קדושת בית הכנסת – פלטין של מלך

קרדיט: קדושת בתי מקדש מעט

הרה"ג מנחם קליין זצ"ל: בית הכנסת – ביתו של הקדוש ברוך הוא

קודם בואו לבית הכנסת, בעוד הוא עֲדַיִן בחצר בית הכנסת, יאמר "בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ" (תהלים נה, טו) וירגיש וירתע עצמו בהיכנסו לבית הכנסת מרוב פחדו וימתין ויִשהֶה מעט ויאמר "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ" (תהלים ה, ח) ואחר כך יִכָּנֵס (שערי תשובה בשם פרי עץ חַיִּים. משנה ברורה ריש סימן מו').

וְעַיֵּן שם בשערי תשובה מה שהביא מהזוהר הקדוש, שלא יִכָּנֵס לבית הכנסת עד שיבקש רשות מהאבות אברהם, יצחק ויעקב. למדים אנו שבית הכנסת נחשב לביתו ולרשותו של הקדוש ברוך הוא וכל הבא בשעריו עליו לבקש רשות ולכן קודם שנכנסים צריך לומר "בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ" למען נחוש שאנו נכנסים לביתו של ה' יתברך שמו ואין זה הבית שלנו וכדי להיכנס לשם עלינו לבקש רשות.

"וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ" היות שכשאנו באים לבית הכנסת אנו באים לבית ה', הרי שצריך לִזכות לכך "בְּרֹב חַסְדְּךָ" חסד ה' עלינו הוא שהננו זוכים לבוא בשעריו. משמעות והנהגה מעשית לכך מוצאים אנו בספר פלא יועץ ערך בית הכנסת: וקודם שֶׁיִּכָּנֵס לבית הכנסת צריך ליטול רשות באמירת פסוק "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ" לא כמו רבים שאין יודעים ואומרים אותו אחר כניסה, אלא יִשׁהֶה על הפתח כמו שחרד להיכנס לבית מלך רם ונישא, איום ונורא וְיִטֹּל רשות באמירת הפסוק "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ".

כמה מרוממת וּמְחַיֶּבֶת הנהגה זו, הקובעת בלב הנכנס לבית הכנסת כי עליו ליטול רשות כדבעי; קודם כניסתו ולא לאחריה, כפי מנהג בתי המלכים, בינו נא זאת!

"כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה" (ישעיהו נו, ז) בזוהר הקדוש מבואר שזה נאמר על בי כנישתא, כלומר בתי הכנסת נקראים "בֵיתִי" - ביתו של הקדוש ברוך הוא והבא לבית הכנסת בא הוא לביתו של הקדוש ברוך הוא.

בית הכנסת – פלטין של מלך

כתב המשנה ברורה (סימן קנא' סעיף ק ב'): 'וכל שכן שיש ליזהר בבית הכנסת ובבית המדרש מֵעָוֹן דיבורים אסורים כגון לשון הרע ורכילות ומחלוקת וקטטות, כי מלבד שהם עֲוֹנוֹת חמורים מאוד, עוד יגדל הֶעָוֹן יותר במקום קדוש, כי הוא מזלזל בכבוד השכינה ואינו דומה החוטא בינו לבין עצמו לחוטא בפלטין של מלך לפני המלך'.

מלמדנו החפץ חַיִּים כי הנכנס לבית הכנסת נכנס הוא לפלטין של מלך ועומד הוא לפני המלך. בארמונו של מלך אין רשות לדבר ככל שרוצים, שכן נמצא הוא ברשותו של המלך ועומד לפניו ולכן יגדל עֲוֹנוֹ כשהוא מדבר דיבורים אסורים בפני המלך.

מטעם זה הכריע החפץ חַיִּים גם לְעִנְיַן שמיעת לשון הרע בבית הכנסת, שאף השומע עובר על מצוַת מורא מקדש וכלשונו (חפץ חַיִּים עשה ז', באר מים חַיִּים סעיף קטן ח'): 'אפשר שגם הוא עובר בזה, שאילו היה עליו אימתו של הקדוש ברוך הוא השוכן בבית זה, בְּוַדַּאי לא היה מניח לחבירו לספר אליו, הגע עצמך אם היה בבית המלך והיה אחד רוצה לספר לו דבר בפני המלך והוא יודע שאין רצון המלך מסכים לזה הסיפור לספר ולא לקבלו, בְּוַדַּאי בכל כֹחו היה משמיט את עצמו מפני אימת המלך שלא לשמוע זה הסיפור.

וכאן הלוא אנו יודעין בבירור את דבריו שֶׁצִּוָּנוּ בתורתו שלא לשמוע ולהאזין ללשון הרע ורכילות והוא עתה בביתו של הקדוש ברוך הוא ובפניו יתברך, שהוא שוכן בבית הזה והוא מקבל לשון הרע ורכילות ולכן נראה פשוט דהמקבל גם כן עובר בעשה זו.'

למדנו מדבריו שאין זה רק ביטוי או מליצה, רק הדברים כפשוטם, שהנמצא בבית הכנסת נמצא הוא בביתו של הקדוש ברוך הוא שהוא עצמו שורֶה שם ומשום כך המדבר או השומע שם דיבורים אסורים, עובר הוא על מורא מקדש והתביעה גדולה עליו עד מאוד, שלא זו בלבד שהוא מדבר כך בבית המלך, אלא גם עושה זאת בפני המלך.

ולאחר מותו תנוח נפשו בקבר לשכון לבטח ואינן נרקבין גופו ועצמותיו

ומלבד כמה מעלות טובות ומועליות שמצינו במי שנזהר שלא לדבר בבית הכנסת שיחה בטלה בחיים חייתו, שיראה זרע ויאריך ימים, וחפץ ה' בידו יצלח ולא ימות לשחת, ולא יחסר לחמו כדברי רז"ל והמפרשים וכמש"ל, עוד בה כי לאחר מותו תנוח נפשו בקבר לשכון לבטח ואינם נרקבים גופו ועצמותיו. וכמו שמצאתי בספר ראשית חכמה בשעה הענוה פ"ג דף ר"ם ע"ב בשם חופת אליהו וזה לשונו: ר' נחמן בר יצחק היה לו תל עפר בתוך כרמו שהביא שם פועלים לחפור את התל וחפרו אותו יום כולו, ליום ב' כשהן חופרין, קפץ אדם אחד מתוך ביתו וישב על התל והתחיל להתגדר ולקרות ומה היה קורא שמא הגיע תחיית המתים,

רצו הפועלים והודיעו לרב נחמן בא ומצאו,

אמר לו: 'מי אתה?'

אמר ליה: 'מת אני, שמא הגיע תחיית המתים?'

אמר לו: 'מה טיבך בתל זה?'

אמר לו: 'והלא אמרתי מת אני',

אמר לו: 'המת אינו נרקב?!'

אמר לו: 'לא הכניסוך לבית הרב ולא אקרוך ספר משלי?! ולא כך אמר שלמה: "וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה" (משלי יד, ל) מימי לא העמדת על מדותי ולא תפשתי בלבי קנאת חבירי ולא ספרתי לא בבית המדרש ולא בבית הכנסת ולא נתתי לבי אלא לדברי תורה, לקיים מה שנאמר: "וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה" (משלי א, לג)

אמר לו רב נחמן: 'אבנה לך קובה אחת?',

אמר לו: 'אל תעש לי מאומה ואל תעמידיני ממקום זה, מפני שברשות קברוני, אלא השב העפר שנטלת מעלי למקומו'.

והיה רב נחמן מתפחד ומתעצב כל היום כולו, ואומר: 'אוי! שמא הרגשתי לאותו המת?!'

מיד ראה בחלום שהיה יושב בסוכה!

מיד נתן שבח והודאה לפני הקב"ה, וקרא מקרא זה: "אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם" (משלי ח, לד) ישתבח שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שאינו מקפח שכר כל בריה, ומה זה שלא היה בידו אלא שכר שתיקה בלבד, ולא העמיד על מדותיו, כן שילם לו הקב"ה שכרו, המרגיל עצמו לת"ת והמגדל בנו לת"ת, והולך בעבודה ושפלות רוח עאכ"ו שישלם לו הקב"ה שכרו כפול ומכופל' עכ”ל.

מתוך הספר 'תוכחת חיים' לרבי חיים פלאג'י זיע"א.

[נ.ב. אחד מהמעלות והשכר שזוכה מי שלא מדבר בבית הכנסת – מובא בשלט איסור דיבור בביכנ"ס שמודפס ע"י 'שופר' – ולאחר מותו תנוח נפשו בקבר לשכון לבטח ואינן נרקבין גופו ועצמותיו (תוכחות חיים פרשת תרומה לכתחילה הנהגת הבוקר עצ"ג)]

קרדיט: קדושת בתי מקדש מעט.

כאן המקום להזכיר את הס"ד הגדולה הַמְלַוָּה את פעילות שופר ארגון להפצת יהדות ע.ר. גם במיזם החדש של שלטי איסור דיבור בבית כנסת שב"ה מעל 110 שלטים נתרמו ע"י היהודים היקרים מרחבי ארץ ישראל וגם מחו"ל החפצים לרומם קרנו של בית השי"ת ולהשפיע שפע ישועות וברכות לכל עם ישראל

לתרומה ישירה – לחץ כאן

לכתבה הראשונה לחץ כאן

לכתבה הקודמת לחץ כאן