הברכה לחולי

רציתי להודות להשם יתברך על ששלח לנו בדורינו את שליחו הנאמן כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א הרבנית שתחיה וארגון שופר המדהים.

בחודש כסלו בשנה שחלפה התחלתי לחוש לא בטוב,לא משהו רציני אבל הודעתי שאעדר מהעבודה עד שאחוש בטוב ליתר בטחון הנחתי שמדובר בצינון או התקררות ,היו ימים ששמעתי קולות מוזרים מהבטן ולא רגילים שקצת הלחיצו אותי אך לא ייחסתי חשיבות מסוימת.

וכך חלף שבוע ועוד שבוע עד שלא ראיתי כ"כ שיפור במצבי אלא סוג של הידרדרות לכיוון הפחות טוב.מפה לשם הגעתי לבית חולים באזור השרון ,הרופאים שאלו שאלות בשביל להבין לנסות מה בדיוק הבעיה,מעבר לסימפטומים של חוסר תאבון דופק מהיר בטירוף בעת מנוחה ושיעול בעת שכיבה על צד שמאל.

במיון לאחר בדיקות הודיעו לי שכנראה אני לא משתחררת אלא שאאושפז שם כמה ימים, כששאלתי מה הסיבה לאשפוז בכוונה לנסות להבין מה הבעיה הרפואית אמרו לי "הדופק המהיר".

בלי להתווכח או לנסות להבין מעבר נשארתי שם.ביקשנו מהרבנית שתחיה ברכה והרב שליט"א ברך.אמי ואחותי היקרות העבירו את הלילה על כסאות לידי וכך בקושי ובלב מלא דאגות וחששות האיר היום.

כל הזמן הזה שנכנסו ויצאו האחיות והרופאים התורנים לא באמת קיבלתי תשובה למה בדיוק היה לי ,התשובה הייתה רק "אני צריך לעבור על התוצאות " שוב ושוב עד שאי אמונתי בהם גברה וסבלנותי פקעה והחלטתי להשתחרר באופן עצמאי על דעת עצמי לפני ביקור הרופאים שמשום מה התאחר עד כמעט שלוש שעות.

הגענו הביתה,מצבי כלפי חוץ היה נראה בסדר ודי תקין וחוץ מהדופק המהיר (שרק הלך וגבר הסתבר )וחוסר התיאבון ,כך חלפה בערך חצי שנה שבמשך הזה ירדתי כ14 ק"ג.

בסוף החצי שנה הזו התחילו בצקות באופן הדרגתי עד שגופי כבד והיה לי קושי לקום בכוחות עצמי, במשך התקופה הזו סירבתי ללכת לבית חולים בטענה שזה לא משהו רציני וזה יחלוף כפי שזה הופיע ,רק ברגע שהבצקת התחילה להופיע בצורה שאי אפשר להתכחש נאלצתי לפנות לבית החולים בו הייתי פעם קודמת.הגעתי למיון כשאני חיוורת ושם הייתי בערך כשלושה ימים ואז מסיבה מסוימת שלא אפרט ביקשתי להשתחרר למרות שמצבי הבריאותי לא היה טוב לפי הרופאים.

למען האמת הרופאים לא בדיוק ידעו מה יש לי ב100% ,הם אמרו שיש חשד לשחפת,למרות שצילום הריאות לא הצביע על כך ויכולים להיות כל מיני דברים. בין כך ובין כך ,סקפטית מאוד לגבי האבחנה ולאור העובדה שיש לי ידע ב"ה בחולי שהזכירו החלטנו לדבר עם הרופא המטפל ומנהל המחלקה שיחה שערכה בערך כשעה וחצי שבסופה החלטתי להשתחרר.שוב.כאמור מסיבה שלא אפרט כאן.

כמובן שכל הזמן הזה היינו בקשר עם ארגון שופר והרבנית שתחיה ואני מאמינה שכבוד הרב שליט"א עודכן, היה לרפואתי 'נציב יום' וב"ה המשפחה קיבלה קבלות.

המצב הבריאותי שלי הלך והדרדר לא רציתי לחזור לאותו בית חולים כי פקפקתי באמינותו המקצועית וכן בבית החולים שבעיר בה אני גרה.ב"ה בזכות עצה והמלצה מארגון שופר על בית חולים במרכז הארץ וכן הסבר שמדובר יכול להיות בפיקוח נפש של ממש לפי המידע הבריאותי שבידינו. נפקחו לי העיניים שסירבתי כנראה לפקוח ביודעין או שלא ביודעין.

הזמנו מד"א ונסענו לכיוון בית החולים במרכז הארץ.הגענו למיון ומשם לטיפול נמרץ.לא בדיוק ידעו מה  ואיך ולמה וכמה אלא רק שבסך הכללי מצבי לא היה טוב שזה אומר שיותר מדי איברים פנימיים היו מעורבים בסיפור ,הכבד ,חלל הריאות ,הלב,הלבלב,בלוטות הלימפה המעי הגס המעי הדק הטחול ועוד.

הרופא אמר שהם לא בטוחים אבל יש כמה אופציות עיקריות או שחפת או חיידק שגורם לכל הבלגאן או חלילה המחלה המסוכנת המוכרת ,לכן עליי להישאר שם כמה ימים עד לבירור.

אני אקצר ואומר שהיו אמורים לעשות לי בדיקה מסוימת שהיא בעצם תוכל להכריע פחות או יותר ולהצביע על הגורם מבין האפשרויות,וכאן בעצם התחלנו להתפלל שיסתבר שמדובר בשחפת(מאחד וידענו שיש טיפול תרופתי לזה ובע"ה זה בר חלוף)והרמנו טלפון לשופר וביקשנו שכבוד הרב ייתן ברכה לשחפת באופן דחוף,הסברנו לנציג שופר שענה את העניין ,שמצידו היה נשמע די מבולבל לשמע הברכה המוזרה להפליא וזמן קצר לאחר מכן התבשרנו שהרב ברך,וכל זה בלחץ בין הזמן של הבדיקה עד שהרופא יבוא עם התוצאות.

לאחר כמה דקות (15-20)הרופא נכנס לחדר עם התוצאות ובישר שמדובר בשחפת!

כמובן שאמי אחותי ואני חייכנו זו לזו בשמחה שהיה קשה להסתיר והרופא גם נראה שנגולה אבן מעל ליבו בבשרו כך, הוא סיפר שגם הוא ייחל לזה ולא חלילה דברים אחרים,בגלל הטיפול התרופתי הקיים.

ב"ה באותו ערב, הועברתי לבית חולים אחר ומשם לטיפול נמרץ בבית חולים שלידו בגלל חשש לטמפונאדה לבבית, שב"ה התבדתה ולא הייתה.

הייתה תקופת ניסיון קשה,אבל ב"ה הוקל יותר ויותר והשתחררתי לביתי ערב ראש השנה.

אין לי מילים איך לתאר את גודל התודה שאני מוקירה ואת רצף הסיעתא דשמיא וגודל העזרה שקיבלתי מהשם יתברך והשליחים שהיו כ"כ נאמנים בצורה בלתי רגילה בעליל, שעשו דברים מעל ומעבר מבלי שחייבים לנו דבר וחצי דבר,שכשאני נזכרת בהם כעת הדמעות חונקות אותי מהתרגשות.

אני מודה להשם שזיכה אותי ואת משפחתי האהובה להיות חלק מעדת מכבדי השם,חלק מאנשי האמת והחסד,ותודה גדולה מאוד שזכינו להכיר את כבוד הרב היקר מפז ש"צדיק גוזר והקב"ה מקיים" נאמר עליו ממש,וזכינו להיות בצד שלו,דבר שלא מובן מאליו.

תודה רבה

נ.ב אם יש אפשרות ואישור לפרסם באתר שופר ,אשמח מאוד!

שושנה מלסה.