מכוח השתיקה עד קבלת התורה – מסרים מפרשת כי תשא

 פרפראות וחידושים לפרשת כי תשא – חלק ד' שנת תשפ״ו

---

 "וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות" בזמירות ליל שבת אנו אומרים: "עזור לשובתים בשביעי בחריש ובקציר עולמים". מה המשמעות של הדברים? מבאר רבי ישעיה (המובא בשם צדיקים): "בחריש" – מלשון שתיקה, כמו "להחריש". "בקציר" – מלשון לקצר בדברים.

כלומר: "עזור לשובתים בשביעי בחריש" – אלו השותקים בשבת ואינם מדברים דברי חולין. כמו שאמרו חז״ל: בקושי התירו שאלת שלום בשבת.

מסופר על רבי שמעון בר יוחאי, שאמו דיברה בשבת, ואמר לה: "שתוקי! שבת היום." ומכאן לומדים כמה צריך להיזהר בדיבור בשבת.

ומהו "בקציר עולמים"? אלו שמקצרים בדיבורם אפילו בימי החול, ואינם מרבים בדברים בטלים. כמו שאמרו חז״ל: "מילה בסלע – שתיקה בתרי." אם הדיבור שווה סלע, השתיקה שווה שניים.

וכן אמרו: "סייג לחכמה – שתיקה." נמצא שהפסוק מלמד: בשבת – להרבות בשתיקה מקדושה. ובימות החול – להיזהר בדיבור ולהמעיט בדברים בטלים.

---

 "ולא יחמוד איש את ארצך" בפרשתנו נאמר: "ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' אלוקיך." 

השאלה היא: מצוות עלייה לרגל כבר נזכרה בפרשת משפטים, אך שם לא נאמר הפסוק הזה. מדוע דווקא כאן נאמרה ההבטחה שלא יחמוד איש את הארץ?

במסכת עירובין אמרו חז״ל: אילמלא נשתברו הלוחות הראשונים – לא שלטה בהם אומה ולשון. כלומר, אילו לא חטאו בעגל ולא נשברו הלוחות, לא הייתה אומה בעולם שיכולה לשלוט בישראל. אם כך, בפרשת משפטים לא היה צורך להבטיח: "ולא יחמוד איש את ארצך".

אבל לאחר חטא העגל, כאשר נשברו הלוחות, כבר ניתן כוח לאומות העולם לפגוע בישראל. לכן בפרשתנו מבטיח הקב״ה: כאשר תעלו לרגל – אני אשמור על בתיכם, על שדותיכם ועל רכושכם. 

וזהו מופת עצום. שלוש פעמים בשנה כל הזכרים עולים לירושלים, וכל הארץ כמעט ריקה. זוהי הזדמנות מצוינת לאויבים להיכנס ולבזוז. ובכל זאת – במשך מאות שנים – לא אירע הדבר.

יש אף מאמרי חז״ל שהקב״ה עשה ניסים מיוחדים כדי להגן על הבתים. לכן אמר הרב אורי זוהר זצ״ל, שאחת הראיות לאמיתות התורה היא ההבטחה הזו: מי יכול להתחייב מראש במשך מאות שנים שלא ינצלו אויבים הזדמנות כזו? רק מי שיודע את העתיד – בורא העולם. 

---

 "לא תבשל גדי בחלב אמו" – שלוש פעמים בתורה; הפסוק: "לא תבשל גדי בחלב אמו" נכתב שלוש פעמים בתורה. 

חז״ל במסכת חולין מבארים: שלושת הפסוקים מלמדים על שלושה איסורים: 1. איסור בישול 2. איסור אכילה 3. איסור הנאה

מבאר רבי בצלאל הכהן מווילנא: משה רבנו רצה לכתוב בתורה בצורה מפורשת: לא תבשל, לא תאכל, לא תהנה

אבל הקב״ה אמר לו: "כתוב לך את הדברים האלה" – בדיוק כפי שנאמרו. מדוע? - מפני שהתורה רצתה ללמד יסוד גדול: יש צורך ב־תורה שבעל פה כדי להבין את התורה שבכתב. כי רק באמצעות דרשות חז״ל אנו יודעים: אם אינו עניין לבישול – תנהו עניין לאכילה. ואם אינו עניין לאכילה – תנהו עניין להנאה.

ועל זה נאמר: "כי על פי הדברים האלה כרתי איתך ברית ואת ישראל." כלומר: הברית בין הקב״ה לישראל היא גם על התורה שבעל פה.

---

 למה כפה עליהם הר כגיגית? - חז״ל אומרים שהקב״ה כפה על ישראל את ההר כגיגית ואמר: אם תקבלו את התורה – מוטב. ואם לאו – שם תהא קבורתכם.

אבל הרי ישראל כבר אמרו: "נעשה ונשמע."

התשובה היא: על התורה שבכתב הם קיבלו מרצון. אבל כשנודע להם שיש גם תורה שבעל פה – דבר המחייב לימוד והסבר – אז היה צורך בכפייה. כי בלי תורה שבעל פה אי אפשר לקיים את התורה: איך נראים תפילין? איך שוחטים? איך מקיימים מצוות רבות? לכן קיבלו גם את התורה שבעל פה.

ואחר כך, בימי פורים, נאמר: "קיימו וקיבלו היהודים." אז קיבלו אותה מאהבה.

---

 בזכות בשר וחלב – ניתנה התורה; רבי שמלקה מניקלשבורג מבאר סמיכות נוספת בפסוקים. התורה אומרת: "לא תבשל גדי בחלב אמו" ומיד אחר כך: "כי על פי הדברים האלה כרתי איתך ברית ואת ישראל." מדוע?

הוא מבאר רעיון נפלא: כאשר באו המלאכים אצל אברהם אבינו, הם אכלו: חלב ובשר יחד. לכן אמר הקב״ה: את התורה – לא אתן למלאכים. אבל בני ישראל, שנזהרים מאיסור בשר וחלב – הם ראויים לקבל את התורה. נמצא שמצווה אחת, של זהירות בבשר וחלב, היא אחת הסיבות לכך שהתורה ניתנה לישראל ולא למלאכים.

---

 סוד ה"מסווה" של משה רבנו; נאמר בפרשה: "ויתן על פניו מסווה." משה רבנו שם מסווה מפני שהאור שקרן מפניו היה גדול מאוד. 

אך מבאר רבי שמשון מאוסטרופולי סוד נוסף: המילה "מסווה" רומזת לשלושת האבות. אברהם אבינו, תחילה נקרא אברם – גימטריה 243 (רמ״ג איברים). כאשר הוסיף לו הקב״ה את האות ה׳ – נעשה אברהם (רמ״ח איברים), שלמות הגוף. יצחק אבינו, גימטריה 208, ובתוספת 40 שנה כאשר נשא את רבקה – הגיע לשלמות רמ״ח. יעקב אבינו, גימטריה 182. וכשירדו 66 נפשות למצרים – הושלמה השלמות. משה רבנו, משה כולל בתוכו את שלושת האבות. לכן המילה מסווה רומזת: מ – אברהם, ס״ו (66) – יעקב, ה – יצחק, כלומר: משה רבנו כולל את תיקון שלושת האבות.

---

יהי רצון שנזכה ללמוד תורה, לקיים מצוותיה באהבה, ולזכות לגאולה שלמה במהרה.

שבת שלום ומבורך.

לשמיעה בטל' 8724* או קבלת השיעור במייל main@shofar.tv

לצפיה בשיעור המלא לחץ כאן או בוידאו המצורף