קדושת בית הכנסת – דרך בית ה׳ והנהגת המתפלל

בס"ד, קדושת בית הכנסת, פרקי הכוונה והדרכה בבית הכנסת, דרך בית ה׳, מכתבו המעורר של הרב טולידנו 

הגאון רבי רפאל ברוך טולידנו זצ"ל, רבה של העיר מקנס ומגדולי רבני מרוקו, הרבה לדרוש ולהדגיש בכל הזדמנות את חובת הזהירות מפני שיחה בטלה בבית הכנסת ובמיוחד בחזרת השליח ציבור ומסר נפשו על כך. והיה חוזר ואומר, שהשתיקה מרוממת את התפילה ומשפיעה על המתפלל שפע גדול. 

בעת ביקורו בארץ ישראל, דרש ועורר בכל מקום על חשיבות הדבר ובשובו לביתו אף שיגר איגרת קצרה ונפלאה העוסקת בחובה ובחשיבות של השתיקה מדיבור בתפילה ובמיוחד בעת חזרת השליח ציבור והפיץ אותה בכל הקהילות בהן הייתה לו השפעה.

וזהו לשונו הקדוש, מובא בספר "קיצור שולחן ערוך השלם", הלכות תפילה כט "בשנה שעברה עזרני ה' ברוך הוא והלכתי לארץ ישראל ובקרתי בכל מיני מקומות וראיתי מדקדקים במצוות ומרביצים תורה ברבים ומעמידים תלמידים הרבה ומחזיקים בידם לשבת ללמוד כל ימיהם עד שיהיו גאונים בתורה וביראה. אשריהם ואשרי חלקם, ירבו כמותם בישראל וה' יעזרם על דבר כבוד שמו.

"אך ההכרח אילצני להגיד כי ישר אמת לאמיתו, שראיתי דבר אחד לא טוב והוא, שעושים החזרה אפילו בשישה או שבעה אנשים, גם מדברים בשעת החזרה והקדישים, גם הלומדים והחכמים. ויש מהם לומדים תורה בשעת החזרה ואינם שמים לב על הברכות והאמנים והקדישים. ובאמת הייתי מצטער על זה והוכחתי אותם על זה ולא הועלתי כלל עימהם, שכבר הורגלו בכך.

"והנה ראיתי להביא מה שכתב רבנו הבית יוסף ז"ל וזה לשונו בסימן נו: והתוספות כתבו שם, שבת קיט ב, ד"ה כל העונה, רבי ישמעאל אומר שכתוב בפסיקתא במעשה דרבי ישמעאל בן אלישע, כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים: 'אמן יהא שמיה רבא מברך' בקול רם - מבטלים גזירות קשות! עד כאן לשונו, נראה שצריך לענות בקול רם וכך כתוב בספר הזוהר הקדוש וגם כתוב שם טעם למה נתקן בלשון ארמי. 

ומכאן יש להתבונן כמה יש לכוון בקדיש וכמה יש להשתדל לענות אותו. 

וכבר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה, ברכות ה ע"א: 'אם רואה אדם ייסורים - יפשפש במעשיו'.

"ועל כן אני מבקש מהרבנים, שידרשו לתלמידיהם על זה וכבר אמרו - 'זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד'. וישלחו התלמידים לבתי כנסיות לדרוש ברבים על זה, אולי יש תקווה. ומכאן ואילך חשבנא טבא ויתנו ליבם בשעת החזרה ובשעת קדיש לענות אמן כהלכתן ובשכר זאת לא תאונה אליהם רעה ויזכו להאריך ימים ושנים על התורה ועל העבודה גם עד זיקנה ושיבה הם ובניהם ובני בניהם עד עולם".

(מתוך הספר: כבוד להשם יתברך, לכתבה על הספר – לחץ כאן...)

מקדש מעט, ציווי להחזיק בית מיוחד להתפלל בו

נאמר בתורה: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" שמות כה, ח. הטעם ששינה הכתוב ואמר "מִקְדָּשׁ" במקום 'משכן', כדי להודיענו שהציווי הזה לעשות משכן לא היה לשעה בלבד, אלא היא מצווה הנוהגת לדורות. שכל מקום שיש שם עשרה מישראל, חייבים הם להחזיק בית המיוחד להתפלל בו. ומקום זה נקרא בית הכנסת, היינו מקום של קיבוץ, כיוון שבו מתאספים כל האנשים לתפילת שחרית, מנחה וערבית וכופין את אלו המסרבים. וזהו שאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" שבית הכנסת נקרא מקדש ולכן נאמר "וְעָשׂוּ" ללמדנו שבכל דור יש חיוב לבנות בית כנסת.

וצריך לדעת שמצווה זו של בניין בית הכנסת חשובה ממצוַ ת בניין בית המקדש, כיוון שמתפללים בו בכל יום ונחשב הדבר כעבודת הקורבנות שהיו מקריבים בבית המקדש. שכן מצינו שתפילה נקראת עבודה, כמו שנאמר: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם " שמות כג, כה. ועבודה זו היא תפילה. 

לכן יש לבנות את בית הכנסת באופן נאה, כיוון שהוא כנגד בית המקדש שלמעלה. וכן ראוי לעשות בו חלונות כדי שמדי פעם יישאו עיניהם למרום ויקבלו אימה ויראה ויֵדעו שהם עומדים במקום קדוש ונורא המיוחד לשכינה.

(מתוך הספר: כבוד בית הכנסת).

הגאון רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל, קדושת בית הכנסת ובית המדרש, מורא מקדש

בפרשת "תצוה" מצינו שבני ישראל כיבדו את בית ה' והתלהבו מאוד מאוד לייפות אותו כדי לפאר ולרומם את בית אלוקינו ונידבו זהב וכסף ואבנים טובות וכל מיני בדים יקרים כדי להדרו.

ובאמת בכל הדורות ידעו ישראל לחבב ולכבד ולפאר את בית הכנסת. והיום בדורנו, כמו כל דבר שבקדושה, נחלשה מאוד ההתלהבות למצווה זו.

ואחת הסיבות לכך היא שבימינו נחלשה מאוד האמונה הפשוטה והטהורה. מי שהאמונה בתורה ובדברי חכמינו ז"ל חיה ותמימה אצלו, ביודעו שהדברים הם כפשוטם – שבית הכנסת ובית המדרש הם מקום משכנו כביכול של בורא כל העולמות, שחיינו, פרנסתנו ובריאות נפשנו וכל אושר חיינו ממנו הם ודאי לא יתעצל מלדאוג שהבית הנכבד יהא מרומם ומפואר וידאג לו לפחות כמו שדואג לביתו שלו. ואפילו אדם מכובד אינו צריך לחוס על כבודו אלא לדאוג ולעזור בעצמו ובמו ידיו שבית הכנסת ובית המדרש יהיו יפים, נקיים ומסודרים וכבר אמר שלמה המלך, משלי כה, ו: "אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ" שזה מורה על אמונה טהורה ואהבת השי"ת, שהן העליונות שבמדרגות והמקורות לכל הברכות.

[מתוך הספר: נפש שמשון אגרות וכתבים].

הגאון רבי אשר טננבוים זצ"ל, לא לדבר בבית כנסת

סיפר הרב מיכאל מאינץ שליט"א על הרב אשר טננבוים זצ"ל, רבה של שכונת גבעת שאול בירושלים, כמה היה חשוב לו עניין זה של כבוד בית הכנסת ובית המדרש וכמה השקיע ביופי של בית הכנסת, בניקיון וכמה השקיע לתקן כל קלקול וכל פרט.

ויחד עם זאת היה לו אכפת גם מהאווירה ומהתוכן של בית הכנסת. הרי נכנסים לבית הכנסת כל מיני אנשים מכל מיני סוגים והרב מעולם לא העיר על כך, אבל מי שרצה ללמוד היה יכול לראות לפעמים את מורת רוחו מהנהגה לא נכונה או מצורת לבוש לא מכובדת.

וברצוני להוסיף בעניין זה, כידוע נתלתה מודעה בכניסה לבית הכנסת, בתקופה האחרונה ממש, שלא להיכנס לבית הכנסת עם טלפונים לא כשרים ובכלל למעט בשימוש בפלאפונים בבית הכנסת וכידוע לכולם כל מודעה בבית הכנסת נקבעה על ידו ואף מודעה זו.

והעסקנים שחיברו את המודעה הזאת הלכו להחתים עליה רבני שכונות ורבני בית הכנסת והיו שחשבו ואמרו שצריך להמתין ולראות איך העניין מתקבל, אבל הרב היה מהראשונים שחתמו על העניין הזה בלי שום היסוס. לכן, על דעתו וברצונו, תלו את המודעה הזאת להרחיק את הדבר הנורא הזה מבית הכנסת! וזו עוד אחת מפעולותיו הציבוריות האחרונות והיא כמו צוואה בשבילנו.

הרב טננבוים הקפיד שלא ידברו בתפילות ועניין זה הוא מהצוואה הבלתי כתובה שלו. ובכלל לגבי צורת התפילה שלו, אני לא מבין בכוונות, אבל לפעמים ראו אותו עם סידורי כוונה ולפעמים עם סידור פשוט של 'אשכול' וכולם מעידים שתמיד תמיד היה שווה לטובה, תמיד "כׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ" (תהלים לה, י).

[מתוך הספר: זכרון אשר].

לתרומת שלט ישירות דרך אתר שופר - לחץ כאן.