קבר יוסף בשכם והצבא – אין נכנסים למקום סכנה בלי תיאום ואין סומכים על הנס

מתוך שיעורו של הרה"ג הרב יעקב יוסף זצוק"ל: גבולות ההודאה להשי''ת: מתי מברכים הגומל – ומתי אסור? הלכה, אחריות וסכנת נפשות (נקודת זמן 06:04 דקות)

ציטוט דברי קדשו:

בכלל זה גם אלה שנוסעים לקבר יוסף (הצדיק ע"ה) בשכם. אותם האנשים שמתאמים את זה עם הצבא (צה"ל, צבא הגנה לישראל...) הכול היה בסדר, חזר בשלום, אליבא דכולי עלמא, מברך 'הגומל'. 

אבל יש נערים שלא נאה להם, לא מכבודם לתאם עם הצבא. יש לו איזה סובארו או איזה רכב אחר, הם הולכים. 

אתה אומר לו: 'למה אתה לא מתאם עם הצבא?' 

הוא אומר לך: 'מי הם?! מה פתאום, בשביל מה אני צריך לתאם?! זכותו של יוסף הצדיק תגן עלינו!'. 

ולכן הם הולכים, באים. טוב, האדם הזה חזר בשלום, היה לו נס. האם יברך הגומל או לא? - לא. אסור לו לאדם הזה, לברך הגומל. 

הגמרא במסכת שבת ל״ט אומרת לנו: 'אסור לאדם להביא את עצמו לידי סכנה, שמא לא יהיה לו נס. ואם נעשה לו נס - מנקים מזכיותיו! שנאמר: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכׇּל הָאֱמֶת" (בראשית לב, יא) עקב אבינו היה לו הרבה מצוות! התקטנו קצת... למה? - יש מעט! אם יהיה נס? - הכול יימחק!! אולי גם יהיה מינוס... יהיה "אובר". מי אומר שיאשרו לך את המינוס הזה שם בשמים?! יש לך תוכנית אשראי שם? בעיה, עסק ביש! 

ולכן, אם אותו הטיפש הלך ועשה מעשה אשר לא ייעשה, אנחנו לא נתיר לו שיבוא ויברך, יאמר ברכות לבטלה?! יאמר את ברכת הגומל, בכהאי גוונא הדבר אסור. 

יש חלק מהם שאנחנו לא חייבים להגיד להם שום דבר! לא חייבים להוכיח אותם!! לא צריכים לדבר אתם. יש לאנשים האלה, לחלק מהם "שריטה" אולי לא שריטה אחת (1), יש לו שניים (2); אחת בימין, אחת בשמאל... יש לו כמה דברים. אדם כזה, מג'נון, משוגע - פטור מכל המצוות. הוא לא חייב, לא "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים ד, טו) שום דבר. אל תתייחס אליו. הוא רוצה לקפוץ מהגג? רוצה מה שרוצה - מה שהוא יעשה, אתה לא חייב להוכיח אותו "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) אדם נורמלי, עם משוגעים? – אין לנו עסק. הקדוש-ברוך-הוא לא חייב אותנו עם אותם האנשים. 

אבל יש בודדים מהם שהם לא משוגעים אלא אולי חצי (1/2) משוגעים. עם האנשים האלה אנחנו צריכים לדבר, לדבר אתם קשות! להסביר להם שזה איסור חמור!! 

הוא שואל אותך, אותו אדם: 'אבל אני לא מתכוון להתאבד. בעזרת השם, זכותו של הצדיק יגן עלי ולי זה לא יקרה'. 

תענה לו את מה שכתוב בירושלמי. בתלמוד ירושלמי, שם כתוב את דברי הברייתא באבל רבתי. שם הדוגמה לגבי גנב. היום בדור שלנו בדרך כלל לא תופסים את הגנבים. תשעים ותשע אחוז (99%) מהם לא תופסים. גם אם תופסו אותו, הרבה פעמים אומרים לך: 'יש התיישנות, הוא לא צריך לשלם...' אפילו אם אין התיישנות, מה ייתנו לו? 'על-תנאי'... בסעודיה זה לא כך. בסעודיה, אם תופסים את הגנב - חותכים לו את היד! לא בחדר ניתוח... מביאים אותו לכיכר העיר, לוקחים גרזן וחותכים. 

בזמנם, גם זה לא היה מספיק, בזמנם לדורותיו 'סוף גנב לתלייה!' טוב, יהודי שהלך וגנב (רח"ל) ותלו אותו. מה הדין שלו? - כתבו המרדכי, מרן הבית יוסף, יורה דעה סימן שמ״ה, הרמ"א שם בסעיף ב' ושאר הפוסקים: 'דינו כדין מאבד עצמו לדעת; אם תלו אותו - אסור לקבור אותו עם כולם, קוברים אותו מחוץ לגדר. לא יושבים עליו "שבעה", לא קורעים ולא שום דבר אחר. 

תגיד, למה? האדם הזה לא רצה להתאבד. אדרבה! הוא רצה להיות עשיר גדול, יהיה לו הרבה כסף, הוא יבוא לכאן, כשנמכור נר, הוא יקנה נר בחמש מאות (500) שקל, דוד יעשה לו "מי שברך" אז אדרבה, הוא לא התכוון לאבד עצמו לדעת. 

אבל הוא ידע שיש אפשרות כזו ואי-אפשר להגיד: 'לי זה לא יקרה...' ולכן הברייתא מחמירה מאוד! לכן הירושלמי מחמיר מאוד!! לכן הפוסקים אמרו לנו: 'שדינו כדין מאבד עצמו לדעת!!'. 

גם פה יש אפשרות, עלול להיות חלילה שהוא יינזק. יש לערבים אלף ואחת (1,001) סיבות להרוג אותנו. אם מישהו היה צריך לראות את זה בחוש, ראינו היום, ראינו את כל השיגעונות שלהם, איך הם משתגעים, מה הם עושים, השם ירחם (לתפ"ץ). אז האדם הזה הולך ושם נפשו בכפו?! 

זאת ועוד. הרבה פעמים הוא יכול להיהרג על-ידי אש כוחותינו. כשהם גמרו, באים לחזור, חושך אפלה, לא רואים אותם. אתה לא יודע מי הדמויות האלה. החיילים שלנו יכולים לחשוב שהמחבלים שלהם באים אלינו. יכולים להרוג אותם. אז הסכנה שהם הולכים כפולה, גם 'אוי לי מיוצרי! אוי לי מיצרי!!' שני (2) הדברים. ולכן אותם האנשים עושים פשע לא יכופר. 

אתה מדבר אתם, לפעמים הם לא מוכנים להודות על האמת. 

הוא אומר לך: 'אבל כתוב: "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע!" (קהלת ח, ה) כך הוא מביא לך. 

תפתח לו את הגמרא במסכת פסחים בדף ח' ותראה לו. הגמרא מסבירה. שם הדיון של הגמרא, האדם הזה בא בליל י"ד בניסן לבדוק את החמץ. מקום שיש נחשים ועקרבים - לא יבדוק את החמץ. סכנה!! 

הגמרא שואלת, הרי כתוב "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע!" אסתר המלכה קיימה מצווה בדיקת חמץ על סמך הפסוק הזה!! 

והגמרה עונה, יש הבדל בין סכנה קטנה או סכנה גדולה; כאן, מקום שיש נחשים ועקרבים, שכיח הזיקא, סכנה גדולה. בזה לא נאמר "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע!" מאיפה הגמרא יודעת? הגמרא מביאה ראיה. כתוב בספר שמואל א', הקדוש-ברוך-הוא מצווה את שמואל הנביא: לך ותמשח את דוד למלך (שמואל-א טז, א). כידוע, דוד המלך היה המשיח הראשון (1), כך הרמב״ם כותב בהלכות מלכים. ומזרעו יהיה גם משיח בן דוד שיגאל אותנו במהרה (אמן). 

מה עונה שמואל הנביא אחרי שמקבל את ההוראה? - הוא מסרב פקודה! הוא אומר "אֵיךְ אֵלֵךְ?! וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי!" (שם פסוק ב') 

פלא, שמואל היה כמו משה ואהרון! "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ" (תהלים צט, ו) איפה האמונה?! איפה הביטחון?! ככה אתה אומר לקדוש-ברוך-הוא?! 

אבל הגמרא מסבירה, שמואל אמר כהוגן! הרי שאול המלך היה לו מרה שחורה, היה בדיכאון, וקרוב לוודאי אם היה תופס אותו שהוא משח את דוד - היה הרג אותו. כיוון שיש מיעוט, מיעוט המצוי, כיוון דשכיח הזיקא - לא סומכים על הנס. הוא שאל כהוגן. 

ולכן הקדוש-ברוך-הוא ענה לו, תסווה את ההליכה שלך "עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיהֹוָה בָּאתִי" (שמואל-א טז, ב). 

דברי הגמרא האלה נפסקו להלכה, כל הפוסקים, ומרן השלחן ערוך בסימן תלמ״ג, כולם העתיקו את זה: שלא רק שלא חייב, אסור ללכת ולבדוק שם את החמץ במקום שמצויים נחשים ועקרבים. 

נו, אז אתה רואה שהיכא דשכיח היזקא, לא אומרים בזה "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע!".