולם הזה כן הוא, כל העולם הזה מהותו ומציאותו וכל יצירתו באופן כזה נתכונן, באופן של תולדה מאחד לשני ואין בשום אופן דבר גמור, וכל אשר יולד ממנו עדיין בהעלם הוא, אבל העתיד הוא אמנם ודאי ומוכרח, ואיך תדון מן ההווה כי רע הוא טרם חקרת מה יהיה בהנולד.

אמנם כי ההוה בכל מכירת יוסף נראה לעינים כי רע הוא, אבל המעשה הזה הלא טרם נגמר, עדיין באמצע העסק הוא, שרשרת אחת היא בהשתלשלות העתיד והנולד, כי מכירת יוסף הביאה למלכותו במצרים, וממלכותו של יוסף תבוא עם עוד המשך והמשך עד הבפועל הגמור, והלא כן הוא מהלך הבריאה כולה, וממנה ודאי חיוב האמונה הודאית, הוא שאמרנו בענין בכח ובפועל, בכח ההוראה היא כי ההמשך עתיד לבוא, עדיין לא נגמר והוא סוד עולם הזה, בפועל ההוראה היא כי לא חסר כלום, הכל כבר בכל השלמתו וכלום לא יתוסף עוד, והוא סוד עולם הבא תכלית הכל וגמור בתכלית. 

אמרו חז"ל (יבמות סב.): "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף", הגאולה העתידה והישועה השלמה העתידה לבוא, ימות המשיח שהם אחרית ותכלית הכל, יבוא אחרי שהכל יגמר כי יכלו כל הנשמות, שכשלא יהיה עתיד להולד עוד דבר מה, אז תבוא הגאולה השלמה והוא סוד עולם הבא. 

כשאנו רואים עץ שצומח וממנו גדלים הרבה פירות, או גרעין שזורעין אותו באדמה וממנו צומח אילן גדול, מן ההכרח שכל מה שיצא מן הצמח הזה כבר הינו בכח בהגרעין גם עכשיו עוד טרם שיצאו הפירות בפועל, שאם אין בהוה איך יצא מן זה הגרעין העתיד ההוא, ומזה כי העתיד באמת קשור עם ההווה והן אחת, עוד יותר הנה באילן אם יופסק ויבטל הכח להעתיד לבוא, הנה לא רק כי כרות יכרת העתיד אלא גם ההוה ימות. 

רואים מזה שגם ההוה אם כי כבר הוא מתקיים בעולם, הנה הוא חי ומושך יניקתו מן העתיד דהיינו כח הצמיחה, שהוא העתיד הנמצא בכח ההוה, עד שיכולים אנו לומר כאילו שאין לצמח הזה כל הוה לעצמו, כי הלא ההוה אין מתקיים בלא העתיד, וכל מציאות ההוה היא מאותו הדבר שהוא העתיד, אשר העתיד נמשך והולך בלי הפסק אף רגע, והכח אשר בו בכל רגע להעתיד הקרוב ולכל התולדה, הוא באמת המהוה את ההוה, ונמצא שבו ברגע שניים בו ההוה והעתיד יחד והוא הקיום.

"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו ... לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (בראשית יח יט) וברש"י: "לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה - לפי שהוא מצוה את בניו עלי, על בית אברהם לא נאמר אלא עַל אַבְרָהָם, למדנו: "כל המעמיד בן צדיק כאילו אינו מת", לא חסר היה לאברהם אבינו במה שיאהבהו ה', כבר עמד בכמה נסיונות וכבר נאמר עליו: "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (בראשית טו ו) והנה כאן מזכיר טעם ביְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו?

אבל הוא הענין אשר דיברנו, שכל ההוה של אברהם אבינו אם כי גדול הוא באין ערוך, הוא: "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים" (יהושע יד טו) ודאי, מכל מקום אין ההוה כלום לולא העתיד אשר נמצא בכחו, לולא שם עיקר מגמתו לצוות אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, להכין את העתיד לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו, כי אז מה לו בכל עמלו כל דאגתו היתה לדורות הבאים, והיא תהלתו וגדולתו של אברהם אבינו.

הרבה גדולים היו בזמנו וכן מלפניו שם ועבר וכהנה, והנה ה' באברהם בחר, והטעם כי כולם גדולתם היתה איתם ובהם, אבל את העתיד שלהם לא הבטיחו, בהוה שלהם לא היה בטוח העתיד, על כן גם ההוה שלהם לא היה קיים, לא כן באברהם אבינו אצלו נאמר: "אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת" (שיר השירים ח י, בראשית רבה לט ג), כל עבודתו היתה להקים עתיד בטוח, ועל אף ששמע מהקב"ה על עצמו: "אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" השיב תיכף: "מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי" (בראשית טו א-ב) כי אם עתיד אין מה יש? וההבטחה ביצחק היתה העיקר: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא יב) העיקר בזה הוא מפני שיקרא לו זָרַע לעתיד כי העתיד יהיה בטוח.

ועל פי דברינו זהו ענין הנאמר: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם" (דברים כט יד) וברש"י שם: "ואף עם דורות העתידים להיות נכנסו בברית", כי אין כל ברית בהוה שוה בלא הבטחת העתיד, בלי התקשרות העתיד עם ההוה, ואמר עוד: "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה" (דברים כט יז) וברמב"ן שם מבאר: "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ רע שיפרה וישגה, ובימים הבאים יוציא פרחים רעים ויצמיח מרורות" ע"כ.

אף שעכשיו הם בבחינת רָוָה שאינו חוטא כלל וכל מעשיהם טובים הם, כי הלא בדור המדבר הכתוב מדבר, אבל בגלל אשר עברו בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם ויראו את שִׁקּוּצֵיהֶם (דברים כט טו-טז), כי על כן אפשר כי בזה נכנס בהם איזה שֹׁרֶשׁ כל דהו, אשר בסוף דורות יצמח ממנו מרורות, ואף שעכשיו אין אפילו רישום ניכר וההוה ממש טוב הוא, אבל כיון שזה יבוא בעתיד לידי עבודה זה, ענשו הכתוב כל כך: "וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה" (דברים כט יט).

וכל זה כדברינו כי ההוה והעתיד קשורים יחד, וכשחסר העתיד כשחסר הכח הצמיחה להעתיד הבא, ומכש"כ כשגם הוא בהיפך כי יש גם שורש מצמיח עתיד רע, הנה באין עתיד אין הוה, נוראים הדברים מאוד ומה גדול הוא חיובי האדם, שישים עמל נפשו ועיקר עבודתו לדאוג על העתיד שיצמח מן ההוה כי יצמח טוב, וזהו סוד אמונה ובטחון כי המאמין בעתיד ובוטח בו, הנה כל שעושה הוא תמיד עוסק בעתיד, והוא לשון המשנה (פאה א א): "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא!"

קוראים חז"ל לעולם הבא בשם קרן כי העתיד הוא הקרן של עכשיו והוא העולם הבא.

 (דעת תורה).