עושים סדר בעירק

הרב (קפטן) קרלוס הוארטה לא ישכח את סופת החול שנשבה בפאתי בגדד בערב פסח.
הרוחות העזות איימו לעקור את האהל הצבאי הרעוע יחד עם הדגל בצורת שני לוחות הברית שהתנופף מעליו, הסמל הרשמי של בית כנסת צבאי בצבא ארה``ב.
לאתר הנדח הזה הוא הגיע אחרי מסע חתחתים שהתחיל שבועים קודם לכן בגבול כווית, שם המתין יחד עם לוחמי הדיביזיה המוטסת מספר 101 לאות שיבשר על תחילת המתקפה האמריקאית על עירק. מתוקף תפקידו כצ`פליין (איש דת צבאי) בצבא ארה``ב הוטל על הוארטה ללוות את החיילים אל תוך האש. הימים הבאים עברו עליו באנדרלמוסיה של קולות ומראות בלתי נשכחים. היה זה מיני-מסע ששחזר את תולדות עם ישראל. טור השריון האמריקאי פרץ מכיוון דרום, חולף על פני חורבות אוּר, מקום לידתו של אברהם אבינו, מתקדם לעבר המקום בו נצבו הישיבות התלמודיות המפורסמות סורא ופומבדיתא ועצר לבסוף בסמוך לעיר בבל, עירו של הנביא דניאל, שם ערכה דיביזית השריון `נבוכדנצאר` של הצבא העירקי נסיון נפל אחרון לבלום את ההתקדמות האמריקאית.
הלחימה נמשכה עד פאתי בגדד לשם נמלטו חיליו המובסים של סדאם חוסיין ושם מצא את עצמו לבסוף הוארטה כשהוא מותש, מלוכלך ונתון בקרב חסר סכוי מול סופה מדברית רבת עצמה שאיימה לקבור את תכניתו לקיים ליל סדר כהלכתו מתחת לטונות של חול צחיח. היתה גם בעיה נוספת: טור האספקה שהיה אמור להביא את מאכלי הפסח עבור הוארטה הלך לאבוד במרחבי דרום עירק והוא התחיל להרהר באפשרות שיאלץ לקיים סדר מאולתר ללא ציוד מינימלי.
הישועה באה מכיוון בלתי צפוי כאשר מסוק צבאי נחת בקרבת מקום ופרק מטען של מצות, יין ומנות קרב כשרות לפסח. מסתבר שאחד מעמיתיו של הוארטה ששמע על מצוקתו דאג לשלוח לו תגבורת מכווית. רק המרור נשכח אי שם בדרך ובתור תחליף השתמשו החיילים היהודים בבקבוק של רוטב `טבסקו` חריף...
מאוחר יותר, כאשר השמש נטתה לערוב והרוח שככה, החלו להגיח מתוך האובך חיילים יהודים שחפשו את בית הכנסת ואת ליל הסדר. ``האהל הקטן והפשוט התמלא בחיילים``, מספר הוארטה ל`שופר ניוז`. ``סילקנו את החול, העמדנו שלחנות ופתאם היינו כולנו משפחה אחת, יהודים שבעיצומה של מלחמה מבקשים לקיים את מצות החג ולחוש מעט את חמימות הבית. כאשר קראנו בהגדה על פרעה הרשע חשבנו על משטר העריצות של סדאם חוסיין שמיגרנו. המושג חירות קבל בעינינו משמעות עמוקה יותר מאי פעם``.


בית הכנסת כוסה בעיי אשפתות

ליל הסדר בלב המדבר לא היה ההרפתקה היחידה לתוכה התגלגל הוארטה במהלך שהותו בעירק. חדשים אחדים אחר כך, לקראת יום כפור, הוא הגיע לנינוה (מוסול). מלווה במתורגמן הוא יצא לחפוש אחר שרידי הרובע היהודי. ``רבים מהאנשים שפגשתי טענו שמעולם לא היה בעיר רובע יהודי``, הוא מספר, ``אולם הקשישים שבהם הודו שהיה בית כנסת עתיק, בתי מדרש ובית עלמין אלא שמקומם המדויק נשכח מלב``.
יום אחד תוך כדי סיור בסמטאות העיר העתיקה הוא נתקל בבנין מט ליפול שמחצית מגגו היתה חסרה. המבנה היה מלא באשפה מצחינה שחסמה כמעט לגמרי את פתח הכניסה. למרות התאורה האפלולית הוא הבחין בכתב עברי על הקירות והבין כי גילה את בית הכנסת העתיק של נינוה - מוסול. ``טיפסתי על ערימות האשפה שמלאו את החדר שממנו, במשך מאות שנים, יהודים נשאו את תפילותיהם השמימה וחשתי איך הלב נשבר. הבנתי שאני כנראה היהודי הראשון מזה חמישים שנה שנכנס למקום הקדוש הזה``.
סקרנים מקומיים התגודדו סביבו ורצו להבין מה הוא מחפש. הוארטה הורה למתורגמן שלו להסביר שהצבא האמריקאי מתענין באתרים ארכיאולוגים עתיקים מכל הסוגים. ``בקשתי מהם שיספרו לי מה היה במקום הזה והם כולם אמרו שזהו מקום התפילה היהודי. אחר כך הם לקחו אותי לסיור מקיף בסביבה והראו לי את חורבות בתי המדרש ובתי המגורים של הקהילה היהודית שהיתה ואיננה. דמעות צצו בעיני אבל הייתי צריך להתאפק כדי שלא להעמיד את עצמי ואת החיל שליווה אותי במצב מסוכן. עשיתי את עצמי כאלו אני מגלה ענין קל בלבד בדברים שהם הראו לי``.
בהזדמנויות אחרות שב הוארטה למקום בליווי חיילים וקצינים יהודים ויחד הם גילו עוד חמשה בתי כנסת חרבים.


רב יהודי, צבא אמריקאי

את עבודתו כרב צבאי בצבא האמריקאי התחיל קפטן הוארטה בשנת 1994, אבל בנגוד לרוב קציני הדת את מסלולו הצבאי הוא התחיל כחיל מן השורה. יליד ברוקלין, הוא הצטרף לצבא האמריקאי כקצין ארטילריה ושרת בקוריאה, טורקיה, איטליה וגרמניה. בתום הקריירה הצבאית הוא עלה לארץ, למד במספר ישיבות בירושלים, הוסמך לרבנות ואז החליט לשוב לצבא האמריקאי, הפעם על תקן קצין דת.
``רק מי שחווה את השרות הצבאי מנקודת מבטו של החיל הפשוט מסוגל להבין עד כמה נוכחותו של רב צבאי חיונית``, הוא אומר כבעל נסיון. המשמעת הצבאית הקשוחה והלחץ שבו נתונים החיילים מכביד על כולם במדה שוה, אבל עבור החיל היהודי הבודד הקושי גדול שבעתים. הנתוק מסביבה יהודית תומכת והצורך להתמודד מול סביבה מנוכרת ולעתים אף עוינת הופכים את תפקידו של הצ`פליין היהודי לחשובה במיוחד.
כמה יהודים יש היום בצבא ארה``ב? לאיש אין מספר מדויק. באופן רשמי אין הצבא האמריקאי אוסף מידע על מצבם הדתי של חיליו ובמקרים מסוימים, בפרט בעירק, מעדיפים החיילים היהודים להצניע את זהותם הדתית מטעמים בטחוניים. משמעות הדבר שהרבנים הם אלו שצריכים לצאת ולאתר את החיילים היהודים בכחות עצמם. להערכתו של הוארטה ביחידות השוהות בעירק יש היום בין אלף לאלף חמש מאות חיילים יהודים. אם מוסיפים לנתון הזה גם את זרועות הצבא האמריקאי בשאר חלקי העולם ניתן להכפיל את המספר. היהודים הללו פזורים במאות בסיסים גדולים וקטנים בכל חלקי הגלובוס – מאלסקה ועד יפן.
יש היום 28 צ`פלניים יהודיים בשרות פעיל בחילות היבשה הים והאויר של צבא ארה``ב. רשויות הצבא אינן מבדילות בין רב אורתודוקסי לרפורמי, מבחינתם כולם שוים. ואכן רק מספר מזערי של צ`פליניים הם שומרי מצוות והלכה, סבה נוספת לתחושת השליחות המיוחדת שמלווה את הוארטה. למעשה הצבא גם לא תמיד מבדיל בין הדתות השונות. הוארטה מספר בחיוך על מקרים שבהם פנו אליו צ`פלניים בני דתות אחרות ובקשו ממנו שימלא את מקומם. יש גם פניות רבות מצד חיילים שאינם בני ברית הנמשכים לחיוכו הכובש של הצ`פליין היהודי ומתייעצים איתו בנושאים אישיים. ``בעקרון הצ`פליין צריך להיות נגיש בפני כל חיל``, הוא אומר. ``את ההזדמנויות האלו ניתן לנצל לצורך עשיית קדוש ה`, אבל המטרה העיקרית היא לשמש עוגן רוחני עבור היהודים המשרתים בצבא``.


בלי כיפות בחוץ

אחרי שהוא מוצא קבוצה של חיילים יהודים יש לצ`פליין שני תפקידים: לקיים שיחות אישיות עם כל אחד מהם כדי לברר את צרכיו הדתיים ולארגן תפילות עבור החיילים המעונינים בכך. כל צ`פליין מצויד בערכה הכוללת ספר תורה, 20-30 סדורי תפילה, כמה זוגות תפילין, כיפות, טליתות ושאר תשמישי קדושה. בית הכנסת הוא אהל בגודל בינוני עליו מונף דגל שבו מופיעים שני לוחות הברית ומגן דוד. בבסיסי הצבא האמריקאי באזור המפרץ הפרסי ובפרט בערב הסעודית קיימת הנחיה כללית האוסרת על חיילים להסתובב מחוץ לשטח בית הכנסת כשעליהם סמלים יהודים כמו כיפות ומגני דוד או מסמכים הכותבים בעברית.
תפקיד רגיש נוסף המוטל על הצ`פלניים הוא לדאוג לקבורתם ההולמת של החללים היהודים. מספרם המדויק של החיילים היהודים שנהרגו בעירק מאז תחילת המלחמה אינו ידוע אבל מעריכים שמדובר ביותר מעשרים חללים.
הוארטה מספר כי למרות מספרם המועט יחסית של החיילים היהודים בכירי הצבא משתדלים להיות קשובים לצורכיהם. מלחמת עירק היתה המלחמה הראשונה שבה סיפק הצבא האמריקאי לחיליו מנות קרב כשרות. קודם לכן נאלצו חיילים שומרי כשרות להסתדר בכחות עצמם. לקראת חג הפסח דואגים הצ`פלניים בשתוף ארגונים יהודים לשלוח לחיילים ערכות פסח הכוללות מצות, גפילטע פיש, קופסת מרק עוף עם קניידלך, מיץ ענבים והגדות. אלף ערכות כאלו ישלחו השנה לעירק.


קדיש בבית קברות עירקי

בזמנים שבהם הוא איננו מתרוצץ בפינות נדחות של כדור הארץ הרב הוארטה הוא הצ`פליין של מכללת `ווסט פוינט` – בית הספר לפקוד ומטה של צבא היבשה של ארה``ב. זוהי המכללה הצבאית הותיקה והיוקרתית ביותר של בארה``ב ובין בוגריה נמצאים רבים מהגנרלים הנערצים ביותר בצבא האמריקאי. ``ממלכתו`` של הוארטה מקיפה את הקמפוס הענק של המכללה המשתרע על פני 65 ק``מ רבועים (זהו אחד הקמפוסים גדולים ביותר בעולם) באזור פסטורלי הטובל בירק על גדות נהר ההדסון, כשמונים ק``מ צפונית לניו יורק סיטי.
הוארטה מספר על האזן הקשבת שהוא מוצא אצל מפקדי המכללה וזאת למרות שרק 90 מתוך 4,000 הצוערים הלומדים בה הם יהודים. בשנות הארבעים, כאשר התקנון הצבאי חייב כל חיל להשתתף בתפילה שבועית אחת, נדרשו החיילים לבחור בין השתתפות בתיפלה קתולית או פרוטסטנטית, אפשרות אחרת פשוט לא היתה. כיום יכולים הצוערים לבחור מתוך מגוון פעילויות יהודיות המתקימות בבית כנסת מפואר ומרשים שהוקם בהשקעה של 7.5 מליון דולר, בית הכנסת הקבוע הראשון שהוקם בבסיס אמריקאי.
אני מבקש ממנו שיספר על חויה מרגשת במיוחד שהיתה לו.
אחרי מחשבה קצרה הוא מחזיר אותי למוסול, שם שהה בעיצומה של מלחמת המפרץ. אחרי שגילה את בית הכנסת העתיק בעיר, הוא ניסה ללא הצלחה לחשוף גם את בית העלמין היהודי העתיק. ``התחושה שלי שהוא נמצא בקרבת מקום, אבל במהלך ששים השנה האחרונות קרוב לודאי שהוא חולל ונמחק. אחד המקומיים שאיתו דברתי טען שסללו עליו כביש מרכזי``.
במקום זאת, בפאתי העיר העתיקה הוא מצא את בית הקברות הישן של הצבא הבריטי, או יותר נכון מה שנותר ממנו. חלקו הארי של בית העלמין הפך למגרש כדורגל, בכל היתר שלטה העזובה. פזורים בכל שטח בית העלמין היו שברי מצבות. לפתע רכן עוזרו של הוארטה והרים פיסת אבן שבקושי בצבצה מעל פני הקרקע. על האבן היו חקוקות שלש אותיות עבריות שיצרו את השם: ``זאב``.
``היתה זו תגלית מרגשת ועצובה כאחת``, הוא מספר, ``עמדתי שם בבית הקברות העירקי, מוקף מצבות שבורות ואחזתי בידי את השריד האחרון שנותר מחיל יהודי גלמוד שנהרג אי פעם במדינה רחוקה ואף לא זכה להגיע לקבר ישראל. הטמנתי מחדש את שבר המצבה באדמת בית הקברות ואמרתי קדיש עליו ועל כל יתר נשמות היהודים שאולי קבורים שם``.