פסח ומילה

פסח ומילה

א] מדוע השתעבדו בני ישראל שעבוד נורא כל כך במצרים? מה פשעו ומה חטאו שנגזרה עליהם גזירה כה נוראה?

ב] מפני מה נולד משה דווקא משבט לוי?

ג] מדוע נגאלו עם ישראל דווקא על ידי דם פסח ודם המילה?

ד] מהו הטעם לכך שפסח ומילה הן שתי (2) מצוות העשה היחידות שיש עליהן כרת?

ה] כיצד יכלו למול בליל ט"ו בניסן? הרי היו צריכים לצאת למחרת בבוקר והלא סכנה היא למול ולצאת?

ו] איך מלו בלילה הרי זמן המילה הוא ביום?

ז] מדוע האפיקומן נאכל עד חצות?

ח]כיצד יתכן שמשה רבינו ע"ה לא מוזכר כלל בהגדה של פסח?

סיבת השעבוד בגלל חטא עבודה זרה;

כידוע עם ישראל הגיעו למצרים שבעים (70) נפש (בראשית מו, כז) קדושים וטהורים! ובמשך רד"ו (210) שנים ירדו ממעלתם עד שהגיעו למ"ט (49) שערי טומאה! 

והקשה האלשיך הקדוש זיע"א: 'מדוע הכניסם הקב"ה למצרים? על מה עשה ה' ככה לקדושים יעקב ובניו שנשתעבדו בניהם ובני בניהם בסבל איום ונורא מה פשעם ומה חטאתם הלא ודאי שלא חשוד הקב"ה לעשות דין בלא דיין?

במדרש (רבה ה, כב) כתוב: 'שבשעה שאמר משה לקב"ה: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה" (שמות ה, כב) שאל שאלה זו במילים חריפות מאוד! 

וכך אמר לקב"ה: 'נטלתי ספר בראשית וקראתי בו ראיתי מעשיהן של דור המבול וכיצד נידונו וכן ראיתי מעשה דור הפלגה ואנשי סדום וכיצד מידת הדין פגעה בהם.

אבל העם הזה מה עשו שנשתעבדו כל כך מכל הדורות שעברו? ואם בשביל שאמר אברהם אבינו: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (בראשית טו, ח) הרי גם ישמעאל ועשיו מבניו ומדוע לא ישתעבדו גם הם?

בספר מעם לועז (עמוד עח) הביא מספר תירוצים! ולהלן יובאו שנים (2) מהם:

א} השפתי כהן ועוד מפרשים ביארו: שהמטרה היתה להיטהר מחטא עבודה זרה!

שכן אף על פי שאברהם אבינו פרסם שם ה' יתברך בעולם והעביר אלפים ורבבות לצבא ה' מכל מקום לא יתכן שאדם אחד (1) יתקן לבדו את כל העולם לכן לאחר פטירתו רוב בני האדם נשארו בטעותם וחזרו לעבוד עבודה זרה ולאחר פטירת האבות והשבטים הקדושים נתערבו גם בני ישראל עם המצרים ולמדו מדרכיהם ועבדו עבודה זרה כמו כל העולם אבל מאחר שהיו מזרע קודש עשה עמהם הקב"ה חסד ונשתעבדו ונתענו במצרים למען נקות הזוהמה.

ורק לאחר שנה של ניסים גלויים התבער נגע טומאת העבודה זרה ואז יכלו לקבל את התורה!

לכן בהגדה של פסח מדגישים: 'מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבדָתוֹ!'

וכיון שזו היתה המטרה הבין אותה גם אברהם אבינו; 

ולפי זה תתבאר פליאה עצומה! כיצד התפלל אברהם אבינו על אנשי סדום: 'שתתבטל גזירתם הקשה!' ואילו על בניו יוצאי חלציו לא התפלל? 

אלא שהבין: שאין זו גזרת עונש ונקמה כי אם חסד מאת ה' יתברך! כיון שכל השפלות והשעבוד הצער והיגון והדם שנשפך כמים כל זה היה הכרחי כדי לטהרם ולזקקם להיות מאמינים בהקב"ה.

סיבת השעבוד - גם בגלל חטא של ביטול המילה;

ב} במדרש (רבה א) מבואר: שסיבת הגלות היתה עונש על ביטול מצות מילה!

משום שמאז שנפטר יוסף הצדיק ביטלו מצוה זו ולכן הפך ה' ידידותם של המצרים לשנאה ותחת זאת שסירבו למול ולא הסכימו להיות משועבדים לקב"ה ולהיות עבדיו נענשו להיות עבדי פרעה 'מידה כנגד מידה' (לעוד מאמר בענין מכ"מ – לחץ כאן).

ובמדרש (רבה ויקרא כג, ב) דרשו באופן זה את הפסוק שהקב"ה לקח "לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי" (דברים ד, לד) - כביכול עם ישראל היו שווים למצרים כיון שביטלו את המילה.

ומטעם זה: לא היו שבט לוי בכלל הגזרה מאחר ששבט לוי היה השבט היחיד ששמר על המילה! ("כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ" דברים לג, ט).

אם כן המכנה המשותף בין שני (2) התירוצים הללו הוא: שכל מטרת שעבוד מצרים היתה לגרום לאמונה בהקב"ה! אלא, שלפי הביאור הראשון (1) לא היה כאן כלל עונש ולפי הביאור השני (2) היה אכן עונש מהסיבה של הפרת הברית שהוכיחה כי אינם מאמינים בה' דיים.

הגואל חייב לצאת רק משבט לוי!

ועל פי זה ניתן להבין ענין עצום שמאיר המהר"ל (מ"א א, טו) כשהקשה על הנאמר בפסוק: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" (שמות ב, א) ויפלא הדבר: מדוע לא מוזכרים עמרם ויוכבד אלא רק שבט לֵוִי?

ומבאר: שבעצם נשמת משה רבינו היתה מתוקנת לגאול את עם ישראל מששת ימי בראשית! ולכן לא הוזכרו שמות הוריו ללמדך: שלא היה בזכותם ולא בא מכוחם ואם לא היה נולד מהם היה נולד מאיש אחר!

על כל פנים התורה מדגישה את העובדה שדווקא אִישׁ מִבֵּית לֵוִי ואשה מבית לֵוִי הם שהולידו את המושיע משמע; שאף על פי שלא היה הכרחי שדווקא עמרם ויוכבד יולידוהו מכל מקום הכרחי היה שיצא אך ורק משבט לֵוִי.

ומה הסיבה לכך?

מבאר המהר"ל על פי המדרש (רבה א, ח): 'כשנפטר יוסף הפרו בני ישראל ברית מילה אמרו: 'נהיה כמצרים!' כיון שעשו כך ובגדו בה' 

אמר הקב"ה: 'נהפוך לב מצרים עליהם לרעה! שנאמר: "הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו" (תהלים קה, כה).

והוסיף הרמב"ם (ע"ז א, א-ג): 'בִימֵי אֱנוֹשׁ טָעוּ...' וחשבו שרצון ה' יתברך שיעבדוהו על ידי אמצעי וכך לאט לאט נשארו המון העם רק עם האמצעי כלי העזר שהוא עבודה זרה עד ששכחו את קיום הבורא יתברך.

עד שבא אברהם אבינו ושתל עיקר של אמונה בעולם! וציוה לבניו וכו' עַד שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וְחָזְרוּ לִלְמֹד ממעשי המצרים ועבדו כולם עבודה זרה חוּץ מִשֵּׁבֶט לֵוִי שֶׁעָמַד בְּמִצְוַת אָבוֹת... וְכִמְעַט קָט הָיָה הָעִקָּר שֶׁשָּׁתַל אַבְרָהָם נֶעֱקָר וְחוֹזְרִין בְּנֵי יַעֲקֹב לְטָעוּת הָעוֹלָם וּתְעִיּוֹתָן... עד ששלח הקב"ה את אדון הנביאים להושיעם.

אם כן מוכרח: שהגואל יהיה אך ורק משבט לוי! שבט שלא פסק מברית מילה, שבט שלא עבד עבודה זרה!

עם ישראל נגאלו דווקא על ידי דם פסח ודם מילה;

ומפורשים הדברים בחז"ל שהקב"ה גאל את עם ישראל על ידי דם פסח ודם מילה.

ומדוע דווקא על ידי שתי (2) המצוות הללו?

במדרש (רבה טז, ב) מבואר: שבשעה שישראל היו במצרים עבדו עבודה זרה ולא הרפו ממנה! שנאמר: "אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ" (יחזקאל כ, ח) 

אמר להם הקב"ה: "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם" (שמות יב, כא); מִשְׁכוּ - ידיכם מעבודה זרה. וּקְחוּ לָכֶם - פסח!' תשחטו את הטלה הוא העבודה זרה של מצרים כמו שנאמר: "הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?!" (שמות ח, כב) וזוהי מהות מצוות קרבן פסח!

והוסיפו הרמב"ן והכלי יקר: שדווקא בניסן נגאלו! ודווקא באמצע חודש ניסן! 

ומדוע?

כיון שניסן מזלו טלה! ובאמצע חודש ניסן בי"ד (14) ניסן זהו עיצומו של המזל שכן אז הירח מלא! ולכן ציוה הקב"ה: 'קחו את העבודה זרה של מצרים – הטלה, בחודש ששולט מזלו בעיצומו של מזלו ותשחטוהו!!'

ואם כן זהו התיקון הראשון (1) של סיבת הגלות ענין העבודה זרה.

והתיקון השני (2) נעשה במצות ברית מילה! כפי שמבואר ברש"י (שמות יב, ו בשם המכילתא): "וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת" – 'היה רבי מתיא בן חרש אומר: 'ביחזקאל נאמר וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים" (יחזקאל טז, ח) - הגיע זמן הגאולה שנשבעתי לאברהם.

"וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה" (יחזקאל טז, ז) – 'ראה הקב"ה שאין בידם אף מצוה!

נתן להם שתי (2) מצוות; דם פסח ודם מילה שמלו באותו לילה! כמו שנאמר: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ" (יחזקאל טז, ו) בשני דמים; פסח ומילה.

אם כן זהו העומק הנפלא! בשתי המצוות הללו:

בדם פסח - פרקו עצמם מחטא עבודה זרה ושחטוהו. ובדם מילה - נהיו עבדי ה' בבחינת "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב"! (תהלים לד, טו).

ריח גן עדן במצרים;

אולם לא קל היה להם לישראל למול עצמם בליל יְצִיאַת מִצְרַיִם!

במדרש (רבה יט, ה) מופיע תיאור מרגש ביותר! כיצד מלו את עצמם?

שהנה רק שבט לוי היו נימולים במצרים שנאמר: "וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ" וכו' (דברים לג, ח) ומפני מה? "כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ" (דברים לג, ט).

שלח הקב"ה את משה ויהושע למול את בני ישראל - והיו מהם שלא רצו לימול!

אמר הקב"ה למשה: 'תעשה פסח!' כיון שעשה פסח גזר הקב"ה ונשבו ד' (4) רוחות מגן עדן ונדבקו בפסח והיה ריחו מהלך מרחק רב!

נתכנסו כל ישראל אצל משה ואמרו לו: 'בבקשה! תן לאכול מפסח זה' 

אמר להם: "כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב, מג) הסכימו כולם למול 

ובאותה שעה משה רבינו מל אותם ונתערב דם פסח בדם מילה והקב"ה היה עובר מאחד לאחד ומנשקו!!! ובירך כל אחד מישראל שמל! שנאמר: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל טז, ו) שתחיו בזכות דם פסח ומילה!

ובמהרז"ו הביא את המדרש: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ" (שיר השירים א, יב) - מדובר על ליל מכת בכורות ליל הסדר שכן ריח גן עדן היה בזמן שסעדו עם ישראל במצרים בהסיבה! ועמד הקב"ה ונשקו לכל אחד!! שנאמר: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ!" (שיר השירים א, ב).

ובמהרז"ו הוסיף (שבפרקי דרבי אליעזר כט ובזוהר הקדוש תחילת בהעלותך) מבואר: 'שישראל לקחו מדם הפסח והמילה ועירבו שניהם ומשניהם "עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת" (שמות יב, כג) ובשעה שהקב"ה עבר לנגוף את מצרים ראה את שני (2) הדמים הללו והתמלא רחמים על ישראל!

על פסח ומילה חייבים כרת! ושקולים לתרי"ג (613) מצוות;

ולפי זה יובן: מדוע מצות פסח ומצות מילה שונות מכל מצוות עשה האחרות ומדוע חייבים עליהן כרת?

והטעם: כיון שבמצוות הללו נעשו ישראל לעם ה'! ביטלו את העבודה זרה ונימולו להיות בצבא ה' ומי שלא עושה כן - נכרת מעם ה'! שכן זהו הקשר הראשוני והמוכרח ביותר בין עם ישראל לבורא העולם!

והוסיף החתם סופר חידוד נפלא!

ברית בגימטריה תרי"ג עם הכולל ששקול כנגד תרי"ג מצוות!

ופסח במילואו פה סמך חת בגימטריה תרי"ג שכן גם פסח שקול כנגד תרי"ג מצוות!

מילה של גירות;

ונפלאים דברי הרמב"ם! (איסורי ביאה פרק ג הלכה ב): שמילה זו היתה מילה של גירות!

כלומר; לא מלו מדין צווי הקב"ה לאברהם אבינו אלא מלו כפעולה שבה הפכו ונעשו לעם ה'!

וברשב"א (יבמות דף מו) הקשה: 'מדוע שבט לוי מלו באותו הלילה? הרי כבר היו נימולים! 

ותירץ: שהיו צריכים גם הם לעשות פעולה של הטפת דם ברית כדי להיות כלולים בעם ישראל!

מלו ומיד נרפאו;

אלא, שיש לתמוה: כיצד מלו עם ישראל בליל פסח? הרי היו צריכים לצאת ממצרים לאחר מספר שעות והלא משה רבינו חשש מאוד! ולא רצה למול את בנו בשעה שהלך ממדין למצרים כיון שבתוך שלושה (3) ימים מהמילה עדיין יש חשש סכנה! ואם כן כיצד יכלו בני ישראל למול ולצאת לדרך?

מבאר הזוהר הקדוש (חלק ב לו) חידוש נפלא! בני ישראל מלו בחצות ומיד לאחר מכן נרפאו לגמרי!!

ויאיר מאמר הכתוב: "וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" מיד לאחר הדם באה רפואה!!!

ליל יְצִיאַת מִצְרַיִם האיר כמו יום!

ומוסיף הזוהר הקדוש (חלק ב לח) ומקשה: 'כיצד מלו בלילה? הרי במסכת יבמות (דף עב) מבואר: 'שאסור למול בלילה!' 

ומביא האור החיים הקדוש זיע"א (שמות יב, ל) את תירוצו: שבספר תהילים (קלט, יב) כתוב: "וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה" ומדבר הפסוק על ליל יְצִיאַת מִצְרַיִם שהלילה האיר בו כאור החמה! כלומר; הוא האיר כאילו הוא יום קיץ בתקופת תמוז ממילא מובן היטב: כיצד מלו בלילה? כי למעשה הוא היה כמו יום!

וזהו ביאור הפסוק: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" (שמות יג, ח) תגיד לְבִנְךָ גם את הנס: שהלילה נעשה יום! שנאמר: "בַּיּוֹם הַהוּא" כי רק לפרעה ולעבדיו הלילה נשאר לילה!

ולפי זה יתבהר עוד ענין נפלא! מדוע אוכלים אנו את האפיקומן עד חצות?

שהנה במסכת פסחים (דף קיט) כתוב: 'וְאֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן' ומבאר הרא"ש: 'שהאפיקומן נאכל בסוף הסעודה על השובע! והוא לזכר קרבן פסח שהיו צריכים לאוכלו על השובע ולכן אסור לאכול אחריו דבר! 

ומתי נאכל קרבן פסח?

דעת רבי עקיבא: שנאכל עד הבוקר. אולם רבי אליעזר בן עזריה: אומר שנאכל הפסח עד חצות!

והקשו התוספות (ברכות דף ט) שהרי במפורש נאמר על קרבן פסח: "וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר!" (שמות יב, י) וכיצד רבי אלעזר בן עזריה התיר לאוכלו רק עד חצות?

מתרץ הישועות מלכו תירוץ נפלא! הרי לדברי הזוהר הקדוש: בחצות הלילה האיר היום! ואם כן מובן מדוע הפסח נאכל עד חצות הלילה בלבד - שכן כבר האיר הבוקר! ולכן גם האפיקומן פסק מרן השולחן ערוך זיע"א (אורח חיים תעז, א): 'שיזהר לאוכלו קודם חצות הלילה על השובע' בדיוק כמו קרבן פסח!

"וְהוֹצֵאתִי... וְהִצַּלְתִּי... וְגָאַלְתִּי..." - הכל בשביל "וְלָקַחְתִּי!" (שמות ו, ו-ז)

ועל פי הדברים הללו יובן ענין עצום! כי תמוה: כיצד משה רבינו השליח הגדול לגאול את עם ישראל שהכה את מצרים בעשר (10) מכות אינו מוזכר כלל בהגדה של פסח? מדוע הושמט מהגאולה האדם המרכזי והשותף הגדול ביותר בה?

המהר"ל (גבורת ה' פרק ב) מבאר את העומק בארבע (4) לשונות של גאולה;

על אברהם אבינו נגזרו שלוש (3) גזרות; (1) "גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ", (2) "וַעֲבָדוּם", (3) "וְעִנּוּ אֹתָם" (בראשית טו, יג).

שלושה שלבים של שעבוד; תחילה (1) כגרים "בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" כפופים תחת שלטון זר. אחר כך (2) החל השעבוד הגדול והוצרכו לעבוד עבור המלך. והשלב השלישי (3) והקשה ביותר: עינוי נורא ואיום!

בא הקב"ה וגאלם בארבעה שלבים;

"וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" - הוצאה מהעינוי הנורא.

"וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם" - שאפילו לעבוד לא תצטרכו.

"וְגָאַלְתִּי" - הוצאה מגירות משלטון זר ששולט עליכם.

"וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם" - לאחר שהמצרים כבר לא שולטים הגיע החלק החשוב ביותר להפוך לעם ה'!

גאולה על ידי אדם - היא גאולה זמנית;

מוסיף הבית הלוי (שמות) ביאור נפלא! משה רבינו סירב לגאול את ישראל אך מדוע? וכי לא ראה את שעבודם הגדול והנורא?!

אלא, שבמדרש (תהילים לו) דרשו ענין גדול;

'בני ישראל השתעבדו במצרים - ונגאלו על ידי משה ואהרן. השתעבדו אצל נבוכדנצר בבבל - ונגאלו על ידי חנניה מישאל ועזריה. השתעבדו שוב אצל יון - חזרו ונגאלו על ידי מתתיהו ובניו. ועוד פעם שבו ונשתעבדו בגלות האחרונה הארוכה כל כך...! 

אמרו ישראל: 'נתיגענו! נגאלים וחוזרים לשעבוד?! אין אנו רוצים גאולת בשר ודם אלא גאולה שלימה מאת ה' יתברך!'

ולמה? כיון שגאולת בשר ודם היא גאולה זמנית! ואילו גאולת ה' היא גאולת עולם!!

ולכן סירב משה שבעה (7) ימים ללכת לגאול את עם ישראל כיון שרצה: שהקב"ה עצמו יגאלם ואז תהיה זו גאולת עולם!

גאולה מאת ה' יתברך - היא גאולת עולם!

ומפורשים הדברים (מדרש רבה ג, ד): 'אמר משה לקב"ה: 'כשירד יעקב למצרים לא כך אמרת לו: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (בראשית מו, ד)? ועכשיו אתה אומר לי: 'שאני אלך!?'

השיב לו הקב"ה: "וְהוֹצֵאתִי... וְהִצַּלְתִּי... וְגָאַלְתִּי... וְלָקַחְתִּי!" - אני אגאל אותם בעצמי!

כפי שבהגדה של פסח מפורש: 'אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ!' הקב"ה בעצמו גואלם!

ואם כך תמוה: כיצד לא נגאלו גאולת עולם?

מבאר הכלי חמדה (בהקדמה): שיש שתי (2) גאולות; גשמית ורוחנית:

הגאולה הגשמית נעשתה על ידי משה רבינו - ולכן נתבטלה! כמו גאולת עזרא משעבוד בבל וכמו גאולת מתתיהו ובניו מיון הרשעה שלדאבון לב שוב חזרו ונשתעבדו לכן נשלח משה רבינו לגאול כיון שעדין אי אפשר היה לגואלם גאולת עולם!

אולם הגאולה הרוחנית: "וְהוֹצֵאתִי... וְהִצַּלְתִּי... וְגָאַלְתִּי... וְלָקַחְתִּי!" - 'אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ!' הקב"ה בעצמו גאלם!

שאין העיקר בהוצאה מעבדות לחירות ואין העיקר ב: "וְהוֹצֵאתִי... וְהִצַּלְתִּי... וְגָאַלְתִּי"

אלא העיקר בחלק הרביעי (4) "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם" גאולת הנפש!

כי הקב"ה עקר את העבודה זרה מהעולם! ולימד את עם ישראל פרק ארוך באמונה במשך שנה שלמה של ניסים! והשרשת האמונה היא-היא העיקר ביְצִיאַת מִצְרַיִם!

וגאולה של הקב"ה - נשארת לתמיד! ולכן לעולם עם ישראל 'מאמינים בני מאמינים!' (שבת צז, א).

עיקר השעבוד במצרים - שהיו משועבדים ושקועים בעבודה זרה! וגאלם ה' גאולה רוחנית!!

ומשום כך מוזכרת יְצִיאַת מִצְרַיִם כל כך הרבה פעמים; בתפילה, בקריאת שמע, במזוזה, בתפילין והיא הראשונה שבעשרת (10) הדברות! כיון שהיא עיקר האמונה: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות כ, ב) למען מטרה אחת: "לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים!" (במדבר טו, מא) גאולת הנפש!

ולכן בזוהר הקדוש (חלק ב, ז) מבואר: 'נצטווינו לספר ביְצִיאַת מִצְרַיִם יותר משאר גלויות! כיון שבמצרים היו בעיקר בגלות הנפש!! עבדו ושקעו בעבודה זרה במ"ט (49) שערי טומאה!!!

וגאלנו הקב"ה והציל נשמתנו שהיתה משועבדת לפרעה קודם שח"ו נשקע בשער הנ' (50) הוא שער הכפירה.

ומשום כך בהגדה מדגישים: 'מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבדָתוֹ' שהוא העיקר גאולה רוחנית!

וזו גם הסיבה לכך שהושמט משה רבינו מההגדה – ללמד: שגאולת מצרים אין עיקרה ביציאה משעבוד לגאולת הגוף גאולה זמנית! אלא גאולת הנפש שהיתה מאת ה' יתברך היא העיקר כיון שהיא מטרת הבריאה! גאולת עולם!!

וגאולת עולם זו באה על ידי שתי (2) מצוות - פסח ומילה!

(1) פסח - שחיטת העבודה זרה. 

(2) ומילה - לאות שעם ישראל הינם עבדי הקב"ה!

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת בא מתוך הספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם: 'חיפזון' - לחץ כאן].

לצפיה בשיעור מכבוד הרב שליט"א: 'פרשת בא - פסח ומילה' - לחץ כאן.